להיות ממוקדת במה שאני רוצה לעשות עם חיי

[אנונימי]

זהו דף תיאור מקרה

ראו גם: מדור מטפלים | צורך במצבי לחץ | בעלי קמיצה קצרה וצורך במצבי לחץ

[רחלי*]

שאלה לשיתוף. מטופלת חדשה, בת 21 , חזרה מארה"ב לאחר שניכשלה מניסיונה למכור במכולות הניידות. כרגע, לא עושה דבר בחייה, לא יוצאת מהבית מרגישה בתוך מרה שחורה, נדודי שינה, כאבי ראש, מצבי רוח משתנים, פוחדת להיכשל ומרגישה תקועה. מתקשה ביצירת קשר זוגי- כשמגיעה לקשר עמוק- נבהלת ובורחת, יצירתית מאוד (ראיתי ציורים ובגדים שתפרה כישרון פנומנלי), כותבת שירה, קוראת בכמויות.
באבחון נצפו 3 האינטלגנציות גוף, חשיבה ואנרגיה כתקינות - גם בשילוב ביניהן. נושא הרגש ניראה בעייתי - בכתה המון עם כל שאלה מכוונת שלי..
סיבות הפנייה: "להיות ממוקדת במה שאני רוצה לעשות עם חיי", "מתן אומץ - בטחון".
מסתבר שהיא גדלה ללא דמות אב, ההורים התגרשו כשהיתה בת שנה ובגיל שלוש הוא נפטר, היא לא ידעה לספר עליו דבר אפילו מהי סיבת המוות. בכף יד ראיתי מספר פרמטרים (אני לומדת איבחון כירולוגי) נטיה לפרפקציוניזם, דימוי עצמי גבוה, (היא היתה מ"מ בצבא ומצטיינת), כח רצון לא משהו, אצבע יופיטר לא ניראת בעייתית, גם הקמיצה ניראת בסדר, גרה עם אימה והקשר טוב עד מעיק (רושמת אותה לכל מיני אתרים על דעת עצמה, מחפשת לה עבודה ועוד...)
אני אמורה להפגש איתה השבוע לטיפול ראשון ויש לי כמה רעיונות ונושאים לטיפול, אשמח לעוד עיצות.

[טליה*]

לרחלי

"באבחון נצפו 3 האינטלגנציות גוף,"

"(אני לומדת איבחון כירולוגי)"
האם את איבחנת אותה ?????

[רחלי*]

לטליה.
אבחנתי אותה באבחון סנסומוטורי בלבד, שלוש אינטלגנציות מתפקדות ברמה גבוהה כל אחת בנפרד ובשילוב ביניהן - האנט' הרגשית נראית עם קושי, היא מסוגלת להביע את רגשותיה אך לא מסוגלת להחזיק ולהתמודד עם רמות התסכול שמלווים אותה בתקופה הנוכחית בחייה היא מרגישה מבולבלת ואבודה.
לגבי איבחון כירולוגי, אני לא יכולה לאבחן כי אינני מאבחנת, יכולתי לראות מספר פרמטרים בולטים שלמדתי כמו הנטייה לפרפקציוניזם, הקמיצה והאצבע ביד ימין זהות באורכן עד אמצע האמה (חיפשתי חסך אב ולא מצאתי), ביד שמאל האצבע ארוכה יותר (דומיננטיות ימנית). כניראה שאין מנוס מאיבחון כירולוגי מלא, אך יש שם כעת קושי כספי. אני שואפת בטיפול לעזור לה לסדר את חייה וללמד אותה להתמקד בעיקר ולנטרל את הטפל כדי שתוכל להתקדם לאנשהו, אילו טכניקות לדעתך יתאימו לה??

[אנונימי]

אם כבר היזכרתם .האם יצירת מצבי לחץ הינו רק פרמטר לאיך לטפל? או שיש אפשרות לטפל גם בצורך ביצירת מצבי הלחץ?
או איך ניתן להדריך הורה "לנטרל" את מצבי הלחץ שהוא עזר ליצור מן הסתם.
אשמח לתשובות.
ועוד שאלה איך מנחים ילד שידיו מתקפלות לאחור (גמישות יתר?)בעמידת כוח ידים.

