ילדה קטנה בלעה אבן קטנה

אנונימי

_{ראו גם: סכנת חנק / בטיחות בלי גבולות / יצר לשימור עצמי / אוכל בטוח לפעוטות}
_{וגם סכנת חנק? -- רשימה של יונת על הנושא}

אני לא מוצאת את הדף שכתוב בו על הכנסת חפצים קטנים לפה, אבל היה לי קצת מפחיד אז פתחתי דף חדש ואשמח אם תפנו אותי. היינו בגינה כמה חברות וילדים. יש בגינה חיפוי שנקרא סומסום למי שמכיר ולמי שלא: זה הסוג של החצץ הקטן. הלכתי לרגע וחברה נשארה עם הבת שלי. כשחזרתי החברה אמרה שהבת כל הזמן מכניסה את האבנים לפה. הבת שלי ראתה שחזרתי והתחילה לזחול עליי - היא בת 9 חודשים - בדרך מצאה משהו מעניין, נעמדה, נפלה והתחילה לבכות ואז להשתעל, התברר שיש לה אבנים קטנות בפה. אני מחזיקה אותה על הידיים והיא בוכה ומשתעלת והאבן לא מצליחה לצאת כי היא בוכה והיא מתחילה לעשות את הקטע המפחיד הזה של הנה אני נחנקת. החברה רצתה להכניס לה אצבע לפה ולהוציא את האבן לא הסכמתי. שלחתי אותה לקרוא לבן זוגי שיעזור לכולנו להיות יותר רגועים. עוד חברה באה ורצתה גם להוציא את האבן ושוב לא הסכמתי. חיכיתי שהיא תרגע ותבלע את האבן. מה שקרה בסוף, אבל עד אז היה מאוד מפחיד. אחר כך הלכתי הצידה עם הילדה ובן זוגי. היא כמובן נרגעה והיתה מאוד מרוצה לראות את אבא ואמא יחד איתה מבחינתה זה כמובן מספיק. החברות התקשרו למיון ואמרו להם שלא צריך לבוא רק לעקוב. אחר כך מישהו אמר שאם יהיה לה גרפס היא עלולה להעלות את האבן ואז היא עלולה ליפול לה לדרכי הנשימה ושנהוג לבוא לבית חולים לעשות צילום כדי לוודא את מקומה של האבן לא נסעתי הילדה ניראתה בסדר. היא גם עשתה גרפס עסיסי של נהג משאית אחרי הציצי ולא קרה כלום. טוב בעצם לא קרה כלום סתם זה מפחיד, בדרך כלל היא מוציאה מאוד יפה דברים שפתאום לא מתאים לה אולי בגלל שהיא בכתה פתאום לא הסתדר לה.

הי חוה. תעקבי אחרי הקקי ואני מניחה שאין מקום לדאגה.
אם יהיה סיפור של מחלות נשימה חוזרות בהמשך - דאגי להביא לידיעת הרופא את הסיפור של היום.
רוב הסיכויים שלא יהיה צורך בכך

מעקב קקי הוא דבר מרנין - תבלי!

תודה שרון @}

ופעם הבאה, אפשר במקום לדחוף אצבע לפה פשוט להחזיק את הילדה הפוך ולתת לאבן ליפול. רק לנשום לפני שאת עושה את זה, כדי שלא תכאיבי לה מרוב לחץ.

להחזיק את הילדה הפוך ולתת לאבן ליפול
עשיתי את זה אבל האבן כבר היתה עמוקה ולא יצאה. לא רציתי לעשות את זה יותר מדיי כי חששתי שזה יגביר את הבכי שלה. והיה ניראה לי שהכי חשוב זהשהיא תירגע ותארגן את עצמה ואת האבן החוצה או פנימה אבל לא לריאות. מקוה שהצלחתי.

יצאה האבן

הרבה מזל טוב. ביום ששי ה- 13 בשעה 13:00 נגולה אבן...

ביום ששי ה- 13 בשעה 13:00 נגולה אבן...

ומזל טוב חוה!

ותינוק קטן מקיא מקליפה קטנה...

