פתיחות בין הורים למתבגרים בנושא מין

[דנה*]

ההורים שלי הם דיי שמרניים..אפילו פרמיטיביים אם אפשר לומר.. יש לי חבר כבר שנתיים.. ולפני כשנה עברתי הפלה אני מתה לשתף את אמא שלי לפחות אם לא את האבא(זה כמובן שאפילו לא עולה על הפרק) אבל היא כל כך פרמיטיבית ואין לי מושג למה.. (סבתא שלי יותר ליברלית ממנה!) אין לי מושג אפילו איך לפנות אליה...והייתי רוצה שיהיו לנו יחסי אם-בת טובים כמו שיש לכל חברותי

[דנה*]

כמובן שעל ההפלה אני לא יספר לה...
אבל על זה שאני מקיימת יחסי מין... אאני חושבת שחשוב שהיא תדע..וכך אוכל להשתמש בגלולות כמו בנאדם מבלי להחביא אותם וככה לא אשכח לקחחת

[רוקדת_לאור_ירח*]

דנה, לא תמיד קל לשוחח עם הורים על נושאים כאלה. אני עם השנים נוכחתי שלאמא שלי לא נוח לשוחח איתי שיחות אישיות, זה משהו שהיא לא רגילה אליו ולא מתחברת אליו, אז ויתרתי. חלק מהבגרות היא להבין שאת לא יכולה לשנות את אמא שלך ולהתחיל לקבל אותה כמו שהיא, עם כל הקושי. עם זאת, אני לא אומרת שאת צריכה להמשיך להסתיר. למשל, בקשר לגלולות, אפשר פשוט להפסיק להסתיר ואם היא תשאל מה זה, או הנושא יעלה מצידה, להגיד לה בפשטות ובלי התנצלות "גלולות". להרבה הורים לא נוח להעלות את הנושא עם ילדיהם, ולילדים גם לא, אבל אם רוצים ליצור פתיחות היא לא חייבת לדעתי לבוא דווקא בדרך של דיבורים (למרות שזה נפלא אם אפשר ויש פרטנרים), היא יכולה לבוא גם בדרך של ליצור מציאות מסויימת ולהפסיק להסתיר דברים קיימים או מהעבר.

[תבשיל_קדרה*]

דנה, אולי יהיה לך קל יותר לדבר עם סבתא, ואח"כ עם אמא.

[תבשיל_קדרה*]

וכמובן - את יכולה "לשכוח" את הגלולות על השיש או משהו

[ענת_ב_פ*]

דנה יקרה
את מעלה 2 נושאים שאמנם יש ביניהם קשר אבל נפריד אותם לרגע-

1. הקשר שלך למיניות בחייך
2. הקשר בינך ובין אמא שלך בתחום הזה. תחושת החוסר שלך

ההרגשה שלי היא שאת צעירה ובתחילת חייך כבוגרת אז קודם כל- ברכות על הצטרפותך לקהילת האנשים הבוגרים!!:-) ואגב- מה גילך אם אפשר לדעת (את יכולה לתת טווח אם לא בא לך להיחשף. לדוג- 15-17)

כהתחלה אני ממליצה לך קודם כל לטפל בנושא הראשון. את בונה כרגע את זהותך כיצור מיני בוגר. בזמן כזה צריך הרבה תמיכה ונכון הוא שבמצב אידיאלי היה הכי טוב שתקבלי את התמיכה מאימך. אבל קשה לה לתת לך את התמיכה. זה נושא שקשה להרבה אנשים. לכן אני חושבת שכדאי לך קודם לחזק את עצמך בעזרת אנשים קרובים אחרים. כל דמות שיש לך קשר קרוב אליה ויש ביניכן אמון ודיאלוג טוב תהיה מצויינת לתפקיד. בנוסף תיעזרי בספרים שמיועדים לגילך. (אם תירצי המלצה תגידי)

ולפני כשנה עברתי הפלה
יש לי הרגשה שבהתנהגות המינית שלך את קצת רצה קדימה... רגע חמודה, קצת יותר לאט.. תני לעצמך הזדמנות להיות יותר בטוחה בדיעות בהרגשות ובידע שלך בתחום המיני.
מגע זה צורך גדול שלנו ואהבה עם בן המין השני גם אבל את צריכה להיות יותר אחראית ולזכור שלמעשים שאנחנו עושים יש השלכות. אז פעם אחת עשית הפלה וזה כבר מאחורייך ועכשיו את לוקחת גלולות אבל- מה עם הקטע הרגשי? את שלמה עם מה שאת עושה? ואין לי שום דבר נגד קיום יחסי מין אלא שאני רוצה להעביר לך את המסר שדווקא בגלל שכרגע אין לך תמיכה את צריכה לעזור לעצמך לשאול את השאלות האלה.
נ.ב.- את יכולה לפנות ל"דלת פתוחה" בצורה אנונימית. הם נותנים תמיכה טלפונית וגם פנים מול פנים. 03-5101511 ויש סניפים בכל הארץ.
לאחר שתרגישי שאת עמידה לעמוד מול אימך תתחילי לטפל בנושא השני- הקשר עם אימך. בהחלט רצוי לטפל גם בו להנאת שתיכן אבל 'פרה פרה'
האם אני עוזרת?

[דנה*]

תודה רבה שמישהו התייחס אלי זה כבר משו טוב:)
בקטע של אמא שלי.... זה פשוט לא יעזור ואתם לא מבינים...היא כל כך אטומה שזה כבר מפחיד או שפשוט היא משחקת אותה ראש קטן..
בנוגע לגלולות היא כבר יודעת... אבל..... היא לא יודעת שזה ליחסי מין אלא ל"הסדרת המחזור"...

[דנה*]

"יש לי הרגשה שבתחום המיני שלך את קצת רצה קדימה"- אז ענת.. ממש אבל ממש לא!!!!!
אני עכשיו בת 17 וקצת.... אומנם שכבתי מוקדםם אבל זה עם בנאדם מדהיםם ועובדה שאנחנו יחד כבר שנתיים ואני לא מתחרטת על רגע...
בגיל 16 עברתי את ההפלה.. מאז אנחנו כבר ממש דואגים לכל אמצעי המניעה שיש....
והאמת היא.... שהלוואי ולא הייתי עוברת את זהה.. כל כך רציתי את הילד... אבל ההורים שלו אפשר לומר ש"לחצו" עלי...
אבל זה לא העניין... אם אמא שלי הייתה יודעת מכל הסיפור אני בטוחה שזה היה נגמר אחרת.. נמאס לי כבר להסתיר ממנה דברים.. ובקשר לזה שאמרת שקשה להורים.... לדבר עם הילדים על זה.. אז לא נכון.. אנחנו כבר במציאות שונה לחללוטין! אנחנו לא חיים בשנות ה60 וגם לא ה80.... ההורים צריכים כברר להיות יותר ליברליים

[דנה*]

וכן... אני משתפת את עצמי עם אנשיםן קרוביםם.. עם החברות שלי... ודודה שלי:) (רק לפני כשבוע סיפרתי לה) אבל זה עדיין לא כמו אמא...

ובקשר לדבר השני- הקשר ביני לבין אימי.... אני אומרת לך שאין מצב שבעולםםם שהיא תדעע על זה! היא פשוט אשכרה חושבת שיש לי חבר כבר שנתיים ואנחנו רק מתנשקים.... זה משגע אותי! זה או שהיא משחקת אותה או שפשוט היא מעלימ עין ובאמת מעדיפה לא לדעת.. אבל מצד שני איזה אמא לא תרצה לדעת?!?!?!?! אמא שלי יחסית צעירה היא בת 41.. ומה תגידו על זה שאני לא יכולה לישון אצל החבר שלי???? אסור לי אפילו לשאול את זה מאחר וזה ברור מאליו...

