תנועה וקשרי הלימפה

[רעיה*]

שלום לכולם!
אני אחרי שנה א' באלבאום ויש לי שתי שאלות שממש מציקות לי.
סליחה אם השאלות שלי מראות על בורות בנושא התנועה.

שאלה א':
האם יכול להיות מצב בו אחרי תירגול תנועה אלבאומי מתנפחים קשרי הלימפה?
יצא לי שלא עשיתי תירגול הרבה זמן, שבוע שלם.
ואז אחרי שתירגלתי, הופיעה אצלי גולה בטרפזיוס העליון יותר קרוב לעמוד השידרה בצד שמאל.
המקום כאב כמה שעות ולאחר מכן כאב רק בנגיעה.
זה שריר שהתכווץ או שזה קשר לימפה מודלק?
גם פעם אחת עשיתי תירגול תנועה עם קרובת משפחה שלי
שלה יש היסטוריה מפוארת (כמו שהסתבר לי אחר כך) של התנפחות קשרי הלימפה.
אחרי תירגול התנועה, היה לה התקף נוסף די חזק של התנפחות קשרי הלימפה באזור המפשעה.

שאלה ב':
לפני שבאתי לאלבאום לפני 7 חודשים, עשיתי הרבה ספינינג וארובי.
ככול שאני יותר נכנסת לתירגול התנועה האלבאומי, אני יותר ויותר מתרחקת מכל הארובים והספנינגים למיניהם.
המוסיקה הרועשת, אף אחד לא נושם, אף אחד לא מחייך, אפילו לא חיוך פנימי - כל זה ממש לא מדבר אליי.
אבל למען מלחמה בשומן שלא חסר אצלי ולמען סיבולת לב ראיה, אני כן מכריחה את עצמי להגיע לשיעורים הרועשים.
אחרי כל ארובי, הרגשתי שירדו לטמיון כל ניצני הבניה הנכונה של הגוף אותם השגתי בתירגול אלבאומי.
השיא היה ביום חמישי האחרון, בו הלכתי לארובי "מתקדמים" מה שנקרא.
עכשיו אני מבינה שבעזרת תירגול התנועה במשך כמה חודשים, לקחתי שני צעדים קדימה מבחינת הגמישות וההרפיה.
ואז בערב אחד, תוך שעה וחצי, לקחתי שלושה צעדים אחורה.
כולי מכווצת, טווח התנועה שלי בכל מפרק ומפרק הוגבל מאוד בהשוואה למה שהיה.
כדאי לרדת מכל הארובים שמכווצים את הגוף או שאני זו שעושה משהו לא נכון?

[משה_אלבאום*]

ל רעיה
ראשית, אני מקווה שהגולה עברה והכול בסדר.
שרירים ו/או אזורים שונים שאנו לומדים איך להפעילם מגיבים באופנים שונים ומשונים בדרך להתחזקות ופיתוח מודעות עצמית.
קורה והם מתכווצים, לפעמים נוצרות גולות, לפעמים מאבדים מהגמישות ולפעמים הם בגמישות ייתר. לאחר מכן הם יכולים להתאזן או לעבור לקושי הבא שהם ייצרו. כל שריר והסיבות שלו, כל אזור והרגשות הקשורים אליו הגורמים לבעיות השונות.
בנושא התנפחות קשרי לימפה, זה יכול לקרות מסיבות רבות, אחת מהן היא תרגול שלא בקצב או בעוצמה המתאים לאותו שריר.
חשוב ללמוד להקשיב לצורת התרגול האינדיווידואלית, ומה נכון לכל אחד ואחד (בתנאי שלא מדובר בוויתור עצמי).

בנושא הספינינג, ככל שאדם מודחק יותר, כך הוא יכול להפעיל מנגנונים לשחרור הרגש המודחק באמצעים שונים. תנועה רבה ומאומצת, אכילה מיותרת, מחלות או מופרעויות שונות ועוד.
ברור שככל שתתחברי לרגשותייך, כך יהיה פחות דחף לפרק אנרגיה באמצעות מאמץ גופני חזק.
שתיהני מצורת חייך החדשים

[משה_אלבאום*]

דבר נוסף בנושא המאמץ.
טוב לעבוד על סיבולת לב ראה. לא צריך מאמץ גדול מדי עבור הנושא אלה עבודה לאורך זמן ללא הפסקות (מינימום של 26 דקות). המאמץ אינו מוסיף לסיבולת יותר מדי (כמובן במידה ולא מדובר בקצב צב, שאינו נותן הרבה מלבד למבוגרים מאוד או חולים). במידה וחשוב לך להיות בכושר המאפשר ספורט מיקצועני או להיות בעלת יכולת הפעלת כוח מתפרץ, הרי שזוהי אופרה אחרת לגמרי.
ובחלונית כמובן כתוב " שהיה לך יום מאושר".

[רעיה*]

משה, תודה על התשובה
אנסה למצוא את שביל הזהב.
מצד אחד לא לקרוע את העצמי, אבל מצד שני לא לוותר לעצמי.