שאלות הנחייה

[אנונימי]

שלום לך משה היקר וחג שמח לך ולכל באי הפורום ..
חג מלא איזון הרמוניה אהבה ושמחה!!!!!
אני פונה אליכם ומבקשת הכוונה כלשהיא, אני סטודנטית שנה ראשונה במכללת אלבאום , אני מאד נהנית מהלימודים ובקרוב מסיימת שנה א' .
במהלך השנה אני נתקלת במספר קשיים והמנחים במכללה לא תמיד נותנים לי מענה שמספק אותי ,קשה לי מאד להתחבר למדיטציית שורשים , כל הנושא של הטעינה והפריקה ,גם בתנועה אני יודעת שעם תירגול והאימון זה רק יילך וישתפר אבל עדיין קשה לי להפריד את התנועה בכל פלג גוף בנפרד, אני מתקשה גם בנושא הגשת הדוחות ,כל נושא ההתבוננות במטופל במה עליי להתמקד? מה עליי לכתוב לגבי מנחי הגוף ?
ואיך אני מפרשת מנח כזה או אחר ? העובדה שבמהלך טיפול אני לא בשורשים מאד מציקה לי .
בכל פעם שאני פונה למנחות שלי אז אני נענית "תנסי להבין את הדברים בחוויה האישית שלך "
ומה אם אני לא מבינה .
בהתנסות אחת שהייתה לי בכיתה כשהתלמדו עליי(עיסוי חזה ,בטן)התנתקתי לגמרי מהגוף שלי בכלל לא הרגשתי את המגע וכשפניתי למורה היא לא ידעה לתת לי מענה או שלא רצתה, אני מאד נבהלתי מה"חוויה".
כשאני עשיתי את אותו העיסוי לתלמידה אחרת היא ממש נרדמה וגם זה לא טוב ,אני לא מבינה , זה מאד מבלבל אותי אני אף פעם לא יודעת להבחין מהו מהלך תקין/לאתקין בזמן טיפול .
מבחינת פידבקים תמיד מחמיאים לי על המגע שלי ושאני נוגעת ברמת השריר ואני מאד קשובה למטופלים שלי ועדיין אני רוצה תשובות לשאלות שלי ואני מרגישה שאני לא כ"כ מקבלת אותן .
האם זה בסדר שיש לי כ"כ הרבה שאלות ???
אודה על תגובתכם ועזרתכם
בברכת חג שמח,
שרונה

[משה_אלבאום*]

שלום שרונה, ברוכה הבאה לבלוג.
שאלות רבות הן סימן ההיכר של הרוצה לדעת. שלא תפסיקי לשאול.

על פי הכתוב, נראה שאת נמצא בשלב ראשוני בו את מתחילה לחבר את המודעויות השונות. הבסיס לחיבור ובניית מודעות תקינה נמצא בשליטה בגוף קודם לכל. מסיבה זו, ומכיוון שאת מדווחת שהמודעות והשליטה ביכולת הבידול אינה קיימת עדיין, את מתקשה בכל השאר. קשה מאוד להבין את המהלכים השונים של השיטה כל זמן שהבידול (הפרדת התנועה) לא תקין. הסיבה היא שההקשרים הנוירולוגיים בין המוח לחלקי הגוף השונים נמצאים בשלב הבנייה. ללא הקשרים מודעים ותקינים, קשה לחבר את הקצוות. קשה גם לראות על האחר את מה שאינך מסוגלת להתחבר לו במודעותך האישית.
תרגול + תרגול + תרגול וכן הלאה.

על מנת שמדיטציה השורשים תזרום, צריך את המודעות הגופנית. תנסי לבדוק מה המקומות בהם את מתקשה להזרים את האנרגיה והמודעות שלך נקטעת. אלו המקומות שבהם צריך לטפח את יכולת התנועה.
כמו כן אנשים בעלי רגישויות ייתר, יכולים להתקשות ביותר בניסיון לתרגל מדיטציה.

בנושא העיסוי. סביר מאוד להניח שאת בעלת רגישות גבוהה על גבול רגישות ייתר, או בעלת רגישות ייתר. במידה וכך המצב, אנשים כמוך מתקשים ביותר לקבל מגע שאינו ממוקד לחלוטין בך. מה הכוונה. במידה והנוגע אינו נוגע בך מתוך התכוונות מלאה, ורצון ללא דופי, המכויל היטב בין ארבע האינטליגנציות, לא תוכלי לסבול את הנוכחות שלו בתוכך. מסיבה זו את יכולה להתנתק.
במידה והינך בעלת רגישויות ייתר בעור (או בחושים אחרים בגללם תתקשי לסבול את האחר), תתקשי לקבל מגע כל זמן שהרגישות אינה מווסתת.
סיבה נוספת יכולה להיות שאת סובלת מרקע טראומטי כלשהו בגללו את מתקשה לקבל מגע. (ניתן היה לראות את זה באבחון לקבלה לקורס, ולהכינך למפגש על פי שנות הלימוד)
סיבה נוספת יכולה להיות שאת לא אוהבת את המגע של האחר שנגע בך (האם את מתנתקת תמיד).
סיבות רבות להתנתקויות מהסוג הזה. מדוע זה מפחיד אותך?

לסיכום, את תלמידה בשנה א' טיפוסית, שנוסף לרצון הרב לדעת, כנראה מתקשה קצת יותר בקורדינציה ובמודעות גופנית (האם הרקע ידוע לך).
במידה וגם יש לך רגישויות ייתר, הרי שמצבך מאוד מובן.
אם אכן את סובלת מרגישויות ייתר, מי שמלמד אותך אמור לעזור לך לפתור את הקושי, לפני המשך הניסיון לפתח את מודעות הגוף, כי לא ניתן לפתח מודעות גוף תקינה כל זמן שהרגישות לא מווסתת.

