מעבר לקנאה

קנאה היא רגש שאני חווה כאשר מישהו או משהו מאיים על קשר חשוב שיש לי עם מישהו אחר.
בעמוד זה אני מתמקד ב"לקנא ל" ולא "לקנא ב", jealousy ולא envy. כלומר לא קנאה מהסוג בה אני רוצה משהו שיש לו ואין לי.

הקנאה הזו היא רגש מורכב.. בתוכה אני מוצא בדרך כלל עצב, תסכול, דחייה.. והמון תשוקה. התשוקה הזו יכולה לגרום לי לאבד שליטה כשאני מקנא.

בדומה לרגשות אחרים, התרבות לימדה אותי לא להכנע לתשוקה הזו ולנסות לשלוט בה במקום. קודם כל עושים כל מה שאפשר בשביל למנוע מצבים בהם יתעורר הרגש - בונים חומות, עושים הסכמים וחוקים - כדי שלא יהיה מצב שנקנא. אם בכל זאת מתעורר מצב (בד"כ בגלל חשדות לגבי שבירת "החוק" או ההסכם שנקבע) שבו אפשרי שנקנא - לעיתים קרובות אנחנו בוחרים לשקר, להעמיד פנים או להתעלם כאילו כלום לא קרה.. גם זה עוזר למניעת הרגש.

ואם אנחנו לא בוחרים להתעלם וללכת קצת עם התשוקה - אז אנחנו מהר מאד הופכים לקשים מאד.. ממש נתקעים ברגש שמבוטא בעיקר באמצעות כעס - והרגש הזה יכול להיות תקוע שנים ועד הקבר, או להתעורר שוב ברמה גבוהה יותר בארוע הבא. ההסכמים והחוקים במקרה הזה עושים את הכל הרבה יותר גרוע כי מצטרף אלמנט הבגידה.

מה היה קורה אם הייתי מראש לא מזמין את אלמנט הבגידה (על ידי מיעוט או העדר הסכמים), והגיע העת שמעורר את תשוקת הקנאה.. ובמקום להתקשות, אני בוחר להשאר רך - "להתבונן" ברגש כפי שאומרים.. ללמוד ממנו ועוד כל מיני מילים שקל להגיד אבל לא כל כך קל לבצע...
הרי ברור שנסיונות המניעה לרגש הזה נכשלים לעיתים קרובות.. ושיש עוד אופציה חוץ מ"להמשיך הלאה" עד הפעם הבאה (להדחיק) ו\או להתקע לנצח..

אבל ברצינות -
מה נמצא מעבר לקנאה ואיך מגיעים לשם?

אשמח לשמוע ולהחכים מהתבונא הקולקטיבית שלנו בנושא הזה.

אני מבינה שאתה מדבר על בני זוג ולא על הילד הבכור שפתאם מביאים לו עוד אח לחיים, ואומרים לו לא לקנא כי יש
אהבה לכווולם. אחרת לא הבנתי את התשוקה בתוך שלל הרגשות.

ממש מזכיר לי את המעגל של סוניה זרחי בנושא כעס ב{{}}יום עיון באופן טבעי 2008...
גם הכעס הוא תולדה של רגשות אחרים שנתקענו איתם.
אין לי הרבה תובנות בנושא חוץ ממה שאתה אמרת, פחות או יותר: כדאי לחקור לעומק כדי לגלות מה הוא הסיפור שמאחורי הרגש, ולראות אם הסיפור הזה באמת מחוייב המציאות, או שאנחנו יכולים פשוט להסתכל על המציאות בלי הסיפור שלנו. ממש כמו ב-העבודה של ביירון קייטי.

^{וחוץ מזה - תבונ{{}}ה זה עם הא בסוף, לא אלף...}

מה נמצא מעבר לקנאה
פחד מאובדן? ומאחוריו - תחושת האובדן עצמה (ייאוש, בדידות, מחסור באהבה).
הכעס נותן אשליה של שליטה ולכן הוא כל כך שימושי

.

ואיך מגיעים לשם?
השיטה שעוזרת לי (בכלל לגבי רגשות):
מסתכלים לפחד בפנים. נכנסים אליו פנימה.
מדמיינים שמה שמפחדים ממנו כבר קרה. נשארים עם הרגש והתחושה של מה שזה עושה ולא בורחים מהם (זו מיומנות נרכשת. אפשר לעשות את זה בהמשכים)
שואלים את עצמנו: מה אני רוצה שיקרה? מה אני צריך עכשיו? מה אני באמת צריך עכשיו? (הרבה פעמים עוזר לבקש את זה ממישהו שאתה מדמיין שנמצא מולך - זה יכול להיות מישהו ספציפי או ערטילאי).
ממשיכים בכיוון שבו הבטן מתכווצת והדמעות עולות בגרון, כי זה הכיוון הנכון.
נותנים לזה להמשיך לכיוון שאליו זה ממשיך, בלי לנסות לסמן מטרה מראש. אם נבהלים ומפסיקים, תמיד אפשר לנסות שוב בהזדמנות אחרת.
בשבילי זה עבד הרבה פעמים

.

בהצלחה.

רוזמרין - לדעתי זאת אותה הקנאה..
"נסעתי עם חבר לטיול - הוא פגש מישהי והם מתקרבים ואני אשאר לבד.."
"בעלי נמשך לחברה שלי והיא יפה יותר"
"להורים שלי אין זמן יותר אליי בגלל שיש עוד אח והוא יותר חמוד ממני"

אם אני מדחיק או מביע את הרגש הזה.. התשוקה מורגשת באופן ברור. מין כדור אש בבטן..

עודד אני מסכים איתך, אני בהחלט רואה הקבלה בין כעס לקנאה - שניהם רגשות מורכבים (לעומת בסיסיים, כמו עצב למשל).

תמי תודה על השיתוף בתהליך -
פחד מאובדן? ומאחוריו
בכוונה אמרתי מעבר ולא "מאחורי" - אבל זה באמת מבלבל. בהחלט אפשר להגדיר קנאה כפחד מאובדן. אני מתכוון לצד השני של הקנאה.. לראי שלה.. אחרי שמפרקים את הקנאה לרגשות הבסיסיים כמה פעמים.. ועוברים את זה.. איך זה נראה בפעם הבאה? מה קורה אחרי זה?
מה קורה לסיפורים כמו "נסעתי עם חבר לטיול - הוא פגש מישהי והם מתקרבים ואני אשאר לבד.."
האם חייבים להרגיש פחד מאובדן\קנאה כל פעם? לכווץ את הבטן ודמעות?

