שלם
מיקימי ,תודה על השאלה.
ראשית יש לבדוק האם הוא בעל רגישויות ייתר (קושי בגבולות גוף ועל כן בהתארגנות). במידה וכן צריך ללמדו לווסת את הרגישויות כדבר ראשון ומהתחלה.
צריך לבדוק את התפיסה המרחבית שלו ואת תפקודי העיניים.
לרוב זה מקרה שצריך בו ללמד את כל מה שיכול לגרום לתקשורת תקינה בין ההמיספרות של המוח.
הווה אומר
- (לאחר וויסות החושים) מוטוריקה גסה עד לרמות הגבוהות ביותר, כולל קפיצות 1-4 עם שינויי כיוון, דיבור חשיבה רגילה הפעלת הרגש, תוך כדי קפיצות ושינויי כיוון.
- מוטוריקה עדינה לרמות הגבוהות ביותר, כולל : כל יד בנפרד עם נשימה ועפעוף, שתי הידיים ביחד כולל נשימה ועפעוף, שתי הידיים ביחד בהוספת דיבור, שתי הידיים ביחד כולל הפעלת העיניים בכלל התרגילים, כולל הפעלת של כל יד בתרגולת שונה ובמקצבים שונים ומתחלפים.
- כל תרגולי העיניים לאחר מכן כולל עפעוף, כולל דיבור ורגש, כולל ביצוע מטפול עם הידיים (כל יד בנפרד ואחר מכן ביחד)
- תרגול גראפי של שתי הידיים לרמה בה כל יד מבצעת תרגול שונה בו זמנית. (שתי הידיים מתרגלות בו זמנית)
חשוב שיותר להתמקד בעבודה הטכנית בצורה כזו, שמהטיפול הראשון הוא מתרגל את כל הטכניקות (על פי הרמה העולה המתפתחת מפגישה לפגישה). חלקי את הפגישה לחלקים בני חמש עד עשר דקות, ומקדי כל חלק בנושא אחר. אל תאפשרי הפסקות רבות ו/או ארוכות מדיי בין החלקים ובתוך התרגולים.
רק במידת וקיים צורך ברור וחריג בדיבור, לעסוק בדיבורים שלא תוך כדי התרגול עצמו.
באבחון , צריך לבדוק עד כמה הילד בעל צורך במצבי לחץ, ועד כמה הוא מצליח להכניס ללחץ את האם בעקבות מעשיו.
במידה וכן, צריך להפנותו ליצירה, עד שישיג את רמות האדרנלין הנדרשות מתהליך היצירה ולא מהאחרים.
צורך במצבי לחץ = התמכרות לאדרנלין.
במידה והוא בעל צורך במצבי לחץ, עליך להקפיד ביותר שלא יסיט את נושאי האימון למה שנוח לו, על ידי מניפולציות שונות ורבות, גם כשהן נראות אמיתיות וחשובות.