ראו גם: מדור התמודדות עם הורים
דיון שהתחיל בדף אלבאום דף אחר
הורים חזקים מידי
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
הורים חזקים מידי
מקרה של הורה בעל צורך בשליטה וחוסר יכולת לאבד שלטה, עם ילד שנולד כמוהו. (זרתות אטרוכות ויציבות).
בסביבות גיל שנתיים, הילד שהוא חזק ביותר באופיו, יצירתי מאוד, ולא סובל שיגידו לו מה לעשות, החל להפוך לבעייתי. בכה, צרח, התפתל על הרצפה בהתנגדויות חזקות. כשזה לא עזר, והאב המשיך בשלו על מנת ללמד את בנו את הדרך הנכונה, הילד החל לתפקד מוזר. החל להפוך לבעייתי במסגרת גן בילדים, הפך למוחצן ביותר עם "אקטינג אוט" בעייתי ביותר לכל מי שהי בסביבתו.
כך המשיך בבית הספר היסודי ובתיכון.
כשפגשתי אותו היה בן שש עשרה, אדם שההחצנה של הסרבנות שלו, והצורך במיוחדות, הפכו אותו לבלתי ניתן לתקשורת נומאטיבית. חייב הייתי את כל הניסיון והסבלנות על מנת לחדור במקצת את חומות ההצגות המאוד קשות שבנה באבחון וכדרך חיים בכלל.
נראה היה כמופרע מוחלט, נשי ביותר, מנסה להרשים בחיסרונותיו עד כמה שרק ניתן. פורץ ללא הקשר בצחוקים רמים, מתיישב בכל מיניי זוויות בלתי אפשריות, מדבר במהירויות עצומות, ללא רצון לעצור על מנת שאוכל להבינו, לא מסתכל בעיניים (מלבד שתי שניות בהן כפיתי עצמי עליו) לאורך כל האבחון.
אין לו רגישויות ייתר, המוטוריקה הגסה הייתה בעייתית במקצת, אבל תיקן אותה בשלשה מפגשים.
המוטוריקה העדינה הגיע מהר מאוד לרמת תפקוד אצבעות של פסנטרן מאומן.
המוטוריקה של עיניו, עדיין (שלשה חודשים מההתחלה) לא סיימה את התיקון בכיוון מעלה מטה ובמעגלים, למרות שהיכולת גבוהה בהרבה מההתחלה.
כשניסיתי ללמדו גדילה לפני כחודשיים, הוא התפרק מייד, למרות היותו חזק בהרבה ממני (185ס"מ ביריון). בשיחה מעמיקה על גורמי ההתפרקות, הוא סירב לפתוח את הנושא, אבל הבטיח שיספר לי בפגישה לאחר מכן (צורך בשליטה). מסתבר שהוא כל כך כועס על אבא, שהוא מרגיש נחנק בכל פעם שהוא צריך להתחזק.
הדרך היחידה שלו להילחם ולהצליח להיות חזק ושולט, הייתה באמצעות הקשיים שיצר.
"אתה מכריח אותי - אני אראה לך". כך המצב נמשך מגיל שנתיים עד למפגשים איתי, למרות היותו בטיפול פסיכולוגי מגיל שש, פעמיים בשבוע, וקבלת תרופות פסיכיאטריות משתנות לחליפין.
כשדיבנו על תהליך הסליחה לאב, לא היה מסוגל לראות עצמו אף לא אומר את המילה סולח. אין מה לדבר על המילה אוהב או מקבל.
לקח חודש ימים לשכנע אותו לסלוח (כולל הסבר מפורט על מבנה מערכת ההדחקה במוח, איך היא פועלת, מה היא גורמת ועוד). בחודש האחרון החל לסלוח, וככל אדם בגיל ההתבגרות, הצליח לסלוח במהירות עצומה. שלשה שבועות לאחר מכן, אמר לי שהוא חווה התגלות , אני אוהב את אבא, על כל מה שהוא" אני אוהב אותו בגלל החלקים הקשים שלו ולא פחות בגלל החלקים הטובים".
