הנסיך הקטן רוצה להיות עם עצמו

[אבא_חרד*]

אני מיואש

[משמרת_בוקר*]

עצמו הוא בן אדם נפלא, ואין סיבה שלא ירצה לבלות עמו.

[רוני_בלוני*]

מי הנסיך? אולי תפרט יותר למה התכוון המשורר.

[אמא_נוגי*]

, מלא את הדף בתוכן, אם אתה מתכוון למה שאני חושבת יתכן ויש כאן רבים שיכולים לעזור לך...

[פלונית_השניה*]

בן כמה הנסיך ?
האם תמיד הוא רוצה רק עם עצמו ?

[אבא_חרד*]

הנסיך הקטן בן 3 . הוא יפה תואר . חכם מאוד . בעל כושר למידה גדול . אוהב ללמוד . עד לפני חצי שנה הוא דיבר ג'יבריש בלבד ולא מזמן הוא החל לשפר את אוצר המילים שלו . הוא באמת משתדל .גם ליצור משפטים . לא מורכבים . כשאני קורא בשמו הוא מסתובב ושואל :"מה?" .הוא יוצר קשר עין כשמדברים איתו.
הוא מבין כמעט הכל . מבצע כל פעולה שמבקשים ממנו . הוא צוחק מדברים מצחיקים . יוצר קשר עם אחותו הקטנה בת השנה . קורא לה . משחק איתה בתוספת . אם הוא רוצה משהו הוא יודע לבקש ומבינים אותו .
אבל יש לו 2 בעיות :

1. עדיין הוא לא מרכיב משפטים כמו שצריך . יש עדיין ג'יבריש והוא משבש מילים .
2. הוא מעדיף לשחק עם עצמו בגן מאשר עם ילדים אחרים . מעדיף להעסיק את עצמו בצעצוע .

הוא היה אצל קלינאית תקשורת ופשוט לא "ספר" אותה . הוא הבין אותה אבל התמקד במה שהוא רוצה לשחק ולעשות . מין עקשן קטן .

אז מה קורה כאן ?

אני לא יודע מה לחשוב .

[אבא_חרד*]

חוץ מזה , מה בעצם רע בלשחק עם עצמו ? אני למשל מעדיף לקרוא ספר מאשר להתרועע עם אחרים אז צריך לאבחן אותי ?

אנחנו טוחנים לעצמנו את הראש לשוא.

[אביב_חדש*]

_אבל יש לו 2 בעיות :

1. עדיין הוא לא מרכיב משפטים כמו שצריך . יש עדיין ג'יבריש והוא משבש מילים .
2. הוא מעדיף לשחק עם עצמו בגן מאשר עם ילדים אחרים . מעדיף להעסיק את עצמו בצעצוע .

הוא היה אצל קלינאית תקשורת ופשוט לא "ספר" אותה . הוא הבין אותה אבל התמקד במה שהוא רוצה לשחק ולעשות . מין עקשן קטן ._

נשמע כאילו תארת את הבן שלי (חוץ מהחלק של הקלינאית). היום, בן 6, עדיין עקשן, מדבר יפה, רך ונעים מבפנים, הרבה קוצים מבחוץ... ולקח לו זמן לשחק עם ילדים אחרים ולא רק עם עצמו.

[אבא_חרד*]

אביב : האם גם אתה חשדת בעבר שמשהו אינו כשורה ? היו לך חששות ?

[יונת_שרון*]

, זה נשמע נורמלי לחלוטין. יש ילדים שמתחילים לשחק עם אחרים מאוחר יחסית, אפילו רק בגיל 5. (וכפי שציינת, יש גם מבוגרים שעדיין אוהבים לשחק לבד.)
לגבי הדיבור, קשה לי להבין מהתיאור אם הוא סתם מדבר בשגיאות (שזה נורמלי לחלוטין) או שבכלל אין לו משפטים מורכבים. (שאז אולי יש טעם לבדוק את הנושא. אולי.)

