לשחק בתנ''ך

דף קליל.

המשחק שלי הוא כזה:
לדוג מדי פעם ציטוט שמוצא חן בעיני, מהתנ"ך או שאר מקורות, ולתת אותו פה עם הקשר שנראה לי רלוונטי, פירוש ששמעתי וכל שיקוף אישי שמתאים לי.

המטרה: להתענג על יפי השפה, לתהות על התוכן, וליהנות מדי פעם מהמרתף העברי-יהודי הענקי שיושב לי מתחת לבית, בנגיסות קטנות שמתאימות לי.
(אני אוהבת לדמיין אותו כחדר גדול ונעים, מכוסה שטיחים מזרחיים, עם תיבות וארגזים לאורך הקירות, מלאים צעצועים ומשחקים וספרים, נוחים לפתיחה, מזמינים לנבירה)

מאמינות ולא-מאמינות יקרים,
נא לשמור על הנימוס, להסכים-שלא-להסכים, ובאופן כללי - להיות מענטש.
אני פה כדי לכייף.
(או, בלשונו של סבא-רבא שלי: בחייך, שורל'ה, תני ליהודים ליהנות!)
תודה @}

הבוקר שלפתי רבע-ציטוט מעורפל מהזכרון, משהו עם שכווי ובינה.
איזה כיף שיש גוגל.

"מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה." - איוב ל"ח, ל"ו.

אחר כך שתלו אותו בברכות השחר:
"...אשר נתן לשכווי בינה להבחין בין יום לבין לילה".
פרשנים של הפסוק המקורי אומרים שב"שכוי" הכוונה ללב האדם. לפי פירוש זה, בברכה זו אנו מודים לה' שנתן בלבנו את אפשרות ההבחנה.
משתלב בול עם המילה האהובה עלי כרגע - discerning.

אהבתי. אני רוצה לדמיין ולראות את התרנגול היושב בלבי וקורא בקולי קולות עם עלות ניצן-האור הראשון של היום, הגוון התכלכל המתעגל של טרום-שחר, לפעמים אפילו לפניו, כשהעולם עדיין טובל בחשיכה סמיכה כמו יוגורט שחור-כחול, ומחריד - מוקדם מדי - את איברי העייפים משנתם.
תגיד, הם צועקים לו, לא למדת להבחין בין אדם עייף לאדם רענן? בחייך, תן לישון!
לא. הוא קורא עכשיו, מיד.

ופסוק אחד, קצת קודם:
הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ
מתנדנדת בין פירוש מפחיד לפירוש מרווה.
א-מחייה.

מהמרתף העברי-יהודי
רק מזכירה שהתנ"ך, לא יהודי, אלא עברי. ה"יהודים" וה"יהדות" הגיעו אחרי התנ"ך (-: ה"מקורות", בחלקם "יהודאים" ובחלקם "יהודיים", תלוי מאיזו תקופה.

וחוץ מזה איזה דף חמוד (-:

מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה
להבחין בין יום לבין לילה
שאלה ממש מעניינת (-: אם חושבים עליה.
אני נהנית מההתבוננות של אבותי הקדמונים בטבע (-: אבל לפעמים הם מפתיעים אותי. למשל, ההנחה שצריך "בינה" להבחין בין יום לבין לילה... כאילו, וואללה, הם כל כך זהים שאי אפשר להבחין ביניהם? וגם, מה המשמעות בעצם של "להבחין בין יום לבין לילה"? האם זה דורש את ידיעת המלים בשפה? השאלה עצמה, עצם זה שהתעוררה אצלם שאלה כזאת, מעידה על משהו מעניין בעיני. חבל רק שאין לי כוחות להיכנס להסברים על זה בכתב... סליחה.

זכור לי שבילדות. כשגרנו ליד תרנגולים הם היו קוראים בקול. עוד הרבה לפני שעלה האור.
כבר שנים שאני גרה מאוד רחוק מהתרנגולים.
אני זוכרת שתהיתי לעצמי . למה אני מברכת שהם יודעים להבחין בין יום ובין לילה. כשהם קוראים כבר באמצע הלילה.
אולי זו חוכמה שיש בטבע.ואנחנו אמורים ללמוד ממנה כל בוקר. להבחין שהבוקר מתקרב. לפני שזה בולט לעין.
לשים לב לתהליכים שמתחילים להתרחש כשהם עדיין מתבשלים.

יש לנו תרנגולים והם מתחילים לקרוא בעמוד השחר ולא באמצע הלילה.
לפי מה שהבנתי, מה שגורם לתרנגולים לקרוא באמצע הלילה זה האור שבני האדם מדליקים. זה מבלבל אותם כי כביכול בלילה צריך להיות חשוך לגמרה.

