איך לשכנע את הוריי שאהיה בחינוך ביתי

אנונימי

_{שם הדף שוּנה מ: איך לשכנע את ההורים לחינוך ביתי}

ומה עושים כשבדיוק ההפך, הילדה (כלומר, אני) נורא רוצה חינוך ביתי והאמא, על אף שהיא מגדירה את עצמה כ"פתוחה" ועל אף שהיא לא מרוצה מאופן הלימוד בבית הספר, מגיבה על כל ניסיון שלי להעלות את נושא החינוך הביתי ב"יש דברים שלא נהנים מהם בחיים, ומוכרחים לעשות אותם כי ככה זה".
קודם, אני אציג את עצמי (את השם שלי אני מעדיפה לשמור לעצמי).
אני תפוח עץ, בת שתיים עשרה, נחשבת ל"מחוננת" ומאוד מתעניינת בחינוך ביתי ובנושאים אחרים שרוב הילדים בני גילי ובכלל, רוב הילדים, לא ממש מתעניינים בהם(כמו שמות פרטיים למשל, שאליהם אני כמעט מכורה).
קראתי המון בחלק של החינוך ביתי באתר הזה, באמת המון, ועל רוב ה"התקלות" (כתבתי שאלות בהתחלה, אבל אלו לא בדיוק שאלות מתוך התעניינות, רק התקפה) יש לי תשובות. תשובות שאמא שלי לא ממש מוכנה לקבל.
"ומה עם נושאים שצריך ללמוד, כמו מתמטיקה למשל? איך לומדים את זה בבית?"
"אם צריך משהו לחיים, לומדים אותו. אם לא צריך, למה אני בכלל צריכה ללמוד אותו? סתם?"
"יש דברים שחייבים לדעת!"
"מי קבע?"
שתיקה לרגע.
"את ממש לא הטיפוס של חינוך ביתי. כל היום תשבי מול המחשב ולא תעשי כלום. בקושי שיעורי בית את מכינה."
"מתישהו המחשב יתחיל לשעמם, ובכלל, אני לומדת גם מהמחשב. לא הייתי יודעת שגאיה הייתה אמא - אדמה במיתולוגיה היוונית בלי ההתעסקות במחשב! שום דבר כמעט אני לא לומדת מבית הספר במילא."
ועוד תשובה מתחכמת שאני לא זוכרת נכנסת כאן. אוף, היא די פתוחה לשאר הנושאים, אולי יש איזושהי דרך לשכנע אותה?
מבחינה חברתית אני ממש סובלת. "מלכות הכתה" מתעללות בי כי אני נחשבת לחנונית, ואני שונאת את הדברים שהם מגדירים כ'מגניבים לאללה' (כמו להוריד את המכנסיים מאחורי הגב של המורה או כשאתה מנצח בכדורגל, במגרש). את הלחץ והתחרותיות בציונים אני לא סובלת, בשיעורים אני משתעממת נורא ו... אני באמת סובלת בבית הספר.
(החבל בזה שהתחלתי לקרוא פה ולהכיר את הנושא, זה שפתאום אני יודעת שיש דרך אחרת ואם רק הייתי נופלת על הורים אחרים...)

תפוח יקרה,
יש שאומרים שחינוך הביתי מתאים לכל הילדים אבל לא לכל ההורים.

את עונה לאימא שלך כמו בת עשרה טיפוסית

אני לא מבטיחה לך שאימא שלך תשנה את דעתה אם תדברי איתה 'ממקום אחר', אבל זה מעלה את הסיכויים.

אימא שלך סומכת על מערכת החינוך שתתן לך בסיס לחיים.
היא לא היחידה, יש הורים רבים כמותה.
זה קל יותר, כולם עושים זאת ועוד...

כדי לפרוץ את החומה הזאת חשוב שתלמדי היטב את התפיסה הזאת שלה
ותתני מענה אמיתי לכל בעיה שעולה.