התינוק שלי, שהוא בן 10 חודשים, נוהג לנשנש קליפות בצל מסל הירקות (סיבה לעבור לאורגני?

) כמו גם עלים בגינה ועטיפות פלסטיק ששיניו החדשות מסירות מבקבוקים (כמו תויות של מי עדן).
גילינו כבר פעמיים שאם נדבקת לו קליפה לחך העליון הוא מקיא ומקיא בנסיון להוציא אותה. כנראה שזה מגרה את רפלקס ההקאה. אבל הקליפה עצמה לא יוצאת, עד שאנחנו לא עוזרים להוציאה עם האצבע.

אוי, לנו אתמול היתה הקאה מקליפת עגבניה. למכנסיים של אבא שלום.
אדמה - לא נתקלתי במה שאת מתארת. האם ייתכן שזה קורה לו ככה כי הרוק לא מצטבר בפה [ולכן לא שוטף את הקליפה מהחיך]?

לענין האבן - אני לא סופרת כמה נכנס וכמה יוצא מהפה, ולעיתים פוגשת הפתעות בקקי.
לעודד אותך חוה - ממה שאני רואה אצלינו - תוך חודש-חודשיים היא תוציא דברים מהפה כשתבקשי ממנה, וגם לפני כל יניקה.

בואו תסבירו לי-

מה כל כך רע בלהכניס אצבע לפה ולשלוף את המוצק הסורר?

<לענבל נראה ממש מגוחך כל ההתעקשות הזה ואפילו מסוכן- יש דברים שיכולים לגרום סתימות מעיים, למשל פיסות פלסטיק ושקיות, ועיקרון "לא לשלוף לו מהפה" פשוט מסכן את התינוק לטובת מה?>
תסבירו לי, אני לא מבינה!

לי נראה שהמלחמה הזו להוציא משהו מהפה יותר מסוכנת. אם במצב רגיל היא לא בולעת מה שיש לה בפה, הרי שאם אני נלחמת בה ומנסה להוציא לה, יש סיכוי שתשאף את זה בטעות לריאות או משהו.

ענבל - אני לא מומחית אבל אני לא חושבת שיש עקרון לא לשלוף לו מהפה זה מאוד תלוי בסיטואציה - במה יש בפה ואיפה בפה הוא נמצא. אם זה משהו קטן שכבר נמצא עמוק ההתערבות יכולה להיות רק יותר מסוכנת כמו שטרה הסבירה. שקיות פלסטיק אני כן משתדלת שהיא לא תבלע.

לדחוף אצבע עלול לדחוף את מה שרוצים להוציא, ולא בהכרח לאן שצריך.
אם היא רוצה את הדבר הזה בפה שלה, להוציא לה היא כפיה.
אני חושבת שבשורה התחתונה, היא צריכה לדעת להוציא בעצמה, ושהיא תוציא כשאני מבקשת. בשביל זה היא חייבת להתאמן. אני רואה תליך למידה יפהפה. היום, כשאני מבקשת ממנה, היא מוציאה מהפה ליד שלי [למה אני מבקשת? כדי לדעת מה יש בפה, כי (לצערי) אני לא חפה מעודף רצון לשליטה ועודף דאגנות].
באופן כללי, לדעתי, רוב הדברים שנכנסים לפה שלה, אינם מסכנים אותה (דעה זו מחוזקת ע"י מה שראיתי שיוצא מהפה, לשני הכיוונים, אצל שלושת ילדי).
אני לא רוצה שהיא תלמד שאמא לא מרשה שום דבר בפה, ולכן תעשה את זה רק בסתר (וגם תיבהל כשרואים אותה), כי זה עלול להיות מסוכן.

אם אזכר בעוד, אכתוב.
אגב - קראת את מה שיונת כתבה על לשים בפה דברים?

_האם ייתכן שזה קורה לו ככה כי הרוק לא מצטבר בפה [ולכן לא שוטף את הקליפה
מהחיך]?_
ייתכן בהחלט.בכל אופן, עד ניתוח תפירת הפה והפרדת החניכיים והלחי - אנחנו צריכים להיות זהירים יותר, או לפחות ערנים יותר לעניין.

