כל האמת על מוצצים

[יעל*]

אז תגידו, מה הסיפור הזה עם המוצץ? עוד לפני שהתינוקי נולד משגעים אותי- חייבים מוצץ, חייבים. וזה בעיקר אחרי שעם הראשון לא התעקשנו מספיק- כביכול והיה לנו לא פשוט אתו.
עכשיו אני מנסה, באמת שאני מנסה .. אבל קשה לי עם התחושה הזו, קשה לי כי גם התינוקי הזה לא רוצה ומקיא אותו וממש ממש בוכה. אז אומרים לי הוא עושה את עצמו מקיא...נו באמת...איזו מחשבה מרושעת..וממשיכים- את חייבת. חייבת את המוצץ. ואתמול בלילה הוא באמת באמת הקיא המון כשניסיתי לשים לו את המוצץ וכל כך רחמתי עליו, הרגשתי פתאום שאני עושה משהו שלא מתחבר לי במאה אחוז.
יש לציין שאני בדרך כלל מאוד קשובה לעצמי אבל כאן השיגוע הוא בדרגות מטורפות ומשהו כאן לא מסתדר לי.
אם המוצץ כל כך טוב לתינוק למה הוא כל כך לא רוצה אותו ?

[נועה_היפואית*]

אני לא כל כך מבינה....
לאיזה צורך אומרים לכם שאתם צריכים מוצץ? ומה היה לא פשוט עם הראשון? והאם זה היה ככה כי היה לו או לא היה לו מוצץ?
ומה היו עושים לפני שהיו מוצצים?
לכל תשובה אודה...

[יעל*]

לראשון לא היה מוצץ והוא היה נורא מפונק. נרדם רק על הידיים, בוכה כשמעבירים אותו לעגלה, שום דבר לא מרגיע חוץ ממגע של אמא אבא ולכן חושבים שהיה עוזר מוצץ, בעיקר להרגעה לתינוק ורגיעה לי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

יעל, הגעת למקום הנכון - כאן לא חייבים מוצץ (אלא אם התינוק ממש מתחנן אליו, לאמא יש עודף חלב ואבא עובד בחברת "נוק").

[תזמורת_הים*]

מי אמר שהמוצץ טוב לתינוק?
זה יכול להיות טוב לאמא, שהתינוק ימצוץ עוד משהו חוץ מהציצי, ואז הוא לא חייב להיות צמוד אליה, אם כי באתר הזה תמצאי הרבה אמהות שמתנגדות בחריפות לעצם הרעיון ויש להן דרכים אחרות להקל על עצמן.
התינוק בודאי לא צריך מוצץ, אם יש ציצי זמין (וללא עודף חלב).
אם התינוק מקיא בתגובה למוצץ, בכלל אין שום ספק. יכול להיות שהוא אלרגי לגומי ולכן מקיא. במקומך הייתי זורקת את המוצץ לפח, עכשיו...

ראי גם מוצץ או אצבע, האם מוצץ יכול לפגוע בהנקה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אומרים לי הוא עושה את עצמו מקיא...נו באמת...איזו מחשבה מרושעת..וממשיכים- את חייבת
אבל למה את ממשיכה? למה את ממשיכה להקשיב להם? אני מבינה שאלה אנשים קרובים שנמצאים בסביבה וקשה להתחמק מהם. אולי יש מצב לפתח שמיעה סלקטיבית?
הנשמות הטובות

[אמא_אמא*]

לבני הבכור לא היה מוצץ, הוא ינק עד גיל שנתיים וחצי,
והנשמות הטובות כולן אמרו שאחרי הגמילה הוא בטוח יצטרך.
אז הוא לא היה צריך!
הגמילה עברה בקלות רבה מן המצופה.ולא ביקש מאז ציצי או מוצץ.
דרך אגב הוא בן 4 וחצי.
הצעיר מרגע שהוא נולד הוא לא ירד מהציצי,
בגיל שבועיים גם הציצי הפסיק לספק אותו והצעתי לו מוצץ.
מאז הוא חובב מוצצים גדול.הוא בן שנה.
המיילדת וגם יועצת ההנקה אמרו שיש ילדים יותר אוראליים,
שזקוקים למוצץ ויש ילדים שלא.
מעניין לא?!

