התייחסות אל אבא של החברים של הילדים

[אחת*]

אבא של חברים של הילדים.
בדרך כלל אני לא פוגשת את האבות-הם עובדים ומאוחר.
לאחרונה, זה השתנה
לחברים של הילדים יש הורים גרושים. ההורים החליפו את הימיםואז יצא שכמעט לא נפגשו איתם.
אחרי מחשבה רבה, והתייעצות עם האמא החלטנו לנסות להיפגש עם האבא שאותו כלל לא פגשתי.
הסידור החדש הולך טוב: מסתבר שהאבא הוא אדם אדם נפלא, רגוע וסבלני. אני מרגישה רגועה לגמרי איתו. העקרונות החינוכיים שלו דומים לשלי וקל לי להסתדר איתו בפגישות(סתם דוגמא: יש ילד בן 5 שאם הוא רוצה צעצוע של מישהו אחר הוא צורח עד השמיים ואצל האמא היא ממהרת לפייס אותו ולהציע לו מליון ממתקים כדי להרגיע אותו וזה מקשה על האינטרקציה לפעמים בין הילדים)
אני נפגשת איתו ומרגישה קלה:נטל הילדים קל מאד, הוא לא עושה עניין מכלום ומאד מאד זורם.
נשמע טוב מאד ואכן זה טוב
הבעיה: קצת לא נוח לי עם זה שהוא גבר
אני מרגישה לא נוח להשאיר את הילדים שלי שם רק בגלל שהוא גבר, כי מכל בחינה אחרת אין לי שום בעיה.
עברתי בעצמי כנערה אירועים לא קלים מבן משפחה ויש לי מאד חרדה, למרות שאני ממש ממש לא חושדת בו, או מרגישה רע לגביו ואין לי נורה אדומה מיוחדת.
בעיה שנייה: אני מרגישה שהוא מעט מחזר אחרי.
לא באופן מודגש או בוטה. הוא מאד משקיע בי אישית. בדברים קטנים אבל בכל פגישה. אם נגמרה לי העט, הוא יקנה לי עט בדיוק אותו הדבר בפעם הבאה. אם ילד שלי צריך מחברת, בדיוק יש לו בבית מחברת או שהוא יקנה. אם התלהבתי מתה מסויים הוא יביא לי קופסא. אם הוא נוסע לחו"ל הוא יביא לי איזה עיתון שהזכרתי כלאחר יד שאני מתעניינת.
אני מבינה שמאד מצאתי חן בעיניו. ואני חייבת לומר שזה די מחמיא לי לא מבחינת נשית אלא מבחינת התשומת לב לפרטים קטנים ומוזנחיםאצלי(כלומר אני נוטה להזניח דברים אצלי).
אני לא מרגישה שאני נמשכת אליו, אבל בהחלט מוצא חן בעיני היחס המיוחד שאני מקבלת.
שוחחתי בנושא עם בן הזוג שלי ,אחרי שהאבא נתן לי מתנה מחו"ל .מגזין שעולה כ50 שקל. בן הזוג שלי אומר שיש בזה משהו קצת חוצה את הגבול, כי אם היתה איזו אמא של ילדה נותנת לו(לבעלי) משהו כזה אני הייתי כועסת\לא מרוצה. יש בזה משהו.
מצד שני, אין פה משהו לא תמים או חוצה גבולות. אני מנסה לחשוב אם זו היתה אשה, האם היתה יכולה להיות מערכת יחסים כזו?
אני תוהה מה לעשות. אני לא רוצה לקלקל את המערכת היחסים הנעימה שנוצרה, שלא לדבר על זה שאני נהנית מתשומת הלב. ואולי זה בגדר הסביר? לא יצא לי אף פעם להיות ביחסים קרובים עם גבר שאינו בן זוג שנים ארוכות .
מה אתם אומרים?

[tאמא*]

סיטואציה עדינה מאוד , לכן היתי מנסה מס אפשרויות שעשויות (להתאים/או לא )לך.
1 אם הלב אומר לא להשאיר את הילדים איתו. גם אם זה רק חששות שקשורות בך ואין נורות אזהרה- הייתי הולכת בעקבות הלב.
2 מדברת איתו גלויות ואומרת לו תודה על תשומת הלב .אבל אני מרגישה לא נוח איתה. (ואומרת לו גם משהוא על כך שטוב לך בזוגיות שלך, ואולי גם על אי שביעות רצונו של בעלך)
3 מפגישה אותו והילדים שלו עם משפחתך (כולל) הבעל, ורואה מה קורה האם בכו ממשיך ל"חזר" או מבין שאין כאן עיניין.

תבחרי מה שמתאים לך,אם בכלל.

[יערת_דבש*]

הי,
עוד לפני שכתבת על הבעיה השניה, וגם לפני הראשונה, הרגשתי שיש בסיפור משהו מבעבע..
דרך משהו בתיאור שלך אותו הרגשתי שיש איזו משיכה מאחד מכם. איזו התרגשות.