[מבוגרת*]

האמת ? היא טומנת ראשה בחול.
לא - לא יודעת.
לא רוצה לדעת. וכנראה סיבותיה עמה.
נסי לאט ובעדינות לדבר על הנושא לא כאילו מדובר בך אלא בחברה ולהוביל משם, לא ביום אחד, בהדרגה.
מקווה לטוב.

[ענת_ב_פ*]

אהלן דנה! כבר הרבה זמן חיפשתי את התשובה שלך.. שמחה שחזרת אלי.
תרשי לי לשתף אותך בזה שאני קצת בהלם.. אני כמעט בת 40 ופתאום אני קולטת שהיתה יכולה להיות לי בת בגילך...
טוב, נעזוב אותי ונחזור אליך.
את חושבת שהיום זה לא מה שהיה פעם וש ההורים צריכים כברר להיות יותר ליברליים_
אז אולי הם צריכים אבל בהרבה מקרים הם לא!! גם בימינו לאנשים יש תקיעויות רבות במין ובמיניות. יש לך אמא צעירה בגיל אבל זה לא הופך אותה אוטומטית לליברלית
את מאוד כועסת על אמא שלך ואני מבינה אותך . את כבר בת 17 ודי עצמאית מהרבה בחינות אבל בקטע של מין וזוגיות את מקבלת ממנה מסר שאת עדיין ילדה. לך זה לא מסתדר.
תנסי טקטיקה אחרת- תנסי בכלל לא לדבר איתה על עצמך. נסי לדובב אותה בשיא העדינות על מה עבר עליה בגיל ההתבגרות. יכול להיות שבזה טמונה חלק מהתשובה איך לפתוח אצלה צוהר לשיחות אינטימיות.
בהצלחה

[דנה*]

היי ענת! פשוט היו לי כמה בגרויות:\ לכן לא נכנסתי.... אז האמת היא שכבר ניסיתי הכל וככלום לא עזר אני פשוטט אובדת עצות.... אמא שלי הייתה אחת ה"סנוביות" כשהייתה קטנה כך היא טוענת והיא סיפרה לי שאבא הוא "הראשון" שלה....
ו...ברור שאני לא מאמינה לה כי היא לפני כן יצאה עם מישהו 4 שנים הם עמדו להתחתן והיא ברחה לו:\( כבר הזכרתי באמא שלי שרוטה) ומצד שני סבתא שלי תמיד אמרה לי שלאמא היו מ-ל-א בנים...... יכול להיות שקרה באמת משהו בעבר והיא לא רוצה שגם אני יפגע..... אבל זה קצת שונה ..אני לא ילדה של"בחורים" ואין לה סיבה לחשוב עלי ככה מאחר ואני כבר מגיל 15 עם אותו בנאדם....

[דנה*]

ל-מבוגרת:
היא יודעת שכל החברות שליי או לפחות חצי מהן קיימו כבר יחסי מין....

[דנה*]

זה לא עוזר!

[דנה*]

נו אבל מה תחשבו על איזה בושות שאח"כ אני יכיר בנים ומן הסתם הם יבואו אלי הבייתה.. ואני יצטרך להיששאר עם "דלת פתוחה" משום שזה לא מקובל אצלנו בבית להסתגר עם גבר בחדר.... העניין הוא ש"למה היא חושבת שיהיה משו????" זה באמת כבר עניין אחר כי בחיים אני לא יעשה פה בבית משהו יש לי כבוד להורים.... זה כבר עניין של פרטיות.. אנחנו משפחה מרובת ילדים וכל שניה האחים הקטנים שלי נכנסים ומציקים לנו....וזה מפריע לדבר לשוחח... שיואוו כל כך נמאסל י כבר מהם!

[ענת_ב_פ*]

בוקר טוב!!
אני כ"כ חשה את האנרגיות שלך של גיל ההתבגרות, את הרצון שלך שהדברים יסתדרו כבר כאן עכשיו ומייד, זה מעלה לי חיוך אבל גם מערער את בטחוני לתת עצה טובה.
אבל אני לא מתכוונת כ"כ מהר להרים ידיים

את מעלה 2 נושאים שאמנם יש ביניהם קשר אבל נפריד אותם לרגע-

הקשר שלך למיניות בחייך

הקשר בינך ובין אמא שלך בתחום הזה. תחושת החוסר שלך
הבנתי שבקטע המיני את אחראית ונמצאת במערכת שטובה ונעימה. אני מאחלת שתמשיך להיות כזו ושתמשיכי לדאוג לעצמך.

אז העניין הבוער הוא עם אימך
האם אפשר מהיום למחר לשנות אותה?
האם מהיום למחר תוכלי לחלוק איתה שיחות על בנים וכו'?
האם תוכלי מהיום למחר לשנות הרגלים מסורתיים כמו "הדלת הפתוחה"?
האם תוכלי מהיום למחר לגרום לה להיפתח ולספר מה באמת עבר עליה?
ברור שלא!!

סבלנות היא מילת המפתח
בגילך אין לך הרבה סבלנות וזה הכי טבעי בעולם
בגילך בד"כ רואים את ההורים בעיניים מאוד ביקורתיות, עד כאב ממש. עד כדי פחד
הרבה פעמים אנחנו בונים את עצמנו תוך התרחקות מהורינו
אני מרגישה שאת מצד אחד מאוד לא מעריכה אותה ומצד שני צמאה לקירבתה. זה אכן מצב מבלבל
כדי שתהיה לכן מערכת יחסים כמו שאת חולמת עליה תהיי יותר סבלנית כלפיה
אל תדברי איתה על מה היה לה בתחום המיני. קחי עוד צעד אחורה. אני מאמינה שהנושא כאוב אצלה מסיבה כלשהי. כן תדברי איתה על כל נושא אחר בעולם. לאט לאט תיצרי את ההזדמנות
אין מתכון בטוח להצלחה.אבל שווה לנסות

העניין הוא ש"למה היא חושבת שיהיה משו????" זה באמת כבר עניין אחר כי בחיים אני לא יעשה פה בבית משהו יש לי כבוד להורים..
אם לה היה משהו (וככה סבתא שלך אומרת) היא פוחדת שגם לך יקרה. את יודעת שאת זה את ואולם היא לא עושה את ההפרדה.

נו אבל מה תחשבו על איזה בושות שאח"כ אני יכיר בנים ומן הסתם הם יבואו אלי הבייתה
הבנתי שיש לך כרגע חבר- אז לעכשיו אין בעיה כזו. מעבר לכך בחור שתביאי בעתיד אליך הביתה יבין וידע שאת עדיין לא ברשות עצמך. אם תהיה לך מערכת יחסים טובה איתו הוא יבין ויעזור לך להתמודד מול כל הבלגן. הוא יאהב אותך בזכות מה שאת ולא תצטרכי להתבייש
נ.ב.- לא שמעתי מילה על אבא...

[ענת_ב_פ*]

נ.ב.- לא שמעתי מילה על אבא...
ראיתי שבתחילת הדף הזכרת אותו אז תתעלמי מהמשפט הזה
חוצמזה מקווה שהולך לך בסדר בבגרויות. שבת שלום

[דנה*]

אז תודה רבה לך... ענת.. באמתת ממש כייף לי להיכנס לפה ולראות שעונים לי:) בקטע של אמא שלי... ממש מצחיק אותי לקרוא מה שכתוב פה כי כנראה שלא הבנת אותי נכון בכלל!-אני לא חושבת שהייתה לא בעיה כלשהי בעבר.. אני חוזרת בי.. כנראה שהיא פשוט פוחדת שאני יגדל מהר כל כך...." אם לה היה משהו (וככה סבתא שלך אומרת) היא פוחדת שגם לך יקרה" אין מצב שהיה משהו!! ההורים שלה דיי דתיים!
ובנוגע לאבא.... אין אפילו מה להגיד:\ פ-א-נ-ט מטורף!!!!!! נורא מעצבן אותי שהם כאלה וכן!! אני רוצה שהם ישתנו מהיום למחר! ואני רוצה אמא שתהייה לי גם לחברה! אני רוצה אמא שתקשיב לי שתעודד אותי שתהייה לצידי ת-מ-י-ד ולא משנה מה! וחבל שאין לי אחת כזאת..:\ אמא זה לא רק לגדל!! זה לדעת איך לגדל! לדעת להקשיב....אני כבר מ-ת-ה להתגייס לצבא... אז אולי היא תעריך אותי! שאני לא יחזור בכלל!

