התכווצויות שרירים בהריון ובכלל

אחת התופעות שנשים בהריון סובלות ממנה יותר הינה התכווצויות שרירים. השריר הראשון להתכווצות הוא בדרך כלל שריר התאומים, באיזור השוק, אולם התופעה יכולה ואף רווחת בכל יתר חלקי הגוף. זה קורה יותר בלילה אבל יכול לתקוף גם בכל שעה משעות היום. למעשה, על מקום שיש בו שריר, הינו פוטנציאל להתכווצות, למי שיש לה נטיה לכך.
ברצוני לפתוח את הנושא לדיון, משתי סיבות: האחת, אני עצמי (בהריון כעת) סובלת מתופעה זאת לעיתים. בהריון הקודם סבלתי הרבה יותר. שנית, כיון שהקדשתי זמן למחקר עצמי של הנושא, עלו בי מספר תובנות מעניינות אשר ברצוני לשתף בן את כלל הקוראות/ים.
ראוי לציין שבכל הספרים אודות הריון, או כתבות בהן נתקלתי, אין הסבר לתופעה. בכל מקום בו קראתי כתוב שזוהי תופעה מוכרת , אבל אף אחד לא יודע מדוע בהריון היא מתגברת באופן כל כך משמעותי. אם מישהו יודע על מחקרים בנושא, אשמח אם תעדכנו אותי.
בכל אופן, לי נדמה שעליתי על פתרון איטואיטיבי אומנם , שאינו מגובה במחקר אקדמי, על מקור הבעיה. יש לי גם כמה טיפים מנסיון אישי כיצד להתמודד עימה.
מערכת השרירים, ככל מערכת אחרת בגוף, אוצרת בחובה ובתאיה את כל ההיסטוריה האישית של הנושא אותה, כולל טראומות, דפוסים וכו'.
אני מאמינה שכל כיווץ , מקורו תמיד בפחד כזה או אחר, מודע או לא מודע.
במהלך תשעת חודשי ההריון, גוף האשה מכין את עצמו ללידה. כל מערכות הגוף ללא יוצא מן הכלל נרתמות לענין ועוברות שינוי כזה או אחר. כך באות לידי ביטוי רגישויות כאלה או אחרות, לעיתים כאלו שהיינו מודעות אליהן מראש, וכאלו שעד ההריון היו בסוג של תרדמת, וההריון בא ומלמד אותנו עליהן. אני יודעת שאתן במתח לקראת ההמשך, אבל אני עייפה והולכת לישון. אמשיך מחר לילה טוב!

כן,נו...ו...

תהיתי איזה שירים מתכווצים בהריון

(תראי את הכותרת)

תהיתי איזה שירים מתכווצים בהריון

(תראי את הכותרת)

ברשותך, הולכת לשנות מ"שירים" ל"שרירים"

גם אני סבלתי מזה. אצלי יוגה עזרה חלקית.
שמעתי שאם לוקחים מגנזיום - או זוללים בננות - זה פותר ת'בעיה. אבל לא ניסיתי.

אם מישהו יודע על מחקרים בנושא, אשמח אם תעדכנו אותי.
ממש לא מחקר, אבל בכמה מקומות שקראתי נכתב שזה קשור לחסר במגנזיום, ולא פירטו (רק המליצו לאכול בננות).

אמנם קשור לחסר במגנזיום אך גם לעודף בפרוגסטרון, כך שבמקרה של הריון, בננות לאו דווקא תעזורנה.
אני לא הייתי מתמתחת ברגליים בהריון, כי תמיד כשהייתי עושה "פוינט" היה נתפס לי השריר.
כשזה קורה, חשוב מאד מיד ליישר את הרגל בחזרה - פשוט להוריד אותה לרצפה ולדרוך. זה מקצר את משך הכאב.

