שמירת הריון לא מתוכנן

[פלוני_אלמונית_11*]

אני קוראת פה המון. באמת.
יש פה נשים מעוררות השראה ואני מרגישה הזדהות רבה רוב הזמן עם התוכן שנכתב.
אני בת 27, לפני שבועיים וחצי גיליתי שאני בהריון אחרי איחור משמעותי בוסת.
הסתמכתי על ספירה של ימים בטוחים וגמירה בחוץ וזה עדיין קרה. ההריון הוא מבן זוג, אמנם זוגיות לא ארוכה, סביב החמישה חודשים. מההתחלה הייתה לי תחושה שאני ארצה לשמור את ההריון.
מצדו, אין מה לדבר. הוא לא מעוניין בילד כרגע כלל. אחרי שבוע מורט עצבים בו חיכיתי לראות אם יש לי בכלל על מה להתלבט (אם ההריון תקין) זכיתי לראות דופק ובאותו רגע גם קיבלתי את ההחלטה למרות סירובו.
הוא החליט נכון לעכשיו להיפרד אבל אמר שהוא ירצה להיות חלק ולתפקד כאבא פשוט שלא נגדל את הילד כזוג.
הסיבות להחלטה שלי הן רבות, קשורות לעבר שלי, מושפעות מהוויה והיכולת שלי לתפקד כאם כרגע. אני אקבל תמיכה כלכלית וגם נפשית מהוריי ואני בעצמי עובדת ומרוויחה לא רע כרגע (כמובן שמאזן זה עלול להשתנות אחרי שהתינוק יוולד) אבל אני אוכל להסתדר ולהיות בטוב. אמנם היו לי תוכניות כאלו או אחרות לשנה הקרובה אבל אלו דברים שיוכלו להשתלב או להמתין לאחר הלידה. כמובן שאני מודעת לקושי שנתון בגידול ילד לבד או לעבור הריון לבד (אמא שלי גידלה אותי כאם חד הורית) אבל עצם העובדה שגדלתי ככה דווקא נתנה לי את הכוח להמשיך, החיים שלי היו נפלאים ומאפשרים ויש לי אבא שגידל אותי בצורה קצת שונה מהמקובל.
לפעמים אני חווה רגעי שבירה שקשורים אליו, איך יכולתי לעשות לו את זה ולחשוב על עצמי ולא עלינו כזוג. להפוך את חייו נגד רצונו(הוא החליט שירצה להיות מעורב , לא היה לחץ מצדי) אבל אני עדיין שלמה עם המחשבה שיצור שיכול להיות הילד.ה שלי מתפתח.ת כרגע אצלי בגוף. אין לי שאלה מיוחדת. רק רצון לשתף מחשבה או דעה לגבי עצמי בלבד.

[בשמת_א*]

את נשמעת חזקה ובטוחה, כאילו ממש חיכית לילד הזה ורצית אותו בלבך (-: שיהיה בהצלחה.

[זרח_הפרח*]

נהדרת, נשמע שקיבלת החלטה שמתאימה לך. בהצלחה רבה!

[דו_כיפת*]

יקרה, אני כאן. מקשיבה @}
תמשיכי להקשיב ללב שלך @} @} @}