ומה עם הפלאפון

[אנונימי]

אנחנו ב: מדור מודעות קרינה

ומה עם הפלאפון?
מאת: רינה קסם
(דף עלון, מתוך באופן 37)
שוב אני מפגרת אחרי קצב הטכנולוגיה. חודש אחרי שיצא הגליון אני מגלה שיש לי מה לומר.
עכשיו חזרתי מביקור קיץ בארה"ב, שם טבלתי את עצמי בעושר של מערכת הספריות האזורית. כשעזבתי הייתי באמצע קריאת הספר ”In Absence of the Sacred” - בהעדר הקדושה - מאת ג'רי מנדר שבחציו הראשון דן בהשפעת הטכנולוגיה עלינו ועל עולמינו. לפני שקראתי (עד כמה שהספקתי)אולי הייתי מסכימה עם הקביעה הנפוצה, "זה לא טוב ולא רע, זה רק מכשיר ותלוי איך נשתמש בו", אבל הספר שיכנע אותי שבגישה כזאת יש תופעות ותוצאות מהן אני מתעלמת.
מנדר מדגיש כי כדי להחליט אם התפתחות טכנולוגית מסויימת היא לטובה או לרעה, צריך לחקור את השינויים החברתיים שהיא מביאה, ולא רק "מה היא עושה בשבילי".
לדוגמא, הטלפון, מכשיר פשוט ומקובל. מנדר כותב שהטלפון הוא ההמצאה העיקרית שאיפשרה התפשטות גורדי שחקים במרכזי הערים, שלפניה היה צריך לעלות ולרדת יותר מדי פעמים בשביל להעביר מסרים ידנית ממשרד למשרד. אם כך הטלפון גם איפשר התפתחות חברות ענקיות על ידי יעול העברת פקודות ומידע למרחקים. כך שלפעמים שינוי אחד גורר תוצאות לא צפויות ולכאורה אפילו לא קשורות.
עוד דוגמא היא המכונית הפרטית, שגרמה לסלילה ותחזוקת מיליארדי כבישים על חשבון כלל התושבים, כיסוי רוב השטח העירוני באספלט, התפשטות שכונות מגורים על אזורים כפריים חקלאיים ופראיים (suburban spraw), רוב זיהום האוויר העולמי, ואפקט החממה המאיים על העולם כולו. וכמו הטלפון, המכונית שינתה את אורך חיינו עד כדי כך שקשה לנהל את חיי היומיום בלעדיה.
כדוגמא נוספת, מנדר מביא את הטלוויזיה, ומזמין אותנו לדמיין שאנחנו יכולים להשקיף על עיר, שכונה, או כפר שלם, כאילו הקירות וגגות הבתים שקופים לנו, ולהביט בהרגלי האוכלוסיה לפני ואחרי הופעת הטלוויזיה. לפני כן אנשים התעסקו בעניינם תוך שקט או זמזום או שיחה עם הזולת. בעידן הטלוויזיה, כל ערב רואים את האור הכחול מרצד בכל בית, ואנשים יושבים מולו דוממים (טוב, הישראלים תמיד פחות דוממים) ולרוב חסרי תזוזה, יום אחר יום, כאילו נתונים בתוך היפנוזה, מתמסרים למסרי הצרכנות והאלימות ששולטים בתוכניות.
וכמובן שזכור הנתון שמפלס האלימות החברתית תמיד עולה כאשר טלוויזיה נכנסת לראשונה לאוכלוסיה חדשה. והאם ידעתם שבמכשיר הטלוויזיה יש כמות מספקת של חומרים מסוכנים שמי שמוביל 20 או יותר יחידות בארה"ב חייב היתר מיוחד להובלת חומרים מסוכנים? אני לא ידעתי.
כאשר אנחנו שואלים לגבי טכנולוגיה מסויימת "איך אני יכול להשתמש בה בחיים שלי?" אנחנו בעצם שואלים "מה הכי טוב שזה יכול להביא?", ומתעלמים מהשפעות חברתיות שהיא מביאה שבסופו של דבר. כאשר אנחנו שופטים טכנולוגיה כלשהי, צריך לקחת בחשבון גם את השימוש ההמוני והלא-מי-יודע-מה מודע, ומה זה עלול לגרור, כי עם זה אנחנו נאלץ לחיות.