טוב, אני ממשיכה. בזמן הלידה, הדבר הכי טוב שיכול לקרות למערכת השרירים של היולדת, היא שהיא (היולדת) תהיה מסוגלת להרפות אותה.
למעשה, כל ההריון הוא מין סוג אוטדידקטי של קורס הכנה ללידה, זאת בתנאי שהיולדת היא מהסוג שמקשיב לעצמו. מערכת השרירים שלנו עוברת כוללה אט אט מטאמורפוזה של הרפיה, בגלל זה אנחנו גם הרבה פעמים שוכחות דברים, תופעות של פיזור וכו' גם אלו תופעות מוכרות בהריון. מה שקורה בעת כיווץ שרירים זה שהגוף או יותר נכון מערכת השרירים עסוקה בלהחזיק בשעה ששאר הגוף נעשה רפוי. סביר להניח שזה קורה כתוצאה מאיזה שהוא בדל מחשבה, או אסוציציה מסוימת בעקבות משהו שראיתי מבחוץ, או מתוך חלום שחלמתי בלילה, משהו שראיתי שגורם לי להתכווץ. הדפוס של הכיווץ מופיע בגוף, ובינו לבין שאר מערכת השרירים שהמגמה הכללית שלה זה להרפות נוצר דיסוננס. זה מה שיוצר את הכיווץ המקומי. הבנתי את זה כאשר התחלתי לשים לב לאיזה מחשבות אני חושבת לפני שמתחיל הכיווץ. זה יכול לקרות לי לדוגמה אם אני צריכה פיפי באמצע הלילה אבל אני עוצרת את זה כי אני מתעצלת לקום. באופן בלתי מודע אני מכווצת את מערכת השרירים שלי כדי שהפיפי לא יברח. בד בבד הנטיה הטבעית של הגוף היא "להימרח". הבנתי שאם הייתי מניחה את כף רגלי על הרצפה ומתחילה ללכת לכיוון שירותים רבע שניה לפםני שהתחיל הכיווץ, הכיווץ לא היה מתחיל. הכיווצים הם בסך הכל קריאת הזעקה למי שלוקה בהם להיות יותר קשובה לניואנסים הדקים של הגוף שלה, ולהגיב במהירות האור , במקום לתת לעצלות להשתלט. אם אתם שומעים בדברי נימת ביקורת, היא קיימת, אך זו אינה נזיפה, אלא פשוט קריאה להתבוננות עצמית שמלווה ביושרה פנימית עמוקה. את כל השאר הייקום כבר יסדר.
מגנזיום עוזר, אני לוקחת, אבל גם ובעיני קודם כל מודעות. בהריון הקודם לפני 9 שנים הייתה לי פעם אחת שהתכווץ לי כל הגוף מהראש ועד הרגליים. לא שמעתי עד כה ולא קראתי על שום מקרה דומה. שכבתי אין אונים , נשמתי, התחלתי לדמות בעיני רוחי את כל המערכת המכווצת משתחררת, והתפללתי שאצא מזה חיה. אני לא מגזימה. אין לי מושג כמה זמן זה לקח, אולי 20 דקות, אולי חצי שעה, אבל בסוף, תוך כדי נשימות ומילים מרגיעות שהשתמשתי בהן כדי להרגיע את עצמי, זה השתחרר. אז אם טיפ, בקיצור, בפעם הבאה שזה קורה, השאלה שצריכה להישאל היא איזו מחשבה חלפה במוחי, או מה ראיתי שיכול היה לגרום לגוף שלי להיכנס למצב של כיווץ, משהו טיפטיפה מפחיד או מחזיר לדפוסים בלתי מודעים.
אני יודעת שלא כל אחת תבין על מה אני מדברת. אם יש מישהי שהבינה ויכולה לפשט את דברי ולנסחם בצורה קלילה ובהירה יותר, אני מזמינה אותה לעשות כן. יש לי תירוץ- אני בהריון והמחשבה שלי מפוזרת (חה חה חה ).
הפחד מהציר המתקרב בלידה הוא אותו פחד מהכיווץ. ציר שלא מלווה בכיווץ נלווה של כל הגוף סופו בלידה.
דמיינו לעצמכם את הציר שבסופו התינוק יוצא לאויר העולם! הרי הוא יוצא בסופו של דבר בסופו של ציר אחד ויחיד, עד כמה שזה נשמע מוזר, זה נכון. אין הרבה סיפורים כאלה, אבל הם קיימים. שכנה שלי ילדה בשלושה צירים, אני מכירה מישהי שילדה תוך 20 דקות מהרגע שירדו המים, לא שאלתי אותה כמה צירים היו בדרך. היא פשוט התעוררה מהמים שירדו וילדה בבית בלי מיילדת ובלי להעיר את בעלה. הוא התעורר כששמע את התינוק בוכה. מסתבר שה"בעצב תלדי בנים" הזה שעל ברכיו חינכו אותנו, גם הוא סוג שלך בחירה.