זה מזכיר לי את אחד מסיפורי הזוועה שמספרים על לולים תעשייתיים ששם האור דולק קבוע כדי שהתרנגולות לא ילכו לישון וימשיכו לאכול בשביל לתפוח (התרנגולים שלנו בשקיעה נכנסים ללול והולכים לישון).

אני גרתי במקום שהיה בו חושך בלילה (ממש לא ליד לול תעשייתי) אבל הייתי ילדה ממש מזמן. אז אולי זה זכרון מדומיין?

המקום היה חשוך לגמרה?
אנחנו גרים במושב והתאורת רחוב שיבשה אותם. לכן אטמנו בלוחות עץ את הצד של הלול שבכיוון התאורה.

כמובן גם שאני מדברת מנסיון אישי של התרנגולות שלנו וממה ששמעתי, זה לא בהכרח תואם את כל התרנגולות בארץ (-;

כָּל-מַעְיָנַי בָּךְ (תהילים פז)
מה שאני אומרת לבתי, כאשר היא מבקשת את תשומת לבי.
במקור נאמר על ירושלים, העיר שאנו גרות בה, וששתינו נולדו בה. מתקשר לפסוקים קודמים באותו הפרק אִישׁ וְאִישׁ, יֻלַּד-בָּהּ;

שליחה על ידי יעלי* » 31 יולי 2017, 18:28

התארחתי פעם בחווה ללא חשמל באמצע המדבר. התרנגולים היו מתחילים בסביבות 3 לפנות בוקר (בסוף הסתיו)

שליחה על ידי למ* » 01 אוגוסט 2017, 15:09

כָּל-מַעְיָנַי בָּךְ (תהילים פז)
יפה!

אני חושבת על זה שמכל סוגי מזג האויר הרוח היא אלוהית (ראה בראשית א׳ פסוק ב׳). ׳׳ורוח אלוהים מרחפת על פני המים׳׳. הרוח מעל המים.
האם זה נכון בשבילי? האם עולם הרגש נחות מהעולם הרוחני? ואולי מה שיותר חשוב זה בעצם הבסיס? יסוד. מסד.
ואני לא בטוחה שהחיבור לגוף -׳פני׳ המים- נחות. הגוף אומר לנו דברים שבכלים של השכל קשה לנו לפעמים לקלוט. תחושות הגוף כתמרור אזהרה, או כאור ירוק. המחלות שלנו כתמרורים עוד יותר גדולים וברורים.
ובכלל, מהם הפנים של המים? האין הם השתקפות של מה שמעליהם?
המים נשארים הם עצמם (אין מה לדבר על הצורה שמשתנה בהתאם לכלי - כלומר גמישות וסתגלתנות, תכונות מעולות במידה), אבל ההשתקפות משתנה בהתאם ויחסית לזוית המסתכל.
כבר אמרתי שהכל יחסי? הסינים עלו על זה מזמן, עם עקרון היין והיאנג: כל דבר יכול להיות ייני או יאנגי, תלוי יחסית למה... (השמש גדולה יחסית לכדור הארץ, אבל קטנה יחסית לגלקסיה).

וכן, אני זוכרת שנאמר בקול דממה דקה ה׳ (נדמה לי באגדה של חז׳׳ל על מתן תורה).

תמרושרוש, אחלה דף!

וכן, אני זוכרת שנאמר בקול דממה דקה ה׳
אני זוכרת את זה בהקשר לאליהו הנביא, שאומר "קנוא קינאתי לה' צבאות" ומספר איך הוא הרג נביאים זרים - ואז אלוהים מתגלה, לא ברוח משברת סלעים, ולא ברעידת אדמה הרסנית, ולא באש שורפת, אלא בקול דממה דקה. אבל אליהו לא מבין את הרמז, וחוזר ואומר - קנוא קינאתי לה' צבאות.

"והנה יהוה עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה; ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה. ואחר הרעש אש, לא באש יהוה; ואחר האש, קול דממה דקה." מלכים א פרק יט

ואפשר לקרוא עוד על זה פה

על הרוח בכלל לא חשבתי בתור אוויר זז. כלומר הרוח, המהות או הנשמה של אלוהים, ריחפה על פני המים. כמו שמתארים לפעמים נשמות של אנשים שזה עתה מתו.