[אביב_חדש*]

• בשלב כלשהו הבנו שזה הקצב שלו. הנחנו לו. בהתחלה השוונו לאחיו הבכור (טעות גדולה) שהוא ילד חברותי ומפותח חברתית...

[אמא_נוגי*]

, אני מזמינה אותך להיכנס ל מדור בעיות התפתחות ולמצוא שם המון חומר שיכול לעזור לך.
על פניו נשמע שאתה מתאר ילד עם אופי משלו וקצת יותר סגור ואולי מופנם. אני לא חושבת שיש סיבה להילחץ מעניין השפה וגם לא מעניין המשחק הבודד, אבל כן כדאי להיות עם היד על הדופק!

[רוני_בלוני*]

אני מצטרפת ל אמא נוגי ב מדור בעיות התפתחות תוכל למצוא הרבה דפים, אני ממליצה לך לקרוא וכך תוכל לדעת בדיוק על איזה דברים כדאי לשים לב.
לעתים דברים שרואים בבית נראים שונים בגן או במסגרת אחרת. כדאי לשים לב איך הוא בחברת ילדים שהם בני גילו. כדאי להיות בקשר עם הגננת אבל לא תמיד הגננת יודעת להצביע על משהו אם יש בעיה
(לא תמיד יודעת למקד את הדברים אם יש בעיה).
אצלנו, מזמינה אותך ל בלוג אנחנו מתמודדים שמנו לב להרבה דברים אבל בתחילה חשבנו שמדובר בילדה מוכשרת ומחוננת.
אבל אולי מדובר בילד אינטיליגנט ורגיל.

[איתי_שרון*]

באופו אישי, אני שמח לדעת שהילד שלי משחק לבד בגן לעתים קרובות; זה נותן לי את ההרגשה שלילד יש מספיק בטחון עצמי כדי לעשות את מה שהוא רוצה, ולא ללכת לעשות משהו רק בגלל שכולם עושים אותו. אם אין סיבה אמיתית לחשוד שמשהו לא בסדר (אני בפרוש לא איש מקצוע אבל מה שתארת לא היה גורם לי ללכת לבדוק את העניין, אולי לאשתי שהיא מרפאה בעיסוק כן ), אני לא הייתי מתייחס לזה כאל בעייה.

[אבא_חרד*]

היי
תודה על התגובות וההתייחסות
קראתי קצת בלוגים דומים ואני חושב ש:
.אנחנו עושים עוול לילדנו בזאת שכל הזמן מחפשים אצלם דפקטים . כל הזמן משווים אותם לתיאוריות ותבניות . כל הזמן שואלים "האם הוא PDD"
מה אנחנו רוצים מהם ? מישהו חשב אם כל הריצה הזו לאיבחונים לא פוגעת בילד ? למה אנחנו לא מקבלים את ילדנו כפי שהם ?
זה שהילד שלי אוהב לשחק לבד יותר מאשר עם חברים זה בדיוק האופי שלי . אולי זה גנים ? מילא אם ילד מאובחן כאוטיסט גמור אבל כל התחום האפור שנקרא הספקטרום האוטיסטי יכול לגרום לאבחנות שגויות . מישהו שאל את עצמו מה לעזאזל עשיתי לילד שלי אם הוא יבין שהוא אובחן בטעות כ PDD NOS ?
אתם לא חושבים שזה נבואה שיכולה להגשים את עצמה ? אנחנו קובעים שהם ככה ומתייחסים אליהם ככה אז בסוף הם יהיו ככה.
אחרי דברי הביקורת הללו אני רוצה הכוונה
מישהו יכול לרשום כאן , וזה מאוד חשוב לי , מה שולל בוודאות PDD ? מה שולל בוודאות שהילד על הספקטרום האוטיסטי ?
תודה מראש

[אבא_חרד*]

אנחנו מקרינים אליהם את הפגמים שלנו . אנחנו בטוחים כל כך שהם מושלמים ונכנסים לדיכאון עמוק מכל חשש קטן של "שריטה" בדמות המושלמת שבנינו להם . האם יש מישהו מושלם ? האם אנחנו מושלמים ? ברור שלא . אז מה אנחנו רוצים מילדנו .?

