זכויות אדם ואנוש למכונים נפגעי נפש

אני פותח דף חדש בנושא שלא מצאתי כמוהו באתר.
זהו נושא שכנראה באמת נדחק לשוליים החברתיים ואף האנושיים, ואין כל כך מי שיעסוק בו ובמיוחד בראיה אחרת מהמקובל, אנושית כנה פרודוקטיבית ונטולת דעות קודמות וקדומות. (כולל דעות קדומות "מקצועיות"!)
אם הייתי מנסה לדון בנושא זה "כלאחר יד", הייתי אומר שאני רוצה לדון בכל הקשור לענייניהם של "חולי נפש" או בלשון מכובסת "נפגעי נפש".
אבל, שלא כלאחר יד אגיד שאני לא רוצה לדון לא בענייניהם של חולי הנפש ואף לא בענייניהם של נפגעי הנפש כי אם בענייניהם של אלה שנדחקו לשוליים החברתיות והאנושיות והחברה "הדביקה" להם תוית של חולה נפש, ואח"כ עשתה איתם חסד והחליפה תוית זו בתוית אחרת "יותר מעודנת" (כביכול) באמצעות הביטוי 'נפגעי נפש'.
אמנה כמה נושאים עיקריים הקשורים לאנשים אלה:

איך לגשת נכון למי שנקלע לאותם מצבים הקרויים "מחלת נפש"
שקום נכון של אנשים במצבים כאלה
איך להתייחס נכון מכובד ואנושי למי שנמצאים במצבים הנ"ל
איך ראוי לטפל נכון באנשים אלה
ביקורת על התפיסות המימסדיות ביחס לאנשים אלה
ביקורת על היחס למי שנקלעו למצבים התנהגותיים שאינם מקובלים בחברה "הנורמטיבית".
ביקורת על האישפוזים בבתי"ח לחולי נפש בין מרצון ובין בכפיה
זהו לבינתיים
רעיונות לנקודות חשובות יתקבלו בברכה

אנושי, אני חושבת שנחוץ כאן שם דף מתאים יותר.
יש רבים הדחוקים בשוליים החברתיים, בעניין חלק מהם יש אף דפים שונים (זכויות חברתיות וסוציאליות שונות ועוד...)
אולי עדיף ששם הדף יצביע על המיקוד שלך בחולי/נפגעי נפש?
כך יכנסו לדף מי שיש להם מה לתרום בנוא.
מה אתה אומר?

בנוסף, ראה גם את בלוג בלתי אפשרי, אמא חולת נפש

במקום שוליים חברתיים עדיף שולי החברה

תודה על ההערה
אחשוב על שם קצר וקולע, אבל חשוב לי כמה שאפשר שלא להשתמש במונחים מתייגים, אלא אם לא תהיה ברירה.

בס"ד
דווקא כאן באתר יש ביקורת על כל התיחסות לא מתאימה לאנשים שנקלעו למצבים שאינם מקובלים בחברה הנורמטיבית.
ויש ביקורת על כל התיחסות שפוגעת, אפילו בהורים עים התנהגות ביזרית לחלוטין ש -
מחתלים את התינוקות במקום "לפשפש " אותם כראוי..

נותנים לילד בקבוק במקום לינוק..

משכיבים את הילדים בחדר נפרד במקום לינה משפחתית..

שולחים את הילדים לבתי ספר במקום לחנך אותם בבית..

שמים את הילד האומלל בעגלה במקום במינסע

נותנים לילדיפ חטיפים !! במקום אוכל אורגני , אפילו במפגש.

קונים את האוכל במכולת במקום ללקט..

ולא מכורים ל"מה חדש"

זה בסדר, אחרי כמה חודשים של קריאה באתר, גם הם יחזרו לנורמה באופן טיבעי..