אני חושבת שזה ברור- הוא מחזר אחריך, לא קצת ולא בערך.
ויש פה משהו חוצה גבולות.
ההחלטה שלך היא אם לתת לזה לקרות.
טוב שאת משתפת את בעלך ולא נכנסת לסחרור של מוחמאת.
וטוב שזה על פני השטח.

[פלוני_אלמוני*]

כנראה שאין חכם כבעל נסיון.
אני יכולה להגיד לך שאני כאדם נאור מתביישת בכך אבל השורה התחתונה היא שאני לא אשאיר את ילדיי עם גבר שהוא לא סבא/ דוד.
פרט לכך ההתנהגות של קניית המתנות היא קצת מוזרה, לא משנה גבר או אישה-
אבל צריך שניים לטנגו!

[עפרה_עדין*]

עבדתי שנים רבות עם גברים וכולם ידעו שאני נשואה. נוצרו מערכות יחסים של קרבה וידידות והיו תמיד כאלו שניסו למשוך את זה למעבר..
אני תמיד מורידה אדם כזה כמה מדרגות למטה מבחינת ההערכה שלי כלפיו (כמה הוא ישר, או כמה אפשר לסמוך עליו כבעל עקרונות ומוסר).
כל זאת למה? כי הרי הוא יודע שאני נשואה ולא הראיתי לו בשום אופן שאני מעוניינת מעבר לידידות ובכל זאת הוא רוצה לגרור אותי עמו לחיי שקר ומרמה.
אז..תסמכי על הלב שלך: הוא מחזר אחריך באופן בולט ולא אכפת לו שאת נשואה ושהוא מכיר גם את בעלך...
אז הרבה עקרונות ומוסר- אין לו !
זה שכמעט כולם בוגדים, זה עדיין לא אומר שזו הדרך בשבילך ושמותר לו לנסות להסית גם אותך.

[אחת*]

תודה שהגבתן וגם תודה שלא הייתן שיפוטיות.
יש התרגשות מסויימת, אנחנו מסתדרים טוב מאד, יש לנו הרבה תחומי עניין משותפים והילדים מסתדרים ממש ממש מצוין.
היום ראיתי אותו בבוקר ושמתי לב שהוא מאד מאד שמח לראות אותי.
יש פה משהו חוצה גבולות אבל קשה לי לשים את האצבע, להבין מה לא בסדר. ברור לי שהדברים פה מאד עדינים ויש גבולות שאף פעם לא אעבור(מתוך עיקרון שלי) אבל אני ממש לא קרובה לגבולות האלו-אני לא נמשכת אליו, אני לא מבלה איתו זמן שאמור להיות מוקדש למשהו אחר ואני לא מסתירה כלום מבעלי.
למה זה ברור שהוא מחזר אחרי? מעניין אותי לשמוע מישהו מהצד.
לגבי המתנות הקטנות, אמרתי לו שהוא יותר מדי משקיע בי אבל הוא טוען שזה באמת "דברים קטנים" ושאלו דברים שהוא לא צריך. הם באמת קטנים, אבל ניכר שהוא משקיע בהם הרבה מחשבה וזה לעיתים קרובות.
לגבי שהילדים יהיו אצלי, זה קצת בעיה, כי מלכתחילה, עוד לפני שהכרנו, האבא אמר לי שהוא לא רואה מספיק את הילדים לטעמו ולכן הוא לא רוצה שהם יהיו "בימים שלו" במקום אחר. האמירה הזו היא בהחלט אמיתית. הילדים היו בבית עד גיל שלוש עם האבא והוא מאד קשור אליהם. הכאב המרכזי שלו בגירושים שהוא לא רואה אותם מספיק. היחסים עם אשתו לשעבר נשמעים קצת הפוך מסיפורים פה באתר:הוא בגישה היותר "טבעית" ואישתו ההפך.

שרון- את יכולה להסביר לי למה התכוונת:

את לא צריכה להכריח את עצמך להיות "פוליטיקלי קורקט" ולהתייחס לשהות ממושכת עם גבר פנוי (שגם מפלרטט איתך) בדיוק כמו לשהות עם אשתו לשעבר.


ולפלונית-התקיפה שעברתי היא ע"י דוד שלי, כך שאני ממש לא בוטחת באף אחד לצערי.

[אחת*]

הי עפרה
אני לא חושבת שהאבא הזה מנסה לגרור אותי לחיי שקר ומרמה, ממש לא. שלא לדבר על זה שאני חושבת שבגידה זה משהו שלשני הצדדים יש אחריות עליו.
כמו כן, הוא ממש לא פנה אלי בצורה שיכולה להתפרש כמינית, לא שלח רמזים מיניים ואני חושבת שאין לו נסיון לפתח איתי רומן.
אני חושבת שהוא נותן לי תשומת לב. יכול להיות שזה כי הוא אדם מאד משקיען ואכפתי, וכנראה הוא מחבב אותי. הגבול והדינמיקה פה מאד עדינים. אם הייתי פוגשת בגבר ששולח רמזים עבים ומפורשים , לא הייתי מעוניינת להיפגש איתו כלל.