מאד מתחברת למה שתמי כתבה.
בכוונה אמרתי מעבר ולא "מאחורי" - אבל זה באמת מבלבל. בהחלט אפשר להגדיר קנאה כפחד מאובדן. אני מתכוון לצד השני של הקנאה.. לראי שלה.. אחרי שמפרקים את הקנאה לרגשות הבסיסיים כמה פעמים.. ועוברים את זה.. איך זה נראה בפעם הבאה? מה קורה אחרי זה?
אני חושבת שבשביל להגיע ל"מעבר" פשוט צריך לעבור כמה (וכמה?) פעמים את ה"מאחורי" וה"מתחת". כלומר, רגש שכבר עשינו עבודה על לחוות אותו ולא לברוח ממנו, על להרגיש את המרכיבים הבסיסיים שלו בלי להיבהל, משנה את הפנים שלו.
קשה לי לחשוב על תשובה לשאלה הזאת, אבל יש לי שתי מחשבות בנושא:
א. יכול להיות שה"אחרי" מתבטא אחרת אצל כל אחד, בהתאם לתהליך שהוא עבר עם זה ולקשיים שמלכתחילה הקנאה התיישבה עליהם.
ב. אולי אם לא מפחדים מהרגשות הבסיסיים ויש מסוגלות לחוות אותם אז הקנאה כבר פחות צריכה להופיע על כל השכבות שלה. למשל, בסיפור כמו
"נסעתי עם חבר לטיול - הוא פגש מישהי והם מתקרבים ואני אשאר לבד..", אם אני יכולה מייד לזהות את הפחד להישאר לבד או לאבד אהבה ולא צריכה לעבור דרך קנאה או כעס בשביל להגיע לשם, נדמה לי שהתהליך יהיה קל יותר.

מה שלעתים עוזר לי אבל מדובר בתהליך יותר ארוך ולא התמודדות רגעית עם הרגש זה לנסות להבין מה הקנאה מחזקת בנקודות החלשות אצלי באופי\בראש ואיך אני יכול לעבוד עליהן.
למשל "נסעתי עם חבר לטיול - הוא פגש מישהי והם מתקרבים ואני אשאר לבד.." -> למה אני מפחד להיות לבד? אולי יש לי פחד מיצירת קשרים ספונטנים? אולי החבר הוא עוגן שאני לא רוצה לאבד? וכו'...
"בעלי נמשך לחברה שלי והיא יפה יותר" -> יש לי בעיה של דימוי עצמי בקשר לגוף? אולי בעיה בזוגיות\מיניות ביננו ולא שמתי לב? אולי בכלל אני לא בטוחה בקשר או במיניות שלנו? וכו'....

וכך לעבוד על החולשות שנמצאות אצלי מעבר לקנאה

אופק,

הדיקדוק בין "מעבר" ל"מאחורי" נראה לי כמו דקדוקי עניות. מה שמשנה הוא להגיע לאמת, לא? אז מי שעומד מאחורי, מלפניי ומצדדיי הוא העומד (או האמת). תקרא לזה איך שאתה רוצה.
הרגש של הכאב הוא הרגש הבסיסי ויש בו אובדן, ייאוש, חוסר אונים, בדידות ומחסור באהבה. הקינאה היא הגנה או רגש מישני. כך גם הכעס. מעבר להגנות בסופו של דבר יש הרגש הבסיסי (וכך התחמקתי משאלת המיקום הגאוגרפי המדוייק

).

אני מסכימה עם שני הדברים ש אמא ללי כתבה. לדעתי ומניסיוני שניהם נכונים.

התהליך מתואר בפירוט רב יותר בדף תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות .

אופק, (הי) אם הבנתי נכון התכוונת לשאול מה מרגישים כשהקנאה מתפוגגת. ז"א איך מרגישה החוויה במקום שכבר אין קנאה. (כן?)
אני יכולה רק לספר כי חוויתי קנאה עצמתית מאוד במשך כמה שנים והיא היתה מורכבת משכבות שונות של פחד וחוסר בטחון. (בהתאם לאישיותי ואופיי) לאחר שנים של התמודדות עם הנושא באופן ישיר ועקיף (עבודת מודעות) אני יכולה לאמר שהקנאה פשוט נושרת ממני. בדומה לפחדים אחרים שנשרו ברגע שהארתי אותם.
איך זה מרגיש בלי? כל מיני: קלילות, שחרור, שמחה...

אופק, תודה על השאלה.

אני מתכוון לצד השני של הקנאה.. לראי שלה.. אחרי שמפרקים את הקנאה לרגשות הבסיסיים כמה פעמים.. ועוברים את זה.. איך זה נראה בפעם הבאה? מה קורה אחרי זה?
הראי של הקנאה היא האהבה. כאשר מתבוננים בקנאה ונותנים מקום לתחושות שעולות נחשפת האהבה שתמיד היתה. ואז חווים כמו שנעמי אמרה קלילות, שחרור, שמחה...

מה קורה לסיפורים כמו "נסעתי עם חבר לטיול - הוא פגש מישהי והם מתקרבים ואני אשאר לבד.."
כמספר הסיפורים מספר האפשרויות להמשך שלהם. אם הייתי נוסעת עם חברה והיא היתה פוגשת מישהו ובעקבות זאת הייתי מרגישה לבד הייתי בוחנת את האפשרויות שלי:
לבדוק מה אני מרגישה? לשתף אותה? להמשיך בטיול ולא לומר כלום? לפרוש ולהמשיך לבד?

האם חייבים להרגיש פחד מאובדן\קנאה כל פעם? לכווץ את הבטן ודמעות?
זו תגובה טבעית ומדוייקת לפחד.
ועל הפחד נכתב רבות כאן. מוסיפה את האפשרות לחבק אותו.

אני מרגיש שאני לא מספיק ברור לעצמי בנושא ולכן אני שמח לקרוא ניסוחים של אחרים וגם להתנסח בעצמי כמה פעמים..

אז אני מנסה שוב לנסח.

התרבות שלנו כבר יותר מדי זמן דוחפת לנו שקינאה זה משהו "חמוד", משהו "טבעי", או סימן אנחנו "מאוהבים". כפי שאמרנו, קינאה נובעת מפחד - ופחד ואהבה לא הולכים ביחד.. בשביל לצמוח ולהתרחק מהנתיב אליו הורגלנו - הקינאה - נראה לי חשוב שנדע מהו הנתיב השני.. יש שיאמרו בכיוון ההפוך מקינאה. הכיוון בו אנחנו בוחרים לאהוב ללא פחד.

שליחה על ידי שחרור* » 23 מאי 2008, 13:23

אני חושבת שקנאה בדרך כלל מגיעה ממקום שבו אנחנו לא אוהבים את עצמנו, לא שלמים עם עצמנו ושוגים באשליה שחיבור עם מישהו מסויים ימלא לנו את החסך הזה.
נראה לי שהכיוון הנגדי יכול להיות שלמות וקבלה עצמית- אם נאהב את עצמנו מספיק, נהיה מספיקים לעצמנו בשביל הרגשת השלמות, נצליח לאהוב בני אדם אחרים ללא תלות בצורה שמשחררת את שני הצדדים להיות מה שטוב להם.

