התפשרות בהבאת תינוק לעולם

שליחה על ידי נעמה* » 25 יוני 2006, 18:41

מקווה שבחרתי שם מתאים לדף.

אני בת 33 ובן זוגי 35. שנתיים וחצי יחד. יש לי ילד ממערכת יחסים קודמת שבנזוגי קיבל בשמחה ואוהב מאוד, לו עצמו אין ילדים.

בתחילת יחסנו הוא סיפר לי שלא רוצה ילדים. הוא אוהב ילדים באופן כללי אבל לא רוצה משל עצמו. אני לעומת זאת, רציתי עוד אחד או שניים. ומאז הענין בדיונים .

הוא עבר דרך ארוכה מאוד, מ"לא" מוחלט הוא התפשר והפנים והגיע למצב של "כן" עקרוני אבל קשה להגיע איתו ל"מועד ביצוע". הוא אומר שצריך עוד זמן להתרגל לרעיון אם כי אמרתי לו מנסיון שזה ענין שקשה ל"התרגל" או "להתכונן" אליו עד שהוא לא קורה.
אני מרגישה מוכנה כבר לפחות שנה (לא ענין של מה בכך, עברתי הרבה סרטים עם עצמי עד ההחלטה הזו) ודיברתי איתו על ההיבט הביולוגי. אני לא רוצה לחכות עוד כמה שנים אלא 3-6 חודשים. הוא מדבר על עוד שנה- שנה וחצי להתחיל לנסות...

ברור שאי אפשר לאנוס אותו ובחיים לא אביים מצב של "אופס, נכנסתי להריון בטעות", אבל איך מגשרים על הפער בין הרצונות שלנו?. לדעתי הענין הביולוגי הוא כן שיקול ואני לא חושבת שעוד שנה וחצי הקושי שלו ייפתר.

יש לי רעיון בשבילך. ישמע הזוי אבל יכול לעבוד.
אם את רוצה אשמח לתת לך טיפ פאנג שוויסטי על מנת לעזור לו לשנות את המחשבה שלו בעניין.
רק אם את רוצה...

אנונימי

WOW, כוסמת, זה נשמע מסתורי. אני אשמח לדעת מה הטיפ הפנג שוואיסטי.

שליחה על ידי נעמה* » 26 יוני 2006, 06:01

תודה, כוסמת, אני אשמח...

אוקי..ממש לא מסתורי.
אבל נראה לי שהוא צריך להסכים לזה למרות שאני לא בטוחה שזה "לא כשר".
תחפשי תמונה של משפחה עם 2 ילדים ( או אולי יותר(-:).
חשוב ששני ההורים יראו מאוד שבעי רצון.
שימי או במקום מאוד דומיננטי בסלון או באזור המזרחי בבית.
אם זה בעייתי ונניח חדר המשחקים של ילדך או חדר השנה שלו (במידה ויש לו) ממוקם במערב הבית את יכולה לתלות שם תמונה של 2 ילדים כשאחד מהם צריך להיות דומה או אפילו להזכיר את ילדך.
תראי זה לא מיסטיקה. בסך הכל אנחנו עובדים על "הסעות למוח".
זה כמו הצהרות חיוביות שטוב להגיד על מנת לשנות דפוסים. אז אם הדפוס כאן שרוצים לשנות הוא להזדרז בעניין הרחבת המשפחה, אז חשוב להקיף בתמונות או סמלים שייצגו את הדפוס החדש.
אבל לי נראה נכון להתייעץ איתו בעניין.
הכי גרוע זה שהוא לא יסכים אבל אפשרות יותר טובה היא שהוא יגיד שהוא לא מאמין בזה וזה שטויות וזה ממש מעולה!!!!
פאנג שוואי עובד הכי פנימה שאפשר, ממש לא צריך להאמין בזה...
בהצלחה ותעדכני.

הכי גרוע זה שהוא לא יסכים אבל אפשרות יותר טובה היא שהוא יגיד שהוא לא מאמין בזה וזה שטויות
... הוא עלול גם לחשוב שהיא עושה לו מניפולציות ו"טקסי וודו", ולהתעצבן מזה מאוד

לזה התכוונתי שאם הוא לא מאמין בזה אז לא תהיה לו תרעומת לגבי הטקסים...
אני עדיין חושבת שהכי טוב יהיה לספר לו. אבל אם זה ממש לא לעניין אני עוד לא בטוחה אפילו בתוך עצמי שיש עם זה בעיה. ...

