הפרשי גיל בין אחים

יש לי ילד בן שנה וחודשיים. בן זוגי היקר שיחיה כבר רוצה עוד אחד (מבחינתו תאומים יתקבלו בברכה).
מה לדעתכם הפרש השנים האידאלי בין ילד ילד. מבחינת הקשיים - כלכליים ונפשיים, התארגנות כללית בבית וכל מה שעולה בדעתכם.

בן זוגי התחיל ללחוץ עליי להיכנס להריון (#4) כשהקטנה היתה בת 6 חודשים. למרות כל הדיבורים שנעשה שני ילדים צפופים שוב (הגדולים בהפרש של שנה ושלוש), הרגשתי שאני עוד לא מוכנה. זה אומר ויתור על רוב ההנקה (אצלי החלב מתמעט עד טיפות במהלך ההריון) ובכלל הרגשתי שאני צריכהעוד (הרבה) זמן.
ואז הפסקנו להשתמש באמצעי מניעה ונכנסתי להריון. ההפרש הפעם יהיה שנתיים, ואני חושבת שזה מתאים לנו.
אני בטוחה שאין נוסחה אחת מנצחת, ולכל משפחה מתאים משהו אחר.

אני מסכימה עם אביב חדש. גם לדעתי אין דבר כזה "הפרש שנים אידיאלי". כל משפחה ומה שמתאים לה.
אצלי, למשל, היה שיקול שרציתי למצות את הינקות של הבכורה. לא הרגשתי שזה יהיה טוב להנחית עליה עוד אח או אחות כשהיא בעצמה יונקת כל היום, עלי במנשא וכן הלאה. הרגשתי כאילו זה יגזול ממנה את הזכות להיות עדיין ילדה.
הרגשתי ככה מפני שאני בעצמי בכורה וברגע שנולדה אחותי נעשיתי בעל כורחי "הגדולה" שצריכה לוותר בכל לתינוקת.

ובדיעבד טוב עשיתי, כי אצלי באופן אישי ההריונות קשים באופן קיצוני. שמחתי שהיא כבר היתה יותר גדולה ועצמאית ובוגרת, עם "מכסת אמא" די מלאה, לפני שנעשיתי כמעט צמח.

בכל זאת חבל לי שיצא רווח גדול יותר משרציתי (הרי לא תמיד נכנסים להריון ברגע שרוצים), כך שהרווח בין הילדים מקשה על יחסים קרובים ביניהם בשנים הקרובות.

כך שכל אחת וכל משפחה - והשיקולים שלה.

אני אנסה להיות ספציפית יותר ואין לי ספק שזה עניין אישי.
נניח שאני עכשיו נכנסת להריון כשאני אלד יונתן יהיה בן שנתיים. אין לי ממושג מה דורש ממני ילד בן שנתיים. מבחינת יכולת העצמאות שלו, מה הוא מסוגל לעשות לבד, כמה תשומת לב הוא צריך וכו'.
נאמר אם אני לא גומלת אותו מחיתולים בקיץ הקרוב. אחרי שאלד יהיו לי שני תינוקות עם חיתולים, שניים להניק.

ברור שלכל משפחה יש את השיקולים שלה, אבל אני לא ממש יודעת איזה שיקולים לקחת בחשבון.

אם הייתי יודעת הייתי משנה את שם הדף ומוחקת אידאלי, אבל אין לי מושג איך עושים את זה.

ההפרש אצלנו הוא "אידאלי" - שנתיים וחצי, אבל אם הייתי מתכננת בדיעבד הייתי מעדיפה הבדל גדול יותר - שלוש או 3 וחצי, כשהיכולת הורבלית גדלה, אבל זה באמת אינדבידואלי...

אני מרוצה מההפרש אצלנו בערך שלוש שנים. אבל ההחלטה להיכנס להריון באה מתוך זה שאני הרגשתי שאני רוצה עוד ילד. זה היה יכול לקרות לפני או אחרי.
יתרונות: הפרש מספיק גדול כך שהיתה חוויית הנקה ארוכה וטובה למדי (מבחינתה - קצרה מדי). אחד בחיתולים. מספיק גדולה כדי לדחות סיפוקים ולהבין. ההפרש מספיק קטן כך שפעילויות משותפות מהנות את שניהם. כיום (6, 3) - שניהם יכולים ליהנות מחברת בני גילם של האח/ות.
כלכלית - אפשר להעביר ציוד כמו כיסא תינוק (הגדולה בבוסטר), מנשא, ולמי שמשתמש - עגלה, מיטת תינוק. אצל חברים שההפרש הוא שנתיים פלוס מינוס היה צורך בקנייה של עגלת תאומים, מיטה נוספת וכו'.
חסרונות: לא התנסיתי ב-הנקת צמד (-; , אבל אולי ממילא הייתי מגלה שלא מתאים לי להניק בהריון, ואז היה יוצא שגמלתי עוד יותר מוקדם.