ואולי מה שיותר חשוב זה בעצם הבסיס? יסוד. מסד.
בזמן האחרון אני חושבת על זה הרבה. במיוחד, כשאני רואה שחלקים גדולים מהחברה שלנו חסרים בסיס מוצק. ואנשים מנסים לבנות מגדל גבוה, שראשו בשמיים, ולא מבינים למה הם לא מצליחים והכל מתפרק להם בין הידיים. אבל לא חושבים אפילו שאפשר לחזור אחורה, כדי לבנות בסיס מוצק. ובלעדיו, כל מעשיהם יעלו בתוהו... במוקדם או במאוחר, כך או אחרת.

תודה, אישה. מצאת מה שרציתי.
באמת הסתכלתי בתורה במתן תורה ולא מצאתי את הדממה, אלא את הרעש והרוח, ולא היה לי זמן לחפש עוד.

על הרוח בכלל לא חשבתי בתור אוויר זז.

הרוח יוצרת תנועה, התפתחות. גם פנימית. תהליכי שינוי, צמיחה, הרס.
בזכות רוח אלוהים נוצר העולם. העולם אינו תוצאה של איזו ׳רוח׳ לבושת סדין לבן שעושה ׳בו׳... (חייכת אותי...).

אני לא רואה ככה את רוח אלוהים. בעיני אין קשר לרוח במשפט הזה ולאוויר זז, בשום דרך. באותה המידה, אפשר להגיד שמים זורמים יוצרים תהליכי שינוי צמיחה והרס, או שאש יוצרת תהליכי שינוי צמיחה והרס, או אדמה. אבל ה"רוח" פה לדעתי לא מייצגת "רוח לבושת סדין לבן", כמו שהגדרת את הפרשנות שלי.

אבל מודה, לא ממש מתחשק לי להעמיק בנושא, אחרי הגדרה כזו @}

אני לא רואה ככה את רוח אלוהים

יו, אין לך מושג כמה הצחקת אותי. המשפט הזה מתכתב עם אחד הקטעים האהובים עלי בספר ׳מלכוד 22׳ של ג׳וזף הלר.
בקטע הזה הגיבור (אנטי גיבור) שוכב במיטת מפקדו, עם אשת המפקד, אחרי שעשו מה שעשו, והם מדברים על אלוהים.
הוא טוען שאלוהים פשוט גרוע, איך בנה את האדם לא טוב. היא מתנגדת ומביאה לדוגמא את מנגנון הכאב, ששומר עלינו.
הוא טוען שנורת אזהרה היתה יכולה לעשות את התפקיד הזה בצורה יעילה יותר. היא אומרת שזה היה נראה טפשי, והוא טוען שאנשים מעוותים מכאב לא נראים יותר מכובדים.
היא מתחילה לבכות ואומרת שאלוהים הוא לא כזה.
הוא מתפלא ואומר לה שחשב שהיא אינה מאמינה באלוהים,
וכאן מגיעה התשובה שלה: (הכל מזיכרון, אז זה לא ציטוט): נכון, אבל האלוהים שאני לא מאמינה בו הוא אלוהים טוב ורחום.

נכון, אבל האלוהים שאני לא מאמינה בו הוא אלוהים טוב ורחום.

ואוו, זו לגמרי אני! אני לא מאמינה. וזו עובדה - כי למרות שהיו שנים שניסיתי להאמין, אני פשוט לא מצליחה להתייחס לאלוהים בתור אמיתי יותר מספרי הפנטזיה האהובים עליי.
ומצד שני - אני יכולה לספר לך לא מעט על אלוהים שאני לא מאמינה בה. כי לה התעלות הרוח ולה היא השמחה אשר בארץ, ומשפטה הוא אהבה לכל הדברים. (מצוות האלה, ויקה, בתרגום לעברית של כרמית מזרחי)

והאל היהודי, שמעדיף שלא ננקוב בשמו, והאלה הויקנית, שלה שמות רבים, וכל האלים הרבים האחרים - בעל, ואמו אשרה, ואישתו עשתורת, ואחותו ענת, ותמוז שעל מותו מתאבלים, ואדון שמת ונולד מחדש בפריחת הפרגים, ומוקוש שנותנת את חסותה לכל העבודות הנשיות, ולטוויה, וגם קצת לכישוף (ששרדה עד היום בתור הקדושה הנוצרית פאטניצה) , ומארה, אלת החורף (שאת בובותיה עד היום שורפים במסליניצה, חגיגות תחילת האביב), ויירילו, אל השמש, האש, התשוקה והלהט, וז'יווה, אלת האביב, הנעורים, ההתחדשות (שפירוש שמה - חיה, ואולי נכון לתרגמו בתור פשוט - חווה), ועוד ועוד - הם חלק חשוב ומשמעותי בחיי.