שלום נעמה, זה מצב באמת מורכב, הרבה גברים פשוט מתקשים לתפוס את עצמם אבות עד שהדבר פוגש אותם והם מתחילים לצמוח לתוך זה. יכול להיות שהמצב שאת מתארת מצריך בדיקה של המערכת הזוגית שלכם, אולי הפער הזה מתבטא בעוד הבטים במערכת היחסים, אולי שומרים על יחסי כוחות סמויים של ויתור ושליטה?

נראה לי נכון שתעברו תהליך של בירור משותף, אולי בעזרת אדם שלישי, נראה לי שזה יכול לגלות לכם הרבה, ואולי בעיקר לו את סיבת הקושי שלו לרצות להיות אבא. זה בוודאי קשור בילדות או בקשר עם ההורים או בינהם.

בעודי שואלת את עצמי על זכותי לאמר לך את הדברים אומר המרגיעון "אני המראה שלך", אז יתכן שאני המראה שלך או את שלי בעניין בירור הרצון. מה דעתך לנסות לקבוע מולו את רצונך יותר בתוקף, למשל לאמר לו שאת רוצה להפסיק להשתמש באמצעי מניעה (אני מניחה שאת משתמשת בהם) ולגלות דרך זה מהי תגובתו לרצון החזק והברור הזה, כמובן שהכוונה היא לא שתעשי את זה בפועל בלי הסכמתו, אלא צורה של בדיקה של רצונך מול רצונו.

בתהליכי צמיחה של זוג יכולים להיות חילוקי דעות ורצונות שונים, אך זאת מבלי שהאחד "יחיה" על חשבון רווחת השני, אם את רוצה עוד ילד ורצונך הוא עמוק וממשי נדמה לי שיהיה טוב אם תבטאי אותו במלואו, עם מחשבה על כל המשתמע מביטויו. יתכן שהקול שלך יהיה עבורו יותר חזק ובהיר אם תקבעי את רצונך קודם כל ואז תתקרבי אל רצונו. מקוה שהובנתי נכון. מאחלת לכם מכל הלב שתצליחו לאחד את הרצונות שלכם לרצון משותף וברור.

הכרתי גברים שחששו מילדים בגלל החשש שהוא יהיה אבא גרוע כמו אבא שלו.
גברים שחששו בגלל האספקט הכלכלי - הרגישו שהם לא יכולים לפרנס מספיק, וזה הכניס אותם ללחץ, להביא עוד כסף כדי שאפשר יהיה להביא ילד.
גברים שחששו מהשינוי בחיים, מאובדן החופש, מעצם השינוי שלא ידעו לאן יוביל.
ועוד.
שווה לברר.

שליחה על ידי נעמה* » 27 יוני 2006, 14:06

תודה על התגובות.

בנזוגי בא ממשפחה ברוכת ילדים והורים שהוא מגדיר כנפלאים.
אולי הוא מפחד שלא יהיה טוב כמוהם?.
שנה שלמה הוא נהג לומר שלא צריך להביא ילד לעולם כי העולם אכזר ולא פשוט. הצלחתי להראות לו שהעולם שלנו מבחינתי זה מה שיש בין ארבעת הקירות שלנו וזה עולם נפלא.
זה באמת היה נשמע כמו תירוץ או משהו שאי אפשר להתמודד איתו.

הוא עבר דרך ארוכה עד שהבין כמה זה חשוב לי ולנו והחליט שהוא כן בעד אלא שכרגע הענין הוא תאריך הביצוע.
כמו שאמרתי אני רוצה תוך 3-6 חודשים והוא אומר שנה-שנה וחצי.
כך שההסכמה העקרונית מצדו קיימת, אני כרגע מתוסכלת מזה שבעוד שנה וחצי רק להתחיל נראה לי הרבה מדי.

הסברתי לו שהאנרגיה שלי מתחילה להאט וגם פיזית להיכנס להריון מוקדם יותר יהיה קל יותר. לא ממש בא לי להיכנס לגיל של דיקור מי שפיר וסיכונים ובעיות.

ובעיקר כי אני ממש בשלה ואצלו לא נראה לי שיהיה בשל ממש עד שזה יקרה.
אז השאלה הספציפית שלי היא איך לזרז קצת את הענין ?