[עפרה_עדין*]

נכון, קצת הגזמתי..
אבל אני מכירה איך זה מתחיל..
סתם ניסיון שלי. כשזה מתחיל עם יחס אישי ומתוק ונגמר בשיחות מעיקות של "אני ממש מחבבת אותך אבל לא מעונינת מעבר לכך..."
קחי ת'זמן...תהני בינתיים מתשומת הלב. זה החלק שאהבתי תמיד.

[רותם*]

מעניין אותי לשמוע מישהו מהצד.

הם באמת קטנים, אבל ניכר שהוא משקיע בהם הרבה מחשבה וזה לעיתים קרובות
זה לגמרי נשמע כמו חיזור.

(לבנזוג שלי יש משפט כזה:
אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז - כנראה שזה ברווז")

[פלוני_אלמונית*]

אולי אני תמימה, אבל אני לא רואה כאן "פלירט"...
אני גם טיפוס כזה- אם חברה תגיד למשל שהיא אוהבת מאכל מסויים, כשהיא תבוא אני אכין לה. או אם חסר משהו לחברה ויש לי בבית- בלי למצמץ בכלל אני אתן לה, בטח אם זה משהו כמו מחברת שיש לי כמה בבית או משהו כזה... כל הדוגמאות שסיפרת נשמעות לי בסדר גמור...
ולהיפך- אם זו הייתה בחורה היית חושדת שהיא לסבית?

נראה לי שבגלל מה שעברת (ותקני אותי אם אני טועה)- את נוטה לפרש התנהגות חברותית מצד גברים כפלירט (וזה אפילו מלחיץ אותך)- אני יודעת כי זה מוכר לי אישית... הרבה יותר מרגיע בשבילי שגבר יתייחס אלי כמו לאוויר ואז אני יודעת שאפשר להיות רגועה P-: אם מישהו נחמד אלי זה מייד מלחיץ אותי- כן- מלחיץ. ואז אני מתרחקת. מזכירה את בעלי כל היום ומשחקת בטבעת...
הגברים היחידים שאני מרגישה בנוח לשבת איתם בכיף אלו חברים טובים של בעלי, שאני יודעת שאין סיכוי שבעולם...
אבל אני יודעת שזה "שלי"...

בכל מקרה- אהבתי את העצה של שרון ס - להגיד "בעלי מאוד נהנה מהתה" וכו'- אם הוא יגיד משהו בסגנון של "איזה כיף" וימשיך להביא "מתנות" תדעי שזה אמיתי (שזה לא פלירט אלא באמת הוא פשוט נחמד)...

ואולי יש מצב לשלוח את בעלך עם הילדים? (אולי הם יהיו חברים טובים )

[אחת*]

שלום לכולן
אני פשוט תוהה איך לנהל את המצב העדין הזה. גם אני שאלתי את עצמי מה היה קורה אם זו היתה אשה?
אם זו היתה אשה לא הייתי רואה בכך בעיה, וגם בעלי לא היה מקנא. יש לי חברות שאנחנו מעניקות דברים זו לזו ולא עולה שאלה.(אגב אחת הנשים היא לסבית וזה ממש לא הטריד אותי מעולם בהקשר של הדף)
כתבתי שנעימה לי תשומת הלב, אני לא מכחישה את זה . אבל רציתי להבהיר שתשומת הלב שאני מקבלת ממש לא פוגעת לרגע באף אחת מההתנהלויות מול הילדים. זה לא שהוא מכרכר סביבי כל שנייה.
עוד קשר לנשים\גברים. אני מניחה שאם זו היתה אשה כבר היינו עושות שיחת נפש או מקפלות כביסה או מסדרות ארון. זה מה שקורה לרב עם חברות שלי כשהילדים משחקים כל כך יפה ולא דורשים טיפול מיוחד.
אני מדברת בדף על הרצונות והצרכים שלי (ושל משפחתי), לא של האיש. אם כי אחד מהצרכים שלי זה לא לפגוע בו.
אני לא רואה את עצמי אומרת כך וכך על בעלי כי זה לא אמת.
אני מרגישה שנכון לי להיות כנה עם האנשים שאני בקשר איתם. מכאן גם באה עם השיחה עם בעלי בנושא, יכולתי לא לומר לו דבר. הרי לא קרה "כלום".
במקרה שאחליט שצריך לפעול מולו, אעשה איתו שחה כנה(ולא יודעת מה בדיוק אגיד כי כאמור זה מצב עדין)

לגבי הנחמדות שלו-הוא נחמד לכולם, לא רק אלי. אני לא חושבת שרק הוא נחמד אלי
אני מדברת על זה שהנחמדות שלו שמה אותי במקום מבלבל.
פתחתי את הדף כי בהחלט יש אפשרות שאני מפרשת התנהגות חברותית מטעם גברים כפלירט. אני לא רגילה שגברים נחמדים אלי מסיבות חברתיות וזה אכן קצת מלחיץ.
פעם חשבתי שאם אתחתן בגיל צעיר, אהיה פטורה מלשאול את עצמי שאלות כאלו על גברים אבל אני רואה שעדיין הסוגייה בעינה עומדת.