ולכן, כשמדברים על אלוהים, חשוב לי להגיד שהיא לא כזו. כי היא רבת חן וחסד, מעניקה מתנות שמחה בלב אדם, היא אינה דורשת קורבן מאיש, ואהבתה נמסכת אל האדמה. כי היא נשמת הטבע, המפיחה חיים בעולם. ממנה כל הדברים נובעים ואליה ישובו כל הדברים. והיא אמרה: ואני קוראת בתוך נבכי הנפש שלכם - קומו ובואו לתוכי

ואז אני אתנצל בפני תמרוש, שכן לנצח אפסע על שני הסעיפים, למרות רוחו של אליהו, ואנסה לשוב לנושא של הדף, שהוא תנ"ך.

"זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולתייך, לכתך אחריי במדבר, בארץ לא זרועה." אמר ירמיהו. בכלל, אני אוהבת את הנביאים האחרונים. הנביאים הראשונים? הם בטח היו מנסים להרוג אותי...

והיו עיני וליבי שם כל הימים
במקור, פסוק ממלכים, המתייחס למענה האלוקים לבקשתו של של שלמה לשכון במקדש שבנה לכבודו.

בחיי הפרטיים הפסוק מתייחס למצב של הצפה בטוב, הארה, תובנה
וגם... שוואסנה.

הכוונה היא שכאשר אני נמצאת בתוך הארה הזו, אני כולי תקוה שיהיו עיני וליבי שם כל הימים,
ואחר כך, אני יודעת, יבואו גם רגעים אחרים, ואני אהיה במקום אחרים - פיזית, רגשית, ונפשית.
אך עדיין, ככל שהזכרון של 'שם' הוא מוחשי וחי בעיני
כך אני יכולה לבקר בו בתדירות עולה 'כל הימים'

זה מן מקום בתוכי,
שמתאפשר בזכות חויות מסוימות

ולאחרונה גיליתי שגם כאשר אני בתוך החויה עצמה, אני יכולה לקחת רגע לנשום אותה - ולנצור אותה, לביקור הבא.
זה נשמע אולי קצת רוחני, וזה גם יכול להיות, אבל זה נכון לא פחות ברמה הפיזית:

לדוגמה, יצאתי לכמה דקות החוצה,
אני שוכבת על הדה, ראש כלפי מעלה,
ראוה רק שמים, עננים, וצמרות עצים נעות ברוח
אני נושמת עמוקות, מכניסה את הרגע הזה לתוכי
ואז בערב, במיטה, אני לא צריכה לטרוח על "הרפיה"
התנועה של ראש למעלה + עצימת עיניים מציפות את התמונה של עננים ושמים
ומביאות להרפיה פיזית, בנקל.

פסוק נוסף שמתקשר אצלי לאותה החויה הזו, ונפוץ בתודעתי:

אחת שאלתי מאת השם... שבתי בבית השם כל ימי חיי
לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו

ותמרוש רוש
תודה על הדף החמוד הזה!

זה מזכיר לי את אחד מסיפורי הזוועה שמספרים על לולים תעשייתיים ששם האור דולק קבוע כדי שהתרנגולות לא ילכו לישון וימשיכו לאכול בשביל לתפוח
יש מספיק זוועות מעשי אדם. לא צריך להגזים. בלי שינה, אף ייצור חי לא יכול לחיות. ללא שינה גם תרנגולים ימותו, ולא יתפחו. אכן יש תאורה בלולים, אבל רק להארכת שעות האור בלילות החורף הארוכים. למיטב ידיעתי להגברת תפוקת הביצים.

אני לא באמת יודעת מה הולך שם, יש מלא סיפורים שמסתובבים ואני בטוחה שחלקם מוגזמים. סתם השיחה על השפעת האור על התרנגולות הזכירה לי את הסיפור הזה אז ראיתי לנכון לכתוב אותו ובכוונה כתבתי שזה סיפור שמספרים כדי שזה יהיה מובן שזה משהו ששמעתי ולא משהו שהלכתי ובדקתי.

ולא, אני ממש לא טבעונית או משהו בסגנון אם כך זה השתמע.

אכן יש תאורה בלולים, אבל רק להארכת שעות האור בלילות החורף הארוכים. למיטב ידיעתי להגברת תפוקת הביצים.

למיטב ידיעתי, אם אני לא טועה, לא רק להגברת אלא גם לגרימה של תפוקת ביצים. תרנגולות חופש שלא מאירים להן מלאכותית מפסיקות להטיל לתקופה, בימים הקצרים.

אישה, יוליקו, קרן,
כתבתן יפה, כולכן.

הדף הזה מאוד משמח אותי ומחבר אותי. וזה משמעותי לי כל כך, עכשיו, כרגע.

