סיפור הלידה של נעם

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידת בית, דף סיפור לידה במים}

[אסנת*]

לקח לי שישה שבועות לכתוב את סיפור הלידה. בין לבין. וכשסיימתי הוא נראה נורא ארוך. אז אני לא אכתוב את כולו אבל את רובו המשמעותי...

בחמש בבוקר יום שישי התעוררתי עם צירונים שהתגברו לאט לאט. הלידה הקדימה בשבוע וחצי וזו היתה לי הפתעה וגם לא כ"כ כי בתוך תוכי ידעתי.
הצירים המשיכו סדירים ולא כואבים ממש, הלכנו לסופר, שרה לה הגיעה, אכלנו ארוחת צהריים ונכנסנו לנוח.
בשעה חמש, ויויאן מיוחס הגיעה ולקחה את זיו תחת חסותה. אני הרגשתי בטוחה שזיו בידיים טובות ובאותו רגע הלידה התחילה, הצירים התחזקו ותוך 3.5 שעות ילדתי, פשוט לא יכולתי לפתח לידה שזיו היה לידי.

השעה חמש בערך. ויויאן נכנסת עם זיו לחדר משחקים. אני יושבת על הכדור ואומרת "שרהלה שימי את המוזיקה שלך", שרהלה שמה את המוזיקה ואנחנו מתחילות לרקוד.
הצירים הולכים ומתחזקים, כל ציר אני נשענת על אבישלום ועושה קולות נמוכים, שרהלה מעסה לי את הגב התחתון.
אני נשענת בצירים על הקיר שליד הדלת ומביטה לחצר, לנוף של היער ממול והרי ירושלים ובני שמשחק בחצר עם ויויאן וכל זה נותן לי כח, איזה כיף להיות בבית...

לרגע איבדתי אמון והסתכלתי על המשפטים שחגית כתבה לי לפני הלידה והם מלאו אותי אנרגיה מחדש. הצירים הלכו וכאבו יותר ויותר, לקחתי את האבן בידי, האבן שדנה החזיקה בלידה שלה ושהעבירה לחגית שהחזיקה אותה בלידה שלה ואני ממש הרגשתי אותן עם האבן הזו, את העוצמה הנשית.

שרהלה ואבישלום היו מאוד קשובים אלי. הנוכחות של אבישלום הרגיעה ומלאה אותי ושרהלה יודעת באינטואיציה מדהימה מה לעשות או לא לעשות, מתי להשאר מתי לעזוב, כל הלידה.
לרגע זיו נכנס הביתה, מסתכל עלי, נוגע בי וממשיך בשלו, רוצה ללכת עם ויויאן, הוא לא רצה להיות נוכח. כאילו נתן לי אישור שהכל בסדר. כאילו היה בנינו הסכם מראש (זיו בן שנה ושמונה חודשים ועוד לא ממש ידע לדבר).

הצירים התחזקו ואני סוף סוף נכנסת למים. למה סוף סוף, כי מבחינתי הייתי כל הלידה במים, מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת מים ובלידה של זיו הם היו נורא חסרים לי.
בבריכה אני נתלית על הערסל שאבישלום תלה בסלון וממשיכה עם קולות נמוכים, המים טובים לי, עוטפים אותי ואני מרגישה נפלא.
שרהלה ואבישלום דואגים לי. שרהלה שמה לי ביד את האבן ואני שוב מרגישה את העוצמה שבה.

השעה היתה בערך שמונה בערב ואבישלום התחלף עם ויויאן ולקח את זיו במינשא כדי שירדם (במיטה הוא יכול להרדם רק שאני לצידו) . וויויאן באה לעמוד לצידי.
אבישלום ידע שאני אחכה לו ואחכה שזיו יישן למרות שזה כבר נראה הסוף. ואני ידעתי שהוא יספיק להגיע ואני לא אלד בלעדיו.

הרגשתי עייפה וויויאן שמה את ידה על גבי והרגשתי את האנרגיה זורמת דרכה אלי. בירכתי אותה בליבי (לא ממש הייתי במצב לדבר).
לרגע יש הפוגה בין הצירים. אני נתלית על הערסל נחה, מוסיקה נעימה ברקע, ויויאן ושרהלה מחדשות את הנרות סביבי ואני בוהה בנרות ומרגישה ממש מאושרת. החדר מלא בהרגשה נעימה ורגועה (לדברי ויויאן החדר נראה כמקדש).

הצירים התחילו להיות ממש תכופים ללא הפסקות. שרהלה שמה לי את המשפטים של חגית על שפת הבריכה ואני קוראת אותם ומתמלאה, מדמיינת את הצירים כגלים ואני עוד מעט מגיעה לחוף...