שנה שלמה הוא נהג לומר שלא צריך להביא ילד לעולם כי העולם אכזר ולא פשוט
בלי להוכיח לו כלום, חשוב לברר מה מתחבא מאחורי האמירות האלה ומה מתחבא מאחורי הדחיות בביצוע.
אי אפשר להתמודד אם לא מבינים אותו.
אולי הוא בעצמו לא מודע עד הסוף לרגשות שלו בעניין, או שלא יודע איך לבטא אותם.
איך נראה לך מפגש אחד של ייעוץ זוגי לבירור הסוגיה?

כשאת מתארת את הסיבות שלך, מה שעולה אצלי הוא שאת מאוד הגיונית, שכלתנית ומסודרת. חשבת על הכל, את לוקחת בחשבון הכל, ואין שום ספק שאת צודקת.
אני תוהה אם לא כדאי במקום זה לדבר איתו על הרגשות שלך.
לא לדבר על מה יהיה קל יותר, בטוח יותר, סיכונים, בשלות וכו'.
לדבר על רגשות, צרכים, רצונות. נגיד:
אני רוצה לעשות ילד עכשיו.
זה חשוב לי.
זה הדבר הכי חשוב לי כרגע.
אני מרגישה שעכשיו הזמן, אני מפחדת שאם נחכה יהיה לי מאוחר מדי.
אני זקוקה לתמיכה שלך ולהסכמה שלך.
אני רוצה ילד ממך, זה כל כך בוער לי שאני ממש מתפוצצת.
כשאתה דוחה אני מרגישה כאילו אתה לא איתי, כאילו אתה לא בעדי, כאילו אתה מבטל את הרגשות שלי.

<לא בטוחה שכל הניסוחים פה מוצלחים. אולי תזמיני גם את עירית לוי לחוות דעה?>

שאלתה המפתח פה לדעתי היא מה הוא חושב שיקרה בעוד שנה וחצי שלא יקרה בעוד חצי שנה למשל?
ברמה הנפשית - מה אמור לקרות? שהוא ירגיש בשל יותר? על סמך מה הוא חושב שהוא ירגיש בשל יותר בעוד שנה וחצי? מה יגרום לו לבשלות הזו? מה יחזק את התחושה הטובה עם ההורות? ברגע שהוא יוכל למקד את זה בפני עצמו ובפנייך - יהיה יותר קל להתמודד עם זה.

אני לא מאמינה בסתם הצהרות בנוסח- לא בשל/לא מוכן/וכן הלאה. אלו הצהרות כלליות. מה עומד מאחורי זה? נדמה לי שבשמת ועוד דיברו בדיוק על זה. רק שלא בהכרח צריך להתחיל מאותם דברים עמוקים שמניעים מישהו מלעשות משהו. דווקא אפשר להתחיל מהמרמה הטכנית, ממש לעשות דף של יתרונות וחסרונות של להביא ילד בעוד חצי שנה למשל במקום בעוד שנה.
בתכלס הגבול העליון שלך הוא חצי שנה, והתחתון שלו הוא שנה. לא מדובר על כ-ז-ה פער מהותי. נדמה לי שגם את יודעתא ת זה. אבל את כותבת שאת לא חושבת שמשהו ישתנה בעוד שנה וחצי. לפי דעתי מאוד יכול להיות שאת חוששת מכך שהוא לא יעמוד במילתו.
כשרואים את השחור על גבי הלבן הזה את רשימת היתרונות/חסרונות - קל יותר למפות רעשים שמפריעים להבנה של מה באמת עומד מאחורי הרצון לדחות משהו בעוד סך הכל חצי שנה למשל. לפי דעתי הדחיהי של התקופה היא די תרוץ (כי בתכלס שנה וחצי שנה זה באמת לא הבדל מהותי ונדמה שיש לו התעקשות עקרונית) ואולי רשימה כזו תראה שאין הרבה הבדל מלהביא את הילד עוד חצי שנה או עוד שנה (כלומר מכל הבחינות תהיו פחות או יותר באותה עמדה, כלכלית, נפשית, זוגית, קריירה וכן הלאה).