אז מה אם במקום להיות מאוים כשמישהי שאני אוהב אוהבת מישהו אחר, זה יסב לי אושר והנאה? נשמע בלתי-אפשרי? לדעתי אפשר לחוות זאת כאשר מתחייבים לאהוב ללא פחד.

אז מה אם במקום להיות מאוים כשמישהי שאני אוהב אוהבת מישהו אחר, זה יסב לי אושר והנאה? נשמע בלתי-אפשרי? לדעתי אפשר לחוות זאת כאשר מתחייבים לאהוב ללא פחד.
אולי תתן לעצמך קצת מקום לחיות? אתה חושב שמי שיתחייב לאהוב ללא פחד לא יקנא לעולם? מי שלא חווה רגשות שנתפסים כשליליים סימן שהוא מת. מבפנים או מבחוץ. תשחה בקנאה, תטבע בה, תחבק אותה ותתעלס איתה. היא יכולה לקחת אותך למקומות גבוהים אם תתן לה מקום להיות.
אתה לא חייב לצאת עם סכין לדו קרב עם הגבר שאהובתך אוהבת, יש הבדל בין מעשים לרגשות, אבל תן לעצמך להיות. עם כל מי שאתה. שלם, רב גוני, מתעתע.

אז מה אם במקום להיות מאוים כשמישהי שאני אוהב אוהבת מישהו אחר, זה יסב לי אושר והנאה? נשמע בלתי-אפשרי?

מודה- אני מקנא.
כשאישתי נוסעת לבלות יום בגליל עם ידיד , אני לא אוהב את זה...קשה לי לפתוח את הלב הרחב שלי לאהוב את זה.
לפעמים, כשהקנאה מתגברת, למרבה בושתי, אני מעדיף לסוע איתה, אבל אז אני נכנס ללופ: מה,? אני נוסע איתה, כמלווה? רק כי אני מקנא...הלוא אינני יכול להתנהל רק מתוך הקנאה? הרי יחסינו מבוססים על אמון ועל כנות, מה קורה איתי?
ובכל זאת אני בלופ...המודעות שלי אומרת משהו אחד, הרגשות משהו אחר...

אני חושב שחלק ממה שאנו מדברים עליו כאן, נמצא בהרצאה/ שיחה של רונית נשר, מתוך אתר בקול.
למרות, שחלק ממה שהיא מדברת עליו כן קשור ל envy.
בכל זאת, מצאתי את ההרצאה מועילה ומעוררת אצלי מחשבות.
אם מישהו יאזין וירצה לשוחח על זה, אני כאן, כבר בן 35 ומקנא לפעמים כמו ילד קטן....

ההרצאה/ שיחה קצרה על קנאה:
http://bekol.co.il/index.php?page=item&[po]item id[/po]=104

שליחה על ידי ענתי* » 24 מאי 2008, 21:19

תשחה בקנאה, תטבע בה, תחבק אותה ותתעלס איתה
נשמע מבטיח

תשחה בקנאה, תטבע בה, תחבק אותה ותתעלס איתה

ואותי זה מפחיד...לא נשמע לי מבטיח בכלל ...
כל כך הרבה פעמים נתתי לעצמי להתבוסס בקנאה, שהפכה להיות הרסנית, פוגעת, וגרמה לכאב ועלבון.
זה בכלל מרגיש לי כמו התמכרות, לפעמים, לקנא...
אולי אם יש כאן משיהו שמבין בכימיה של רגשות: האם ייתכן שהקנאה משחררת חומרים לגוף, והם ממכרים?

אין לי מושג איך להיגמל מההתמכרות הזו,
אני מודה ומתוודה שאני מקנאה כמעט בכל:
בחברה טובה שילדה לא מזמן ( גם אני רוצה הריון חדש...)
בבעלי כשהוא ביום כיף בעבודה עם חבריו ( ואני בבית עם הילדה הקטנה)
בזוג חברים שקנו בית חמוד ( ולנו אין כסף כעת , בקושי חיים בשכירות...)
בחברה שלומדת קורס מרתק ( ושוב, בגלל שאין לי כסף להצטרף אליה, אני יושבת בבית ומקנאה).

בעיקרון- אני יודעת שאני נשמעת נורא פולניה, ואני לא כזו-
רק בקנאה כן ...

גם אני רוצה = קנאה?

תמי וללי -

בתהליך דומה מאוד לזה שתמי גלילי תיארה, גיליתי שאצלי קנאה קשורה לצורך באישור חיצוני ("רוצים אותי, זה סימן שאני --- " השלימו את החסר בהתאם לסיטואציה).
כשהבנתי את זה, יכולתי די מהר להניח לעניין ולזכור שאני - אני, בלי קשר למה-שאני-חושבת-שמישהו-חושב-עלי.
ומתוך ההבנה הזאת גדלתי וגם נעשיתי נדיבה יותר כלפי מי שקינאתי לו.

לרוב הקנאה תופסת אותי בזמנים של חוסר ביטחון. אז פתאום החרדה גוברת ואיתה ה היקשרות המאמללת.
פעם, אחרי שבן זוגי החליט להיפרד ממני, הייתי הרוסה שבועיים. ואז הבנתי שהעולם מלא באהבה, והיא תגיע ממקום אחר, ולא כמו שתכננתי.
הצורך שלי להיאהב דווקא על ידו תקע אותי. כשוויתרתי - פרחתי.
היום אנחנו חברים טובים בלי שום משקעים, כי שנינו המשכנו הלאה למקום טוב יותר.
[מקווה שהייתי ברורה -

<דף מצוין!>

אוקיי.
אני רוצה להציג מושג חדש.. באנגלית שמו compersion, בעברית אני קורא לזה הינאה. שורש ה.נ.א בבניין של קינאה.
הינאה היא ההיפך מקינאה. אהבה ללא פחד. הנאה מכך שאהוב או אהובה חולקים אהבה עם אחרים.
קיבלתי אישור מאריק פראנסיס לתרגם את המאמר המצוין שלו בנושא.

אודות הינאה (compersion באנגלית).

בואו נתרגם בצוותא את המאמר הבא:
(with passion קיבל אישור) המקור יוסר לאחר התייצבות התרגום העברי..

A crazy little thing called...
By Eric Francis

משהו קטן ומטריף ושמו...מאת אריק פרנסיס

For Valentine's Day, I have a word for you: "Compersion." It's probably not a word you've ever heard.

לכבוד "ט{{}}ו באב יש לי מילה בשבילכם: "הינאה". רוב הסיכויים שלא שמעתם את המילה הזו מעולם.