[טליה*]

לרחל.
אל תוותרי על האיבחון.
את יכולה להסביר לה שאיבחון נכון יתמקד בקשיים הרגשיים שלה ובכך "תחסוך" זמן וכסף .
מאבחן יכול לתת לך כלים כיצד לטפל בה . ללא הכוונה מתאימה לא יהיה הטיפול אפקטיבי ויש חשש שיגרם למטופלת נזק.
בינתיים , (לדעתי ), את יכולה לחזק את הגוף וכוח הרצון . במידה וישנה רגישות/יות חושית/יות לטפל בהן.
בהצלחה

[טליה*]

לינשופי.
"הצורך ליצור מצבי לחץ " הוא מצב /תכונה שנוצרה מהשפעת הסביבה .בניגוד לאופי= קוד גנטי.
חשובה מאוד המודעות למשמעות המשפט, הסיבות שגרמו למצב זה ומה ניתן לעשות על מנת לשפר.
מודעות זו חשובה. להורים, מטפלים . מטופלים מגיל מסויים. ולכל אדם שרוצה לתקן ולשפר את חייו.

"_או איך ניתן להדריך הורה "לנטרל" את מצבי הלחץ שהוא עזר ליצור מן הסתם.
אשמח לתשובות._"
צריכים ללמוד ולדעת על קושי זה . הוא בא לידי ביטוי בהרבה מאוד דפוסי התנהגות .(לפעמים קשים מאוד)
כיוון שלאנשים/ילדים כאלה יש יכולת יצירתית מדהימה ללא גבולות ליצור מצבים שונים ומגוונים. חשוב לבדוק פרמטרים נוספים באישיות המטופל אחרת לא רק שהטיפול לא יעזור , אלא, עלול להיות מסוכן.הקושי של אלה בין השאר - קושי בגבולות.

[רחלי*]

תודה טליה.

[אנונימי]

רחלי,

[טליה*]

לינשופי.(תוספת)

"איך ניתן להדריך הורה "לנטרל" את מצבי הלחץ שהוא עזר ליצור מן הסתם."
חשוב מאוד לא ליצור אצל ההורים רגשות אשמה.
במידה והמטופל צעיר מאוד ובעל צורך ליצור מצבי לחץ .
יש צורך להציב לו גבולות ברורים . כמו: ליצור לו סדר יום מאורגן מאוד.
לתת לו לתחושת זמן כמו : מוסיקה. שעון חול ,סימון מחוגי השעון עד שהמחוג יגיע ל..... או לילדים שקוראים שעון לקבוע זמן מדוייק. להזכיר להם מס' ד' שעוד מעט
עליהם ללכת, לסיים וכו' .לקבוע גבולות לגבי כמויות ,מרחב אישי , חברתי, התנהגות בין אישית של מותר ואסור .
במידה וילד משתולל ,מעיף דברים , מאיים לשבור, להרוס, להרביץ וכו' . לחבק אותו חיבוק דב.לומר לו :" אחזיק אותך כך עד שתקשיב לי.
לדבר אליו בטון אסרטיבי .במשפטים קצרים וברורים . אחרת לא יתייחס .(מרגיש כאילו אינו קיים).
לפעמים טוב ליצור אצלו לחץ נגדי כמו: נראה לי שהמשימה הנ"ל קשה מידי בשביל ילד בגילך. הוא יעשה "דוקא" וימלא את המשימה במהירות.
כמו בעבודה עם מבוגרים. יש לאפשר לו הרבה תנועה , יצירתיות והבעה.
חשוב ליצור לו אוירה רגועה, קשובה מאוד ואוהבת.
בעיסויים . לשים לב לצורך שלהם . המתבטא בצורך בעיסוי חזק מאוד ...דיגדוגים ,יש המבקשים גרודים ועוד מיני.....
עם בוגרים ומבוגרים כאמור חשוב לקבל נתונים נוספים...
אני מקווה שעזרתי מעט...

[אנונימי]

טליה תודה, הארותיך מאירות את דרכי. מאוד מלמד. תודה ותודה שוב,
מצבי הלחץ לא מתבטאים בטיפול וגם לא כ"כ בחוץ.
אלא בעיקר מול הוריו (הילד בן 8 וחצי ).
מעין נסיון ליצור דרמות ברגעים קריטים כמו למשל כשצריך לסגור את היום ללכת למקלחת /לישון/ לאכול/
אז גם כשהכל רגוע ימצא סיבות לייצר "דרמות" . (ואולי זה ילד רגיל?)
יכול להיות שעם קצת גבולות ואסרטיביות זה יכול להיפתר אכן לא הידעתי אם התכונה מולדת או נרכשת ואם זה הביטוי שלה?
.
ממה שכתבת אני מבינה שזה יותר מתבטא ב"להפעיל" ולהלחיץ את כל הסביבה.
זה מן צורך לפעול רק דרך העלאת אדרנלין?מה ה"רווח" הפיזי של ילדים מיצירת מצבי לחץ?
כמו נגיד אנשים שפועלים בלחץ ברגע האחרון?(דחיינות?)
או משהו אחר של תשומת לב וחוסר גבולות?
(אין לי אבחון כי מדובר בסטאז')

[אנונימי]

ינשופי- מומלץ לך להיכנס לצפות בדפים: צורך במצבי לחץ ,
בעלי קמיצה קצרה וצורך במצבי לחץ .