[אבא_אחר*]

ערב טוב
אני מבין אותך.
הבן שלך זה אתה רק יותר מוקצן.
כשאני נזכר מה עשיתי בגיל 14 אני מאוד שמח שהבן שלי אוהב להיות בבית.
וכאשני נזכר בכל הצרות שנגררתי אליהן בגלל חברים אני לא ממש מצטער שאין לו חברים.
קבל אותו כמות שהוא,תעזור במה שאתה יכול ובכל מקרה אל תהיה חרד.
הבן שלך יגדל ויתפתח בעוד המאבחנת תישאר במקומה.

[אמא_נוגי*]

, תיכנס קצת לבלוג שלי: המאבק למען בני ותראה כמה דברים: 1. שלא תמיד חייבים לסיים אבחון עם אבחנה של PDD.

1. מה הטיפול עשה למען בני ואיזה ילד מאושר הוא היום לעומת מה שהוא היה.

יש לאנשים נטייה לומר: תעזבי אותו, אם הוא עם עצמו זה מה שהוא רוצה. ובכן זה לא תמיד נכון. אם הוא עם עצמו מאוד יכול להיות שזה כל מה שהוא יכול ומשווע לעזרה. לא תמיד אם נותנים עזרה זה אומר שהילד שלך PDD אבל אם אתה לא נותן עזרה, אז אתה לא תדע מה עובר עליו.

[רוני_בלוני*]

אב חרד, אני מניחה שכבר קראת את בלוג אנחנו מתמודדים.
אבל בדיוק היום כתבתי שם תגובה למי שהעלתה דברים דומים לשלך.
תקרא בבקשה את תגובתי שם מהיום.
אצלנו לא היה מדובר רק שהילדה שמשחקת לבדה, אצלנו היו קשיים נוספים [כגון: התנתקות בחברה (ממש קצר), בעיות במוטוריקה, ילדה שדיברה בבית אבל במעון לא דיברה כלל במשך חודשים, פחדים מוזרים וקשים (הילדה היתה ישנה עם חרב מפלסטיק בלילות), פסיביות ללא חיזוקים, קשיים רגשיים, דיכאון, עוד קשיים נלווים].
ולעומת זאת: ילדה חכמה, מבריקה, זכרון מדהים, התמצאות במרחב גם בחו"ל, נושאים מוזרים שלא מעניינים ילד בגיל חמש (חרדות שמא כדור הארץ יתפוצץ, איסוף אשפה מהרחוב כדי להציל את כדור הארץ, הגזים באדמה, כיצד פועל המוח בגוף האדם).

[אבא_חרד*]

חברים

לא קיבלתי תשובה . מה הם הסממנים של PDD ? איך אני יכול לשלול אותם ? מישהו יכול לעזור בבקשה ?

[יונת_שרון*]

שי, יש המון מידע על PDD בחיפוש פשוט, למשל בוויקיפדיה או כאן בגדול, מדובר במונח שהמציאו אנשים מסוג אחד לגבי אנשים מסוג אחר (שהם מיעוט באוכלוסיה). אולי אתה מהסוג האחר? (מכיר את הספר "אתה בטח צוחק מר פיינמן"? הקטע שמראיינים אותו לצבא ומגיעים למסקנה שהוא פסיכוטי רק בגלל שהוא ענה לשאלות בצורה לוגית?) אני כמובן מקצינה כאן מצב מורכב -- יש רצף שלם ולא רק שני סוגי אנשים.

לדעתי השאלה החשובה ביותר לשאול את עצמך היא האם יש בעיה לילד עצמו, או שמה אלה אנשים מסויימים בסביבתו שיש להם בעיה איתו. כי אם לילד עצמו טוב כפי שהוא, אני לא רואה את ההצדקה המוסרית לשנות אותו. לעומת זאת, אם הילד סובל (כמו בתיאור של אמא נוגי, למשל), אז ודאי שכדאי לעזור לו, גם במחיר של תיוג. היום לכל כך הרבה ילדים יש כל כך הרבה תוויות, שזה כבר לא סיפור גדול.