בס"ד
אלה שנדחקו לשוליים החברתיות והאנושיות והחברה "הדביקה" להם תוית של חולה נפש, ואח"כ עשתה איתם חסד והחליפה תוית זו בתוית אחרת "יותר מעודנת" (כביכול) באמצעות הביטוי 'נפגעי נפש'.
אתה סותר את עצמך.
אתה מבטל את התיוג מצד אחד "החברה הדביקה" אך מנסה לשמר אותו מצד שני. "לגשת, לשקם, לטפל..".
אים אין תווית, מה שנותר הוא אנשים שונים במצבים שונים.
אים אין תיוג- אין "קבוצה" נפרדת שניתן "לדון בה", או "להתיחס אליה" באופן אנושי יותר או פחות..
ביקורת על התפיסות המימסדיות ביחס לאנשים אלה
נשמע כמו לכתוב ביקורת על ההתיחסות של המימסד ומארכת החינוך ל"תלמידים",

מתיש..
ביקורת על האישפוזים בבתי"ח לחולי נפש בין מרצון ובין בכפיה
למה ביקורת? זה מדינה דמוקרטית.
אים הבןאדם רוצה, זכותו. ללכת לגהה, לגואה, לטימבוקטו או לכל מקום אחר.

ואים בן אדם נמצא במצוקה כזו או אחרת, הוא יכול ללכת לדף של המלצות מטפלים אלטרנטיבים או לא,
לטיפול לפי תורת הגילגולים, הבודהיזם, השאמנים, הפסיכולוגיה, החותמ, הצמחים, (באך?) וכולי.
ללכת לכומר, לרב, לשאמן, לפסיכולוג, לצפריר, או לכל מטפל אחר.
או לפתוח בלוג.. ( ללכת לאיבוד ולא להימצא - דכאון שגעון )

איפוא הסתירה? איפוא אני מנסה לשמר?
ואולי אתה מתייחס למילה "תיוג" לא כפי שאני מתייחס?
והייתי רוצה לשמוע דברים ענייניים, לא התקפות מתוך רצון לתקוף "כי אולי משעמם".
אם יש לך מה להגיד מעצמך תגיד, (וגם אמרת בחלק השני של דבריך, אליהם אתייחס בכבוד) ואם אין לך אל תגיד, גם מיותר לתקוף רק כדי לתקוף.

_"לגשת, לשקם, לטפל..".
אים אין תווית, מה שנותר הוא אנשים שונים במצבים שונים.
אים אין תיוג- אין "קבוצה" נפרדת שניתן "לדון בה", או "להתיחס אליה" באופן אנושי יותר או פחות.._

א. קודם כל תגדיר את המונח "תיוג" כפי שאתה רואה אותו בהקשר זה.
ב. האם יש לך איזו קירבה או היכרות אישית עם נושא זה?

יש אנשים עם בעיה משפטית כזו או אחרת.
אין ארגון עבור אנשים עם בעיה כזו, ולפיכך אין תיוג לאנשים עם בעיה משפטית, האם בגלל שאין תיוג לאנשים אלה אין עורכי דין? אין סיוע משפטי ממשלתי? אין סניגוריה ציבורית? אין בתי משפט? וכו' וכו'

אנשים עם בעיה מכל סוג אפשר לאפיין בשתי רמות שאינן בהכרח תלויות האחת בשניה
רמה אחת היא עצם ההכרה שיש לאדם פלוני בעיה X הדורשת התייחסות או טיפול כלשהו
רמה שניה היא רמת ההגדרה, השם, הכינוי והיא רמה שיפוטית או כמו שיפוטית או שמטבעה או בפועל גוררת שיפוטיות, וזה בעצם "התיוג".
תיוג מצד עצמו ברמתו התיאורקטית הבסיסית אינו בהכרח רע, רק שבפועל יש והוא גורר התייחסות שלילית מצד החברה, המימסד או בני האדם כיחידים.

_ביקורת על האישפוזים בבתי"ח לחולי נפש בין מרצון ובין בכפיה
למה ביקורת? זה מדינה דמוקרטית.
אים הבןאדם רוצה, זכותו. ללכת לגהה, לגואה, לטימבוקטו או לכל מקום אחר.
ואים בן אדם נמצא במצוקה כזו או אחרת, הוא יכול ללכת לדף של המלצות מטפלים אלטרנטיבים או לא,
לטיפול לפי תורת הגילגולים, הבודהיזם, השאמנים, הפסיכולוגיה, החותמ, הצמחים, (באך?) וכולי._

מדינה דמוקרטית?
ביקרת פעם בבתי"ח לחולי נפש ובמיוחד במחלקות הסגורות?
ראית מה קורה שם?
האם אתה מכיר את ההליך והאופן בהם מאשפזים אדם בכפיה?
האם ידוע לך מה קורה בתוך המחלקות בבתי"ח פסיכיאטריים? (במיוחד בסגורות)
ואם אתה רוצה לאשפז את שכנך כי הוא מעצבן אותך, אין קל מזה!

