הדיון הועבר מדף אלבאום דף נוסף
ראו גם: מדור ילדים ונוער | מדור אוכלוסיות מיוחדות ומקרים חריגים | המלכה קטרינה
טיפול משפחתי מערכתי
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
טיפול משפחתי מערכתי
הטיפול במשפחה הינו חלק אינטגראלי בטיפול של הילד בשיטה. מתחילת הדרך היה ברור וזוהי גם הדרך היחידה בה צריך לטפל בשיטה. אחרת קשה ביותר לסיים טיפול בעייתי בהצלחה.
גם במידה וההורים נמצאים במסגרת טיפולית אחרת, המטפל בשיטה אמור להיות המקשר בין כל הקצבות של הטיפל במשפחה. בנוסף לכך לדעתי המטפל חייב להיות זה המקשר גם למוסדות החינוך השונים בהם הילד לומד ומטופל.
לדעתי הטיפול בשיטה חייב תמיד להיות מערכתי ומשפחתי. הילד אינו גדל בווקום, והמטפל חייב לדעת מה הן נקודות התורפה של מערכת החיים של הילד. ככל שידע יותר, כך יוכל לעזור בצורה יסודית יותר.
לדוגמא:
בטיפול ב המלכה קטרינה , אני מדריך את ההורים, את המטפלות השונות של הילדה (שלש נניס שונות) את המרפא בעיסוק, המרפה בדיבור הנוירולוג והרופא המטפל במחלתה. כולם מודעים למה שאני עושה, להשפעות העבודה על הילדה. להשפעות שליליות אפשריות, למה צריך לקחת בחשבון ולהיות מודעים אליו על מנת לבדוק שהמלכה אינה מתדרדרת. כמו כן המרפאות השונות מטפלות בה עם תוכנית עבודה מתואמת לעבודה שאני עושה איתה. מתרגלות אותה על פי ההנחיות שאני מעביר דרך האם. מוטוריקה גסה, עדינה,עיניים, חיזוק השרירים והלשון.
ללא עבודה עם בקרה מערכתית כזו, לא הייתי מעז לקחת על עצמי את הטיפול הזה.
דוגמא נוספת:
אני בפגישה לפני אחרונה עם ילד בן 8-9, שנשאר שנתיים כהכנה לכיתה א' כי חשדו שהוא מפגר במקצת. הילד הזה מעופף כרוני, כי הוא יצירתי בצורה מטריפה מצד אחד, עם אמא ואבא לחצנים כל כך שהילד לא מסוגל להיות במציאות אלה בורח באופן קבוע לעולם הפנימי שלו.
על פני השטח תפקד כגבולי מפגר. לא קרא, לא כתב, בקושי היה מתקשר עם המציאות בצורה מתאימה, חסר ביטחון וכשהיה מדבר, היה מדבר ללא קשר למה שנשאל או נאמר לו.
אתם זוכרים את האבא שעבד שני משמרות והיה עייף ביותר כל הזמן כי לא יכול היה להיות בבית, כשהתירוץ שלו היה שהוא חייב לפרנס ( ראו- אבא עובד קשה ). זה האב של הילד הזה.
החלק הראשון של הטיפול, בשלשה חודשים הראשונים במקביל להתפתחותו המוטורית של הילד, עבדתי רוב הזמן על הקשר בין ההורים. לימדתי את האם איך להפסיק להיות לחצנית. הסברתי לה מה היא גורמת לבעלה ולילדים. (שני הילדים כבר היו בגללה עם צורך במצבי לחץ, מלבד האב).
מהרגע שהיא הבינה את הנזקים החמורים שהיא גורמת לכולם, ושסביר ביותר שאם תמשיך כך היא תאבד גם את בעלה, היא הצליחה לשנות את רמת המתח העצום שהייתה משדרת כל רגע ורגע. הפסיקה לדרוש בתוקפנות שהייתה דורשת. התחילה להקשיב במקום רק להגיד. בקיצור הצליחה להשתנות (השינוי דרש את כל יכולת המניפולציה שלי).
האב, למד עד כמה הוא מזיק בזב שהוא "קונטרול פריק" . החל להבין מה הנזקים שהוא עושה בזה שהוא אינו מאפשר לילדים שלו להתפתח ללא בקרה חמורה ביותר שלו. הפסיק לבקר כל הזמן את הבן ונתן לו מרווח מחייה. הקושי העיקרי היה לשנות את הבעת פניו הדוחא לכל מה שהילד היה עושה. בהתחלה שום דבר לא היה מסוגל לספק אותו, כי דפוסי ההתמודדות שלו עם אבא שלו לא הרפו ממנו. הוא הבין, הפנים סלח ושינה.
ההורים החלו לשוחח ביניהם על הבעיות הכואבות שביניהם. אמנם לקח המון אנרגיה ממני, אך השתלם. בהתחלה היו צריכים לכתוב כל מה שקשה להם האחד עם השיני ולהביא לי את הנושאים על מנת לדון בהם. עצם כתיבת הנושאים, הביא לשיחה ביניהם ולנסיון אמיתי לפתור את הקשיים השונים.
חל שיפור רב בתחום הזוגיות והמיניות וכתוצאה מכך כל חיי הבית השתנו.
הילד, שלמד שאין לו ערך בעיני הוריו, (למרות שאוהבים אותו מאוד) החל להתפתח היטב. כיום הוא תלמיד טוב, הנוירולוגית שינתה את ההבחנה שלה מגבולי מפגר לילד נורמלי לחלוטין, המורה האחרונה שלא סבלה אותו הורדה בהנחייתי מגבו, וכיום אינה מלמדת אותו בכלל.
הילד קורא וכותב ברמת גילו, ספורטאי טוב (לא עסק בספורט בכלל) כדורגל, ביסבול וקרטה. אוהב את הקרטה במיוחד ומתקדם מהר מאוד.
הבעיה היחידה שנשארה לילד החמוד הזה היא אחותו הצעירה. כל היום מציקה בכוונה והוא מתקשה לשמור על שלוותו. היא למדה ביסודיות את הצורך במתח מהאם ומפרקת עליו את כל רצונה במתח. כנראה שבקרוב אתחיל לעבוד איתה היא מתקרבת לגיל חמש.
מכיוון שהמשפחה מגיעה מרחוק, ואין להם כסף לביביסיטר, הילדה מגיע איתם מתחילת הטיפולים. רק בפגישות עם ההורים לבד לא הגיעו הילדים, קיימנו אותן בזמן בית ספר.
השתמשתי בעובדה שהיא לא רצתה להישאר בחדר ההמתנה שלי, (הוא קטן חשוך במקצת ולא מתאים לילדים) על מנת להתחיל את העבודה איתה. לאורך כל הפגישות, ניסתה כמובן להיות המרכז, ולא אפשרתי לה. בהתחלה הוצאתי אותה לחדר ההמתנה, ברוב הפגישות. הייתה משחקת עם הבובות והחוברות שלה, אך מנסה גם משם להפריע כמה שיכלה, שרה, דברה בקול רם מאוד, דפקה חזק על הדלת שלנו כל כמה דקות, כי ידעה שהפסיכולוגית השותפה שלי למשרד, אינה יכולה לסבול את הרעשים הללו וגם ידעה שהיא מפריעה למהלך הטיפול של אחיה.