תודה על הדף, תמרוש.

בספר "דיונה" (שתורגם לעברית בתור "חולית" שכתב פרנק הרברט) יש ציטוט מתוך קהלת. באופן כללי, מצאתי שמקורות מסדר שני או שלישי נוטים לזקק את החלקים המעניינים או היפים ביותר. זה נכון לטקסטים רבים, וגם לתנ"ך.

https://www.tlv-edu.gov.il/sites/Pisga/pics/[po]TISHREI w34563[/po].jpg

בתמונה, כי באופן מבטל את הרווחים ולא נותן לעצב את השיר כמו שרציתי.

http://forumsgallery.tapuz.co.il/Forums ... es/[po]947 1005200553044[/po].jpg

בזמן האחרון אני מצטטת את תחילת הקטע הזה לעיתים קרובות (כבר אמרתי שאני אוהבת את הנביאים האחרונים?) אז החלטתי להביא את הקטע הזה מ ישיעהו פרק ה במלואו לשם שינוי.

הוי האומרים לרע טוב, ולטוב רע: שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר. הוי, חכמים בעיניהם; ונגד פניהם, נבונים. הוי, גיבורים לשתות יין; ואנשי-חיל, למסוך שיכר. מצדיקי רשע, עקב שוחד; וצדקת צדיקים, יסירו ממנו.

ותגידו תודה שלא ציטטתי את כל הפרק... או שלא תגידו, ובמקום זה תלכו לקרוא את כולו. ממליצה בחום!

איזה כיף לשחק!

ואני אוהבת מאוד להתעצם מהפסוק:
"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון,
הרימי בכוח קולך, מבשרת ירושלים.
הרימי!
אל תיראי!
אמרי להרי יהודה..."
את כל מה שאת רוצה להגיד, הכל. אל תצמצמי, אל תלחשי, אל תשני. אמרי את האמת שלך בקול רם וצלול. צרי את המקום שלך רחב כפי שראוי לו להיות.

איזה ציטוט יפה! הנה קישור למי שכמוני רצתה לקרוא בהקשר.

ועוד ציטוט מישיעהו. כבר כמה זמן אני רוצה ללמוד אותו בעל פה ולצטט אותו במלואו בהקשר הנכון - כלומר, כל פעם בערך שמישהו מדבר איתי על פוליטיקה ועל הפוליטיקאים שלנו...

"איכה היתה לזונה, קריה נאמנה; מלאתי משפט, צדק ילין בה - ועתה מרצחים. כספך, היה לסיגים; סבאך, מהול במים. שריך סוררים, וחברי גנבים- כולו אוהב שוחד, ורודף שלמנים; יתום לא ישפטו, וריב אלמנה לא-יבוא אליהם."

ישיעהו א

תודה על הציטוט, רוצה לעוף @} הוא יפה מאוד, ולא הכרתי אותו.

לציטוט של אליהו אצרף ציטוט מזכריה, שנושא אותו מסר: " וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר השם אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר השם צְבָאוֹת."

תפילה_לאם

שמעת את השיר של ישי ריבו "הנה ימים באים"?

לא, אבל עכשיו שמעתי. אכתוב לך בדף הבית שלך בהרחבה. בקצרה: לא הסגנון שלי, אבל אני ממש ממש שמחה שעוד יש שירים כאלו. זה ממש חסר לי - שירה עם שורשים, שמכירה את ההיסטוריה והעבר, ומתייחסת אליו. אולי בגלל זה אני נהנית כל כך מהדף הזה, למרות שהתנ"ך הוא ממש לא ה טקסט שאני אוהבת רפרנסים אליו?

ישיעהו א', מזכיר לי את החלקים ביהדות שחסרים לי כל כך! כמה חסרים לנו עכשיו נביאים כאלו (וכמה יקרים ורבי ערך אלו שקיימים).

י שמעו דבר-יהוה, קציני סדום; האזינו תורת אלוהינו, עם עמורה. יא למה-לי רוב-זבחיכם יאמר יהוה, שבעתי עולות אילים וחלב מריאים; ודם פרים וכבשים ועתודים, לא חפצתי. יב כי תבואו, ליראות פניי--מי-ביקש זאת מידכם, רמוס חצריי. יג לא תוסיפו, הביא מנחת-שוא--קטורת תועבה היא, לי; חודש ושבת קרוא מקרא, לא-אוכל אוון ועצרה. יד חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עליי לטורח; נלאיתי, נשוא. טו ובפרישכם כפיכם, אעלים עיניי מכם--גם כי-תרבו תפילה, אינני שומע: ידיכם, דמים מלאו. טז רחצו, היזכו--הסירו רוע מעלליכם, מנגד עיניי: חדלו, הרע. יז למדו היטב דרשו משפט, אשרו חמוץ; שפטו יתום, ריבו אלמנה.