[רוני_בלוני*]

אנ ייודעת שתיכעס עלינו, אבל באתר של אלו"ט כתוב על כל אחת מתסמונות/תופעות ה- PDD.

[עין_הסערה*]

איך אני יכול לשלול אותם ?
הסתכל autism]פה dsmiv[/po].htm. ארוך ובאנגלית, אבל זה מה שאתה מחפש.

אבחנת PDD-NOS היא סינדרום, ולא מחלה. כלומר - מתארים מכלול תופעות והתנהגויות של הילד, בלי לקבוע "מה השתבש במערכת".
אין כאן מציאות קבועה במסמרות. לפיכך, יותר חשוב מה אתה רואה. לפי זה תוכל להחליט אם לטובת הילד לקבל את האבחנה (ולכן גם זכות לטיפולים ולסיוע כספי) או לא. אם הילד שלך גבולי, תוכל למצוא מומחה שיגיד PDD-NOS, ומומחה אחר שיגיד שאלו סימפטומים קלים שיעברו עם הזמן.

בכל אופן, אתה נשמע מאד חרד, וצר לי שאין לי בתקופה זו האנרגיות הדרושות כדי לנסות לעזור למצוקה הרגשית שלך.
אתה מוזמן גם ל מה קורה לבת שלי. אגב, לקראת הסוף יש שם אבא שכתב על תסמונת איינשטיין. אם אתה לא הוא, יעניין אותך לקרוא מה שהוא כתב.

[אבא_חרד*]

תראו חברים ,
דיברתי ממושכות עם הגננת שלו .
ומה שהבנתי ממנה שקשה לו להקשיב לסיפורים , הואא מאבד סבלנות. בכלל הוא לא אוהב לשבת אלא מעדיף לשכב בשטיח ולהתבונן צעצוע מסויים . הוא מצייר ברמה נמוכה משאר הילדים . מפתח רכושנות לחפצים ומסרב לשתף ילדים אחרים בהם . הוא מרבה להתבודד ולשחק עם חפץ אחד אישי . בוחן אותו מקרוב כשהוא שוכב בשטיח . נראה כאילו הוא מנסה להקטין עבורו את הסביבה ואת הההמולה שבה . (בדיוק אני)
לרוב מעדיף משחק יחידני כמו נסיעה על כלי רכב .מרבה להסתגר בתוך בית מפלסטיק המצוי בחדר . מבצע את מה שהגננת מבקשת בתנאי שאינו מרגיש מאויים ואינו נלחץ . אם מדובר במעבר חד מידי כמו " כולם לשולחן עכשיו! " הוא נשכב על הריצפה ומסרב לגשת לשולחן .
זהו בגדול.

מה אתם אומרים ? מה לעשות ?

אני מרגיש ממש רע.

[אבא_חרד*]

אגב בדצמבר הוא יהיה בן 3

[יונת_שרון*]

מה לעשות ?
מה אתם יכולים לעשות מבחינה לוגיסטית?
יש אפשרות להעביר אותו לגן קטן יותר או להשאיר אותו בבית למשך תקופה מסויימת? אולי זה יעזור לו. (ראה למשל הסיפורים בסוף הדף מה קורה לבת שלי ובדף אוטיסטים בחינוך הביתי)
אולי הגננת יכולה לשחרר אותו מסיפורים משעממים ולתת לו לעסוק בדברים שיותר מעניינים אותו? אולי היא יכולה להמנע מלכפות עליו מעברים חדים?

[ענת_גביש*]

מה שבטוח, שבגנים לא כל כך אוהבים התנהגות כזאת. השאלה אם אנחנו רוצים שהגן ירגיש טוב או שהילד ירגיש טוב.

בכלל הוא לא אוהב לשבת אלא מעדיף לשכב בשטיח ולהתבונן צעצוע מסויים

הוא מצייר ברמה נמוכה משאר הילדים .

מפתח רכושנות לחפצים ומסרב לשתף ילדים אחרים בהם .

