תינוק גומל את עצמו

[הפרה_שרוצה_להניק_אבל_העגל_כבר_לא*]

בני בן שנה וחודשיים. הפסיק לינוק לפני יומיים. בהתחלה בכל פעם שהצעתי לו לינוק הוא ינק שני שלוקים ונתן לי ביס. ומהיום בבוקר לא מוכן שאקרב אותו לציצי. בכל פעם שניסיתי הוא בכה וכעס.

במקביל הוא אוכל בסדר גמור. גם לקחתי לרופאה לבדוק שאין בעיה בריאותית ולא מצאנו שום דבר.
בליילה הוא כן ינק פעם או פעמיים.

אני רוצה לשאול איך אני יכולה לדעת אם זאת גמילה או הפסקת הנקה.
זה בעיקר חשב לי כדי לדעת האם ואיך לשמר את החלב ואם להמשיך להציע לו לינוק.

הוא ממש הפתיע אותי.
אני חשבתי שאניק עד מתי שירצה אך די הפתיע אותי שהוא רצה להפסיק כבר עכשיו ובאופן כל כך טוטאלי.

אני מתלבטת אם לשמר את תפוקת החלב אכשהו למקרה שפתאום ירצה לחזור לינוק.
אני גם מתלבטת אם להמשיך להציע לו לינוק מדיי פעם או פשוט לשחרר את זה.

באופן כללי קשה לי לעכל את זה ולהיפרד מההנקה. אני אוהבת להניק, אני ממש מרגישה שזה הפך לחלק מהזהות שלי כאמא. ואולי טוב שהבן שלי עוזר לי להשתחרר מזה ומאפשר לי להתחבר אליו ואיתו בדרכים אחרות.

אשמח לקבל כל תגובה ועצה.


וגם לשמוע על התופעה הזו. הבנתי שיש הרבה תינוקות שמפסיקים כך פתאום. אוף איתם הם לא שמעו כמה הנקה בריאה עבורם?

[הפרה_שרוצה_להניק_אבל_העגל_כבר_לא*]

ראיתי שלא ניסחתי נכון. התכוונתי לשאול איך אני יכולה לדעת אם זה גמילה סופית או שביתת הנקה זמנית?

[הפרה_שרוצה_להניק*]

מסתבר שבטעות פתחתי דף פעמיים, אז כאן אני כותבת את הנוסח שהיה בדף השני (שחשתבי שנמחק). אני לא יודעת איך למחקו אותו. אמשח לעזרה.

אני רוצה לפתוח נושא על תינוקות שמחליטים לגמול את עצמם. פתאום ביום אחד. (אם יש כבר דף כזה אפשר לאחד).

אשמח לשמוע על עוד מקרים כאלו, שיתופים תובנות, הצעות ובעיקר תמיכה.

הבן שלי בן שנה וחודשיים החליט לגמול את עצמו. זה התחיל לפניי יומיים כשבכל פעם שניסיתי להניק אותו הוא נתן לי ביס. ומהיום בבוקר בכל פעם שאני מנסה להציע לו לינוק הוא כועס עליי, מתחיל לבכות ומרחיק את הראש. היום עלה לו החום אז חשתבי שאולי יש עכניין פיסי, רופאה בדקה אותו ולא מצאה שום דבר. חוץ מזה הוא אכל היום הרבה ובשמחה. וגם בלילה היו כמה פעמים שרצה לינוק כך שלא נראה לי שיש בעיה פיסית כלשהי.
קצת קשה לי לעכל את זה. לא התכוונתי להפסיק להניק, אני אוהבת להניק. אבל הילד מסרב. לפניי שבוע היו ימים שינק המון, כך שממש מפתיע אותי שהוא לא רוצה לינוק.
אני חשבתי שכשיש לילד חום הדבר הכי טוב זה להניק אותו כדי לחזק את מערכת החיסון, אבל הוא לא שמע עדיין על התרופה הזו.
איך אפשר לדעת אם זה שביתת הנקה או גמילה?