הדבר היחידי שאני יכולה לחשוב עליו שבו כל דחייה של כמה חודשים רלוונטית - היא רק אם יש לו כמה תוכניות בוערות שהוא רוצה לעשות לפני כן, כמו טיול , הסבה, קידום תובעני בקריירה וכדומה. אבל מדברייך אל נראה שמשהו מזה עומד על הפרק.

ורציתי להוסיף עוד שלוש סיבות לסיבות ששבשמת ציינה לאי רצון להיות הורה:

דחיין כרוני. כזה שדוחה דברים שקשה לו להתמודד איתם- מתוך מחשבה כנה שהוא יחזור להתמודד איתם כשהוא יהיה מוכן, בשל, וכל שאר האשליות. אם הוא כזה באופן כללי ולא רק בעניין הזה- אני באמת מציעה לפנות לייעוץ, ולהעלות את הנקודה הזו. כי אז אין ספק דמדובר בחרדה או במנגנון מושרש חזק מדי מכדי שאת תצליחי להתמודד איתו בייחוד בתחום כזה.
טראומה- שכול של ילד קטן, חבר, אח. אחריות שהיהת לו על מישהו והוא הרגיש לא עמד בה.

בשניהם נדרש טיפול ולא תחימת דד ליין שבו אמורים להרגיש בשלים. ועם כל זה שהוא עשה צעד גדול מבחינה תיאורטית (בהתחלה אמר לא, אחכ אולי , וכן הלאה) - מבחינה מעשית לא התקדמתם לשום מקום. אתם שנתיים וחצי ביחד שזה לא הרבה מבחינה אובייקטיבית , מצד שני בגילאים האלה שנתיים וחצי הם המון. בהתחשב בעובדה שהוא יודע שהזמן לא עובד לטובתכם (גם אם תתחילו מחר הסכוי שתיכנסו להריון מיידי הוא לא גדול וסביר שזה לכשעצמו יכול לקחת כמה חודשים בממוצע )כדאי להבין מה באמת קורה כאן.
אתם מציינים דד ליינים כאילו שזה יכול לתחום תחושות. אם בכל השנתיים הללו הוא אפילו פעם אחת לא יצא בהצהרה ש"בא לי ילד" גם אם כקוריוז, אחרי ביקור אצל חברים, אחרי סרט, אחרי הומור טוב, או אחרי בילוי עם הילד שלך - אזיי יש כאן בעיה עמוקה. ולא נראה לי ששנה וחצי או שנה או חצי שנה בהכרח יקרבו אותך ואותו לרצון שלך. הרצון שלך אבנושא כזה מור להיות הרצון שלו, לא באותם מימדים אבל גם לא בפערים גדולים כ"כ. נראה לי שאם זה המצב (שהבחור מעולם לא אמר מבפנים שהוא רואה עצמו עם תינוק, שבא לו ילד שזה עושה לו משהו )- רק התערבות זוגית להבהרת התחושות שלו והפחדים או הסיבות להימנעות אל מול התחושות שלך - יצליחו לפחות לקדם אתכם למשהו יותר הגיוני מבחינת שניכם. להבהרה, שלימת דברים עלה שולחן. לכן בעיניי זה ממש אל רלוונטי בעוד כמה חודשים את רוצה או הוא רוצה. כן רלוונטי ללכת לאיזה טיפול משהו שימפה את הסיפור.

אגב, אני גם מאמינה גדולה בזה שאדם מכיר ויודע את עצמו ולא להביא ילד לא צריך להיות אישיו גדול מבחינה פסיכולוגית. פשוט יש אנשים שלא רוצים ולא מעוניינים בכך בחייהם. מאוד יכול להיותש הוא מנסה להרוויח זמן. בעיקר לחשוב על זה שוב. שלושה או שישה חודשים זה מאיים מדי כנראה. מוקדם מדי מכדי לחשוב לעומק בנושא שהוא היה איתן בדעתו לגביו לפני שפגש בךוכנראה גם החזיק בדיעה זו קודם שפגש בך.

שליחה על ידי נעמה* » 10 יולי 2006, 20:41

לא הגבתי כאן בדף כי הייתי צריכה לחשוב, להקשיב לעצמי ולבנזוגי.

היתה לנו שיחה ארוכה וענינית, יותר טובה ממה שציפיתי. הוא אמר שהוא מבין את הצרכים שלי והסיבות העניניות שלי ל"למה עכשיו" אבל הוא לא יכול להתפשר. הוא מתחיל עבודה חדשה בספטמבר (היה בה כבר בעבר וביקשו ממנו לחזור) וחשוב לו להתחיל שם, להיכנס לשיגרה ורגיעה אישית וכלכלית ואז להתפנות לזה.