לקח כחודש וחצי חודשיים בערך עד שהעדיפה להיות בחדר ללא שהפריע כל הזמן. לכשהפריע הייתי מקדיש לה זמן קצר ביותר והיא הייתה ממשיכה לשחק את משחקיה או שהייתי מוציא אותה מחדש. כיום, היא יכולה להישאר בחדר בשקט רוב הזמן. חלק מהשיחות שאני מנהל עם המשפחה ואחיה, מיועדות עבורה. היא חכמה ביותר וקולטת הכל. היא משתנה כל הזמן, למרות שכאילו ואין העבודה מכוונת אליה. מזווית העין אני רואה שהיא מנסה לתרגל את כל מה שאחיה מתרגל.
לכל ילד, המשפחה וסביבת החיים שלו.
גם במידה וההורים נמצאים במסגרת טיפולית אחרת, המטפל בשיטה אמור להיות המקשר בין כל הקצבות של הטיפל במשפחה. בנוסף לכך לדעתי המטפל חייב להיות זה המקשר גם למוסדות החינוך השונים בהם הילד לומד ומטופל.
לדעתי הטיפול בשיטה חייב תמיד להיות מערכתי ומשפחתי. הילד אינו גדל בווקום, והמטפל חייב לדעת מה הן נקודות התורפה של מערכת החיים של הילד. ככל שידע יותר, כך יוכל לעזור בצורה יסודית יותר.
לדוגמא:
בטיפול ב המלכה קטרינה , אני מדריך את ההורים, את המטפלות השונות של הילדה (שלש נניס שונות) את המרפא בעיסוק, המרפה בדיבור הנוירולוג והרופא המטפל במחלתה. כולם מודעים למה שאני עושה, להשפעות העבודה על הילדה. להשפעות שליליות אפשריות, למה צריך לקחת בחשבון ולהיות מודעים אליו על מנת לבדוק שהמלכה אינה מתדרדרת. כמו כן המרפאות השונות מטפלות בה עם תוכנית עבודה מתואמת לעבודה שאני עושה איתה. מתרגלות אותה על פי ההנחיות שאני מעביר דרך האם. מוטוריקה גסה, עדינה,עיניים, חיזוק השרירים והלשון.
ללא עבודה עם בקרה מערכתית כזו, לא הייתי מעז לקחת על עצמי את הטיפול הזה.
דוגמא נוספת:
אני בפגישה לפני אחרונה עם ילד בן 8-9, שנשאר שנתיים כהכנה לכיתה א' כי חשדו שהוא מפגר במקצת. הילד הזה מעופף כרוני, כי הוא יצירתי בצורה מטריפה מצד אחד, עם אמא ואבא לחצנים כל כך שהילד לא מסוגל להיות במציאות אלה בורח באופן קבוע לעולם הפנימי שלו.
על פני השטח תפקד כגבולי מפגר. לא קרא, לא כתב, בקושי היה מתקשר עם המציאות בצורה מתאימה, חסר ביטחון וכשהיה מדבר, היה מדבר ללא קשר למה שנשאל או נאמר לו.
אתם זוכרים את האבא שעבד שני משמרות והיה עייף ביותר כל הזמן כי לא יכול היה להיות בבית, כשהתירוץ שלו היה שהוא חייב לפרנס ( ראו- אבא עובד קשה ). זה האב של הילד הזה.
החלק הראשון של הטיפול, בשלשה חודשים הראשונים במקביל להתפתחותו המוטורית של הילד, עבדתי רוב הזמן על הקשר בין ההורים. לימדתי את האם איך להפסיק להיות לחצנית. הסברתי לה מה היא גורמת לבעלה ולילדים. (שני הילדים כבר היו בגללה עם צורך במצבי לחץ, מלבד האב).
מהרגע שהיא הבינה את הנזקים החמורים שהיא גורמת לכולם, ושסביר ביותר שאם תמשיך כך היא תאבד גם את בעלה, היא הצליחה לשנות את רמת המתח העצום שהייתה משדרת כל רגע ורגע. הפסיקה לדרוש בתוקפנות שהייתה דורשת. התחילה להקשיב במקום רק להגיד. בקיצור הצליחה להשתנות (השינוי דרש את כל יכולת המניפולציה שלי).
האב, למד עד כמה הוא מזיק בזב שהוא "קונטרול פריק" . החל להבין מה הנזקים שהוא עושה בזה שהוא אינו מאפשר לילדים שלו להתפתח ללא בקרה חמורה ביותר שלו. הפסיק לבקר כל הזמן את הבן ונתן לו מרווח מחייה. הקושי העיקרי היה לשנות את הבעת פניו הדוחא לכל מה שהילד היה עושה. בהתחלה שום דבר לא היה מסוגל לספק אותו, כי דפוסי ההתמודדות שלו עם אבא שלו לא הרפו ממנו. הוא הבין, הפנים סלח ושינה.
ההורים החלו לשוחח ביניהם על הבעיות הכואבות שביניהם. אמנם לקח המון אנרגיה ממני, אך השתלם. בהתחלה היו צריכים לכתוב כל מה שקשה להם האחד עם השיני ולהביא לי את הנושאים על מנת לדון בהם. עצם כתיבת הנושאים, הביא לשיחה ביניהם ולנסיון אמיתי לפתור את הקשיים השונים.
חל שיפור רב בתחום הזוגיות והמיניות וכתוצאה מכך כל חיי הבית השתנו.
הילד, שלמד שאין לו ערך בעיני הוריו, (למרות שאוהבים אותו מאוד) החל להתפתח היטב. כיום הוא תלמיד טוב, הנוירולוגית שינתה את ההבחנה שלה מגבולי מפגר לילד נורמלי לחלוטין, המורה האחרונה שלא סבלה אותו הורדה בהנחייתי מגבו, וכיום אינה מלמדת אותו בכלל.
הילד קורא וכותב ברמת גילו, ספורטאי טוב (לא עסק בספורט בכלל) כדורגל, ביסבול וקרטה. אוהב את הקרטה במיוחד ומתקדם מהר מאוד.
הבעיה היחידה שנשארה לילד החמוד הזה היא אחותו הצעירה. כל היום מציקה בכוונה והוא מתקשה לשמור על שלוותו. היא למדה ביסודיות את הצורך במתח מהאם ומפרקת עליו את כל רצונה במתח. כנראה שבקרוב אתחיל לעבוד איתה היא מתקרבת לגיל חמש.
מכיוון שהמשפחה מגיעה מרחוק, ואין להם כסף לביביסיטר, הילדה מגיע איתם מתחילת הטיפולים. רק בפגישות עם ההורים לבד לא הגיעו הילדים, קיימנו אותן בזמן בית ספר.
השתמשתי בעובדה שהיא לא רצתה להישאר בחדר ההמתנה שלי, (הוא קטן חשוך במקצת ולא מתאים לילדים) על מנת להתחיל את העבודה איתה. לאורך כל הפגישות, ניסתה כמובן להיות המרכז, ולא אפשרתי לה. בהתחלה הוצאתי אותה לחדר ההמתנה, ברוב הפגישות. הייתה משחקת עם הבובות והחוברות שלה, אך מנסה גם משם להפריע כמה שיכלה, שרה, דברה בקול רם מאוד, דפקה חזק על הדלת שלנו כל כמה דקות, כי ידעה שהפסיכולוגית השותפה שלי למשרד, אינה יכולה לסבול את הרעשים הללו וגם ידעה שהיא מפריעה למהלך הטיפול של אחיה.
לקח כחודש וחצי חודשיים בערך עד שהעדיפה להיות בחדר ללא שהפריע כל הזמן. לכשהפריע הייתי מקדיש לה זמן קצר ביותר והיא הייתה ממשיכה לשחק את משחקיה או שהייתי מוציא אותה מחדש. כיום, היא יכולה להישאר בחדר בשקט רוב הזמן. חלק מהשיחות שאני מנהל עם המשפחה ואחיה, מיועדות עבורה. היא חכמה ביותר וקולטת הכל. היא משתנה כל הזמן, למרות שכאילו ואין העבודה מכוונת אליה. מזווית העין אני רואה שהיא מנסה לתרגל את כל מה שאחיה מתרגל.