השבוע נפגשנו עם הוריו, שלא ידעו בכלל מה שעובר עליו כי הוא לא משתף אותם בכלל, והאם מתנגדת עקרונית לתהליך הסליחה ללא שהצד השני סולח גם.
לפגישה ההורים הגיעו לבנים (למרות שהאב כהה עור) חמוצים, חסרי סבלנות לדעת מה הולך בעצם עם בנם.
לאחר שקבלתי רשות ממנו לספר להורים מה ההתקדמויות, כולל התקדמות עצומה בבית הספר ומבחינה חברתית, הבחור נפתח והחל לדבר בעצמו, ולספר לאב מה הוא עושה, למה ואיך זה משפיע עליו.
זו הפעם הראשונה מגיל שנתיים, שהבחור מוכן לדבר עם האב בחופשיות על מה שהוא מרגיש.
הפגישה הוותה מוקד לשינוי מהותי ביחסי הכוחות במשפחה. האב התרכך מאוד בפגישה, ואמר כל מיניי דברים, שגרמו לאם להירגע ולבכות במקצת, הבחור הסכים להמשיך את השיחה בבית, ולשנות את ההתנהגות עם האב.
הורים חזקים מדיי = ילדים עם בעיות נפשיות ברורות
בסביבות גיל שנתיים, הילד שהוא חזק ביותר באופיו, יצירתי מאוד, ולא סובל שיגידו לו מה לעשות, החל להפוך לבעייתי. בכה, צרח, התפתל על הרצפה בהתנגדויות חזקות. כשזה לא עזר, והאב המשיך בשלו על מנת ללמד את בנו את הדרך הנכונה, הילד החל לתפקד מוזר. החל להפוך לבעייתי במסגרת גן בילדים, הפך למוחצן ביותר עם "אקטינג אוט" בעייתי ביותר לכל מי שהי בסביבתו.
כך המשיך בבית הספר היסודי ובתיכון.
כשפגשתי אותו היה בן שש עשרה, אדם שההחצנה של הסרבנות שלו, והצורך במיוחדות, הפכו אותו לבלתי ניתן לתקשורת נומאטיבית. חייב הייתי את כל הניסיון והסבלנות על מנת לחדור במקצת את חומות ההצגות המאוד קשות שבנה באבחון וכדרך חיים בכלל.
נראה היה כמופרע מוחלט, נשי ביותר, מנסה להרשים בחיסרונותיו עד כמה שרק ניתן. פורץ ללא הקשר בצחוקים רמים, מתיישב בכל מיניי זוויות בלתי אפשריות, מדבר במהירויות עצומות, ללא רצון לעצור על מנת שאוכל להבינו, לא מסתכל בעיניים (מלבד שתי שניות בהן כפיתי עצמי עליו) לאורך כל האבחון.
אין לו רגישויות ייתר, המוטוריקה הגסה הייתה בעייתית במקצת, אבל תיקן אותה בשלשה מפגשים.
המוטוריקה העדינה הגיע מהר מאוד לרמת תפקוד אצבעות של פסנטרן מאומן.
המוטוריקה של עיניו, עדיין (שלשה חודשים מההתחלה) לא סיימה את התיקון בכיוון מעלה מטה ובמעגלים, למרות שהיכולת גבוהה בהרבה מההתחלה.
כשניסיתי ללמדו גדילה לפני כחודשיים, הוא התפרק מייד, למרות היותו חזק בהרבה ממני (185ס"מ ביריון). בשיחה מעמיקה על גורמי ההתפרקות, הוא סירב לפתוח את הנושא, אבל הבטיח שיספר לי בפגישה לאחר מכן (צורך בשליטה). מסתבר שהוא כל כך כועס על אבא, שהוא מרגיש נחנק בכל פעם שהוא צריך להתחזק.