ללכת לכל השיטות שמנית אדם עושה מבחירה, אישפוז פסיכיאטרי כפוי נעשה מבחירה?
מכיר את היחס לחוסים/ שוהים/ גרים בהוסטלים?

ולהבא לא אגיב על דברים שייאמרו בציניות או בתוקפנות.
תרצה את התייחסותי, עשה זאת עניינית ולא תוקפנית.

בס"ד
אינני יודעת היכן מצאת "התקפה", אנסה לנסח זאת שוב:
התיוג בעניי הוא שלילי.
אים מבטלים את התיוג, מה שנשאר הוא לא קבוצה, אלא בני אדם שונים עים התנהגות או נורמות או מצוקות שונות.
ויש להם דרכים שונות להתמודד איתם, כמו שכתבתי.
לא בני אדם שיש לחשוב עבורם איזה טיפול או יחס הם צריכים לקבל.
פשוט בני אדם, שאמורים לקבל זכויות ויחס כמו כל אדם אחר.

ולהבא לא אגיב על דברים שייאמרו בציניות
הענין הוא לא ציניות, כתבת על
ביקורת על היחס למי שנקלעו למצבים התנהגותיים שאינם מקובלים בחברה "הנורמטיבית".
והדוגמאות שהבאתי , אולי בצורה קצת צינית, מראות שיש נורמות שמקובלות כאן באתר-
חינוך בבית, לינה משפחתית, תינוקות בלי חיתולים , שבציבור הרחב יכולים לראות בהם דברים שחורגים מהנורמה,
ושמה שמוגדר כבתוך הנורמה או לא משתנה לפעמים מתקופה לתקופה, מארץ אחת לשניה או מקבוצה לקבוצה.

ביקורת על האישפוזים בבתי"ח לחולי נפש בין מרצון ובין בכפיה
כתבת- אישפוז כפוי מבחירה?
אני כתבתי- אים הבןאדם רוצה, זכותו. ללכת לגהה, לגואה, לטימבוקטו או לכל מקום אחר
ברור שהכוונה לאישפוז מרצון.
לא התיחסתי ל"בכפיה", כי אני לא מספיק מכירה את החוקים בעיניין, ואין לי די ידע על מגוון האפשרויות החוקיות
להביא למצב או על האפשרויות לערער עליו.
אך אים בן אדם התאשפז מרצונו, למה שתהיה על כך ביקורת?

לעורכת מתנדבת
כמו שאמרתי, חשבתי על שם יותר מתאים ויותר ממוקד לדף, שאף לא יבוא בסתירה למטרת הדף.
חשבתי על:

זכויות אדם ואנוש למכונים "נפגעי נפש"

חשוב לי:
א. שיצויינו המילים "זכויות אדם ואנוש". הסבר:

זכויות אדם = הזכויות החוקיות והחוקתיות המגיעות ע"פ החוק וחוקי היסוד לכל אדם
(וזכויות אלה טעונים לפעמים שיפור ותיקון)
זכויות אנוש = הזכויות המגיעות לאדם מעצם היותו אדם, ולאו דוקא מה שמעוגן במפורש בחוק, אלא גם ברמה האישית והחברתית.

ב. המילה "המכונים" מטרתה להדגיש שאף שאיני מקבל מונח זה, איני מתכחש לכך שזה הכינוי המוכר בחברה לאוכלוסיה נשואת ענייננו, ולכן גם:

ג. המילים "נפגעי נפש" צריכות להיות במרכאות כפולות.
תודה לך

ניסיתי להחליף את שם הדף לבדי אחרי שלא פנו אלי לשם כך, אבל זה לא הלך.
מישהו כאן יכול לעזור לי?

האם אתה מתכוון שגם כשאדם מתאשפז מרצון, הדברים קורים שלא כהלכה?

אני רוצה להבהיר כאן את התזה עליה מושתת נושאו כיוונו ומגמתו של דף זה.
אשתמש בדוגמא מעולם אחר לגמרי ובאמצעות הדוגמה אני מקווה שכוונתי תובהר יותר.
אתאר תחילה משרד רואה חשבון בו עובדת בין היתר גם מזכירה.

המזכירה התקבלה לעבודה על בסיס הסכם עבודה כלשהו.
למזכירה יש כמה כובעים: האחד הוא כובע האדם, השני כובע העובדת, השלישי הוא כובע התפקיד (המזכירה) ולבינתיים נסתפק בשלושת כובעים אלה.