אני אוהבת את

׳בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ׳ (בראשית א׳ א׳)

גם אני למדתי שהכוונה היא: קודם כל אלוהים ברא את השמים ואת הארץ, כדי להדגיש שהם ברואים שלו ולא אלוהויות נפרדות ושוות לו.
וגם שהתורה כולה מתחילה באות ב׳: אמנם יש צ׳ופצ׳יק קטן לאות ב׳ שמסמל את מה שהיה קודם, אבל שאר האות מובילה קדימה, אל מה שמתרחש מרגע הבריאה והלאה, ואין להתעסק עם מה שהיה קודם.

אבל:

התנ׳׳ך נכתב בלי ניקוד .ואם נקרא זאת כהוראה?
כלומר ברא בשווא בב׳, הוראה (אני לא מחפשת אישור להאם המשורר המקראי התכוון לכך, אלא לחפש מה זה מעלה בתוכי, אילו תובנות).

כלומר:

בשביל לחיות טוב ונכון קודם כל צריך לברוא לנו אלוהים ושמים וארץ.

מה זה אומר לי?

בכדי לחיות בדרך מוסרית ורוחנית צריך קודם כל למצוא את האלוהים, כלומר המוסר, הדרך, התורה, החוק, המגדלור.
השמים והארץ מקבילים ליין ויאנג בפילוסופיה הסינית: ניגודים משלימים. הם גם קובעים את גבולות עולמי המוחשי. נותנים מסגרת לתמונה.

ומה עכשיו?

כשהמסגרת נתונה צריך לצור את התמונה עצמה, ולשם כך

׳והארץ היתה תהו ובוהו וחושך על פני תהום׳

צריך ללכת לסדר את העניינים, ולהאיר מה שלא ברור.

(איפה הדף על דחיינות כרונית

ֿ)

בכדי לחיות בדרך מוסרית ורוחנית צריך קודם כל למצוא את האלוהים, כלומר המוסר
כשאני קוראת משפט כזה, אני לא יכולה שלא לחשוב על כל הלחץ והדיכוי המערכתי שאתאיסטים נתקלים בו, ועל הטענות שהם בהכרח מרושעים וחסרי מוסר. אני יודעת שלא לזה התכוונת, ועדיין - דת זה לא מוסר. אלוהים זה לא מוסר. כמות עצומה של מעשי רשע נעשתה בשמו של אלהים, ואין שום סיבה הגיונית לקשור מוסר לאלוהים.

או, כמו שאמרה מישהי - אַתְּ, הַמְּבַקֶּשֶׁת לְחַפֵּשׂ אַחֲרַי, דְּעִי שֶׁחִפּוּשַׂיִךְ וְעֶרְגָּתֵךְ לְשָׁוְא יִהְיוּ, אִם לֹא תִּלְמְדִי אֶת הַסּוֹד; שֶׁאִם לֹא תִּמְצְאִי אֶת מְבֻקָּשֵׁךְ בְּתוֹכֵךְ פְּנִימָה, לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאִיהוּ מִחוּץ לְךָ וּבִלְעָדַיִךְ.

אילו דברים נפלאים! אני בקושי מצליחה להיכנס, אז רק העפתי מבט זריז.
תמשיכו, אני תיכף באה

אם יש מישהו שאוהב לשחק בתנ"ך, זה דני סנדרסון.
כרגע אני קרועה על השיר שלו GmJk]תם לה כתף 4SZ5xU[/po]
בהשארת מגילת רות.

"תן לה כתף, אוזן קשבת, היא רק צריכה מישהו לצידה
תן לה כתף, אוזן קשבת, היא טוענת החיים לא בשבילה"

והבית האחרון הנפלא:
"לילה אחד על הגורן / בועז נרדם עם הטל
נכנסה אליו רות על ציפורן / ונשקה לראשו המתולתל
מה שם קרה לא ידוע / את זה הסופר לא כותב
אך אפשר להמר על בטוח / היא מצאה שם יותר מכתף..."

וכמובן:
מעל ההר ירד משה רבנו / וכל העם לעגל מתפלל
אני דורש הסבר, אמר משה-נו / וכל העם התחיל להשתעל

אישה, תודה על מצוות האלה.
הנה המשפט שלי:
אֲנִי הָיִיתִי עִמָּךְ מִבְּרִאשִׁית; וְאֵלַי תַּגִּיעִי בְּתֹם תְּשׁוּקוֹתַיִךְ.
כל כך אהבתי את זה: ההתחלה היא הסוף, והסוף הוא ההתחלה.
לוקחת את זה עכשיו, אל הלילה הארוך, האינסופי, שבין העבר וההווה והעתיד.

