הריון בסימן שאלה

אנונימי

שליחה על ידי אלזה* » 09 מאי 2005, 10:24

האמת היא שעדיין לא בטוח שיש הריון.
זה מרגיש כמו הריון.
כבר היו לי לא מעט. למעשה זה השביעי שלי. הקודמים נגמרו או בילד או בהפלה (יותר הפלות מילדים).
ניסיתי להיזכר איך הרגשתי בהריונות קודמים ולא הצלחתי. עברו כבר יותר מדי שנים מאז.
החלטתי לכתוב לעצמי על ההריון הזה. מעכשיו. עוד לפני בדיקת ההריון. כדי לזכור אח"כ אפילו אם ההריון הזה יגמר עצוב. (הרי יבוא אחד אחר)

חשבנו הרבה על ההריון הזה. תיכננו, התלבטנו, שאלנו את עצמנו אם עכשיו מתאים לנו שוב להיכנס לכל הסיחרור הזה. התשובה היתה לא ממש אבל שיהיה...
עדיף לותר עכשיו על כמה שנים ללא פרטיות וללא שינה מאשר להצטער בעוד עשר שנים שלא ילדנו עוד ילדים ושכבר מאוחר מדי.
המכשול העיקרי היה הפחד. החשש מפני הפלות נוספות. אין מה לעשות, לא משנה כמה פעמים עוברים את זה, זה תמיד קשה ומאכזב.

בינתיים אני מרגישה לא רע. קצת בחילות, קצת כאבים בחזה ובבטן התחתונה, ובעיקר עייפות, אני מוכנה לישון כל הזמן. חבל רק שאני חייבת לקום כל 1/2 שעה לעשות פיפי.
אני מאמינה שאני אכן בהריון. בעצם, לא ממש. אולי רק מקווה מאד. אם בעוד 5 ימים אני אקבל תשובה שלילית אני אתאכזב נורא.

הפאן הרוחני:
לפני כמה שבועות התחלתי לחלום על סבתא שלי ז"ל. אני מרגישה את נוכחותה. יש לי הרגשה (ויסלחו לי כל המיושבים בדעתם) שהיא שומרת עלי או מתגלמת בתינוק שלי. בהתחלה לא התיחסתי, אבל זה לא מרפה.
החלטתי לקרוא לעצמי כאן בשמה. כי יש לי הרגשה שהיא מנווטת את כל הענין זה.
מוזר? מעניין? מופרע?
לא יודעת.

שיהיה טוב, ותקין.
הפחד כל כך ברור. גם בהריון בלי הפלות קודמות יש כל הזמן פחד להפיל, לי לפחות היה בהתחלה מאד, כך שבודאי עם היסטוריה כמו שלך הפחד הזה קיים שבעתיים.
בקשר לסבתא- לא מוזר. המתים שלנו ממשיכים ללוות אותנו ולהיות איתנו גם אחרי שעברו למקום אחר, בעיקר בקטעים משמעותיים חיים.

קראתי את כותרת הדף והייתי חייבת להיכנס. גם אני עכשיו אולי בהריון, ובדיוק שואלת את עצמי אם מכלול הסימפטומים אומר שזה כן או לא. כל יום אומרת שהגיע הזמן לקנות בדיקה ולברר סוף סוף, אבל יש גם משהו בריכוז הסימנים שאני מזהה אצלי, בלי אבחון מדעי מדויק.
חלמתי בשבוע שעבר על מישהי שהכרתי שכבר לא בחיים, אחות של חברה טובה. מסכימה שהמתים שלנו מלווים אותנו כאן, בדרך ליצירת חיים חדשים. לא מופרע בכלל.
מקווה איתך להריון בריא ומאושר.

שליחה על ידי אלזה* » 09 מאי 2005, 13:54

כנראה התחלתי לכתוב היום כי הרגשתי שמשהו קורה.
צהריים:
התחילו כאבי בטן.
בחילה קשה וסחרחורת.

סימנים מוקדמים של דימום. עדיין לא ההתכווצות המוכרת ובעקבותיה השיטפון.
מוקדם מדי למחזור.

אולי זה הסוף?

נחכה ונראה.

