שקט ה

[שקטה*]

דף בית אישי...
תודה לכל המגיבות הנפלאות בדף על המוכנות לאימהות, נגעתן לליבי.

@}

אמשיך לכתוב בכינוי שקטה כי מעדיפה מילה שלמה ולא מופרדת על ידי קווים תחתיים (למרות שההפרדה בהקשר הזה מזכירה לי מרחב, שקט ואוויר הרים רוחני כזה...)

[יעלי_לה]

תתחדשי

[אל_הלב*]

תתחדשי יקירה, בהחלט הגיע הזמן (-:

שבוע נפלא שיהיה.

[פלוני_אלמונית*]

תתחדשי גם ממני!

(לי עדיין אין אפילו כינוי באותיות שחורות...)

[אישה_במסע*]

תתחדשי @}

[שקטה*]

תודה לכל המאחלות:))

[מיכל_בז*]

היי שקטה, אני אנסה לשחזר:

לוסטיבוליטיס עזר מאוד טיפול אצל יעל שוראקי, היא אוסטפאיסטית (ככה קוראים לזה?) של רצפת האגן. אני מבינה שאת לא גרה בארץ, אבל טיפול מהסוג הזה, שעובד ישירות על הרקמה הפגועה, עזר לי. מבחינת תזונה, המנעות משלושת הלבנים תמיד הקלה את המצב. גם הליכות עזרו!

להריון: עבדתי עם צילי גם על תמיכה תזונתית (ירדתי במשקל וזה היה חשוב) וגם על מידת ההסכמה והמוכנות שלי. עשיתי גם הליכות לים שמאוד עזרו.

בהצלחה! אני מאוד מבינה את התסכול המתמשך והכאב. מחזיקה לך את כל האצבעות שלי.

[שקטה*]

היי מיכל, תודה!

אני לא בארץ ונראה לי שיהיה לי יקר מדי כרגע טיפול כזה, כי זה יהיה בפרטי והמחירים פה מטורפים.

חוץ מזה שיש לי מין מחשבה כזאת שזה לא יכול לעזור לי לגמרי כי זה מטפל יותר בשרירים? אולי אני טועה אבל קיבלתי את הרושם שזה עוזר יותר לווגינזמוס. לי יש וסטיבוליטיס "קל" ווגיניזמוס משני, כלומר השרירים לפעמים מתכווצים ומכאיבים כי אני מצפה לכאב וכתגובה לכאב של הווסטיבוליטיס. אז מה שחשבתי זה שזה אולי יעזור להפחית את התופעה הזו של ההתכווצות אבל לא יפתור את הבעיה של הוסטיבוליטיס עצמו, ולכן יש לי פחות מוטיבציה לנסות. שוב, יכול להיות שאני טועה.

בכל אופן אם גם אחרי לידה (בתקווה שתהיה יום אחד!) הבעיה לא תיפתר אני בהחלט אשקול את זה, אנחנו גם מתכננים ככל הנראה לעבור לארץ בשנתיים הקרובות כך שאולי בסופו של דבר זה כן יהיה עם יעל.

מבחינת תזונה אני באמת אוכלת הרבה פחות חיטה וסוכר כמעט בכלל לא, מוצרי חלב עוד כן (לא בהגזמה). אבל מעולם לא הבחנתי באיזשהו הבדל בעניין מבחינת תזונה וגם לא פעילות גופנית. אני עושה הליכות ארוכות בערך 2-4 פעמים בשבוע ולפעמים יותר. הליכות קצרות יותר כמעט כל יום.

מידת ההסכמה והמוכנות שלי
זה אולי נושא קצת רגיש... תייקתי את עניין ההריון וההורות כמשהו שאני כבר מוכנה לו ושכבר הסכמתי לו, במיוחד מאז שהתחלנו לנסות שמבחינתי זה כבר להפסיק להתחמק ובאמת לתת לזה לקרות באופן פעיל, אבל היו לי מאז ומתמיד הרבה חששות לגבי נושא ההורות ואולי יש אצלי משהו שתוקע את זה קצת.

אבל טיפה מבאס אותי לחשוב על זה ככה כי יש משהו פרדוקסלי ברעיון שכדי שזה יקרה צריך לשחרר/להסכים לזה וכדומה, ומצד שני עצם המחשבה על זה בצורה כזאת מחזירה את השליטה אלי באיזשהו אופן. כאילו מצד אחד אני משחררת ומה שיהיה יהיה, מצד שני מיד המחשבות על אוי למה זה לא קורה כבר, מה אני יכולה לעשות וכו' שהן מחשבות שליטה. לא בטוחה שזה היה ברור...

בכל אופן תודה על ההתייחסות ועל העצות ועל החזקת האצבעות:) מחזיקה לך גם כי הבנתי שאת שוב מנסה? שיהיה בהצלחה!