למה הדנים שמחים

[פלוני_אלמונית*]

לא יודע את התשובה, אני שואל.

למה? למה אנחנו לא כאלה?
מה זה, אתם אין לכם מושג מה הולך פה.
מושג!
תלך לכריסטיאנה, אמר לארס, איש הקשר שלי במשימה הדנית.
לאן? כריסטיאנה, תשאל, כבר יראו לך, לא יכול להסביר לך, אתה תאהב את זה.
מה הוא שולח אותי לאתרי תיירות בשש וחצי בערב, חשבתי כשאני צועד כפרד הלז חזרה אל הטראם, תיק גדול מאחורה ואחיו הצעיר מקדימה.
גם אני לא יכול להסביר מה קרה לי בשלוש-ארבע שעות שביליתי שם, אבל אנסה בכ"ז כי אבוי למתייאש וגו'.
קחו שתי נשימות עמוקות לבטן ודמיינו לכם שכונה מוזרה, שילוב של רח' סומסום, שכונת חיים וד"ר קווין. כל כך הרבה עצים שמוזר שאין שם דובים. ירוק ועוד ירוק - באמצע קופנהאגן.
באמצע קופנהאגן תעלת מים שמתרחבת לאגמון עם ברבורים וצמחיית פרא מקיפה אותה לצד שבילים לאורכו שמתחברים לכריסטיאנה במדרגות עץ ואתה עוקב אחרי הבאסים ומגיע להופעה של להקה קצת אנרכיסטית (איך נראים אנרכיסטים? מי שאנרכיסט מבינכם יודע, מי שלא, זה עוזר אם הם עומדים על הבמה וצורחים לתוך המיקרופון בשירה קצבית: I am an anarchist , איטס א גיב-אוויי) בבמה של החבר'ה, מין ככר של כולם עם דלפק בירה ודוכן גלידה אמפי קטן מדושא עם פגודה מאבן לנוי באמצע.
ובמשך שעות עשרות או מאות חבר'ה, צעירים סטודנטים וצעירים עם ילדים וצעירים בני שבעים שרוטים טיפוסים אמנותיים שמגלגלים שיחה גדולה וירוקה כאילו לא רק אין מחר אלא גם אף פעם לא אמור היה להיות, יושבים שם ומדברים ומקשיבים למוזיקה ושותים בירה.
והכל עם ההרגשה שהחיים יפים כי זה המצב הטבעי.
החיים זה הרבה אנשים ומוזיקה ובירה ושיחה בטלה/פילוסופית ומישהי מפריחה בועות סבון וכולם מהופנטים ומעודדים את הבועות המגביהות, נהנים מהחיים כמו אין מלחמה בעולם.

הן אפשר. הן אפשר.

אני עדיין נרעש.

בתים יפים, ערבוב של נחלת שבעה ונחלת בנימין, בתים מתפרקים לצד מבנים עתיקים משומרים, בגדלים שונים עם שבילים מתפתלים ביניהם בזוויות מצחיקות ומלא פרטים נוגעים ללב שמתגלים בלי הפסקה כמו פתיתי שלג שאי אפשר לעקוב אחרי צניחתם של כולם, הכל צבוע בקסם.

והדנים נהנים כמו משוגעים.

[צוויליך*]

ממחשב אחר כמובן

[טליה_טקאוקה*]

גם אני הייתי בכריסטיאנה וגם התרשמתי כמוך, אבל זה לא מתאר את כל הדנים ואת כל דנמארק....זה לא "המיינסטרים" שם....

[אורי_יורמן*]

נשמע טוב!