אני מקבלת את הרצון שלו לאכול ולא לינוק. אני רואה בכך גם צדדים חיוביים - זה מאפשר לו להיות פחות תלוי בי וגם יאפשר לי למצאו דרכים אחרות לההרדים אותו ולנחם אולו בעית הצורך. אבל הוא ממש הפתיע אותי. אני הבנתי שנאי ממש אוהבת להניק, וזה ממש מרגיש לי עכשיו כמו פרידה מזהות מסויימת שאימצתי לעצמי כאמא מניקה.
אני מתלבטת אם להפסיק להציע לו לינוק. או שאולי כן להמשיך להציע לו. אני גם מתלבטת אם לשמר את תפוקת החלב על ידי הנקה מדיי פעם למקרה שבעוד כמה ימים יישנה את דעתו.
וגם אם ישנה את דעתו, אולי עדיף לרכב על הגל הזה ולא להציע לו שוב לינוק כי זה מה שהוא רוצה כרגע ועדיף שגמילה תעבור בקלות מאשר שעוד פעם לחזור להניק ולהגיע למצב שאני לא מנקה בשמחה ובכיף כמו שהיה עם הגדולה.

[אילה_א*]

שביתת הנקה?

[פלוני_אלמונית*]

שביתת יניקה

[ורד_לב*]

אכן יכול להיות מצב של שביתת יניקה.
אני חושבת שההתייחסות למצב מאד תלויה ברצון שלך.
אני משערת שיש אמהות שיראו במצב הזה פתח לגמילה של ממש ויבינו מהמצב ש'הוא גומל את עצמו' ויש לא מעט סיפורים כאלה.
אולם נראה לי שאפשר גם להסתכל על זה מכיוון אחר, אם את רוצה לבחור בכך.
וזה מה שרעיון שביתת היניקה יכול לאפשר לך. לבדוק את הדרכים המוצעות במצב זה. לראות אם מתאים לך לעשות זאת בכלל.

אני חושבת שחשוב לברר בינך לבין עצמך מה את מרגישה בעניין.
כתבת על הדברים החיוביים הקשורים ביכולת שלו להפרד ממך, להרדם בלעדייך- האם זה משרת צורך שלך ביותר עצמאות כרגע? האם זה באמת מה שאת צריכה עכשיו? או אולי תצטרכי רק בעוד כמה חודשים?
האם הוא אמור (או אולי כבר נמצא ב) מסגרת שאינה בית וזה שלא יינק יקל עלייך?
האם יש לך צורך להיות פנויה יותר בשעות הערב לענייני עבודה/ התפתחות/ הנאה?

כתבת גם קצת על הקושי שלך, על הפנטזיה שלך בנוגע להנקה ממושכת.
איך זה ירגיש אם אכן זה הסוף של ההנקה כרגע?
האם תשומת הלב לנושא עכשיו היא ביכולותייך?

אולי יש פה משהו מעבר שהוא מנסה לומר לך?
האם משהו מציק לו? קושי סביב השיניים? (הזכרת נשיכה...)

בקיצור, זה מקום נפלא להתבוננות ובחינה מחדש של הרצוי- המצוי ומה שביניהם.
של מה שקורה ברגע הזה.
אצל כולכם.

אני מאמינה שיש לך את הכלים להתבוננות, להתמודדות ולמציאת הדרך הנכונה ביותר עבורכם כרגע.
בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

אצלי זה קרה בדיוק באותו הגיל, כשהייתי בהריון... יש מצב אצלך? אולי מחזור שמתקרב?

[פלוני_אלמונית*]

ואני לתומי חשבתי שמדובר בגמילה מחיתולים כשראיתי את שם הדף, ובסך הכל ברור שמדובר בשביתת יניקה.
הבנתי שהוא כן יונק בלילה, אז לדעתי כדאי שתמשיכי עם הנקת הלילה ותמשיכי להציע לו לינוק, בתנאי כמובן שהוא לא נושך.
בהצלחה!

[דוברת_קהילת_הימ''ט*]

אצלנו נשיכות ציצי וכעס בשילוב חום זו תמיד אפיזודת שיניים.
אצל שתי חברות זה היה הסימן הראשון להריון לא מתוכנן...

[הפרה_שרוצה_להניק*]

אם זה מחזור שמתקרב זה מוזר כי זה לא קרה במחזורים הקודמים וזה גם נמשך כבר כמה ימים.