Compersion begins the first time we are turned on by someone else's pleasure, or the idea of someone else's love for anyone besides us. You may think this is totally out-to-lunch. But for some people it's totally natural. There are those who are not the "jealous type," and then there are those who just love love, no matter who's it is. We all know it's possible. We may have an idea of how good it would feel to dissolve into the safety, freedom and unconditional acceptance of our lovers and all that they are, including the other people that they may love, and how great it would feel to let them experience all that we are, including the other people we may love.

הינאה מתחילה בפעם הראשונה שאנחנו "נדלקים" מהנאה של מישהו אחר, או מהרעיון בו אהבתו של מישהו מופנית לכל אחד אחר חוץ מאיתנו. אפשר לחשוב על זה כהלצה פרועה. אבל לאנשים מסוימים זה לגמרי טבעי. יש כאלה שהם לא "מהסוג המקנא", ויש את אלה שפשוט אוהבים אהבה, ולא משנה של מי. כולנו יודעים שזה אפשרי. אולי אפילו יש לנו מושג כמה טוב זה ירגיש להתמוסס לתוך תחושת הבטחון, החופש, והאהבה ללא תנאי של המאהבים שלנו וכל מה שהם, כולל האנשים האחרים שאולי יאהבו, וכמה נפלא זה ירגיש לאפשר להם לחוות את כל מה שאנחנו, כולל אנשים אחרים שנאהב.

This way of being is called compersion.

לדרך זו של הוויה קוראים הינאה.

We've all found ourselves in a corresponding reality at one time or another: trapped by love. Loving someone, feeling open and real with them and sensing it could last forever, and then, mysteriously, another soul enters the scene of our lives, conversations develop, minds meet, sexual interests may grow...we know that there's not really a conflict, or that there should not be one...but there is, or seems to be...and we are left with a huge question of what to do, because our present partner will probably just freak out if we tell them about our experience. And the contradiction is that the experience of this new person is so good. It is so real. And yet it threatens to destabilize what we call love.

כולנו מצאנו את עצמנו בזמן זה או אחר במציאות תואמת: לכודים על ידי אהבה. אוהבים מישהו, מרגישים פתוחים ואמיתיים איתם ומרגישים שזה יכול להמשך לנצח, ואז, באופן מיסתורי, נפש אחרת נכנסת לזירה זו של חיינו, שיחות מתפתחות, דעות נפגשות, משיכה מינית עלולה להתפתח... אנחנו יודעים שאין כאן באמת בעייה, או שלא אמורה להיות... אבל יש משהו, או לפחות נראה ככה... ואנחנו נשארים עם שאלה ענקית בנוגע למה אפשר לעשות, מכיוון שרוב הסיכויים שהבן זוג הנוכחי שלנו יאבד את העשתונות אם נספר לו על חוויתינו. והסתירה היא שהחוויה של האדם החדש הזה כל כך טובה. כל כך אמיתית. ולמרות זאת היא מאיימת להפר את האיזון של מה שאנחנו מכנים אהבה.

When informed that love is growing with someone outside of a primary relationship, most people are, at first, unlikely to respond with compersion. They may not quite be washed over with joy and tell you that your love for this other person is thoroughly beautiful. Usually, at first, people respond with fear -- usually, the fear of loss of control. And it's that control that we are called upon to give up when we embrace compersion.

כששומעים לראשונה על אהבה שצומחת לה עם מישהו מחוץ למערכת היחסים הראשית, רוב האנשים בהתחלה לפחות, לא מגיבים בהינאה. יתכן מאד שהם לא יהיו מוצפים באושר ויגידו שהאהבה שלך לאדם האחר היא פשוט מקסימה.. בדרך כלל, בהתחלה, אנשים מגיבים בפחד -- בדרך כלל, הפחד מאיבוד שליטה. וזוהי השליטה עלייה אנחנו מתבקשים לוותר כשאנו בוחרים בהינאה בזרועות פתוחות.

If what I hear is true, then a lot of people reading this are already getting nervous. The idea of allowing our partner to be free may seem like a wild concept, the last thing we would ever do. Visions of this person, our very lover, in another person's arms, can burn through us like hot coals. But more to the point, the whole idea of really feeling our feelings without denial or resistance is a daring thing in itself. For so much of what we call love is really about resistance, and hiding who we are, and possessing the other and hence ignoring their reality, and judging ourselves for being imperfect because we are so controlling. Hardly what you could call the divine light of freedom. But many people feel that freedom is dangerous.

אם זה נכון מה שאני שומע, אז אנשים רבים שקראו מה שכתבתי עד עכשיו כבר מתחילים להילחץ. הרעיון לשחרר את בני הזוג שלנו נשמע אולי פרוע, הדבר האחרון שאי פעם נעשה. מראה בן הזוג שלנו, המאהב שלנו, בזרועותיו של אחר, עשוי לבעור בנו כגחלים לוחשות. אך אם לחדד את הנקודה, הנכונות לחוש באמת ברגשותינו ללא הכחשה או התנגדות היא צעד נועז כשלעצמו. שכן חלק כה גדול ממה שאנו מכנים אהבה הוא למעשה התנגדות והסתרת העצמיות שלנו, תפיסת בעלות על האחר ולכן התעלמות מהמציאות שלהם, והלקאה עצמית על כך שאנחנו לא מושלמים בגלל שאנחנו כאלה שתלטנים. לא ממש מה שהיית מכנה האור האלהי של החירות. אך אנשים רבים חשים שהחירות - מסוכנת.

Now, relationships are complicated enough without adding other people to the equation. Yet these other people seem to somehow add themselves. We notice them in this insanely isolated, fragmented world we live in, especially so because the way we create our relationships is extremely isolating, in a time in history in which we so desperately need community. So when people we really like show up in our jobs and in our email boxes and move into apartments next door, when we pick up on their scent and want to include them in our lives, it's not something we typically want to resist or hide from the world. It's something to celebrate.

עכשיו, מערכות יחסים מורכבות דיין גם בלי שנצרף עוד אנשים למשוואה. ובכל זאת, עושה רושם שהאנשים האחרים פשוט מצטרפים מאליהם. אנחנו מבחינים בהם בעולם מנוכר עד טירוף, שבו אנו חיים, במיוחד משום שהדרך בה אנו יוצרים מערכות יחסים היא מבודדת ביותר, בתקופה המשוועת כל כך לצורך בקהילה. כך שכאשר אנשים שאנחנו ממש מחבבים צצים במקומות העבודה או בתיבות האימייל שלנו ועוברים לדירה הסמוכה, כשאנחנו חשים בניחוח המיוחד שלהם ורוצים לצרף אותם לחיינו, לא סביר שזה משהו שנרצה להתנגד אליו או להסתיר מהעולם. הרי זה משהו אותו צריך לחגוג.