[דנה*]

אני פשוט חושבת שאם הייתה לי א-מ-א במלוא מובן המילה...הכל היה יכול להיות אחרת... לא הייתי צריכה לעבור שום הפלה.. ואת יודעת מה? אולי גם אפילו לא הייתי שוכבת כל כך מוקדם... אולי לא הייתי מחפשת כל היום להסתובב אצל חברות העיקר לא לחזור ל"אמא".... אני אומרת לך אני פשוט חייה ב"פעם"!!!!!! זה נורא1

[ענת_ב_פ*]

ממש כייף לי להיכנס לפה ולראות שעונים לי
גם לי!
אין מצב שהיה משהו!! ההורים שלה דיי דתיים!
הרקע הדתי לא אומר שבטוח לא קרה לה כלום. הוא אבל די מבטיח התיחסות מאוד שמרנית למין ומיניות. היא גדלה בסביבה שמרנית וזה גורם לה להיות אמא שמרנית מאוד. את סובלת מזה אבל אי אפשר לנתק אותה מהחינוך שהיא קיבלה ומהפחדים שהיא סוחבת איתה. ואני מבינה שזה לא מרגיע אותך כי בינתיים את מרגישה שמפילים עליך תיק שאת לא אשמה בו.

אני פשוט חושבת שאם הייתה לי א-מ-א במלוא מובן המילה...הכל היה יכול להיות אחרת...
כרגע היא לא ה-אמא ה-מושלמת מבחינתך. לא תאמיני- אבל אני מניחה שהיא רואה את עצמה אמא ב100 אחוז.
בכל אופן- זה כרגע ה100 אחוז שלה.
נגיד לרגע, שלדעתך היא "אמא" רק 78 אחוז. מה צריך/כדאי לעשות?

• להתבאס על ה22 אחוזים שחסרים לה
• לוותר על ה78 הקיימים
• ליהנות מה78 קיימים ולקוות שמתישהו הם יעלו ל80 ואח"כ ל83 ואח"כ ל85.9 וכו'...

טוב, ברור שהתשובה האחרונה הכי טובה לדעתי
הכי חבל לי שתבחרי באפשרות השנייה.או כמו שכתבת

שאני לא יחזור בכלל!
בעיני זאת אופציה שצריך לבחור בה רק כשבאמת ניסית ה-כ-ל!!! רע מאוד...
תני עוד זמן לנסות ליצור משהו חדש ואח"כ איתה. אבל את חייבת להבין שזה תהליך. לא יקרה בין לילה. אין מצב.
אני סקרנית- מעבר ללדבר על מין, נשים את זה בצד לרגע, מה אתן אוהבות לעשות ביחד? האם היא אמא שנוגעת ומחבקת? האם היא נותנת לך מחמאות?
בינתיים קבלי ואני אפנה לעוד פה באתר שיוסיפו לדיון בינינו

[ב_דרך*]

אני מוסיפה חיבוק
כאמא טריה יחסית, אני מרגישה שקטונתי מלנתח את מצבך, אבל -
אני זוכרת את עצמי בגילך. כועסת מאד על הוריי. בעיקר על אמי.
מין תקופה מבולבלת, עם הרבה כאב.
אז אני רק יכולה להבין אותך, לחבק אותך ולומר לך שאני מקווה שיבואו ימים אחרים.
אצלי הם הגיעו בסוף.

[נועה_בר*]

נורא מעצבן אותי שהם כאלה וכן!! אני רוצה שהם ישתנו מהיום למחר! ואני רוצה אמא שתהייה לי גם לחברה! אני רוצה אמא שתקשיב לי שתעודד אותי שתהייה לצידי ת-מ-י-ד ולא משנה מה! וחבל שאין לי אחת כזאת..:\ אמא זה לא רק לגדל!! זה לדעת איך לגדל! לדעת להקשיב....אני כבר מ-ת-ה להתגייס לצבא... אז אולי היא תעריך אותי! שאני לא יחזור בכלל!
לדעתי העיקר כאן זה בכלל לא הנושא של חינוך מיני אלא הקשר עם ההורים.
(לא קראתי את כל הדף אבל אני מקווה שמספיק בכדי להבין במה מדובר. אם לא אז לזרוק לסל וחסל )

זה באמת קשה. גם אני גדלתי 'ללא הורים', ללא קשר. כך זה היה ואני לא הייתי עסוקה באכזבה שלי מהם אלא בחיפוש אחר דברים אחרים שימלאו את החסר, כן, גם יחסי מין.
השלמתי עם העובדה הכואבת שקשר לא יהיה כי לא האמנתי שאפשר לשנות אותם, והאמת היא שגם לא חיפשתי את הקשר איתם כמו שאת מחפשת.
אני מבינה את התיסכול
אמא זה לא רק לגדל!! זה לדעת איך לגדל! לדעת להקשיב....
את באמת כל כך צודקת, מה לעשות שלא כל האימהות יודעות! לא את כולן לימדו והן היו עסוקות בלשרוד בעצמן ילדות מאוד קשה. בכלל להיות אימא זה לא משהו שמלמדים, וכל אחת עושה כמו שהיא יודעת ומבינה.
מה לעשות שיש כאלו כמו אימי ואולי גם אימך שהן עסוקות וחיות בעולמן ולא ממש יכולות לראות אותנו.
קשה לי מאוד להגיד לך 'להתבגר' למרות שאני לא רואה אלטרנטיבה אחרת. אי אפשר לדרוש ממישהו אחר שיהיה מה שאנחנו רוצים שהוא יהיה. אם כל כמה שזה כואב זה לא ניתן. גם את ההורים שלנו.
יש ילדים שיעשו כל מיני מעשים "רעים" כדי למשוך תשומת לב מהוריהם, כך הם פוגעים גם בעצמם וזה כמובן חבל. ההורים אולי ידאגו לך נורא אך גם יכעסו על שאת גורמת להם לתחושות כאלו קשות כך שבסופו של דבר זה לא ממש עוזר.
אני בטוחה שהורייך אוהבים אותך, ובדרכם הם. כשיש הרבה ילדים בבית זה יותר קשה לראות כי כאילו דאגה לקטנים נתפסת כאהבה. אין הורה שלא אוהב, רק לא תמיד אפשר לראות או להרגיש את האהבה הזו.

לי עד היום אין קשר עם אימא שלי כמו שהייתי חושבת שצריך להיות בין אם לבת. אני מאוד מצטערת על כך אבל לא יכולה לשנות אותה. אני יודעת שהיא אוהבת אותי אבל הפסקתי להתאמץ לחפש את האהבה שאותה אני רוצה. מצאתי בן זוג ובו אני משקיעה, לו אני נותנת ומראה אהבה.

האם אפשר עוד לעודד אותך?

[סיגל_ב*]

דנה,
לפני הכל אני חייבת לומר לך כמה אני מתפעלת ממך כשאני קוראת כאן אותך. אני מוצאת כאן בך הרבה יופי וטוב. הרבה עומק, כנות, רגישות ואהבה עולים ממך! ממש תענוג.