אני מקבלת שיש מסרים סותרים שמועברים אליו כי יש אצלי עניין של יותר מרחק ממנו וגם מסר מהבן זוג שחושב שזה הזמן המתאים לגמילה.
כבר עכשיו הוא יכול ויודע להרדם בלעדיי.
הוא נמצא בבוקר 5 שעות במשפחתון של 3 ילדים ושם הוא מקבל בקבוק עם חלב אורז או חלב שאוב לפניי השינה. בימים האחרונים היו פעמים שנרדם שם בלי בקבוק.
הוא התחיל עם הסרוב לינוק ביום שחזרתי יותר מאוחר לקחת אותו. אולי הוא כועס עליי? אבל אם כן כמה זמן זה יכול להמשך?

אני גם לא חושבת שיש לי צורך להיות פנויה בערב יותר מהמצב כרגע כי גם כך אני יוצאת לפחות פעם בשבוע בערב ואבא נשאר איתו וזה עובר בשלום.

אם זה הסוף של ההנקה זה קצת עצוב לי בעיקר כי לא בטוח שיהיו עוד ילדים ויהיו לי הזדמנויות להניק.
אני מסכימה שבגילו זה יהיה טוב אם יינק רק פעם או פעמיים ביום ולא כמו שקרה לפעמים שינק כל שעה או שעתיים. כך שבשבילו בטוח טוב שהמינון ירד.

לגבי משהו פיזי שמציק: יש לו פצע קטן בשפתיים אבל בליילה מתוך שינה הצלחתי להניק אותו ללא בעיה כך שלא נראה לי שזה מפריע. וכמובן שיש שיניים בדרך לבקוע. אבל בעבר הוא הצליח לינוק גם כשהיו שיניים בדרך. עכשיו הוא לא מוכן לקרב את הראש שלו לפטמה.
נראה לי שזה משהו שהוא עושה במודע, רק בלייליה מתוך שינה הוא הסכים לינוק, אבל אז שמתי לב שהוא תופס פחות חזק את הפטמה, כאילו רפלקס היניקה נחלש.

ברגעים אלו אני שואבת חלב כדי להוריד גודש ולשמר את מה שיש למקרה שזאת שביתה.

[פלונית_אלמונית*]

כשהתמודדתי עם קושי דומה במידת מה בהנקה, בגיל קצת יותר צעיר, עם תחילת היניקה תגברתי זרימת חלב עי לחיצה, וזה שינה פלאים את המצב.

[הפרה_שרוצה_להניק*]

תודה אבל זה לא רלוונטי עבור ילד שמסרב לינוק.

[הפרה_שרוצה_להניק*]

בלי קשר לבן שלי. הייתי היום אצל מתקשרת ושאלתי על הבן שלי, והיא ענתה את מה שכבר הבנתי בעצמי.
שהוא רוצה לממש את הנפרדות שלו ממני. הוא רוצה להיות עצמאי. וזאת הסיבה שגמל את עצמו.
היום הוא אפילו לא ביקש לינוק.

אז כמו שהאינטואציה היתה מקודם: שי תינוקות שגומלים את עצמם, זוהי לא שביתה.

התהליך העזה נראה לי שיותר משהוא קשה לי הוא קשה עבורו. כי מצד אחד הוא רוצה חוסר תלות בציצי אך מצד שני הוא רוצה חלב ורוצה לינוק.
בעיקר לפני השינה, הוא מתחיל להיצמד לציצי ואז מתחיל לבכות ולכעוס ושוב מנסה ובוכה. והוא לא ידוע איך להרדם איתי בדרך אחרת, אז הוא פשוט קם מהמיטה והולך לטייל בבית. כך היה כמה ימים אז החלטנו שבמשך כמה ימים אבא ירדים אותו (דבר שקרה הרבה פעמים בעבר). עד שאוכל לנסות מחדש למצוא דרכים חדשות בהן אני יכולה ללוות אותו לשינה.