וואי,שירי, בדיוק,אבל בדיוק,מה שאני חשה- גם את הכאבים וגם את הפרשנות שלהם. תודה על שניסחת אותם כה טוב עבורי כך שאוכל לסדר את המחשבות בהתאם לתופעה הפיזית המציקה הזו.
אגב,איזה מגנזיום את לוקחת?
אני לא לוקחת כלום...
ככה אני, מאמינה שאם הכאב מגיע אלי,כנראה שאני זקוקה לו באיזה שהוא אופן...
ובכל זאת-אשמח לקבל המלצה על איזה מגנזיום עשוי לעזור. לא בטוחה שאקח (כי נשאר עוד פחות מחודש עד הלידה)

חוצמזה-מעניין "צירוף המקרים",ששתינו חווינו מעין שיתוק עצבי בכל הגוף. לי זה קרה לפני 12 שנים,בלי קשר להריון,כל הצד השמאלי שלי השתתק לתחושת נמלים כזו שאף רופא לא ידע לאבחן או לטפל בבעיה. היא פשוט עברה מעצמה - אחרי שנועם חזר ממילואים (אלו היו המילואים הראשונים שעשה,ועבורי-פעם ראשונה שנפרדנו לכל כך הרבה זמן.)
הרופאים טענו שזה משהו פסיכוסומטי ואני טענתי שזה שטויות ומה פתאם,זה לא כזה מלחיץ שנועם איננו,אני מסתדרת צויין וכ"ו.אבל כנראה שהגוף שלי חש אחרת...

אולי גם לבעיה הזו יהיה כאן פתרון?

אחרי יחסי מין בהריון, כואבת לי רגל, אחת. כל הצד האחורי של ירך ימין תפוס, כואב, אני לא יכולה לעמוד. גם איזור הפות נפוח וכואב ואני לא עומדת ליותר מכמה דקות. למותר לציין כמה נחמד לקיים יחסים בצורה כזו...

הרופאה טענה שזה החומר שבזרע, והמליצה לשטוף אחרי מגע. אם כך- למה רק רגל אחת? למה זה לא תמיד כואב, ולמה לפעמים גם אחרי שטיפה כואב?

אני די מיואשת מהענין, וקונדום לא בא בחשבון מטעמי דת.

מוכר? כל כך רוצה להכיר את המנגנון ומה קורה שם בדיוק.

מה ששירי ניסתה להסביר היה שזה לא המנגנון הפיזי משבש את התחושות אלא להיפך-המחשבות/רצונות/אמונות שמזינות את התחושה הן המשבשות את הזרם החשמלי ויוצרות איזה שהוא קצר בתקשורת בין הגוף והנפש.
ה"פתרון" נעוץ אם כן בהקשבה,תשומת לב ומודעות לקצרים האלו לפני שהם מתרחשים.
לא שאני ממש מצליחה בזה,כן...
אבל את "הפתרון" כל אחת צריכה למצוא בעצמה.( מי שמחפשת פתרונות... כי אני יותר בקטע של לאפשר לי לחוש את הכאב ולהיות איתו כי כנראה שיש סיבה ללמה אני חווה אותו- גם אם הסיבה לא ברורה לי-הפרעה נפשית כשלעצמה...)

