לחנך כלכלית ילדה גדולה

שלום לכולם כאן באתר. אני קוראת כאן הרבה אבל די חריגה מבחינת הגיל שלי. אני עוד מעט בת שבעים, אמא לילדים גדולים וסבתא לנכדים.
בתי האמצעית אם לשני ילדים חסרת אחריות בכל הנוגע לכסף מאז ומתמיד. הביקורים אצלה תמיד מלווים בנתינה כספית מאוד גדולה וכמובן שאנחנו באים תמיד עם בגאז' מלא אוכל וציוד לילדים לבית ספר וכו'. אחרי כמה שבועות הם שוב מגיעים לפת לחם ואנחנו נדרשים להציל אותם. במשך השנים, המשפחה שלה עברה כמה דירות שכורות ואנחנו בכל דירה חתמנו ערבות ואחרי שהם עזבו נדרשנו לשלם חשבונות חשמל וטלפון מאוד גדולים שהם השאירו אחריהם ועוד חובות שונים. היו הרבה שיחות על זה במשך השנים ותמיד הילדה אמרה שהיא הייתה חסרת אחריות ועכשיו היא תתחיל לעבוד ובעלה יתחיל לעבוד יותר ברצינות ויהיה יותר טוב. אחרי שבועיים שלושה שוב טלפון: אבא, אמא, תצילו אותנו אין לנו מה לאכול ואין לי כסף לבגדים לחורף לילדים וכו'.
לפני כמה ימים שוב קיבלנו טלפון לבוא לכסות חובות שלהם בבנק של כעשרים אלף שקל.
אנחנו במצב כלכלי טוב יחסית שנינו פנסיונרים וחיים לבד בבית. הבעיה היא גם הסכומים שהולכים וגדלים אך יותר מכך הבעיה היא התלות הכלכלית של הילדה ומשפחתה בנו. הם כל הזמן במצב של השרדות. כאשר קיבלנו את הטלפון האחרון, באינסטינקט אמרתי לה שכן, אני אעזור להם. עכשיו לאחר מעשה אני חושבת שצריך להפסיק את התלות הזאת אבל איך? אני מפחדת שאם לא אעזור להם הם יקחו הלוואה בשוק האפור והיא יכולה אפילו להגיע להרהורי התאבדות. אז בשביל זה להגיע למצב כזה? הרי אנחנו יכולים להצטמצם קצת ולעזור.
יש עוד עניין של אורח חיים מאוד קיצוני שלהם. כשיש להם כסף הם חיים בפזרנות הולכים לבתי מלון, קונים אוכל מוכן, קונים דברים יקרים ואז מגיע מצב שאין להם מה לאכול והם מתקשרים אלינו.
אני מרגישה במילכוד. אני מבינה שרוב קוראי וכותבי האתר הם צעירים בערך בגיל של בתי אבל אולי בכל זאת יש מי שיוכל לתת דעתו על העניין ולנסות לעזור.
להמשיך לממן אותם? לא להמשיך?

אני מפחדת שאם לא אעזור להם הם יקחו הלוואה בשוק האפור והיא יכולה אפילו להגיע להרהורי התאבדות
מה גורם לך לחשוב כך?
יש אנשים שנוהגים כך, אבל האם זה מתאים להתנהגות שלהם?

כשיש להם כסף הם חיים בפזרנות הולכים לבתי מלון, קונים אוכל מוכן, קונים דברים יקרים ואז מגיע מצב שאין להם מה לאכול והם מתקשרים אלינו
איך בתך נהגה בכסף (וברכוש) בילדותה? מתי הדפוס הזה התחיל?

(אין לי עצות, רק מבררת יחד איתך).