[ילדת_טבע*]

האמת שהתיאור שלך עורר בי תחושות מאוד לא נעימות. תקשיבי לילד הוא אומר לך בדיוק מה טוב לו ומה לא ונשמע מכאן שמוצץ זה לא. מאוד לא. עד כדי כך הוא צועק את זה.
כל עניין ה"אומרים" הזה מזכיר לי שכשהקטנה שלי נולדה אמא שלי החזיקה בה ומיד דרשה את המוצץ שלה, כל מה שהיא עשתה היה לישון, אפילו ציוץ לא נשמע אבל מבחינתה תינוק בלי מוצץ זה כמו... כמו... תינוק בלי חיתול (?) בכל אופן מוצץ לא התאים וזהו. כל הויכוחים והתוכחות שלה לא הועילו ודי. אחותי הגדולה ילדה את ביתה השלישית כשבועיים אחרי שביתי נולדה, כשאמא שלי דרשה את המוצץ מיד סופק לה אחד כזה שנדחף לפה של הקטנה ושלום על ישראל.
היום שתי הבנות בנות שנה ושבעה חודשים. כשאנחנו נפגשים הבת של אחותי מחוברת למוצץ ושותקת כל הזמן ואילו ביתי נטולת מוצץ עד היום וכל הזמן מקשקשת. אמא שלי אומרת לה, לאחייניתי, אולי תתני לי את המוצץ ותדברי קצת? והיא כמובן כבר לא יכולה בלי אז היא ממשיכה למצוץ ולשתוק. איזה מסר כפול-קודם כל פיפס שהיא השמיעה נענה בדחיפת גוש גומי/סיליקון לפיה ואילו עכשיו כל הזמן מנסים להוציא לה את הדבר הזה מהפה כדי שתדבר...
אגב, לביתי יש מוצץ צעצוע שהיא נהנת לנשוך בכל הכוח. זה אותו מוצץ שאמא שלי דרשה שנקנה לה כשהיתה קטנה, אין לה מושג עד היום מה עושים עם זה, היא רק רואה תינוקות עם זה בפה אז היא מחקה את הפעולה שהם עושים אבל הרבה יותר שווה לנשוך אותו בשביל למצוץ המציאו את הציצי, לא?

לילדים שונים אופי שונה, יש ילדים שתהיה להם הסתגלות קלה לחיים וילדים שלא, ילדים שחרדת הנטישה שלהם תעבור להם צ'יק צ'אק ואילו ילדים שיסחבו את זה עד לגיל שנה וחצי, אני לא חושבת שהילדה שלי היא ילדה שקשה להתמודד איתה ובטח לא בגלל שאין לה מוצץ. נכון, שאם היא היתה נרגעת מגוש גומי כל אחד היה יכול לספק לה אחד כזה ודי מבלי להקדיש יותר מדי תשומת לב לדרישה האמיתית שלה והמצב כיום הוא שאם מישהו רוצה להרגיע אותה וזה לא אני הוא יאלץ להפעיל קצת יותר חושים (שמיעה? מישוש?) כדי לגלות מה באמת מטריד ואיך אפשר לפתור ולפשר. קשה? החיים קשים. אם קשה להם להתמודד עם זה אני חוששת שזו בעיה שלהם ולא של התינוק שלך. הבעיה שלו כרגע היא שלא מקשיבים לו אלא לכל העולם בערך והוא מקיא את נשמתו כדי לפלוט מתוכו דבר שגורם לו אי נעימות גדולה. טוב אני מרגישה שאני מתחילה לגלוש פה קצת לזכויות הילוד ולתחושות הרעות שעלו לי מקריאה והזדהות עם התינוק שלך... אני אניח לזה. זה לא נעים ולא לעניין. פשוט תקשיבי לו. אל תתני לכל העולם ואחותו להתערב לך באינטואיציה. את האמא שלו ואת יודעת הכי טוב בשבילו מה טוב לו רק תקשיבי.

[בשמת_א*]

ואני גם מצטרפת לדברי כולם, ובייחוד לזה שנראה שהתינוק שלך אלרגי לחומר של פטמת המוצץ.
זה יותר שכיח ממה שחושבים.
מזל שהוא רק מקיא. יש כאלה שמתנפחים ואז קשה להם לנשום.
אבל יש לך אחלה תשובה לנודניקים: תגידי "ניסינו אבל הוא אלרגי לחומר וזה מסוכן לו".
אגב, תיזהרי גם עם פטמות בקבוקים מסיליקון, במקרה שיום אחד תרצי לתת בקבוק כלשהו (כוס עוקפת את הבעיה. זה פלסטיק, לא סיליקון).

