כי התכנון לתעד במחברת את הימים ואת ה"פנינים" מתמסמס.
אין תחליף לרגע האמיתי, ובכל זאת יש כמיהה לשמור קצת , שלא הכל יחמוק מזכרוננו...
עם השמחה שבגדילה וההתבגרות, נס הצמיחה היומיומי הזה, יש גם נסיון לאחוז בגוריות הפעוט ש"רק אתמול" (לפני שנתיים וחצי) נולד .לשמור זכרונות צרורים במילים.
לא התחלנו מבראשית... אבל כל בוקר הוא בראשיתי, כל צהריים, כל ערב.
מה שמיוחד בהיותך עם תינוק, הוא תפישת הזמן החדשה, המאתגרת והמלמדת.
כל רגע הוא התחלה של משהו חדש. התנסות, תהייה, נפילה וקימה. פרופורציות אחרות לחיים, לעצב ולשמחה .לנתינה. בעיקר לנתינה. איזה אושר לגלות אותה אצלנו, בכזו עוצמה, ללא תנאי.
אני חושבת שמצאתי את התשובה ל"מה זו אהבה"
שתיל : סבתא, יש לך ציצי?
סבתא: בטח שיש לי.
שתיל : למה?
סבתא: לכל אישה יש..
שתיל: אז את מי את מניקה?!
וממש הערב, בהשכבה:
אמא, ענבים הם בעונה?
לא, כבר לא.
ואבטיח?
לא.
ותפוז?
כן.
וסוסים?
משתמשת