[אורי_יורמן*]

(חוץ מהלגלוג על אנרכיסטים)

[איל_גיא_חיים*]

מי שאנרכיסט מבינכם יודע, מי שלא, זה עוזר אם הם עומדים על הבמה וצורחים לתוך המיקרופון בשירה קצבית: I am an anarchist , איטס א גיב-אוויי) בבמה של החבר'ה, מין ככר של כולם עם דלפק בירה
מצחיק ומעורר מחשבה
אהבתי מאוד
אם ירצו אוכל לספר סיפור לא פחות מצחיק מישראל שנות ה90

[אחת*]

זה לא שהדנים שמחים, זה ההיפים ששמחים.
כריסטיאנה, חוכמה גדולה...
גם באמסטרדם הם שמחים.
גם אם תגיע לפרדס חנה בשיקשוק (טוב, כבר אין, ולכן הם קצת פחות שמחים) היית רואה משהו דומה.
או, בוא נגיד,
התלאביבים בחוף הדולפינריום ביום שישי בשקיעה.
למה הם שמחים?
זה משהו מתקתק באוויר...

[טרה_רוסה*]

דיסטופיה כתבה בהארץ.

[איל_גיא_חיים*]

להזכירכם, בדנמרק אפילו חברי מפלגה נאצית ידעו ביחד עם כולם בדנמרק כמעט
לסרב פקודה

[שמש_בחורף*]

צוייליך, אין עליך.

[אנונימי]

אם היה לנו את התנאים הסוציאלים שהדנים מקבלים ואת העזרה שהאמנים מקבלים והפנסיה הנפלאה שלהם
גם לנו לא היו דאגות בחיים...

[חמור_אביר*]

אפשר לחשוב שכאן בארץ כולם מסתובבים אבלים וחפויי ראש...
הדנים ברובם הם אומה של אנשים חברותיים, חמימים [יחסית לסקנדינביה] ונעימים...האירופאים בכלל פחות נוטים לחקות את אורח החיים האמריקאי מאיתנו...
ופחות משועבדים לסטראוטיפים מחשבתיים יהודים בענייני משפחה וילודה....
וכן, החיים החומריים שם יותר קלים..

[אלטר_אגו*]

אני לא מכירה דנים, אבל יש לי תאוריה לגבי למה הישראלים לא שמחים (וכן, אני מרגישה שהישראלים לא שמחים). התאוריה היא לא שלי. היא של פול סיימון, ונוסחה במקור לגבי אמריקאים אבל לדעתי תקפה גם לישראל.

[בשמת_א*]

_זה לא שהדנים שמחים, זה ההיפים ששמחים.
כריסטיאנה, חוכמה גדולה..._
אכן.
זה אי קטן של היפיות וסמים שמתקיים בתמיכת השלטון הדני כבר עשרות שנים.
זאת לא עדות למצב הדני בשום צורה.
ואני לא בטוחה שהדנים כל כך שמחים. למען האמת, הם די מלאי דאגות, ונכון שהם סובלים מדיכאון חורף פחות מהשבדים והנורבגים, אבל הם לא פחות שתויים.

[שוות_נפש*]

שמחים? בגלל זה אחוז ההתאבדויות של בני נוער הם מהגבוהים ביותר?
זה תמיד הכי קל והכי פשוט לראות צד אחד של המטבע..

[פלוני_אלמונית*]

אין ספק שזהו עם מיוחד. קטן ומגובש בעל הישגים מרשימים בתחום זכויות האדם (ראו ערך מלחמת העולם השנייה ) וכן ההבנות הסוציאליות וההשגים המרשימים בתחום. טוב, אני לא אובייקטיבית.
מנסיון אישי, יש שם רמת חיים נאותה, וכבוד לאדם העובד (בניגוד לניצול שיש פה בארץ, שכר מינימום מבזה לדוגמה). יש אירגונים מאד מתקדמים, אבל יש גם בדידות. כלומר, הערבות ההדדית שם מעוגנת בחוק, אך בארץ , לעומת זאת, יש יותר רגשות ומעשים של דאגה לזולת שנעשים בספונטניות. (כל ישראל ערבים). וגם רגשות יותר מתפרצים ושמחה יותר ספונטנית ורעשנית, לטוב ולרע...(המזרח התיכון, מה לעשות..)
אני חושבת שאנו כישראלים יכולים ללמוד מהם, ושילוב ישראלי-דני הוא שילוב מוצלח.