ארגון הבריאות העולמי (לא מצליחה למצוא את הלינק, אבל בטח באתר יש) ממליץ על רווחים גדולים (אני חושבת 3-5 שנים) - לאפשר לילד להיות זמן רב ככל האפשר "הקטן" במשפחה. יש יותר משאבים מכל הסוגים להשקיע בו.
אבל חוזרת לנקודה הראשונית - כשאת תרצי, ממש תרגישי שאת רוצה מאוד, חייבת, עוד תינוק, זה הזמן המתאים, לדעתי.

הרפואה הסינית גם מדברת על רווח גדול יחסי של 3-4 שנים. זאת כדי לאפשר לאם להחזיר לעצמה את החומרים החיוניים שהיא "מאבדת" במהלך הריון והנקה ממושכת, כדי להתמלא מחדש ולהגיע להריון הבא במצב בריאותי ונפשי אופטימלי.
אישית, נראה לי שמצד אחד יש את הרצון הבוער לעוד ילד (אצלי לפחות) ומצד שני את אותם שיקולים פרקטיים של טיפול ב-2, עבודה, לימודים, הנקה, חיתולים.
התשובה היא איפושהו באמצע, לא? או כמו שבעלי כל הזמן אומר 'כשיגיע הזמן, זה יבוא'.... אח, הלוואי והייתה לי ההשלמה שלו.
>ורד מנסה!<

את יכולה לנסות לדמיין לעצמך כל מיני מצבים ולראות איך את מרגישה לגבי זה. למשל, את מחזיקה בזרועותיך תינוק מצונן שזה עתה נרדם על הידיים, ואז פתאום עולה מהשירותים הקריאה "גמרתי!"

אני רוצה ולא רוצה. מצד אחד, אני ובן זוגי רוצים 3 עד 4 ילדים ואם כך אז מה לעשות השעון מתקתק ולא תמיד נכנסים להריון כמו בתכנון. ומצד שני, זה באמת עוד נראה לי קצת מוקדם.
יונת, תודה על הדוגמא זה משהו שבכלל לא חשבתי עליו. מכיוון שאני לא כ"כ יודעת איך "מתנהג" ילד בן שנתיים ולאיזו עזרה הוא זקוק.

נועה שאלת מה השיקולים אז תלוי מה הדגש שלך -
אם הרצון להרבה ילדים ואת מבוגרת או רוצה לגדל ילדים ואחר כך לפתח קריירה.זה עניין אחד ואז התשובה ברורה
אם חשוב לך שזה יהיה נכון לילד אז הגורם המשמעותי הוא מידת התלותיות שלו בך .
בתכל'ס יש במשוואה הזו של משפחה כל כך הרבה משתנים שמצחיק לחשוב על גורם אחד שישפיע לבדו על כל המערך .

תודה על התגובות

דברו פה על רפואה סינית וכו'.
ביהדות אישה נקראת יולדת שנתיים אחרי הלידה, כלומר ג"כ מדובר על לידה שניה כשהגדול באיזור גיל 3.

ומה עם המוכנות של הגדול לקבל אח קטן?
גיל שנה פלוס נראה לי עדיין קטן בשביל זה
גיל שנתיים?
גיל שלוש?

רק על עצמי ועל גן החיות הפרטי שלי לספר ידעתי.

בין הבנות הפרש של שנתיים ושלושה ימים. היום הן בנות שנה וחצי ושלוש וחצי. יש אהבה וחיבוקים ונשיקות וקנאה וכעס ו"התיילדות" של הבכורה, שפתאום רוצה חיתול (והיא גמולה כבר הרבה זמן), ובקבוק, ושאני אחזיק לה את הבקבוק, והיא פתאום לא יודעת ללכת אלא רק לזחול... לבתי הבכורה יש חברה בת 4 כמעט, בת יחידה. אני רואה איך הבת שלי סובלנית הרבה יותר בכל מה שקשור להתחלקות, עד כמה היא אמפטית לצרכים של הקטנה. החברה לא היתה מוכנה שאמא שלה תחבק את הבת שלי. אבל עדיין יש הרבה קנאה באחותה, הרבה כעס עלי, ועייפות גדולה שלי שגורמת לעתים למצבים שבהם אני לא האם האידיאלית.