כאדם, מגיע לה כבוד, התייחסות בכבוד לדבריה, לענייניה האישיים, לחייה האישיים, זכותה להגנה מהטרדות (מיניות ואחרות) ועוד.

כעובדת יש לה זכויות ע"פ הסכם העבודה, ויש לה זכויות שמקנה לה החוק.

כמזכירה יש לה "הזכות" שהבוס ואחרים יעריכו את מה שהיא עושה ותורמת למקום העבודה, יש לה "הזכות" שלא יזלזלו בעבודתה, ואם הבוס והעובדים האחרים הם "בני אדם", סביר להניח שאם היא תעשה איזה טעות לא חמורה במיוחד, יתייחסו אליה בסלחנות ויעירו לה בעדינות על טעותה.
כל הזכויות שהזכרתי תחת שלושת הכובעים הם זכויות במצבים נורמטיביים, המגיעים לאנשים שרואים בהם בני אדם בעלי "זכות לקבל זכויות", בני אדם "מן השורה.

המשך בפוסט הבא

עכשיו אתאר מקום עבודה שני בו יש גם עובדת נקיון.
גם לעובדת הנקיון יש על הראש שלושה כובעים: האחד כאדם, השני כעובדת, והשלישי כאחראית על הנקיון.
ולענייננו נניח שהעובדת היא אדם פשוט שבקושי יודעת קרוא וכתוב, רמת השפה שלה היא רמה "רחובית", וחשבון היא יודעת ברמה של ילד בכיתה ג', אבל היא אשה עם הרבה חכמת חיים, בשלנית טובה וגם אמא טובה.

ועכשיו אתאר את צוות העובדים במקום עבודה זה.
הבוס הוא איש לא עדין במיוחד, גולש לפעמים לגסות רוח, אדם שתלטן, חסר סבלנות ובעל ערך עצמי נמוך.
יתר העובדים אינם שונים בהרבה באופיים מהבוס שלהם, אך יודעים לעמוד על הזכויות שלהם אבל הם "באותו ראש" עם הבוס.

לעובדת הנקיון יש דימוי עצמי נמוך בשל חוסר ההשכלה ובשל הפגיעות הרבות שהיא חוותה, היא לא אסרטיבית במיוחד, והתדמית הכללית שהיא משדרת היא של "מסכנות".

ועכשיו אתאר איך מקבלת פועלת הנקיון את זכויותיה תחת שלושת הכובעים:

כאדם: מזלזלים בה, צועקים עליה, מכנים אותה בכינויי גנאי שחלקם אף הפכו לכעין "שם שני" שלה, מנסים "להתחיל" איתה, סובלת מהטרדות מיניות גסות, וכשהיא בכ"ז מנסה לפעמים לומר משהו כדי להראות שהיא לא כזאת טיפשה, אז כל מקהלת העובדים כולל הבוס פורצים בצחוק לגלגני כדי להעלות לעצמם את האגו.

כעובדת: הבוס לא עומד תמיד בהסכם העבודה איתה שהיה בע"פ ומנסה תמיד לפגוע בזכויותיה הן ביחס למה שהבטיח כשהיה זקוק לעובד נקיון בדחיפות, והן בזכויות המגיעות לה כחוק, אך הפגיעות שלו בזכויותיה נמצאים בשטח האפור כך שקשה היה, גם לו היתה מודעת לכך ומחליטה על כך, לתבוע אותו.

כאחראית על הנקיון: היא אמנם מקבלת לפעמים מילה טובה פה ושם אבל לא חסרה ביקורת על "פיקשושים" פה ושם והיא תמיד מואשמת בהם.
היא כל כך התרגלה ליחס זה עד שלפעמים היא נראית כמשתפת פעולה עם היחס המשפיל כולל היענותה לקריאות כלפיה בשם הגנאי שהצמידו לה שהפך לה לכעין "שם שני".
המשך בפוסט הבא

ולענייננו
אוכלוסיה זו נשואת ענייננו, היא אוכלוסיה שמרכיביה חיים עם תופעות הגורמות להם "לחרוג" שלא מרצון או ממודעות מנורמות חברתיות מקובלות.
התופעות האלה נופלות על תחומים רבים מתחומי החיים וביניהם: ההתנהגות האישית, ההבעה האישית, (היינו: מצבי רוח, תגובות לא פרופורציונאליות ועוד) הבעת הפנים, תקשורת בין אישית, ביטחון עצמי ערך עצמי, מצבי רוח, יכולת לקחת אחריות על מצבים או מעשים, ועוד.