_"ומה עם נושאים שצריך ללמוד, כמו מתמטיקה למשל? איך לומדים את זה בבית?"
"אם צריך משהו לחיים, לומדים אותו. אם לא צריך, למה אני בכלל צריכה ללמוד אותו? סתם?"
"יש דברים שחייבים לדעת!"
"מי קבע?"_

זה לא דיאלוג שיפתח אותה לנושא, להפך!!

אני מניחה שעוד תקבלי כאן עיצות טובות.
אני מבטיחה לעקוב ולפרט אם יהיה צורך...

חייבת לרוץ!
הילד שלי בחינוך ביתי צריך להגיע לשיעור קרטה @}

אמשיך בכיוון של נאוה:

"ומה עם נושאים שצריך ללמוד, כמו מתמטיקה למשל? איך לומדים את זה בבית?"
תשובה מרגיעה: חוברות, ספרים, אוכל להעזר במורה, אינטרנט.
או: מה דעתך? תוכלי לעזור לי?

"יש דברים שחייבים לדעת!"
טוב, אז אני אדע אותם.
או: אילו דברים?

כלומר - אם תביעי נכונות ללמוד מה שאמא שלך חושבת שחיבים ללמוד, היא תרגישה שאת יכולה לקחת אחריות.
ואילו אם את ישר הודפת אותה בתשובות וכחניות שבאות מראית עולם שונה משלה, וששוללות את כל האמונות הבסיסיות שלה, היא מרגישה שהיא חיבת להיות אחראית ללימודים שלך.

תודה נאווה ותבשיל קדרה!
והחלטתי שאני רוצה לכתוב פה את שמי, מכיוון שזה נראה לי יותר מדי "הסתתרות מאחורי כינוי" בלי השם. קוראים לי שירי, נעים להכיר.
קיבלתי את מה שאמרתן, וכשאני מסתכלת שוב על מה שאני אמרתי, אני רואה שצדקתן. איכשהו, לקחתי את התשובות שנועדו להרחיק אנשים במקום לחשוב על תשובות שיעזרו לה לקבל את זה, ואני מבינה שטעיתי.

שירי,
נעים מאוד להכיר! |חיבוק|

תנסי לדבר עם אימא,
בררי איתה מה מעורר את ההתנגדות שלה,
ושאלי אותה באילו תנאים היא עשוייה להסכים.

את גם יכולה להזמין אותה לדף הזה שלך כדי שתוכל לדבר איתנו ולשאול אותנו את שאלותיה.

בהצלחה!!

ושבת שלום

הבת שלי מציעה לך להכנס לקומונת הילדים הביתיים http://www.tapuz.co.il/communa/usercomm ... naid=16554

תפוח,
אני מציעה לך להכין תוכנית לימודים\עבודה לשנה ראשונה בחינוך ביתי. בתוכנית תכתבי מה את חושבת לעשות וללמוד, ואיך תעשי את זה. את לא צריכה לכתוב שם הרבה מדי דברים או לנסות לכסות את כל הדברים שיש בבית הספר -- מה שחשוב זה:

להראות להורים שלך שאת רצינית ושאת מסוגלת להיות אחראית על הלמידה שלך. (לא בלי עזרה -- את יכולה לתכנן גם להשתמש בעזרה שלהם או של אנשים אחרים)
לגלות איזה דברים הכי מפריעים להם ולנסות למצוא להם פתרונות. כשיש תוכנית ברורה וכתובה אז קל יותר לזהות את הדברים האלה.

עוד הערה קטנה:
אני מציעה לך למחוק מכאן את השם האמיתי שלך -- אי אפשר לדעת מי יגיע הנה ומאיפה הוא מכיר אותך ולמי הוא יספר על מה שכתבת. למשל, יכול להיות שילדים מבית הספר שלך יקראו את זה. אמנם יש משהו משחרר ונוח בכתיבה בשם האמיתי, אבל נראה לי שלפעמים עדיף להשאר בשם-עט.

בהצלחה!

יונת, העיצה שלך נראית לי טובה. אני אעשה את זה.

לגבי ההערה: יש הרבה מאוד ילדות בשם שירי, לא?