מתחברת מאד לחיבור שבין פחד לכיווץ. וזה מעלה בי תהיה - כי לרוב זה באמת קורה בלילה. ואז אולי הפחד שמקדים את הכיווץ בכלל מתרחש בחלום או מתוך שינה, וקשה מאד "לתפוס" אותו ולהבין מה הוא היה. כשזה קורה אני משתדלת לנשום לאזור המכווץ כדי לשחרר אותו.
יכול להיות שזה גם קורה יותר בלילה כי נמצאים הרבה זמן בתנוחה אחת?

הרגע הזה
גם בהקשר הזה עולה לי המחשבה של התנוחה - או הרגל מתאמצת כשאת מקיימת יחסי מין בתנוחה מסוימת? או שמשהו בזרימת הדם מכביד על האזורים שכואבים? נשמע לי מוזר שהחומר שבזרע יגרום לשריר כל כך גדול להיתפס.... הייתי מנסה לשים לב מתי זה קורה (באיזה פעמים, איך את מרגישה, מה היה המצב של הגוף ושל האיזורים האלה קודם לכן), וגם מנסה תרגילי יוגה כדי לשחרר ולהאריך את השרירים האלה, הירך האחורית הוא שריר שנוטה להיות מאד מכווץ אצל רבים מאיתנו ובהריון זה יכול להחמיר.

__אמא ללי : מסכימה עם הקישור בין הכאב לתחום הפחד הלא מודע שלנו. בגלל זה זה בא בלילה באמת,ובגלל זה-מרגישה שאין לי הרבה מה לעשות חוץ מלהיות עם הכאב. יש דברים שאנחנו לא יודעים על עצמנו ולא לכל דבר יש פתרון. אפשר להשקיעה זמן ומחשבה ואנרגיות בלנסות להתוודע לסיבות שמעוררות את התופעה,ואפשר פשוט לקבל אותן,כדרך נסתרת של הגוף שלנו להתמודד עם חוויה רגשית/נפשית שכנראה קשה לו להכילה

אגב,
אצלי,אני מרגישה שההתכווצויות קורות יותר כשהגוף שלי כולו לא מספיק משוחרר. מוצאת עצמי קמה באמצע הלילה ועושה תרגילי יוגה ומתיחות. לי זה עוזר.
גם להניח את הרגל על הרצפה-זה מייד מפסיק. אבל הקושי הוא בכלל להצליח להזיז משהו במצב הכווץ הזה.
אויש,כמה זה כואב!

נעמה, אני לוקחת סתם מגנזיום של סולגר. גם אני הייתי פעם חזק בקטע של אם יש כאב צריך להרגיש אותו, אבל אחרי הסבל מעניין הכיווצים בהריון הקודם, החלטתי שאני לא מוכנה שזה יחזור שוב, והתחלתי כאמור לקחת מגנזיום, עדיין, כאמור, התופעה קורית לפעמים אבל לא בעוצמה כמו בהריון הקודם.אני לא יודעת ולא בטוחה אם זה בזכות המגנזיום, כן או לא. אני חייבת להתוודות שיש ימים שאני שוכחת לקחת. נעמה ואמא ללי, אני גם שמחה שהבנת את מה שכתבתי. אחרי שכתבתי את זה נשמעתי לעצמי לגמרי הזויה, עד כדי כך שרציתי למחוק או לשנות ואז ראיתי את מה שכתבתן. בכלל, יש הרבה מקריות בדף הזה. אמא ללי- גם אני אמא של ללי...

כל ההריון השני לא נמתח לי כלום, הקפדתי על תזונה והכל, היה יעיל. באמצע הלידה נמתח לי בדיוק השריר הזה... זה היה מבעס בטירוף! כל כך לא במקום ולא בזמן! אחרי הלידה עדיין הסתובבתי איזה שבועיים עם נימלולים ברגל ימין בגלל המתיחה הזו. כבר התחלתי לדאוג... בכל זאת היתה לי לידה מדהימה והחלמה מהירה מאוד (תכלס רק הנימלולים האלו נשארו לזמן מה).

אמא ללי- גם אני אמא של ללי...
אני ללי בעצמי (שם חיבה)

.

אה...