אני חושבת שכמו בכל דבר, העבודה הראשונה פה היא שלי מול עצמי. אבל במה? לקבל נחמדות של גבר בלי להיכנס לנישה המוכרת? לשים גבולות עדינים? לא בטוחה

[בשמת_א*]

יש פה משהו חוצה גבולות אבל קשה לי לשים את האצבע, להבין מה לא בסדר
רק מפני שעבדתי המון לאחרונה על תרגום של סימני התעללות בזוגיות ועל כל האתר של ד"ר איירין, אני רוצה להגיד לך משהו מאוד חשוב:
תסמכי על האינטואיציה שלך, ואל תתעלמי ממה שהיא אומרת לך רק מפני שאת לא יודעת בדיוק לשים את האצבע על מה שלא בסדר.
אוקיי?
כאן מדובר בההיפך מהתעללות, בחיזור מסוים - אבל זה דומה מבחינה זו ש:

• יש כאן מעבר על גבולות. הבנאדם עושה דברים שאינם ראויים כלפי אשת איש, מתעלם מסימני אי הנוחות שלך ומתייחס אליהם כאילו הם עידוד. הם לא עידוד. את משמיעה קולות קטנים של אי נוחות והיית רוצה שזה פשוט ייעלם מעצמו. מה זה אומר שהוא לא מבין את הרמז?
• יש כאן ערפל שלך. כל פעם שיש לך ערפל - זה כשלעצמו סימן! הערפל הוא בדיוק מה שציטטתי: את מזהה שמשהו לא בסדר, את לא מסוגלת להבין מה. יש פה איזה תעתוע. ברגע שאת מרגישה תעתוע - זה זה! תחושת התעתוע היא בעצמה סימן!

אני רוצה להוסיף למשוואה את העובדה שאת ניצולת התעללות (ועוד מדוד, שזה ממש ). זה אומר לי, שבמקרה שלך יש לייחס משמעות כפולה ומכופלת לעובדה שאת מרגישה את התעתוע.
תסמכי על עצמך!
זה לא משנה "מה לא בסדר".
את לא צריכה "תירוץ מספיק טוב". אין פה מתמטיקה. זה לא בית משפט, וגם אין לך שום כוונה לשפוט אותו או להעניש אותו. את לא עומדת מול שופט ואין קטיגור שחוקר אותך שתי וערב כדי לקבל הוכחה חד משמעית "מה לא בסדר".
נכון שעמוק עמוק בלב זה סוג ההוכחות שאת מרגישה שאת צריכה, אחרת את מפחדת ש"לא יאמינו לך"?
יש דיסוננס בין הידיעה הפנימית ש"משהו לא תקין, זה לא צריך להיות ככה" לבין חיפוש להתלות בסימנים "חיצוניים" שאת לא מצליחה למצוא. כי את מורגלת לחפש הגיון וסיבה בדברים שאין בהם באמת הגיון וסיבה, מורגלת לנסות להצדיק בינך לבין עצמך מישהו שלא צריך להצדיק, כדי למחוק את הרגשות הלא נעימים שלך.
אבל פה, זה לא משפט!
והוא לא אשם!
הוא בסך הכל בן אדם טוב ונחמד, באמת! הוא לא עושה שום דבר ממש "רע" ולא מגיע לו עונש. לכן אין שופט. לא צריך להוכיח כלום.
רק צריך שאת תאמיני לרגשות שלך - משהו פה לא בסדר מבחינתך. חוצה את הגבולות שלך. מעורר אי נוחות. ומגיע לך להיות תמיד בנוחות.
זה הכל.

לגבי המתנות הקטנות, אמרתי לו שהוא יותר מדי משקיע בי אבל הוא טוען שזה באמת "דברים קטנים" ושאלו דברים שהוא לא צריך. הם באמת קטנים, אבל ניכר שהוא משקיע בהם הרבה מחשבה וזה לעיתים קרובות.
שימי לב:
עוד נורה אדומה שנדלקת לי היא "יותר מדי משקיע בי".
איזה מין ניסוח זה? "אני לא שווה"?
לא זו הבעיה.
אני מאוד חולה וקשה לי להסביר מה הבעיה עם הניסוח הזה (יש פה כמה חכמות שיכולות להסביר מה בעייתי בו בדיוק), אז אסתפק בזה שאכתוב לך - הוא בעייתי.
הדבר הנכון להגיד לו איננו "אתה משקיע בי יותר מדי", ששם דגש על חוסר הערך שלך (ומבהיר לי היטב למה המחוות הקטנות האלה כל כך נוגעות ללבך ).
הדבר הנכון להגיד לו הוא, "זה מאוד חביב מצדך, ואני באמת מעריכה את תשומת הלב הנחמדה כל כך, אבל זה באמת גורם לי אי נוחות כאשה נשואה. אילו בעלי היה מקבל כאלה מתנות נחמדות מאמא מהגן, הייתי מתפוצצת. לכן לא נראה לי מתאים שגם אני אקבל. אני שמחה שאנחנו מסתדרים כל כך טוב, אבל בבקשה, בלי מתנות, אפילו קטנטנות". איך אמר אברהם אבינו? מחוט ועד שרוך נעל (-:

מובן שה"נאום" שכתבתי הוא רק טיוטה. קריאת כיוון כזאת.

עוד דבר שיכול לעזור - לבקש במיוחד מבעלך לעשות מאמץ מיוחד להגיע לשניים שלושה מפגשים כאלה. זה מסר מאוד ברור.

[שאלה*]

אם הוא כל כך זקוק לזמן עם ילדיו, למה קורה כל כך הרבה שהילדים שלך אצלו בימים המעטים שזה מתאפשר לו? אולי תבררי עם הילדים שלך מראש אם הם מתארחים אצל האבא או האמא, ותנסי להוריד למינימום את הפעמים שבהם האבא מארח. לילדים (וגם לו עצמו) אפשר להסביר שאת לא רוצה שהילדים יפריעו לעתים קרובות מדי לזמן הביחד של החברים עם אביהם.

[אלמונית*]

לא קראתי הכל וחסרים פרטים לתמונה
אבל חשוב לדעתי גם שתשימי לב שאתם לא נמצאים בחלק גדול מדי מהזמן שלו עם ילדיו
כי אז נראה לי שנוצרת דינמיקה דומה במשהו למשפחה עם שני בני זוג
אבל מה שבמיוחד רציתי לכתוב הוא שעצם הגיעך לחוסר איזון מעיד על משהו שדורש התבוננות. זה יכול להיות מכיוון כביכול לא קשור: תזונה, חוסר בחברות או קשור יותר: חוסר בעניין, ריגושים, שינויים... או סיכוי גבוה משהו בקשר הזוגי שלך שצריך רענון, יחס, בדיקה - האם את פוגשת אותו במובן שאת פנויה לתקשר איתו - יותר מאשר את פוגשת את בנזוגך?

[אחת*]

וואו בשמת תודה
כתבת המון
אני צריכה עוד להעמיק בזה
אשמח אם מישהי תוכל להסביר מה בעייתי בניסוח?

אנחנו שם אחת לשבוע בערך, זה ממש לא גוזל מהזמן שלו עם ילדיו. וגם להסביר שלא שהוא ואני בסוג של קרבה מתמדת ומתעלמים מהילדים. לכולם (כמעט ) יש פה ילדים ואתם יודעים שילדים בחלק מהזמן זקוקים לילדים וחלק לא. לפעמים השיחה שלנו תוך כדי לנדנד נדנדה (וילד בתוכה...) או הכנת ארוחה.
אכתוב עוד תכף

[באופן_לייט*]

לגבי המתנות הקטנות, אמרתי לו שהוא יותר מדי משקיע בי אבל הוא טוען שזה באמת "דברים קטנים" ושאלו דברים שהוא לא צריך. הם באמת קטנים, אבל ניכר שהוא משקיע בהם הרבה מחשבה וזה לעיתים קרובות.

אני כזו, כזאת שמשקיעה השקעות באנשים אחרים. זה יוצא לי בכלל בלי מאמץ ובלי לחשוב.
אמא מהגן מחפשת עבודה? אני שולחת לה מיילים על משרות שאני מכירה,
מישהי כותבת בכיכר השוק שהיא מחפשת X אני אגיש לה בדפסית ש ההיא בדיוק מוסרת / מוכרת
מישהו אמר שמתעניין בספר שיש לי אני אשאיל לו
אני אוהבת לאפות ואין לי "קליינטים" בבית - אני אביא לעבודה עוגות ועוגיות
אני עושה המון חיבורים בין אנשים לאנשים ובין אנשים לחפצים שהם רוצים - צריכים
זה בא לי הכי בקלות ולא דורש ממני כל מאמץ
וזה עונה על הצורך שלי לתת (כן כן פרה שמניקה עגלים שבעים )

אז אני לא מכירה את הסיטואציה, ואולי הוא מחזר אחרייך אבל אולי הוא... פשוט רוצה לתת וכרגע אין לי למי ?!
יחד עם זה כן הייתי "פותחת" את זה משום שזה לא נעים לך העיצה של שרון מצאה חן בעיני - להתעקש לשלם ו/או "להכניס" את בעלך ליחסים שלכם ו/או לדבר עם האבא של חבר על הרגשתך.