[שמש_בחורף*]

(כל ישראל ערַבים).
D-:
(המזרח התיכון, מה לעשות..)

[חמור_אביר*]

_מנסיון אישי, יש שם רמת חיים נאותה, וכבוד לאדם העובד (בניגוד לניצול שיש פה בארץ, שכר מינימום מבזה לדוגמה). יש אירגונים מאד מתקדמים, אבל יש גם בדידות. כלומר, הערבות ההדדית שם מעוגנת בחוק, אך בארץ , לעומת זאת, יש יותר רגשות ומעשים של דאגה לזולת שנעשים בספונטניות. (כל ישראל ערבים). וגם רגשות יותר מתפרצים ושמחה יותר ספונטנית ורעשנית, לטוב ולרע...(המזרח התיכון, מה לעשות..)
אני חושבת שאנו כישראלים יכולים ללמוד מהם, ושילוב ישראלי-דני הוא שילוב מוצלח._

היתה לי בת-זוג דנית וגם אני חושב [ולאו דווקא במישור האישי] שזהו שילוב מוצלח...וכן יש הרבה מה ללמוד מהם, נעים לחיות שם, טעים לאכול שם....ולמרות שגם הם אינם עם מושלם, מדובר באחת הארצות המתקדמות ויחד עם זה השלוות בעולם - תודעתית, חברתית ובתחומים רבים...

[אמא_אינקובטור*]

יש עמים מושלמים? לא ידעתי.

רמת חיים נאותה, וכבוד לאדם העובד במגבלות מסוימות יש אותן גם כאן בצפון הרחוק, אם כי לא חסרים כאן Working poor (אלו שמרוויחים שכר מינימום אבל אין מצב שיפרנסו בו משפחה). בעבודה בשכר מינימום במשרה מלאה אפשר לשרוד אם אתה רווק או בזוגיות, לגור בדירת מרתף עם שותפים ולאכול שתי ארוחות ביום בעבודה (כי העבודה היא במסעדה). אם צריך גם לפרנס משפחה בסכום הזה אתם בבעיה. אבל יש עזרה בדיור ויש המון המון עזרה בתוך הקהילה (לצערי, בעיקר אם אתה שייך לכנסיה).

שמחים כאן? לא יודעת. מה שבטוח - הרבה פחות עצבניים, ועם הרבה יותר כבוד וחיים אפשריים לקשישים ונכים.

[פלוני_אלמונית*]

אמא אינקובטור, את גרה בדנמרק?

[אליס_בארץ_המראה*]

צוויליך, אני בד"כ מסכימה אתך (בלב, בלב), אבל דווקא הביקור שלי בכריסטיאנה (לפני בערך עשר שנים) היה לא נעים על גבול המפחיד. בעיקר אני זוכרת את הכלבים, את האנשים הלא-ידידודתיים, ואת התחושה שהם מתים שאתחפף משם כמה שיותר מהר. חשבתי שאולי פשוט לא הבנתי את המקום ואת יושביו, אבל חברה דנית אמרה לי לפני כמה שנים שאכן יצא למקום שם של מקום מסוכן (בעיקר בלילה).

בכל מקרה, אני שמחה לשמוע שהחוויה שלך שם היתה חיובית.

<הכרתי רק דנית אחת בחיי, והיא לא היתה שמחה>
<האנגלים, לעומת זאת, שמחים כל ערב אחרי הפיינט השלישי>

[רוקדת_לאור_ירח*]

בואו נראה למה הם שמחים.
השבוע היתה אצלי במקרה חברה דנית (חיה כאן).
היינו בבריכה עם הילדים ודיברנו על קרם ההגנה ושהוא יקר מאד. אמרתי לה שאפשר לקבל סבסוד (או לפחות אפשר היה, אני לא מעודכנת) אם מבקשים מרשם מקופת חולים, אבל נראה לי שהם מסבסדים רק אולטראסול.
אז היא אמרה שזאת הבעיה, שבארץ יש בקרמים כל כך הרבה חומרים שבדנמרק הם לא חוקיים בכלל וכאן הם בקרמים וזה מסרטן ומה הרעיון של לשים על העור משהו מסרטן כדי למנוע סרטן עור...
אישית אני חושבת שאם בישראל כל מיני חומרים שמותרים לשימוש בקרמים, במזון ובמים המופלרים שלנו היו לא חוקיים, היינו קצת יותר שמחים וקצת פחות מודאגים.

