חיטוט בפצעים

אנונימי

_{ראו גם: פציעה עצמית}

שליחה על ידי נועה* » 31 מאי 2009, 10:30

מישהו יודע על נזק כאשר מחטטים בפצעים לאורך זמן והם אינם מצליחים להגליד.
הבן שלי מחטט בפצעים. בהתחלה הם ממש קטנים ואז גדלים מאוד. ולא מבריאים במשך המון זמן. יכולים להיות גם 3 חוד'.
הסברים לא עוזרים. זה בלתי נשלט גם מתוך שינה.

שליחה על ידי נועה* » 07 יוני 2009, 13:10

מקפיצה ל מה חדש

תנסו פרחי באך, יש כמה תמציות אפשריות,
וגם עיסויים עמוקים (בדקתם סף תחושה גבוה?)
בהצלחה!

בן כמה הבן?

אופס.

הנזק העיקרי הוא צלקות, מנסיוני המר זה לא כל כך נורא (בעיקר אם הוא בן ולא בת, ש"צריכה" להציג לעולם עור חלק וצח)
אבל כדאי לנסות לבדוק מה הסיבה ולטפל בה, אולי עניין של סף תחושה, או גרסה מעודנת של self]פציעה עצמית injur[/po].asp

ואולי זה סתם (מה לעשות, גירוד פצעים זה סוג של הנאה לאנשים מסויימים:-/).

שליחה על ידי נועה* » 08 יוני 2009, 10:02

בן כמה הבן? בן 6

בדקתם סף תחושה גבוה
לא בדקנו. לא חשבתי לכיוון ולא בטוחה שאני מבינה מה זה ומה הקשר??

גירוד פצעים זה סוג של הנאה לאנשים מסויימים
כן, מוכר. גם אני בילדותי גירדתי והתעסקתי בפצעים. ואני מכירה עוד כמה כאלו.

מה שמפריע לי זה החיטוט באזור הפנים ופחות ביתר הגוף. ובעיקר נושא האסטתיקה.
המצעים תמיד מרוחים דם. גם אם אחליף כל יום. ככה גם הבגדים.

אסתכל בפציעה עצמית.
תודה

אני זוכרת שקראתי ממש ממש מזמן שזו עלולה להיות בעיה אם לא נותנים למקום להחלים במשך הרבה זמן.
אני ממש לא זוכרת מה היה כתוב שם אבל בתחושה שלי מעבר לזה, אם הגעתם למצב שהמצעים מרוחים בדם
כן הייתי בודקת כוון הוליסטי של בירור עמוק יותר.
איזה "פצע" פנימי בנפש שלו לא נותן לו מרגוע...

כן, מוכר. גם אני בילדותי גירדתי והתעסקתי בפצעים. ואני מכירה עוד כמה כאלו.
במובן הזה לא רק התעסקה בפצעים בילדותה, אלא שנוטה להתעסק בפצעים גם היום, אלא שהמירה פצעי גוף בפצעי אירועים מן העבר.
כך, כמו חייבת להגיב לגירוי צלקתי, ומכאן הבן מרים את הנושא אל היבטיו הגופניים.

מכך, פרחי באך עשויים להיות מתאימים במיוחד, ובמובן הזה לוקחת האם וכך גם דואגת לתת לבנה, ואפשר לכל המשפחה שתי תמציות עיקריות:
תמצית מס' 16 שעיקרה חיים בעבר, ותמצית מס' 10 שעיקרה כפייתיות.

תודה רבה.

<שלם>

שליחה על ידי נועה* » 10 יוני 2009, 10:30

בפצעי אירועים מן העבר.
אני לא מתעסקת בעבר. למה הכוונה.

