יש להם הכל והם לא מאושרים

[אנונימי]

דף לאינדוקס

[טליה*]

מהרהורי ליבי.
לעיתים אני שואלת את עצמי . מדוע אנשים שחיים בשפע , בעושר , בעלי משפחה מבורכת . עיסוק מהנה ומוצלח .
למרות כל אלה , אינם מאושרים ושמחים בחלקם .
כמאבחנת , הייתי שמה את הדגש על : קשרים מן העבר שלא היו מסופקים. אכזבות, חוסר הגשמה עצמית . m ' c' q לא תקין ועוד....
משום מה אינני יכולה להסתפק בכל הידע שרכשתי מתחום הכירולוגיה והאיבחון המוטורי .למרות שיש לו משקל נכבד בהשקפת חיי. אני מרגישה צורך בידע ותובנות נוספים .


בספר "בראשית" בסיפורם של אדם וחווה . נאמר : כי חיו " בגן עדן " דבר לא חסר להם ובכל זאת אכלו מעץ הדעת למרות האיסור החמור.
דבר שמביא אותי לידי מחשבה נוספת . היתכן, שטבע האדם המולד מהווה צורך לא להסתפק במה שיש ? ללא קשר לדמות אב/אם ..?
אולי חוסר הסיפוק ממה שיש הוא מולד = פוטנציאל .בפאן החיובי - נועד כדי שהאדם ישאף לשנות / לכלכל מעשיו ואת דרכיו בתבונה , ישאף ליידע , עשייה , נתינה , חמלה , גמילות חסדים .
לעושר כדי לעזור לזולת ,להתחשבות וכו'. בפאן השלילי - כמה שיש לו לאדם אינו מספיק בכל תחום .האדם עסוק באינטינסיביות בשיפור רמת החיים .עד כדי בזבזנות רבה , התמכרות לעבודה , תחרותיות , והרס בריאותו וחיי משפחתו .
אלה שאינם עומדים בקריטריונים שחברה זו מייצגת , רואים עצמם כקורבנות .מקנאים וחיים בתחושת מפסידנות.

אולי , אם היינו חיים בצניעות רבה יותר , בפשטות ובאיזון חומרי, רגשי , אנרגטי וחשיבתי היה נראה הכל אחרת ??????

[אנונימי]

טליה,
אוההה יכול להיות שקצת אסחף בתשובתי .



אולי , אם היינו חיים בצניעות רבה יותר , בפשטות ובאיזון חומרי, רגשי , אנרגטי וחשיבתי היה נראה הכל אחרת ??????

...או שאולי, לאו דווקא הצניעות היא זו שתעשה את האדם שלם יותר,רגוע יותר ופשוט.
(צניעות זוהי בוודאי מידה יפה וטוב לו לאדם שייתברך בה.)
האדם יכול להיות עני צנוע וענו אך עדיין זה לא אומר שיהיה מאושר ושמח בחלקו.
בדיוק כשם שאותו עשיר שהתברך בכל טוב ומידת הצניעות לכאורה איננה מצויה בו (אם כי זה לא אומר...)
מרגיש ריקנות, חוסר שמחה ועוד.

יתכן, ומה שיכול לשנות את פני האדם ולא משנה האם אתה עשיר או עני ,האם יש לך או אין לך,
זה אולי אם מדברים מזווית שלנו כמטפלים זה לתת,לעזור ולצאת לחפש משמעות, משמעות,משמעות לחיים.

ואשתף אותכם בקטע שדיבר אליי מאוד מתוך " האדם מחפש משמעות " של ויקטור פרנקל.
קצת על האיש: ויקטור פרנקל הוא מייסד את תורת הלוגותרפיה פרופסור לנאורולוגיה ולפסיכיאטריה.
ניסיונותיו וחוויותיו מתקופת השואה והחשיפה בשנות ישיבתו במחנות הריכוז השטניים כאשר כמעט כל משפחתו ניספתה בשואה למעט אחות אחת .
הן שהביאוהו לגילוי תורת הלוגותרפיה.

ואחת השאלות שנשאלו לגביו: כיצד "אדם זה שאבד לו כל אשר לו, שנהרסו כל ערכיו, שהתענה ברעב, בקור ובאכזריות, היה צפוי שעה שעה להשמדה- איך הוא יכול למצוא טעם בחיים ולשמרם?

אחת המסקנות שלו מתוך רישומים ממחנה ריכוז נאצי כשאנשים היו במצבים לא אנושיים:

פרנקל:

_מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו.
צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על-ידי החיים - יום-יום ושעה-שעה.
ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור - אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה.
חיים, פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד_.