אין לי מילים לאמר כמה אני מודה על התגובות המהירות שלכן. בחששות שלי מפני הלוואה מהשוק האפור ומה שהיא תביא בעקבותיה, אני אולי מגזימה וממציאה אך מנסיון העבר הזוג הזה יכול להגיע באמת לפת לחם ויותר גרוע מכך ולא לעשות כלום כדי לעזור לעצמם. הם כבר לא כל כך צעירים ואין להם דירה או רכב או כל רכוש אחר. כל פעם שהם קונים משהו אחרי כמה זמן הם נאלצים למכור אותו כדי לסגור חובות. כרגע החשבון בנק שלהם מוגבל - בעצם זה כך כבר הרבה זמן. הבעל עובד פה ושם לפעמים יש לו עבודה קבועה אך הוא מפסיק די מהר מכל מיני סיבות ולפעמים יש לו עבודות זמניות שלא לוקחות הרבה שעות ביום והשכר בהתאם. ביתי לא עבדה כמעט יום אחד בחייה ולמרות שהילדים שלה כבר שנים כולם במסגרות היא לא עוזרת בפרנסה.
לא נאמר כלפי שום דבר על הלוואות או על יאוש אבל אני רואה את המצב שלהם ושל הילדים ולא יכולה לעמוד מנגד. לתת להם להיות רעבים? לתת לילדים ללכת לבית ספר בלי ציוד בסיסי כי אבא שלהם החליט לקנות גיטרה בכמה אלפי שקלים או אמא שלהם קנתה בגדים או נעליים יקרים כשהיה פתאום קצת כסף וכשאין אז אין.
הדפוס הוא השרדותי.
אני מתחילה להרגיש כמו שנכתב כאן שהכסף שלנו הוא גם לצורך הוצאות לא חיוניות כמו מנוי לתאטרון, טיסות לחו"ל, מתנות לנכדים וכו'. כרגע כל פעם שיש קצת כסף הוא הולך לכיסוי חובות של הזוג הזה.
פשוט לאמר שאנחנו מפסיקים מעכשיו? אני פשוט מפחדת לאן הם יגיעו. הילדים כבר היו תקופות רעבים וחיים בצורה מאוד בסיסית. בשביל ההנאות שלי הנכדים שלי יחיו בצורה כזאת?
ולשאלה מתי זה התחיל, אני חושבת שהיא תמיד הייתה מפוזרת ונדיבה מאוד. זה עוד פן שלא כתבתי עליו. היא ילדה מאוד אנרגטית, שמחה, נדיבה ומלאה רעיונות. היא פשוט כמו שאומרים ממצה את החיים. אם יש כסף ומגיע פורים היא תקנה לילדים תחפושות מוכנות הכי יקרות שיש או סתם תקח אותם למסעדה טובה אם בא לה.
גם לקרובים היא נדיבה ואלינו היא הקרובה ביותר מהילדים. עוזרת, נחמדה, משתפת בחיים שלה. היא בהחלט לא רק מנצלת אותנו כלכלית וחבל לי גם להפסיד את הקשר הזה איתה. כל מי שמכיר אותה אומר שהיא ממש מקסימה.

תודה נגה נגה. הנכדים שלי גרים במרחק שעה וחצי נסיעה ממני. אני לא ממש יודעת מה קורה איתם ביומיום אלא רק כשאנחנו באים לבקר או מתקשרים ומנסים לברר בעדינות. בטלפון, אם הגדול עונה הוא מספר קצת אבל אני מאוד נזהרת שבתי לא תחשוב שאני חוקרת אותו מאחורי גבה. בתי בדרך כלל אומרת שהכול טוב ולא צריך כלום עד שהם נתקעים או עד שאנחנו מגלים באילו תנאים הם חיים ונוסעים אליהם אחרי קניות של אלפי שקלים. גם אני חושבת שכדאי לתת להם לגלות את הכוח שלהם בעצמם אך מאוד מפחדת מכך שנגלה שאין להם כוח. אני אפילו די בטוחה שזה מה שנגלה.
כתבת על האפשרות שאני קונה את הקירבה שלה וזו אפשרות שגם בעלי הצביע עליה בעבר. היא תמיד אומרת שאנחנו לא חייבים לעזור ושנתן רק אם אנחנו באמת רוצים לתת ושזה שאנחנו נותנים כסף לא נותן לנו זכות להתערב בחיים שלהם. מצד אחד באמת קשה לי לראות שקשה לה כל כך ואם יש לי כסף לעזור אז בעצם למה לא? הרי לקבר אני לא אקח כלום. מצד שני היא לא גדלה. לא סתם כתבתי עליה כילדה. מבחינת לקיחת אחריות היא ילדה.