ואם כבר להרחיב את היריעה, אני קוראת עכשיו את לאה גולדברג, וחוזרת שוב ושוב אל שירי הבן האובד.

"שבעתיים מעלתי המעל / שבעתיים חיללתי השם
ועדים השמיים ממעל / כי תמיד הייתי אשם

ועדים השמיים ממעל / שדבק בבשרי החטא
כי אשוב ואמעל המעל / כי עודני הבן האובד".

יש פה משהו שלא מפסיק להטריד ולהקסים אותי. הבן האובד שב הביתה, אבל הוא עדיין אובד. הוא נופל על סף הדלת ולא קם, בתנוחה לש כניעה ובקשת סליחה, אבל "הלב לא חזר בתשובה". ומילותיו אומרות... מה הן אומרות? מה הן בעצם אומרות?

אנחנו שרים המון את השיר של כוורת ׳׳זה סיפור מאוד עצוב׳׳
על נושא דוד וגוליית.
https://www.youtube.com/watch?v=B0xWYu3zasE
(איך אתן עושות את הקישורים עם הקו הירוק?)

מה עלה בחכתי היום:

המילה הראשונה: בראשית.
מה יש בה?

א׳, ב׳, י׳, ר׳, ש׳, ת׳.

לי זה אומר שיש כאן הכל: יש את הא׳-ב׳ (במובן של הבסיס, ההתחלה). יש את התוצאות, המסקנות הסופיות (ר-ש-ת).
ויש את התבלין הסודי היהודי (אני מאוד אוהבת באופן אישי את האות י׳ ששמי מתחיל בה ושהיא הבסיס לרוב האותיות האחרות בעברית בגלל צורתה), שהופך את כל זה לאפשרי.

"ואני בחסדך בטחי יגל ליבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי"
זה לקוח מתוך התהילים פרק יג פסוק ו'.

אני מאוד אוהבת את הפסוק הזה ואת השיר של שיבי קלר ששר אותו.
שיבי קלר הוסיף פתיח לפסוק:
"אמר דוד המלך בפני הקב"ה, אני כל כך בוטח בך ואני בחסדך בטחתי. עוד לפני שאתה תעזור לי ותושיע אותי, יגל ליבי בישועתך"

תמיד כשאני ממש מבקשת משהו מה' אני שרה את השיר הזה ועוד לפני שה' שולח לי את הישועה אני כבר שמחה כי אני יודע שהוא יעזור לי.
השיר הזה מאוד מחזק אותי במצבים מסויימים.

זה השיר המהמם:
https://www.youtube.com/watch?v=KfM-e7kDCkU

אני גם מאוד אוהבת את הפרק שמתוכו לקוח הפסוק:
א למנצח מזמור לדוד
ב עד אנה יהוה תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני
ג עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יומם עד אנה ירום איבי עלי.
ד הביטה ענני יהוה אלהי האירה עיני פן אישן המות.
ה פן יאמר איבי יכלתיו צרי יגילו כי אמוט.
ו ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה ליהוה כי גמל עלי.

הפרק מתחיל בתפילה לה' ובתחנון לסיוע, אפילו עולה השאלה האם נשכחתי?? והוא נגמר בבטחון בה' ובשמחה בישועתו.

(איך אתן עושות את הקישורים עם הקו הירוק?
נורא פשוט:
את בוחרת מילה או משפט שיכילו את הקישור, למשל גוליית
את כותבת אותה עם מרכאות: "גוליית"
וישר אחרי המרכאות את מוסיפה את הקישור: "גוליית" . https://www.youtube.com/watch?v=B0xWYu3zasE
אני שמתי נקודה באמצע כדי שהקישור לא יעבוד ותראי איך זה נראה.
ובלי הנקודה, כשהקישור בא ישר אחרי המילים, זה ייראה ככה:
גוליית

ומילותיו אומרות... מה הן אומרות? מה הן בעצם אומרות?
בעיניי, הן אומרות שהבן האובד אשם לא כי הוא חטא, אלא בעיניי ההורים שלו הוא תמיד אשם. הוא הכבשה השחורה של המשפחה, התפקיד שלו זה להיות האשם תמיד{{}}, ולא משנה מה הוא יעשה, בעיני הוריו הוא תמיד יהיה אשם.

בעיניי זה שיר עצוב, והמילים שלו אומרות שהוא יודע שזו הדינמיקה במשפחה, ושהוא נכנע וכבר לא מנסה לשנות אותה.