לכל ילד, המשפחה וסביבת החיים שלו.
-
אנונימי
טיפול משפחתי מערכתי
הטיפול הוא מערכתי.
השאלה היא עד כמה מטפלים בשיטה יודעים לגשר ולנווט בתוך המערכת הזו.
אני יכולה לשתף מהנסיון שלי במהלך הלימודים שלא ניתן על כך דגש משמעותי וחשוב לסטודנטים!
ואני מתארת שכך גם במחזורים אחרים.
יש להעמיק ולרכוש ידע וראייה כוללנית כלפי שלושת המערכות (ילד,משפחה והסביבה) על מנת לכוונם ולהדריכם בצורה הטובה ביותר
על-מנת שהטעויות היו מעטות כל שניתן ולא מתוך חוסר ידע.
(מותר לטעות אנחנו רק בנ"א ,,,השאלה עד כמה)
השאלה היא עד כמה מטפלים בשיטה יודעים לגשר ולנווט בתוך המערכת הזו.
אני יכולה לשתף מהנסיון שלי במהלך הלימודים שלא ניתן על כך דגש משמעותי וחשוב לסטודנטים!
ואני מתארת שכך גם במחזורים אחרים.
יש להעמיק ולרכוש ידע וראייה כוללנית כלפי שלושת המערכות (ילד,משפחה והסביבה) על מנת לכוונם ולהדריכם בצורה הטובה ביותר
על-מנת שהטעויות היו מעטות כל שניתן ולא מתוך חוסר ידע.
(מותר לטעות אנחנו רק בנ"א ,,,השאלה עד כמה)
טיפול משפחתי מערכתי
למשה.
תענוג לקרוא על ההתפתחות הנפלאה במטופליך . מאוד מרשים .
(השינוי דרש את כל יכולת המניפולציה שלי).
זה נשמע מעניין ומסקרן.
אפשר להרחיב בנושא??
תענוג לקרוא על ההתפתחות הנפלאה במטופליך . מאוד מרשים .
(השינוי דרש את כל יכולת המניפולציה שלי).
זה נשמע מעניין ומסקרן.
אפשר להרחיב בנושא??
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
טיפול משפחתי מערכתי
הורים וילדיהם, מתנהגים על פי דפוסים קבועים שהתרגלו אליהם לאורך חיי המשפחה. הם יהייו שם אם הם טובים או רעים למשפחה. נראה לי כחשוב ביותר להצליח לזהות כמה שיותר מהר מה הדפוסים ואיך הם מקבעים את התפתחות הילדים.
למשל כשגיליתי שהאם היא מכורה לאדרנלין, וגורמת לכולם להשתגע עקב הלחץ הרב שהיא גורמת כל הזמן וללא הפסקה, הייתי חייב למצא דרך על מנת לנסות ולהפסיק את המצב במהירות.
ברור היה גם שהיא אוהבת ביותר את משפחתה ומשוכנעת שדרכה היא הדרך הנכונה, והאגרסיביות שלה תביא לתוצאות המקוות. כך היא גדלה ולא שינתה את דרכה עקב סיפור חיים אישי קשה. בעלה הגיב לכך בהתרחקות לתוך העבודה והעייפות והילדים בבריחה לתוך בועה מנותקת מהמציאות.
השתמשתי באהבתה העמוקה לילדיה, על מנת להבהיר לה איזה נזק היא עושה, ברמה מפורטת ביותר. הבהרתי לה מה המשך הדרך של המשפחה ולא אפשרתי לה שלא להבין את חומרת תוצאות התנהגותה ודרכה. מכיוון שלא אפשרתי לה שלא להבין שהיא בעצמה הורסת את כל מה שהיא באמת אוהבת, לא הייתה לה ברירה אלה להפנים שהיא חייבת להשתנות ומהר.
בגלל שהיא אישה חזקה ביותר, היא לקחה על עצמה התחייבות לשנות את דרכה, ועבדה על זה ללא לאות.
טון דיבורה התרכך במהירות גדולה מאוד יחסית (כשלשה שבועות) הלחץ שהייתה מפעילה על הילדים ובעיקר הבן (נקמה בעברה), הובן על ידה , ולכן הורד בהדרגה. נכון שהיה צריך לחזור על בקשותיי לאורך פגישות רבות בנושא הלחצנות, אך מהרגע שהבינה זה מעולם לא חזר לרמה ההתחלתית.
בפגישה בין ההורים לביני עבדתי על הבנה לעומק של העבר שלה והשפעותיו, והיא קבלה על עצמה לתרגל את תהליך הסליחה בכל לילה. זה עבד מהר מאוד יחסית. הבעל שהוא אדם טוב לב מאוד, אבל לא כל כך חכם, הצליח להבין לאחר הסברים רבים וחוזרים את מצבה התת הכרתי של אשתו, ורתם עצמו לעבודה על הפסקת הביקורטיות הסמויה הרבה שלו כלפיה. היה עומד מול הראי ומנסה להבין את הפרצופים שהוא עושה על מנת לשדר דחייה וחוסר שביעות רצון. הצליח לשנות גם את זה ולכן זה הוביל לשינוי כמעת מיידי אצל הבן.
מהרגה שהבן החל להתפתח והמורים לא, מיקוד ההורים עבר לקושי של המורים להיות מורים, במקום לקושי של ילדיהם להיות תלמידים. זה גרם לשינוי דרסטי באוירת הבית, בתחושת התמיכה שהילד חש מהוריו וביחס של המורים לילד.
"המניפולאציה" של המטפל, היא המומחיות מתי ללחוץ על איזה כפתור. מתי על הילד, על ההורים, על אחד ההורים, על הקשר בין ההורים, על האחות, על המורים.
המומחיות היא איך להביא כל אחד מהגורמים להבנה של מה נדרש ממנו על מנת לשפר את המצב.
לדעתי חשוב ביותר לטפח את יכולת ההקשבה, על מנת להיות מודע למכלול הנושאים הללו. כמו כן צריך לטפח את היכולת לדחוף את עצמנו על מנת להיות מסוגלים לדעת את גבולות יכולת הדחיפה על האחר. זהו מרכיב חשוב, כי בלעדיו ניתן בקלות ליפול לתוך מלכודת הפחד מפני מה שאנחנו עושים.
האם אנחנו דוחפים ייתר על המידה?
האם אנחנו לא דוחפים מספיק?
האם מותר לדחוף במקרה מסויים ובאחר לא?
מתי מותר להתחיל בהפעלת לחץ על מנת לשנות את הדפוסים?
מה אנחנו מחפשים כמנגנון בקרה על מנת שנדע שהמטופל או משפחתו חזקים מספיק על מנת לשנות את הדפוסים?
ועוד כל מיניי שאלות המתאימות למקרים מסויימים.
במניפולאציה אני מתכוון למצב שבו אני רואה משהוא ברור שחייב להשתנות על מנת שהמשפחה תשתנה, מציאת הגורמים לקושי, שימוש ביצירתיות ובהסברים מפורטים על מנת לגרום להבנה, נתינת כלים על מנת לשנות.
כל זה ביחד דורש את ההתעמקות של המטפל במכלול הידע שאגר לאורך חייו.
זה הכף האמיתי בטיפול.