לגבי ההערה: יש הרבה מאוד ילדות בשם הזה, לא?

כן, אבל בכל זאת. כבר נתת פרטים מזהים נוספים על עצמך, ויותר מדי זה לא בריא. אם זה באמת שמך האמיתי, ואם את רוצה להישאר אתו, אז כדאי שתקפידי לא להסגיר שום פרטים נוספים: מקום מגורים, מצב משפחתי (אחים או אחיות), או כל מאפיין מזהה אחר. היי דיסקרטית. את גם יכולה למחוק את הפרטים שכבר נתת. (ראי "עריכת כל הדף" בצד שמאל למטה).

חוץ מזה:
נראה שאת בחורה חכמה ושיש לך סקרנות לכל מיני נושאים שאין לך גישה אליהם בבית הספר. אז תכנית הלימודים שלך יכולה לכלול את כל הדברים שבאמת בא לך ללמוד בחיים. ואז את יכולה להראות לאמא שלך שבחינוך ביתי ההשכלה שלך תוכל להיות רחבה ועשירה יותר מאשר מה שתקבלי בבית הספר.

ובקשר לדברים ש"צריך ללמוד": אני מאוד מזדהה עם מה שנאוה ותבשיל קדרה כתבו על הדיאלוג בינך לבין אמא שלך. מצד שני אני גם מזדהה אתך על ה"צריך ללמוד" הזה

, שבעיני הוא ריק ממשמעות.

אז מה עושים? אולי לזכור תמיד שכל מה שאמא שלך אומרת מכוון במקור לטובתך, ולכן צריך להתייחס להשגות שלה ברצינות רבה. כלומר, אם היא אומרת שצריך ללמוד מתימטיקה - אז לשאול אותה: למה לדעתך זה חשוב? בשביל מה לדעתך אני אזדקק לזה בעתיד? לאיזה חלק של המתמטיקה אני הכי אזדקק, לפי ניסיון החיים שלך, ולאיזה חלק פחות? באיזה גיל אני אזדקק לכך? ובאיזה מקצוע?

השאלות האלה באות ממקום שבו את מעריכה את דעתה, אפילו אם את לא מסכימה אתה כרגע, ורוצה שהיא תחלוק אתך את ניסיון החיים שלה. הן שאלות חקירה, והתשובות שלה יכולות להוביל אתכן להבנה יותר טובה של מה בעצם עומד על הפרק. למשל: אם חשוב ללמוד אלגברה לצרכים של התנהלות יומיומית בחיים, אז אפשר לארגן את זה בעזרת ספרים ו/או מורה פרטי כבר מעכשיו. אבל אם חשוב לעשות בגרות במתמטיקה כדי להתקבל לאוניברסיטה - אז אולי אפשר לדחות את זה קצת, עד שתדעי לאיזה חוג את רוצה ללכת, איזה מקצוע את רוצה לרכוש, וכך תדעי לכמה יחידות מתמטיקה תזדקקי.
בכל מקרה, תהליך הלימוד בבית הספר הוא תמיד הרבה הרבה יותר איטי ממה שאפשר להשיג במסגרת של מורה פרטי, עם התקדמות בקצב שלך, בלי לבזבז המון זמן על בעיות משמעת. (אבל את הטיעון הזה רצוי שהיא תשמע ממצאים של ממחקרים, או מאיש חינוך שיש לו ניסיון בשני המקומות, למשל, מורה שגם מלמד בבי"ס וגם פרטי, או בבי"ס להשלמת בגרויות). אני עצמי נדהמתי כשהגעתי לאוניברסיטה וראיתי איך הלימוד יכול להיות כל כך יעיל וממוקד פתאום, בלי צעקות "שקט", בלי לבדוק שעורי בית, בלי הפרעות, לפעמים למדנו בשיעור אחד פי שלוש או ארבע מאשר בשיעור בבית הספר התיכון.