אבל להרבה מאוד מאנשים אלה יש הרבה יכולות, אינטלקטואליות, אומנותיות, הבעתיות ועוד.
לא הכל פגוע או לא נורמטיבי אצלם.
אנשים אלה הם בני אדם המגיע להם יחס של כבוד כמו לכל אדם אחר.

בעצם, בגלל שיש אצלם יכולות פגועות או לא נורמטיביות, הם בעצם "מודרו" משאר בני האדם, החליטו לגביהם שכל יכולותיהם פגועות, ומאפשרים להם רק "שטח" קטן ומצומצם ממה שמוצע לכל אדם אחר מן השורה.
גם היחס כלפי "המילה" שלהם דומה לא מעט ליחס כלפי אותה פועלת נקיון מסכנה.
בלא מעט מקרים היחס למילה דומה ליחס למילה של ילד בשיטת "הפוצי מוצי".

והנה סיפור טרי להדגמה:
בשבוע שעבר ביקרתי מכרה שנכנסה לדיכאון והחליטה לאשפז עצמה מרצון.
בגלל שלא הכירו אותה עדיין החליטו לאשפז אותה במחלקה סגורה.
היא סיפרה לי שהיא מזועזעת ממה שראתה שם.
היא סיפרה שאחת המאושפזות הרגישה רעבה, הלכה לחדר האחיות נקשה בדלת ואיש לא פתח לה.
היא צעקה וביקשה משהו לאכול כי היא רעבה.
איש לא הגיע לעזור לה.
כשראתה שאף אחד לא מתייחס אליה, היא צעקה וצרחה כדי שאולי מישהו יתייחס אליה.
בסוף הגיעו שני אחים, הובילו אותה למיטתה וקשרו אותה למיטתה.
איפוא כאן יחס הכבוד אליה כאדם?
אם היה דבר כזה בבי"ח רגיל או בבית הבראה, מספיקה היתה בקשה אחת כדי שהיא תקבל משהו לאכול, ולבטח איש לא יקשור אותה למיטה.
זו הדוגמה.

במקום להתייחס למילה "הבריאה" שלה ופשוט לתת לה לאכול בדיוק כמו שנותנים אוכל לאדם המבקש אוכל כי הוא רעב, החליטו "לרסן" אותה ע"י קשירתה למיטה.

המידור משאר בני האדם, (הרבה בעזרת הכינויים "חולה", "חולה נפש", נפגע נפש" "מתמודד" וכדו') "הסגירה" בתוך עולם מוגבל, אי ההתייחסות ליכולות "הבריאות" (שלעתים הם כמו אצל כולם) וכך הופכים את "כל האדם" לחולה ומוגבל, אי לקיחה ברצינות של המילה, גם אם ברור לחלוטין שמדובר במילה "בריאה" ועוד.

אז אינני מתכוון לפגיעה בזכויות מצד החוק דווקא, אלא בזכויות כאדם וכבן אנוש.

זה מאוד עצוב מה שאתה כותב.

אני חושבת שחשוב שתכתוב עוד. ותתאר עוד כל מיני מקרים הידועים לך - כדי להביא את זה למודעות הציבור כאן.

אני שמעתי בעבר על בעייתיות באשפוזים בכפייה, אך לא שמעתי את הפרטים.
ונראה לי חשוב להביא את הפרטים - גם של נושא האשפוזים בכפייה, וגם של כל שאר הנושאים, כמו היחס אליהם, חוסר הכבוד למילתם וכו'.
הפרטים והדוגמאות חשובים כדי ליצור שיתוף פעולה של השומעים והקוראים לתיקון המערכת המעוותת הזו.

ובכלל, חבל שלא פתחת את הדף פשוט בתיאור הבעייתיות ע"י דוגמאות, במקום ע"י אמירה כללית. זה היה הרבה יותר תופס את הקוראים.
אני חושבת שכדאי שתוסיף בפתיח יותר הסבר של הבעייתיות וכמה דוגמאות קצרות. (בפתיח של הדף עדיף דוגמאות קצרות, ורק בהמשך להרחיב).