אני מוצאת את עצמי מגרדת בעורף בזמן הנקות.
אני יודעת שזה לא נובע מפצע קיים שמגרד אלא הגירוד גורם לי להמשיך לגרד עד אין קץ...
לא היה לי את זה בעבר
מעניין אותי לגבי הפרחי באך

שליחה על ידי ב* » 10 יוני 2009, 21:35

_בפצעי אירועים מן העבר.
אני לא מתעסקת בעבר. למה הכוונה._

במובן הזה, של התעסקות בעבר, נמצאת חוזרת בדמיונך ובזכרונך דווקא אל אירועים שהותירו צלקת, בעבר.
אין זה אומר שההווה ספון במוראות ובמאורעות העבר, אלא, שטוב אם מתבוננת על אותן מחשבות החולפות בראשך, כעננים בשמיים, אשר מעלות שוב ושוב צלקות מהעבר, כאשר אלה בהחלט מקבילות לחיטוט בפצעים, שלעולם הוא נמצא כהדגשת אירוע שכבר עבר, הפציעה, ודחיית סיומה של זו - דחיית ההחלמה.

כאן, מתבקשת להתבונן על אלה ולהאיר פנים אלה שקיימים אצלך, וגם אם מכחישה את אלה, עדיין מתבוננת באלה ומציינת לעצמך את הזרימה הזו, על פיה מנוחה וזמן החלמה נדרשים בכל מקרה.

האם זה ברור עד כאן?

<שלם>

אני אישית מתחברת למה שכתבת, צפריר. לאחר מחשבה, באמת כשאני מניקה אני חושבת על הלידה על הטראומה שחוויתי (מעבר לפצע הגופני, הפצע הנפשי. התכוננתי ללידה טבעית וקיבלתי זרוז בפיטוצין ולידה בשכיבה, במיטה) ייתכן וזה עדיין לא נרפא. אבל, מתוך שלא לשמה יבוןא לשמה? אני אמורה להפסיק לגרד ואז תגיע ההחלמה?
מנוחה וזמן החלמה נדרשים בכל מקרה

אני אמורה להפסיק לגרד ואז תגיע ההחלמה?
אינך אמורה לעשות שום דבר.
במובן הזה מה שמתבקש הוא התמקדות בהווה, ואם ההווה ספון במאורעות העבר, או באירועי העבר, חווה את אלה מחדש ומתבוננת.
אז למשל יכולה לראות שבפועל שום דבר נורא לא קרה, כל החוויה כולה היתה ועודה בחסד שלם.
אז, יכולה להמשיך לגרד, ועל פני להכות בידך החופשית על היד המגרדת, מסכימה לקבל את הגירוד הזה, את הצורך הזה להגיב אל הגירוי הזה - באהבה, ומלטפת היד החופשית את זו המגרדת..

ראי,
כל העניין כולו הוא לקבל את עצמך כפי שאת, ובמובן הזה לשחרר את עצמך מעצמך.
כלומר, על פני לחשוב כל כך הרבה - להתבונן, להתבונן ולהתבונן.
התבוננות כאשר היא מתורגלת דיה, הופכת לדרך להימנע מתגובה.
כך, שכאשר מחליטה להגיב - בהחלט מגיבה, עם זאת, תגובה אז היא ידנית - לא אוטומאטית.

כאן, ללא דחף, ללא דחיקה עצמית וללא ביקורת עצמית, מסכימה אל זמן ההבשלה הזה, ומציינת לעצמך שבכל מקרה -

אני חיה וקיימת - הווה.

תודה רבה.

<שלם>

צפריר
מילותך מנוסחות בעט של סופרים.
עמוקות מני ים. אין לי מושג איך אתה יודע כל כך לרדת לחקר נפש אדם, גם אם זה מקצועך, זה מדהים בעיני.
עלי לקרוא, ללמוד את הנאמר ואולי אז תגיע ההפנמה.
תודה!

שליחה על ידי נועה* » 16 יוני 2009, 10:14

האם זה ברור עד כאן?
ברור חלקית.
רוצה לחשוב קצת, ואז אחזור.

תודה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כדאי מאוד לבדוק גם אני כשהייתי קטנה חיטטי בפצעים ועד היום יש לי צלקות כדאי מאוד ללכת לרופא משפחה כי אם לא תלכי יקרו לבן שלך דברים לא טובים

באופן טבעי

באופן טבעי