למשל כשגיליתי שהאם היא מכורה לאדרנלין, וגורמת לכולם להשתגע עקב הלחץ הרב שהיא גורמת כל הזמן וללא הפסקה, הייתי חייב למצא דרך על מנת לנסות ולהפסיק את המצב במהירות.
ברור היה גם שהיא אוהבת ביותר את משפחתה ומשוכנעת שדרכה היא הדרך הנכונה, והאגרסיביות שלה תביא לתוצאות המקוות. כך היא גדלה ולא שינתה את דרכה עקב סיפור חיים אישי קשה. בעלה הגיב לכך בהתרחקות לתוך העבודה והעייפות והילדים בבריחה לתוך בועה מנותקת מהמציאות.
השתמשתי באהבתה העמוקה לילדיה, על מנת להבהיר לה איזה נזק היא עושה, ברמה מפורטת ביותר. הבהרתי לה מה המשך הדרך של המשפחה ולא אפשרתי לה שלא להבין את חומרת תוצאות התנהגותה ודרכה. מכיוון שלא אפשרתי לה שלא להבין שהיא בעצמה הורסת את כל מה שהיא באמת אוהבת, לא הייתה לה ברירה אלה להפנים שהיא חייבת להשתנות ומהר.
בגלל שהיא אישה חזקה ביותר, היא לקחה על עצמה התחייבות לשנות את דרכה, ועבדה על זה ללא לאות.
טון דיבורה התרכך במהירות גדולה מאוד יחסית (כשלשה שבועות) הלחץ שהייתה מפעילה על הילדים ובעיקר הבן (נקמה בעברה), הובן על ידה , ולכן הורד בהדרגה. נכון שהיה צריך לחזור על בקשותיי לאורך פגישות רבות בנושא הלחצנות, אך מהרגע שהבינה זה מעולם לא חזר לרמה ההתחלתית.
בפגישה בין ההורים לביני עבדתי על הבנה לעומק של העבר שלה והשפעותיו, והיא קבלה על עצמה לתרגל את תהליך הסליחה בכל לילה. זה עבד מהר מאוד יחסית. הבעל שהוא אדם טוב לב מאוד, אבל לא כל כך חכם, הצליח להבין לאחר הסברים רבים וחוזרים את מצבה התת הכרתי של אשתו, ורתם עצמו לעבודה על הפסקת הביקורטיות הסמויה הרבה שלו כלפיה. היה עומד מול הראי ומנסה להבין את הפרצופים שהוא עושה על מנת לשדר דחייה וחוסר שביעות רצון. הצליח לשנות גם את זה ולכן זה הוביל לשינוי כמעת מיידי אצל הבן.
מהרגה שהבן החל להתפתח והמורים לא, מיקוד ההורים עבר לקושי של המורים להיות מורים, במקום לקושי של ילדיהם להיות תלמידים. זה גרם לשינוי דרסטי באוירת הבית, בתחושת התמיכה שהילד חש מהוריו וביחס של המורים לילד.
"המניפולאציה" של המטפל, היא המומחיות מתי ללחוץ על איזה כפתור. מתי על הילד, על ההורים, על אחד ההורים, על הקשר בין ההורים, על האחות, על המורים.
המומחיות היא איך להביא כל אחד מהגורמים להבנה של מה נדרש ממנו על מנת לשפר את המצב.
לדעתי חשוב ביותר לטפח את יכולת ההקשבה, על מנת להיות מודע למכלול הנושאים הללו. כמו כן צריך לטפח את היכולת לדחוף את עצמנו על מנת להיות מסוגלים לדעת את גבולות יכולת הדחיפה על האחר. זהו מרכיב חשוב, כי בלעדיו ניתן בקלות ליפול לתוך מלכודת הפחד מפני מה שאנחנו עושים.
האם אנחנו דוחפים ייתר על המידה?
האם אנחנו לא דוחפים מספיק?
האם מותר לדחוף במקרה מסויים ובאחר לא?
מתי מותר להתחיל בהפעלת לחץ על מנת לשנות את הדפוסים?
מה אנחנו מחפשים כמנגנון בקרה על מנת שנדע שהמטופל או משפחתו חזקים מספיק על מנת לשנות את הדפוסים?
ועוד כל מיניי שאלות המתאימות למקרים מסויימים.
במניפולאציה אני מתכוון למצב שבו אני רואה משהוא ברור שחייב להשתנות על מנת שהמשפחה תשתנה, מציאת הגורמים לקושי, שימוש ביצירתיות ובהסברים מפורטים על מנת לגרום להבנה, נתינת כלים על מנת לשנות.
כל זה ביחד דורש את ההתעמקות של המטפל במכלול הידע שאגר לאורך חייו.
זה הכף האמיתי בטיפול.
טיפול משפחתי מערכתי
"במניפולאציה אני מתכוון למצב שבו אני רואה משהוא ברור שחייב להשתנות על מנת שהמשפחה תשתנה, מציאת הגורמים לקושי, שימוש ביצירתיות ובהסברים מפורטים על מנת לגרום להבנה, נתינת כלים על מנת לשנות."
היכולת להשתמש במניפולציות לטובת טיפול , נראית לי כ אינטליגנציה בפני עצמה .דורשת המון הקשבה. הכרת המטופל וסביבתו ,ניתוח מצב או ארוע. ידע. יצירתיות ,תיזמון מתאים ועוד....
כשהמניפולציה מצליחה זה כיף אמיתי . הרבה פחות נעים "לפספס"....
היכולת להשתמש במניפולציות לטובת טיפול , נראית לי כ אינטליגנציה בפני עצמה .דורשת המון הקשבה. הכרת המטופל וסביבתו ,ניתוח מצב או ארוע. ידע. יצירתיות ,תיזמון מתאים ועוד....
כשהמניפולציה מצליחה זה כיף אמיתי . הרבה פחות נעים "לפספס"....
טיפול משפחתי מערכתי
אנו משתמשים לעיתים תכופות בביטוי :" לדבר אל הילד בגובה העיניים "...
הופתעתי לא פעם מהורים רבים שלא הבינו את משמעותו של המשפט והרעיון , או שפרשו אותו ללא קשר לנושא.
כמו: לאפשר לילד לעשות כרצונו. לא "להכריח אותו " לדוגמא :ילד שלא רוצה לסדר את החדר/ לא להיכנס איתו לויכוח. האם או העוזרת יעשו זאת למענו."
כשהוא צועק או עושה "דווקא" להתנהג כמותו. או "להשתיק אותו עם איזה פרס , עונש ,או הבטחה...(ללכת לישון כשיבחר , לצפות בטלויזיה כרצונו וכו')
אחת הדרכים הבסיסיות לדבר עם ילד בגובה העיניים היא: פשוט להתכופף אליו, להגיע לגובה הפנים שלו...
ישנן דרכים רבות לדבר עם הילד בגובה העיניים. כמו: הקשבה .הזדהות . יצירתיות ,אמפטיה . אהבה .(להבדיל מפינוק.) הקשבה לשפת הגוף .מראה , דפוסי התנהגות. מתח שרירים . רמת האנרגיה ועוד...
ספרו על מקרים בהם נתקלתם ?
כיצד אתם מסבירים את הרעיון להורים ?
כיצד בא הדבר לידי ביטוי בטיפול?
.
הופתעתי לא פעם מהורים רבים שלא הבינו את משמעותו של המשפט והרעיון , או שפרשו אותו ללא קשר לנושא.
כמו: לאפשר לילד לעשות כרצונו. לא "להכריח אותו " לדוגמא :ילד שלא רוצה לסדר את החדר/ לא להיכנס איתו לויכוח. האם או העוזרת יעשו זאת למענו."