כמי שמכיר את המערכת הזו הן "מבפנים" הן מעדות ראיה אישיות, והן ממה שאחרים סיפרו ליאחרי שחוו מצבים כאלה של נתינת יחס שהייתי קורה לו לא אחרת מאשר "מבזה את צלם האנוש", חשוב לי שגם מי שאינם מכירים את המערכת הזו "מבפנים" וסומכים בסגירת עיניים על אנשי המקצוע "שלבטח יודעים מה שהם עושים, ולבטח לא ישתקו לנוכח דברים לא מתקבלים על הדעת", ידעו מה חווים מי שמכונים "נפגעי נפש", ולא כפי מה שנמכר לציבור הרחב (והיא שזו מערכת בריאות נפש ציבורית המטפלת במצבים של מחלות או בעיות נפשיות בצורה הטובה ביותר)

מערכת זו על כל רבדיה ורמותיה (הטיפולית, שיקומית, אישפוזית, דיורית, תעסוקתית, התייחסותית ועוד) בנויה על תפיסת עולם אנומלית ביחס לבני אדם בכלל ע"י כך שהיא יוצרת תפיסה של "תת בני אדם" (במשמעות של "משניות", בדומה למשל ל-"נושא" ו-"תת נושא" שמשמעותו "נושא משני", או "תרבות" ו-"תת תרבות", כך יש "בני אדם" רגילים (שיש להם זכויות וחובות כמו שפירטתי במשל עם המזכירה) ויש "תת בני אדם" כמו שפירטתי במשל עם עובדת הנקיון, (שזכויותיהם וחובותיהם אינם כשל הסוג "הרגיל" אלא יש לו מבנה עצמאי משל עצמו, וממנו נגזרים כל ההתייחסויות הנוגעות לכל רבדי החיים) ותת סוג זה נקרא בשמות וכינויים שונים ומשונים.
זה כל כך התקבע עד שגם הרואים והנוכחים מול מציאות זו (כולל מקבלי היחס עצמם, בהרבה מהמקרים) מקבלים יחס זה בשוויון נפש ולא חושבים שיש כאן בכלל איזו אנומליה.
אסתפק בזה להפעם

עדותה של אחות לפגועת נפש
אנושי, טוב שפתחת את הדף הזה.

בס"ד
_אתה מבטל את התיוג מצד אחד "החברה הדביקה" אך מנסה לשמר אותו מצד שני. "לגשת, לשקם, לטפל..".
אים אין תווית, מה שנותר הוא אנשים שונים במצבים שונים.
אים אין תיוג- אין "קבוצה" נפרדת שניתן "לדון בה", או "להתיחס אליה" באופן אנושי יותר או פחות.._
(ציטוט עצמי)

לרוזמרין,
נראה שיש צורך להבהיר - לא התיחסתי לאנשים עים התקפים של פסיכוזה וסכיזופרניה. זה כבר סיפור אחר.

בשירות באמבולנס-
הגענו לבחור בן 20, עים התקף פסיכוטי חמור, התקף ראשון. פינינו אותו לבאר יעקב.
השוטרים שהגיעו אליו קודם והזעיקו אותנו לפנות אותו, דווחו על חולה נפש אלים.
בפועל- הם היו אלימים כלפיו. הם התנהגו כאילו הוא מהחמאס.
הנהג פשוט נכנס בין השוטרים לבחור, והרחיק אותם.
אחרי 10 דקות רבע שעה, הבחור עלה לאמבולנס, בלי כל התנגדות.
הנט"ן הגיע לאדם שהיה במצבים של סכיזופרניה, ב3 פעמים שניסה להתאבד.
הוא ניסה להתאבד דווקא בתקופות בהן היה צלול - כי הבין שאיבד את עולמו, ואת המקצוע בו עבד.
בפעם השלישית הוא הצליח.

אילו לא מצבים שהאדם עצמו יכול להחליט, לפחות בזמן ההתקף, מה הוא רוצה או לא- כי יש פה איבוד קשר עים הסביבה.
פשוט עצוב. לא פחות מתאונות דרכים, וממצבים קשים אחרים שהגענו אליהם.

ועדיין, אנושי, אני חושבת שעליך להביא יותר דוגמאות. דוגמאות חיות. דוגמאות מהמציאות. מה באמת קורה בין כותלי בתי החולים לנפגעי נפש?!
אנא ספר לנו.