הבנתי שאין לי ברירה לשחרר את ההנקה. מה שיהיה יהיה. הוא גדול והוא יודע מה הוא צריך ורוצה ובמילא אי אפשר להכריח אותו לינוק.
מעולם לא שיערתי שהביטוי 'הפרה רוצה להניק יותר מהעגל רוצה לינוק' יהיה כל כך רלוונטי לגביינו.

אני מקווה שבלילה עוד אצליח להניק אותו מתוך שינה (כך היה בימים האחרונים).
ושישאר מספיק חלב בשביל זה.

תודה ילד מתוקי שאתה כל כך ברור ברצונות שלך ושחסכת לי להגיע למקום שאני רוצה להפסיק ולא יודעת איך. הקדמת אותי.
תודה שחיכיתה עם הגמילה העצמית עד שיכולת לאכול מספיק מזונות משביעים ומזינים.
תודה שאתה כזה מתוקי ויש לי את הזכות להיות אמא שלך.

[תמרוש_רוש]

התינוק שלי גמל את עצמו לפני שלושה שבועות, בגיל שנתיים וחודש.
אולי בגלל הגיל, ואולי בגלל איך שהוא התנהג, היה ברור לי לחלוטין שזו לא שביתת יניקה.
זה היה פתאומי כל כך - בוקר אחד הוא התהפך קצת מתוך שינה, התעורר, קם ו... הלך!
ויותר לא נגע בציצי.
(חוץ מאשר פעם אחת, שלושה ימים אחר כך, בלילה. אבל זה היה אך ורק מסיבות אלטרואיסטיות, טוב-לב אינסטינקטיבי, כדי לפתוח לי את כל הסתימות הנוראיות שנהיו לי. ינק, פתח, וחזר לישון, ולא התקרב לציצי יותר. ואני קמתי בבוקר עם הציצים הבתוליים שלי, הקטנים האלה שהיו לי לפני הריון. פתאום הם חזרו! ).

וכן, גם אנחנו חווים פתאום את חוסר היכולת שלו להירדם... בשבוע הראשון זה היה נורא. פשוט נורא. היה מתעורר בלילה עייף מת, ולא מצליח להירדם. צרחות ובכיות...
עכשיו התייצבנו. פחות או יותר. עוד יש לאן להגיע...
_{מאוד עזר לי הספר The No-Cry Sleep Splutions For Toddlers and Pre-Schoolers של אליזבט פנטלי. הספר הראשון, "לישון בלי לבכות" תורגם לעברית (אותו לא קראתי). ממליצה בחום}

וגם אני חוויתי את האבל הזה. זה עצוב, במובן מסוים זה כמו לאבד תינוק! הסתכלתי על הילד הזה שהסתובב לי בבית, ופתאום הוא נהיה זר. מי זה בכלל? אין בינינו קשר פיזי יותר... זה ילד, ולא תינוק. ילד אחר ממה שהיה קודם.

וכשסיפרתי על זה לנשים מסביב, פתאום נודע לי שכן, הבן של הזאת גמל את עצמו באותה צורה בגיל שנה ושלוש, והבן של ההיא גמל את עצמו כך בגיל שנה וחצי... מסתבר שזה לא כזה נדיר.

וגם אני קיבלתי מסר, ממישהי שאני מעריכה מאוד, שאמרה לי: "לכי אחרי הילד שלך, כי הילדים שלנו הם המורים שלנו". ועוד אמרה לי, שהילד שלי גמל את עצמו כי עכשיו הוא מוכן יותר לפתח את ה- Mind שלו, ושהמיינד של ילדים מתפתח מאוד בתקופה שאחרי הגמילה. טוב, לא הבנתי בדיוק, אבל עכשיו אני מבינה ועוד איך: ערוץ תקשורת אחד (הנקה) נחסם בינינו, אז אנחנו צריכים לפתוח ערוצים אחרים במקומו. והערוצים החדשים הם הרבה יותר קוגניטיביים. שכלתניים. מילוליים. למשל, הרדמה עם סיפור. למשל, שאני צריכה יותר להסביר לו ולהגיד לו מה הולך לקרות, מהי השגרה שלנו בשעה הקרובה, שידע ששעת השינה קרבה ויתחיל "לכבות אורות" בפנים (כי אין חלב-אם שירדים פיזיולוגית). למשל, שחיברתי לו סיפור-שינה, ואני מספרת לו אותו כל יום כדי לעזור לו להתרגל למציאות החדשה, ובשאיפה לצמצם את ההתעוררויות בלילה, כלומר, לעזור לו לפתח את היכולת להירדם לבד. ואמנם הוא עדיין מתעורר בלילה וזקוק לעזרתי אבל הוא מאוד אוהב את הסיפור ומבקש אותו שוב ושוב...
כל מיני דברים כאלה.