כל היום תשבי מול המחשב ולא תעשי כלום. בקושי שיעורי בית את מכינה."
זה טיעון מעניין. האם תוכלי להראות לה שכשיש לך נושא שאת רוצה ללמוד, ומעניין לך ללמוד, את לומדת אותו? והאם תוכלי להראות לה את זה בלי לתקוף את שעורי הבית?
אולי תבקשי ממנה להתחיל עם פרויקט לימודי שמעניין אותך, בלי להפסיק ללכת לביה"ס, וכך תוכלי להראות לה את יכולת הלמידה שלך, וגם את המשמעת העצמית והעמידה בלוח הזמנים שתקבעי ותתכנני לעצמך - עם אישור שלה - מראש. (עמידה בלוח זמנים זו דווקא מיומנות חשובה לחיים - מניסיון). בסיום הפרוייקט, תגישי לה את הממצאים והיא תבדוק ותתרשם מהם - אם זה עבודה בכתב, או מצגת עם הרצאה לכל המשפחה, או משהו כזה.

בקיצור - חשוב לדעת לא רק מה את לא רוצה אלא מה את כן רוצה, גם בתחום הלימודי-אינטלקטואלי וגם בתחום החברתי, ואז עוד יותר חשובה המוכנות שלך ליזום וליצור את מה שאת רוצה, בלי לחכות שמישהו ייתן לך את זה.

ונגיד שהיא לא תשתכנע, ואת תישארי בבית הספר עד גיל 18,
אם מעכשיו תתחילי להכין את עצמך לחינוך ביתי במובן של ללמוד ליזום, לתכנן ולבצע דברים, להשיג את מה שאת רוצה להשיג, ליצור לעצמך פרוייקטים לימודיים כאלה, או מפגשים מחוץ לבית הספר עם בנות שכן יהיו בראש שלך ויהיה לך נעים אתן, בלי לחכות שמישהו אחר ילמד אותך או יפגיש אותך עם אנשים, אז שנות בית הספר יהיו הרבה יותר מספקות בשבילך, והרבה פחות יעיקו עלייך.

נכון שזה מפחיד לפעמים לעשות דבר כזה לבד, אבל בטח תוכלי למצוא מי שיעזור לך בכך. רק צריך להעז ולבקש את העזרה הזאת. כשאת מבקשת משהו חשוב ממישהו שיכול לתת אותו, הרבה אנשים נענים בשמחה. וזה נורא נורא כיף להיפתח לעולם ולהיות יותר אקטיבית ממה שהיית עד עכשיו. וגם את זה אני אומרת מניסיון

תמר (אוף, נו, אין לי כוח להעתיק את כל הכינוי שלך. תסלחי לי?), לגבי הפרוייקט למידה:
אז זהו, שאני עושה אחד כזה כרגע. לא אחשוף באיזה נושא בדיוק כי זה כן פרט שניתן לזהות אותי לפיו, אבל בנושא שמעניין אותי. הבעיה היא, שאני לומדת אותו דרך המחשב, ובכלל, אני לא סתם יושבת מול המחשב אלא קוראת בכל מיני מקומות על כל מיני נושאים שמעניינים אותי. אמא שלי פשוט לא מוכנה לקבל את זה.

אמא שלי פשוט לא מוכנה לקבל את זה
תגידי לה שאת מעוניינת להראות לה איך למדת לגמרי בעצמך נושא.
תשאלי אותה איך.
האם היא רוצה חיבור של שני עמודים שמסכם בצורה מאורגנת את מה שלמדת.
האם היא רוצה ראשי פרקים של מה שלמדת.
האם היא רוצה הרצאה קצרה ומלומדת של חמש דקות שבה את מציגה את הנושא, ומלמדת אותו לאמך/הורייך?
רעיון אחר, אולי?
אפשר להגיד לה: כמו שלמדתי את זה, אני יכולה ללמוד כל דבר שמעניין אותי.
ואפשר גם להגיד לה: כמו שלמדתי את זה, אני יכולה ללמוד כל דבר שחשוב לך מאוד שאני אדע.