[אמא_אינקובטור*]

אמא אינקובטור, את גרה בדנמרק? צפונאמריקה.

[אמא_של_יונת*]

אישית אני חושבת שאם בישראל כל מיני חומרים שמותרים לשימוש בקרמים, במזון ובמים המופלרים שלנו היו לא חוקיים, היינו קצת יותר שמחים וקצת פחות מודאגים.
אישית אני חושבת שבמקרה זה היינו מודאגים באותה מידה - אבל מדברים אחרים.
אנחנו פשוט מודאגים מטבענו.

[צוויליך*]

אוף בכלל לא הבנתם אותי

אבל שיהיה לילה טוב

אשתדל להבהיר מחר

[צוויליך*]

צדק אורי יורמן , שזה נשמע טוב, וזו היתה הכוונה, להווי ידוע וגלוי שלא כל הדנים נעשו באותו שטאנץ ושלמישהו היתה חווייה לא נעימה ברובע ההוא ושקומץ דנים חשודים שלא הקריבו נפשם למען הצלת יהודים במלה"ע II ושללא ספק לדנים אין סיבה לעלוץ על ששמחים הם בחייהם שכן לנו מגוון סיבות מרשים שלא, אז מה שנקרא
מגיע לנו פור

אוקיי


לא יעזור בית דין, דנמרק לוקחת אותנו בהנאה מהחיים, בנחמדות, בלשמוח בחלקם,
שימו לב, ע"פ מחקר מדוקדק ביומיים האחרונים תוך שימוש בציוד מתוחכם,
בהליכה לאחור תוך שריקת המנון בית"ר קופנהאגן וזה כולל פור .

כעת לאחר שסיכמנו את החלק המדעי של הערב
צ'חררו, וכל מי שצריך יודע
ומי שלא שישאל

<ו אורי יורמן , מה לעשות, היא צרחה את זה על הבמה 20 פעם דרך רמקולים גדולים, מי לעג מי >

[ניצן_אמ*]

טוב, גם הבוסטונאים והקליפורנים (אם כי כנראה פחות) האוסטרלים והניו זילנדים עמים מאד מבסוטים, ואני בטוחה שיש עוד. זה רק מעדות ראשונה, אני לא מכירה מספיק את האחרים.
כן, להם יש את המים, את השמים, אבניירו מספרים. הכל הרבה יותר טוב "שם". אבל פה? פה האנשים יותר טובים באמצע הדרך.
זה, לכל הפחות, המיתוס המכונן והמייצב על מקומו את המקום הזה. עצובים, ארץ אוכלת יושביה. בטח לא שמחים. הדנים שישמחו. אממה? שמחים! <רק אותי זה מבלבל?>

נניח שנכון כל זה. אהא! מה הסיבה ומה המסובב? אפשר לטעון שהתנאים פה לא איי-איי-איי ושזה עשה אותנו עצובים ועלובים, אבל אפשר גם לטעון שעם עצוב ומוכה וחבול ופרנואיד, ריכזו אותו פה מכל קצוות החלכאות והנדכאות האנושיים, קם ועשה את המקום הזה למומחה לעיצבון שהוא. (עושים טקסי יום הזיכרון יפים. נוגע ללב. ויום השואה. ואילו סיקורים מקיפים על כל פיגוע. מקצועי. והזרים שעוזרים לך ברחוב, משו. משו! אבל אללה יוסטור איזה נהגים ואיזו אלימות וכמה גועל רץ במפגש אקראי עם ישראל ישראלי ברחוב. אבל טובים באמצע הדרך. על הדבש ועל העוקץ. מה פתאום שמחים? מה אנחנו, דנים?)