[פפריקה_הונגרית*]

אבל יש לך אחלה תשובה לנודניקים: תגידי "ניסינו אבל הוא אלרגי לחומר וזה מסוכן לו".
LOL

חוצמזה- אפפעם לא הבנתי איך תינוקי קטני עושה את עצמו מקיא... תינוק זה לא יישות מניפולטיבית! זו הישות הכי מחוברת לעצמה ולצרכים שלה מכל הישויות הסובבות אותך! הוא יודע מה טוב לו ומה לא, (לדוגמא- לאיזו תקופה קצרה של חודשיים בני נרגע בעיקר ממוצץ [אחרי ההנקה ובזמן נסיעות], אח"כ לאיזה שלושה שבועות רק אם החלפתי לו למוצץ מיד בתום ההנקה הוא המשיך לישון- ועכשיו הוא רק משחק איתו בתור נשכן.....) וגם את- בתור אמא נמצאת כאן כדי לעזור לו!
למי אם לא לך- האינסטינקט לדעת שטוב לו או עצוב/כואב/עייף? למי הקול הפנימי?
עזבי את כל העצות בצד ותקשיבי לו- הוא יגיד לך מה הכי טוב לו! ואת כבר תביני.
וזהו.
ותקופת ה"תתני לו מוצץ שיהיה לך שקט" עוברת (מנסיון) ואז הוא יהיה רגוע ולא נצמד אלייך, ולא תלוי ונזקק למוצץ.

אם קשה להם להתמודד עם זה אני חוששת שזו בעיה שלהם ולא של התינוק שלך. הבעיה שלו כרגע היא שלא מקשיבים לו אלא לכל העולם בערך והוא מקיא את נשמתו כדי לפלוט מתוכו דבר שגורם לו אי נעימות גדולה. (....) פשוט תקשיבי לו. אל תתני לכל העולם ואחותו להתערב לך באינטואיציה. את האמא שלו ואת יודעת הכי טוב בשבילו מה טוב לו רק תקשיבי

[אום_אל_קיצקיצ*]

כן, כל האמת על מוצצים...מהי באמת כל האמת על מוצצים?
הבת שלי (חצי שנה) לא לוקחת מוצץ. היו תקופות שניסינו להציע, בעיקר בגלל הנסיעות שזו בעיה גדולה. היו לפני חודש כמה ימים שבהם הסכימה לקחת (הם חלפו מאז).
מה שקרה לה במהלך הנסיעה: היא ישבה בכיסא שלה, בהתחלה עם מבט אפאטי שמקבל את רוע הגזירה, תוך כמה דקות היה לה נורא לא נוח, די מהר כל הגוף נהיה נוקשה וניסה להיחלץ מהכסא והיא הפכה לפקעת עצבים. נתתי לה מוצץ. כבמטה קסם כל הגוף הפך רפוי והיא ישבה שם בשלוה ומצצה לה. אז מה קרה כאן? לפני שניה היה כאן טון של אנרגיות שלליות. לאן הן נעלמו? זה הפחיד אותי. לא רוצה לתת לה מוצץ. יש כאן משהו שלא ברור לי. כולם אומרים - זה מרגיע אותם. כן, אבל מה מסתתר מאחורי מילת הקסם הזאת "מרגיע"? בכלל - מה מסתתר תאחורי תרופת הקסם הזאת - מוצץ. באופן אישי תרופות קסם חשודות בעיני ואני משתדלת להמנע מהן. לדעתי האנרגיות השליליות פשוט הותמרו אבל לא מצאו פורקן. ואם לא מצאו פורקן אזי שמצטברות.

[מתערבת*]

אולי הבעיה היא לא במוצץ אלא ביכולת שלך לסנן את הנשמות הטובות שמשגעות אותך?
אם השיגוע הוא בדרגות מטורפות_ אולי הבעיה היא _השיגוע ולא המוצץ.
ובטח שבטח לא התינוק - נשמע שאין לו בעיה לסנן עצות...

אגב, גם הקטנה שלי גם לא לוקחת מוצץ - אנחנו עדיין נותנים לה לפעמים, היא אוהבת לנשוך אותו (בעיקר את הצד "ההפוך"...)
וגם אותי קצת שיגעו. חשבו שיהיה לי יותר קל אם הציצי ישתחרר טיפה.
לי באופן אישי יותר קל לא לדחוף לילדה דברים בכוח...
פשוט הייתי רגועה ועקבית בעניין - "היא לא רוצה, ואני לא אכריח אותה",
בטון שאינו משאיר מקום לדיון בנושא.
חמותי עוד פולטת משהו מדי פעם, אני מתעלמת באלגנטיות

[בשמת_א*]

