של מי הלידה

[ר_ו_ת_ה*]

עבר כבר חודש מהלידה , שהיתה בהחלט חוויה מדהימה, ואני מסתובבת עם כמה שאלות ותהיות...
אנסה לנסח- כמו שתיארתי בסיפור לידה (בדף ריקוד לידה), יום לפני הלידה (שהיתה בתל"מ) בכלל לא הרגשתי כלום קרוב. לא היו שום סימנים. לא התנפח לי האף , לא היו צירים, הרגשתי לא מחוברת ללידה- פיזית וריגשית. הבטן היתה גבוהה. הייתי קלה. אנשים שראו אותי יום לפני אמרו לי שממש לא נראה שאני קרובה ללדת. וככה גם אני הרגשתי.
ואז, כשקלטתי שמחר התאריך וזה מרגיש עוד כ"כ רחוק, נבהלתי קצת, ועשיתי עבודת התחברות- ריגשית, שגם המשיכה למחרת בלידה עצמה- דמיון מודרך, כתיבה וכו'. ובצהרי היום של התאריך -ילדתי. הכל התפתח נורא מהר בסה"כ.
ומאז הלידה חוזרת ועולה בי השאלה- מי קובע מתי תתרחש הלידה, התינוק? האמא? מן הסתם זה תמהיל משותף, אבל מעניין אותי איך עוד נשים חוו את זה.
אחרי שהתינוק יצא, ובמשך הימים הראשונים, הוא נראה לי כל כך עוד עובר. כל כך עוד בבטן...והוא נולד במשקל 3300, זה לא כזה קטן. אבל משהו במהות שלו עוד היה כל כך עוברי, מה שבכלל לא חוויתי בלידה הקודמת שלי, עם הבן הראשון , הוא הרגיש לי הרבה יותר מבושל (עם זאת, יתכן גם שהפעם בגלל שלא הייתי בהיסטרית לידה ראשונה, וכמו כן הייתי בבית והכל היה רגוע ונינוח- יש סיכוי שפשוט הייתי יותר פנויה להתבונן בפרי ביטני, ולקלוט את המהות הריחמית שלו, ואולי זה לא היה כל כך שונה מבפעם שעברה) .
בכל אופן, מלווה אותי תהייה אם לא האצתי בו לצאת- אם לא דחפתי אותו בכל ההתכווננות הזו שלי. שאולי אם לא הייתי עושה כלום, הוא היה לוקח עוד כמה ימים או שבועות עד שהיה יוצא. שאולי זו היתה יותר לידה "שלי" מאשר "שלו". עם זאת, אני שומעת על מקרים שעושים דברים, והרבה יותר דרסטיים- כמו דיקור, זירוזים וכו'- ואם זה לא מתאים לתינוק- הוא לא יוצא וכלום לא עוזר.
אז יכול להיות שהוא זה שהיה מוכן והעביר לי מסר של "יאללה, אני מוכן לצאת, תתחברי כבר לכל הסיפור ותני לי לצאת?", ובעקבות זה הרגשתי שזה הזמן לפנות מקום ולהתחבר ריגשית לחווית הלידה?
בקיצור, ברור שזו שאלה פילוסופית שאין לה תשובה... אבל היא מעסיקה אותי, ומעניין אותי איך עוד נשים חוו את זה.
אשמח אם תשתפו

[אמא_ללי*]

מעניין, בדיוק אתמול שמעתי סיפור על מישהי שהיה לה מאד ברור באיזה תאריך היא תלד, והיא הודיעה את זה לכל העולם והתכוננה בהתאם, ובאמת הלידה היתה באותו יום. וגם הלידה עצמה התנהלה בדיוק כמו שהיא ציפתה והתכוננה שהיא תתנהל....

זאת באמת שאלה שאין לה תשובה... אני בשתי הלידות הרגשתי מוכנה הרבה הרבה לפני שהלידה עצמה הגיעה - פעמיים הייתי מוכנה ללדת בשבוע 38 וילדתי בשבוע 41 אבל אני לא יכולה, למשל, להפריד את זה מהעובדה שמאד קשה לי להיות במצבי ציפייה וחוסר ודאות ובשני ההריונות פשוט הגיע השלב שלא יכולתי יותר לשאת את זה שאני בשלב שלפני.
עלה לי משהו עכשיו - בעצם כשאנחנו שואלותשל מי הלידה אנחנו מתייחסות אל האמא ואל התינוק כאל שניים נפרדים. והרי כל ההריון, וגם בלידה, ולמעשה גם לא מעט זמן אחרי הלידה, הם אחד. בהתחלה גוף אחד ממש, ואז גוף בתוך גוף, ולאחר מכן מן ישות שמחולקת לשני גופים פיזיים אבל מחוברת בכל דרך אפשרית.... ובהסתכלות הזאת גם הלידה היא של שניים, ריקוד בשני משתתפים....
אני לא מאמינה שאפשר "לכפות" על תינוק לידה מוקדמת מידי, בטח לא אם זה נעשה בדרכים של התחברות פנימה. כפי שכתבת, יש מקרים שהתנאים עוד לא בשלים ולכן גם התערבויות כמו דיקור או טיפולים שונים לא בהכרח עוזרות, ויש גם מקרים של התערבויות אגרסיביות מאד שלא ממש מצליחות לקדם את הלידה.

[ר_ו_ת_ה*]

והרי כל ההריון, וגם בלידה, ולמעשה גם לא מעט זמן אחרי הלידה, הם אחד. בהתחלה גוף אחד ממש, ואז גוף בתוך גוף, ולאחר מכן מן ישות שמחולקת לשני גופים פיזיים אבל מחוברת בכל דרך אפשרית....
אהבתי מאד את התיאור הזה