לא התכוונתי להיכנס כל-כך עמוק אך זה כל-כך בעורקיי (ממליצה לכל אחד לקרוא את הספרים שלו).
אם ניתן היה לעזור לאנשים ברגעים הכי קשיים להעניק לחייהם משמעות.
אין ספק בליבי שגם כשהכל נראה יפה וטוב
והאדם אינו שמח בחלקו, ניתן לצאת למסע ולחפש משמעות

[טליה*]

לפומיקו.
אהבתי את הרעיון של:" לחפש משמעות " הספר מצויין , מאוד התרשמתי ממנו בעבר.
לנושא אחר.
השבוע הוזמנתי לטקס "אביב " בביה"ס האנטרופוסופי בכפר הירוק.
חגיגה לעיניים . כל התלמידים לבשו לבן .שולחנות ערוכים בירק ופירות העונה . חצר עם בעלי חיים מסתובבים באופן חופשי בחצר. כ-400 איש כולל תלמידים מלאו את רחבת ביה"ס בו התקיים הטקס.
הדבר שריגש אותי במיוחד היה . השקט ששרר פתאום , ללא הודעות חוזרות ובקשות מהקהל , ללא שימוש ברמקול כפי שנהוג במקומות צבוריים.
מקטון ועד גדול התיישבו כולם במקומותיהם בשקט מופתי . איך זה קורה , שאלתי את עצמי ?
התבוננתי בשורת המורים שעמדה על הבמה והצליבו ידיים על בית החזה . זה היה סימן לשקט. שאותו כיבדו כולם.
חשבתי לעצמי , רעיון כל כך יפה , פשוט ומוצלח מדוע לא ליישם אותו בגנים, בבתי הספר , בהרצאות ובכל מיני מפגשים צבוריים???

[אנונימי]

טליה אכן רעיון מקסים,מקצת(ממש קצת) הכרות עם העולם הזה ..הסימן והשקט שהיה בטקס לא באים בנפרד-מהחינוך.
שיטת החינוך היא אחרת ובעיקר (בואו נודה על האמת) -תלויית תשלומי הורים כלומר- חינוך פרטי חינוך שבו על כל ילד יש יותר אנשי צוות,
חינוך שבו בכיתות יש מקסימום בד"כ 20 ילדים שכל השנה לומדים לשוחח בשקט.אין מיקרופונים ותמיד השימוש הוא בקול האנושי.
ויש להם גם את האוריתמיה מכירה?? זו שיטת שקשורה בתנועה ובמקצבים מותאם לגיל הילדים(מוזכרת גם בספר חכמה בתנועה-קרלה הנפורד).
מצד שני ראיתי שכשהשיטה מיושמת לא ע"י אנשים מנוסים מספיק, ילדים"אחרים" ,יותר תזזיתיים נחשבים מפריעים להתנהלות הרגועה שלהם.
לצערי אני גם נתקלת בהורים שכביכול היו רוצים שילדם יהיה "ערס" שיוכל להתנהל בעולם (כלומר בישראל) .

ולנושא המשמעות
ובעניין המשמעות אורנה פרידמן הזכרת לי את הספר "אמנות האהבה" של אריך פרום.(פילוסוף ופסיכואנליטיקאי)
מההקדמה:ספר זה מבקש להראות שהאהבה אינה רגש שכל אחד יכול להתמסר לו בקלות,......את הסיפוק באהבת היחיד אי אפשר להשיג אם אין לאדם יכולת לאהוב את רעהו........הגשמת היכולת לאהוב נותרה הישג נדיר..... הנ"ל מדבר בעיקר על כך שרובנו מצפים לאהבה מצפים להיות נאהבים(ונחשקים) כשבעצם האהבה היא משהו שמצריך למידה ובעצם העניין הוא להצליח להיות אוהבים.

את המשמעות אי אפשר למצוא אפשר להמציא

MCQ מפותח בהחלט פותח דרך-לא? אנחנו כל הזמן מחפשים את התשובה איך להפוך את העולם לטוב יותר מאושר יותר-וזה מתחיל בבית ובמערכת החינוך ושם-אנחנו בצרות ברוב המקרים. מצד שני צריך להאמין בדרך ובתהליך ולא בסיפוקים מהירים-האין זאת?
ולגבי ויקטור פרנקל אכן הוא יצר את המציאות ובכך לקח שליטה על חייו (גם הסרט החיים היפים באותו עניין) ואין סוף .........תודה על הנשימה.....


