שיר הלל לבעלי

[אור_שיר_ריפוי*]

אני מאוהבת, כן בטירוף, אחרי אחת עשרה שנים יחד, בהריון רביעי וכל מה שבא לי זה לצאת לרחובות ולשיר שאני משוגעת עליו, שהוא הדבר הכי נפלא שקרה לי בחיים.

[זרח_הפרח*]

וואו, איזה מזל, כבר חשבתי שאני היחידה

[אור_שיר_ריפוי*]

אז זהו שלא, אני מתביישת, חושבת שאף אחד לא יאמין לי, תמיד הרגשתי ככה כלפיו אבל עם השנים זה רק מתעצם, האהבה, המשיכה, אלוהים תודה לך על זה.
הוא הכי חכם, יפה, נדיב, טוב לב ומואר ואני כל כך, כל כך מאוהבת בו ורוצה לקרוא לו בעלי ולהכריז שהוא, הוא הבעלים שלי בעולם הזה וזה עושה אותי גאה ומאושרת.
הוא מבין אותי, מקבל אותי, אוהב אותי, עוזר לי מקשיב לי, מחבק ובוכה איתי אם צריך, הוא גם קשה איתי במקומות הנכונים ולא מוותר לי על עצמי אף פעם, בתקופות הכי חשוכות הוא שם ואני לא מאמינה,
זה ההפך ממה שלימדו אותי ואמרו לי כל החיים.

[אור_שיר_ריפוי*]

וכל מה שנשים מספרות על מין, גורם לי לפעמים להרגיש שאני לא בסדר, רוצה אותו כשאני במחזור, כשאני בהריונות, כשכואב לי הראש, ומתקשה להתאפק את הזמן שאחרי הלידה, רק רוצה להתאחד איתו.
שונאת להפרד ממנו כשהוא הולך לעבודה, מתגעגעת אליו, מתנפלת עליו כשהוא חוזר, אני יודעת, אני מופרעת מרוב אהבה ו....הוא מרגיש אותו הדבר, האין זה נס?

[אור_שיר_ריפוי*]

הוא אבא טוב, כזה שמקלח, מאכיל, מנקה, למרות שהוא לא מהטיפוסים האלה שמחוברים במיוחד לצד הנשי שלהם:-) לא, הוא סופר גברי, גם במראה והוא איש אדמה שמשוגע על כדורגל.
יש לו את הריח הכי טוב בעולם, בלי דיאודורנט ובמיוחד אחרי יום עבודה בשדה:-)
הוא כל כך התפתח וצמח מאז שהכרנו, אני לומדת ממנו כל כך הרבה על אהבה ומסירות ועוצמה ובטחון ואמונה.

אני מזמינה כל מי שמרגישה כמוני לכתוב פה את שיר ההלל שלה, רוצה לראות ולהרגיש שאנחנו לא לבד בעולם ושיש עוד תקווה לאהבה ולא רק אצלנו, תודה זרח פרח.

[אור_שיר_ריפוי*]

יש לי ותמיד היו לי איתו את המריבות הכי קשות ונוראיות, עם השנים בתדירות פוחתת, אחרי המריבות שנינו שבורים ועצובים ולא מבינים איך יכולנו לפגוע ככה, מסתכלים אחד לשני בעיינים רואים שם כאב
ולא מאמינים שעשינו זאת שוב, שפגענו ככה ותמיד זה נראה כל כך מיותר, טיפשי, אז למה נפלנו שוב לאותו המקום? אחר כך מדברים ומגלים שכל המריבה תמיד היתה מתוך האשליות האישיות של כל אחד מאיתנו ובכלל לא הייתה קשורה לשני, הכל תוצאה של הפיתוח הדימיוני האישי, השלכות של כל אחד מאיתנו שנובעות מפחדים וחוסר אמונה ובכלל תמיד מתוך איזה שהוא רצון לא לראות את האמת שהיא- ששנינו אוהבים ורוצים להיות מאושרים יחד, שלא יכול להיות מצב בזוגיות שלאחד טוב והשני סובל, ששנינו זקוקים אחד לתמיכה של השני, כל המריבות שלנו עד היום מקורן בתפיסות מוטעות והשלכות, אלוהים כמה שהייתי רוצה כבר לשחרר את המקום הקטן, הלא מאמין והפגוע ולכן פוגע הזה....
אני מרגישה שאנחנו מתקדמים, אנחנו בדרך לשם.

[פלונה*]

ריגשת אותי @}
כיף לשמוע סיפורים כאלה! איזה כיף לכם!
מאחלת לכם אהבה כזו גדולה לנצח
מאחלת גם לעצמי

[יפה*]

תענוג. תענוג לקרוא , עשית לי חיוך ענק . טפו טפו טפו, בלי עין הרע

[אור_שיר_ריפוי*]

תודה, גם אתן גרמתן לי לחייך.

אני ממשיכה, לא אכפת לי להשמע עכשיו בת שש עשרה, כבר שנים שאני חולמת לשיר את השיר הזה שלא לומר אפילו לצרוח אותו מכל הלב ברחובות, התחלתי וזה כל כך כייף.
אתמול כשהוא חזר מהעבודה ומצא אותי יושבת בגינה עם שתי חברות, הוא נתן לי נשיקה ואמר להן: כל היום התגעגעתי אליה, אני לא יכול בלעדיה. והלך לו מבסוט לאכול, חסר בושה שכמותו.
ואם הוא חסר בושה, אז הנה אני- עד היום כשהוא עובר לידי בתחתונים הישנות שלו, אני עוצרת כל מה שאני עושה ובוהה בו, אולי אפילו עם פה קצת פתוח ומבט מטומטם, אין לי מושג, אני נדהמת כל פעם מחדש
מכמה שהעור שלו יפה, הכתפיים שלו רחבות, הרגליים שלו שריריות, הוא שעיר וחלק בדיוק במקומות הנכונים, מאיך שהגוף שלו מלא חיוניות, רכות וקשיחות, עגילות וזוויתיות, מהעוצמה שהגוף הזה משדר....

הוא משוגע על כדור רגל, לפני שנים גיליתי שלצפות איתו במשחקים זאת אחלה דרך להתרגש איתו ביחד, אז כשאין לי משהו לעשות אני צופה איתו במשחק, איך אני מאושרת כשאני זורקת הארה על המשחק והוא בהתלהבות מסכים איתי ואז אנחנו ממשיכים לנתח את המשחק יחד, עד היום הוא לא הפנים שכדור רגל לא מעניין את ה%@% שלי, לפעמים כשיש לי איזה ספר טוב בערב והוא קורא לי בהתלהבות לראות איתו משחק ואני מסרבת בחוסר עיניין הוא עלול לומר בפליאה משהו כמו- אבל זה סופר קלאסיקו, ריאל מדריד, ברצלונה....חחחח.....