אבישלום חזר לאחר שהשכיב את זיו במיטה לישון ונכנס איתי לבריכה. אני מרגישה שהגיע הזמן ללדת.
אני נשענת על אבישלום, ידיי סביב צוארו ואני עומדת על הברכיים. עברו כמה צירים מאוד חזקים ותכופים ואני ממלמלת לאבישלום מילים כמו אני לא יכולה יותר ואבישלום אומר לי את נהדרת ואני אוהב אותך ודמעות היו בעניו מהתרגשות.
לאחר מכן היה ציר אחד חזק והרגשתי את נעם יורד בבת אחת למטה, ואני מרגישה עם ידי את ראשו בפרנאום. כולי רועדת מעוצמת הציר וחוששת לעשות זאת בעצמי (למרות שסיכמתי עם שרהלה מראש שאני עושה את זה לבד), אני אומרת לשרהלה שתוציא אותו. שרהלה בקול רגוע אומרת לי "תיתפסי אותו".
בציר הבא ראשו יצא לתוך ידיי, הרגשתי איך ראשו מסתובב בידיי ואז יצאו גם הכתפיים וכל הגוף החליק לידיי. נשענתי אחורה והוצאתי אותו מהמיים, מאושרת, נעם הקטן מכוסה ורניקס חזק, בוכה, נרגע ומסתכל עלי בעניים גדולות.

[טובי_י*]

מקסים. פעם ראשונה שגם קראתי על אמא שיילדה לעצמה את בנה! כל הכבוד!

[אביב_חדש*]

אסנת - איזה מרגש! נשמע שהיית עטופה מכל עבר!

[דנה_ה*]

איזה יופי! מזל טוב.
תמיד כשאני שומעת על לידה שבה האם הוציאה את התינוק בכוחות עצמה זה מעלה בי תחושה של אימא לביאה או אימא זאבה, משהו טבעי ופראי וחזק ועצמאי ומקסים, פשוט מקסים. תודה על הסיפור.

[אבישלום*]

טוב, אז הנה עוד צד של הסיפור

התחלתי לכתוב ואני לא אסיים עכשיו, אבל בעצם כהקדמה, רציתי להגיד שלמרות שמה שהתחלתי לצייר נראה מאד טכני אז כשאגמור,התמונה היא שונהץ
בעצם מה כל שהתרחש היה מתואם להפליא, כאילו שכל אחד (זיו, אסנת נעם ואני, וגם ויויאן וכמובן שרהלה) פעל לפי התסריט שקיבל ולא פספס אף סימן לכניסה או יציאה.
חוויה מיוחדת.

ובינתיים (עד שאגיע לסוף)

תודה לויויאן שבלעדיה לא היינו יכולים
ותודה רבה לשרהלה, על תפקידה הכפול , הן כמנצחת על התזמורת והן כמנגנת על המשולש, הזה שבקושי שומעים. (טוב, שני החלקים אמורים להיות מחמאה, אני אעבוד על זה)

• יום רביעי
• עברתי בחנות חמרי בניין וקניתי ווים ג'מבו 13 מ"מ
• קניתי גם ארניקה 30 ch שזה היה הדבר האחרון ברשימת הקניות ללידה
• בערב קדחתי בקירות
• יום חמישי
• תליתי ובדקתי את הערסל. הכל מוכן (נותר רק לסדר את הבית)

• יום שישי - יום הע'
• אסנת מעירה אותי לפנות בוקר עם חיוך, "התחילו לי צירים"

שולח בינתיים ...

[ב_דרך*]

מקסים. מקסים. איזו התרגשות. ואיזה שם... (יש לי גם כזה בבית. בלי ו').

[אם_פי_3*]

מרגש כל כך! נפלא!

[אישה_אחת*]

תודה @}

[ליזה_ליזה*]

לקח לי שישה שבועות לכתוב את סיפור הלידה. בין לבין. וכשסיימתי הוא נראה נורא ארוך. אז אני לא אכתוב את כולו אבל את רובו המשמעותי...
מזל טוב! הסיפור שלך מקסים ונפלא, אבל אם לא אכפת לך, אשמח מאוד לקרוא דוקא את הגירסה הארוכה.
בכל אופן, תודה ששיתפת אותנו בחוויה המרגשת! @}

[מאמא_מאוהבת*]

מזל טוב! הסיפור שלך מקסים ונפלא, אבל אם לא אכפת לך, אשמח מאוד לקרוא דוקא את הגירסה הארוכה. גם אני.
בכל אופן, תודה ששיתפת אותנו בחוויה המרגשת!_ גם ממני! @}

[דנה_יחזקאלי*]

הי אסנת
מאד מרגש
נשמע שהיתה הרמוניה מושלמת בין כולם ובעיקר לך עם עצמך. איזה כיף.
וכמובן שהכי נהניתי לקרוא שהחזקת את האבן הירוקה....אחחח...איזו אבן מדהימה.
מזל טוב גדול!

[אבישלום*]

אופס, קראתי שוב את מה שכתבתי וזה נראה קצת כאילו אני כוכב הערב,
אז לא
אני רק הjanitor

אני אמשיך אח"כ את הסיפור וזה יתאזן

[אסנת*]

שוב תודה
קשה לי להאמין שאני אצליח להקליד כאן את כל מה שכתבתי. אולי יום אחד...
דנה, באמת האבן מדהימה. תודה.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

קראתי עכשיו הכל. מרגש וניפלא. איזה כיף ללדת כך.
את לידתי השלישית ילדתי עם שרה לה ,לפני שנתיים וארבעה חודשים. אז היא היתה בתחילת דרכה בלידות בית.
כמו שתארתי לעצמי, היא רק משתבחת עם הזמן.
אבל הדף הזה הוא שלך והברכות הן לך ולמשפחתך המורחבת.
הרבה אהבה ותמשיכו להנות.