מבצע את מה שהגננת מבקשת בתנאי שאינו מרגיש מאויים ואינו נלחץ

אם מדובר במעבר חד מידי כמו " כולם לשולחן עכשיו! " הוא נשכב על הריצפה ומסרב לגשת לשולחן .

ההשוואה היא מקור לאומללות וחרדה והיא מאד לא הוגנת לילד וגם לא לעצמך.
הייתי מתרחקת ממקום בו הילד מרגיש לא נוח ומצפים ממנו להיות לא הוא.
אם יושבת שם אשה שבתוקף תפקידה משווה אותו תדיר להתנהגות הקבוצה, וגוררת גם אתכם להשוואות האלה,זה לא בריא לו. וזה לא הוגן.
הדברים שציינת, נשמעים לי סבירים לגמרי אצל ילד רגיש ומופנם בן שלוש. אני כותבת בהיסוס רב כי אין לי שום רקע או ידע בתסמונות ואבחונים. אבל ממה שאתה מספר, לא סביר לצפות לכל אלה מכל ילד בן שלוש.
לא היכולת לשתף, שהיא לא תמיד טבעית בגיל כזה (אבל אפשר לכפות שיתוף באופן מלאכותי וזה מה שעושים בגן.)
לא רמת הציור. (זה כל כך אישי שזה פשוט אכזרי להשוות בין ילדים בקבוצה. יש ילדים שמתעוררים לציור רק בגיל שש.)
לא הישיבה בכורח על כסא בזמנים ולפרקי זמן שמישהו אחר קבע. (הרי גם לנו זה קשה אז למה שיהיה קל לילדים?)
וודאי לא ביצוע הוראות תחת לחץ.
נכון שיש ילדים ש"מסתדרים" עם זה. זה לא דבר טוב! זה דבר רע.
אני לא אומרת דבר נגד איבחונים והתייעצות. זו רק התרשמות שלי כסתם אמא ממה שכתבת.
הילדה שלי היתה מעט זמן בגן, וראיתי שם לא מעט ילדים, שאם היו מצליחים לאטום את עצמם לרעש ולכוחניות המובלעת ב"חוקי הגן" , וללחץ להיות "כמו כולם" , היו בוודאי מתנהגים כמו הילד שלך. (והיו מיד מעוררים את דאגת המערכת.)

[רוני_בלוני*]

אב חרד, אני מציעה לך להתייעץ עם מומחה.
מצד אחד הילד מאוד צעיר, עדיין לא בן שלוש ומצפים ממנו להרבה. אם אותן התופעות היית מספר על ילד בן חמש, הייתי אומרת לך שזה מאוד דומה להפרעות שיש ב- PDD (אמנם אני לא אשת מקצוע, אבל אני בוחנת את התופעה כבר כמה חודשים, ונמצאת במהלך אבחון עם הבת שלי כרגע).
אולי תדבר עם עמותת אפ"י ותשמע את חוות דעתם של הורים מנוסים (יש להם גם אתר, תוכל למצוא פרטים בתסמונת אספרגר).

[רוני_בלוני*]

אני יודעת שקשה לקבל את האבחנה או התופעות אבל אולי תשים לב לצדדים החיוביים של הבן שלך:
הוא יפה תואר . חכם מאוד . בעל כושר למידה גדול . אוהב ללמוד

גם זה מאוד מאפיין אספרגר אבל מאפיין גם ילד מחונן (כמו שאנחנו חשבנו בתחילה) כשרון מסויים בא על חשבון דברים אחרים (על חשבון התפתחות ריגשית למשל).

[ש_מים_וארץ*]

קשה לו להקשיב לסיפורים , הואא מאבד סבלנות. בכלל הוא לא אוהב לשבת אלא מעדיף לשכב בשטיח ולהתבונן צעצוע מסויים . הוא מצייר ברמה נמוכה משאר הילדים . מפתח רכושנות לחפצים ומסרב לשתף ילדים אחרים בהם . הוא מרבה להתבודד ולשחק עם חפץ אחד אישי . בוחן אותו מקרוב כשהוא שוכב בשטיח . נראה כאילו הוא מנסה להקטין עבורו את הסביבה ואת הההמולה שבה

כל כך סביר והגיוני!