מקווה שעזרתי במקצת, אנא הרגישי עצמך חופשייה לשאול כל שאלה מקצועית שעולה.

[דורית*]

היי שרונה,
גם אני הייתי במצב שלך, לא כל כך הצלחתי להתחבר לשורשים בתחילת הדרך, הייתי הולכת ל"איבוד" במהלך ההנחיה של המורה בכיתה, בשלב מסויים התחלתי לשים לב באיזה חלק יש לי את התקיעות בזרימת האנרגיה והיכן אני בעצם הולכת לאיבוד בשורשים, אני זוכרת שלי זה היה מאוד מתסכל איך כולם מתחברים ואני לא. אבל החלטתי להיות יותר למקומות בהם חל הניתוק במדיצטיה, אם זה שלא הצלחתי בכלל להתחבר או שהצלחתי ונקתע לי בטעינה ברגל או לפעמים הצלחתי להטען והפריקה הלכה לאיבוד. אני לא וויתרתי על הנסיונות להתחבר לשורש והיום אני יכולה להגיד לך שזה חלק בלתי נפרד ממני לקראת טיפולים ואני חושבת שבכלל זה עוזר לי לעבור מסיטואציה אחת לשניה ביתר קלות, אני מצליחה להתחבר ולפרוק אפילו די מהר וללא תקיעות. מגע בשנה א' היה לי מאוד קשה גם כן,בדיעבד בגלל רגישות יתר למגע. שהגעתי לטיפול שלי כסטודנטית (בסוף שנה א' יחסית מוקדם) דבר ראשון עבדו איתי על וויסות הרגישויות (מגע ושמיעה) ואני יכולה להגיד שהיה שיפור ניכר ביכולות שלי השונות בכיתה, כמובן שגם לא וותרתי על תירגולים של התנועה.
מה שבעצם אני רוצה להגיד לך ולאחרים שקוראים ונתקלים בקשיים שלך, זה שאני בטוחה שיש עוד סטודנטים רבים שחשים ושואלים הרבה שאלות (אולי לא בקול) לגבי עצמם והטכניקות השונות ומה שבעצם חשוב כרגע זה לחקור את הדברים אפילו בעצמך כי אז תגענה התשובות וההבנות דרך החוויה הגופנית. ככה לי זה היה לפחות ואני גם זוכרת שהרבה פעמים היו שואלים את המנחים מה אומר דבר מסויים והם באמת לא היו אומרים והיינו יוצאים מתוסכלים שנותנים לנו לעשות דברים בכיתה ואנחנו מרגישים שאין לנו תשובות על דברים שעלו שחווינו, אבל מבט לאחור יש הרבה דברים שבאמת התשובה הייתה אצלנו דרך החוויה עצמה ועשינו בסוף את ההקשרים הנכונים וזה היפה שבדבר.
לגבי דוחות הקושי שלך בהם, תנסי לראות שאת מסתכלת במטופל שמולך, מה הוא משדר לך, איך הטון שלו ומה הוא אומר האם יש חפיפה בין התוכן לבין איך שמחזיק את הגוף ונע כאשר אומר את מה שאומר ,איך ההליכה שלו, איך מחזיק את הגוף בכלל, איפה המבט שלך "נתפס, בגוף שלו, תנסי לברר עם עצמך קודם כל, למה דווקא לשם את בוחרת להתמקד. ככל שתשאלי את עצמך שאלות את תחקרי יותר ותהיי מודעת יותר לדברים. מנסיוני בהתחלה ממש רציתי לא לפספס שום פרט והייתי עסוקה בלנסות לזכור מה אמר, מתי אמר, איך הלך אבל ברגע שהחלטתי לאפשר לעצמי להיות שמה בחדר (באמת ולהנות) אז כנגשתי לדוח היה לי הרבה יותר קל לשחזר את הטיפול ואת הדברים שהיו מבחינת גוף, אנרגיה, רגש וחשיבה.
מקווה שהדברים שלי הראו שאת לא לבד וכמו שמשה אמר "את תלמידה בשנה א' טיפוסית". שיהייה לך בהצלחה בחקירה ובמסע שלך ואל תשכחי שעם החקירה באה הלמידה.

[משה_אלבאום*]

ל דורית, ברוכה הבאה לבלוג, תודה על תשובתך ושיתוף חווית הלמידה. מקווה שרבים ינהגו כמוך.

[אנונימי]

משה היקר...
תודה מקרב לב על ההתייחסות המעמיקה ,אני מאד מעריכה אותך על מי שאתה ואת כל הנתינה הזאת
אתה אדם מדהים, אשריך!!!
שוב תודה ,ותודה גם לך דורית על העיצה והשיתוף בחוויה , אשמח לשמוע עוד דברים ...
בברכה שרונה.

[נטע*]

שלום שרונה,
הדברים שכתבת מוכרים לי מאוד וליוו אותי בתקופת הלימודים (שהייתה לפני הרבה שנים). המשיכי ללמוד, לתרגל תנועה ואל תוותרי בנושא המגע. קחי אחריות על עצמך, תכווני את מי שנוגע בך למגע המתאים לך, תעזרי בצוות, ובכך גם תעזרי לחבריך ללמוד לגעת נכון. יתכן וההתנתקות מהגוף היתה סוג של הגנה. אני בזמנו לא הרגשתי שנוגעים בי ולא "הבנתי" למה מתכוונים כשאמרו לי שיש לי מגע מצויין ומאוד מרגישים אותי.
הדרך לא קצרה אבל השכר גבוה (בהרבה מישורים, אישיים וטיפוליים).
בהצלחה