גילה, כן, קראתי. ועם זאת- אני ממש לא מסכימה איתך, בהרבה סעיפים.
לדעתי, חלק מהאחריות שלנו כהורים היא גם להגן על הילד, התינוק שלנו. להזכיר לך את התינוק שמת מחנק בשל אכילת נקניקיה? (חנק מנקניקיה)? וזה שמת מחנק של מכסה טוש? סבבה לסמוך על התינוקת שלא תחנק מדברים קטנים, אבל לפעמים יש להפעיל שיקול דעת הורי ואחראי ולהגיד "אוקיי, עד כאן. את

זה

אני לא מרשה לשים בפה". "זה" יכול להיות הקו האדום שלך- זית, עינב, גולה, נקניקיה, דברים שבטעות עלולים להתגלגל לקנה הנשימה ולאטום אותו בצורה הרמטית. כן, טעויות קורות. להשאיר את האחריות המוחלטת של החנק והבליעה על התינוק זו לדעתי חוסר אחריות הורית, ולא חופש...

חשבתי שהשאלה היא מה עושים אחרי שכל מיני דברים כבר בפה ולא האם לתת או לתת לכניס דברים לפה. לגבי הדברים שציינת: גולה גם אני לא הייתי מרשה. ענבים ונקניקיות רצוי מאוד לחתוך לאורך כדי שלא יוכלו לגרום לחנק. זיתים אני מניחה שגם אפשר לקלף וגם לחתוך. באופן אישי, בדלי סיגריות הם אחד הקוים האדומים שלי קצת לפני שברי הזכוכית.

כמובן, זוהי דעתי ואין לי כוונה לפגוע במחזיקי דעות אחרות...

כדי להוציא דברים מהפה כדאי להכניס את האצבע מהצד, ולעבור לצד השני של הפה, וכך "לגרוף" החוצה מה שצריך. כמובן שיש מצבים שסביר לחלוטין להכניס אצבע לפה ולהוציא. זה אחד הכללים הראשונים כאשר יש חשש לחנק - להוציא עצמים זרים מהפה. גם לי נראה סביר להוציא את האבן מהפה, ולא לחכות לראות מה יקרה, דווקא במצב שתואר - תינוקת מאד בוכה, שעלולה בכל רגע לשאוף את האבן הקטנה לקנה. במצב שילד או תינוק גדול סתם משחק עם כל מיני דברים בפה, זה פחות בעייתי, אבל בעת בכי - זה ממש מסוכן להחזיק עצמים קטנים בפה, כי בכי כולל נשימות פתאומיות עמוקות ומהירות, בדיוק מהסוג שעלול לסחוף עצם קטן לקנה. ולדעתי רצוי כמה שיותר מהר, לא לחכות כמו שמתואר במקרה בראש הדף. לדעתי האינסטינקט הראשון של להוציא את הגוף הזר הקטן מהפה של תינוקת בוכה הוא נכון ביותר.
והיא בוכה ומשתעלת והאבן לא מצליחה לצאת כי היא בוכה_ - ממש מפחיד. זה בכלל לא מתאים לתאור של גילה - _אם היא רוצה את הדבר הזה בפה שלה, להוציא לה היא כפיה. - ממש שני מצבים מנוגדים.

ענבל - כנראה לא נסכים בנקודה זו. מותר.

בעת בכי, זריקת הגוף לאחור, מתח מאוד גדול של הפה, אני ממש ממש לא יודעת איך ניתן להוציא משהו מהפה בלי להשתמש בהמון כח (כדי להחזיק אותה, וכדי להחזיק את הפה פתוח).
היה מצב אחד שאני זוכרת בו חשבתי שיעזור להוציא מהפה ולא הצלחתי. זה היה כשהיא רצתה בו"ז גם לינוק וגם לשים עוד ועוד אוכל בפה, הסתבכה עם עצמה.

איך ניתן להוציא משהו מהפה בלי להשתמש בהמון כח זה ממש המצב בו הייתי מפעילה כוח. כמה שצריך.
לאחר שרואים פעם אחת ילד שנחנק למוות מחפץ קטן בפה, לא חושבים יותר מידי בשלב הזה. אבל המצב שאני מדברת עליו הוא המצב שתואר לעיל - אבן קטנה, או חפץ דומה אחר, בכי חזק, חוסר שליטה. לא סתם ילד שמחזיק משהו בפה שלא מוצא חן בעיני מסיבות אסתטיות וכד'. אלא חפץ מהסוג שאפשר פשוט להחנק איתו למוות.