Having noticed reality, we may feel a need to keep going, to keep exploring. We need to allow ourselves to be free. And this will take work. We need to teach people to love us for who we are. We need to learn compersion for others -- to feel and express the love that loves them for who they are. This is not as hard as it sounds. And taking the journey is all the more appealing if we realize that all the fear and insecurity that emerged when a second love interest entered the picture were already there all along, a kind of festering toxin we were living with in a secret shadow world that always seemed to haunt the relationship. When the light is brought in, and the toxins are purged, and we are seen for who we are, we can really begin living.

לאחר שנפקחנו למציאות, אנו עשויים לרצות להמשיך הלאה, להמשיך לחקור. עלינו להרשות לעצמנו להשתחרר לחופשי. וזה ידרוש עבודה. עלינו ללמד אנשים לאהוב אותנו בגלל מי שאנחנו. עלינו ללמוד לחוש הינאה כלפי אחרים - לחוש ולבטא אהבה כלפיהם בגלל מי שהם. זה לא קשה כמו שזה נשמע. והיציאה למסע הרבה יותר מושכת כשמבינים שכל הפחד וחוסר הביטחון שמתעוררים כשאהבה שנייה נכנסת לתמונה היו שם למעשה כל הזמן. מין רעלן שכרסם בנו בעולם צללים חשאי שתמיד רדף את מערכת היחסים. כששופכים אור על הנושא והרעלנים מתטהרים, ואנו נראים כמי שאנחנו, אנחנו יכולים להתחיל לחיות באמת.

So one thing you can count on, if you are in a situation where you need to teach another person compersion, is that they may relate to the fact that it's better to be alive than dead. And the only way they can love you is when they are alive. That means really free. Really understanding and aware and loving you, not an image they have of you. And you need to learn to love them, not an image you have of them. It is tricky. It is challenging. But it is possible.

אז דבר אחד שאפשר לסמוך עליו, אם אתם במצב בו אתם צריכים ללמד מישהו אחר הינאה, הוא שיתכן שיוכלו להבין את העובדה שעדיף להיות חי מאשר מת. והדרך היחידה בה הם יכולים לאהוב אותנו היא כשהם בחיים. זה אומר חופש של ממש. באמת שיבינו ויהיו מודעים ויאהבו אתכם, ולא את הדמות שהלבישו עליכם. ואתם צריכים ללמוד לאהוב אותם, ולא את הדמות שהלבשתם עליהם. זה לא קל. זה מאתגר. אבל זה אפשרי.

Compersion is an idea that emerged from something called the "polyamorous" culture, a segment of society in which people openly choose to have more than one committed lover. In such arrangements, it obviously becomes necessary to work through jealousy, but in the early days of the polyamorous movement, something else was discovered: once jealousy was understood and hearts opened, great feelings of warmth, pleasure and appreciation became available at the idea of peoples' partners loving others. In other words, the bliss of love and sexual ecstasy would expand in a wave-like ripple. When people drop their guard and just feel, so much pleasure is possible -- more than we ever imagined.

הינאה היא מושג שהגיח לאוויר העולם ממשהו שקרוי תרבות "הפוליאמוריה", פלח של החברה בו אנשים באופן גלוי ופתוח בוחרים יותר ממאהב\ת מחוייב\ת אחד\ת. בכזה סגנון חיים, די ברור שנדרשת עבודה ותשומת לב לקינאה, אולם בימיה הראשונים של התנועה הפוליאמורית, משהו אחר התגלה: ברגע שהייתה הבנה בנוגע לקינאה ולבבות נפתחו, רגשות עזים של חום, הנאה, והערכה הופנו כלפי הרעיון שבני הזוג שלנו יאהבו אחרים. במילים אחרות, האושר העילאי מהאהבה וההתרגשות המינית התפשטו באדווה של גלים קטנים. כאשר אנשים מפסיקים לעמוד על המשמר ופשוט מרגישים, כל כך הרבה עונג נהיה אפשרי - יותר משדימיינו אי פעם.

Sure, other stuff comes up, but it was already there, and it's as though love is washing it out of us so that we can really be free. And that other stuff -- resentment, anger, fear of
abandonment, and the rest -- all needs to come up in order to give the relationship a chance to have life. Swept under the rug, these things are far more damaging.

כמובן, עוד דברים עולים לעיתים, אלא שהם היו שם עוד לפני כן, ונדמה שהאהבה גורמת להם להשטף החוצה מאיתנו כך שנוכל באמת להיות חופשיים. והדברים האחרים האלו -- התנגדות, כעס, חרדת נטישה, וכל השאר -- חייבים להופיע על מנת לתת למערכת היחסים הזדמנות לקבל משוב של חיים. כאשר מטאטאים אותם מתחת לשטיח, הדברים האלו יכולים להזיק פי כמה.

Growing through them is a process. It's relatively easy go get turned on witnessing another human being's ecstasy or erotic joy. It's a lot more challenging to live with the implications this experience seems to have in our relationships, and is part of the delicate walk of negotiating our sense of security in the universe. We don't want to lose this other person who is so dear to us, whether we lose them to another person, or because they can't deal with their fear of losing us.

לעבור דרכם ולצמוח זה תהליך. זה קל יחסית להתחרמן כשעדים לתשוקה או עונג של בן אדם אחר. זה מאתגר הרבה יותר לחיות עם ההשלכות שהחוויה הזו נוטה לגרום להן על מערכות היחסים שלנו, וזה חלק מההליכה הרגישה בה אנחנו מנהלים משא ומתן עם תחושת הבטחון שלנו ביקום. אנחנו לא רוצים לאבד את מי שיקר לנו כל כך, באם נאבד אותם לאדם אחר, או מפני שהם לא מסוגלים להתמודד עם הפחד שלהם לאבד אותנו.

Love, as we often define it, is usually considered to be an exclusive rather than inclusive game. Someone loves you and therefore doesn't love anyone else. But when you add it up, this usually comes out to a loss, because in our short visits to the planet, in a healthy state of mind, we might want to love everyone who is righteous and true, and to return the love of everyone who touches our hearts, and call that safety and nothing else. For living in the constant fear of loss and betrayal is hardly safety; it is hardly the security we say we seek; it is a setup for total paranoia, but strangely, sadly, it's called love.

אהבה, כפי שאנו לעיתים קרובות מגדירים אותה, נחשבת בדרך כלל למשחק בלעדי (אקסלוסיבי) ולאו דווקא כוללני (אינקלוסיבי). מישהו אוהב אותך ולכן הוא לא אוהב אף אחד אחר. אולם בסך הכל, אנחנו בדרך כלל נגיע להפסד, מפני שבביקורים הקצרים שלנו בעולם, במצב שכלי בריא, יתכן ונרצה לאהוב כל מי שהוגן ואמיתי, ולהחזיר אהבה לכל אלו שנגעו בליבנו, ולקרוא לזה בטחון ולא לשום דבר אחר. כי לחיות במצב מתמיד של פחד מאובדן ובגידה זה ממש לא בטוח; זה אפילו לא הבטחון שאנחנו טוענים שאנחנו מחפשים; זה מתכון בטוח לפראנויה מוחלטת, אבל באופן מוזר, ועצוב, קוראים לזה אהבה.