הנה כתבה שחלקה עוסק בנושא שלנו
http://health.walla.co.il/?w=/5004/1226764

אני בודקת ביני לבין עצמי ומשתפת אתכן באפשרות לקשר בין רמה מסוימת, אני מדגישה , רמה מסוימת של דיכאון, לבין התכווצויות שרירים. בימים האחרונים, בעקבות כמה וכמה דברים, התחלתי לחוש יותר שיחרור בגוף, יותר הרפייה. אולי חלק מזה ניתן לזקוף לכך שפתחתי את הדף הזה, ובכך נעשיתי יותר מודעת למצב השרירים בגופי. זה הביא לתגובת שרשרת- גרם לי לזמן לחיי יותר יצירתיות בימים האחרונים, כמה סדנאות בפסטיבל הנשים שאקטי בו השתתפתי תרמו גם הן, וראו זה פלא: אני מצליחה, שרון, ביחס לדברייך, למתוח את הרגל לפוינט מבלי שהשריר נתפס, אני מצליחה לחלץ את האגן ולמתוח אותו עד הסוף, את הכל אני עושה הרבה יותר לאט ובנעימות, עם הרבה יותר הקשבה, וזה עובד. פשוט מתוך יותר מדיטציה, יותר נשימות, יותר הרפיה, יותר מנוחה, יותר הנחות לעצמי בתחום המנטלי, וכאמור יותר יצירתיות בחיים. מעניין מאוד...

שירי היי

מעניין,גם לי קרה דבר דומה.
נדמה שהיה משהו בעצם המוכנות שלנו לשאת את הכאב ,לתת לו להיות,לבטא אותו במילים-כדי שהוא יוכל להרפות מאיתנו,כדי שנוכל להרפות ממנו.
כבר באותו הלילה שבו כתבתי את מה שכתבתי פה בדף,הפסיקו לי ההתכווצויות. לא יודעת להסביר איך ולמה. הם פשוט פסקו מאז.לא עשיתי במודע שום "הרפיה","נשימות","הקשבה",מדיטציה", כאילו כלום, אבל כנראה שהתת מודע שלי עבד שעות נוספות וזה היה מספיק כדי לשחרר את המתחים שהצטברו שם.
בדיוק לפני כמה דקות,שלחה לי חברה מכתב ובו תזכורת למה שאנחנו תמיד יודעים,אבל נוח לנו לשכוח: שלכל דבר יש סיבה ושהכל קורה בדיוק באופן ובזמן שהוא צריך לקרות ושהתפקיד שלנו בעולם הוא לקבל את הכל באהבה,גם את הקושי. אם עשינו את התפקיד נאמנה-אז אין לנו כבר צורך בו יותר ואנחנו יכולים להתקדם למשימה הבאה

ביי
נעמה

נעמה, כמה מרגש. מזכיר לי כמה חשוב להעלות דברים על פני השטח, ומה שזה יכול לעשות.

אני גם גיליתי בהריון השני, שאני מתעוררת בתחילת ההתכווצות, ואם אני ממש מרוכזת, ומרפה ונושמת, זה לא מגיע לכאב הצורח הזה..
זה לא תמיד קל להיות ככ מרוכזת באמצע שנת לילה, אז לפעמים ויתרתי, ולפעמים אפילו תפסתי את האיש הרוב כאב.. ושירי, מה שאת כותבת מעניין. במיוחד זה מזכיר לי צירים, כי זה בא כמו גל.

בהריון הראשון טיפלתי בהתכווצויות רק באמצעות אכילת בננות, וזה ממש עזר.
בהריון השני, הבננות לא היו בעונה של ההתכווצויות (-:
גם הייתי הרבה יותר מודעת לעצמי
באותה תקופה עבדתי על הרפיה לקראת הלידה ואז חשבתי להשתמש בהתכווצויות בתור מאמן אישי ללידה
לא ניסיתי לעסות את השריר או לדרוך על הרגל פשוט המשכתי לשכב עצמתי עיניים וניסיתי לשחרר את כל הגוף (שהיה מכווץ בכאב חזק).
ניסיתי את שיטת השחרור המהיר שבה אני סופרת 5, 4, 3, 2, 1 ומרפה את הגוף מן הראש אל הרגליים בחמישה שלבים
חייכתי אל השריר המכווץ
שלחתי לו אהבה וחמצן
ולהפתעתי הצלחתי