במקרה ההוא, אני העדפתי להתאמץ להרגיע, ואפילו להיניק בפה מלא (במחיר של כאב קל בשד) - כדי קודם כל להפסיק את ההשתוללות, ואח"כ לחשוב מה הלאה.

טפו טפו.

תקנו אותי אם אני טועה,
אבל לי נראה שאם משהו קטן מאוד, אז הוא לא יכול לגרום לחנק, אלא רק משהו שהוא "בגודל הנכון".

גם משהו קטן יותר יכול לגרום לצרות אם הוא יורד למטה וסותם מוצא של חלק מהריאה.
אבל ה"חירום" הוא האמת על משהו בגודל בינוני. בסביבות קוטר של נקניקיה קטנה, זית גדול או סוכריה על מקל עגולה.
זו האחרונה אחראית למותה של ילדה בת 4-5 לפני כמה שנים, לאחר שבטעות ניתקה מהמקל ונשאפה. הגיעה לבי"ח שלי במצב שכבר לא היה מה לעשות.

משהו קטן מאוד
כן - משהו קטן, נניח בגודל של גרעין תירס, יכול לחסום רק ריאה אחת, ולא לגרום מוות. גם מאד לא נעים, ודורש טיפול על ידי הוצאת הדבר על דידי פעולה בהרדמה כללית.
הגיע פעם ילד בן שנה וחצי למיון שאחת מאחיותיו ננתנה לו חתיכה קטנה של אגוז פקאן, אולי בגודל גרעין תירס, או פחות, והוא היה במצב ממש לא טוב. לאחר שריאה שלמה נסתמה מזה.

ודורש טיפול על ידי הוצאת הדבר על ידי פעולה בהרדמה כללית.
כשמקשרים את הבעיה לאירוע של השתנקות.
כבר ראיתי ילדים עם דלקות ריאה חוזרות, שלא הבינו למה עד שהלכו לאותה פרוצדורה ומצאו משהו קטנטן שישב בריאות וגרם לחודשים של סבל.

איזה דף מלחיץ

כן, הרופאות המפחידניות האלה...

כן, הרופאות המפחידניות האלה...
אני באמת שונאת להיות כזאת. אבל היה חשוב לי הפעם להדגיש זאת כדי להבהיר שגופים קשים וקטנים בפי תינוקות דורשים התיחסות רצינית.

שגופים קשים וקטנים בפי תינוקות דורשים התיחסות רצינית
רק אם הם מגיעים לגרון. אם לא נותנים לתינוקות אף פעם להתנסות בהחזקת גופים קטנים בפה, גדל הסיכון שהם לא ידעו איך להחזיק אותם בלי שהם יגיעו לגרון. ואם נדמה למישהו שאפשר למנוע מילד להכניס חפצים קטנים לפה עד גיל 3, כדאי שיתעורר למציאות (או יוציא את הילד מהבועה). אם לא ניתן לילד להכניס דברים לפה הוא פשוט יעשה את זה כשרגע לא נשגיח. ואז זה מסוכן עוד יותר.

אני מזמינה אתכם לקרוא את דעתי לגבי סכנת חנק ומניעה שלה.

לא לגמרי קשור לדף: מאיזה גיל אפשר / כדאי לתת לתינוק לשחק בחול? הבן שלי בן שמונה חודשים ועד עכשיו נמנעתי מלתת לו לשחק בחול. אם הוא מכניס חול לפה - זה מסוכן? ושאלה נוספת: שמתי לב שהוא מלקק את הרצפה בדבקות (צומחת לו עכשיו שן) יש הסבר?

לדעתי כבר אפשר לתת לו להתפלש בחול.
עדיף בחול נקי מקקי של חתולים

הבנתי שם קונים חול לארגז חול צריך לבקש חול מתאים (מסונן?), שיהיה נקי מכל מני דברים כמו זכוכיות.