טכנית - שעות השינה שלהן לא תמיד חופפות, ולי אין כלל הפסקה. הבכורה עדיין לא מוכנה לשחק לבד כשאני ישנה, וכשהקטנה ערה כמובן שאי אפשר לישון. קשה מאוד לצאת איתן מהבית כיוון שהקטנה רצה לכל מקום כמו עז צעירה, ואני כל פעם קוטפת אותה שניה לפני שהיא חוטפת נדנדה בראש או טועמת בדל סיגריה. היה יותר קל לפני שהלכה, ויהיה יותר קל עוד כמה חודשים כשהיא תגדל קצת שיקול דעת.

לדעתי, המוכנות של הילד לאח קטן היא לא פונקציה של גיל. השיקול היחיד הוא האנרגיות שלך והעזרה שיש או אין לך. אני מודה: הפרש של שנתיים קשה לי. מצד אחד שתיהן עדיין קטנות, מצד שני הצרכים שלהן מאוד שונים. מצד אחד יש פוטנציאל שיהפכו לחברות טובות, מצד שני שתיהן מתחרות על האנרגיות המוגבלות שלי. אני מרגישה שהבכורה נצמדת אלי, מתיילדת, "לא יכולה" ו"צריכה עזרה" רק בגלל הצעירה: עובדה שכאשר היא עם חברות או בגן היא מבצעת יפה מאוד פעולות שכשאני בסביבה, היא דורשת ממני לעזור לה בהן.

אני חושבת שהכל תלוי במה מתאים להורים. אם טוב להם הם ישדרו את זה לילדים. אם לא - גם הפרש "מומלץ" של 3 שנים לא יעזור. מה שכן אם ההפרשים קטנים כדאי לדאוג מראש לעזרה, בטח שבתקופה הראשונה.
אישית אני חושבת שכל גיל דורש אנרגיות מההורים, כל פעם אנרגיה אחרת, ממקום אחר, אבל זה לא נגמר אף פעם.

אני נולדתי 10.5 חודשים אחרי אחי. אפילו נולדנו באותה שנה בלוח.
מצד אחד- מאוד אהבתי שגדלנו ביחד, היה לי חבר בילט-אין, תמיד שיחקנו המון ביחד, התרוצצנו ביחד, עשינו בלגנים ביחד, וגם רבנו המון והלכנו מכות (שהרבה פעמים הפכו להשתוללויות ברוח טובה דווקא). גם היום יש לנו חברים משותפים היות ואנחנו כ"כ קרובים בגיל (אבל הפרידו אותנו בכתה א' והשאירו אותי עוד שנה בגן).
מצד שני- הייתי בסלקל עד גיל 10 חודשים כי הוריי היו עסוקים מדי עם אחי ושתי אחיותי הגדולות (גדולות ממני בשבע ועשר שנים), וכשסוף סוף נזכרו להוציא אותי מהסלקל, התחלתי לזחול, לעמוד וללכת תוך שבוע

עוד דבר חיובי בעיני- הורי קטלגו אותי ואת אחי באותה קבוצת גיל ולכן החוקים היו תקפים לגבי שנינו, כלומר ההגבלה על שעת החזרה הביתה מבילויים וכו' הייתה זהה, וטוב שכך.
הפערים בינינו ובין אחיותי(6-10 שנים), גדולים מדי בהרבה לטעמי: אחותי הבכורה עזבה את הבית ועברה לגור עם חבר שלה (היום בעלה) בסוף כיתה י', כך שאני לא זוכרת הרבה שנים של לגור איתה באותו בית- הייתי קטנה מדי. ולאחותי השניה כבר לא היה כח אלינו הקטנים, ותמיד היינו חוטפים על הראש כשהיא הייתה צריכה ללמוד למבחנים או לבגרויות, היא לא שיחקה איתנו אף-פעם, וכו'... אמנם אנחנו כן בקשר טוב עד היום, גרתי אצל אחותי הבכורה תקופה מסויימת (קצרה) ועם אחותי השניה אני אפילו מדברת על "נושאים אישיים" (אנחנו לא משפחה "פתוחה" ושיחות נפש לא קורות כל יום, בטח שלא עם ההורים). אבל משהו בזה היה חסר כשגדלתי...
my two cents

