תמיכה ליולדת וסיפורי האישי

[איילת*]

אתן פשוט נהדרות, תודה רבה לך פלונית. שמעתי על הפרוייקט הזה לפני מספר ימים אבל לא הצלחתי לאתר אותו. אני ילדתי בעצמי לפני חמישה וחצי חודשים בלבד כך שליבי מאוד עדיין עם כל הקשיים או יותר נכון עם המתקשות. אני מתארת לעצמי שלכל אחת הסיפור האישי שלה, ולמה לה היה כל כך קשה. אבל אני חייבת לציין שלקחתי מהחוויה האישית שלי הרבה לעתיד. לא לנסות להיות הכי טובה, לא להיות סופרוומן כל הזמן, ואני עדיין אהיה האישה הכי טובה בעולם בעיני בעלי גם אם לא אעשה מכונת כביסה, כלים, אוכל וספונגה ואטפל בילד בו זמנית. ואני נשבעת לכם בכל היקר לי, שזה מה שעשיתי ברגע שנכנסתי הביתה מבית החולים. לא אחרי שבוע, לא אחרי יום, ברגע שנכנסתי הביתה מבית החולים, השכבתי את הילד והתחלתי לסדר ולנקות את הבית. כן! עם התפרים, הטחורים וכל העייפות האיומה. משכב לידה? היחיד ששכב לישון באותו לילה היה בעלי. אני הייתי ערה כל הלילה עם הילד (ואל תשכחו שכאמור קודם במקום לנוח, ניקיתי, בישלתי וסידרתי) ובשעה שבע בבוקר בשניה שעצמתי עין, עם הילד עדיין בזרועותי חצי ערומה בישיבה במיטה, נפתחה דלת דירתנו וחמותי נכנסה. לא ישנת כל הלילה? היא שאלה. אוי מסכנה! אמרה והלכה. טוב, לא יודעת למה נשפכתי לכן ככה. כנראה שהחוויה כאמור עדיין טריה וכואבת... אז שוב תודה ולילה טוב

[טובי_י*]

[תבשיל_קדרה*]

[יושי*]

שולחת לך מלא חיבוקים, אני כל כך מבינה... אני 11 חודשים אחרי ועדיין עייפה ומותשת. גם אני, ביום שיצאתי מבית חולים, למחרת הלידה עמדתי לקפל כביסה, לשטוף כלים ולהגיש לחמותי את השתייה...מכירה את תחושת הכאב כשקוראים על משכב לידה ופינוקים..ומשווים את זה להתנהלות הלקוייה שלנו אחרי. עדיין זה כואב לי. אצלי, בניגוד אלייך, החותנת התפרצה לחדר כשאני בלי חולצה, ועמדה כששתי ידיה על מותניה והחלה בביקורת שלה.. ביקורת שעד היום לא נגמרת...חזקי ואימצי!!!

[טרה_רוסה*]

אני שומעת את הסיפורים האלה ולא מאמינה.
זכור לי סיפור של מישהי פה שהכינה ארוחה לחברים שבאו לביקור יום אחרי הלידה.
איפה הבעל??? למה הוא לא עוצר את ההתנהגות הזו של היולדת?

אגב, אם אתן בעצמכן לא מפרגנות לעצמכן ביום אחרי הלידה ונחות במיטה (אתן כנראה חושבות שלא מגיע לכן), אז איך אתן רוצות שהחמות שלכן תכבד אתכן ?

[יושי*]

עקרונית את צודקת, אבל עם כל הכבוד לפרגון עצמי, כשאת אחרי לידה שהתארכה שלושה ימים, הבעל הרוס ומבולבל ואין בגדים לרכה הנולדת - אז מישהו צריך לעשות את זה. בקשר להתנהגות החותנת - זה קשור לאופי אגרסיבי ודורסני שלא מכבד פרטיות של אנשים.

[טרה_רוסה*]

ואין בגדים לרכה הנולדת
מה עם אמא, אחות, חברה או אפילו אבא אח ועוד. אי אפשר להתקשר ולהגיד "תקפצו לחנות תינוקות ותקנו 3 חליפות בגדים?"

שנית, לנקות את הבית, לשטוף כלים, להכין אוכל לחמות וכ"ו לא נכלל בהגדרה זו.