And as for sex -- it's no big secret that we're turned on by many people. But it's only been the "moral high ground" of certain, let's say, social movements, that has instigated the idea anything but strict heterosexual monogamy and sex for reproduction only is permissible. In this world, do we need to live by these ancient codes? Well, not if we are honest.

ולגבי מין -- זה לא סוד גדול שאנשים רבים מדליקים אותנו. אולם זו רק הייתה "מוסריות עליונה" של, בואו נאמר, תנועות חברתיות, שעודדה את הרעיון שמלבד הטרוסקסואליות מונוגמית ומין למטרות רביה שום דבר אחר לא מותר. בעולם הזה, האם אנחנו צריכים לחיות לפי כללים עתיקי יומין שכאלו? ובכן, לא אם אנחנו כנים לעצמינו.

It is true that if one's lover has sex with another person, or even gets close to another person, they may choose to be with that person and not you. And this is a possibility we have to face no matter what. Living the way of compersion brings this to the surface where we can see it and work with it.

זה אכן נכון שאם אהוב של מישהו מקיים יחסי מין עם מישהו אחר, או אפילו רק מתקרב למישהו אחר, שאולי יבחר להיות עם האדם הזה ולא איתך. וזוהי אפשרות שנצטרך לעמוד מולה לא משנה מה. חיים בדרך ההינאה מביאים זאת לפני השטח שם נוכל להתבונן ולעבוד עם זה.

Yet remember that more often, jealousy has nothing to do with one's partner actually having sex or sharing love outside the relationship. It is about the imagined fear of loss. We can become jealous at the mere idea or suspicion of this, or at our partner's fantasies, and even at the love shared with him or herself. In plenty of relationships people stop masturbating (and creating art or music or writing or taking long walks in the woods) because it's perceived as a threat by their partner. And that is not life.

אך זכרו שיותר מבדרך כלל, אין שום קשר בין קינאה לזה שבן\ת הזוג של מישהו באמת מקיימ\ת יחסי מין או חולק\ת אהבה עם מישהו מחוץ למערכת היחסים. העניין הוא שמדמיינים את הפחד מהאובדן. אנחנו יכולים לקנא פשוט מהרעיון או חשד למשהו, או לקנא בפנטזיות של בן\ת הזוג, ואפילו באהבה שהיא\הוא חולק\ת עם עצמו\ה. במערכות יחסים רבות אנשים מפסיקים לאונן (וליצור אומנות או מוסיקה או ללכת לטיולים ממושכים ביער) משום שאלה מתפרשים כאיום על ידי בן\בת הזוג. ואלו אינם חיים.

Compersion takes us to the next realm beyond. It is about being with and appreciating our partners for their desires, dreams, wishes and their personal journey to selflove. It's about being real, and having relationships as real people.

הינאה לוקחת אותנו לשלב הבא ומעבר. מדובר על להעריך את בני הזוג שלנו בתשוקות, החלומות, והמשאלות שלהם והמסע האישי שלהם לאהבה-עצמית. מדובר בלהיות אמיתיים, ולקחת חלק במערכות יחסים כאנשים אמיתיים.

And how do we get there?

ואיך נגיע לשם?

Start by telling the truth. This is what we need anyway. Sharing this truth we possess in our hearts, the essence of our being, is supposedly why we got involved with this other person in the first place. It's important to tell the truth gently, clearly and without the fear or the intention of hurting the other person, but not holding back, either. Then, because we are claiming the birthright of love, we must love them through their reactions and responses. This is a commitment it's best to go into the situation with. And we must love ourselves through their reactions, which is to say, not feeling guilty about who we are. So listen carefully, and let your partner own his or her feelings.

התחילו בלהגיד את האמת. זה מה שאנחנו צריכים בכל מקרה. שיתוף באמת הזו השוכנת בליבנו, המהות של ההוויה שלנו, אמור להיות הסיבה בגללה התקרבנו ונקשרנו לבן אדם האחר מלכתחילה. זה חשוב להגיד את האמת בעדינות, בבהירות וללא הפחד או הכוונה מ\לפגוע באדם האחר, אבל גם מבלי לעצור את עצמינו. אז, מכיוון שאנחנו תובעים את זכות הלידה של האהבה, אנחנו חייבים לאהוב אותם דרך התגובות והריאקציות שלהם. זוהי מחויבות עימה עדיף להכנס לתוך המצב הזה. ואנחנו חייבים לאהוב את עצמינו דרך התגובות שלהם, כלומר, לא להרגיש אשמים לגבי מי שאנחנו. לכן הקשיבו בזהירות, ותנו לבן\ת זוג להיות הבעלים של רגשותיהם.

We must be ready to put love -- real love, which I am calling compersion -- above any given relationship. So we must, on one level, be ready to let go of those relationships in which we cannot be free, if what we seek is the freedom to be who we are. This does not hold just for sex and affection; it holds for those walks in the woods and those paintings that never get painted and the short stories that never get written. It has to do with not living where we want and not following all our other dreams. It is all part of the same thing, and it never ceases to amaze me to what extent sexual freedom parallels all these other freedoms. And freedom means that change is possible; freedom by definition implies change.

אנחנו חייבים להיות מוכנים לשים אהבה -- אהבה אמיתית, לה אני קורא הינאה -- מעל כל מערכת יחסים נתונה. לכן אנחנו חייבים, ברמה זו או אחרת, להיות מוכנים לשחרר את המערכות יחסים בהם אנחנו לא יכולים להיות חופשיים, אם מה שאנחנו מחפשים הוא החופש להיות מי שאנחנו. לא מדובר כאן רק במין ומגע וחיבה; מדובר כאן בטיולים הרגליים ההם ביער והציורים האלה שאף פעם לא יוצא לצייר והסיפורים הקצרים שאף פעם לא נכתבים. זה קשור ללא לחיות איפה שאנחנו רוצים ולא ללכת אחר כל החלומות האחרים שלנו. זה הכל קשור לאותו נושא, ואני כל פעם נדהם מחדש לאן ההקבלה בין חופש מיני לכל החופשים האחרים יכולה להגיע. וחופש משמעו ששינוי הוא אפשרי; מעצם הגדרתו - חופש מוביל לשינוי.

In the context of a close relationship where these matters arise, it's important to stay focused on selflove. Selflove is the basis of all love anyway. If the process of your relationship is moving toward compersion, what you may notice is that sex with your primary partner was never hotter. Aware of the potential for change, we tend to appreciate what we have ever more. So enjoy these enhanced experiences, and don't expect them to end as long as you're really being honest, because honesty leads to intimacy and intimacy is a good doorway to erotic passion.