מסכימה עם כל קודמותי, רק הסתייגות קלה. אתן כל הזמן מציעות: "תראי לה שאת מצליחה היטב ללמוד לבדך דבר שמענין אותך" ושוכחות שהאמא מתעקשת שעל הילדה ללמוד לא רק את מה שמעניין אותה אלא גם את מה שחשוב בעיני האם ולא מעניין את הילדה. בהקשר זה אני מציעה שתגיעו לפשרה, תעברו מחדש על התחומים שחשובים לאמך ואותך אינם מעניינים ותבקשי מאמך שתדרג אותם בדרגת חשיבות יורדת, מתוך אלה קחי כשלב ראשון נאמר את שלושת המובילים ותראי לה שגם את אלה את מסוגלת ללמוד בכוחות עצמך, למרות שמבחירה אישית לא היית לומדת אותם, ואפילו בהם תוצאות לימודיך לבד טובות יותר (מבחינת איכות הלמידה ומה שיישאר לטווח ארוך, לא מבחינת ציונים) מאשר הלמידה האפשרית שלהם בבית הספר. אם את אכן מחוננת, אין ספק שגם במטרה הזאת תצליחי, וזה בדיוק מה שאמור לשכנע את אמך. אני מסתכלת מנקודת מבטה, אם הייתי חוששת מחינוך ביתי בהקשר של אולי הילדים לא ילמדו מספיק אז לא הצלחה שלהם ללמוד לבד מה שמענין אותם הייתה משכנעת אותי, אלא דווקא למידה של מה שלא יותר מידי מענין אותם אבל בעיני חשוב. כי מי שמסוגל ללמוד היטב גם מה שפחות מענין אותו, ללא ספק לא תהייה איתו בעיה.

תפוח,
אמנם לפי מה שאת מתארת אמא שלך לא אמרה את זה, אבל יכול להיות שהיא חוששת מחינוך ביתי בגללה ולא רק בגללך?

חינוך ביתי דורש הרבה מההורים, ולא רק מהילדים. אולי היא חוששת מההשפעה שתהיה לזה על החיים שלה ? דיברתן על זה?

תפוח יקרה
אם את עדיין כאן אשמח לשמוע על התקדמותך בנושא.
הצלחת , התפשרת מצאתן עמק שווה?

שלום תפוח עץ
בחרת לך שם מאוד יפה.
רציתי לספר לך שאני הייתי בתיכון בתקופה שבכלל לא יכולתי להעלות על הדעת להשאר כל הזמן בבית בחינוך ביתי. כשדיברתי על לעזוב את בית הספר האופציה היתה אקסטרני (שזה נראה לי עוד יותר נורא ומשעמם מבית ספר רגיל) או ללכת לעבוד. בכל מקרה אני חשבתי על זה רק בגיל 15. אני מבינה את אמא שלך שאולי חושבת פרט לכך שבית ספר זה חשוב שאת עדיין לא עצמאית כדי להיות בבית. אני משערת שהיא עובדת בשעות היןם כך שהיא לא יכולה להשגיח עליך בזמן הזה. אמנם את בת 12 וזה גיל שניתן להיות בו עצמאיים בדברים מסויימים אבל באחרים לא.
ההסכם שלי אם ההורים שלי היה שיום בשבוע מותר לי להשאר בבית. היה יום בו מבחינת לימודים הסברתי להם שאין לבית ספר מה לתת לי (דבר שהסתבר כנכון כי בכל המקצועות שלמדו ביום הזה קיבלתי ציון מעולה, אני חושבת בזכות זה שהמורים שמחו שאני לא בשעור ולא מפריעה).
מה דעתך להתחיל בחינוך ביתי, יום אחד בשבוע? תבחרי יום קבוע או יום משתנה בו לא תלכי לבית הספר בהסכמת אימך. וביום הזה תעשי תכנית לימודים משלך כולל יעדים אליהם את מתכוונת להגיע. כך תוכיחי לאמא שלך שאת רצינית. ואז אם תרצי להמשיך יהיה לאמא שלך הרבה יותר קל להתמודד עם זה שאת לא הולכת לבית ספר. קחי בחשבון שגם מבחינת החוק היא צריכה לעשות עבודה רבה ולהיות שלמה איתה. נראה לך שהיא תוכל לבקש אישור להוציא אותך מחוק חינוך חובה כשהיא לא מסכימה ומאמינה שאת מסוגלת ללמוד בעצמך? לגבי יום אחד בשבוע היא ואת לא צריכות לתת הסברים. תמיד אפשר לכתוב פתק למורה כמו: "תפוח לא הגיע היום לבית הספר בידיעתי" או "תפוח לא הרגישה טוב אתמול". יקח הרבה זמן לבית ספר לשים לב שיש כאן דפוס שחוזר על עצמו וסביר להניח שהם יעלימו עיין.