הדרך היחידה שלו להילחם ולהצליח להיות חזק ושולט, הייתה באמצעות הקשיים שיצר.
"אתה מכריח אותי - אני אראה לך". כך המצב נמשך מגיל שנתיים עד למפגשים איתי, למרות היותו בטיפול פסיכולוגי מגיל שש, פעמיים בשבוע, וקבלת תרופות פסיכיאטריות משתנות לחליפין.
כשדיבנו על תהליך הסליחה לאב, לא היה מסוגל לראות עצמו אף לא אומר את המילה סולח. אין מה לדבר על המילה אוהב או מקבל.
לקח חודש ימים לשכנע אותו לסלוח (כולל הסבר מפורט על מבנה מערכת ההדחקה במוח, איך היא פועלת, מה היא גורמת ועוד). בחודש האחרון החל לסלוח, וככל אדם בגיל ההתבגרות, הצליח לסלוח במהירות עצומה. שלשה שבועות לאחר מכן, אמר לי שהוא חווה התגלות , אני אוהב את אבא, על כל מה שהוא" אני אוהב אותו בגלל החלקים הקשים שלו ולא פחות בגלל החלקים הטובים".
השבוע נפגשנו עם הוריו, שלא ידעו בכלל מה שעובר עליו כי הוא לא משתף אותם בכלל, והאם מתנגדת עקרונית לתהליך הסליחה ללא שהצד השני סולח גם.
לפגישה ההורים הגיעו לבנים (למרות שהאב כהה עור) חמוצים, חסרי סבלנות לדעת מה הולך בעצם עם בנם.
לאחר שקבלתי רשות ממנו לספר להורים מה ההתקדמויות, כולל התקדמות עצומה בבית הספר ומבחינה חברתית, הבחור נפתח והחל לדבר בעצמו, ולספר לאב מה הוא עושה, למה ואיך זה משפיע עליו.
זו הפעם הראשונה מגיל שנתיים, שהבחור מוכן לדבר עם האב בחופשיות על מה שהוא מרגיש.
הפגישה הוותה מוקד לשינוי מהותי ביחסי הכוחות במשפחה. האב התרכך מאוד בפגישה, ואמר כל מיניי דברים, שגרמו לאם להירגע ולבכות במקצת, הבחור הסכים להמשיך את השיחה בבית, ולשנות את ההתנהגות עם האב.
הורים חזקים מדיי = ילדים עם בעיות נפשיות ברורות
הורים חזקים מידי
יופי של תיאור טיפול והתקדמות. קראתי והתרשמתי מאוד
עד למשפט המסכם!! ההכללה שעשית נוראית בעיני וגם מאוד מכעיסה. (ולא, לא היו לי הורים חזקים מידי...)
עד למשפט המסכם!! ההכללה שעשית נוראית בעיני וגם מאוד מכעיסה. (ולא, לא היו לי הורים חזקים מידי...)
הורים חזקים מידי
למשה
הורים חזקים מדיי = ילדים עם בעיות נפשיות ברורות
האם תוכל לפרט זאת ?
האם הורים חלשים אינם יוצרים את אותם התוצאות?
כשאתה כותב על הורים חזקים . לאיזה פרמטרים בכף היד אתה מתכוון ?
באופן כללי כל מה שהוא ...מידיי = קצוניות וכל קצוניות היא שלילית .
הורים חזקים מדיי = ילדים עם בעיות נפשיות ברורות
האם תוכל לפרט זאת ?
האם הורים חלשים אינם יוצרים את אותם התוצאות?
כשאתה כותב על הורים חזקים . לאיזה פרמטרים בכף היד אתה מתכוון ?
באופן כללי כל מה שהוא ...מידיי = קצוניות וכל קצוניות היא שלילית .
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
הורים חזקים מידי
לאדוה ונאוה, תודה על התגובות.