במסגרת של מערכת יחסים סגורה בה עניינים אלו עולים, חשוב להשאר ממוקדים על אהבה עצמית. אהבה עצמית היא הבסיס לכל אהבה גם ככה. אם התהליך של מערכת היחסים שלכם מתקדם לעבר הינאה, יתכן מאד שתשימו לב לכך שיחסי מין עם שותפכם העיקרי מעולם לא היו לוהטים יותר. במודעות לפוטנציאל לשינוי, אנחנו נוטים להעריך את מה שיש לנו אפילו עוד יותר. אז תהנו מהחוויות המשופרות הללו, ואל תצפו לזה שהן תיפסקנה כל עוד אתם באמת כנים, מכיוון שכנות מובילה לאינטימיות, ואינטימיות היא פתח מצוין לתשוקה ארוטית.

But selflove is an extraordinarily powerful tool in this process. I suggest you masturbate together, one at a time, without touching. This will assist greatly when both partners are willing to work through a jealous crisis because it creates a very clear picture that the other is sexually independent of us. And it is a fairly easy vision of sexual independence to see the beauty in. Let your erotic energy and that of your partner wash away the fear, the discord, the pain and the insecurity of what you once called love.

אולם אהבה עצמית היא אמצעי עוצמתי ויוצא מן הכלל בתהליך הזה. אני מציע שתאוננו ביחד, כל אחת\ד בתורה\ו, בלי לגעת. זה יכול ממש לעזור כשבני הזוג שניהם מוכנים לעבוד ולהתמודד עם משבר של קינאה מפני שניתנת תמונה מאד בהירה שבן\בת הזוג שמולינו הוא עצמאי ונפרד מאיתנו מבחינה מינית. כמו כן זוהי דרך קלה לראות עצמאות מינית ואת היופי שבה. תנו לאנרגיה הארוטית שלכם ושל בני הזוג לשטוף מעליכם את הפחד, את חוסר ההרמוניה, את הכאב, ואת חוסר הבטחון אותם פעם כיניתם בשם אהבה.

Feel, if you can, how erotic a jealous experience can be. When you are feeling jealous, swim into the core of the experience. Encourage your partner to do the same. Help them if you can. Right inside the jealous episode is a fiery core of erotic passion. It may surprise you how good it feels, and if you get there, you can be sure you're stepping right into compersion.

הרגישו, אם אתם יכולים, כמה ארוטית חווית קינאה יכולה להיות. כשאתם מרגישים קינאה, שחו לתוך ליבת החוויה. עודדו את בן או בת הזוג לעשות את אותו הדבר. עזרו להם אם אתם יכולים. ישירות בעומק ארוע הקינאה יש ליבה משולהבת של תשוקה ארוטית. יתכן ותופתעו כמה טוב זה יכול להרגיש, ואם אתם מגיעים לשם, אתם יכולים להיות בטוחים שאתם עושים צעד ישר לתוך הינאה.

Last -- or actually first -- ask for help. Talk to understanding friends who you know will not encourage you to lie about your feelings, or judge you for being honest. But if you are on a spiritual path, ask your inner teacher for help. Whether you call this teacher the Goddess, God, the Holy Spirit, angels or by any other name, the only way spiritual agency responds is if we open the door. The movement from jealousy to compersion is one of the most direct spiritual paths there is, because we are learning so much of what spiritual programs attempt to teach: unconditional love, surrender, forgiveness, freedom, safety, and, most important, loving the way Spirit loves us: equally with everyone else. Loving this way may be the only spiritual lesson there is.

דבר אחרון -- או בעצם ראשון -- בקשו עזרה. דברו עם חברים שמבינים אתכם, כאלה שאתם יודעים שלא יעודדו אתכם לשקר בנוגע לרגשות שלכם, או ישפטו אתכם בגלל שבחרתם להיות כנים. אם אתם בדרך רוחנית כלשהי, בקשו מהמורה הפנימי שלכם עזרה. אם אתם קוראים למורה הזו\ה אלה, אלוהים, הרוח הקדושה, מלאכים או כל שם אחר, הדרך היחידה בה הסוכנות הרוחנית מגיבה היא אם נפתח את הדלת. התנועה מקינאה להינאה היא אחד המסעות הרוחניים הישירים ביותר שיש, מפני שאנחנו לומדים כל כך הרבה ממה שדרכים רוחניות מנסות ללמד: אהבה ללא תנאי, כניעה, סלחנות, חופש, בטחון, והכי חשוב, לאהוב בצורה בה "הרוח" אוהבת אותנו: בצורה שווה את כולם. יתכן שלאהוב בדרך זו, הוא בעצם השיעור הרוחני היחידי שיש.

We know we live in a harshly moralistic society which serves to deny creativity, love and pleasure at every turn. The very fact of being willing and daring to explore another person's sexual responses, ideas, desires, feelings and realities is a challenge to this morality and control. To do so outside the bounds of a one-on-one relationship is even more daring, but, it seems, for many people, to be an inevitability.++

אנחנו יודעים שאנו חיים בתרבות שמושתתת על עקרון המוסר באופן נוקשה, מה שמעודד אותנו להתכחש ליצירתיות, אהבה, והנאה בכל פנייה בחיים. רק העובדה לכשעצמה, בה אנחנו מוכנים ומעיזים לגלות את התגובות, רעיונות, תשוקות, רגשות, ומציאויות לגבי המיניות של מישהו אחר היא אתגור רציני למוסר והשתלטנות האלו. לעשות זאת מחוץ לגבולות של מערכת יחסים של אחד-על-אחד זה אפילו נועז יותר, אולם נראה שלרוב האנשים זה פשוט בלתי נמנע.

הוספתי 2 פסקאות. עדיין דרושים תיקונים (תירגמתי

)

על הכיפאק. מרענן (מהנא..) בשבילי לקרוא סגנון תרגום אחר!

"סגנון תרגום אחר" זאת דרך יפה מאוד לתאר "תרגום עם יד אחת שניכר בו שנעשה לצורכי תרפיה"

אהבתי את התיקונים שלך, מבטיחה להשתדל יותר בפעם הבאה. זה מעניין!

תרגום עם יד אחת שניכר בו שנעשה לצורכי תרפיה
כן הא? עכשיו שאת אומרת את זה.. אולי גם בשבילי זה ככה (אני כותב עם הבהונות אמנם)..
אבל ברצינות - יתכן וזוהי דרך אחת להתקרב להינאה... תרגום המאמר..
לכן מזמין מי שקורא כאן לנסות לתרגם פסקה אחת (לאחר שקרא את השאר) ולדווח לנו כאן איך זה מרגיש אחרי..

זה מאוד מעניין אותי. (נושא שמתמודדת איתו רבות)
אשמח להמשך התרגום.
תודה על הדף ועל התרגומים.