כשהוא צועק או עושה "דווקא" להתנהג כמותו. או "להשתיק אותו עם איזה פרס , עונש ,או הבטחה...(ללכת לישון כשיבחר , לצפות בטלויזיה כרצונו וכו')
אחת הדרכים הבסיסיות לדבר עם ילד בגובה העיניים היא: פשוט להתכופף אליו, להגיע לגובה הפנים שלו...
ישנן דרכים רבות לדבר עם הילד בגובה העיניים. כמו: הקשבה .הזדהות . יצירתיות ,אמפטיה . אהבה .(להבדיל מפינוק.) הקשבה לשפת הגוף .מראה , דפוסי התנהגות. מתח שרירים . רמת האנרגיה ועוד...
ספרו על מקרים בהם נתקלתם ?
כיצד אתם מסבירים את הרעיון להורים ?
כיצד בא הדבר לידי ביטוי בטיפול?
.
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
טיפול משפחתי מערכתי
טליה בנושא מניפולאציה
נראה לי שהיכולת לדחוף אדם לעשות את כל מה שהוא צריך גם כשאינו רוצה מתקשה או אינו מסוגל היא מניפולאציה בפני עצמה. עבורי מניפולאציה אינו מושג שלילי בתחום הטיפולי אלה כלי עבודה בלבד.
כמטפל, היכולת לדעת לאן אדם אמור להגיע מבחינה מעשית לעומת המקום בו הוא נמצא, היא הבסיס למניפולאציה.
בנושא דיבור בגובה העיניים
מה שכתבת לא רק נכון אלה גם מדוייק, ברצוני להרחיב במקצת בנושא ההקשבה.
נכון שניתן לתפוס את המושג כפשוטו ולרדת לגובה העיניים של הילד על מנת שהוא ירגיש שמדברים אליו פנים מול פנים, אך נראה לי שמה שעושים בפנימיות שלנו כשיורדים לגובה העיניים חשוב הרבה יותר..
עבורי דיבור בגובה העיניים שייך קודם לכל לתחושה שאני המבוגר לא טוב יותר, חכם יותר, יודע יותר או בעל זכיות ייתר מהילד. הכוונה היא לתחושה ולאו דווקא למה שהילד יצטרך לבצע לאחר מכן.
נכון גם שהמבוגר בעל ניסיון גדול יותר, אך הניסיון אינו מקנה בהכרח ידע והבנה גדולים יותר.
הנסיון הרב הוא זה האמור לאפשר למבוגר להקשיב לילד עד הסוף מתוך נסיון להבין, "ללא דו שיח פנימי" בזמן ההקשבה (זה גם מה שנדרש על מנת לדעת איזה מניפולאציה צריך לעשות על מנת להביא את האחר למצב שהוא אמור להגיע).
ההקשבה "ללא דו שיח פנימי" היא הבסיס ליכולת לדעת מה הצורך הפנימי של האחר משדר. היכולת להסתכל בגובה העיניים תלויה לדעתי קודם כל בזה. היכולת הזו הופכת את האדם לצנוע יותר ומאפשרת לפנות לילד את מקומו האמיתי.
ילד מודע ליכולת ההקשבה הזו מתחילת דרכו, כי היא הדרך היחידה בה הוא מסוגל להקשיב בראשית חייו.
ההקשבה הזו אל הילד אמורה להתחיל ביומו הראשון, ואינה אמורה להסתיים. אם בשנתיים הראשונות לא הקשיבו לילד כפי שהוא מצפה (הקשיב לו בכל מאודו) סביר להניח שלאחר מכן הוא כבר די מורגל לזילזול של המבוגר (גם כשהזילזול אינו מודע) ומתפקד על פי הדפוס הזה "אני לא חשוב מספיק על מנת שיקשיבו לי". כמו כן יכול מאוד להיות שהוא יעשה הכל על מנת להשיג את ההקשבה הבסיסית שצריך.
סביר להניח שחלק גדול מקשיי האדם לאחר מכן נובעים עקב חוסר הקומוניקציה הראשונית הזו.
הצרה עם זה היא ש הציפייה שהמקשיב יקשיב לנו בכל מאודו אינה מסתיימת לעולם זהו צורך בסיסי מולד של האדם.
טליה את זוכרת את מה שכתבת בנושא ההקשבה שלי? לזה הכוונה. להקשיב שעל מנת לדעת באמת ובתמים מה הכוונה והצורך של האחר. מה עולמו הפנימי של האדם משדר, ולא רק מה המצג החיצוני.
זהו לדעתי הבסיס להסתכלות בגובה העיניים, "הקשבה בגובה העיניים".
לדעתי חשוב ביותר שהמטפל יקדיש את האנרגיה הנדרשת על מנת להבהיר את הנושא למשפחה וללמד את ההורים והילד/ים להקשיב עד כמה שניתן. זה לא קשה מדיי ואינו דורש זמן ארוך מדיי. ההסבר וההוראה דורשים בעיקר יכולת לראות בבירור מה נדרש לשנות על מנת להביא את המשפחה לחוף מבטחים ולהסביר את המצב ללא יהירות וללא פחד. לזה נדרשת ההקשבה. כשהדברים נאמרים מלב אל לב, (ללא ההתנסות של, אני המטפל היודע) האדם מקשיב מהלב. גם כשמה שנאמר קשה, לרוב יהייה מוכן לנסות ולהתמודד עם מה שנאמר.
נראה לי שהיכולת לדחוף אדם לעשות את כל מה שהוא צריך גם כשאינו רוצה מתקשה או אינו מסוגל היא מניפולאציה בפני עצמה. עבורי מניפולאציה אינו מושג שלילי בתחום הטיפולי אלה כלי עבודה בלבד.
כמטפל, היכולת לדעת לאן אדם אמור להגיע מבחינה מעשית לעומת המקום בו הוא נמצא, היא הבסיס למניפולאציה.
בנושא דיבור בגובה העיניים
מה שכתבת לא רק נכון אלה גם מדוייק, ברצוני להרחיב במקצת בנושא ההקשבה.
נכון שניתן לתפוס את המושג כפשוטו ולרדת לגובה העיניים של הילד על מנת שהוא ירגיש שמדברים אליו פנים מול פנים, אך נראה לי שמה שעושים בפנימיות שלנו כשיורדים לגובה העיניים חשוב הרבה יותר..
עבורי דיבור בגובה העיניים שייך קודם לכל לתחושה שאני המבוגר לא טוב יותר, חכם יותר, יודע יותר או בעל זכיות ייתר מהילד. הכוונה היא לתחושה ולאו דווקא למה שהילד יצטרך לבצע לאחר מכן.
נכון גם שהמבוגר בעל ניסיון גדול יותר, אך הניסיון אינו מקנה בהכרח ידע והבנה גדולים יותר.
הנסיון הרב הוא זה האמור לאפשר למבוגר להקשיב לילד עד הסוף מתוך נסיון להבין, "ללא דו שיח פנימי" בזמן ההקשבה (זה גם מה שנדרש על מנת לדעת איזה מניפולאציה צריך לעשות על מנת להביא את האחר למצב שהוא אמור להגיע).
ההקשבה "ללא דו שיח פנימי" היא הבסיס ליכולת לדעת מה הצורך הפנימי של האחר משדר. היכולת להסתכל בגובה העיניים תלויה לדעתי קודם כל בזה. היכולת הזו הופכת את האדם לצנוע יותר ומאפשרת לפנות לילד את מקומו האמיתי.
ילד מודע ליכולת ההקשבה הזו מתחילת דרכו, כי היא הדרך היחידה בה הוא מסוגל להקשיב בראשית חייו.