נתתי לה מוצץ. כבמטה קסם כל הגוף הפך רפוי והיא ישבה שם בשלוה ומצצה לה. אז מה קרה כאן?
כל התינוקות זקוקים למציצה.
אום אל קיצקיצ, המציצה היא צורך ביולוגי, והיא אכן מרגיעה אותם.
במקרה, שלך גם מסכימה למצוץ מוצץ. זה סיפק לה מספיק עניין בשביל להחזיק אותה באוטו.
לדעתי, מה רע? יופי של פיתרון לנסיעות, שהן באמת זמן קשה.
כל זמן שזה מוגבל לנסיעות (אני מכירה יותר מאמא מיניקה אחת שאכן משתמשת במוצץ רק לנסיעות) - לא נראה לי בעייתי. נראה לי הצלה.

[סיפורי_פוגית*]

אצלי היה סיפור דומה עם הגדולה. מכיון שאני הייתי ילדה בעצמי, די הכרחנו אותה. היא הגיבה בצורה דומה. בסוף הסתבר שדווקא הגומי לא מצא חן בעיניה ועם הסיליקון היא דווקא הסתדרה מצויין.
היום לא הייתי חוזרת על זה. מקסימום מציעה סוגים שונים, אם משהו "תופס" , יופי. אם לא רוצה - בטח שלא צריך!
את הרי רואה שהמוצץ עושה פעולה הפוכה! תנסי לפנות להגיון של המלחיצים - אם הוא לא נרגע מזה, אז למה להתעקש?
הסיכוי להרגיל תינוק למוצץ הוא די קטן.

עם הקטנה, הצענו מוצץ בגיל 5 שבועות (מכל מיני סיבות שקשורות לבעיות בהנקה) והיא לקחה אותו בשמחה.
מאז היא נרדמת רק על הידיים, חייבת מגע של אמא או של אבא ואי אפשר להניח אותה בלי שתתעורר (עם מוצץ בפה או בלי) ועדיין הכי כיף זה להרדם עם הציצי בפה (אז מה אם זה גורם לאמא לטפס על הקירות?)

[אום_אל_קיצקיצ*]

_כל התינוקות זקוקים למציצה.
אום אל קיצקיצ, המציצה היא צורך ביולוגי, והיא אכן מרגיעה אותם._

פעם, כשהיתה זקוקה למציצה לשם מציצה, נתנו לה כמה שרק רצתה. ציצי וגם אצבע שלנו. הימים האלו עברו. היא כמעט ולא מוצצת רק לשם המציצה את הפטמה שלי, רק בהרדמה. אצבע שלנו כבר לא לוקחת בכלל. את של עצמה לא לקחה מעולם. את המוצץ לקחה באותו שבוע מדובר ומאז חדלה כאמור. צריך להבדיל בין צורך מציצה בפני עצמו ובין קומפנסציה על קושי אחר. באופן אישי הייתי מעדיפה לנסות לפתור לה בעיות בכל צורה אחרת כדי לא להגיע בכלל למצב של מצוקה. אני עושה באוטו שמיניות באויר כדילהעסיק אותה, העיקר שלא תתעצבן. האוטו הוא אכן המקום היחיד (בעצם אולי חוץ מהרדמה במנשא על הגב) שבו מוצץ הוא עזרה מבורכת, פשוט כי אין פתרון אחר אם היא תתעצבן כשיגיע סופסוף היום בו ניסע רק שתינו ( נמנעתי מזה עד היום מסיבה זו ממש). סיפור האוטו פשוט המחיש לי את הבעייתיות שבמוצץ: פיצוי אוראלי.
שוב, צריך לתת את הדעת מה משמעות המילה "מרגיע". מה פירוש מרגיע? מה קורה שם?
האוטו זה כלום. לפני שבועיים היינו בארוע משפחתי שבו נכחו עוד זוג תאומים בני גילה של ביתי. בעוד שביתי היתה כל הזמן עלינו והיתה פעלתנית ביותר, זוג התאומים ישבו במשך כל הארוע בעגלה שלהם, בוהים בחלל. אפילו נמנע מהם לראות זה את זה בעגלת הדו. מידי פעם מישהו נכנס לשדה הראיה שלהם והתייחס אליהם לרגע קט. והם ישבו שם שלוים כל הזמן הזה (כמה שעות) עם מוצצים תחובים בפיותיהם. הבנתם כבר מה ריציתי להגיד. אני לא אשכח את המראה הזה, שעורר בי חלחלה.