וסוף סוף זה נשמע לי טוב והגיוני, בניגוד לפעמים קודמות שלא ממש הבנתי אותו.
אני גאה בו שהוא נותן לזה שיקול דעת ולא כדבר של מה בכך.

שליחה על ידי שמש* » 10 יולי 2006, 22:13

אהלן נעמה,
ואיך את מרגישה?

שלום נעמה!
רציתי לשתף אותך במה שאנחנו עברנו כי זה קצת דומה, ואולי זה יחזק אותך והלואי ובן זוגך גם יקרא זאת.
הכרתי את בן זוגי כשהייתי בת 31 והוא בן 36 וזה בהחלט בגילאים שאם ביחד והולך, אז מוביל להקמת משפחה.
הוא סירב בתוקף לרעיון של הבאת ילדים כי העולם אכזר וכל הסיבות האלו וגם סיבות משפחתיות, הוא ידע שאני לא אוותר על הבאת ילדים ועם ההסכמה לחתונה ידעתי שזה סוג של "אור ירוק" גם בנושא הילדים.
עברו חמש שנים והרעיון "בושל" בהרבה שיחות והיום בננו בן 9 חודשים.
ונקלטנו מיד.
המסר שלי הוא שהנשמה שתרצה להיכנס אליכם כנראה כבר מחכה כי יש את הרצון שלך ואני מאמינה שהמסר ביקום כבר נקלט, אז אמנם ילדתי בגיל שמתחיל להיות מסוכן (37), וכן עברתי את המי שפיר שהייתי מוותרת על זה אחרת וכו.. אבל חשובה ההתבשלות המשותפת, והיום בעלי משוגע על הילד שלנו ויש בינהם חיבור מדהים,
אז המשמעות של הזמן היא חשובה אבל לא הכי חשובה, תדברו הרבה על הנושא ותראי שזה יבוא בזמן הכי נכון לכולם.
שיהיה לכם בהצלחה ובאהבה!

שליחה על ידי נעמה* » 11 יולי 2006, 17:13

פלונית אלמונית יקרה,
תודה על סיפורך , זה חיזק אותי מאוד אם כי לא יודעת אם הייתי מחזיקה מעמד חמש שנים.
האם היום בדיעבד הוא היה מתחיל את האבהות מוקדם יותר? זה בכלל עלה ביניכם ?

_אהלן נעמה,
ואיך את מרגישה?_

לא יודעת. קצת אכזבה כי ברור שהייתי רוצה לקבל את מה שאני רוצה.
מצד שני, דיברנו על להתחיל לנסות במאי 2007 וזה באמת לא עוד המון זמן. ואני גאה בבנזוגי שלא לוקח את זה כאילו זה כלום אלא מקדיש לזה את הזמן והמחשבה.

כל פעם שאנחנו עושים סקס אני מדמיינת לרגע שהוא יסתכל עלי ברגע הקריטי של לפני הקונדום ויחייך ויגיד "יאללה מתוקה, מנסים מעכשיו". אבל זה לא קורה והוא הכי מקפיד בעולם ובכל פעם אני קצת נעלבת בפנים כי, מה, איך הוא לא מת לעשות איתי ילדים כבר...

אבל לפחות עכשיו מדברים על זה בחיוך ובקלילות ואין את המתיחות הנוראית שהיתה פעם.

נעמה, בהצלחה !

שליחה על ידי שמש* » 13 יולי 2006, 15:23

ואני גאה בבנזוגי שלא לוקח את זה כאילו זה כלום אלא מקדיש לזה את הזמן והמחשבה.

אני חושבת שזה משפט נורא חשוב ונורא יפה באמת...., כי צריך להקדיש לזה זמן ומחשבה ועובדה ,כמו שספרת מלא מוחלט נהיה כן עקרוני וכו וכו
אז כן נעשתה כאן "עבודה" גם של כל אחד בנפרד וגם של שניכם ביחד.

סבלנות סבלנות, עדיף שיגיע ממקום שלם מאשר ממקום של לחץ.

הרבה הרבה בהצלחה!!!

באופן טבעי

באופן טבעי