התאהבות בתוך זוגיות- מחפשת מזדהים

[מאוהבת]

אני בזוגיות קרוב לעשור, גרה עם בן הזוג שלי, אנחנו לא נשואים ואין לנו ילדים. התחלנו לצאת בתיכון ואנחנו עדיין סטודנטים. מעולם לא הייתי עם מישהו אחר והוא לא היה עם מישהי אחרת.
באופי שלי אני בנאדם מתאהב- אני מתאהבת באנשים מאוד בקלות, אני ככה עוד מגיל ילדות. עד שאני ובן זוגי הכרנו היו לי הרבה קשיים נפשיים וחברתיים ולא ממש יצאתי לעולם ולא התנסיתי בכלום. כשהכרנו היה לנו חיבור כל כך טוב ומידי ומאז אנחנו פשוט ביחד. מאז שאנחנו ביחד נדלקתי על כל מיני אנשים אבל הכל חלף ולא ייחסתי חשיבות מיוחדת ברוב הפעמים, כי אני מכירה את עצמי ויודעת שהלב שלי נמשך למלא אנשים וזה חולף וזה חלק מהמנגנון הפנימי שלי.
לפני בערך 4 שנים הכרתי מישהו ונדלקתי עליו. זה הרגיש הדדי, לכן זה לא חלף כמו בשאר הפעמים ואפילו התפתח לסוג של התאהבות... היינו ידידים לתקופה, אפילו דיברתי איתו ברמיזה שייקח צעד אחורה כי קשה לי והוא גם היה פלרטטן. בסוף הקשר התנתק ביום בהיר אחד אחרי כמה חודשים של היכרות ואין לי מושג מה איתו היום. מאז אני ממשיכה לחשוב עליו מדי פעם. לפעמים פתאום חולמת עליו בלילה ונזכרת בו. בן זוגי יודע על קיומו, לא פירטתי יותר מידי אבל כן יודע מה היה וקיבל בהבנה והכלה והתקדמנו הלאה. המחשבות מידי פעם שורפות אותי מתחושת אשמה, בלבול, תסכול, אולי חרטה...
ועכשיו להוסיף לכל זה הכרתי מישהי חדשה ואני מרגישה שאני מתחילה להתאהב גם בה. אני נמשכת לסוג מאוד ספציפי של נשים וקרה לי רגשות דומים בעבר לבנות אבל לא מומש מעולם. זאת מישהי שיוצא לי לראות בערך פעם בחודש, ונפגשתי איתה כמה פעמים ממש בודדות. אבל היה ביננו חיבור כל כך טוב וקשה לי להגיד את המילה מאוהבת אבל לגמרי אני מרגישה משהו. לה בעצמה יש חברה והן גרות ביחד ונראות ממש מאוהבות (יצא לי לראות אותן יחד) ועדיין אני מרגישה משהו גם מהכיוון שלה. הכל כל כך מבלבל. מצד אחד להתאהב זה הדבר הכי נעים בעולם ומצד שני זה כל כך כואב לי בגוף. ברור שאין פה היתכנות לשום דבר, אבל אני מוצאת את עצמי חושבת עליה הרבה, מתרגשת לפני שרואה אותה, מתנהגת כמו ילדה מאוהבת כשאני בסביבה שלה... לא באלי לשנוא את עצמי ולהלקות את עצמי על רגשות טהורים ותמימים שפשוט בוקעים ממני בלי שליטה. אבל גם לא יודעת איך להתמודד עם זה ולאן לתעל את זה.
אני נמשכת לבן הזוג שלי ואוהבת אותו אבל ברור שפרפרים בבטן או התרגשות ברמה של התאהבות כבר אין לנו מזמן.
אני מרגישה לפעמים מאוד לבד בדבר הזה ואני אשמח לשמוע מחשבות לא שיפוטיות ובעיקר מקומות של הזדהות, להרגיש קצת פחות לבד עם הכאב הזה...

[לאורה]

היי יקרה
ממש אין מה לשפוט ולהרגיש אשמה. 
כנראה שהלב שלך אוהב להתאהב... זה מגדיל את תחושת החיות, נותן משמעות, צובע הכל באור אחר.
ברור שיש רצון להיות עם האדם שמאוהבים בו אבל מצד שני, כמו שאת אומרת, את נוטה להתאהב הרבה וגם אם תהיי עכשיו עם האישה הזו אז עוד מעט תתאהבי שוב במישהו אחר...
הייתי מסתכלת על זה כמו לקחת איזה משנה תודעה או סם, למשל md. זה כיף וזה מרחיב את הלב ופותח אבל זה לא משהו יציב שאפשר להישען עליו.
אז השאלה איך באמת מתעלים את הרגשות והתחושות האלה מהטריפ הזה. 
וזו שאלה בפני עצמה... ויש הרבה דרכים. 
בין אם במדיטציה ומודעות, נשימה, עבודה הכרתית, אמנות, ריקוד, שירה, כתיבה... ועוד ועוד.
להתייחס לזה כמו כל רגש אחר שעולה.