היכולת לשחרר שריר מכווץ רק בעזרת המחשבה קשורה אצלי לאימון בשחרור פחדים עצורים

היכולת לשחרר שריר מכווץ רק בעזרת המחשבה קשורה אצלי לאימון בשחרור פחדים עצורים
חניתה, לגמרי מזדהה עם דברייך. אני חושבת שהדף הזה חדשני ומעניין מאוד (ולא בגלל שאני פתחתי אותו...)

שליחה על ידי יעל* » 02 מרץ 2008, 10:57

בנוסף לחוסר מגנזיום תולים את ההתכווצויות גם בחוסר סידן. בהריון הקודם פיזרתי סומסום טחון עם פשתן על כל דבר מתאים והיה נראה לי שזה עוזר. הכי עוזר זה תרגילי יוגה.

ראוי לציין שבכל הספרים אודות הריון, או כתבות בהן נתקלתי, אין הסבר לתופעה
מוזר. זה דווקא דבר נורא ידוע. חוסר בסידן ומגנזיום. אפילו ידוע למה דווקא שני אלה...

מיכל, אולי תפרטי?

אוקיי, פרוט קצר
התופעה המדוברת (התכווצות של שריר הסובך (gastrocnemius))
אינה התכווצות שרירים "רגילה" כמו אחרי התעמלות וחוסר חמצון של השריר.
זה בעצם ספזם, עווית.
השירירים בגוף זקוקים לסידן לצורך פעילותם התקינה. לא נכנס לפיזיולוגיה של התכווצות השריר אבל סידן מהווה שם אבן דרך מאוד חשובה.
מגנזיום מונע עוויתות ולכן עוזר למנוע את התופעה. הידע שלי בביוכימיה אינו מספיק רחב בשביל להבין בדיוק למה אבל יש קשר לפעולה של הסידן בשריר (עוזר לספיגה שלו? עוזר לו להכנס לתאים? אני לא זוכרת)
אם אחד משני אלה חסר, או שיש סידן בעודף גדול מאוד יכולות להגרם עוויתות בשרירים.
מה שהיה לי מוזר הוא שלא נתקלת בהסבר לתופעה פיזיולוגית פשוטה יחסית... ועוד יותר מוזר הוא הטעות הנפוצה שאנשים עושים ומבלבלים את התופעה הזאת עם התכווצות שרירים שנגרמת מחוסר חמצון (כשחסר חמצן לשריר לפעולתו התקינה התאים יכולים לייצר ATP גם ללא נוכחות חמצן, זה תהליך פחות יעיל שגורם להפרשת חומצה לקטית, אם הוא קורה לאורך זמן החומצה מצטברת וגורמת נזק לשריר)

חיפשתי קצת ברשת והופתעתי מדלות המידע.

Muscle]מעט הצעות פתרון cramps in legs [/po]
ועוד
ואחד מאתר "הארץ": השרירים צווחים בלילה

אף שהסיבה לתופעה איננה ידועה, קיימות כמה תיאוריות בעניינה. אחת מהן היא "תיאוריית הישיבה", הגורסת כי צורת הישיבה המודרנית, בניגוד לכריעה ולישיבה השפופה של אבותינו הקדמונים, מובילה למתיחה בלתי מספקת של השרירים.
הו. האין זה מעניין!
אגב, יש הרבה יותר חומר אם מחפשים את השם העממי של התופעה באנגלית - Charley]Charlie Horse horse[/po] (המינוח מתאים לכמה "תופעות", חלק מהן לגמרי לא קשורות, אבל בין היתר מתייחס גם להתכווצויות בהריון.)