שאני לא כ"כ יודעת איך "מתנהג" ילד בן שנתיים ולאיזו עזרה הוא זקוק.
כשילדתי את הדר , יואב היה בן שנתיים ולקראת סוף ההריון החל להגמל מחיתול, אני חשבתי אז שזה יקרה עוד הרבה זמן , זה היה לפני שלמדתי כאן באתר כל מיני דברים, ולא תכננתי סוף הריון וגמילה מחיתולים יחד. לשמחתי הקשבתי לאימי שאמרה אם הוא אומר אז תורידי לו . היו הרבה מצבים שאני מניקה והוא עם קקי בשירותים ואני יושבת לידו על שרפרף וממשיכה להניק. צריך לקחת הכל בקלות ולארגן כמה עשרים טכניים שיאפשרו לך נוחות ולו עצמאות בשטיפת ידיים וכו'.
לכל גיל יש את הקשיים שלו ולכל ילד יש את דרך הקבלה שלו את אחיו ואת המצב החדש וזה מתחיל כבר בהריון. הילדים מרגישים שהולכים לקראת שינוי ושאמא לא ממש כהרגלה.
עכשיו אני בהריון וההבדל יהיה שנתיים וחצי וזה נראה לי קצת יותר מאתגר כי הבכור בן 4 ולמרות שממש עצמאי ועוזר גם זקוק לי רגשית דיי הרבה.
הקשר שיש בין שני ילדים קרובים בגיל לפעמים ממש מעורר קנאה, לי לא היה את זה יש לי 2 אחיות גדולות שבינהן שנתיים ואני בת זקונים, ילדי משחקים המון ביחד ונמצאים אחד בשביל השני לעת צרה. ממש חסרים אחד לשני לטוב ולרע.

ההפרש בין בתי לבני הוא 3 (ושבועיים). זה היה הפרש מתוכנן מתוך המחשבה שלי ש-3 שנים זה המינימום "להיות קטנה" לפני שצריך להתחיל להיות גדולה. הנסיון שלי כבכורה עם אחות קטנה ממני בשנה ו-9 חודשים היה שזה מוקדם מדי. הצפיפות והתחרות רבות מדי, לאורך כל שנות הילדות - במיוחד עם 2 ילדים מאותו מין. מצד שני קיוינו ש3 שנים זה הפרש שעדיין יאפשר להם לשחק יחד ולהתענין בדברים משותפים.

הציפיות התגשמו בחלקן - הם אכן משחקים יחד המון המון ומהווים חברה משמעותית ביותר זה לזו. הם גם רבים המון ויש ביניהם המון קנאה ותחרות,.למרות השוני בגיל ובמין.

עכשיו נראה לי שהבת שלי היתה עדיין קטנה מדי לקבל עוד אח בגיל 3. ההתחלה היתה קשה לשתינו (אבל אולי זה משבר שעובר על כל ילד ראשון כשנולד לו אח, לא משנה באיזה גיל...)

בכל זאת אני מרגישה שמבנה המשפחה עם אבא, אמא וילדים בהפרש כזה ביניהם, מאפשר סוג של גיבוש שהפרש גילים גדול בהרבה לא בהכרח מאפשר - למשל, אם הילדים הקטנים כבר לא מתענינים בסוג הטיולים או הפעילויות שההורים עושים עם ילד צעיר יותר, ולהיפך. זה נותן הזדמנות לעשות הרבה דברים יחד כמשפחה.