ולטלפון הסלולרי - איך לא הזכרנו אותו? כשחזרתי ארצה נדהמתי לקרוא במקומון על קיומם של מאות או אלפי "משדרים זעירים" נסתרים בכל מיני מקומות בעיר. החברות הסלולריות, ברדיפתן אחר כיסוי מלא, מציעות לבעלי עסקים ודירות להסתיר משדר קטן בחנות/דירה/גג/מחסן/מסעדה שלהם תמורת סכומי שכירות שמטפסים ועולים עד שהם עשויים לכסות את דמי השכירות של אותו מקום ויותר. ברור שאף אחד אינו יודע מה יהיו כלל ההשפעות והעלויות של הטכנולוגיה הזאת בסופו של עניין. הבעייה היא שכמו תמיד, לא עולה על דעתנו לעצור ולשאול.
במקרה הטוב, אנחנו שואלים תוך דהירה קדימה.
זה בדיוק הגישה של החברה המערבית: לאפשר לפרט להרוויח מזה שהוא גורם נזק לכלל, ישירות או בעקיפין. לזה מנדר התייחס כאשר הוא קרא לספר "בהעדר הקדושה". לחברות שבטיות יש ערכי קדושה שמונעים ניצול כזה. אבל אנחנו אף פעם לא מחכים לבחון את כל ההשלכות של התפתחות מסויימת או ניצול משאב מסויים טרם אישור המוני. בין אם מדובר בפלסטיק או בתחנות כח, תמיד היינו מוכנים לאמץ אותו לפני שפתרנו את כל הבעיות שהוא גורם. לו היו צופים מראש את כל השינויים שטכנולוגיה מסויימת תחולל, אולי אלה שחיו בזמנים השקטים לפני עידן הטלפון, הרדיו, והחשמל היו בוחרים לדחות חלק מהמצאותינו.
בטכנולוגיה, כמו בתרופות, "תופעות לוואי" אינן בהכרח פחות משמעותיות מהתוצאה המיועדת.
בואו ניקח עוד דוגמא קרובה לבית, ננסה לבחון אותה מפרספקטיבה רחבה ונראה לאן נגיע. כאן בארץ אנחנו היהודים פיתחנו ויישמנו חקלאות ענפה וחברה מערבית לתפארת (טוב, נו, כמעט). באופן פרטי ברור שזה משרת את כולנו ומאוד נוח לנו. אבל בואו נסתכל על עיר, או כפר, וכמו בדוגמה של הטלוויזיה, נדמיין שאנחנו יכולים לראות את המקום כולו, רק שהפעם גם מערכת המים שקופה. כך אנו רואים את המשאבות מזרימות את המים בצנרת כמו נחלים שזורמים כל פעם שמישהו מתקלח, וכל פעם שמישהו שוטף כלים, וכל פעם שמישהו מוריד מים באסלה, וכל פעם שמישהו עושה כביסה, וכל פעם שמישהו שוטף ידיים, וכל פעם שמישהו שותה, וכל פעם שמישהו משקה את הגינה, וכל פעם שמישהו שוטף את האוטו, וכל פעם שמישהו מנקה את הבית, וכל פעם שמישהו מגדל תפוז או בננה או דשא או אבוקדו, כפול מאה או אלף או מיליון. רגע, מאיפה יש לנו כל כך הרבה מים באיזור כזה צחיח? לאן זה יכול להוביל?
שוב חזרנו לבעייה הקלאסית של "המרעה המשותף". כמובן שאני נהנית להתקלח ולדבר בטלפון ולהדפיס במחשב. במישור האישי אין כל רע בטכנולוגיה. אבל אם לא נגיע לפתרון בסיסי של הבעייה העיקשת הזאת, לטווח ארוך זה לא ממש משנה אם זה "טוב לי". ומה זה הטווח ארוך? בארה"ב מצאתי הרבה חומר שעוסק ב"אסון האקולוגי העתיד לבוא" תוך חמישים עד מאות השנים הבאות. אבל צריך רק להביט במשק המים בארצנו עם קצת הגיון לא משוחד כדי להבין שפה בארץ הדור שלנו כבר יראה אותו בעיניים.