הרי אם רק היית מאפשר לעצמך לפרגן ולקבל את מה שאתה....(בדיוק אני)
היתה מתפוגגת ממך החרדה הנוראה.

הייתי מציעה לך ליצור לעצמך אי קטן של שפיות, בְים החששות המאיים (לפחות למשך חודש)- פשוט תחליט (תעמיד פנים!) שהוא ואתה זו הגירסה הכי טובה ומקובלת בעולם. אם תצליח לעשות את זה תוכל לראות ולחוש את הנס המתרחש.
החרדה תעשה סימני השתחררות ואתה סוף סוף תתחיל ממש לראות אותו.
תחשוב שהילד הזה בא ללמד אותך לאהוב ולקבל את עצמך מחדש, הוא בא לנפץ איתך אמונות ישנות שהחברה והחינוך מהבית הייטיבו לבסס בתוכך.
אחלה ילד זה. עכשיו כשהוא בן-3 זה ה זמן להתמקד בכל הטוב והיפה שיש בו. פשוט תטה את זכוכית המגדלת שלך לנקודות האור שבו. הוא 'ירגיש' בזה ויהיה אסיר תודה לך על כך.

אל תדאג, אם קיימת או תצוץ פעם 'בעיה פתולוגית' יהיה לך מספיק זמן לטפל בה. נסה לקחת לעצמך את הזמן (שבועיים לפחות) שבו אתה מאפסן בצד את אלמנט הדאגה והחרדה (אפילו באופן מלאכותי).

אגב, מה יחסה של אם הפעוט ביחס למה שאתה מרגיש?

[בשמת_א*]

רק קול קטן. אתה לא צריך להקשיב לי אבל אני מוכרחה להגיד. אני מסכימה עם כל מלה של יונת וענת, ואורית ה בכלל ריגשה אותי בהצעתה לך.
הילד שלך בסך הכל בן שנתיים ומשהו. הוא נשמע לי נורמלי לגמרי.
אבל ממה שאתה מספר, נשמע לי שהוא נדרס ונרמס בגן בכל דרך אפשרית. )-:
למה בדיוק צריך לשלוח אותו ל"אוז"? על מה הוא נענש? זו נראית לי הדרך הכי טובה להפוך אותו ל"ילד עם תסמונת", כי במקום לאהוב אותו ולקבל אותו ולגדל אותו כמו שהוא, עם אופיו וטעמו ורגישויותיו, שהכל טוב בהן ושום דבר לא באמת בעייתי כשלעצמו - הוא מגיע למקום דורסני שמנסה להפוך את כל הילדים, לא משנה מי הם, לדגם האחד שהמערכת מקבלת. כמו משהו מ-The Wall של פינק פלויד. )-:
לדעתי, הבעיה היא עם הדרישות של הגן. "שיתוף" בגיל שנתיים שלוש? מה זה? "רמת ציור"? בגיל שנתיים? הילדים בתחרות? יש גם תחרות מי יודע יותר מלים? מי קופץ יותר רחוק? מי מתנדנד יותר חזק בנדנדה? מי מסוגל לשבת יותר זמן בכסא בלי לזוז? (אגב, יש סיבה שלילדים זה קשה - זה לא מומלץ וגורם לנזק אורתופדי).
באמת, הילד שלך נשמע לי ממש בסדר, ילד מתוק, שרק לא יאבד את התכונות שלו לטובת ריצוי הגננת.

[ש_מים_וארץ*]

<כבר חשבתי לקום מ מה חדש, אז רק עוד אחד ודי>
אולי (שבקרוב יהפוך ל אבא אופטימי) אין אפשרות כרגע לסידור אחר מלבד הגן.
אם קטני ירגיש את אבא הבוטח שום 'ריצוי גננת' לא יהווה מכשול לתכונותיו הנאות.
@}

[רוני_בלוני*]

איך שהוא אני עדיין מאמינה באינטואיציה של ההורים, שהכי מכירים את הילד שלהם.
אולי האינטואיציה אומרת לך שהוא ילד רגיל שקיבל את הגנים של ההורים שלו (כמו כל הילדים), ויתכן שהוא לא יהיה "מסמר המסיבה" גם זה בסדר.