החיים מאפשרים לך לחלום והחלום מאפשר לך לחיות-זה בכתובית מי מכוון את הכתוביות כל כך מתאים??

[משה_אלבאום*]

בנושא המשמעות של החיים, אני אכן חושב שהאדם לא רק מחפש משמעות, הוא גם זה המקנה אותה במעשיו.

אני חושב שטליה צודקת לחלוטין בנושא הדחף להתפתח, לשנות, ללמוד, כשייך למבנה הגנטי של האדם. הדחף מולד והוא לדעתי הבסיס ליכולתו של האדם להשתנות. המוח מחפש לבנות את עצמו כל הזמן ולאורך כל החיים. היצירה של רשתות נוירולוגיות חדשות מהווה לדעתי את הבסיס .

החיובי והשלילי כפי שטליה ציינה, אכן נראים כתוצאה ישירה של הצורך להתפתח. כשמחברים את הצורך הזה למשמעויות שבכף היד, ניתן לדעתי למצא את הסיבות והגורמים הפרטיים של כל אדם למצבו בחיים.

[אנונימי]

כשיש משמעות האדם יכול להקנותה במעשיו,
כשיש הבנה גופנית ונפשית השזורים אחד בשני יש הנאה מהעשייה אף כשהיא קשה....

[סטודנטית*]

ל אורנה פרידמן
את יכולה להסביר קצת התבלבלתי

[אנונימי]

סטודנטית יקרה,
אני לא יודעת לאיזה חלק בדיון את מתכוונת?
אך אם כוונתך ל...

_כשיש משמעות האדם יכול להקנותה במעשיו,
כשיש הבנה גופנית ונפשית השזורים אחד בשני יש הנאה מהעשייה אף כשהיא קשה...._

זה נכתב בתגובה לדבריו של משה:
בנושא המשמעות של החיים, אני אכן חושב שהאדם לא רק מחפש משמעות, הוא גם זה המקנה אותה במעשיו.

ניתן להסתכל כאן על הדיאולוג כמו על הביצה והתרנגולת-
מה קודם עצם המשמעות היא שנותנת את הכוח לעשייה או שמא עצם העשייה היא שנותנת את המשמעות.
ולדעתי כשיש משמעות (מבחינתי המשמעות יכולה להתפרש כאן אפילו כ: הבנה= הפנמה = הערכה, משהו עמוק יותר) ההסתכלות והחוויה של האדם עצמו בכל 4 האינטלגנציות והתייחסות לסביבה.
הינה הולסטית יותר, מה שסביר להניח שלא משנה עד כמה הקושי הוא גדול והכאב הוא חזק .
אם האדם מסוגל לקחת על עצמו אחריות כדברי ויקטור פרנקל.
נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד

זה מה שיכול להקנות את התקווה והכוח להמשיך הלאה.

[משה_אלבאום*]

אורנה פרידמן הרי כל מה שכתבת הוא עשייה לשמה.

ללא עשייה אין משמעות, גם אם מרגישים שישנה. רק העשייה יכולה להוביל להתפתחות הרישות הנוירולוגי במוח היכול להוביל להבנת משמעויות.

אין עשייה

אין יכולת התפתחות

אין יכולת = אין יכולת להבין משמעות

בנושא הזה נראה לי שאין ביצה ותרנגולת, כי אם ישנה רק יכולת או חוסר יכולת.

[משה_אלבאום*]

אהבתי מאוד את היחס של אינשטיין לחינוך, תודה על הבאת דבריו.

[אנונימי]

משה, כן אך בשביל העשייה צריך את הרצון ולשיטתינו " כוח- הרצון ".
הוא הכוח שדוחף אותנו הלאה, קדימה, להרגיש את כוח הרצון שבתוכינו...
ולא סתם יצא לי בכיתובית "למידה ללא תשוקה מקלקלת את הזיכרון, ושום-דבר ממה שנספג בו אינו נשמר.
(ליאונרדו דה וינצ'י)".
.
ואנצל את הבמה הזאת...
לאחל לכולכם -
חג השבועות שמח.

ומצרפת קטע לכבוד החג מתוך " אמא האדמה ",
המשווה בין 7 המינים , פירות שנשתבחה בהם ארצינו לבין הצ'אקרות.
תהנו....
חג השבועות הינו חג שבו אתם מכירים תודה לאמא אדמה, המעניקה לכם מחסדיה, מזינה אתכם ומספקת לכם את כל צרכי מחייתכם בשפע.

