סיפורי סבתא

[א_ל_א_ן*]

למען הגילוי הנאות- כמו שאומרים- בחרתי לעשות כתבה בנושא...
מי שמעוניין להתראיין בנושא- מוזמן בשמחה. זה יכול לספק פרסום חינם, בעיתון חמוד...
מי שלא בא לו, להשתתף בדף :טיוטא" זה- אנא עשו את השיקולים שלכם...
מי שרוצה לפרגן לסבתא- ולפרסם בעיתון תמונה של סבתא עם הנכדים- זה נראה לי משהו מקסים- ולספר על הקשר המיוחד- נראה לי מתנה מהממת...

[א_ל_א_ן*]

האם יש קשר בין פעילות משפחתית מקצועית- כגון ליווי אמהות, ליווי הריון, ואלו, לכך שלסבתות של זמננו אין זמן אלינו-
ואני לא מדברת על הדוגמא הקיצונית שלי...

[עפרה_שחר*]

סבתא שלי, גרדה לנברג לבית קייל גרה בכפר שמריהו ודיברה הרבה גרמנית וקצת עברית, אבל לא ממש היתה שייכת לפה.
מכל המשפחה היא האדם שאני הכי מחוברת אליו. היא נפטרה לפני 22 שנים. לבתי העברתי את תיבת התכשיטים המנגנת, מיוחדת, יפה ושהפחידה אותי קצת, שבה הטבעת שלה והתליון לצוואר, כי אני לא עונדת תכשיטים.
הכי אהבתי לישון אצלה באמצע השבוע וללכת איתה בבקר לצבי האופה הג'ינג'י, לאטליז של הכט ולמכולת של מויזלעך- נוחר. בדרך חזרהעברנו בחנות אצל פייגנבלט לקנות בטריות לטרנזיסטור או משהו, ולפטפט על החום שהיה.
תמיד היה אצלה נקי, מסודר וטעים, ותמיד בכניסה פרחי אלמוות סגולים תלויים הפוכים על חבל הכביסה לייבוש בשביל הקבר של סבא שלי (שהכרתי רק מסיפורים).
השקט שלה, הדיוק וטוב הלב מלווים אותי עד היום ואני חולמת עליה ומתגעגעת אליה מאד. עם כל התהפוכות והאסונות שעברתי- היא תמיד היתה צוק של יציבות ואהבה ללא תנאי- באופן שלא קיבלתי בשום מקום אחר.
תמונה שציירתי של בבושקות תלויה אצלי ובה היא, אמא שלי שכבר גם איננה, אני ונעמה.

[לוטם_מרווני*]

ממליצה על ספר של ענת הררי "הולדת סבתא". בזכות הספר הזה, עברתי חיבור מחדש לאמי והבנה מחודשת של הפיכת אם לסבתא.

[פלונית_כרגע*]

הסבתות שלי עדיין חיות וקיימות ותבדלנה לחיים ארוכים.
בתור ילדה, אני זוכרת חופשים בהם באנו אליהם לכמה ימים והלכנו לים.
עם אחת בהסעה לחוף הנפרד ועם השניה ברגל מרחק של שני רחובות עם בגד ים כבר מהבית...
גם הסבים שלי היו נוכחים.
האמת מסבא אחד די פחדתי, יקה גרמני נוקשה שאסור היה להשמיע לידו "שמצן" ז"א לאכול ברעש, תנסו לאכול פלפל..
והשני יותר רגוע. הרבה סיפורי שואה וחלוציות.
אני זוכרת שההורים שלי התווכחו איתם בנושאים שונים ושפעם אבא שלי רב עם הוריו מריבה רצינית למדי ולא באנו אליהם די הרבה זמן.
גרנו די רחוק משתי הזוגות במושב קטן ולהורי לא היה רכב וגם להם לא היה.
היום אני גרה די קרוב לסבתא אחת אבל לצערי הרב אין לי כמעט קשר איתה. יותר קשר של "כיבוד סבתא"
טלפון סתמי פעם בשבוע. עם השניה גם נהיה קשה, השקפת עולמה מאוד רחוקה משלי והאמת גם משל אמא שלי.
אבל היא נמצאת כול שבת בבית הורי וזה לא פשוט.
אימי תפקדה יותר כסבתא אצל אחיותי הגדולות - באה לבקר, הגיעה לחידונים, מסיבות של הנכדים.
אצלי לצערנו הרב היא היתה עסוקה בלטפל באבי, היו לה רגשות אשמה על כך והיא הגיעה אלי לבי"ח אחרי הלידה של בני הצעיר עם אבי שהיה במצב ממש לא משהו בלשון המעטה ועם צידנית מלאה באוכל שאני אוהבת שיהיה לנו בבית.
ומאז הם לא הגיעו רק אנחנו הגענו אליהם.
חמי וחמותי גרים באותה עיר שאנחנו גרים והם סבא וסבתא יחסית מעורבים.
עושים בייביסיטר (אצלם בבית) והיתה שנה שחמותי הוציאה ביום קבוע מהגן.
הם לא רוצים להעיק , הם תמיד שואלים עם אפשר לבוא.
אגב צריך לציין שהסבתות והסבא עובדים במשרה מלאה ושיש להם חיים משלהם ואני מקבלת את זה, הם לא אמורים לעבוד אצלי.
בשני הצדדים עושים כול קיץ "קייטנת סבאסבתא" שהילדים מאוד אוהבים.
בצד אחד זו כמות גדולה למדי של נכדים..
בני הבכור מחכה שאני אלד עכשיו באמצע הלילה כדי לקום אצל סבא וסבתא.
סה"כ החוויה שלהם טובה והם אוהבים אותם.
אצלנו בשני הצדדים הם אחראים במובנים מסויימים על הקשר בין כול האחים.
דואגים שיהיו שבתות משותפות ובכול חופש יום טיול לכולם, או נופש על חשבונם בצד האמיד יותר.
הם מאוד משמעותיים בחיינו.
אבי נפטר לא מזמן, אני לא באמת מעכלת את זה, על בני הגדול זה מאוד השפיע
אמא שלי באה אלינו וזו היתה אטרקציה מבחינתו,
אני עומדת ללדת ואמא שלי אמרה שעכשיו אפשר לבנות עליה.