הרבה אנשים לא שמעו על הדברים האלה בכלל.
זה לא מספיק שאתה אומר יש בעיה, ולא מטפלים כמו שצריך וכו' וכו'. זה לא מספיק נוגע.
דוגמאות - זה דבר שנוגע.
אתה רוצה 'לזעזע' באמת? להזיז משהו בלב של האנשים? להניע אנשים לפעולה?

אז תספר את הפרטים ולא את הכלל.

וכן, גם אני רוצה לשמוע. כי אני מרגישה שאני לא יודעת מספיק.
ואם אדע יותר - אולי אוכל להשפיע יותר.

(קיוויתי למצוא יותר פרטים בכתבה שרוזמרין הביאה, אך לצערי גם שם אין יותר מדי הסברים.
במה מתבטאת מחלת הנפש? למה החולה כ"כ סובל ממנה? במה זה מעמיס על המשפחה? למה צריך כסף בשביל זה? במה מתבטאת הפגיעה של הממסד מלבד אי חלוקת תקציבים? גם שם הכול כתוב בצורה כללית מדי....)

בס"ד
במה מתבטאת מחלת הנפש? למה החולה כ"כ סובל ממנה?
הבחור שהגענו אליו, היה ב"סרט" שהוא אחרי תאונת דרכים, שהחבר שלו מת, ושהוא פצוע ומדמם חזק.
הוא דיבר בהתחלה כשדיברנו אליו, ולא צרח, אבל גם לא ענה לעיניין.
כשנרגע מהשוטרים, עלה לאמבולנס.
במשך הנסיעה, הוא צרח כמו כל נפגע תאונת דרכים אחר. נראה שלא הבין למה אנחנו לא עוזרים לו-
וניסה לעצור לבד "את הדם".
ההורים שלו ישבו באמבולנס לידי, ולא זזו. רק אמרו שזה לא קרה לו בחיים.
אני לא שופטת אותם- אבל אני במקומם הייתי מעיפה את החובש לצד, ולפחות מלטפת אותו..
אים הוא היה "מדמם" רק ממקום אחד, אולי הייתי חובשת אותו, שירגע.
אבל הוא ניסה לעצור את הדם כל פעם במקום אחר..
כשדיברתי אליו הוא לפעמים הפסיק לצרוח ולנסות לטפל בעצמו, אבל גם לא אמר שום דבר.
ניסיתי לדבר איתו רוב הדרך, אבל כל פעם נגמרו לי הנושאים, והוא היה ממשיך..
ככה עברה כל הנסיעה. ובהחלט, זה סבל.

יצא לנו לעשות העברה לאישפוז חוזר, אבל לא מיקרים של ניתוק מהמציאות -
אחת ניסיונות התאבדות חוזרים, אחת מבוגרת עים התקפי פחד קשים (מהנאצים)
ומהדיבור איתם לא עלו דברים מיוחדים או שליליים על האישפוז. והם רצו להגיע לבית החולים.

במה זה מעמיס על המשפחה?
תקראי את בלוג בלתי אפשרי.
.. ושם זה אפילו לא ההתחלה, כי שם לא מדובר כנראה בפסיכוזה או סכיזופרניה.
אבל גם שם אין משהו מיוחד על ההתנהלות של בית החולים.

אולי מדובר במקרים יוצאים מהכלל, שבהם יש התנהלות לא סבירה?
הרי יש לפעמים גם ביקורת בלידות על צוות בית החולים.
ויש גם דפים עים ביקורת על התנהלות של חלק מהרופאים בכלל.
(לא זוכרת את שם הדף.)

מסכים איתך סוסת פרא.
הרעיון נכון ואפעל גם על פיו, רק שלא ברגע זה כי אני עייף אחרי יום עבודה.

עמותות שעוסקות בנושאים שהוזכרו בראש הדף:
עמותת מגן לזכויות אנוש
עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית
בחברה טובה - רואים מעבר

עמותת מגן קשורה ל-CCHR, ששייך לסיינטולוגיה. הפרת זכויות אדם בידי פסיכיאטרים

הנושא אכן חשוב וראוי לו שיטופל שלא בידי סיינטולוגים.
ספר מומלץ בנושא הוא בגנות הפסיכותרפיה של ג'פרי מאסון מוסייף.

אגודה שעושה עבודה נהדרת בענין סיוע משפטי או לפחות בהנגשה לענינים משפטיים היא אגודת "בזכות". המרכז שלהם בירושלים ויש להם נציגים בכל הארץ.

באופן טבעי

באופן טבעי