לגבי להשאיר את הילדים לבד אצל הורה גבר - אני מודה גם אצלי זה מעורר אי נוחות גדולה. אני מעדיפה להיות זהירה על פני מצטערת. (וכן לא תמיד נוח לי עם זה שאני ככה)

[gani*]

לגבי להשאיר את הילדים לבד אצל הורה גבר - אני מודה גם אצלי זה מעורר אי נוחות גדולה. אני מעדיפה להיות זהירה על פני מצטערת

אני מבררת מי בבית אצל החבר/ה לפני שמרשה לבתי להתארח. אחת הפעמים ששמחתי שביררתי הייתה כשרק האח (טינאייג'ר) היה אמור להשגיח עליהם:-/ אם האב שם-אני מזמינה אלינו.
ברור שהרוב המכריע נורמטיבי, אני אפילו מבסוטה כשהאב הוא ההורה שמגיע מוקדם הביתה ונמצא עם הילדים, אבל פוחדת פחד מוות ליפול על ההוא שמחוץ לנורמה.

[אחת*]

הי בשמת תודה רבה, נגעת בדיוק בנקודות הנכונות ואהבתי את מה שכתבת מבחינה זו שאת מציעה להגיד את האמת בדרך ש(אני מקווה) לא פוגעת.
הי באופן לייט.
איזה כיף לחברים שלך. אני מאד מאד אוהבת מתנות. בעיקר קטנות , אני כל כך אוהבת אנשים שאוהבים לתת.
מעניין שבדיוק דיברתי עם הבן שלי היום.
הוא ראה שיש לי חולצה עם "יהלומים" אלק. מן נוצצים כאלו, התלהב ו"בדק" אם אפשר להוריד אותם מהחולצה
לשם הצחוק אמרתי לו משפט שתמיד הוא והחברים שלו אומרים זה לזה כשמישהו רוצה לקחת משהו של מישהו אחר :"אל תגע ביהלומים שלי! אמא שלי הביאה לי, זה שלי מהבית!"
הילדון שלי, שמכיר את ההומור שלי ממש טוב, אמר לי"מה , באמת אמא שלך קנתה לך את זה?"
לא, היא לא קנתה לי את זה.

ברור לי לגמרי שיש לי בור, חלל עצום בנושא של נתינה פיזית ורגשית(כלומר קבלה, אני משתדלת לתת כמה שאני יכולה, אם כי אני רחוקה מאד מבאופן לייט פה)

קשה לי עם העצה של שרון מהבחינה הזו שאני יודעת שהמצב פה הוא שלי והגדילה שלי תהיה אם אפתור את זה בעצמי. מה גם שכיוון שאני מאמינה שמדובר באדם שכוונתיו טובות , לא הייתי רוצה לשחק בו .
כמו כמעט כל דבר אני מאמינה שהפיתרון צריך להיות תלוי רק בי. כי יש פה (כנראה;-) )הזדמנות שלי לגדול.
וכן , אני מאמינה שמשהו בי גם משך את זה. הודתי כבר שאני נהנית מתשומת הלב הזו. אם הייתי סובלת ממנה , זה לא היה ממשיך, נכון?

לגבי הקשר הזוגי שלי-הקשר הזוגי שלי טוב. כמובן שיש צדדים מסויימים שפחות באים על סיפוקם, הרי בן הזוג לא יכול לענות על כל הצרכים שלנו.אני מודה שיש לי צפיה מאד גבוהה מבן הזוג בנושא של לקבל ממנה שלא באה על סיפוקה.
הסיפור הרגיל שזוגיות זה לא רק אהבה סוערת. זוגיות זה גם כביסה, וילדים שמתעוררים בלילה, ועייפות, וחוסר סבלנות לפעמים וגם חוסר התחדשות בתקופות מסויימות. בהחלט היתה לי פנטזיה שזוגיות פירושה שאני הנסיכה הנערצת ובן הזוג הוא האביר הסוגד. אבל מן הסתם זה לא ככה. בן הזוג שלי אדם נעים, יש ביננו תקשורת פתוחה ושיתוף.
ברור שבזוגיות של שנים החיזור פוחת במידת מה והמחויבויות היומיומיות עולות ביחס הפוך.
אבל גם פה אני יודעת שזה לא עוזר לבוא לבן הזוג ולבקש שיחזר יותר. בין היתר כי אצלי יש בור עצום, חלל מאד מאד עמוק.
ואתמול בכיתי לו בלילה ואמרתי:"מה כל כך רע בלקבל עט, אם זה עושה לי מצברוח טוב?" גם פה אני יודעת שהעבודה על החלל היא שלי, אבל נראה שזו עבודה שלא תסתיים בקרוב.

[אחת*]

הי שרון
עכשיו יותר הבנתי אותך.
תודה!

[באופן_לייט*]

אם הייתי סובלת ממנה , זה לא היה ממשיך, נכון?

לא, לא נכון. זה יכול להמשיך גם אם את סובלת. אנשים לאתמיד קולטים את השדרים שלנו
לפעמים בטעות ולפעמים כי הם לא שמים עלינו.