אני חושבת שאת תמיד יכולה למשל לבוא עם אוכל לנכדים אם את חושבת או יודעת שאין להם מה לאכול...
זה נכון שאם נותנים כסף אז זה בעייתי לחקור לאן הכסף הולך אבל אני חושבת שאת יכולה (רק אם את רוצה ויכולה כמובן) להחליט על סכום מסויים שאת נותנת בתור עזרה, מאהבה ולגבי סכומים אחרים שיידרשו - פשוט תשחררי את הצורך הזה. נכון קל להגיד קשה לעשות אבל גם קשה לקרוא את זה שהם מוציאים כסף יקר על בתי מלון ומסעדות יקרות, כסף שאינו שלהם ודרוש להם עבור הוצאות מחיה בסיסיות.
אני לא חושבת שאתם, בגילכם צריכים להצטצמצם בשביל שהם יחיו בפזרנות. ממש לא.
מצד שני, אם בא לך לתת, אם יש לך וזה לא בא על חשבונך - פשוט תתני ותסמכי על זה שהם יסתדרו בעצמם.
לא נראה לי שיש לך ברירה אחרת...

הבעיה שאת מעלה היא אכן קשה מאוד

הרי לקבר אני לא אקח כלום.
נכון, אבל עד לקבר יש לך עוד זמן, לא?!

גם אצלנו אחי תמיד מוציא יותר ממה שיש לו וההורים שלי מרגישים מחויבות לעזור לו גם על חשבון עצמם [כאחות (שקולה כלכלית) זה לא פעם מרגיז ומדאיג אותי - מה מרגישים ילדיך האחרים?]
אני אפילו חושבת שנתינה כזו אינסופית יוצראת איזה... לא כפיות טובה אבל עיוורון לזה שעוזרים לך (ובעיני זה לא תקין).

אני כותבת כבת ולא כאמא כי הילדים אצלי עוד רחוקים משם .

נראה לי שכל החיים יש שלנו איזה שעור של "היפרדות" מהילדים שלנו. - קשה לתת להם להיות אחראים לתוצאות של מעשיהם זה בעצם מה שאת צריכה ללמוד לעשות.

אך מאוד מפחדת מכך שנגלה שאין להם כוח. אני אפילו די בטוחה שזה מה שנגלה._ וגם: _מצד שני היא לא גדלה. לא סתם כתבתי עליה כילדה. מבחינת לקיחת אחריות היא ילדה.
אולי האמונה הזו שלך היא אמונה מחלישה - הן אותך והן אותה?!
נראה לי ששווה לעשות איזה חיזוק לעצמך - ליכולת לשחרר אותה (ואת בנזוגה).

אולי שווה לך "לעשות סדר" בהנחות היסוד שלך? בתפיסות (אפילו הסמוייות) שלך לגבי
כסף
תפקיד ההורים (שלך לילדיך של בתך לילדיה)
תפקיד סבא וסבתא
מהי מסכנות
מהי נדיבות
מה הבת שלי יכולה לעשות

אולי אפילו להעזר באיזה יועצ/ת

אנסה להדגים שינוי בהנחת יסוד .
קרובים שלנו תמיד נמצאים בקושי כלכלי והיה לי מאוד קשה לא לעזור להם - כשהבנק ביקש, כשהי ו צריכים משהו חיוני וכדומה (הרי יש לי, מה, שהכסף ישכב אצלי במקום לתקן את ה X Y Z ? ).
עבדתי (עבדנו - בנזוגי ואני) קשה מאוד על עצמנו כדי לא לתת.
הם קצת עזרו לנו כאשר בחרו להוציא כמה עשרות אלפי שקלים (שלא היו להם) על נסיעה ארוכה ויקרה לחו"ל.
אני לא תפסתי את זה כ"נדיבות" (ו היתה נסיעה מתנה למישהו)
אלא כהתנהגות חסרת אחריות שלהם (כלפי ילדיהם הצעירים בין השאר).

המצב שאת מתארת הוא מאוד קשה וליבי אליך - מקווה שהצלחתי להעביר את האמפטיה וההזדהות
וכל הכבוד שהחלטת לנסות לשנות ולהשתנות