נדמה לי שהיתה זו ענת (מתעצלת לבדוק) שהציעה קודם כל לנסות לשפר את מערכת היחסים עם אמך לפני שקופצים מדרגה לשיחות על מין. אני גם חושבת שזה רעיון טוב.

אבל אולי כדאי שאומר מה אני חושבת באופן כללי:
אני חושבת שמצד אחד בהחלט את יכולה לנסות ולבדוק אם יש אפשרות לקרב את אמך אלייך.
אולי היית רוצה לכתוב לה מכתב? מן מכתב שבו את מספרת לה על רגשותייך ועל מה שחסר לך ביחסים איתה. לא הייתי מזכירה במכתב כזה את נושא המין, אלא נשארת רק בתחום הקירבה שחסרה לך. היתרונות במכתב הם לפחות שניים שאני חושבת עליהם: את יכולה לנסח בשקט ובלי לחץ ולבטא בדיוק את מה שאת מרגישה, כך שיש לך שליטה מלאה על התוצאה. היתרון השני הוא בכך שזה ייתן לאמך קצת זמן לעכל את מה שתאמרי לה במכתב - בהנחה שלא תצפי שהיא תקרא את זה בפנייך. לא יודעת אם את מתחברת לזה, זה רק רעיון.

במקביל לניסיון לשפר את היחסים עם אמך, חשבתי על כך שסיפרת על שיחותייך עם דודתך. אני חושבת שזה נהדר. כלומר, כמובן שהיה נפלא אם אמך היתה מעניקה לך את היחס שאת מצפה לו, אולם בהתאם למצב הקיים, אני חושבת שזה נהדר שיש לך דודה שאת יכולה לשוחח איתה בפתיחות ונוחות! נכון ששיחות עם דודה לא דומות לשיחות קרובות עם אמא. נכון. אבל עדיין זה נחמד להתייעץ עם מישהו מבוגר שאת סומכת עליו, להיתמך, להישען ולקבל חיזוקים חיוביים.
אולי יש עוד דברים שאת מרגישה שאת צריכה ושאותם תוכלי לקבל במערכות יחסים אחרות, אולי עם בן משפחה אחר, או חברה? אני אומרת את כל זה קצת בהמשך לקו המחשבה של קודמותיי שדיברו על להגיע למקום של קבלה של אמך כפי שהיא.
פתאום אני חושבת: אולי לצד מה שהצעתי, תוכלי למצוא מאילו דברים את כן נהנית במערכת היחסים עם אימך, ולהשתדל לחזק אותם? כלומר, אם יש משהו שאתן שתיכן אוהבות לעשות יחד, אולי יש דרך לדאוג שזה יקרה בתכיפות גדולה יותר? ככה תהנו יחד יותר ואולי דברים טובים נוספים יקרו בעקבות זה...

לסיכום אני רוצה להדגיש משהו בדבריי:
מצד אחד, כנראה שבאמת לא נוכל לשנות מן היסוד את הורינו. אם כי אולי כן אפשר לערוך מקצה שיפורים שייעשה את הכל ליותר נעים. (וכאן נגיד נכנס המכתב או כל תקשורת אחרת עם אמך שתבחרי). ככה שבאמת חשוב להכיר במגבלותיהם. כי זה יעזור לנו, לתיאום הציפיות שלנו.
מצד שני, אני לא מצפה ממך להבין את הורייך. לא עכשיו, לא היום. אולי כשתתבגרי יותר. אני רק אבהיר: כמובן שאם את מרגישה צורך להבין אותם - יופי. זה הצורך שלך, ותלכי איתו. אולם, אם אינך מרגישה צורך כזה - זה בסדר גמור. לדעתי, זכותך לרצות מה שאת רוצה ולהיזדקק למה שאת זקוקה וזהו. ולהתעצבן אם זה אינו בנמצא. לדעתי, תפקידך כרגע זה להבין בעיקר את עצמך.

אני מקווה שאת מבינה את כוונתי, אני לא בטוחה שהצלחתי להבהיר את עצמי.

[דנה*]

אז קודם כל באמת שתודה רבה לכולכן.... אני קוראת את מה שאתן רושמות לי ואני פשוט עם דמעותת בעיניים על סף פריצת בכי מטורף! אז ככה... "אפרסקי-ם".. תודה רבה לך על ההצעה של המכתב אבל.. כבר ניסיתי את זה בעבר וזה עבד בדיוק לכמה ימים.... אין.. אני נשבעתתת כבר אין לי מה לעשות יותר... וכמו ש"נועה בר" אמרה.... אני מרגישה פשוט יתומה! ואם אתם תראו אותי כלפי חוץ.. זה ממש לא ככה... אין בנאדם שמכיר אותי ולא מתאהב בי ישר..(לא מבחינה רומנטית) בנות בנים מורים באמת.... ואני פשוט לפעמים חושבת על זה.... וכןןן אז נכון שחסרה לי האהבה של אמא...אבל מצד שני יש לי כל כך הרבה אנשים וחברות כל כך טובות באמת.. שעמדו לצידי לכל אורך הדרך... ואני מאמינה שגם יעמדו... אז ת'כלס... בשביל מה לשבור ת'ראש כל היום על איזה אמא יש לי או אין לי? מצטערת על הביטוי אבל על הזין שלי!!!! פשוט ככהה!! נמאס לי כל היום לחשוב כבר על איך לברוח מהביתת ולרשום איזה 1001 מכתבי התאבדות! באמת.. אין מה לעשות.. וכמו שנועה אומרת...."אבל הפסקתי להתאמץ לחפש את האהבה שאותה אני רוצה"- בדיוק כך!!! כבר לא איכפת לי... אני צריכה להשלים עם העובדה הזאת.. שיש לי " אמא " כזאת.... וזהו.. עוד כמה שנים זה יעבור בטוח.. כי אני בטוח לא יגור בבית.. ונכון שאני בגיל ההתבגרות.. ואני בונה לעצמי עכשיוו את הזהות האישית שלי.. ומתנסה בכל מיני דברים עד שאני ירכיב לעצמי זהות.. ונכון שבגיל הזה הכי הרבה רבים עם ההורים.. במיוחד עם האם .. ונכון שבני גילי הכי עוזרים לי לעצב אאת עצמי ואיתם אני הכי אוהבת לבלות כי אני גם מזדהה איתם.... אבל הכי בולשיט... כי ראסמי אני לא חושבת שאני בשום משבר "גיל הטיפש עשרה"... וכ'ו.... זה מאז ומתמיד היו היחסים ביננו כאלה...
ומישהי שאלה מה אנחנו עושות ביחד?
אז..... חוץ מלריב כל היום ולקלל אותה (בלב כמובן:\) אנחנו לא עושות שום כלום ביחד!!!!! ממש כלום!!לא קניונים לא מסעדות אני אפילו לא הולכת איתם ל"טיולים משפחתיים" אני פשוט לא נהנת בקרבה! וזהו זה1! ובאמת מזל שיש לי את דודה שלי....חצי נחמה... וזהו.... תודה רבה לכולכן:)

[נועה_בר*]

דנה יקרה קבלי
אני אחשוב עלייך הלילה, אולי יהיה לי רעיון איך להקל עלייך. אולי?

[דנה*]

אני לא חושבת שמשיהו יוכל עוד לעזור לי...

[דנה*]

את עזרת לי להשלים עם המצב!!!

וזה גם טוב!

[סיגל_ב*]

גם אני שולחת חיבוק!
אני בטוחה שהעתיד יביא איתו חוויות טובות אחרות שיגרמו לך אושר.
מאחלת לך שתמיד תהיי נאמנה לעצמך כמו עכשיו.
@}

[דנה*]

תודה לכולכם על הניסיון

[דנה*]

תודה רבה..... דיי נו אני יבכה עוד שניה... אתן מרגשות אותי יותר מדי.. אני מזל עקרב... אני רגישה אז חלאסססס:)

[דנה*]

ואני ב-ט-ו-ח-ה שיהיה יותר טוב מזה..