אני מתלבטת...
עברתי הפלה בשבועות מוקדמים של הריון שני. כמובן שרציתי את ההריון אבל היו גם התלבטויות בנוגע לבתי-שהיא בת שנה ו-5. עדיין קטנה וצריכה הרבה תשומת לב... ואיך אסתדר לבד עם תינוק'ת ופעוטה קטנה..
ועכשיו גם לגבי ההנקה שלה(יונקת מלא מלא) והחלטתי שלגוף שלי זה יותר מידי גם להניק וגם הריון ובטח הנקת צמד..ככה שאגמול לפני ההריון הבא. וזה נראה לי מוקדם לגמול עכשיו. רציתי להניק עד גיל שנתיים.
גם הרופאים ממליצים לחכות קצת אחרי הפלה עם הריון נוסף.
אני מרגישה שאני צריכה להתאושש ולעשות שינוי פיזית ונפשית.(מרגישה שההפלה ממש באה לנער אותי לשנות דברים בחיי.)
ובגלל כל אלה - נראה לי שאחכה קצת עם ההריון הבא למרות שאני באמת רוצה עוד ילד. אולי נחכה חודשיים...נראה.
זאת התלבטת גדולה:
מצד אחד אני רוצה הרבה ילדים (מינימום מינימום ארבעה!) וגם לא רוצה ללדת בגיל מבוגר, כך שאם ההפרשים יהיו גדולים בין הילדים זה יקרה גם בגיל מבוגר יותר...
אני גם "מקפיאה" קצת את הקריירה שלי (החלטתי שקודם גידול הילדים, קודם אני אמא ואח"כ-העבודה..כך שאני עובדת מעט מאד) אבל מתישהו אני רוצה לפרוח גם בתחום הזה. ושוב-פערים גדולים בין הילדים "יעכבו" את זה..אבל נראה שאין מה לעשות בעניין הזה. אני במת שלמה עם זה שיותר חשוב לי להיות אמא רגועה ובבית עם הילדים ואח"כ העבודה שלי.
עוד שיקול-אני רוצה להשאיר את הילדים בבית. כמו שנראה לי עכשיו- עד גיל 3-4. ולהניק הרבה. רוצה עד שנתיים לפחות... כך שזה יהיה יותר קל שיהיו מרווחים קצת יותר גדולים. נראה לי מה זה קשה להיות עם הרבה קטנים בבית ולנשום קצת בעצמי.

אני יודעת שזו החלטה מאד מאד אישית אבל בכל זאת, מבקשת עצות ומנסיון שלכן/ם....איזה הפרש רצוי לדעתכם בין אח לאח?

חיפשתי דף על אחים, או איך להתכונן ללידת ילד שני.
ההפרש אצלנו יהיה פחות או יותר שנתיים. בעוד חודשיים וקצת אני אמורה ללדת.
כמובן שנחגוג לגדולה יומולדת ענקי עם המון תשומת לב רק לה ומתנות רק לה. ואני גם יודעת שאין לי ממש איך להתכונן אלא לזרום לתוך זה ולראות איך אני מתפקדת.
איך אני מחלקת את עצמי בין שניים. ואני חושבת שטוב שהיא תמשיך ללכת לשלושה בקרים במשפחתון וכך אוכל להיות רק עם הינוקא...
אני אקפיד גם על זמן רק שלי ושלה.
מזל שהחלטנו עם הגדולה שאני נשארת בבית עם הילדים עד שיראה לי נכון לחזור לעבוד. אז זה לפחות מרגיע אותי...

ואני גם יודעת שאין לי ממש איך להתכונן אלא לזרום לתוך זה ולראות איך אני מתפקדת
אני לא מסכימה עם המשפט הזה.

עזרה תפעולית אם לא עשית את זה ה\עם הגדולה עכשיו הצורך גדל מאוד
עזרה של ביביסיטר (מטפלת / סבתות וכיו"ב) כדי שיהיה לך זמן פנוי לגדולה (אני עשיתי את זה מאוחר מידי )
קריאה של ספרים על אחים = זה עוזר כי אפשר לצפות התנהגויות של הגדולה ולחבר אותן לקושי של הולדת ילד נוסף
קריאת להסתדר עם שני ילדים

בהצלחה ולידה נהדרת

אצלנו (הפרש של שנה ו-7) עזר לשתף אותו ולספר לו מראש (בלי רומנטיזציה) מה יקרה, שהתינוק יאכל מהציצי ויישן איתנו, שהוא יבכה הרבה וגם יחייך אלינו, שהגדול יהיה אח גדול וידאג לו ויטפל בו ("כשהתינוק יבכה- תביא לו מוצץ?") (אגב-הוא באמת מטפל בו היום

- מביא צעצוע/ מוצץ, מדבר איתו, מביא טיטולים וכאלה...).
וכשהתינוק יבוא באמת לשתף אותו בטיפול (לבקש ממנו שיביא מוצץ/ טיטול וכאלה), או לדוגמה אני אומרת לו "התינוק בוכה- מה נראה לך שהוא רוצה?" ולעשות מה שהוא אומר- ככה גם הוא מרגיש שותף וגם הוא "מסכים" שאני אטפל בו...
מצד שני לא להדגיש שעכשיו הוא ילד גדול אלא גם לתת לו להיות "תינוק"- להאכיל, לערסל לפני השינה וכל הפינוקים. לשייך את ה"ילד גדול" לדברים כייפים, כמו שהוא גבוה מספיק להגיע לשולחן, יודע להפעיל את ה-TV, יודע לצייר, יודע לדבר, וכאלה.