[ענת_גביש*]

אם קטני ירגיש את אבא הבוטח שום 'ריצוי גננת' לא יהווה מכשול לתכונותיו הנאות.
לא רוצה לעכב אותך ש מים וארץ (-: , אבל שניה:
אני בכלל בכלל לא בטוחה. הילדה שלי היתה בגן חודשים ספורים. יש לה הורים (בדרך כלל) בוטחים. וכוחה של הגננת הוא פשוט מדהים.
הידעת כמה קל לשכנע ילדה בת שלוש וחצי שעדיין לא למדה לגזור במספריים שהיא לא יודעת לגזור במספריים?
קל, מאד מאד מאד. פשוט מזמנים את ההורים לשיחה ובאזני הילדה מודיעים להם "הילדה לא יודעת לגזור במספריים!!" וזהו. אם הילד לא חירש הוא מבין את זה ומפנים וזוכר את זה טוב. (שנתיים.)
שלא לדבר על כל מיני התנהגויות תמהוניות אחרות שהילד מסגל לו בשם ריצוי הגננת. אבל זה לא קשור לדף.

[ש_מים_וארץ*]

אנחנו לא קצת גולשים?...>>>>>>>>>>>>>>>:-)
<כבר שעה יותר מידי>

אם אבא ואמא באמת לא מודאגים מה'פיגור' של המספריים, אז באמת שאין מקום לדאגה.
אוזני הילדה שומעות היטב את הזהרת הגננת, אך מפנימות לעומק ובאופן בלתי הפיך את תגובת ההורים.
את מבינה, התגובה של אמא (גם זו הבלתי מדוברת) היא זו שתיתן או לא תיתן את הגושפנקא לילדה אם היא 'מפגרת' או לא.
מסכימה איתך שלסביבה יש השפעה חזקה (אני חווה את זה עכשיו באופן משודרג דרך ילדי הבוגרים) ומאמינה שככל שהילד רגיש יותר ככה חשובה ומשמעותית לו האמת הפנימית של הוריו.
אם אמא תבוא הביתה וכל הדרך תדבר עם אבא על כמה מעצבן לראות מסביב גננות ומספריים גוזרות, אז הילדה תחווה בפנימיותה שמשהו באמת לא בסדר עם התפקוד שלה.
ככה זה, רוב הזמן הם פשוט מבקשים מאיתנו לפעול מתוך אמונתנו תוך כבוד אמיתי וכנה לאמונות של זולתנו.

זה קשה, אני ממשיכה להשתדל בכיוון הזה, אם כי לא תמיד מצליחה...

[פלוני_אלמונית*]

אולי הגננת יכולה לשחרר אותו מסיפורים משעממים ולתת לו לעסוק בדברים שיותר מעניינים אותו? אולי היא יכולה להמנע מלכפות עליו מעברים חדים?
זו בדיוק הבעיה, שהיא תצטרך להכיר בו כ"חריג" ולהתאים לו דברים מיוחדים....(אוי כמה שגננות שונאות את זה.)
בשעה שבחיים האמיתיים, כולנו "חריגים". סיפור שמשעמם את יוסי מרתק את משה.
איך הגננת תעמוד בהתאמת הגן לצרכים האמיתיים של כל ילד?
פשוט מאד, תגהץ את הצרכים של כולם לצורה אחידה.
ואם סירבת להתגהץ, תוגדר כהפרעה למערכת.
אף ילד לא צריך להיות במסגרת כזאת, גם ובעיקר לא בנך האהוב והטוב, הנח לחרדות, הסתכל על בנך. אתה יודע שהוא ילד מצויין. והוא דומה לך. זו הזדמנות מצויינת לראות שגם אתה מצויין.