[רחלי*]

פומיקי(-:
ינשופי.
בהמשך לשאלתך בעניין 'הרווח הפיזי של הילד ביצירת מצבי לחץ'- אותם ילדים פועלים טוב יותר כשהאדרנלין זורם בעורקם. לכן הם מסגלים דפוס התנהגות של דחיית דברים לרגע האחרון - כך הם יעילים יותר ומהירים יותר.
נמצא ילדים צעירים שבדיוק ליד הדלת עם רגל אחת בחוץ כשהאבא באוטו צופר- הם ייזכרו שצריך לעשות עוד משהו, אצל בוגרים זה יתבטא למשל בללמוד למבחן ברגע האחרון- הם יילמדו ויפנימו את החומר אולי יותר טוב מאשר ברגעים נינוחים ורגועים כמו שבוע לפני - בזכות 'הלחץ'.

[טליה*]

כמו נגיד אנשים שפועלים בלחץ ברגע האחרון?(דחיינות?)
אלה המקרים הקלים.
"מה ה"רווח" הפיזי של ילדים מיצירת מצבי לחץ?"
כך הם מרגישים "חיות".
לפעמים יש להם צורך להפעיל על עצמם לחץ פיסי . כמו: אימון גופני מסיבי עם רמת כאבים גבוהה עד כדי פגיעה גופנית.
שמעתם בוודאי על המופע:"קיר המוות". מי הולך לפעלולים שכאלה?
מעתי על ילדים ששוכבים על הכביש לפני שמכונית מגיעה ועוד מיני מינים....עד למסוכנים מאוד.
האדרנלין שלהם מופעל בעת נטילת סיכון, מתח ולחץ..

[אנונימי]

השאלה היא הם הם מודעים לסיכונים שבכך?
האם זה בכלל מהווה עבורם סיכון- או שמא רק החברה "השפויה" רואה בכך סיכון?
הרי , את תחושת האנדרנלין אפשר לחוות גם בדרכים ראויות יותר...
מה יוצא להם מזה שהם מכניסים את הסביבה הקרובה בעיקר למתח לחץ ובמקרים קיצוניים לסביבה לא יציבה?

[טליה*]

לפומיקו .
הם אינם עושים זאת במודעות .
אני בטוחה שתלמדי על כך בהמשך......

[אנונימי]

טליה,

[אנונימי]

טליה רחלי פומיקי תשובותיכם מרתקות ומעניינות ביותר, תודה
עדיין וסליחה שאני מקשה יש הבדל בין ה"מתנפצים" והשוכבים על הכביש לדחיינים כלומר יש משהו בעושי הפעולות המסוכנות שמעבר לייצור אדרנלין זה נשמע כמו בדיקה כמה אוהבים אותי? זה גם (אני מקווה כך)הרבה יותר נדיר מאנשי הרגע האחרון,
יש הבדל ? אין הבדל? זה רק במינון? זה מתבטא אותו דבר באבחון?.....

[רחלי*]

ינשופי.
כמו הרבה דברים בחיים - יש רמות ויש רצף על אותו קו רצף מוצאים קשת רחבה של התנהגויות אך ההפרעה נשארת אותה הפרעה רק הסמפטומים משתנים.
הגורמים והסיבות לקושי, נשארים כהוא זה.
כמו רגישויות יתר וחסר למגע, הגורמים להפרעה דומים (חסכים אי התאמה וכד') הסמפטומים מתבטאים על הרצף של היפו והיפר (יש מי שיחפש לגעת באופן מופרז ויש מי שיימנע לחלוטין ממגע). כמובן שהתוצאות תלויות במזג של אותו פרט, קווי אישיות , תגובות הסביבה ועוד.. הם אלה שיוצרים ואף מקבעים את דפוס ההתנהגות שיסגל לעצמו 'המתנפץ' או 'הדחיין'.