כי כמו שאומרים.. יותר גרוע מזה אין!

[ענת_ב_פ*]

דנה
גם אני שולחת חיבוק
אומרים שיותר גרוע מלכאוב זה לא להרגיש כלום
צר לי שכל כך כואב ועצוב לך
אני מקווה שישתפר
אני אבל כן שמחה שאת לא פוחדת להרגיש, לחוות ולצעוק החוצה את כל הבאסה
אני מוכנה לשמוע @}

[רוח_על_המים*]

ענת ב פ הזמינה אותי לפה, אז באתי קראתי הכל וניסיתי לחשוב.
דנה, קודם כל אני רוצה להגיד שאת מאוד בוגרת, ואת חזקה מאוד אם עברת הריון והפלה לבד ללא ההורים בתמונה.
אני מרגישה שבמקום כלשהו מאוד כואב לך שלא יכולת לשתף את אמא שלך בהפלה שעברת.
זה בטח גרם לך לטילטול נפשי גדול, לגלות שאת בהריון, להרגיש שהתמודדות הזאת גדולה עלייך, לקבל את ה"לחץ" מההורים שלו, ולעבור הפלה.
אולי באופן הכי טבעי היית רוצה ומצפה להתנחם בזרועות אמא שלך, והיא כ"כ לא קשובה, שאת לא יכולה אפילו לשתף אותה.
אני חושבת שסביב הנושא הזה נגרם הריחוק הגדול שאת מרגישה כלפיה, והתחושה שהיא לעולם לא תבין אותך.

לא בטוח שבשלב זה או בכלל כדאי לספר לה על זה, למרות שהיית רוצה.

באופן כללי חלק מההתבגרות היא שאנו לומדים לראות את הורינו באור אמיתי ומציאותי יותר. כשהיינו ילדים קטנים, הם היו מושלמים, ידעו הכל, היה להם פיתרון לכל בעיה שלנו, ובכלל היו כ"כ גדולים.
ככל שאנו גדלים, הראייה משתנה, והתבגרות פירושה גם לקבל את ההורים שלנו כפי שהם, על כל מגרעותיהם, וחסרונותיהם.
לא לנסות לשנות אותם, אלא לדעת שככה אמא וככה אבא, ככה הם וזהו, וללמוד איך להסתדר עם זה.
לעיתים זה אומר להתפשר או לוותר, לעיתים זה אומר להסתיר, לעיתים זה אומר להתרחק.

עוד כמה זמן 5-10 שנים את עלולה לראות שמלבד המיגרעות שלהם, יש בהם גם דברים טובים וחשובים.
היום אני מעריכה מאוד את אמא שלי, היום כשאני אמא , אני נדהמת מהיכולות שלה לגדל 5 ילדים, לעבוד במשרה כמעט מלאה, לדאוג שתמיד יהיה אוכל מוכן, תמיד הבית מסודר, והיא אף פעם לא עייפה.

אז שיתוף של רגשות אישיים, אין לי איתה הרבה, וחילוקי דעות בנושאים שונים היו ויהיו, ולפעמים היא נכנסת לי לוורידים, אני יודעת שככה היא וככה אני, והיא האמא הכי טובה בשבילי.

אני מאוד חושבת שיש סיבה קוסמית-קיומית לכך שאנו מקבלים דווקא את זוג ההורים שלנו, וסיבה שההורים שלנו מקבלים דווקא אותנו.
העובדה שכ"כ קשה לך, מראה את זה, ההתמודדות הזאת חשובה והכרחית לצמיחה לך וגם לה.
כנראה את צריכה ללמוד משהו מההתמודדות הזאת. ואמא שלך צריכה ללמוד משהו מזה גם (תדעי לך שהילדים שלנו מגדלים אותנו לא פחות מהורינו) . כל אחת מכן בעצמה ולעצמה.

אני לא רוצה לדחוף אותך מחוץ לבית, אבל להגיד רק שהרבה מהיחס של ההורים שלך (ושל אמא שלך בפרט) אלייך ישתנה מאוד כשתצאי מהבית, ככל שתהיי עצמאית יותר ויותר.
אז תתעודדי המצב באמת משתפר (-:

---

לגבי עיניין המיניות, קצת קשה לי להגיד כי גם אני מקיימת אורח חיים דתי, מה שאומר שכמובן לא קיימתי יחסים לפני החתונה, ובעלי היה הראשון והיחיד. מעולם לא היתה לי התנגשות עם ההורים שלי על הרקע הזה.

אני בטוחה שהסיבה שאמא שלך נראית לך כ"כ שמרנית היא הרקע הדתי שלה. זו לא פרימיטיביות, וזו לא פנאטיות, זו דרך חיים.
דרך חיים היא בחירה ואינה מושגת ע"י כפייה, אבל כל עוד את בבית שלהם, את צריכה לכבד את דרכם (וראיתי שכתבת שאת נוהגת כך).
יש סיבות מאוד טובות לדרך הזאת, ואני לרגע אחד לא הרגשתי שהחמצתי משהו לפני כן, לדעתי האישית ומתוך ניסיוני זה מגן על כל הצדדים ומכין אותם לחיים בוגרים, אבל לא ניכנס לזה עכשיו.
הכי חשוב שאת נוהגת באחריות ובבגרות.

מאחלת לך שתמיד תהיי מוקפת באנשים אהובים

[דנה*]

רוח על המים: אז קודם כל תודה שנכנסת לפה... זה מעודד.. אז ככה.. אני יודעת שבשלב מאוחר יותר בחיים... אני יעריך את אמא שלי מאוד.. כי אחרי הכל היא לא מנסה להזיק לי.. העניין הוא שהיא אפילו לא מודעת לזה שאני מרגישה ככה כלפיה.. היא חושבת שהכל "דבש"... אז כן.. היא לפעמים מתייחסת אלי כאל"מקרה של גיל ההתבגרות" וכן רבים "מדי פעם"... וברור שכואב לה כשאנחנו רבות.. אח"כ היא תמיד יודעת לשוחח איתי ולהגיד לי שהיא מצטערת... אבל נורא קשה להוציא את זה ממנה היא בנאדם נורא עקשן עם כבוד בשמיים... וזהו כלפי חוץ היא אישה מקסימה... אהובה... היא עורכת דין יחסית צעירה ל-5 ילדים... אבל אני לא יודעת מה הבעיהה!! אני חייבת לרדת לשורש העניין.. ההרגשה שלי היא תמיד מקופחת.. אני לא מחפשת תשומת לב בכלל... באמת שלא... העניין הוא שאל כל האחים שלי היא מתייחסת אחרת... מאחותי הגדולה היא בכלל פוחדת פחד מוות לא מסוגלת לצייץ לידה( בלי להיסחף באמת!)....
ועלי... חופשייי צעקותת עונשיםםם.. וזו ההרגשה שמלווה אותי לאורך כל הדרך.. הקיפוח... ההפליות... כי אחותי מגיל צעיר "לא שמה עליה" והייתה ילדה קטנה מפונקת וצרחנית... וזה ליווה אותה עם השנים.. ואני הייתי הילדה הקטנה שכל הזמן מנסה להתחבב על אמא שלה.... ואכלתי הכי הרבה חרא!!!!! כנראה שבאמת מראים לבן אדם הרבה אהבה הוא דורך עליך!!!
אני יגיד לך את האמת... אני חושבת שאני אחד האנשים היותר עצמאיים שיכולים להיות.... אני עובדת... ממנת לימודים.. שיעורים פרטיים שיעורי נהיגהה יציאות בילויים הכל לבד... ( לעומת אחותי שמשלמים עליה ה-כ-ל) אני לא מחפשת שישלמו עלי אם יש לי אז למה לבקש???ובאמת לא חסר לי שום דבר!!!!
חוץ מאמא.... ואבא... את יודעת מה הפחד ה-כ-י גדול שלי??? יוצא לי לחשוב על זה המון!!!!
הפחד שלי הוא שאני יהיה כמוההה!!! כי אני כל כך הרבה זמן איתה... שאני לפעמים מוצאת את עצמי מחקה אתת ההתנהגות שלה( אם זה עם אחים הקטנים שלי או חברות..).... וזה נורא מפחיד אותי

[דנה*]

אני רוצה להיות האמא הכי טובה בעולםםם באמת!! הכי ליברליתתת והכי סבבה.. אני מפחדת למצוא את עצמי צועקת סתם על הילדים שלי... או "חוטפת עצבים" ונותנת להם פה מכה או שם מכה...
נאי לא רוצה את זה... אני ממש פוחדתתתת!