בחוף הים למשל - אפשר להגיד שהחול נקי?

תלוי באיזה חוף

בת"א?

בת"א?
בטח... חוץ מאיזה מזרק ומחט פה ושם

עדיף בחול נקי מקקי של חתולים

דווקא עם קקי של חתולים אין בעיה:-P - טוקסופלסמוסיס מסוכן אך ורק לנשים בשליש הראשון של ההריון או בשנה שלפני ההריון. לילד או לתינוק לא יקרה שום דבר מקצת טוקסופלסמוסיס-מעורב בחרא חתולים, מעורב בחול:-D

בת"א?
ומה עם הביוב שזורם לים ?

דווקא עם קקי של חתולים אין בעיה
תולעים ?

טוב, לגבי תולעים אין לי שמץ, בכ"ז ההתמחות שלי היא מיקרוביולוגיה ולא חסרי חוליות פרימיטיבים:-P

תולעים?
כן, על זה חשבתי.

התינוק שלי מסרב למוצץ, וכשאני מנסה להציע לו אני ממש רואה את רפלקס הדחיפה עם הלשון שיונת הסבירה עליו. עכשיו, מוצץ כן או לא הוא לא הדיון שבגללו נכנסתי לדף הזה. אני רוצה לשתף אתכם בתהייה: ייתכן שתינוקות שכן התרגלו למוצץ איבדו את הרפלקס הנ"ל? ייתכן שמסוכן להציע להוריהם לתת להם לשחק עם עצמים קטנים בפה?

ייתכן שתינוקות שכן התרגלו למוצץ איבדו את הרפלקס הנ"ל? ייתכן שמסוכן להציע להוריהם לתת להם לשחק עם עצמים קטנים בפה?
בטח שיתכן. והרי לך נושא למחקר!

ייתכן שתינוקות שכן התרגלו למוצץ איבדו את הרפלקס הנ"ל?
הייתי מחפשת ב איך התרגלו למוצץ, ולא בהרגל עצמו.
(האם ההרגל כלל ויתור על רצונות/בחירה/בדיקה בעזרת שרירי הפה).
> ספקולטיבית <

אני עם תבשיל: מי שמתרגל לא להוציא דברים מהפה, עלול לא להוציא דברים מהפה.

לא בטוחה שהבנתי את תבשיל קדרה . אפשר להסביר לי שוב? תודה.

לוטם מרווני - כן, מחקר. רעיון טוב. כשהילד יגמור את הקולג' בהחלט נלך על זה. אבל בינתיים מה? אם מסכימות אתי שיש חשש כזה (ואני מבינה שיונת מסכימה) אולי כדאי להוסיף הודעת אזהרה והגבלה כזאת בשולי הדף?

שרק לא אובן לא נכון. לא באתי להשתלח, חלילה. אני מדברת בכנות גמורה. עלה בדעתי רעיון כזה ומילא אותי חשש.

אצלנו הקטן (11 ח') מוצץ מוצץ.
אבל גם מכניס מכל הבא (ובא) ליד, הוא לא מוותר על סיכוי לטעמים חדשים ומרגשים.
לפני חודש בלע בטעות מגנט מהמקרר, התנצל וחירבן אותו למחרת על ערימת ספרים של הבוציקית.
יודעים מה זה לנקות את השוליים של כל דף בערימת ספרים? לפחות בעלת הספרים לא כעסה - היתה מאווווד מרוצה שמצאנו את המגנט בקקי שלו.
את המגנט שטפנו והחזרנו למקרר - מקפידים להשאיר את הבליעים מעל לגובה שלו

<החבר'ה: הי ראובן, איפה היית?! ראובן המגנט: אה...שם, פה, לא חשוב>

צוויליך D-:

_צוויליך D-:

_אצלנו הקטן (11 ח') מוצץ מוצץ.
אבל גם מכניס מכל הבא (ובא) ליד, הוא לא מוותר על סיכוי לטעמים חדשים ומרגשים._
גמצלנו.
עוד לא בלעה שום דבר בטעות (לפחות לא שאני יודעת

) אבל מוציאה ומכניסה דברים מהפה חופשי, לפעמים מכניסה יותר מידי אוכל ואז משתעלת אותו החוצה...