ההקשבה הזו אל הילד אמורה להתחיל ביומו הראשון, ואינה אמורה להסתיים. אם בשנתיים הראשונות לא הקשיבו לילד כפי שהוא מצפה (הקשיב לו בכל מאודו) סביר להניח שלאחר מכן הוא כבר די מורגל לזילזול של המבוגר (גם כשהזילזול אינו מודע) ומתפקד על פי הדפוס הזה "אני לא חשוב מספיק על מנת שיקשיבו לי". כמו כן יכול מאוד להיות שהוא יעשה הכל על מנת להשיג את ההקשבה הבסיסית שצריך.
סביר להניח שחלק גדול מקשיי האדם לאחר מכן נובעים עקב חוסר הקומוניקציה הראשונית הזו.
הצרה עם זה היא ש הציפייה שהמקשיב יקשיב לנו בכל מאודו אינה מסתיימת לעולם זהו צורך בסיסי מולד של האדם.
טליה את זוכרת את מה שכתבת בנושא ההקשבה שלי? לזה הכוונה. להקשיב שעל מנת לדעת באמת ובתמים מה הכוונה והצורך של האחר. מה עולמו הפנימי של האדם משדר, ולא רק מה המצג החיצוני.
זהו לדעתי הבסיס להסתכלות בגובה העיניים, "הקשבה בגובה העיניים".
לדעתי חשוב ביותר שהמטפל יקדיש את האנרגיה הנדרשת על מנת להבהיר את הנושא למשפחה וללמד את ההורים והילד/ים להקשיב עד כמה שניתן. זה לא קשה מדיי ואינו דורש זמן ארוך מדיי. ההסבר וההוראה דורשים בעיקר יכולת לראות בבירור מה נדרש לשנות על מנת להביא את המשפחה לחוף מבטחים ולהסביר את המצב ללא יהירות וללא פחד. לזה נדרשת ההקשבה. כשהדברים נאמרים מלב אל לב, (ללא ההתנסות של, אני המטפל היודע) האדם מקשיב מהלב. גם כשמה שנאמר קשה, לרוב יהייה מוכן לנסות ולהתמודד עם מה שנאמר.
טיפול משפחתי מערכתי
"טליה את זוכרת את מה שכתבת בנושא ההקשבה שלי?"
בודאי ובודאי שאני זוכרת.
כשמרגישים את הנכונות של האחר להקשיב מהלב ומכל החושים .
חומות ההתנגדות נמסים. מרגישים את האחדות . האנרגיה זורמת בטיבעיות .נוצרת תיקשורת אמיתית .
אחד הכיפים הגדולים במערכות יחסים עם הזולת.
בודאי ובודאי שאני זוכרת.
כשמרגישים את הנכונות של האחר להקשיב מהלב ומכל החושים .
חומות ההתנגדות נמסים. מרגישים את האחדות . האנרגיה זורמת בטיבעיות .נוצרת תיקשורת אמיתית .
אחד הכיפים הגדולים במערכות יחסים עם הזולת.
טיפול משפחתי מערכתי
טוב לי פה בין הדפים
אי נבלעת בין נושא לנושא
כל אחד יותר מעניין ומעשיר מהשני
והכי כיף שזה לא נגמר
תמשיכו לכתוב
(:
אי נבלעת בין נושא לנושא
כל אחד יותר מעניין ומעשיר מהשני
והכי כיף שזה לא נגמר
תמשיכו לכתוב
(:
טיפול משפחתי מערכתי
"ההקשבה הזו אל הילד אמורה להתחיל ביומו הראשון, ואינה אמורה להסתיים. אם בשנתיים הראשונות לא הקשיבו לילד כפי שהוא מצפה (הקשיב לו בכל מאודו) סביר להניח שלאח"
מהרהורי ליבי.
מאחר ורמת ההקשבה של רוב ההורים ושאר בני האדם נמוכה ביותר.
התולדה לכך , שילדים/מבוגרים מתפרצים לדברי הזולת. עסוקים במה שברצונם לומר ולהגיב מבלי שיתייחסו לדברי האחר.
עוסקים בתיכנון רעיונותיהם .במצב כזה לא ניתן להקשיב.מדברים בצעקנות ....(תשמעו אותי)
אחד הדברים שלמדתי ממך , משה . לבטל את כל הרצונות , המחשבות והצרכים שלי כשעלי להקשיב למטופל.
בעצמי חוויתי את הקושי בהקשבה ע"י ויתור על האגו \ ויתור על תשומת הלב . ויתור על השליטה בדיבור. ויתור על הרצון להראות את הידע ,, ללמד ידע (אם לא נתבקשתי)
כשמתרגלים זאת לאורך זמן עם כוונה מלאה והבנה עד כמה הדבר חשוב ונחוץ . הופך הדבר להיות לצורך להקשיב לאחר הרבה יותר חזק מאשר להשמיע.
אצל נכדותי התאומות בנות ה-4 (בקרוב)כל כך מורגש הדחף לתשומת לב והשליטה.
שתיהן מנסות בו זמנית להשמיע באוזני חוויות , רצונות, רגשות וארועים. כל אחת מנסה להתגבר בטון הדבור ובקצב על אחותה עד כדי צעקות ודיבור "אוטסטרדה "
כמובן שאינני יכולה להקשיב לשתיהן בו זמנית והבהרתי להן זאת בצורה ברורה.
הסכמנו ביננו שמדברים בתור .לפעמים מוותרים זו לזו .לפעמים מתחשבים ואני מתחייבת להקשיב ולשמוע אותן .
המעניין הוא , שכאשר כל אחת מגיעה אלי בנפרד הדיבור נשמע קיצבי ,נעים ושקט יותר.
מהרהורי ליבי.
מאחר ורמת ההקשבה של רוב ההורים ושאר בני האדם נמוכה ביותר.
התולדה לכך , שילדים/מבוגרים מתפרצים לדברי הזולת. עסוקים במה שברצונם לומר ולהגיב מבלי שיתייחסו לדברי האחר.
עוסקים בתיכנון רעיונותיהם .במצב כזה לא ניתן להקשיב.מדברים בצעקנות ....(תשמעו אותי)
אחד הדברים שלמדתי ממך , משה . לבטל את כל הרצונות , המחשבות והצרכים שלי כשעלי להקשיב למטופל.
בעצמי חוויתי את הקושי בהקשבה ע"י ויתור על האגו \ ויתור על תשומת הלב . ויתור על השליטה בדיבור. ויתור על הרצון להראות את הידע ,, ללמד ידע (אם לא נתבקשתי)
כשמתרגלים זאת לאורך זמן עם כוונה מלאה והבנה עד כמה הדבר חשוב ונחוץ . הופך הדבר להיות לצורך להקשיב לאחר הרבה יותר חזק מאשר להשמיע.
אצל נכדותי התאומות בנות ה-4 (בקרוב)כל כך מורגש הדחף לתשומת לב והשליטה.
שתיהן מנסות בו זמנית להשמיע באוזני חוויות , רצונות, רגשות וארועים. כל אחת מנסה להתגבר בטון הדבור ובקצב על אחותה עד כדי צעקות ודיבור "אוטסטרדה "
כמובן שאינני יכולה להקשיב לשתיהן בו זמנית והבהרתי להן זאת בצורה ברורה.
הסכמנו ביננו שמדברים בתור .לפעמים מוותרים זו לזו .לפעמים מתחשבים ואני מתחייבת להקשיב ולשמוע אותן .
המעניין הוא , שכאשר כל אחת מגיעה אלי בנפרד הדיבור נשמע קיצבי ,נעים ושקט יותר.