[דנה*]

אבל אני לא חושבת שזה יקרה מצד שני.. מאחר ואני יודעת מה ההרגשה...
וזהו..... זהו סיפור חיי בקצרה קצרה...:\

[נועה_בר*]

דנה יקרה,
אני יודעת שבשלב מאוחר יותר בחיים... אני יעריך את אמא שלי מאוד.. כי אחרי הכל היא לא מנסה להזיק לי.. העניין הוא שהיא אפילו לא מודעת לזה שאני מרגישה ככה כלפיה..
באמת כל הכבוד לך על הבגרות. זה בכלל לא מובן מאליו שכך תרגישי.
וזה גם בסדר גמור אם לא תמיד תביני אותה ותכעסי עליה לפעמים. כך זה עם ההורים...

אני רוצה להיות האמא הכי טובה בעולםםם באמת!!
את בטוח תהיי! אין שום אפשרות אחרת!

[רוח_על_המים*]

דנה יקרה,

אחרי ששלחתי את ההודעה חשבתי שחבל שלא הצעתי לך לבצע תרגיל פשוט,
והנה אני רואה שביצעת אותו בעצמך.

התרגיל: בכל פעם שאת כועסת על אמא שלך מאוד
תכתבי על דף כמה תכונות שאת מעריכה בה, (בעצם עשית את זה כבר כתבת שהיא עו"ד מצליחה, אהובה, מקסימה, יכולה להתנצל...)
כל פעם תיזכרי ברשימה הזאת או תיזכרי ברגע טוב שהיה לכם יחד(במיוחד כשאת מאוד כועסת ומנסה להרגע)

תיראי אותה באופן שלם עם התכונות המעצבנות ועם התכונות הטובות, התייחסות שלמה יותר שלך אליה, תשפיע לטובה לכולם.
כי ברגע שאת תראי בה גם את התכונות הטובות, הדיבור שלך אליה יהיה אחרת וההתנהגות, לאט לאט היא תרגיש בזה וגם תשתפר, אבל זה יקח זמן, וסבלנות.

אל תשווי את עצמך עם אחותך, משום מה לא נראה לי שהיית רוצה להיות בנעליים שלה, אולי נראה שהכל טוב,
אבל עמוק בפנים אף אחד לא רוצה להיות ילד שההורה "פוחד" ממנו.
העצמאות שלך רק תתרום לך , אז אל תוותרי עליה.

רובנו דואגים שנהיה או נשמע כמו ההורים שלנו, אז זה קצת יותר מורכב

1. יש ילדים שגדלים להיות מבוגרים ומחקים את ההורים שלהם במערכות היחסים שלהם.
2. יש ילדים שגדלים להיות מבוגרים בדיוק הפוכים ושונים מההורים שלהם לקיצוניות השניה.
3. יש ילדים שגדלים להיות דומים להורים שלהם בכמה תכונות ובאחרות לא.

כל עוד את מודעת לתכונות שמפריעות לך אצל אמא שלך, ואת משיכה להתחבר אל הילדה-נערה שבך ולהיזכר בהרגשה,
סביר שתעצרי את עצמך מלהתנהג כמוה.

אמא שלך לא חושבת שהכל "דבש" אבל כך אולי קל לה יותר להתמודד עם הריחוק שנוצר.

[דנה*]

כן....אבל..את מסכימה איתי שברגעים כשאת מ-מ-ש ש-ו-נ-א- ת מישהו.. לא כל כך קל לך להיזכר ב"דברים טובים שבה" (המעט שיש)

ולא.. אני ממש לא הייתי רוצה להיות בנעלייםם של אחותי..הרי אם הייתי רוצה יכלתי גם לחיות עם כפית של זהב בפה!! אבל אני חושבת שצריך לדעת להיתחשל בחיים... ואני בטוחה כשאחותי תצא לחיים האמיתיים יהיה לה מ-מ-ש קשה!!!

ואני רואה את זה כבר עכשיו(התגייסה לא מזמן!) כל יום אבא שלי נוסע לדרום (שעתיים מאילת) כדי להביא לה עוד שמיכה לקחת כביסותת להביא לה אוכל...
פשוט מפונקת!! ויכלתי לבחור בזה אבל אני לא רואה בזה משהו טוב בכלל!!!! אני יודעת שאני בשלה לחיים שבחוץ... כי אני בעצם כל יום חווה את זה.. והאמת?? אני מצפה לזה כבר בקוצר רוח!

[דנה*]

אתן לא מבינים!!באמת! אנחנו שממיים וארץ.. אני ממש לא קשורה למשפחה הזאת!
בטח אתן אומרות " כן ממש מוכנה.. בואו נראה אותה כשהיא תגדלל היא תרצה את אמא... אזהו ש... אמא לא הייתה בשבילי גם כשאני כאן...
ואני כל כך מסתדרת בלעדיה!
אם כבר... אז אמא תרצה אותי ותעריך אותי אבל אני בטוחה שאני יסתדר בלעעדיה כמו שאני עושה עד היום!
ואני לא בנאדם קר בכלל!!! יש לי ת'קטעים של הפינוק שלי גם.. אני לא ישקר..כל אחד במידה מסויימת מפונק.. אבל.. ממש בלי להיסחף!

[סיגל_ב*]

רוח על המים,
חשבתי על התרגיל שהצעת.

_התרגיל: בכל פעם שאת כועסת על אמא שלך מאוד
תכתבי על דף כמה תכונות שאת מעריכה בה, (בעצם עשית את זה כבר כתבת שהיא עו"ד מצליחה, אהובה, מקסימה, יכולה להתנצל...)
כל פעם תיזכרי ברשימה הזאת או תיזכרי ברגע טוב שהיה לכם יחד(במיוחד כשאת מאוד כועסת ומנסה להרגע)_

ואז גם קראתי את תגובתה של דנה:

כן....אבל..את מסכימה איתי שברגעים כשאת מ-מ-ש ש-ו-נ-א- ת מישהו.. לא כל כך קל לך להיזכר ב"דברים טובים שבה" (המעט שיש)

ולדעתי, דנה צודקת.
דנה כועסת. ודנה כואבת. ודנה עצובה. ובעיני התרגיל הזה לא נותן מקום לרגשות האלה. הוא מזיז אותם הצידה.
התרגיל הזה אולי יכול להיות טוב עבור שני מבוגרים בסיטואציה זוגית נגיד או חברית. גם אני לא בטוחה, אבל אין לי כוח להעמיק בכיוון הזה, אז נניח שכן.
אבל כשמדובר על דנה, (ואני עוברת לדבר אל דנה כעת) כשאת נערה בגיל ההתבגרות, זה נשמע לי לגמרי לגמרי בסדר לא להרגיש נוח עם התרגיל.
ואני מבינה מאוד מאוד את הרגשות שאת מעלה כאן.
ומעבר לחיבוקים וירטואלים ותמיכה בך, באמת שאין לי מושג מה עוד אפשר לעשות.
כך שאם לא בא לך לראות משהו חיובי באמך - זה בסדר. זו זכותך. הכי חשוב שתהיי נאמנה לעצמך, ולרגשותייך ושתמשיכי לבטא אותם כאן או במקומות אחרים.
זה מאוד חשוב להרגיש.
ואם משהו כבר יעשה טוב, זה דווקא כן אם לא תחששי להרגיש את כל הכאב והתסכול והעצב. הם שלך, הם לגיטימיים והם מובנים. במקומך - הייתי מרגישה בדיוק אותו הדבר.

