מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: יודן
... כדי ליצור פסיפס קהילות משנה (8) ולחזק את הקהילות המרכיבות אותו, יהיו אלה קהילה של 7000 (12) או שכונות מוגדרות (14) יש ליצור גבולות ביניהן. גבולות אלה כשלעצמם, על פי דפוס זה יתחילו לתת חיים לקהילות המשנה שביניהן, על ידי כך שיתאפשר להן לממש ביתר קלות את זהותן.
הדפוס פסיפס קהילות דורש שמאות קהילות שונות יוכלו לחיות זו לצד זו, בדרכן שלהן ובמלוא עוצמתן. אולם לכל קהילה יש את האקולוגיה שלה. היא יכולה לממש את זהותה ללא הפרעה מצד שכנותיה אם היא מופרדת מהן על ידי גבולות פיזיים.
בדפוס פסיפס קהילות משנה (8) טענו שקיומם של תרבויות משנה רבות בעיר איננו דפוס גזעני המייצר גיטאות, אלא דפוס המאפשר לעיר לכלול מגוון גדול של סגנונות חיים בעלי ייחוד וזהות.
אולם מוזאיקה זו יכולה להיווצר רק אם התרבויות השונות מבודדות זו מזו במידה מספקת, כך שאף אחת מהן איננה יכולה לדכא את סגנון החיים של זולתה, או להיות מדוכאת על ידה. כפי שנראה להלן, דרישה זו מחייבת הפרדה בין התרבויות השונות על ידי שטחים פתוחים, מקומות עבודה, בנייני ציבור, מים, פארקים או גבולות טבעיים אחרים.
הטיעון מתבסס על העובדה הבאה. בכל מקום שיש אזור הומוגני של מגורים, התושבים שלו יפעילו לחץ כבד על שכניהם כדי שיתאימו את עצמם לנורמות ההתנהגות וסגנון החיים שלהם. לדוגמא, "המרובעים" שגרו בסמיכות ל"היפים" של רובע הייט-אשביורי בסן פרנסיסקו ב – 1967 חששו שה"הייט" יוריד את ערך הנכסים שלהם, ועל כן הפעילו לחץ על העירייה ש"תנקה" את הרובע – כלומר, שתהפוך את הרובע לדומה יותר לאזור שלהם. תופעה זו קורית בכל פעם שתרבות משנה אחת שונה מאוד משכנתה. אנשים חוששים שהאזור הסמוך "יזחל" אליהם, יוריד את ערכי הדירות, יפגע בילדיהם, ירחיק "אוכלוסיה טובה" וכיוצא בזה. הם יעשו הכל כדי להפוך את האזור הסמוך לדומה יותר להם.
Carl Werthman, Jerry Mandel ו – Ted Dienstfrey (Planning and the Purchase Decision: Why People Buy in Planned Communities, University of California, Berkeley, July 1965), שמו לב לתופעה דומה אפילו בין תרבויות משנה דומות למדי. במחקר שבדק תושבים של שכונות מתוכננות, הם מצאו שהמתח שנוצר בין קבוצות תושבים שונות נעלם כאשר היה מספיק שטח פתוח, שטח ללא שימוש, דרך מהירה, או מים ביניהם. בקיצור, גבול פיזי בין תרבויות משנה שונות, אם היה מספיק רחב, הקטין את החיכוך.
ברור אם כן, שתערובת עשירה של תרבויות משנה לא תוכל להיווצר אם כל אחת מהן תהיה מוגבלת על ידי לחץ משכנותיה. תרבויות המשנה צריכות להיות מופרדות אם כן על ידי מרחב שאיננו למגורים, רחב ככל שניתן.
ישנה עוד הבחנה אמפירית התומכת בעיקרון שלעיל. אם נבחן את המרחב המטרופולינים, ונזהה את תרבויות המשנה החזקות ביותר, בעלות האופי המיוחד ביותר, כמעט תמיד נראה שהן ליד גבולות, וכמעט אף פעם אינן בסמיכות מיידית לקהילות אחרות. בסן פרנסיסקו למשל, האזורים המיוחדים ביותר הם טלגרף היל וצ'יינהטאון. טלגרף היל מוקפת משני צדדיה על ידי המזחים של הנמל, ואילו צ'יינהטאון גובלת משני צדדים באזור המרכז הבנקאי. דבר דומה נכון גם בקנה המידה של המטרופולין. פוינט ריצ'מונד וסאוסוליטו, שתיים מהקהילות המיוחדות ביותר באזור המפרץ, מבודדות כמעט לגמרי: סאוסוליטו על ידי המפרץ והגבעות שמאחוריה ופוינט ריצ'מונד על ידי המפרץ ושטחי תעשייה. קהילות המנותקות במידה מסוימת חופשיות לפתח זהות מיוחדת להן.
גבולות בין קהילות משנה
עדות נוספת לטיעוננו באה מאקולוגיה. בטבע הבידול של מינים למיני משנה הוא בעיקר תוצאה של התמיינות גיאוגרפית, השינויים הגנטיים המתחוללים בתקופה של בידוד מרחבי של קהילה ממין מסוים (ראו למשל: Ernst Mayr, Animal Species and Evolution, Cambridge, 1963, Chapter 18: “The Ecology of Speciation,” pp. 556-585). מספר גדול של מחקרים אקולוגיים מצאו שפרטים מאותם מינים מפתחים תכונות מיוחדות כאשר הם מופרדים מבני מינם על ידי גבולות פיזיים כמו רכסי הרים, עמקים, נהרות, רצועות אדמה יבשות, צוקים או שינויים משמעותיים באקלים או צמחיה. באופן דומה, בידול בין תרבויות משנה בעיר יוכל להיווצר בקלות הרבה ביותר כאשר התנועה של אותם מרכיבים היוצרים את השוני התרבותי – ערכים, סגנון, מידע וכו. – יהיה מוגבל חלקית לפחות בין תרבויות שכנות.
על כן:
הפרד בין תרבויות שכנות על ידי רצועות ברוחב של 70 מ' לפחות. גבולות אלה יכולים להיות טבעיים – קרקע לא מפותחת, חקלאות, מים – או מעשה ידי אדם – מסילות רכבת, דרכים ראשיות, גנים, בתי ספר, קצת מגורים. בתפר בין תרבויות המשנה, יש ליצור מקומות מפגש, שירותים משותפים הנוגעים לכל אחת מהקהילות.
גבולות טבעיים יכולים להיות מרחב כפרי (7), אתרים מקודשים (24), נגישות למים (25), שקט מאחור (59), גן נגיש (60), בריכות ונחלים (64), על שפת המים (71). גבולות מלאכותיים יכולים לכלול דרכים עוקפות (17), רחובות מקבילים (23), קהילות עבודה (41), רצועות תעשייה (42), חברת נוער (84), חניה מוסתרת (97). הארגון הפנימי של הגבולות צריך להיעשות על פי שני עקרונות בסיסיים. יש לרכז את שימושי הקרקע השונים כך שייצרו מוקדי פעילות (30), קהילת עבודה (41); והגבול צריך להיות פתוח לקהילות שמשני צדדיו, כך שהוא יכול להוות מקום מפגש ביניהן - מרכז אקסצנטרי (28) . . .
משתמשת