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
טיפול משפחתי מערכתי
טליה דוגמא נהדרת. תודה
אני חסיד גדול של תקשורת מקשיבה לילדים מראשית חייהם. פעמים רבות נשאלתי איך אני יודע מה בדיוק התינוק רוצה.
לדעתי השפה של התינוקות היא השפה האוניברסאלית של התקשורת האנרגטית, וניתן לנסות ולהבינה.
למשל: ברוב המוחלט של הפעמים ידעתי אם התינוק רעב, חם לו, כואב לו משהו ומה כואב, האם הוא עצוב וכן הלאה.
ההקשבה מאפשרת לפתח ידע די מדוייק של שחור ולבן לגבי מה שהאחר חש ו/או עובר עליו. לרוב קשה לקבל שאכן ניתן לדעת ברמה כזו, אך כשלומדים להקשיב, אכן שומעים את השפה של השיני במילים ברורות או בתחושות מדוייקות, למרות שמבחינה מילולית לא קיים הסבר בכלל או לא נאמר דבר. לא ניתן להפעיל את היכולת הזו כל הזמן, כי אנחנו בסך הכל בני אדם המנסים לשרוד בחיים האלו, ככל חייה אחרת.
תלמידים רבים של השיטה כעסו עלי מאוד לאורך השנים וטענו שאני ממציא, יהיר, לא מתחשב, פולש לפרטיות של האחר ועוד כל מיניי דברים. בסך הכל אני מנסה ללמד שהקשבה היא חלק אינטגראלי של כל ילוד, וניתן ללמוד מחדש איך להפעילה. אני מאוד ממליץ על פיתוח של כלים כאלו לכל מטפל. זה מקל ביותר על ההבנה ועל הידיעה של "מה ניתן וצריך לעשות"
כששואלים אותי "אבל איך אני יכול לדעת, איך אני יכול להיות בטוח?" התשובה היא את/ה חייב/ת לסמוך על מה שאת/ה מרגיש בתוכך. אם הרגשת, את/ה צריך להקשיב להרגשה. כל ניע וניד של הגוף או של האווירה הפנימית של הגוף, מוסר מסרים מדוייקים על הגורם. הנשמה מדברת כל הזמן, צריך לרצות להקשיב לה.
תרגיל טוב על מנת להתחיל להיכנס לנושא ההקשבה לעומק, הוא מבט בעיניים ללא הורדת העיניים לפרקי זמן ארוכים. בזמן ההתבוננות, המתבונים צריכים לנסות ולראות עין מול עין (ימין רואה את שמאל של האחר ולהיפך, כפי שתינוקות מתבוננים). כשמצליחים להגיע לרמה שבה מסוגלים לראות את העין שממול בכל עין, לרוב מצליחים להפריד את התפקודים של ההמיספירה הימנית מהשמאלית. השמאלית שותקת ומאפשרת לימנית להקשיב ללא רעשים והפרעות של החרדות והפחדים ושלל השאלות המטופשות שההמיספירה השמאלית נוהגת להפעיל כאמצעי לחסימת ההעמקה בהתבונות בקיום של הטבע במערומיו. סיבותיה העיקריות של ההמיספירה השמאלית הן הפחד מאובדן השליטה.
מי שמסוגל לתרגל את התרגיל הזה בקלות, מסוגל לפתח בסיס שיכול לאפשר לו להקשיב ללא הפרעות של ההמיספירה השמאלית. על כן יוכל להיחשף ולדעת מה באמת מסתתר בצד השיני, אצל התינוק או הילד או המבוגר.
כל אדם ניכון בתכונות האמורות לאפשר זאת, אך לא לכל אחד ישנו האומץ לראות ולדעת. את זה צריך לטפח באמצעות "אובדן הפחד מהפחד" וחיזוק כוח הרצון.
הסטודנטים שלמדו איתי, בוודאי זוכרים את התחלת יום הלימודים, בהם בכל פעם הייתי מתחיל בהתבוננות של כמה שניות עד לחצי דקה לערך בעיניהם של כל אחד מהתלמידים לפי התור. זוהי הוראה ללא הסברים של התרגול הזה. לעיתים רחוקות היה סטודנט מתחיל מעוניין לשתף פעולה בתרגול. רק לאחר שהתחזקו החלו לאהוב את הרגעים הללו. גם היו כאלו ששנאו אותי ממש על הרגעים האלו.
בהמשך יום הלימודים, כשהייתי מסוגל לכוון את הסטודנטים למה שהיו צריכים על מנת להמשיך את התהליך ההתפתחותי במדוייק, היו שאלים אותי בפליאה רבה "אבל איך אתה יודע" כשהייתי עונה שראיתי את זה בעיניהם, התקשו להאמין ולכן קשרו כל מיני כתרים לא מציאותיים ליכולות שלי.
זוהי עוד אחת מהסיבות בגללן תהליך ההתפתחות של הסטודנט בשיטה בנוי כפי שהוא בנוי. שכל אחד יוכל להתפתח לראות כפי שאני התפתחתי לראות. כל אחד יראה את מה שהוא אמור לראות, העיקר שיראה.
אני חסיד גדול של תקשורת מקשיבה לילדים מראשית חייהם. פעמים רבות נשאלתי איך אני יודע מה בדיוק התינוק רוצה.
לדעתי השפה של התינוקות היא השפה האוניברסאלית של התקשורת האנרגטית, וניתן לנסות ולהבינה.
למשל: ברוב המוחלט של הפעמים ידעתי אם התינוק רעב, חם לו, כואב לו משהו ומה כואב, האם הוא עצוב וכן הלאה.
ההקשבה מאפשרת לפתח ידע די מדוייק של שחור ולבן לגבי מה שהאחר חש ו/או עובר עליו. לרוב קשה לקבל שאכן ניתן לדעת ברמה כזו, אך כשלומדים להקשיב, אכן שומעים את השפה של השיני במילים ברורות או בתחושות מדוייקות, למרות שמבחינה מילולית לא קיים הסבר בכלל או לא נאמר דבר. לא ניתן להפעיל את היכולת הזו כל הזמן, כי אנחנו בסך הכל בני אדם המנסים לשרוד בחיים האלו, ככל חייה אחרת.
תלמידים רבים של השיטה כעסו עלי מאוד לאורך השנים וטענו שאני ממציא, יהיר, לא מתחשב, פולש לפרטיות של האחר ועוד כל מיניי דברים. בסך הכל אני מנסה ללמד שהקשבה היא חלק אינטגראלי של כל ילוד, וניתן ללמוד מחדש איך להפעילה. אני מאוד ממליץ על פיתוח של כלים כאלו לכל מטפל. זה מקל ביותר על ההבנה ועל הידיעה של "מה ניתן וצריך לעשות"
כששואלים אותי "אבל איך אני יכול לדעת, איך אני יכול להיות בטוח?" התשובה היא את/ה חייב/ת לסמוך על מה שאת/ה מרגיש בתוכך. אם הרגשת, את/ה צריך להקשיב להרגשה. כל ניע וניד של הגוף או של האווירה הפנימית של הגוף, מוסר מסרים מדוייקים על הגורם. הנשמה מדברת כל הזמן, צריך לרצות להקשיב לה.