חשבתי על משהו דנה,
אולי היית רוצה להתייעץ עם איזה איש מקצוע? כלומר עובדת סוציאלית או פסיכולוגית של קופת חולים או משהו כזה?
לא כי אני חושבת שיש משהו בך שצריך "איש מקצוע" אלא כי אולי יהיה משהו בשיחות האלה שיעזור לך להתמודד עם הרגשות הכבדים שעולים בך.
כי זה נראה לי משא לא קל עבורך. האמת, עבור כל בן אדם.
מה דעתך?
זה כמובן לא משהו שאת חייבת - זה סתם רעיון. @}

[ענת_ב_פ*]

ואני לא בנאדם קר בכלל!!!
הו לא את ממש לא נשמעת קרה! אם כבר אני מרגישה אותך כמו לבה מבעבעת ורותחת
האמת היא שאני קצת דואגת לך.
אני מסכימה עם סיגל ב שחשוב מאוד שתתני ביטוי לרגשות החזקים שלך. לחנוק אותם לא יעשה שום דבר טוב.
אני מסכימה גם עם החשיבה החיובית והמפייסת שהעלתה רוח על המים אבל אני חושבת שהתרגיל שהוצע מתאים לשלב קצת יותר מאוחר בחייך. כרגע מפלס הכעס גבוה מדי.

אני מאוד מבינה את הכאב שלך ולכן דואגת. אני פשוט יודעת שבגיל שלך יש נטייה 'לפתור' בעיות בצורות קיצוניות.
בואי תבהירי (קודם לעצמך) איך את מתכוונת לפתור את הבעיה שהצגת-

אני ממש לא קשורה למשפחה הזאת!

ואיך את מרגישה היום לגבי המשפט שכתבת מתישהו פה למעלה-

נמאס לי כל היום לחשוב כבר על איך לברוח מהביתת ולרשום איזה 1001 מכתבי התאבדות!

דנה- זה משפט מצמרר! הוא מדליק לי אלפי 'נורות אדומות'. את מבינה אותי?

בקשר לדאגה שלך איזו אמא תהיי- אני חושבת שאת תהיי אמא טובה. אני חושבת כך משום שאת חושבת על זה כבר היום ואת ממש צעירה. זה אומר שעד שתכלס תהיי אמא תהיי יותר מוכנה מהרבה שלא השקיעו שניה מחשבה על איזו אמא הם יהיו.
אבל בשביל שתהיי אמא את צריכה להמשיך ולתת לעצמך צ'אנס. אז לסיכום- גם אני חושבת שכדאי שתפגשי איש מקצוע. זו החלטה שלך. בכל מקרה אני עדיין כאן שולחת חיבוק

[רוח_על_המים*]

מקבלת את מה שכתבו סיגל ב ו ענת ב פ לא התכוונתי שתחנוק את הרגשות שלה, ממש לא.
כתבתי זאת משתי סיבות:

• דנה עשתה זאת בעצם כבר בעצמה ורציתי לחזק את הכיוון
• דנה לא חונקת את הרגשות שלה, היא מבטאת אותם היטב ומודעת להם, התרגיל היה רק כדי לעדן אותם מעט.

כלומר שתחוש אותם, אבל שלא ישלטו בה, שלא יגרמו לה להתפרץ ולומר דברים שאח"כ תצטער עליהם .

דנה, תעשי מה שאת מרגישה שטוב לך,רק לגבי שאלתך
כן....אבל..את מסכימה איתי שברגעים כשאת מ-מ-ש ש-ו-נ-א- ת מישהו.. לא כל כך קל לך להיזכר ב"דברים טובים שבה" (המעט שיש)

יתכן מאוד שאפרסקי ם צודקת ושזה מתאים לגיל בוגר יותר, בכל אופן, הרעיון הוא עבודה עצמית. כשאת כ"כ כועסת ומרגישה רגשות שליליים כ"כ חזקים, זה הזמן לקחת צעד אחורה, לספור מ - 1 עד 10 ולחשוב על דבר אחד שאת אוהבת באותו אדם שאת כ"כ כועסת עליו.
זה מאוד מאוד מאוד קשה, וזה לא מצליח תמיד, אבל זה יכול לשמור עלייך להפריד בין המחשבות שלך "אני כ"כ כועסת, אני ממש שונאת אותה,,,היא הורסת לי את החיים, שתלך לעז..." לבין המילים שלך.

אם לא מתאים לך תשכחי מכל מה שכתבתי.

ומצטרפת להמלצה לדבר עם איש/ה מקצוע/ית, שיוכל לחזק אותך

[דנה*]

ענת...
בקשר למכתבי התאבדות שלי.... אין...אני נשבעת שאני מתה לקיים אותם אני רק פוחדת שלא יצליח לי(להתאבד):\
זה לא אמור להרתיע פה אפ'חד אני כבר כמה שנים חושבת על זה.. אבל ממש ברגעים של ייאוש... אני ממש מוכנה לעשות כל דבר..( לפני כמה ימים ניסיתי לחתוך את הוורידם שלי....) אבל לא הצלחתי:\
ולפני כמה חודשים לעתי 8 כדורים בבת אחד וחוץ מכאבי בטן מטורפים אז זה ממש לא עזר:\ אז כל הנסיונות שלי הם לשווא.... חוצמזה שהדבר היחיד שמחזיק אותי ברגעים כאלו זה האחים הקטנים שלי... אני הרי חייבת להישאר פה כדי לשמור עליהם!!! ונכון שאני עושה שטויות מדי פעם ומדברת בקיצוניות... אבל זה מה שאני מרגישה שנכון לאותו הרגע!
וכשניסיתי להתאבד עשיתי את זה עם הרבה שנאה ובלי פחד.. והגעתי למסכנה שאם כבר מהמוות אני לא מפחדת(ואני לא!!) אז מי זו אמא שלי שממנה אני יפחד??? לפעמים מצידי שתהרוג אותי כבר במכות... באמת אני ]פשוט עומדת שםם כמו בובה ושתעשה בי כבר מה שהיא רוצה!!!
אבל.. שוב... מה שמחזיק אותי זה האחים שלייי החבר שלי והחברות..... אני לא מוכנה לוותר עליהם בשביל אפ'חד אחר בעולם גם לא בשביל אמא שלי!!!
ואני יודעת שפשוט עוד כמה שנים אני כבר לא יהיה פה... אני יעבור דירה ממש רחוק ממנה....
וזהו..שלום שלום...
בקשר לעובדת הסוציאלית בקרוב מאוד תהיה לי..אבל היועצת של ביה"ס הזמינה את אבא שלי לשיחה והרסה את הכל!!! היא רצתה להביא לי עובדת סוציאלית"מתנה לחיים"... ולא הסכמתי.. לאחר כמה זמן היה אסיפת הורים... והיא הזמינה את אבא אליה.... אז היא באה להגיד לו על זה.... ועשיתי לה ]פרצופים שתסתום תפה כי אין מצבבב עכשיו שתהייה לי מישהי כזאצתת!!!
וכמובן שהיא המליצה לו על זה והוא נתרעע... ולא הבין מה לא בסדר איתי

[דנה*]

וכמובןןן שהוא הגיב ממש בקיצוניות ואמר מה פתאום ?!?!?מה זה השטויות האלו??? וזהו.. היועצת כמובן נשארה עם פה פתוח...
ואני צחקתיי לי בצד...כי הרי ידעתי שזה מה שיקרה...