למיטב הבנתי הלא מקצועית, אבל הכן טיפה מלומדת, ברוב המקרים מדובר בחסר במלחים. זה יכול להיות יונים של מגנזיום, אשלגן, נתרן, זרחן, סידן (שמתפרקים מתרכובות המלח) כל אחד מהם בנפרד וכל שילוב שלהם.
למי שרוצה להמנע משימוש בתוספים (בין היתר כי היא לא יודעת מה ספציפית מאלה חסר לה ומה יש לה בעודף) מומלץ לאכול הרבה טחינה, עלים ירוקים ואגוזים. רצוי אורגניים. לפחות ככה הכל מגיע מאוזן ועם כל המרכיבים (ויטמינים ומינרלים אחרים) שעוזרים לספיגה.

אנא תקנו אותי אם אני טועה.

מומלץ לאכול הרבה טחינה, עלים ירוקים ואגוזים. רצוי אורגניים.
מהמדגם הלא מייצג בדף, מי שכתבה פה דווקא מקפידה על התזונה.

ברוב המקרים מדובר בחסר במלחים. זה יכול להיות יונים של מגנזיום, אשלגן, נתרן, זרחן, סידן (שמתפרקים מתרכובות המלח) כל אחד מהם בנפרד וכל שילוב שלהם.
ניצן, קראת את מה שכתבתי?

מישהי מכירה תופעה דומה שמתרחשת בשריר שמתחת לצלעות? בפעם הראשונה חשבתי שיש לי התקף לב, בחיי. אח"כ קראתי שיש תופעה כזו, שאיש אינו יוגע להסביר בודאות את סיבתה.
הרופא אמר "זה שום דבר" אבל זה מפריע לי ביום יום (כי זה משבית ומקפל אותי מיד לדקה ארוכה עד שמשתחרר, ואח"כ הפחד הזה שישוב...).
מכירות?

לי היו התכווצויות כואבות נורא בשני ההריונות הראשונים. בשלישי בכלל לא. בכולם הקפדתי על תזונה. בשלישי - אכלתי המון בשר, בגלל בעיות ברזל. בשלישי לא לקחתי תוספים כמעט בכלל, חוץ מברזל טבעי. בשניים הקודמים עשיתי יוגה, בשלישי לא. בשניים הקודמים לא התעסקתי בפחדים, בשלישי מאד פחדתי מהלידה וזה העסיק את מחשבתי הרבה. נראה לי שאי-אפשר לגזור מכאן תיאוריה שמתאימה לכולם. ההסבר הפיזיולוגי נראה לי יחסית הכי מתאים (מגנזיום וסידן).

מישהי מכירה תופעה דומה שמתרחשת בשריר שמתחת לצלעות?

כמו בריצה?

מישהי מכירה תופעה דומה שמתרחשת בשריר שמתחת לצלעות
אני מכירה תופעה דומה אבל זה קורה בשרירים הבין-צלעיים. כמעט לכל מי שאני מכירה זה קרה לפחות פעם אחת.
השריר כ"כ כואב שזה כואב לנשום ואכן נורא מפחיד...

זה קורה לי כמעט פעם בשבוע, ובד"כ קשור להתעמלות (כשאני מתכופפת ונושפת, ומגלה שאני לא יכולה לקום...)
מיכל, איך הדיוטה כמוני יכולה להבחין בין שרירים בין-צלעיים לשריר מתחת לצלעות? אולי זה אותו דבר (-; ...
אני אמנם לא בהריון, אבל זה עדיין מציק. בעיקר אם זה קורה באמצע האמבטיה של הקטנצ'יק, ובעיקר אם אני בפנים יחד אתו S-:
האם שמעתן מה כדאי לעשות כדי למנוע?
תודה

ניצן, קראת את מה שכתבתי?
ברור, ציינתי שזה לא חייב להיות רק סידן או מגנזיום, לפעמים זה אשלגן.

מהמדגם הלא מייצג בדף, מי שכתבה פה דווקא מקפידה על התזונה.
כתבתי "מומלץ" לא כתבתי "יא אללה שלכם, איך אתן אוכלות על הפנים..."

וגם מי שמקפידה על תזונה, יכול לעזור לה לדעת איפה למקד את ההקפדה במקרה כזה.