קצרצר כי ילדים וכו'

[באופן_לייט*]

חשבתי על פרשנות למה שבשמת כתבה לך

"יותר מדי משקיע בי".
הנוסח הזה עשוי להתפרש כ"אני לא שווה שישקיעו בי ככה"
ואם הוא מפרש את זה ככה זה עשוי לגרום לו לנסות להראות לך שאת כן שווה שישקיעו בך ככה
זה מעביר את המיקוד לכמה את שווה אבל לא זה הדיון.
הדיון הוא בעובדה שהמתנות גורמות לך (גם) הרגה רעה. מה שאת רוצה לומר, מה שאת רוצה להעביר זה "[אני מספיק שווה ולכן] אני מבקשת שלא יעשו לי משהו שגורם לי אי נוחות" ואת זה את יכולה להעביר אם תגידי: "תודה על ההשקעה שלך ואני מבקשת שתחדל כי היא גורמת לי אי נוחות". לא בתוקפנות אבל גם לא בהתנצלות (להתחיל להסביר למה זה גורם לך אי אנוחות זה סוג של פתיחת העניין למו"מ ולנסיונות שיכנוע שלו וזה עלול להפיל אותך שוב להתנצלות מולו / לדיון האם את שווה שיתנו לך תשומת לב / קירבה כמו ששרון כתבה)

זה לא פשוט לעשות , אני מבהירה שזה שאני יודעת מה ההבדל בפירוש לא אומר שאני יודעת לעשות כמו שאני חושבת שצריך בד"כ ייצא לי או מתנצל או תוקפני מידי אבל אני משתדלת. וראי הלך רוח כנוע

ושוב אני אומרת: הגם שנראה לי שכוונותיו טובות [ואפשר שגם טהורות] העובדה שזה גורם לך אי נוחות היא סיבה מספיקה להפסיק את זה!!! ולא משנה למה זה עושה לך לא נוח.

פעם אודטה כתבה על המצבים האלו ש"לא נעים" לנו להגיד למישהו להפסיק היא הציעה לקחת את ההתנהגות שלו לאקסטרים
במקרה שלך - חישבי מה היית עושה אם היה מביא לך מתנות מאוד יקרות?
אולי זה יעזור לך לחדד את ההרגשה שלך ואח"כ לפעול כמו שטוב לך

[אנדלוסיה*]

לעניין "יותר מדי משקיע בי".
קודם כל בחירת המילים כאן היא בעייתית: אפילו לא אמרת לו סתם את הקלישאה "לא היית צריך". את בעצם ניסחת סוג של כוונה במעשים שלו, שעד עכשיו לא דוברו. הניסוח הזה בעצם אומר לו שאת רואה במעשים שלו חיזור ומייחסת לו את הכוונה שבעצם את לא בטוחה שהיא קיימת.

ועוד משהו, וסליחה מראש שאני אומרת דברים כאלה בלי להכיר אותך. אני אישית דווקא לא נגד פלירטים לא-ממומשים: הם עשויים לתת איזה בוסט סקסי ליחסים עם בן הזוג וזה נעים. אבל זה נראה כאילו את פסיבית ביחסים האלה, בכיוון שלהם. כלומר, אמנם את נהנית מחברתו של האיש, אבל למעשה הוא מוביל את העניינים ואת איכשהו נעתרת, אפילו שאת לא בטוחה שזה מה שאת רוצה. ויש לזה חשיבות רבה אם את נפגעת תקיפה, בייחוד תקיפה ממושכת. אלה דפוסים שקשה להיפטר מהם. לפי דעתי החשוב מכל הוא שתיקחי את השליטה ביחסים האלה לידייך. שאת תובילי אותם, שאת תחליטי לאן הם הולכים ואיזה אופי יהיה להם. אם לא -- את באמת נכנסת פה לתחום מתעתע כמו שכתבה בשמת. עכשיו, הגבר הזה יכול להיות מקסים, אבל אם את על האג'נדה שלו נשמע שהוא די מתוחכם, ולכן, שוב כמו שכבר כתבו לך, אל תיכנסי איתו לשיחות על זה כי הוא מיד יהדוף כל דבר מפורש ובסוף עוד ייצא כאילו הכול בראש שלך.

דבר אחרון, למרות שלא ביקשת עצה בתחום הזה: אם הנישואים שלך חשובים לך, וגם אם את לא בטוחה כמה הם חשובים לך [כי הרי לכולנו יש בראש כמה ארכיטיפים של סרטים אמריקאיים, ואחד מהם הוא הסרט על האישה הנשואה והמהוגנת שלפתע, אחרי שנים רבות ומהוגנות, מתאהבת מעל לראש ומחליטה ללכת על כל הקופה ו"ללכת עם הלב שלה" וסקס פרוע וכל מה שמתלווה לזה]. אז עד שתחליטי, תעשי טובה, תהיי אמיצה, בוגרת ואחראית: אל תשתפי את בעלך בכל ההתחבטויות האלה כי זה סתם מרעיל את האווירה בבית. תתחבטי לבד, או פה עם כל הנשים החכמות שענו לך. השיתוף של בן הזוג בדברים האלה, במיוחד כשאת לא רוצה לוותר על כל העסק, היא מין מירוק מצפון לא לגמרי אחראי ו-- שוב סליחה על החירות שאני נוטלת לעצמי -- טיפה ילדותי.
בהצלחה.