לא משנה... השורה התחתונה היא.... שפחדתי שזה ילך איתי לצבא וכו וכו..... והיא אמרה שאין בעיה היא תשאל אותההה אם זה יתועד אצליי... ואמרתי שאם לא אז אני מסכימה:) כמובן בלי שההורים שלי ידעו!

אז לקבל טיפול אני מאוד מקווה שבקרוב....

וזהו..... גם לי כבר אין מה להגיד.... רק שיהיה לכולכן שבת שלום:) ובאמת שוב.. תודה רבההה באמת... אתן יכלתן לראות את זה ולא להתייחס אלי בכלל אבל בחרתן להתייחס ואני ממשש מעריכה את זה

[סיגל_ב*]

דנה חמודה!

רק רציתי לומר שאנחנו כאן אוהבות אותך ומחבקות אותך חזק חזק.
ואני יודעת שקשה עכשיו ולפעמים ממש בלתי נסבל, אבל בואי נדבר עוד ונראה איך עושים שיהיה יותר טוב, בסדר?

אני בטוחה ומבטיחה שיהיה יותר טוב - אין לי ספק!
את נערה נפלאה וטובה וחכמה ומאוד מאוד חזקה ומיוחדת. וצפוי לך עתיד נפלא מלא כל טוב.

אני מאמינה שבשעות האלה את כבר לא ליד המחשב, אז אני מחכה לשמוע ממך כשתקראי.
אני חושבת שחשוב מאוד מאוד שתספרי על מה שסיפרת לנו כאן לדודה שלך.
וליועצת.
זה מאוד מאוד חשוב!
מה את אומרת?

בכל מקרה, ולא חשוב מה,
תמשיכי לכתוב כאן, אנחנו מקשיבות לך וממתינות בקוצר רוח לקרוא את דברייך.
תמשיכי לספר, אנחנו כאן בשבילך.

[ענת_ב_פ*]

דנה- גם אני מחכה לשמוע מה שלומך. אני מצטרפת ל סיגל ב לכל המחמאות החיזוקים ולרצון לשמוע ממך
בכל רגע שקשה לך תמיד תזכרי שיש מי שמחכה לשמוע ממך
בנוסף לזה וללדבר עם דודה שלך תזכרי שיש עם מי לדבר ממש. אני מתכוונת למשל קו פתוח לנוער במצוקה - 099518927 או על"ם - 036470049
יש עוד מספרים, אם תירצי- רק תבקשי ואחפש לך. זה בד"כ ללא תשלום ואין צורך להזדהות. כשאת מרגישה צורך פשוט צלצלי, בלי בושה. ואם במקום אחד לא מתאים אל תדפקי חשבון וצלצלי למקום אחר. אל תתיאשי- את תמצאי את הדרך!!
דנה, אני רוצה שתמשיכי לספר לנו מה עובר עלייך. לנו אפשר לספר ה כ ל.
חוצמזה, תמלאי לך את הזמן עם דברים שעושים לך טוב. אם את אוהבת מוסיקה או לרקוד או לצייר- תבטאי את הרגשות שלך באמצעותם.
@}

[דנה*]

אזהו שזו הבעיה....
אני לא מסוגלת לדבר ככה על אמא שלי עם אנשים אחרים..כלומר, ממש לרדת לפרטי פרטים..כולם יודעים שאני שונאת אותה(כולל היועצת ) אבל לא יודעים למה בדיוק......
אני לא יכולה פשוט וכשרושמים משהו זה יוצא הרבה יותר בקלות.. תראו מזה נפתחתי פה אליכן... באמת.. וזה מצד אחר עזר לי להוציא ולהוציא את כל מה שאגרתי במשך שנים.. וכל זה האמת התחיל אתן יודעות ממה???
אני במגמת סוציולוגיה... ויש לנו עבודה להגיש לא מצאתי חומר אז פשוט רשמתי את הנושא של העבודה שלי....."גישות שונות של חינוך כלפי יחסי מין".... ותראו מה יצא מזה:) דודה שלי תמיד אומרת לי לא להתייחס אליה ושאמא הכי אוהבת אותי מכל הילדים.... ושתמיד היא אומרת לה את זה כשהן מדברות בפון..... תראו..אני לא יודעת... אני חושבת שאמא כן אוהבת אטותי אבל.. יש לה דררכים נורא משונות להראות את זה:\
( אתמול שלילה היא באה למיטה שלי כ"שישנתי" ונתנה לי נשיקה ואמרה "אני אוהבת אותך... אני יודעת שאני משוגעת לפעמים ומוציאה דווקא עליך הכל אבל את יודעת שאני אוהבת אותך"..... שיחקתי אותה ישנה כמובן כי היה כבר ממש מאוחר..... ואח"F בכיתי כמו תינוק קטן....
אתן יודעות מה עלה לי בראש הדבר הראשון????? " שיואווווווווו אם היא נכנסה לאתר הזה!?!?!? הלך עלי!!!!!! ואז התחילתי לחשוב על איך לעזאזל מוחקים תאתר פה!!!".... אבל.. אני זקוקה לאתר הזה...... אז לא איכפת לי...... וזהו... אח"F כמובן שהלכתתי לישון עם חיוך על הפנים.......
אבל ידעתי שהאושר הזה לא יכול להימשך להרבה זמן... ו... תמיד אמרתי כשמשהו יותר מדי טוב... תמיד נדלקת אצלי נורה אדומה... לא יכולה להיות שהכל ירוקק....!!! וזה באמת היה בשבילי פשוט יותר מדי טוב ב שביל להיות מציאותי!!!!!!!
וכמובן שבבוקר קמתי.......... והכל המשיך כרגיל.... כל היחס העויין..... כל המריבות הצעקות הבכי... וכו וכו.....
אז...זהו..... בתוך תוכה היא מעריכה אותי ואוהבת אותי (כנראה- אני עוד לא שלמה עם זה) אבל מצד שני היא כנראה לא מבינה איך להראות לי את זה.... אז זה יווצא לה בדרכים נורא מוזרות וממש חבל!!!!
וזהו...... האמת היא שאני חיבת לטוססססססססס ללמוד לאזרחות עכשיו:\ חברה שלי כבר שעה מצפצפת לי למטה... פשוט הייתי חייבת להגיבב... אז.... מחכה לתשובה:) ביי

[ענת_ב_פ*]

בתוך תוכה היא מעריכה אותי ואוהבת אותי (כנראה- אני עוד לא שלמה עם זה) אבל מצד שני היא כנראה לא מבינה איך להראות לי את זה....
נראה לי שאת עושה 'עבודה טובה' איתה. לאט לאט תוכלי להראות לה את הדרך.
גם לי כרגע אין הרבה זמן אבל רציתי להגיב למה שכתבת
את נשמעת יותר אופטימית ואני שמחה
תמשיכי להיות בקשר
בהצלחה באזרחות (תרתי משמע...) ושבת שלום

[דנה*]

רק רציתי להודיע שאני בטיפול עכשיו:)
וזה מאוד מאוד עוזר לי..... זה אפילו כייף!

[סיגל_ב*]

אני מאוד מאוד שמחה לשמוע!
ממש יופי.

שולחת לך גדול.

[ענת_ב_פ*]

לא שמענו ממך הרבה זמן ואני מודה שקצת דאגתי...
אני מ א ו ד שמחה לשמוע על הטיפול!
אני מתרגשת בשבילך וגם אני נותנת גדול
@}

[דנה*]

תודה רבה לכן....