צריכה עצה התמודדות עם עבר

לא יודעת אם זה המקום הנכון להעלות את הבעיה שלי, אבל הייתי שמחה לקבל עצות ממי שבאתר לגבי התלבטות שאני לא מצליחה להבין מה לעשות איתה.
בשנה האחרונה של קושי וטראומה, התמודדות וליבון של נושאים אישיים שונים וקשים, עולה שוב ושוב נושא אחד שהיחס שלי אליו דואלי ולא ברור-
שוב ושוב אני חוזרת למישהי שהיתה לי מאוד משמעותית, אבל אני לא הייתי משמעותית לה. עברו כמה שנים מאז שדיבנרו לאחרונה והלב אומר לי לחזור אליה, לדבר איתה ולנסות אולי להסביר לה את הקשר שלי אליה, מה שלא הצלחתי לעשות אז. הראש וההיגיון והבושה אומרים לי שחייבים לעזוב, לתת למה שהיה להיות, להמשיך הלאה, כי רוב הסיכויים שלא באמת אכפת לה.
לא הייתי מתעמקת בזה יותר מדי, אבל היא חוזרת אליי שוב ושוב בחלומות, במחשבות, בצורך פנימי שמנותק מההיגיון.
כל מי שאני מכירה ושואלת על הנושא אומר לי לוותר ולעזוב ואני תוהה האם יש טעם לחזור לעבר שלי, ואם לא איך אפשר לוותר עליו (חוץ מאשר טיפול פסיכולוגי שאני שאני עוברת אבל לא מונע או עוזר בצורך לחזור ו"לסגור קצוות" עם האדם הזה).

אולי לדבר איתה בראש? לנהל דיאלוג דמיוני, אפילו במשך כמה ימים, אולי תוך כדי מדיטציה....

האם את חוששת מתגובתה? כי אם לא, אז מה אכפת לך - לא עולה כסף

אולי כדאי לכתוב לה מיכתב. (מכתב שלא בהכרח ישלח) . תעלי את הדברים בכתב כשאת ממענת את הדברים אליה.

את יכולה להרחיב קצת על הקשר שלכן?
קשר משפחתי, חברתי, משהו אחר?
מה קרה שם בינכן? למה הפסקתן לדבר?

ועוד קטנה -
מרגיעון- הכול בתואם מושלם,

לא בטוחה שצריך בקלות לעזוב ולוותר,
יש דברים שכדאי לשחרר עכשיו ולא להשאר תקועים להרבה זמן ויחזרו שוב רק בצורה שונה...

הדמות המדוברת היתה מורה שלי, אבל תמיד הייתי מאוד קשורה אליה, ולתקופה מסויימת אני מניחה שהיא גם, בצורה די מוזרה תמיד הצלחתי "לקרוא אותה" או משהו כזה, הייתי יודעת מה עובר עליה רק מלראות אותה, היא ליוותה אותי עוד תקופה מסויימת גם אחרי שסיימה את תפקידה הרישמי כמורה שלי, פעם או פעמיים ראיתי אותה אחרי.
אני מרגישה נורא בדילמה בין הראש ללב, דווקא השנה עברתי הרבה תהליכים של השלמה והבנה של עצמי בעיקר בתקופת התיכון וההתבגרות ואני מרגישה שיש לה חלק בזה ויש לי הרבה להגיד לה, אבל הראש עוצר. עבר לא מעט זמן מאז שדיברתי איתה והמשכתי הלאה בחיים, אבל עדיין דווקא עכשיו לקראת יום כיפור ותחילת שנה חדשה ודרך חדשה בשבילי, אני מרגישה שהדברים האלו עולים בלי שאוכל לעצור אותם ויש לי כל הזמן תחושה של קרע ופער בין מה שהוא הדבר הנכון וההגיוני לעשות לבין הצורך מהבטן ללכת ולדבר איתה, בתקווה לתת גוון אופטימיו יותר ליחסים איתה שהשאירו לי טעם רע גם אחרי שנים רבות.

את מתבטאה ממש טוב בכתב! מצטרפת לתומכות במכתב

נשמע לי שהקול של הלב שלך חזק ויש סיבה שהוא נשמע כרגע, יכול להיות שהקול של ההגיון מדבר
מתוך הפחדים וחוסר הרצון להתעמת. הייתי מנסה להקשיב לקול של הלב ולסמוך עליו, אם הנושא
עולה שוב ושוב ולא מרפה, אולי הוא מנסה לאותת לך.
תמצאי את הדרך הנכונה לך- כתיבה, דיאלוג דימיוני או אם מרגיש לך נכון- פשוט ללכת ולדבר איתה, אז מה אם עברו שנים,
היתרון בשיחה איתה הוא שתוכלי לקבל גם את התגובה שלה, אולי הסבר או משהו שיעזור לך להבין או לפתור את המקום הזה.
גם אני חושבת שכדאי לשחרר את זה, נשמע שלהמשיך הלאה פירושו להתעלם מלהקשיב לקולות בתוכך.

מאוד מתחברת לרצון לסגור מעגל, מתוך נסיון שלי של ליזום לעשות את זה עם שני אנשים חשובים מהעבר שסיום הקשר איתם השאיר טעם מר, למדתי שדברים לא משתנים וסביר להניח שאם תתרצי זה יהיה זמני ואולי את עלולה להתאכזב...... הכי חשוב זה לסלוח לעבר ולתת צנס לדברים אחרים וחדשים לבוא לקראתך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איפה את נמצאת היום? מה קרה מאז?

באופן טבעי

באופן טבעי