אולי את אמא שלי?..
הנה מה שהייתי אומרת לאמא שלי ושל בעלי, עכשיו אחרי שלקחנו אחריות על חיינו והתחלנו להתפרנס כמו שצריך, ולהחזיר חובות: אמא, אל תוותרי לי. אל תתני לי כסף, זה רק גורם לבעיות הכלכליות שלי לגדול ולי להמשיך לא להבין את העולם הזה. אל תצילי אותי... תדברי איתי על כסף, תתחשבני איתי, תלמדי אותי.
אל תאפשרי לי לחיות בצורה לא ארחאית, את לא יכולה לשנות אותי, ואולי אני אכעס עליך, אבל אל תתיני לי כסף, לטובתי!!! אם את רוצה לעזור לנכדים שלך - תקני להם בגדים מדי פעם, נעליים, אולי תממני חוג או בילוי מדי פעם. אם המצב מחמיר ואין לנו מה לאכול - את יכולה לבשל, או להזמין אליך, אבל אל תיתני לי כסף. אני אפילו לא מעירכה את זה ורק נדמה לי שאת לא צריכה את הכסף שלך, אולי אני אפילו כועסת עליך שאת מבלה ולא מצילה אותי, אבל האמת היא שככה את מצילה אותי באמת - מעצמי!!!
אני ובעלי הגענו עד הקו האדום התחתון ביותר האפשרי (מכירת בית, קריסה כלכלית, חובות ומה לא...) לפני שנעצרנו, חבל שלא נעצרנו קודם, חבל שההורים ראו ושתקו כדי לא לפגוע ולא להתערב, חבל שהם לא אמרו יותר את מה שהם חושבים עלינו. אולי זה לא היה עוזר, אני לא יודעת, קשה לדעת.

מה דעתך להפוך את התמיכה שלך בה, למשהו קבוע. היא תדע שבכל שבוע היא תקבל איקס שקלים, שאת תחליטי.
היא תוכל לתכנן מה לעשות בכסף.
לבד מזאת, אולי התלות הכספית, באה לחפות רגש שהיא עדיין זקוקה מאוד מידיי להוריה.
אולי היא תשמח לשבת איתך ולתכנן איתך ביחד איך להוציא את הכסף. אולי אפילו איך ליצור לה מקור פרנסה.

_מה דעתך להפוך את התמיכה שלך בה, למשהו קבוע. היא תדע שבכל שבוע היא תקבל איקס שקלים, שאת תחליטי.ושהיא תדע מראש על הגעתם. (לא סכום גבוה.) אחרי חודשיים תעשי איתה פגישה. לראות איך היא מסתדרת בסידור החדש.
_

טוב הנה ההוכחה שאני ונגה לא אותו בן אדם אני לא מסכימה איתה .
אני חושבת שאת צריכה להציב תנאים מפורשים לנתינת כסף והתנאי הראשון הוא :
"טיפול"
שילכו לברר את מקור ההרס העצמי . ומעבר לזה טיפול באיך לטפל ולנהוג עם כסף.
כדי להתחיל את יכולה לקרוא את הדף בהנהגתה של נגה בעיות כלכליות מלחיצות .
לקנות לה את אחד מהספרים שמוזכרים שם. לתת לה כל שבוע מעטפה עם כסף שאפשר להאכיל בו את כל בני הבית . ולהסביר לה שרק בשבת הבאה היא תקבל עוד .וכדאי שאף אחד לא יהיה רעב באמצע.
הסכימי לממן לה כל לימודים או הכשרה מקצועית שיחזירו אותה לשוק העבודה . אותו דבר לגבי בן הזוג שלה.
או במילים אחרות תחנכי אותה . או במילים אחרות תפסיקי לתת לה דגים שבו לשיחה רצינית ותבררי איתה איך משיגים לה חכה .

אני מסכימה - יש לך כסף - זו ברכה - תתני לה אותו למטרה נכונה של עזרה למידה
יש היום קורסים של אימון לחיים - שנראה לי שזה בדיוק מה שבתך צריכה.
וחוץ מזה - זה פיק כזה בחיים התקופה שהילידים קטנים - לא תמיד כולנו מוכנים לכך, ואת אמא - תאמיני בביתך היום היא צריכה עדין עזרה עוד מעט זה ישתחרר.

אני בעד עזרה שהיא לא כסף.
בגדים לילדים (רצוי אפילו יד שנייה כדי שהיא לא תוכל למכור אותם ולקנות דברים אחרים, לא שימושיים), אוכל, כלי בית, כלי רחצה, ספרים, צעצועים. לשלוח חבילה כל חודש. לא לתת אפילו שקל אחד במזומן.
תסלחי לי על ההשוואה אבל בתך נשמעת כמו נרקומנית. הסם שהיא צורכת הוא קניות. אם תתני לה כסף, הוא ילך לסם. אילו היית יודעת שהיא תקנה הרואין או אלכוהול לא היית נותנת לה כסף, נכון?
לא הייתי מתנה את העזרה בטיפול וכדומה כי היא מן הסתם תסרב.
אל תתערבי לה בחיים. אלה הבחירות שלה.
את יכולה רק לדאוג שהנכדים שלך לא יהיו רעבים ויהיה להם מה ללבוש ובמה לשחק.