שבעת המינים מסמלים את שבעת מרכזי האנרגיה העיקריים המצויים בגופכם הפיסי.

שבוע הינו מספר מקודש, של שבעת ימי השבוע. מידת זמן קוסמית עתיקת יומין.

שישה ימים ברא אלוקים את העולם ובשביעי – קידשו למנוחה. להתבוננות פנימה ולהיזכרות במוצאכם, מטרתכם, ייעודכם כשומרים עלי אדמות. שומרי ומעגני התדר השמיימי האלוקי.

שבעת המינים -הינם גם שבעת המינים שנבחרו להתנסות על פני האדמה, שמוצאם מזרעי הכוכבים.

הרימון – מסמל את הצ'אקרה האדומה. גרגריו הרבים מסמלים את תאי הדם שלכם, שבתוכם מוצפן הדי.אן.אי שלכם, הזיכרונות שלכם, מתנת החיים עצמה. נאמר: "שירבו זכויותינו כרימון"

התמר – מסמל את הצ'אקרה הכתומה. המרכז האנרגטי האחראי על שמירת המין, על היצריות והיצירתיות. התמר הינו עץ רם, יושב על פי רוב על פלגי מים וניזון מהם. פריו משובב נפש ומעניק ברזל ומינרלים חשובים להתהוות תיפקוד בריא של הגוף. מצוי גם בנאות מדבר ומשמח לבב הנודדים, הצמאים, מצל עליהם ומסוכך בעליו. עליו משמשים גם לעשיית חוטים וחבלים וניתן להשתמש בהם בחיי היומיום. עליו נאמר: "צדיק כתמר יפרח".

החיטה והשעורה – מסמלות את המרכז האנרגטי השלישי. את הצ'אקרה הצהובה. גוף הרגש שלכם. גוף זה מושפע מאוד מכל השעורים וההתנסויות שלכם עלי אדמה. רבים כמו גרגרי התבואה. ההתנסויות טבועות לכם בגוף הרגש, מושלכות כשעורים קארמתיים על חייכם. שעורים אלו מגיחים מצד ימין ומצד שמאל, ספירת "דין" וספירת "חסד", עד שהינכם מגיעים ל"קו האמצע", של האיזון והנייטראליות. החיטה מספקת לכם את הקמח, שממנו אופים את לחמכם. וכבר נאמר: "אם אין קמח – אין תורה". השעור המספקת לכם את השיכר, ממנו אתם עושים את הבירה. הקמח נועד לקרקע אתכם אל אמא אדמה ולחזק את השורשים שלכם.

הזית – מסמל את המרכז האנרגטי הרביעי – הצ'אקרה הירוקה. זהו מרכז הלב והחמלה האינסופית. זהו המרכז המחבר את השמים לאשמה, את ה"עליונים לתחתונים". כאן מוצאים את ביטויים רגשות של טוהר, אהבה בלתי מותנית, התעלות רוחנית, שמביאה לאושר אינסופי. הזית הינו פרי קדוש ומקודש משחר הזמנים. השמן המופק ממנו משמש להתקדשות ולמשיחה של מלכים ונביאים. הוא מסמל את השלום, מאז ומתמיד.

שלום זה מושג רק כאשר אתם נמצאים בשלום פנימי. אוהבים ומקבלים את עצמכם ומניחים ללבכם להיפתח, פעם אחר פעם, בלי לחשוש מפגיעה. מבלי לוותר על החמלה. הזית הינו עץ ירוק עד. כל ימות השנה, כל המחזור של הטבע, הוא נשאר זקוף ועליו מעניקים את הצבע הירוק המהול בכסף, של המימדים הגבוהים.
גזעו של הזית מוסיף טבעות בכל מחזור חיים, וטבעותיו משולות לטבעות האנרגיה שלכם, להתנסויות הקארמתיות שלכם. פריו משמש גם למאכל, ובריא לגוף ולנפש.

הגפן – מסמל את הצ'אקרה החמישית, שצבעה כחול. רב שיח זה, שימש מאז ומתמיד סימן לשפע, לשגשוג. מפריו של הגפן מפיקים את היין – המשמש לקידוש, להבדלה בין קודש לחול.ועליו נאמר: "יין ישמח לבב אנוש". היין משחרר חרצובות הלשון, מתיר מעצורים וחסימות ובמידת לגימה מספקת ונאותה – מאפשר לאדם לבטא את עצמו בדברים של חסד וטעם. במידת ההגזמה- האדם מגיע לשיכרון ומאבד את השליטה לחלוטין.