הורים חזקים מדיי הם הורים שקובעים כל דבר ללא התחשבות ברצון הילד, אלה במה שהם מאמינים שנכון. לרוב אלו אנשים שאינם נוהגים להקשיב לאחרים, וגם כשהם מקשיבים, עושים זאת מתוך נימוס ועל מנת להיראות כאילו ושקלו את מה שהאחר אמר.
כשההורים הם כאלו, (חלק מהזרתות הארוכות והנוקשות, כשכף היד היא יציבה מאוד או נוקשה, הם כאלו) לילד בעל הזרת הארוכה, לא נשאר דבר מלבד לפרק את כוח רצונו על מנת להמתין לעתיד כלשהוא בו יוכל להשתנות מחדש.
במידה והילד שמר על כוחו, הוא כנראה יפתח דפוסי התנהגות של שליטה בהורה המחמיר, שישגעו את ההורה, את הבית ואת עצמו.
בעל צורך בשליטה שאינו מוותר עליו, מחויב לממש את הצורך. גם ההורה וגם הילד.
העובדה שהאב או האם בעל הצורך בשליטה אוהבים מאוד את ילדם, אינה ערובה לכך שישנו את התכונה הבסיסית של אופיים. לרוב אנשים אלו אינם מסוגלים לחשוב אלה דרך המבנה המוחי שלהם, והרי זרת ארוכה הוא מבנה מוחי ולא גחמה.
הצורך המוחי לממש את מה שנראה כנכון בעיניו, יכול להקשות על סביבתם עד לרמות מפחידות ממש.
גם נטייה לכפייתיות יכולה להתבטא בדרכים דומות. (בעלי כפיתיות בכל האצבעות ויציבות או נוקשות באצבעות וביד).
לאדוה, האם הסיבה בגללה כעסת היא חוסר רצון להיות חד משמעי? כשמאמינים שהתכונות בכף היד הם ביטוי למה שהמוח יעשה, איך יחשוב, ומה ההעדפות התפקודיות, רגשיות ועוד, לא ניתן להתעלם מהמשמעות של מה שלומדים כתכונות בכף היד.
אני מאמין מאוד במה שנראה בכף היד, ולכן איני מהסס להיות חד משמעי לגבי מה שנרה בהן. בעשרים השנה בהם אני מאבחן, אכן טעיתי לא פעם. בסך הכול, רוב התכונות החריגות, מוכיחות את עצמן במדויק ברוב המכריע של כפות הידיים
(95%+).
רק על מנת להשלים את התמונה. האב היה בעל מעמד בכיר ביותר באחת מהחברות הגדולות. קרה ובגלל משבר בענף שלו, החברה אותה פיתח לאורך שנים והיה אחד מהברגים החשובים ביותר שלה, נכנסה להפסדים עצומים, פטרו אותו. עד היום, חודשים רבים לאחר מכן אינו מסוגל לאסוף את הרסיסים של הפיטורים. הוא אינו מסוגל לעקל ש אותו פיטרו. אינו יכול בכלל להביא את עצמו לחשוב שאולי הוא טעה בדרך ו/או במקרה הקשה יותר שאולי זו אשמתו. כתגובה לכך נכנס לחרדה תפקודית, המקשה עליו אפילו לצאת מהבית בחופשיות. עד כדי כך התכונה הזו קשה לאדם בעצמו ולסביבתו.
או שאני שולט או שאני לא שולט (לא לשלוט ביד הנוקשה = חרדה תפקודית). רק כך המוח יכול לתפקד עבורם.
הורים חזקים מדיי הם הורים שקובעים כל דבר ללא התחשבות ברצון הילד, אלה במה שהם מאמינים שנכון. לרוב אלו אנשים שאינם נוהגים להקשיב לאחרים, וגם כשהם מקשיבים, עושים זאת מתוך נימוס ועל מנת להיראות כאילו ושקלו את מה שהאחר אמר.
כשההורים הם כאלו, (חלק מהזרתות הארוכות והנוקשות, כשכף היד היא יציבה מאוד או נוקשה, הם כאלו) לילד בעל הזרת הארוכה, לא נשאר דבר מלבד לפרק את כוח רצונו על מנת להמתין לעתיד כלשהוא בו יוכל להשתנות מחדש.