[א_ל_א_ן*]

נשאיר את הדף-
אבל הכתבה כבר אצל העורך.
בדרך כתבה חדשה
משחקים שאנחנו ממציאים לעצמנו
אתן מוזמנות להיכנס

[אהבת_עולם*]

הדף הזה חמוד בפני עצמו. אני מאוד נהנית לקרוא.
אולי אכנס גם בעצמי לכתוב.

דווקא הייתי רוצה לשמוע עוד סיפורי סבתא.
וגם סיפורי סבא.

[אהבת_עולם*]

הכי אהבתי לישון אצלה באמצע השבוע וללכת איתה בבקר לצבי האופה הג'ינג'י, לאטליז של הכט ולמכולת של מויזלעך- נוחר. בדרך חזרהעברנו בחנות אצל פייגנבלט לקנות בטריות לטרנזיסטור או משהו, ולפטפט על החום שהיה.
עפרה, מאוד נהניתי לקרוא את הזיכרונות שלך. מעוררי נוסטלגיה.
בא לי לקרוא עוד כאלה....

ופלונית כרגע, הצחקת אותי עם זה:
שאסור היה להשמיע לידו "שמצן" ז"א לאכול ברעש, תנסו לאכול פלפל..

[פלונית_כרגע*]

אוי. גיליתי במה שכתבתי שגיאת כתיב ופתאום יצא שמחקתי את כול הקטע.
איך משחזרים?

אהבת עולם אני שמחה שזה הצחיק אותך, אותנו זה מצחיק רק היום. במרחק של למעלה מ20 שנה,
אז זה היה מפחיד למדי. דיברנו על זה בשבעה של אבא שלי וכולנו הגבנו אותו דבר.
אני ניזכרת בעוד דברים. עם הסבים היקים היינו הולכים לסידורים- ירקן,אופה ולחנות דגים שם נתנו לדג עם פטיש על הראש.
מבחינתי זה היה עולם קסום שלא הכרתי, במושב שלי היתה רק חנות מכולת שבה מכרו הכול, מאוד התפלאתי מזה שיש חנויות נפרדות לכול דבר. והיו שזיפי סבתא (שגיב), הייתי בטוחה שהם קיימים רק בבני ברק, כי במושב היו זנים אחרים.

[אהבת_עולם*]

פלונית כרגע, החזרתי לך את ההודעה שלך.

את כותבת כל מיני דברים שמזכירים לי דברים משלי.
ממש עושה לי חשק לספר גם.

הייתי בטוחה שהם קיימים רק בבני ברק
מה זאת אומרת, הסבים שלך היו גרים בבני ברק?
כי שלי היו. והייתי הולכת איתם גם לחנות דגים וגם לשוק, וגם רואה איך נתנו לדג עם פטיש על הראש .
אולי הלכנו לאותן חנויות? לאותו שוק?

[א_ל_א_ן*]

אהבת, נהדר אם הדף יצלח, הרי למה בחרתי מלכתחילה לכתוב על הנושא הזה- בגלל שהוא מעניין.