מה רוצה המחלה

[דניאל*]

אני צריכה שתעזרו לי. מישהו יכול להושיט לי עזרה? ללוות אותי בשקט, לתת לי יד ולקבל אותי כמו שאני עם גוף לא מושלם, כואב ותקוע, עם נפש לא שלמה, מפוחדת ועצורה. אני צריכה שתעזרו לי, שתקבלו אותי כך, כי אולי זו אני בעיקר, שמסרבת לקבל את עצמי ככה, כמו שאני. יש בי מחלה, טיבה לא משנה, אלא עצם המצאה. עייפתי מעצות שונות, מדעות שונות, אני רוצה לדעת האם יש לה שורש בנפשי. והאם אפשר להגיע אליו, לגעת בו, ללטף את הכאב העצור הזה שמכביד עלי את נשימתי, את תנועותי, את עצם הוויתי. והאם אפשר לקבל אותה, או לנצח אותה. אני לא רוצה בה יותר, היא מגבילה אותי, אני רוצה לעוף. אני גרה במקום שטוב לי בו, עם אהוב כמו מהחלומות, עם חברים טובים ונוף יפה, לא חסר לי דבר. אבל בלילות היא מגיעה וחוטפת אותי, לנפץ את עולמי הבטוח, ליילל יללות של פחד, לערבל אותי. האם חוסר שימוש בכלי הרפואה המערבית נחשבים להזנחת הגוף שלי? אני עושה מדיטציה ויוגה, אני מנסה להיות מודעת, לאכול נכון. האם ישנה מחלה שהיא פשוט מחלה? גזירת הגורל, בלי קשר לעבר ולהווה שלי, לאופי ולבחירות שלי? האם אצטרך להמשיך לשאת אותה כל חיי? להלחם בה שוב ושוב ושוב, וליפול אליה שוב ושוב ושוב? היא מתישה אותי. אני מבקשת עזרה, אני מבקשת עזרה כי כבר נוכחתי שלפעמים רק עצם הבקשה וההוצאה החוצה, גם של התסכול והפחד, מהווה פתח לכיוון חדש. ואולי יש פה מעין הצהרת כוונות. הנה, קבל עם ועדה, אני רוצה להבריא. להיות חזקה, חופשיה, אמיצה. חד משמעית. אולי זה הכיוון, לקיחת אחריות על חיי. לא להיות נחבאת, שותקת, מצטנעת. אולי אני צריכה לפתוח את הלב שלי לאור השמש ולמרות שאני מנסה כל כך, אולי עוד לא נפתחתי באמת. אולי גם זה מפחיד, להתמסר לחלוטין לאחריות על גורלך. קראתי את "זורבה היווני" לא מזמן. מדובר שם הרבה על גבולות הגוף והנפש, על אלוהים. זורבה מסרב לתת לדבר אחר לשלוט על ישותו, הוא בעל נשמה חופשיה, משוחררת. אני לא רוצה את גבולות הבשר האלה עלי. אני רוצה להרגיש קלה, גמישה, שהגוף שלי ילך איתי ולא נגדי. מישהו יכול לעזור לי?

[סיגל_ב*]

הי דניאל,
אולי יעניין אותך לקרוא את בלוג אני אמא מבריאה ואת בריאות וחולי גוף ונפש.

שולחת לך כוח ובריאות טובה!

[לרגע_קט*]

לדעתי צפריר שפרון יוכל לעזור לך.

[חמוטל*]

נשמה חופשיה, משוחררת. אני לא רוצה את גבולות הבשר האלה עלי. אני רוצה להרגיש קלה, גמישה, שהגוף שלי ילך איתי
את משתמשת בביטויים שמראים על הצורך שלך ( הלא מודע ) שלא להתקיים.
הכאב בא לבשר לך שאת בשר ודם, אין שחרור מוחלט בזמן שיש חיים.
יש כאן, במילותייך, את הקצוות האלו.

האם ישנה מחלה שהיא פשוט מחלה? גזירת הגורל, בלי קשר לעבר ולהווה שלי, לאופי ולבחירות שלי? האם אצטרך להמשיך לשאת אותה כל חיי?
לא . תמיד יש סיבה, ותמיד יש מצב לשינוי, והתפתחות ובריאות.
ממליצה לקרוא את הדפים שהפנתה אלייך סיגל ב, וגם לפנות ל צפריר שפרון, אבל במייל ולא דרך האתר. להיפגש איתו כמה פעמים ולהתחבר אל האמת ואל התקווה.
(())(())(())
"אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת"
הרבה אופטימיות ואהבה, והרבה הצלחה ובריאות. אמן אמן אמן.

[דניאל*]

תודה שעניתם לי. תמיד כיף לראות שיש מי שאכפת לו וחושב ורואה ומבין. פשוט כבר הייתי מבולבלת כל כך מכל המסרים הסותרים שסביבי. אני מניחה שאין ברירה אלא ללכת בדרך, גם אם היא לא חלקה ומושלמת. אני מניחה, חמוטל , שאת צודקת, צריך להכיר בגבולות הבשר. אולי זה קשור לשיעור שהמחלה מנסה ללמד אותי. סך הכל החיים יפים, גם אם יש כאב ופחד בפנים, אני חשה אותם בימים האחרונים, אבל אולי דווקא תחושה זו היא הדרך להבריא... אולי התחושות העצובות רוצות לצאת.... אולי לא נתתי להן אף פעם באמת לנשום.... וכך גם הן לא נותנות לי... נגעת חמוטל בנקודה עמוקה של כאב, לפעמים, מתחת לכל המסכות של ה"בסדר" ו"אני חזקה" נדמה לי שאני פשוט נוגעת ביאוש.... שחוסר היכולת הזה להציל את אהוביי, שקטנות הגוף והחיים בני החלוף האלה מול האינסוף.... שאין לי ולא היתה לי שום שליטה על ארועים שהתרחשו ושינו את חיי והכאיבו. נדמה לי שעמוק בתוכי התסכול הזה אכן עדיין רוחש, שעמוק בתוכי עדיין אני מסרבת לקבל את מה שאני קוראת לו "חוסר אונים" ואפשר בוודאי לקרוא לו גם בשמות אחרים, אופטימיים בהרבה.... בכל אופן, אני הרי במסע, ומתישהו יתרחש הקליק הזה שיפתח את הדלתות החשוכות שבתוכי, שיתן לאור ולתקוה ולאמונה להכנס גם לשם, כי דרך חיי היא כזו, להאמין ולייחל לטוב ורק בתוכי ורק לעצמי, לפעמים עוד חשוך...
תודה לכם.

[ברונית_ב*]

אולי האיש הזה יכול לעזור לך: www.metaplim.co.il/dov-lesselrot

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

דניאל, מה שלומך?