[POOH_והתוספות*]

אצלנו שני הילדים עם מוצצים.
ומודה שלי זה היה מאד חשוב שהם יקחו מוצץ.
למה?
גם כדי שיהיה עוד משהו שמרגיע אותם חוץ מציצי ושאחרים יוכלו גם לתת להם וגם כי לא רציתי שימצצו אצבע.

עם הגדולה הלך קצת יותר קל..
היא הקיאה הכל בהתחלה [גם אוכל] אבל דווקא המוצץ עזר לה.
אז בהתחלה היינו צריכים להחזיק לה אותו בפה כי היא נהנתה למצוץ אותו אבל לא הצליחה להחזיק הוא כל הזמן נפל.
אחרי כמה שבועות היא לאט לאט למדה.
התחלנו מלתת לה בגיל שבוע בערך.. בהתחלה קצת לפניש נרדמה כדי שזה יתקשר לשינה.. ולאט לאט בשאר היום - עד היום הוא עוזר לה להירגע.

הקטן קיבל קצת אחרי גיל שבוע - ושוב בהתחלה רק לשינה. ולאט לאט כשההנקה התבססה יותר גם בשאר היום.
וגם אצלו בהתחלה החזקנו לו בפה ולאט לאט הוא למד להחזיק לבד.

כמובן שלא דחפנו להם לפה בכוח אלא הכנסנו בעדינות והחזקנו ככהש זה לא יפול אבל אם הם רוצים לעזוב הם יכולים.
בעיקרון תינוק ממש קטן יורק כל מהש לא יוצא ממנו אוכל ולכן גם מוצץ לאט לאט הם מבינים שמוצץ זה נחמד.
לפחות ככה היה עם הילדים שלי.

ושוב רוצה להדגיש לי היה חשוב מאד שהם יקחו מוצץ [אין מוצץ לא היה אופציה כי שניהם התחילו עם אצבע ולא הייתי מוכנה לוותר בנושא].

היום שניהם עם מוצץ וזה אכן עוזר להם להירגע, אני לרגע לא מתחרטת על ההתעקשות שהם יקחו.
מצד שני אם הייתי מרגישה כמוך שזה לא חשוב במיוחד שהם יקחו מוצץ אולי לא הייתי מתעקשת.

[טליה_אלמתן*]

הראשון שלי לא הסכים (כולל שיטת "הסבתא מחבקת ומטיילת עם הפרצוף צמוד לחזה שלה כשהמוצץ בפנים כדי שלא יצליח להעיף אותו"). לקח "תולי" (חיתול בד) בגיל 4 חודשים, ועד היום צמוד אליו (בגיל רבע לחמש).
השנייה קיבלה בשמחה, ואני בטוחה שזה גרם לה לינוק הרבה פחות. היתה יכולה להעביר שעות שלמות בלי לינוק, וימים שלמים בלי קקי. ממש לא טוב, כמו שאני רואה את זה היום. אבל אז הייתי בתקופה שזה ממש הציל אותי מחוסר שפיות, ככה שאני לא יכולה להגיד היום ש"מוצץ זה רע". בשקלול כללי זה היה רע לה, אבל טוב מאוד לי, ולכן טוב לכל המשפחה (כולל לה). החלפנו לה את המוצץ ב"אבו" (ובת פרווה כלב) בגיל שנה וחצי.
אורי לקח מוצץ, אבל אני חושבת שהייתי מסתדרת גם בלי, איתו. בכל אופן לא השפיע לרעה על ההנקה, והוא עדיין מסתובב איתם, בגיל שנתיים.

עם רחל אחרים ניסו להציע לה כמה פעמים, ולשמחתי זה הפעיל אצלה את רפלקס ההקאה, כמו שמתואר כאן. זו לא מניפולציה. אצל חלק מהתינוקות רפלקס ההקאה ממוקם גבוה יחסית בחך העליון, ולא מאחור כמו אצל רוב התינוקות (ואצל הבוגרים), ולכן נגרמת אצלהם תגובת הקאה.
כמה פעמים אמרו לי שהיא תינוקת "בכיינית" (הנושא עלה בלי קשר למוצץ), וזה היה נורא מוזר לי, כי אני מחזיקה ממנה דווקא שקטה יחסית! מעניין...
(מרגיעון: "הכל נכון - גם פרשנות לקויה")

[יעל*]

כולל שיטת "הסבתא מחבקת ומטיילת עם הפרצוף צמוד לחזה שלה כשהמוצץ בפנים כדי שלא יצליח להעיף אותו"). לקח "תולי" (חיתול בד) בגיל 4 חודשים, ועד היום צמוד אליו (בגיל רבע לחמש).

קרעת אותי מצחוק......