שליחה על ידי אלזה* » 10 מאי 2005, 08:43

יום אתמול היה מלא חרדות. אחר הצהריים התקשרתי לאימי להודיע לה משהו. והיא שמלווה אותי בציפיה ובאהבה מייד שאלה נו.... בדקת?
פתאום כל הפחדים התרכזו להם בנקודה אחת קטנטנה שנמצאת בדיוק במרכז הלב שלי. הלב התכווץ והגרון נחנק. "לא" אמרתי "נראה, יש דווקא סימנים הפוכים"
פתאום שום דבר כבר לא נראה חשוב יותר.
מילמלתי במהירות את ההודעה שהייתי אמורה להעביר לה וסגרתי את הטלפון.

אני חושבת לעצמי שהציפיה הזו לאישור ההריון היא רק תחילת הדרך של הבדיקות והאישורים. אני הרי משתייכת לחוג האקסלוסיבי של ה'הריון בסיכון גבוה'. חגיגה לרופאים. ואני לעצמי דווקא מטפחת חלום על לידת בית ושלווה.

בכל אופן הבוקר התחיל עם בחילה וריצות לשרותים כך שסביר שהכל ממשיך. (מצד שני לא לשכוח שאני עדיין לא יודעת אם ההריון הזה נמצא ברחם שלי או רק בדמיון)

אני אמורה לנסוע היום לבקר את סבתא שלי בבית חולים. היא התאשפזה אתמול עם פירפור פרוזדורים או משהו כזה. היא אשה מבוגרת וחולה אחרי ניתוח מעקפים. אני מקוה שהיא תחזיק מעמד להכיר גם את הנכד/נכדה הבאים שלה. אני יודעת שזה יגרום לה אושר גדול.
מדהים אותי בכל פעם מחדש איך החיים והמוות מתערבבים. איך הרצף הזה של זיקנה לעומת הולדת תינוקות מתערבבים למין תמהיל שיוצר תמונת חיים שלמים.
הילדים הכינו לסבתא שלי ציורים שאני אקח אליה לבית החולים היום. ציורים מלאי אופטימיות, שמים כחולים, פרחים וציפורים והכל כל כך אביבי ושמח. חשבתי לעצמי שחיי ילדי מלאים בכל כך הרבה חוויות נעימות, משחקים, בילויים, חברים וצחוק וכל זה מתבטא בציורים האופטימיים שלהם. מענין מה היתה סבתא שלי מציירת לו ניתנה לה האפשרות.
אולי אני אביא לה לבית החולים צרור ניירות וחבילת צבעים

_מענין מה היתה סבתא שלי מציירת לו ניתנה לה האפשרות.
אולי אני אביא לה לבית החולים צרור ניירות וחבילת צבעים_

דווקא נשמע לי רעיון מצויין...
מקווה בשבילך שסימן השאלה יעלם.

שליחה על ידי אלזה* » 11 מאי 2005, 17:47

יש לי הפרשה בגוון שבין ורוד לחום בהיר. מעט, לא כל הזמן, אבל יש.
לא יודעת מה זה אומר.
היום לא יכולתי להתאפק יותר ועשיתי בדיקת שתן. 4 ימים לפני המועד, על האריזה כתוב לא מוקדם מיום המחזור.
יצא שלילי.
זה-לא-אומר-כלום.

כל היום יש לי בחילות נוראיות.
הבוקר שלי התחיל בארבע לפנות בוקר. לא יודעת למה.
כל היום אני עייפה וכואבת לי הבטן. קשה לי להפריד מה מכל זה אמיתי ומה נובע מלחץ.
האמת היא שאני גם לא מבינה על מה ולמה הלחץ. הרי אם לא ילך החודש ננסה חודש הבא. אנחנו לא בלחץ של זמן.

אני קצת מאוכזבת מעצמי. מהלחץ הזה שאני מעמיסה על עצמי. כל כך מיותר.
החלטתי להתחיל לעשות מדיטציות פעמיים ביום. (כבר שנים שלא עשיתי) אני האוייב הכי גדול של עצמי. הלחץ הזה יגרום יותר נזק מכל דבר אחר.
אני חייבת לשחרר את כל המחשבות המלחיצות ולהתרכז רק בדברים הטובים. התקווה שלי להריון בריא, בבן הזוג המקסים שלי שיצא איתי להרפתקאה הזו מאהבה, בילדים המדהימים שלנו שממלאים אותי בגאוה ואושר, בחיים הנעימים שבנינו לנו, במשפחות האוהבות שלנו אפילו בכלבלב השובב שלקחנו לפני 3 חודשים הביתה והוא מעסיק אותנו לא מעט.

