_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: יונת שרון
כשיוצרים חוץ דרומי (105) חייבים למצוא גם מקום לבית וגם מקום לחוץ. אי אפשר לעצב אחד בלי השני. הדפוס הנוכחי מתאר את התכונות הגיאומטריות של החוץ; הדפוס הבא אגפי אור (107) מתאר את הצורה המשלימה של פנים הבית.
אם השטח שמחוץ לבית הוא לא יותר משארית השטח שנשארה בין הבניינים, לרוב לא ישתמשו בו.
יש שני סוגים שונים מהותית של שטח מחוץ לבית: שטח חיובי ושטח שלילי. השטח הוא שלילי כאשר הוא חסר צורה – השאריות שנשארו לאחר הצבת הבניינים, שמוגדרים באופן חיובי. השטח בחוץ הוא חיובי כאשר יש לו צורה ברורה ומוגדרת, ממש כפי שלחדר יש צורה מוגדרת, וכאשר הצורה של השטח משמעותית כמו צורת הבניינים סביבו. לשני סוגי השטח האלה יש תכונות גיאומטריות שונות לחלוטין, וקל להבחין ביניהן באמצעות היפוך הדמות והרקע בתוכנית השטח.
מימין: בניינים שיוצרים שטח חיובי בחוץ; משמאל: בניינים שיוצרים שטח שלילי כשארית
בשרטוט של סביבה שבה השטחים החיצוניים הם שליליים, הבניינים נראים כדמויות ואילו השטח החיצוני כרקע. אין אפשרות להיפוך. אי אפשר לראות את השטח החיצוני כדמות בפני עצמה, ואת הבניינים כרקע שלו. בשרטוט של סביבה שבה השטחים החיצוניים הם חיוביים, אפשר לראות את הבניינים כדמות ואת השטח החיצוני כרקע, ואפשר גם לראות את השטח החיצוני כדמות על רקע הבניינים. כלומר, אפשר לעשות לתוכנית היפוך בין הדמות והרקע.
דרך אחרת להגדיר את ההבדל בין שטח חיצוני חיובי לשלילי היא לפי מידת הסגירות והקמירות.
במתמטיקה, שטח הוא קמור כאשר לכל שתי נקודות בתוכו, הקו המחבר ביניהן נמצא כולו בתוך השטח. שטח הוא אינו קמור כאשר יש בו נקודות שהקו המחבר ביניהן עובר מחוץ לשטח בחלקו. לפי הגדרה זו השטח למטה הדומה למלבן הוא קמור, ואילו השטח בצורת ר הוא לא קמור ולא חיובי, כי הקו המחבר את נקודות הקצה שלו עובר דרך הפינה ולכן יוצא מהשטח.
מימין: קמור; משמאל: לא קמור
שטחים חיוביים צריכים להיות מוקפים מספיק כדי שתהיה להם צורה סגורה (למרות שהם לא סגורים באמת, כי יש שבילים שיוצאים מהם או אפילו צד שלם פתוח), כך שהשטח שנוצר יראה קמור. שטחים שליליים הם כל כך לא מוגדרים שאי אפשר להצביע על הגבולות שלהם, או שהגבולות יוצרים צורה לא קמורה.
מימין: שטח לא ברור, חסר צורה, "שום דבר"; משמאל: שטח ברור הוא מקום בפני עצמו... והוא קמור.
מה המשמעות המעשית של ההבחנה בין שטח חיצוני חיובי לשלילי? אנשים מרגישים נוח בשטחים חיוביים ומשתמשים בהם; אנשים חשים חוסר נוחות יחסית בשטחים שליליים ולכן שטחים כאלה נותרים חסרי שימוש.
את התמיכה המשכנעת ביותר בטענה זו כתב Camillo Sitte בספרו City Planning According to Artistic Principles. הוא ניתח מספר גדול של רחבות עירוניות באירופה, וניסה למצוא הבדלים בין הרחבות שוקקות החיים לבין אלה שלא. הוא מראה, דוגמה אחר דוגמה, שלכל הרחבות המוצלחות – אלה שאנשים השתמשו בהן ונהנו מהן – יש שתי תכונות: מצד אחד, הן סגורות באופן חלקי; מצד שני, הן נפתחות אחת אל השניה כך שכל רחבה מובילה לרחבה אחרת.
קשה להסביר למה אנשים מרגישים נוח יותר בשטחים סגורים או סגורים-חלקית. קודם כל, ברור שזה לא נכון בכל המקרים. למשל, אנשים מרגישים נוח בהחלט נוח על חוף פתוח, או במישור רחב. אבל בשטחים קטנים יותר – גן, פארק, טיילת, ככר – הסגירות אכן עוזרת משום מה ליצור תחושת בטחון.
ארבע דוגמאות לשטח חיצוני חיובי
סביר שהצורך בסגירות מקורו באינסטינקטים הקדומים שלנו. למשל, כשאדם מחפש מקום לישיבה בחוץ, לרוב הוא לא יבחר לשבת חשוף באמצע השטח – בדרך כלל הוא יחפש עץ להשען עליו; או שקע באדמה סביב, בקיע טבעי שיקיף אותו חלקית ויגונן עליו. המחקרים שערכנו על צרכי המרחב של אנשים בעבודה מגלים תופעה דומה. כדי לחוש בנוח, אנשים זקוקים למידה מסויימת של סגירות סביבם וסביב העבודה שלהם – אבל לא יותר מדי. קלייר קופר חקרה פארקים ציבוריים ומצאה שגם שם קורה אותו הדבר: אנשים נמשכים לאזורים סגורים חלקית – לא פתוחים מדי ולא סגורים מדי. (Clare Cooper, Open Space Study, San Francisco Urban Design Study,San Francisco City Planning Dept., 1969).
הככר בננסי
כששטח פתוח הוא שלילי, למשל בצורת ר, אפשר להציב מבנים קטנים או חלקי בניינים או קירות, באופן כזה שיחלק את השטח השלילי לכמה שטחים חיוביים.
להפוך את השטח משמאל לשטח מימין
וכאשר שטח חיצוני הוא סגור מדי, יתכן שאפשר יהיה לפתוח מעבר בבניין כדי לפתוח אותו.
להפוך את השטח משמאל לשטח מימין
לכן:
דאגו שכל השטחים בחוץ בין הבניינים יהיו חיוביים. תנו לכל שטח כזה מידה מסוימת של סגירה; הקיפו אותו באגפי בניינים, עצים, גדרות שיחים ומעברים מקורים, עד שהוא הופך לישות עם מהות חיובית ולא סתם נשפך סביב פינות.
הציבו אגפי אור (107) כדי ליצור את השטחים. השתמשו בשבילים מחופים במטפסים, קירות ועצים כדי לסגור שטחים פתוחים מדי -- מקום אצל העץ (171), קיר גן (173), שביל מקורה (174); אבל וודאו שכל שטח יפתח לאיזשהו שטח גדול יותר, כדי שהוא לא יהיה סגור מדי -- מדרג שטחים פתוחים (114). השתמשו ב{{}}חזית הבניין (122) כדי לעצב את צורת השטח. השלימו את האופי החיובי של החוץ ביצירת מקומות סביב גבולות הבניינים, וכך החוץ יהיה מוקד עניין לא פחות מהבניין עצמו -- שוליים לבניין (160). ממשו את הדפוס הזה לגבי חצרות חיוניות (115), גינת גג (118), צורת שביל (121), חדר חוץ (163), גינת פרא (172).
משתמשת