תרגיל טוב על מנת להתחיל להיכנס לנושא ההקשבה לעומק, הוא מבט בעיניים ללא הורדת העיניים לפרקי זמן ארוכים. בזמן ההתבוננות, המתבונים צריכים לנסות ולראות עין מול עין (ימין רואה את שמאל של האחר ולהיפך, כפי שתינוקות מתבוננים). כשמצליחים להגיע לרמה שבה מסוגלים לראות את העין שממול בכל עין, לרוב מצליחים להפריד את התפקודים של ההמיספירה הימנית מהשמאלית. השמאלית שותקת ומאפשרת לימנית להקשיב ללא רעשים והפרעות של החרדות והפחדים ושלל השאלות המטופשות שההמיספירה השמאלית נוהגת להפעיל כאמצעי לחסימת ההעמקה בהתבונות בקיום של הטבע במערומיו. סיבותיה העיקריות של ההמיספירה השמאלית הן הפחד מאובדן השליטה.
מי שמסוגל לתרגל את התרגיל הזה בקלות, מסוגל לפתח בסיס שיכול לאפשר לו להקשיב ללא הפרעות של ההמיספירה השמאלית. על כן יוכל להיחשף ולדעת מה באמת מסתתר בצד השיני, אצל התינוק או הילד או המבוגר.
כל אדם ניכון בתכונות האמורות לאפשר זאת, אך לא לכל אחד ישנו האומץ לראות ולדעת. את זה צריך לטפח באמצעות "אובדן הפחד מהפחד" וחיזוק כוח הרצון.
הסטודנטים שלמדו איתי, בוודאי זוכרים את התחלת יום הלימודים, בהם בכל פעם הייתי מתחיל בהתבוננות של כמה שניות עד לחצי דקה לערך בעיניהם של כל אחד מהתלמידים לפי התור. זוהי הוראה ללא הסברים של התרגול הזה. לעיתים רחוקות היה סטודנט מתחיל מעוניין לשתף פעולה בתרגול. רק לאחר שהתחזקו החלו לאהוב את הרגעים הללו. גם היו כאלו ששנאו אותי ממש על הרגעים האלו.
בהמשך יום הלימודים, כשהייתי מסוגל לכוון את הסטודנטים למה שהיו צריכים על מנת להמשיך את התהליך ההתפתחותי במדוייק, היו שאלים אותי בפליאה רבה "אבל איך אתה יודע" כשהייתי עונה שראיתי את זה בעיניהם, התקשו להאמין ולכן קשרו כל מיני כתרים לא מציאותיים ליכולות שלי.
זוהי עוד אחת מהסיבות בגללן תהליך ההתפתחות של הסטודנט בשיטה בנוי כפי שהוא בנוי. שכל אחד יוכל להתפתח לראות כפי שאני התפתחתי לראות. כל אחד יראה את מה שהוא אמור לראות, העיקר שיראה.
-
אנונימי
טיפול משפחתי מערכתי
כשמצליחים להגיע לרמה שבה מסוגלים לראות את העין שממול בכל עין, לרוב מצליחים להפריד את התפקודים של ההמיספירה הימנית מהשמאלית.
לא כך כך הבנתי איך נעשה התרגיל מלבד ההסתכלות בעיניים אודה לך אם תוכל לפרט
לא כך כך הבנתי איך נעשה התרגיל מלבד ההסתכלות בעיניים אודה לך אם תוכל לפרט
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
טיפול משפחתי מערכתי
שלום גלי, נעים לראותך שוב בבלוג.
יושבים האחד אל מול השיני כשהעיניים פחות או יותר באותו הגובה.
למי שקשה לראות את שתי העיניים ביחד, צריך להסתכל על הנקודה באף שבין העיניים בגובה העיניים.
לאפשר לעיניים להרפות את עצמן, עד שכל עין מתבוננת על העין שמולה.
לרוב, שתי העיניים ממוקדות באותה העין, חשוב ביותר להצליח להפריד, כי כששתי העיניים מתבוננות באותה העין, האפקט של הפסקת החשיבה אינו חל באופן אוטומאתי ומוחלט, ועל כן קשה להמשיך משם הלאה למעמקים הניתנים.
כמו כן, התבוננות בעין אחת תוך כדי מעבר מעין לעין, זוהי אחת הטכניקות הנפוצות ביותר בהן נוקתת ההמיספירה השמאלית שעל מנת לא לעבד את השליטה הנבובה בשדה הראייה.
אני ממליץ לתרגל את התרגיל הזה לאורך כעשר דקות רצופות לפחות, מספר ימים ברציפות.
במידה והעיניים כואבות, חשוב להפסיק ולהמתין להפסקת הכאב.
ניתן להגיע למצב בו כמעת ולא ממצמצים, זהו המצב העדיף. בהתחלה זה יכול לשרוף במקצת, אך כשמתרגלים לזה ולומדים לא למצמץ לפרק הזמן בו מתבוננים, התמורות החלות בשדה הראייה טובות מאוד.
חשוב ביותר לא לפחד מהשינויים בשדה הראייה. ככל שמאפשרים את ההרפייה, כך מה שנראה אל מול העיניים יכול להשתנות.
לרוב העיניים של האדם שמתבוננים בו ישארו ברורות וממוקדות, וכל שאר התמונה יכולה להשתנות.
זהו השלב בו רוב האנשים נבהלים ומפסיקים את התרגיל בטענה "אני לא מסוגל לבצע את התרגיל" כשבעצם הגיעו לשלב ההתחלתי בו התרגיל יכול להוביל לראייה שונה לחלוטין.
בהצלחה (דרך הגב, ההסבר הזה כתוב כבר בעברו של הבלוג וגם הסברים נהדרים על כל מיניי טכניקות אחרות)
יושבים האחד אל מול השיני כשהעיניים פחות או יותר באותו הגובה.
למי שקשה לראות את שתי העיניים ביחד, צריך להסתכל על הנקודה באף שבין העיניים בגובה העיניים.
לאפשר לעיניים להרפות את עצמן, עד שכל עין מתבוננת על העין שמולה.
לרוב, שתי העיניים ממוקדות באותה העין, חשוב ביותר להצליח להפריד, כי כששתי העיניים מתבוננות באותה העין, האפקט של הפסקת החשיבה אינו חל באופן אוטומאתי ומוחלט, ועל כן קשה להמשיך משם הלאה למעמקים הניתנים.
כמו כן, התבוננות בעין אחת תוך כדי מעבר מעין לעין, זוהי אחת הטכניקות הנפוצות ביותר בהן נוקתת ההמיספירה השמאלית שעל מנת לא לעבד את השליטה הנבובה בשדה הראייה.
אני ממליץ לתרגל את התרגיל הזה לאורך כעשר דקות רצופות לפחות, מספר ימים ברציפות.
במידה והעיניים כואבות, חשוב להפסיק ולהמתין להפסקת הכאב.
ניתן להגיע למצב בו כמעת ולא ממצמצים, זהו המצב העדיף. בהתחלה זה יכול לשרוף במקצת, אך כשמתרגלים לזה ולומדים לא למצמץ לפרק הזמן בו מתבוננים, התמורות החלות בשדה הראייה טובות מאוד.
חשוב ביותר לא לפחד מהשינויים בשדה הראייה. ככל שמאפשרים את ההרפייה, כך מה שנראה אל מול העיניים יכול להשתנות.
לרוב העיניים של האדם שמתבוננים בו ישארו ברורות וממוקדות, וכל שאר התמונה יכולה להשתנות.
זהו השלב בו רוב האנשים נבהלים ומפסיקים את התרגיל בטענה "אני לא מסוגל לבצע את התרגיל" כשבעצם הגיעו לשלב ההתחלתי בו התרגיל יכול להוביל לראייה שונה לחלוטין.
בהצלחה (דרך הגב, ההסבר הזה כתוב כבר בעברו של הבלוג וגם הסברים נהדרים על כל מיניי טכניקות אחרות)
משתמשת