לא הייתי מתנה את העזרה בטיפול וכדומה כי היא מן הסתם תסרב
היא לא תסרב אם היא תבין שזאת האפשרות האחרונה שלה .
ואם היא כן אז לפחות תוכלי לסרב לה במצפון נקי את רצית לעזור היא סירבה .

יש כאן כל מיני דפים שעוסקים בסבתא. כדאי לך להציץ בהם ולראות מה הבנות (אנחנו) מצפות בשלב זה של חיינו מאימנו לא היא הסבתא.
אולי באמת מדובר במשהו לא פתור מגיל ההתבגרות של קשר בת ואם.
צריך המון אומץ לפתוח דברים שכאלו. וגם פנאי. אם יש לך. אם יש לבתך.

לקנות לה את אחד מהספרים שמוזכרים שם
יש גם קורסים כאלה. לא אימון לחיים - אלא אימון ממוקד שמלמד להתנהל נכון עם כסף (ולהרגיש נכון עם כסף)
אולי כדאי גם לך להשתתף בקורס כזה, זה יעזור לך לעזור לה.

לתת לה כל שבוע מעטפה עם כסף שאפשר להאכיל בו את כל בני הבית . ולהסביר לה שרק בשבת הבאה היא תקבל עוד .וכדאי שאף אחד לא יהיה רעב באמצע.
רעיון מעולה!

אני מסכימה עם כל מלה של תזמורת הים.
גם לדעתי, הגיע הזמן להפסיק לתת כסף.
היא חבית ללא תחתית.
את יכולה להציע לה להשתתף בתוכנית הטלביזיה משפחה חורגת...
למשל, רעיון: תצפי בפרק מהתוכנית, ותגידי לה שראית את התוכנית הזאת והבנת שכל פעם שאת נותנת לה כסף - את גורמת להם נזק גדול. את יכולה גם להגיד לה שעוד טעות גדולה שאת רק עכשיו מבינה שעשית, היא שהתייחסת אליה כל החיים כאל ילדה חסרת אחריות. עכשיו את מבינה שהיא לא ילדה, היא אשה.

אני גם מסכימה שאפשר לבקר כל שבוע עם סירים של אוכל. ליתר ביטחון, שהנכדים לא ירעבו. אבל זה לא כסף.
לגבי בגדים לילדים: הקטנים יכולים ללבוש מה שקטן על הגדולים, ולגדולים אפשר להשיג בחינם בכל מיני מקומות של צדקה. אז שלא יבכו ש"אין בגדים לילדים".
לגבי חוגים: סליחה, מי שאין לו כסף יוותר על חוגים. אלה מותרות לעשירים, לא משהו חיוני.
גיטרה באלפי שקלים? שימכור אותה, אם אין כסף. שהיא תמכור את כל זוגות הנעליים המיותרים שלה, אם אין כסף. למה זה צריך להיות על חשבונך?
מסכימה לחלוטין עם ההקבלה לנרקומניות.
את מוזמנת לקחת מה שמתאים לך מהצעותי, ולזרוק את היתר.

תודה נשים יקרות מאוד.
אני מקבלת את מה שכולכן פחות או יותר אמרתן. לנסות לצאת ממעגל הקסמים המדכא הזה, לנסות לגרום לבתי ובעלה לקחת אחריות. מאוד מתחברת למה שאמרה תזמורת הים . תודה על ההשוואה לסמים כי אני ממש מרגישה איפשהו שזה העניין. במוחי עוברת מדי פעם ההשוואה למניה דיפרסיה. כשיש כסף מעבודה שלהם או מאיתנו הם במאניה. קונים ללא הפוגה. כשאין כסף אז באה הדיפרסיה. בכי, בקשות, הבטחות להשתנות וכו'. תודה גם לך נועה על השיתוף והתמיכה הגדולה שאני מקבלת ממך להפסיק את התמיכה הכלכלית בהם.

הבטחות להשתנות
זה לדעתי המקום שבו צריך לתפוס אותה,ולהשיג את השינוי הדרוש כל כך .

אני לא חושבת שהבטחה לשינוי מעידה על רצון אמיתי לשינוי. לא הבטחה שאינה מלווה במעשים.
כידוע גם גברים מכים מבטיחים ש"זה לא יקרה שוב".