אם את מניקה- לשבת עם הגדול עם ספר או סרט או פאזל או סתם לדבר, כל פעילות שקטה שהוא אוהב, וביד הפנויה לחבק ולהראות לו שאת לא 100% בלתי מושגת.

גם אני ממליצה לקחת עזרה- אני לקחתי כשהקטן היה בן חודשיים (?בערך...) פעמיים- שלוש בשבוע נערה שבאה לשחק איתו (עם הגדול בעיקר, הקטן טפו טפו יצא ישנוני כזה) לשעתיים שלוש ונכנסתי לנוח עם הקטן או סידרתי את הבית או אכלתי/ התקלחתי וכו'...

ולא להילחץ כשהוא מתקרב לתינוק (כמובן בגבול הסביר)- לא לצעוק עליו אם בטעות התינוק קיבל מכה (אם זה בכוונה זה סיפור אחר- עדיין לא לצעוק אבל כן לקבוע גבול- באותו אופן שהיית מגיבה אם היה מרביץ לכם...), ופשוט לתת להם לשחק כמה שיותר מוקדם ביחד.

היום (הקטן בן 8 חודשים והגדול שנתיים ו-4)- יש ביניהם יחסים כאלו מתוקים... הגדול "שומר" על הקטן- נגיד אם אני מקפלת כביסה לידם וכאלה אני אומרת לו שישמור עליו (בכאילו) שלא יזחל לרצפה והוא כזה מבסוט...
או נגיד במצבים שצריך לעזוב את החדר לשניה- ועכשיו זה הגיל שהתינוק צורח אם עוזבים אותו לבד (חרדת נטישה)- אם הגדול לידו הוא לא בוכה

מצויין למקרי פיפי זריזים או סנדוויץ מהיר...
אתמול הגדלתי לעשות ושמתי אותם לראות סרט ביחד ונכנסתי להתקלח (המקלחת מחוברת לחדר ככה שאני יכולה להציץ עליהם מהמקלחת)- היה שקט וסבבה לגמרי.

בהצלחה, ומזל טוב! @}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני ממליצה להיכנס להריון טבעי. בלי אמצעי מניעה ולהניק מלא ושתכנסי להריון, סימן שזה הזמן.... (כמובן אם אין שום בעיה בראותית להיכנס להריון לבד...)

אני ממליצה להיכנס להריון טבעי. בלי אמצעי מניעה ולהניק מלא ושתכנסי להריון, סימן שזה הזמן....
בני בן 2.3, יונק. עדיין לא חזר לי המחזור (אחרי הלידה). תמיד רציתי הפרש קטן (יחסית) בין הילדים, 3. פחות זה עוד יותר טוב לילדים אבל to much לי בתור יולדת...
עד גיל שנתיים של בני מאוד סמכתי על הגוף שלי שלא מבזבז אנרגיות בזמן הנקה...ועכשיו מנסה לעזור לו להתעורר לעבודה ...(דיקור, יוגה, מדיטציה, דימיון מודרך..)
שומרת על אופטימיות, כל הפרש הוא טוב כשמדובר בילדים.

אני ממליצה להיכנס להריון טבעי. בלי אמצעי מניעה ולהניק מלא ושתכנסי להריון, סימן שזה הזמן

פעם הסכמתי עם האמירה הזאת.
היום אני בעיצומו של הריון שלישי כשהקטן שלי בן 9חד' - הלידה בעז"ה צפויה כשהוא יהיה בן שנה ושבוע-
זה הזמן?? בראיה אמונית אני מאמינה שזה לא הגיע אלנו סתם אבל אם זה נכון- אני בכלל לא בטוחה.
נכנסתי להריון בהנקה מלאה,בלי מוצץ, הוא ישן איתנו והגוף שלי עדיין התאושש מהלידה (ב"ה אני חוזרת די מהר לעצמי ובכל זאת...)

ההפרש בין הגדולה לבינו הוא כמעט 3 שנים (ולא מנעתי בשום צורה רק הנקתי שנתיים וכשהפסקתי נכנסתי להריון) וזה נראה לי מדהים (כמובן שזה אינדוודואלי) הוא מעריץ אותה- היא מאוהבת בו, מצחיקה אותו מטפלת בו זה מדהים לראות אותם יחד
כמובן שההתחלה הייתה קשה (ועדיין- מקלחות והשכבה זה קשה) אבל לומדים לתמרן ולגדל בכיף יותר מבהשרדות:-)

בהצלחה לכולנו:-)

באופן טבעי

באופן טבעי