[אלטר_אגו*]

השיתוף של בן הזוג בדברים האלה, במיוחד כשאת לא רוצה לוותר על כל העסק, היא מין מירוק מצפון לא לגמרי אחראי ו-- שוב סליחה על החירות שאני נוטלת לעצמי – טיפה ילדותי.
אני לא מסכימה.
עכשיו אני מבקשת סליחה ממך, אנדלוסיה, אבל בעיני דוקא המשחקים בפלירטים לא-ממומשים וההסתרה מבן הזוג הם ילדותיים. ואם אין במקרה הזה החיפוש אחרי בוסט סקסי ליחסים, אין סיבה להסתיר, והשיתוף והדיון בנושא עם בן הזוג הם פעולה חיובית ובוגרת. אחת לא כתבה שהיא מחפשת את זה, להיפך, שזה מפריע לה. זה לא מתאים לכל אחד ולא לכל זוגיות ולא לכל סיטואציה, יש שמעדיפות דוקא להתרחק מזה, וזו דרך מצוינת להתרחק מזה.

[פלוני_אלמונית*]

מדברת איתו גלויות ואומרת לו תודה על תשומת הלב .אבל אני מרגישה לא נוח איתה


נראה לי מתאים.
@}

[אנדלוסיה*]

אלטר, רק הבהרה: אני לא התכוונתי לשחק בפלירטים לא ממומשים לאורך זמן, וגם לא דיברתי על הסתרה מבן הזוג אלא הצעתי לא לדוש בזה אתו. מספיק לדבר פעם אחת, לספר לו על המצב, לבקש את עצתו ולהבין את עמדתו. יותר מזה -- זה כמו להכניס אדם שלישי הביתה.

[אלטר_אגו*]

אז אני מתנצלת, הבנתי אותך לא נכון. כן, אני מתארת לעצמי שלדוש בזה יכול להיות מאד מרעיל.

[אחת*]

שלום לכן
אתן מעלות נקודות מעניינות ומעמיקות
אני רואה עוד ועוד זויות שלא ראיתי קודם
אני לא דשה בנושא עם בן הזוג. גם כי זה מיותר וגם כי הוא לא הטיפוס שאוהב לדוש בשום נושא שבעולם.
דיברתי איתו על זה פעמיים .פעם אחת באופן כללי שאז הוא אמר שאם אמא היתה מביאה לו מתנות וגו', ופעם שניה יותר ברמיזה-שאולי מגיע לי בעצם לקבל מתנות ויחס לפעמים, ואולי זה לא דבר רע. הכוונה ברמיזה שלא התכוונתי דווקא לדבר על אותו אבא ודווקא בעלי עשה את הקישור.
אין לו הרבה מה לומר בנושא כי הוא סומך עלי שאתמודד עם זה בדרכי. הוא לא מודאג נניח או משהו כזה.

אני חושבת שאכן זה לא מזיק לפלרטט מעט עם אדם זר כל עוד זה לא עובר קוים אדומים וכל עוד זה לא ממושך או מפריע לניהול חיים תקין.
זה קצת בעייתי כשזה מגיע בהקשר של אבא של חברים . דוגמא למתי זה בסדר:למשל לחייך אל הירקן(אני לא מתכוונת לפלירטוט מיני)

להוביל מערכות יחסית. ואוו זה נושא ענק. בחיים לא הובלתי מערכת יחסים. תמיד אני נגררת, נפגשת רק עם מי שמזמין אותי וכדומה.

יותר ויותר אני חושבת שאכן פחות מדובר בנושא המיני(עבורי) ויותר בנושא של חיפוש מתמיד אחרי דמות מטפלת. ויש משהו מאד אבהי באבא הזה ואז שאני חושבת על דמות מטפלת, אני תוהה:האם זה שוב הסיפור הקבוע בחיי שאני מחפשת דמות מטפלת אבל הגבר בצד השני חווה את זה לגמרי אחרת???

לגבי אודטה-אני לא לגמרי מסכימה איתה. הרי הרבה פעמים מינון זה הבדל. אם מישהו מתקשר אליך פעם בשבוע זה סבבה, אם הוא מתקשר 1000 פעמים ביום זה מעצבן. לא? לפעמים מינון עושה את ההבדל. אבל ממש תודה על הלינק שקישרת פה, התחלתי לקרוא בו והבנתי שאני מאד מאד שם. כל כך שם שהיה לי קשה לקרוא, טיפין טיפין.....