שיהיה בהצלחה.

רק עכשיו שמתי לב שהדיון כאן כבר ישן. ובכל זאת אולי מישהו יתרם ממה שכתבתי.

שיניתי את שם הדף מ: איך לשכנע את ההורים לחינוך ביתי,
משום שלא היה ברור ממנו, אם הכוונה שהמבוגר שרוצה לחנך את ילדיו בחינוך ביתי מחפש איך לשכנע את הוריו (הסבים) שזה טוב,
או שהכוונה למבוגר שרוצה לשכנע מבוגר אחר (נגיד שכן או חבר) לעבור לחינוך ביתי,
או שהמדובר בילד שרוצה לשכנע את הוריו שיעבירו אותו לחינוך ביתי.

עכשיו לדעתי השם מספיק ברור.

לא קראתי הכל, רק עד האמצע בערך.
אישית אני גם לא ממש בעניין של חינוך ביתי ודווקא משם אני אענה לך.
אני חושבת באמת שגם אם נניח שחייבים לדעת מתימטיקה, לצורך העניין, אפשר בהחלט ללמוד את זה מחוץ לביתהספר. כנ"ל לגבי אנגלית וכל מקצוע אחר.

אני חושבת שמה שקורה בתקופה זו, לצערי, הוא שבית הספר נחשב או לא נחשב בשל הידע הלימודי שהוא מקנה לתלמידיו והוא נחשב הסיבה היחידה להיות בבית הספר.
אני חושבת שלכן באמת רוב בתי הספר אינם ראויים, מכיון שאינם מקיימים כלל משימה אחרת שאמורה להיות חשובה לא פחות: לעזור לאנשים להיות בני אדם.

בתי הספר ברובם באמת אינם מקום לנוער, כיון שהם עוסקים בדברים שאפשר בהחלט ללמוד בכל מקום אחר: גם מורה פרטי יכול להכין אותך למבחן במתימטיקה והיסטוריה אפשר ללמוד גם מספרים בבית וכו', אני בטוחה שעל חומר למבחנים אפשר להשתלט בבית. אם זו הסיבה שההורים שלך רוצים שתלכי לבית הספר, יכולה דעתם לנוח- בתור מי שמלמדת בתיכון אני חושבת שמי שלומד בבית ישיג את המידע בצורה טובה יותר ומהירה יותר.

הייתי שמחה אם בתי הספר היו נחשבים לא רק בשל ידע, אלא בשל משהו שפעם קראו לו חינוך (שכאן אני כבר מוכנה לדון אם כן ביתי או לא ביתי ומה עדיף למי ובאיזה מצב), אם היתה למידה משמעותית וחיובית (גם אם לא תמיד קלה) לגבי התנהלות בחברת בני אדם, חשיבה, יצירתיות ועוד. כרגע זה מתקיים במעט מאד בתי ספר, ההתייחסות הזו והחשיבה הזו בכלל. מהמקום הזה, ראוי לוותר על בית הספר ויפה שעה אחת קודם.

גם אני רק עכשיו ראיתי שהדיון ישן, מילא.

דיון ישן, ואותי מסקרן לדעת אם תפוח עץ הצליחה לשכנע את אמה.
היא כבר אמורה להיות כמעט בת 18

באופן טבעי

באופן טבעי