[כוכב_נגה*]

השאלה שמציקה לי אישית היא לא למה הדנים (או כל עם) אחר שמחים

אלא למה אנחנו (או במיקרו - אני) לא...

יש לי כמה תשובות אפשריות

אין לי זמן לפתח אותן כאן ועכשיו(-:

וחוצמזה, שמעתי על כריסטיאנה כבר לפני עשרים שנה. נשמע שווה ביקור(ים)

[ניצן_אמ*]

מגיע לנו פור
טו סמולר דה היסטוריק עוול?

[פלוני_אלמונית*]

למה הדנים שמחים:


יש רווחה סוציאלית
יש חברה מתקדמת ומתפתחת עם רגישות למהות אמיתית של העם
הם נראים ממש טוב
יש מסורת של חורף ארוך וקיץ קצר שמחייב להנות כמה שאפשר בתקופה מאד מצומצמת



בתור מישהי שחייה שנים מספר בדנמרק:
אין ספק שהמצב הנוכחי שלהם יותר טוב משלנו ואני מאחלת להם שימשיכו לפרוח, אבל בוא נסכים שאנחנו לא דנים (רובנו) , כך שאנחנו יכולים לקבל מהם השראה, אבל אני מניחה שיש לנו את הדרכים שלנו לבטא שמחה
וזה נכון,מה לעשות, הרחוב הישראלי סובל מטראומת השואה, גלות, מלחמה ובלה בלה בלה

אבל אני בהחלט מסכימה איתך-סמינרים להרחבת מודעות השפע השלום והרווחה בקופנהגן.

[צוויליך*]

פלוני,

כל מילה.

[פלוני_אלמונית*]

צוויל,
אני שמחה שהבנתי אותך.

[ניצן_אמ*]

_מגיע לנו פור
טו סמולר דה היסטוריק עוול?_
נו, אף אחד לא מבין אותי
_{]ועודחת בקטנה}

[מיכל_שץ*]

ניצן! אני הבנתי, ונהנתי להזכר בטעם. תודה על הקישורים!

[מיכל_שץ*]

ניצן, יו אר א גוד גירל, ורי טלנטד, ורי!

[פלוני_אלמונית*]

קל, הם עובדים פחות, מרוויחים יותר, משקיעים הרבה יותר זמן בתרבות הפנאי שלהם, וגם נהנים מאוויר ומים נקיים יותר.

[קארי_ירוקה*]

היי ,
הכותרת ממש תפסה אותי והחלטתי לכתוב את דעתי.
גם אני כמו עוד חברות קראתי את "הוגה" סוד האושר של הדנים.
מאוד התחברתי לתיאורים הקואוזים החמימים של ניהול החיים של הבית והמשפחה ואני מאוד מאוד מתחברת למפגשים חברתיים והנאה מנוכחות של הביחד בלי "השתלטות" של האחר.
במילה אחת - אופי.
מהיכרות שלי עם ידיד דני אסלי (נולד וחי בדנמרק ונפגשנו בסמינר בישראל) זה פשוט סנגון של חינוך ואופי של ראיית הטוב וחיים בסלואו מושן במקום ב"מהר מהר מהר" ו"כאן ועכשיו".
בהשוואה לאופי הישראלי הממוצע (לא רומזת על כאן בכלל) הישראלים יותר ביקורתיים, שיפוטיים, עצבניים ולא נחמדים תמיד יהיה משהו קשוח ושלילי להגיד ואילו האופי הדני הוא מקבל סלחן ואוהב - כמובן שלכל כלל יש יוצא מהכלל וגם עד שלא נהיה בנעליים של האחר לעולם לא נבין עד הסוף.
זו סוג של מנטליות.
מצד שני, גם בדנמרק היכן שמדד האושר הנדגם הוא יחסית גבוהה קיימת תופעה של בדידות ועצבות.
השאלה האם האנשים מוכנים להודות בכך או שהם מעידים על עצמם כמאושרים כדי לא "להטריח" את הצד השני?
נקודה למחשבה...
קארי