התאנה – עץ זה מסמל את הצ'אקרה השישית, המכונה "עין שלישית" וצבעה סגול. עץ זה מתקשר למשל "גן העדן" ולסיפורם של אבותיכם הראשונים, אדם וחווה, שהתהלכו בגן עירומים ולא יתבוששו. העץ מתקשר עם ידע, הכרת ערך הגוף, סיפוק התאוות הארציות ביחד עם צניעות. פריו סגלגל וצבעו קשור לצ'אקרה זו. הוא נחשב לבעל מהות נשית ובשלה. ועליו נאמר:" התאנה נתנה פגיה".

הצ'אקרה השביעית, המכונה "כתר", מהיותה הפתח שלכם לאנרגיה הקוסמית, מורכבת משבעת המינים כאחד, בחבילה אחת.

"בחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים..."
הודו על השפע שניתן לכם, הודו לאמא אדמה, הודו לאנרגיה השמיימית, לכל היופי שבכן העדן בו אתם חיים, תחת מסכי החלום.

קיימו את מצוות "ואהבת לרעך – כמוך" וחיו בשלום. באהבה. באחדות. בהתעלות.

קישור לפרסום המלא:
http://www.ima-adama.co.il/channeling/[po]channeling ilana4[/po].htm)

אורנה פרידמן

[משה_אלבאום*]

אורנה פרידמן ראית פעם ילד ללא כוח רצון? ישנם כאלו, וזה לרוב אומר שכבר כילדים הרסו להם את כוח הרצון וגרמו לשינוי הקוטביות שלו אך בשום אופן לא להיעלמותו.

כוח הרצון הוא מרכיב גנטי עיקרי בתהליך התפתחותו של האדם ובעיקר בתהליך התפתחותו של המוח. הוא אינו יכול שלא להיות, אך הוא יכול לפעול בצורה הפוכה. צורה הפוכה היא דיכוי הצורך המולד על מנת לנסות ולספק את צורכי ההורים באמצעות הפסקתו, קילקולים שונים בדרך, פגיעה עצמית למיניה ועוד.

הרי שעל מנת "לא לעשות" או שעל מנת "לפגוע בעצמנו" צריכים את כל כוח הרצון, אך בק'וטביות הפוכה. כוח הרצון איננו הולך לאיבוד לעולם. המוח ממשיך לדחוף לעשייה בכיוונים הנבחרים על ידינו עד לרגע הסגירה הסופית של עינינו.

חיובי או שלילי אינו חשוב עבור המדחף האנושי, רק העשייה. החלק שבנו הבודק את איכות חיינו הוא זה המושפע מרמת העשייה = הרגש.

את חושבת לרגע שזה אשר עסוק באופן קבוע בהרס עצמי או בוויתור עצמי אינו ניכן בכוח רצון? את יודעת כמה כוח רצון צריך על מנת לרחם על עצמנו כל הזמן? או על מנת לוותר על חלום ו/או על העצמיות? הרי זה מנוגד לטבע.

לאכוף על עצמנו פעילות מנוגדת לטבע דורש את כול הכוחות, הגופניים והנפשיים = כוח הרצון.

בנושא אימא אדמה, תודה על הכתוב. שאלה קטנה לי בנושא הכותב:

האם הכותב אינו חלק מבני האדם? האם הוא כותב רק עבורנו והוא מעל הנושא? אתם..... עצמכם.....???

חג שמח

[אנונימי]

חג שמח אנשים יקרים

[אנונימי]

אוההה, משה אתה ממש שם לב לפרטים הקטנים אתם ולא אנחנו....
עברית -שפה יפה.
אני מאמינה שהכותבת כתבה את רעיונותיה מתוך עולמה הפנימי ומתוך היכרותה את השטח הזה.
(לעיתים, יותר קל לנו לנסח את שאנו מרגישים על אחרים מאשר עלינו...)
ולכן, אם אתה שואל אותי לא, היא מעלינו....היא ביינינו.

חג-שמח,,,
פומיקית.

משה , יצא לך להיכנס ל מפתח נושאים
בראש הדף יש הפנייה לדיונים חשובים שנפתחו,,,אני חושבת שכדאי להתייחס....

כל-טוב

[טליה*]

פומיקו.
אהבתי את הכתבה על שבעת המינים .השילוב של גוף, רגש, חשיבה, אנרגיה ורוחניות , נראה לי מאוד