אני גם משערת שזה קשור לאיך יותר מאשר למה (מוצץ). אם ניסיונות ההרגלה כרוכים ב"להתגבר" לאורך זמן על רפלקס ההוצאה מהפה אז אולי זה באמת יכול להשפיע אחר כך גם על עצמים אחרים.
עכשיו כשאני חושבת על זה, אצל שתי הבנות שלי תהליך ההתרגלות למוצץ היה שונה - את הגדולה אני זוכרת בסביבות גיל 4 חודשים, יכולה להיות עם מוצץ בכיף חצי שעה, ואז פתאום להעיף אותו מהפה במין תנועה של "איכס, מוצץ. מי נתן לי את זה?". והקטנה מההתחלה קיבלה אותו בשמחה. לשתיהן הצענו רק בעדינות.

צוויליך D-:
ופה באמת מתבקש לומר: טפו טפו טפו (= עדיף לירוק מלבלוע)

מי חוזר ובגדול?

שלום,
רציתי להתיעץ בעניין בליעת אבנים קטנות, והיום פולי סויה יבשים,
הילד שלי בן 10 חודשים ומאז שהייה קטן נתתי לו בתחילה בחשש קל ובהמשך בבטחון מלא להכניס לפה גם עצמים קטנים, ראיתי שתמיד הוא מוציא אותם בסופו של דבר,
וגם אם מידי פעם בלע משהוא מצאתי אותו מאוחר יותר בקקי, וזה הרגיש לי סדר, אל לאחרונה משהוא השתנה, אני מוצאת אותו בולע כל מיני דברים שהוא לא אמור לבלוע,
כאמור לעיל אבנים קטנות ופולי סויה יבשים, ממש בסדרתיות מכניס לפה משחק קצת ובולע ואז מכניס עוד אחת לפה. אני לא מובינה למה זה קורה? וגם מה לעשות עם זה?
האמנתי בלסמוך על הילד שהוא יודע בדיוק מה טוב לגוף שולו, ועכשיו מה זה אומר?
בנוסף משהיא יודעת עד כמה זה לא בריא ומסוכן? אני כל כך לא רוצה להתחיל להגביל את המישחק שלו, ולבדוק בפולשניות כל הזמן מה הוא מכניס, מה לא,
האם הפעם לתת לו או לא...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

1 תינוקת בלעה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה לעשות עם ילדה בלטה גולה

שליחה על ידי לך_אל* » 18 מרץ 2016, 21:44

תלחצי בבטן

תוהה,
4 פוסטים אחרונים מארבע שנים לא רצופות,
לך אל, מי שילחץ ועל איזו בטן ולמה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו זה לחץ

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אך יודעים עם ילד אכל זכוכית?

הבן שלי אוכל מדי פעם כל מיני דברים שלא ראויים למאכל אדם (למשל, חומר מילוי של כרית...) ואחרי איזה זמן (משהו כמו שעה) פולט אותם עם מעט חלב.
חשבתי שהמנגנון הנהדר של פליטות בהנקה מאפשר לו מסלול נוח ופשוט להיפטר מדברים מיותרים שהגיעו לקיבה. כשהוא כבר לא יינק זה יהיה מסובך יותר (הדברים האלה ייצאו בהקאה? או יישארו תקועים בפנים?) - אבל מצד שני, כמובן, כשהוא כבר לא יינק כבר צפוי שהוא לא יתעניין בבליעת חומרים למיניהם.
כך שזה מחזק את דעתי שפליטות בהנקה הן יופי, בניגוד למה שמצטייר מפורומים לאימהות שכל הזמן שוברות את הראש איך לגרום לילד לא לפלוט.
(אני גם רואה שכשהאף סתום, הפליטה די רירית, ורואים שככה הוא נפטר מליחה מיותרת; ושבימים חמים הפליטה די סמיכה, ורואים שכך הוא דואג שמה שנשאר אצלו יהיה בעל אחוז נוזלים גבוה יותר; ועוד ועוד. באמת מנגנון נהדר להיפטר בקלות מעודפים.)