_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: יונת שרון
במקומות שנועדו למשחק ילדים -- מגרש הרפתקאות (73), בית הילדים (86), אזור הילדים (137), וגם קירות עבים (197) -- אפשר לשלב פריט מיוחד.
ילדים אוהבים להיות במקומות קטנים דמויי מערה.
במשחקיהם, ילדים מחפשים חללים סגורים כמו מערות כדי להכנס לתוכם ומתחתם - בתוך ארגז, מתחת שולחן, באוהל, וכו'. (לראיה ראו L. E. White, "The Outdoor Play of Children Living in Flats," Living in Towns, Leo Kuper, ed., London, 1953, pp. 235-64.) [וגם "הבית של יעל" -המת']
הם מנסים ליצור מקומות מיוחדים עבורם ועבור חבריהם -- רוב העולם שסביבם הוא מרחב של מבוגרים והם מנסים לגלף להם מקום בגודל מתאים לילד.
כאשר ילדים משחקים במין "מערה" כזאת, כל ילד תופס כחצי מ"ר; יתרה מזאת, ילדים אוהבים לעשות זאת בחבורה, כך שהמערה צריכה להיות גדולה מספיק: חבורה כזאת מונה שלושה עד חמישה ילדים, אז גודל המערה צריך להיות עד 2.5 מ"ר ועוד כ-1.5 מ"ר למשחקים ומעבר.
לכן:
בכל מקום שילדים משחקים -- בבית, בשכונה, בבית הספר -- הכינו "מערות" עבורם. קבעו את המערות האלה בשאריות שטח שנוצרו באופן טבעי, כמו מתחת המדרגות או מתחת לשיש. השאירו תקרה נמוכה -- 75 עד 120 ס"מ -- וכניסה קטנטונת.
בנו את המערה ישירות במרקם הקירות -- עיבוי הקירות החיצוניים (211). עשו את הכניסה קטנה בהתאמה למערה -- גירסה קיצונית של פתח נמוך (224).
משתמשת