[יושי*]

טרה יקרה, אמא , אחות ושאר הבנות היו איתי בבית חולים ונשפכו. שלחתי אותם הביתץה שזה שעתיים וחצי נסיעה מאיתנו (בדיעבד, החלטה מטומטמת). את הקניות לילדה אחותי ערכה למחרת במרכז הארץ והביאה אלינו. אבא - איננו, מה שהכאיב עוד יותר את הלידה והדיכאון שלאחריה, הוא נפטר בדיוקשנה ושלושה חודשים לפני שהיא נולדה. לחמות לא רציתי להגיש, איך שחזרנו מבית החולים היא נחתה וביקשה שתייה. אני, עם תפרים, פיפי שבורח בלי שליטה ועם מגבת במכנסיים התיישבתי בפינת האוכל כי הכסאות שם נוחים יותר מהספה הנמוכה בסלון, והיא מצווה:"שבי כאן!!בואי שבי כאן!!" והלכה רק אחרי שלוש שעות....אחרי שבמשך שעתיים הודיעה שהנה הם הולכים כדי שננוח, אבל בכל זאת נשארת, לא מדרת על ההתעללות הילדה: הושבתה, והחזקתה בפוזות אידיוטיות כדי שהסבא יצלם...
<יושי עדיין מעכלת את הטראומה ומבטיחה לעצמה שבפעם הבאה היא תהיה אסרטיבית יותר>

[טרה_רוסה*]

נשמע מבאס.

[ה_עוגיה*]

_זכור לי סיפור של מישהי פה שהכינה ארוחה לחברים שבאו לביקור יום אחרי הלידה.
איפה הבעל??? למה הוא לא עוצר את ההתנהגות הזו של היולדת?_

אולי את מתכוונת אלי (זה היה 3 ימים אחרי הניתוח. ביום בו חזרנו מבית חולים).
הבעל במקרה זה יודע שאשתו עושה רק מה שמתאים לה ושהיא לא אוהבת שאומרים לה מה לעשות...

[איילת*]

למה הבעל לא עוצר את היולדת? כי הוא חושב שזה נורמלי, כי היא לא מקשיבה לו, כי אין מישהו אחר שיעשה את זה, כי הוא טוען שהגב שלו הרוס אחרי הישיבה בכורסה של חדר הלידה וכי... לא סיפרתי לכן את הכל... הוא עסוק בלטפל בילדה שלו מהנישואים הראשונים, שגם נמצאת אצלי בבית כי לאימא שלה יש בדיוק באותו יום שאני מגיעה מבית החולים שפעת...אז גם מביאים אותה אלי לסופשבוע, ועוד אני מקבלת על הראש כי אין לי סבלנות אליה ולעזרה שהיא רוצה לתת ( היא בת 6...) ולמה היולדת מתנהגת ככה? (קרי, אני...) כי היא חייבת להראות לבעל שהיא יותר טובה מהאקסית שלו, יותר טובה מגיסתה הקלפטה, כי היא אישה למופת כמו שהיא חושבת שאימא שלה היתה, כי היא עמוק בפנים פולניה ותקבל התמוטטות עצבים אם הרצפה לא תבריק...
חיבוקים לכולן ובמיוחד לפולניות. באופי אני מתכוונת.

[טרה_רוסה*]

אוי. אני חושבת שזה נורא.

כן עוגיה, אליך התכוונתי. זכרתי את הסיפור שלך.
אבל אני עדיין לא מבינה. את חושבת שזה בסדר? את לא חושבת שבעלך היה צריך לומר לך, "בואי, שבי תנוחי, אני אכין את האוכל, או אזמין אוכל" או משהו אחר? הוא לא צריך "להגיד לך מה לעשות" כדי לעזור לך לנוח. את לא חושבת שהחברים האלה שהתארחו היו צריכים להבין שזה לא לעניין ששלושה ימים אחרי ניתוח את משרתת אותם ומארחת אותם כרגיל? אני ממש מדמיינת את שלושתם יושבים ומפטפטים בנחת ואותך מתרוצצת במטבח.
כלומר, אולי לך זה היה נראה בסדר גמור שתעשי את כל זה, לא משנה מאיזו סיבות (טשטוש מהלידה, פעולה אוטומטית, נטיה לפרפקציוניזם), אבל הסביבה היתה צריכה להבין שזה לא בסדר.

[טרה_רוסה*]

יושי, אם היו אתך אמא, אחות, בעל ועוד בנות, אני מניחה שהם התחלפו ביניהם ונחו. את היחידה שלא יכולת לנוח במהלך הלידה.
האסרטיביות מול חמותך לא תצוץ יש מאין ביום אחרי הלידה הבאה. את צריכה מעכשיו לתרגל אסרטיביות מולה!
@} @} @} @}

אני לא יודעת אם הדבר הנכון הוא להיתפס לפרטים בסיפורים האלה, אבל אני קוראת את הדברים ומזדעזעת, ולא יודע מה להגיד.