צריך ללמוד לנפות מהמערכת את כל הגורמים המזיקים. יש דברים ש"יושבים" על הלב והמחשבות וממלאים את הלב עצב או חרדה או יאוש. צריך ללמוד לנער אותם. להיסתכל פנימה ולאמר: זה לא טוב לי. זה לא רלוונטי. זה לא לוקח אותי למקום טוב. וזהו לזרוק את זה מעבר לכתף. מ-י-ו-ת-ר!
צריך להשאיר את המערכת נקיה, פנויה לבניה חדשה, לא לבנות חומות סביב הכאב, בניית חומות גוזלת יותר מדי אנרגיות.

התפללתי לאלוהים, דיברתי איתו. אמרתי לו: אני חולמת על ילדה קטנה. נעימה, יפה, בריאה וממלאת את הלב בשמחה. אני רואה אותה מול עיני, אני מאמינה בה. עשיתי כל מה שאני יכולה על מנת שזה יצליח. אני אדם טוב ואוהב, שמרתי טהרת משפחה והריתי אותה עם בעלי באהבה ובהסכמה. עכשיו התור שלך. עשה עימי חסד ותתן לי את האפשרות לחוות את החוויה הנהדרת הזו. כבר כאבתי, כבר איבדתי ועל הכל התגברתי בחיוך, בהשלמה, בהבנה. אני מבקשת שתחוס עלי הפעם ותתן לי אושר.

חג עצמאות שמח.

מתפללת בעבורך ומחזיקה אצבעות.
חג שמח

שליחה על ידי אלזה* » 13 מאי 2005, 18:11

נ-ג-מ-ר

אתמול ב 20:00 התחילו כאבי בטן חזקים. מכיוון שהיינו מחוץ לבית הגעתי לשרותים רק ב 22:00.
ואז, התכווצויות חזקות מאד, כאלה שגורמות לסחרחורת ועוצרות את הנשימה. וזהו. דימום חזק והכל בחוץ.
בכיתי.
מכאב, מאכזבה.

שכבתי במיטה וההתכווצויות מיסרות אותי. מקופלת, נושמת נשימות מהירות מכאב, מסוחררת. לקחתי שני כדורי אופטלגין שהפכו את כאב למפוזר ולא מקומי.
למזלי לאופטלגין יש השפעה מרדימה עלי ואחרי שעה וחצי נרדמתי מתוך הכאבים העמומים שעטפו אותי.

הבוקר התעוררתי לכאב.
אם היה לי ספק האם הייתי או לא הייתי בהריון הספק הזה נעלם. זה היה הריון. עכשיו יש לי הוכחות.

באופן מוזר אני לא מדוכאת. לא מרגישה תחושות של אבדן (אולי כי כבר התרגלתי) אני מחכה שהכאב יחלוף.
ואחרי כן כל שישאר הוא רק לנוח מעט ולהתכונן לפעם הבאה.

ניגמר הריון מס' 7

להיתראות שוב בהריון מס' 8

מקווה שהוא יהיה תשעה חודשים וילד בסופו

אוי, עצוב כל כך. ליבי איתך

אני לא יודעת אם זה הדף המתאים. אם לא אפשר להעביר.
יש לי חברה יקרה,בת 32,שנכנסה להריון לא מתוכנן ממישהו שיצאה אתו עד לא מזמן. הוא לא מעוניין. היא מאוד מבולבלת ואולי גם מבוהלת.הרגשות שלה מעורבים. אני לא יודעת מה לומר לה. מהניסיון שלי, העצוב, גמני נכנסתי להריון לפני כ 9 שנים ממישהו ממש בתחילת הקשר. לא רציתי להפיל אבל הוא ממש איים עליי שלא אעז לשמור .זה היה קשה מנשוא. זוכרת שכשלקחתי את הכדור אז בלב דיברתי לה' ואמרתי לו: "אתה הרי יודע כמה אני לא רוצה לעשות את זה. זה לא אני שלוקחת את הכדור זה הוא שמכריח אותי.." זה עוד היה בארץ זרה. הייתי שבורה. היום ב"ה אני נשואה באושר עם ילד, אבל זה היה סיוט. הייתי רוצה למנוע ממנה את זה ולומר לה לשמור,ושהחיים כבר יעזרו לה. העיקר שלא תדע כאב בהחלטה להפיל ובהשלכות הנפשיות של זה. מה עוד אני יכולה לעשות כחברה?

מה עוד אני יכולה לעשות כחברה?

לתמוך בה ולקבל אותה עם כל החלטה שהיא תיקח, להיות שם בשבילה.

באופן טבעי

באופן טבעי