במידה והילד שמר על כוחו, הוא כנראה יפתח דפוסי התנהגות של שליטה בהורה המחמיר, שישגעו את ההורה, את הבית ואת עצמו.
בעל צורך בשליטה שאינו מוותר עליו, מחויב לממש את הצורך. גם ההורה וגם הילד.
העובדה שהאב או האם בעל הצורך בשליטה אוהבים מאוד את ילדם, אינה ערובה לכך שישנו את התכונה הבסיסית של אופיים. לרוב אנשים אלו אינם מסוגלים לחשוב אלה דרך המבנה המוחי שלהם, והרי זרת ארוכה הוא מבנה מוחי ולא גחמה.
הצורך המוחי לממש את מה שנראה כנכון בעיניו, יכול להקשות על סביבתם עד לרמות מפחידות ממש.
גם נטייה לכפייתיות יכולה להתבטא בדרכים דומות. (בעלי כפיתיות בכל האצבעות ויציבות או נוקשות באצבעות וביד).
לאדוה, האם הסיבה בגללה כעסת היא חוסר רצון להיות חד משמעי? כשמאמינים שהתכונות בכף היד הם ביטוי למה שהמוח יעשה, איך יחשוב, ומה ההעדפות התפקודיות, רגשיות ועוד, לא ניתן להתעלם מהמשמעות של מה שלומדים כתכונות בכף היד.
אני מאמין מאוד במה שנראה בכף היד, ולכן איני מהסס להיות חד משמעי לגבי מה שנרה בהן. בעשרים השנה בהם אני מאבחן, אכן טעיתי לא פעם. בסך הכול, רוב התכונות החריגות, מוכיחות את עצמן במדויק ברוב המכריע של כפות הידיים
(95%+).
רק על מנת להשלים את התמונה. האב היה בעל מעמד בכיר ביותר באחת מהחברות הגדולות. קרה ובגלל משבר בענף שלו, החברה אותה פיתח לאורך שנים והיה אחד מהברגים החשובים ביותר שלה, נכנסה להפסדים עצומים, פטרו אותו. עד היום, חודשים רבים לאחר מכן אינו מסוגל לאסוף את הרסיסים של הפיטורים. הוא אינו מסוגל לעקל ש אותו פיטרו. אינו יכול בכלל להביא את עצמו לחשוב שאולי הוא טעה בדרך ו/או במקרה הקשה יותר שאולי זו אשמתו. כתגובה לכך נכנס לחרדה תפקודית, המקשה עליו אפילו לצאת מהבית בחופשיות. עד כדי כך התכונה הזו קשה לאדם בעצמו ולסביבתו.
או שאני שולט או שאני לא שולט (לא לשלוט ביד הנוקשה = חרדה תפקודית). רק כך המוח יכול לתפקד עבורם.
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
הורים חזקים מידי
ל נאוה אכן הורים חלשים מדיי גורמים לצרות לא פחותות מהחזקים מדיי. את צודקת לחלוטין, כל מדיי יכול להקשות ביותר.
הורים חזקים מידי
הורים חזקים מדיי = ילדים עם בעיות נפשיות ברורות
_לאדוה, האם הסיבה בגללה כעסת היא חוסר רצון להיות חד משמעי? כשמאמינים שהתכונות בכף היד הם ביטוי למה שהמוח יעשה, איך יחשוב, ומה ההעדפות התפקודיות, רגשיות ועוד, לא ניתן להתעלם מהמשמעות של מה שלומדים כתכונות בכף היד.