מיכל, איך הדיוטה כמוני יכולה להבחין בין שרירים בין-צלעיים לשריר מתחת לצלעות?
למה את מתכוונת כשאת אומרת "מתחת" ?
אני הבנתי שזה יותר לכיוון הבטן והבין צלעיים זה בגובה הצלעות, זאת הייתה כוונתי ולכן ציינתי.
סתם ליידע כללי - מתחת לכלוב הצלעות לכיוון מרכז הגוף אין עוד שרירים (זה לא מתחת זה בפנים) אין שכבה נוספת של שרירים ישנה ממברנה ש"דבוקה" לראות באמצעות וואקום. כל שכבות השרירים באזור בית החזה הן מחוץ לצלעות (מעל)

האם שמעתן מה כדאי לעשות כדי למנוע?
אני רק יודעת שכשזה קורה אם אני מנסה לנשום עמוק ולאט למרות הכאב זה עובר די מהר ולא חוזר אח"כ

ברור, ציינתי שזה לא חייב להיות רק סידן או מגנזיום, לפעמים זה אשלגן
לא הבנתי את זה מדברייך...
וגם לכל אחד מהמינרלים יש תפקיד פיזיולוגי מאוד ברור וידוע. ולכן ציינתי את שני אלה במיוחד.

_לא הבנתי את זה מדברייך...
וגם לכל אחד מהמינרלים יש תפקיד פיזיולוגי מאוד ברור וידוע. ולכן ציינתי את שני אלה במיוחד._
טוב, ממש לא התכוונתי לחלוק על דברייך, רק להוסיף להם.
סליחה על האי הבנה.

לי היו התכווצויות כואבות נורא בשני ההריונות הראשונים. בשלישי בכלל לא. בכולם הקפדתי על תזונה. בשלישי - אכלתי המון בשר, בגלל בעיות ברזל.
נראה לי שזה המכנה המשותף - צמחוניות עם התכווצויות, לא?

נראה לי שזה המכנה המשותף - צמחוניות עם התכווצויות, לא?

אכלתי בשר גם בהריונות הקודמים, אבל הרבה פחות

מיכל, אם הבנתי נכון גם כוונתי היא לבין צלעי. ההרגשה היא ממש על הצלע (כאילו ניתפס השריר בצלע סוררת, ככה זה גם כואב). חשבתי שהשריר מתחת. מיד אפתח ספר גוף האדם לבדוק. תודה. אם מישהי סובלת מתופעה דומה ויכולה לשים את האצבע על הבעיה אני (ובטח גם מיכל, לא?) אשמח מאד לשמוע

פעם נתפס לי השריר הזה, באמצע החזה. כאב בטרוף. זה היה כשעבדתי במלצרות והרמתי איזה 10 צלחות קרמיקה כבדות ביד אחת. לדעתי זה מה שגרם לשריר הזה להיתפס.

קראתי שזה שכיח אצל ספורטאים. זה הצחיק אותי כמובן. ספורטאים....

ברור. זה הרי שריר שנתפס בריצה. הבנתי שזה בגלל שבריצה נושמים מהפה, ואז האוויר נכנס קר, ומכווץ את השריר שמתחת לסרעפת (זוכרת את זה בעצמי, הייתי טובה בריצות כילדה ונערה)

שלום לכן - אני נגה בת 36 רווקה אבלבמקצועי מטפלת אלטרנטיבית וטיפלתי עד עתה בעשרות נשים בהריון
מתוך כך ולאחר שקראתי את כל מה שנכתב כאן ,ראוי לציין שנשים בהריון צוברות מתח רב באיזור הצאוור
שמתפשט גם לאיזור הזרועות ,עיצה שלי היא לבקש מבן הזוג עיסוי לידיים,עם שמן או קרם. על הידיים אין בעיה
להפעיל מעט כוח אם צריך,דבר אשר יכול לסייע בשחרור מתח מהשכמות והצאוור.על איזור הצאוור אסור
ללחוץ בזמן הריון וגם לא על הטרפז {זה עלול להאיץ לידה} ורק סוגי מתיחות עדינות כמו שיאצו יכול להתאים.