טוב גמרתי לתרגם סוף סוף את הפסקות האחרונות.
זה טיוטא - אני אעבור על זה שוב לפני שאוריד את המקור האנגלי - אבל אשמח אם אחרים גם יעשו זאת ויעירו ויאירו. בתודה מראש.

אני מוצאת שהכי קל לי לא להקלע לרחוב קינאה (רחוב ללא מוצא) ולהגיע לרחוב הכיפי והפתוח compersion\הינאה, אם אני אוהבת את כל הנוגעים בדבר. אוהבת גם את שותפי לחיים כמובן וגם את אהובתו. ברגע שהבנתי את זה אני פשוט עושה מאמץ ומבקשת משותפי לחיים להתאמץ כדי ליצור ביני לבינה קשר טוב. בד"כ בגלל שיש לו טעם טוב (הרי הוא בחר בי...) יש כימיה טובה, ממש קליקה ואז כל שמץ של קינאה מתפוגג ובמקום אני מוצפת באושר. כל פעם שאני מרגישה קינאה אני מבינה שאני פשוט צריכה ליצור איתה קשר ולהרגיש קרובה יותר. אני מניחה שיש עוד הרבה סיבות לקנא, אבל אצלי זוהי הסיבה המודגשת.
איך פוליאמוריות אחרות (בחינוך ביתי כמובן..) מתמודדות עם קינאה?

יש כאן פוליאמוריות בחינוך ביתי?

עבורי קינאה מתבטת ברצון לקבל גם.
לא במקום משהיא אחרת, אלא בנוסף לה. לה יש משהו טוב, אני רוצה שגם לי יהיה. זה לא סותר את מה שיש לה. זה גם לא מבטיח שגם לי יהיה.
אני בכלל לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה קינאה. רצה לרשת בנסיון לחפש את ההגדרה הרשמית לקינאה.

כעבור 10 יחידות תקניות של דקה, אני לא מוצאת הגדרה אחידה P-:
מגלה שיש יופי של ערך בוויקיפדיה, וכנראה שאני באמת לא חשה קינאה בצורה הסטנדרטית.

או שאולי כן?

מסבכת את עצמי בהגדרות מהירות מידי
אבל אולי תבינו אותי למרות הסרבול?

אנסה להדגים, בקינאה לא רומנטית: לתלמידים אחרים בכיתה היו ציונים יותר טובים משלי. בראש שלי הולך: איזה יופי להם! למה לי אין ציונים כאלה? כי לי קשה להתמודד עם מספרים ורצפים, כמו שקשה לי עם ניוט עירוני, אבל אני ממש טובה בזאולוגיה P-: לא נורא, אם אני רוצה כאלו ציונים בסטיסטיקה אני אצטרך להמשיך לקרוע את התחת, לפחות זאולוגיה באה לי בקלות...

במקרה הכי גרוע קינאה מציצה אצלי כשורה של התיפחויות מוסוואות ל"למה להם קל ולי קשה". היא עדין לא הגיעה לרמה של "אני רוצה שגם להם יהיה קשה" אולי זה תוצר של חינוך לביטחון עצמי? חינכו אותי שגם אם קשה לא מוותרים, ממשיכים ודי. תתאמצי מספיק ויהיה בסדר. ההשוואה שלך היא רק לעצמך. הם לא את, אז אין טעם להשוות.

הי! אני חושבת שעליתי כאן על ההסבר למהות היכולת שלי לקבל דחיה/ התאהבות באחרות. הן לא אני, זה שמתאהבים בהן לא קשור אלי בכלל. אז למה לי לקנא? אני יכולה לשאוף שיהיה לי טוב כמו להן, אבל הן לא קשורות לזה בכלל

מכאן נובע, הן לא פוגעות בי. הנוכחות שלהן לא פוגעת בי.

איזה באלגן משמח

אז בואו ונגלה, יש כאן קנאים קצת יותר סטנדרטיות ממני?

ובנתיים, קישור לקנאה בוייקיפדיה, דף משובח

אני מבקשת תמיכה בבקשה-
יש לי בזמן האחרון תחושות קשות של קנאה באנשים מסביבי ש"הסתדרו" ואילו אני לא. אני מקנאה בעיקר בקרובים אלי ולכן יוצא לי החשק להיות בחברתם.
במיוחד אני מקנאה בגיסתי (אחות של בעלי) שהתחתנה עם בחור שהיה לי איתו דייט לפני שהכרתי את בעלי. זה היה דייט די מוזר וכושל, לא היתה בו שום קירבה פיזית ןאני זאת שחתחתי את הדייט
עכשיו לא שאני פוזלת לכיוון שלו ויכול להיות שאם הייתי יוצאת איתו זה לא היה מסתדר וממילא זה לא רלוונטי למציאות חיי העכשיווית , ולמרות שאני יודעת זאת אני מרגישה החמצה כי הבחור הזה הסתבר דווקא בעל תחומי עניין דומים לשלי, נראה טוב, נחמד וגם בה ממשפחה טחונה בכסף (איך לא ראיתי את זה אז??)
ואני לא כל כך מהזוגיות עם בעלי כי אני לא כל כך נמשכת אליו והוא די משעמם אותי
בכל מקרה גיסתי היא רק בת 26 וכבר קודמה בעבדותה מאוד ומקבלת משכורת מעולה, היא בעלה קנו בית חדש במקום שווה ויוקרתי ובנוסף היא קראה לבת שלה שנולדה לא מזמן בשם שאני תמיד רציתי לקרוא לבת שלי אם וכאשר תיהיה לי (יש לי ילד 1)
אגב, ברור שהיתה לה לידה מהירה בלי תפרים, הילדה ישנה לילה שלם בלי בעיות הנקה, בלי ביביבלוז- נראה שהכל פאקינג מושלם בחייה!
אני מבינה, שזה שטוב לה זה לא באמת על חשבוני ושאני צריכה להיות רחבת לב ולשמוח בשמחתה ושרגשות הקנאה שאני חשה מכוערים מאוד
הלווי ואני ארגיש פרגון כלפי המצלחנים מסביבי, במיוחד אלו שקרובים אלי. למה זה לא מצליח לי?

_אני מבינה, שזה שטוב לה זה לא באמת על חשבוני ושאני צריכה להיות רחבת לב ולשמוח בשמחתה ושרגשות הקנאה שאני חשה מכוערים מאוד
הלווי ואני ארגיש פרגון כלפי המצלחנים מסביבי, במיוחד אלו שקרובים אלי. למה זה לא מצליח לי?_

זו באמת בעיה קשה.
הקינאה היא ממש אסון למי שסובלת ממנה. כי זה הורג אותה כל הזמן כמה פעמים בכל יום.
תשתדלי לראות את הטוב שבחייך ותלמדי לפרגן לזולת ואולי עם הזמן תתגברי על הבעיה הקשה הזו.