אני מאמין מאוד במה שנראה בכף היד, ולכן איני מהסס להיות חד משמעי לגבי מה שנרה בהן. בעשרים השנה בהם אני מאבחן, אכן טעיתי לא פעם. בסך הכול, רוב התכונות החריגות, מוכיחות את עצמן במדויק ברוב המכריע של כפות הידיים
(95%+)._
כשכתבת את המשפט המסכם, כתבת אותו בכלליות. כאילו והוא אינו תוצאה רק של אבחון כפות הידיים. אלה כל ההורים החזקים (בלי קשר לזרתות ולנוקשות) יגרמו לילדיהם לבעיות נפשיות ועל כך התרעמתי.
אני מסכימה עם נאוה, אכן כל מידיי עלול להזיק/להקשות אבל בעיות נפשיות נשמע לי מאוד קיצוני ומכאן שהמשפט שלך מאוד קיצוני.
_לאדוה, האם הסיבה בגללה כעסת היא חוסר רצון להיות חד משמעי? כשמאמינים שהתכונות בכף היד הם ביטוי למה שהמוח יעשה, איך יחשוב, ומה ההעדפות התפקודיות, רגשיות ועוד, לא ניתן להתעלם מהמשמעות של מה שלומדים כתכונות בכף היד.
אני מאמין מאוד במה שנראה בכף היד, ולכן איני מהסס להיות חד משמעי לגבי מה שנרה בהן. בעשרים השנה בהם אני מאבחן, אכן טעיתי לא פעם. בסך הכול, רוב התכונות החריגות, מוכיחות את עצמן במדויק ברוב המכריע של כפות הידיים
(95%+)._
כשכתבת את המשפט המסכם, כתבת אותו בכלליות. כאילו והוא אינו תוצאה רק של אבחון כפות הידיים. אלה כל ההורים החזקים (בלי קשר לזרתות ולנוקשות) יגרמו לילדיהם לבעיות נפשיות ועל כך התרעמתי.
אני מסכימה עם נאוה, אכן כל מידיי עלול להזיק/להקשות אבל בעיות נפשיות נשמע לי מאוד קיצוני ומכאן שהמשפט שלך מאוד קיצוני.
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
הורים חזקים מידי
ל אדוה מאוד קיצוני זה מאוד מוגזם לדעתי. אך מאוד חד משמעי יכול בהחלט להיות. מאוד חד משמעי אינו אומר שזה לא נכון. אכן הורים חזקים או חלשים מדיי (בנושאי החינוך השונים לבד, ללא קשר לשאר חלקי תפקודם) יכולים לגרום להפרעות נפשיות רבות אצל ילדיהם.
כתבתי בראשית הנושא:
מקרה של הורה בעל צורך בשליטה וחוסר יכולת לאבד שלטה, עם ילד שנולד כמוהו. (זרתות אטרוכות ויציבות).
עבורי המסקנות ההתנהגותיות והאבחנות שלי בנושא האופי, נובעות ברוב המקרים מכף היד. גם כשאני מאבחן התנהגות ביומיום, לרוב אנסה לגבות אותה בכף היד. ללא הגיבוי, אני לא תמיד יכול להאמין למראה או לתחושה. יכול להיות שלא למדתי לסמוך על עצמי מספיק, אבל מהנסיון, מה שנראה ומורגש, לא תמיד תואם את מה שנראה בכף היד. מסיבה זו אני מאמין רק למה שאני מבין מתוך כף היד.
כתבתי בראשית הנושא:
מקרה של הורה בעל צורך בשליטה וחוסר יכולת לאבד שלטה, עם ילד שנולד כמוהו. (זרתות אטרוכות ויציבות).
עבורי המסקנות ההתנהגותיות והאבחנות שלי בנושא האופי, נובעות ברוב המקרים מכף היד. גם כשאני מאבחן התנהגות ביומיום, לרוב אנסה לגבות אותה בכף היד. ללא הגיבוי, אני לא תמיד יכול להאמין למראה או לתחושה. יכול להיות שלא למדתי לסמוך על עצמי מספיק, אבל מהנסיון, מה שנראה ומורגש, לא תמיד תואם את מה שנראה בכף היד. מסיבה זו אני מאמין רק למה שאני מבין מתוך כף היד.
משתמשת