אתה תומך גורלי

פרק מ"ג בתהילים

אני לא בטוחה האם הפירוש הזה
הוא הפירוש המקורי או המקובל של הפסוק
אבל אני תמיד נזכרת בו כשעומדת בפני החלטה גורלית (דו משמעי)

אלוקים, החזק בידי ותמוך בה, שתצא האפשרות הטובה בעבורי ושאשמח בה

תפילה_לאם

אמן!

איזה פירוש מגניב!

מאוד מעניין.

אמן!
תודה על הפירוש המעניין..

הזדמן לי פירוש מעניין וגם משעשע לטעמי על מקור המנהג של אפיית אזני המן בפורים. מי מכיר? מי יודע? מי יביא קישור?
לא ברור לי אם זה מדעי או מפוברק, אבל הפירוש מתחבר.
רמז: זה קשור לאיבר אחר בגוף, ולדמות נעלה.

לא ברור לי אם זה מדעי
מדעי זה בטוח לא.

מזכיר לי את החלקים ביהדות שחסרים לי כל כך! כמה חסרים לנו עכשיו נביאים כאלו
הוסיפי fake news, וכל השאר הם עדיין עדכניים. ובכל זאת עדכון קטן: כי עוד לא היה יבוא מצרפת וקובה.
.... הוי, חכמים בעיניהם; ונגד פניהם, נבונים. הוי, גיבורים לשתות שמפניה; ואנשי-חיל, לעשן סיגר. מצדיקי רשע, עקב שוחד; וצדקת צדיקים, יסירו ממנו.

הוי, גיבורים לשתות שמפניה; ואנשי-חיל, לעשן סיגר
D-:

אוזני המן זה כנראה עיוות של השם הגרמני שפירושו כיסוני פרג.
הנה קצת על הפירוש האחר: https://www.facebook.com/notes/דדי-שי/ת ... 186354900/

תודה על הקישור!

כמה הערות על התוכן שלו, אלת הפוריות לא הייתה עשתורת, אלא האשרה. (לה סגדו תחת כל עץ רענן מלכים א, יד, כג-כד: וַיִּבְנוּ גַם-הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת, וַאֲשֵׁרִים, עַל כָּל-גִּבְעָה גְבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן וְגַם-קָדֵשׁ, הָיָה בָאָרֶץ: עָשׂוּ, כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.)
אשרה היא האלה האם של ארץ כנען ועשתורת? היא אלה של סקס. לא לשם התרבות, אלא לשם הנאה. דבר מתועב במיוחד בעיני התנך, לצערי...

יונת, תודה על הקישור!

אישה, עשתורת בהחלט היתה אלת פוריות. נכון שגם האשרה היתה אלה, ואולי היו עושים גם לה טקסי פוריות (לא חושבת שזה מבוסס, אבל ניחא). חיפוש זריז יביא לך שלל תוצאות לגביה, כולל מהקדירה של כרמית.

יביא לך שלל תוצאות לגביה
עברתי על חמש תוצאות ראשונות. לא ראיתי שום עדות לטקסי פריון, רק לטקסים שנוגעים למין. לעומת זאת, מצאתי שתי עדויות לכך שאשרה הייתה אלת הפוריות - למרות שלא חיפשתי.

את יכולה לקשר לאחת מבין שלל התוצאות שאת מציינת? כי בינתיים השלל שלי הפוך.

לא ראיתי שום עדות לטקסי פריון, רק לטקסים שנוגעים למין.
אהה, לא עשיתי הבחנה בין השניים. רעיון מעניין.

אהה, לא עשיתי הבחנה בין השניים
זאת הייתה בעצם הנקודה שלי, אבל לא ניסחתי אותה במפורש בגלל הקיצור.

עשתורת היא אלת מין, אבל אנשים בתרבות של ימינו לא מצליחים לקמפל את הרעיון הזה, אז לפעמים מפרשים אותה בתור אלת פוריות. חלק זה בגלל איך שהתנ"ך צייר אותה ואת כוהניה וכוהנותיה (ובכוונת תחילה), אבל חלק פשוט כי זו התרבות שלנו. לדעתי, הפרשנות הזו מעידה על התרבות הרבה יותר משהיא מעידה על עשתורת, ועל הקושי שלה-שלנו עם מין לצורך הנאה, ולא לצורך רבייה. קושי גדול כל כך, שאנשים פשוט לא רואים את זה...

< אישה במסע >

עוגיה בצורת פות גורמת להנאה לא כי חייבים לאכול אותה, אלא כי זה טעים

ולא רק העוגיה