כמי שהיתה בצד של הילדה חסרת האחריות שנתמכת
וכיום כאם שתומכת בבן בוגר (איזה כייף להיות בצד הזה) (-:
את כאם/סבתא עושה את המיטב אך אינך יכולה לקחת אחריות בלעדית על חייהם.
לחנך לא חושבת שאת תצליחי אבל לעזור ל"נצל" נכון את כספך את יכולה
למה כוונתי
תקציבי איקס כסף לחודש ותבהירי שאת בסכום זה משלמת חשבונות, שכ"ד וכו..( כפי מצבך ותחושתך) כדי שלא יגיעו לכדי קנסות והוצ"פ,(שגם אז את תקראי לדגל) לפחות במצב זה כספך ינוצל נכון ולא לדברים הפחות חשובים.
כשאת באה לבקר תביאי עימך אוכל לנכדיך בתך וחתנך.
מכאן והלאה הם ילמדו בדרך הקשה להתנהל.
בכל עונה אפשר בפחות מ70 ש"ח לקנות לילדים ולמבוגרים בגדים בחניות יד שניה (חינוכי,אקולוגי, ידידותי לחברה)
יש אפשרות להפנות אותם לפעמונים שעוזרת ללמוד להתנהל כספית.
השאלה האם הם רוצים בכלל?

תעשי לבת שלך טובה גדולה ותסגרי לה את הברז
את יכולה לעזור נקודתית במה שאת מרגישה שנכון עבורך כל עוד את לא מרגישה מנוצלת (או כל תחושה לא נעימה אחרת). את יכולה לתת/לקנות/לבלות עם הנכדים - הם לא אשמים - אבל הגיע הזמן 'לחנך' את הילדה לגבולות.
חישבי גם על המסר שעובר לנכדים כשהם גדלים באוירה כלכלית לא מציאותית ועל ההשפעה שיש לזה על עתידם ועצמאותם בעתיד.
היא 'יונקת' אותך וכמו חלב-אם, ככל ש'תניקי' אותה יותר כך ה'כמויות' יעלו. מאוד קל לה להגיד שהיא 'לא צריכה עזרה' ו'רק אם את רוצה' וכו' כאשר היא בטוחה שתתני לה 'מרצונך' ככל הצורך.

אולי תוכלי להיעזר בארגון פעמונים: http://www.paamonim.com/

בהצלחה!

אנחנו מלבישים את ילדינו כמעט רק יד שנייה. ולא בגלל שאין לנו כסף. אנחנו פשוט זקוקים לכסף הזה במקומות אחרים.
בהתחלה ההורים שלי לא הרגישו שזה מה שאנחנו עושים כי הבגדים הגיעו מנכד אחר שלהם וזה נראה להם טבעי, אחר כך כשהם הבינו שאנחנו חיים ככה (ולא במקרה היה לבן הדוד אז לא קנינו) הם די התחלחלו. אנחנו נחשבים ל"עשירים" במשפחה. לשנינו הכנסות קבועות ואנחנו חיים טוב אבל לא מתפזרים. גם הצעצועים אצלנו הם בעיקר יד שנייה. לא תאמיני מה אנשים זורקים או מוסרים כי הילדים גדלו.
בגדים יד שנייה הם חיסכון עצום. אם אני לא מוצאת בגדים יפים נקיים אני קונה סט יפה שיהיה לשבת וחג.
גם אני חושבת ש אסור לתת כסף. אם הילדים רעבים תביאו אוכל. אם אין בגדים אפשר להשיג (תפרסמי כאן שאת צריכה אנחנו נדאג שיגיעו אליך בגדים).
הבעיה כאן היא עמוקה בהרבה מכדי כיסוי בכל סכום שהוא והילדים מן הסתם סובלים לא רק מרעב לעיתים.
חזקי ואמצי. בהצלחה

זה נורא קשה
השינוי תלוי קודם כל בך

שתי עצות שאולי יעזרו ( זה הצליח במשפחה אחת)
תגידי שמרוב שסגרת להם חובות נגמרו לך החסכונות ואת לא יכולה להמשיך
כשאת בכל זאת מחליטה שאת חייבת לעזור במשהו תגידי שאת יכולה לקחת הלוואה
אבל שהם חייבים להחזיר לך את הכסף כדי שתוכלי להחזיר את ההלוואה
יכול להיות שהם לא יחזירו או לא יוכלו להחזיר
במקרה כזה - את לא עושה את זה שוב - את לא יכולה לקחת עוד הלוואות !!!

כל כמה שקשה לשקר ולוודא שהם יקנו את השקר - יכול להיות שזה המוצא היחיד מהמבוי הסתום

באופן טבעי

באופן טבעי