(())(())

[הפרה_שרוצה_להניק*]

תודה תמר על השיתוף.
אכן גם אני שמעתי על עוד מקרים כאלו והתפלאתי שאין שום דף בבאופן על המקרים הללו שהילדים מחליטים ליגמול את עצמם מיוזמתם.

[תמרוש_רוש]

הנה, עכשיו יש

[דבריה*]

מעניין- לאיזו מתקשרת הלכת?
היא טובה בעינייך בדיוק אני מחפשת מתקשרת כדי לברר דברים של ברומו של עולם.

[חגית_ל*]

מהכתוב פה אני מבינה שזה קורה רק עם בנים. הבנות שלי מחוברות לציצי בדבק - אין סיכוי.

[תמרוש*]

שזה קורה רק עם בנים
מעניין! שלושת הנשים ששיתפו אתי בחוויב דומה, היו להן בנים. ןעדיין לא שמעתי על בנות שעשו דבר כזה.
(סטטיסטיקה שלא מחזיקה מים , אבל בכל זאת מעניין)

[ניצן_אמ*]

בלת"ק.
מהכתוב פה אני מבינה שזה קורה רק עם בנים. הבנות שלי מחוברות לציצי בדבק - אין סיכוי.
אצלנו היתה שביתת יניקה עם בת. כנראה בגלל כאבים באוזן או בלסת כנראה בגלל שיניים. אי אפשר באמת לדעת בגילאים האלה. הבת המדוברת עדיין יונקת פה ושם, ואילולא היה לה אח, היא היתה יונקת פה ופה ושם ובכל מקום שבעולם. מוטרפת יניקה.
גם לבת אחותי היתה שביתת יניקה באותו גיל, גם היא מאוהבת בציצים של אמא שלה. גם אצלה לא היה ספק שיש רקע פיזי לעניין ולכן היה קל לחזור להניק לאחר כמה ימים.
לא הגיוני בעיניי שתינוק יפסיק לינוק מרצונו. זה לא גיל של הפסקת יניקה טבעית לילד שיונק לפי דרישה.

טוב, חזרתי טיפה'לה אחורה כדי לראות שאני לא כותבת לגמרי בלי הקשר... וקראתי ממש עוד טיפה, ועל הדבר הבא אני חייבת להגיב -
שהוא רוצה לממש את הנפרדות שלו ממני. הוא רוצה להיות עצמאי. וזאת הסיבה שגמל את עצמו.
המתקשרת, היא מבינה משהו בהנקה? היא מבינה משהו בעקרון הרצף? כי המשפט הזה הוא קלאסיקה של פסיכולוגיה התפתחותית מערבית ובעיניי הוא בולשיט גמור. סליחה. זה משפט שנולד ונוצר בעשורים האחרונים ואין מצב ששום ישות בשום יקום העבירה אותו דרך מישהו.
אותי זה מקומם.

[אנד_לוסיה*]

שמעתי על תינוקת (דווקא בת) שגמלה את עצמה. בגיל שנה בערך. זה באמת נדיר, אבל היו דברים מעולם. מכל מקום בנוגע לנפרדות אני מחרה מחזיקה אחרי כל מילה של ניצן פה מעלי. לא נפרדות ולא בטיח', וגם אם כן, הם מממשים אותה בכל מיני דרכים שאינן קשורות לציצי. כמו למשל בלהפסיק לעשות מה שאת אומרת
מה אני אגיד לך, אם הילד אוכל כמו שצריך -- שיהיה לו לבריאות, וגם לך. ממרומי הנקה בגיל שנה ו-8 עם ילדונת שיונקת כאילו נולדה אתמול ודי משגעת אותי אני קצת מקנאה בך.