[אמא_נוגי*]

משום מה הדף הזה הופך לדף תסכול על מערכת החינוך, ותאמינו לי שיש לי המון תסכולים על המערכת הזו ועל גננות שלא רק שלא רוצות להשקיע גם ממש ברשעות מנסות להרוס ילדים שלא מתאימים לקו שלהן (וכן אני מדברת על הגננת של הבן שלי משנה שעברה, וזה דווקא בגלל דברים שהיא עושה היום לילדים שכן נשארו אצלה בגן...). אבל עם כל הכבוד זו לא הסיבה פתח את הדף הזה.
אני בהחלט מבינה ללבך, גם אני לפני כשנתיים עמדתי וראיתי איך הבן שלי שונה מהאחרים , נמצא רוב הזמן עם עצמו, כמעט ולא יוצר קשר עם ילדים. אני הלכתי עם זה כמעט עד הסוף: מכון להתפתחות הילד, איבחונים, סייעת בגן, וכמעט ועדת השמה, שילמתי על זה מחיר, אבל גם הרווחנו ילד פתוח, מאושר שיודע ויכול היום ליצור קשר , לשחק, יש לו המון חברים. אני רואה את הילד שיש לי היום וכמה הוא מאושר ויודעת שעשיתי את הדבר הנכון.
לא כל ילד עם לקות תקשורתית הוא PDD, PDD בכלל זו אבחנה מאוד פלואידית כמו שנלחמתי נגד האבחנה הזו, יכולתי להילחם למענה (בשביל הטבות מס, ביטוח לאומי וכו') ולקבל את האבחנה הזו. זו לא דלקת גרון, זה שק כל כך גדול של לקויות שכמעט כל אחד מאיתנו יכול למצוא בעצמו קוים שעונים על ההגדרה.
מה שכן נכון זה שילד עם לקות תקשורתית צריך עזרה, ועזרה כזו בגיל הצעיר תמנע בעיות חמורות יותר בעתיד.
, אני לא מכירה את הבן שלך, אני לא ראיתי אותו ולכן אני לא יכולה לייעץ לך אלא על פי מה שאתה מתאר, ואתה מתאר ילד שמאוד דומה לאיך שהבן שלי היה (ראה המאבק למען בני ). עצתי לך היא לפנות לייעוץ מקצועי (אתה יכול גם פרטי אם אתה חושש לערב את המערכת הממוסדת ובצדק!) ולראות אם הוא צריך עזרה ואם כן אז מהי העזרה הטובה ביותר שהוא יכול לקבל.
קח בחשבון שאיש מקצוע יכול גם לומר לך שהילד בסדר גמור ולא צריך כלום (רק תדאג שהוא יבצע ביקור בגן לפני מתן איבחונים למניהם) ואז יופי, מצד שני אתה עלול לקבל גם חוות דעת שאינה לטעמך. תמיד יש חוות דעת שניה ושלישית, וחוץ מזה אתה תבחר מה אתה לוקח איתך ומה לא!

[אבא_חרד*]

קודם כל המון תודה על התגובות .
בכל אופן אני חושב שנלך למכון להתפתחות הילד .
אני מקווה שזה הצעד הנכון .

[רוני_בלוני*]

אני שמחה שהחלטתם ללכתלמכון להתפתחות הילד.
אני רק רוצה לומר לך שכשאנחנו הלכנו להתפתחות הילד בבית חולים לילדים, לא קיבלנו התייחסות לגבי הדברים שמפריעים לנו (חברתית, התנקות של הילדה מדי פעם) אלא שלחו אותנו מיד למרפאה בעיסוק והתייחסנו רק לצד במוטורי של הילדה. וזו לא התייחסה לצד החברתי, ולקשיים האחרים.
כשתגיעו להתפתחות הילד תשימו לב שההתייחסות תהיה לכל הקשיים. (אולי שווה לבקש פסיכולוג)

[אבא_חרד*]

לאמא נוגי -
למה לי לפנות למכון להתפתחות הילד אם את בעצמך כתבת :
_נאמר לנו שהילד הוא ללא ספק PDD (בלי שנעשה אבחון רשמי) ושעדיפה לו מסגרת טיפולית.
מה שהפריע לנו בעיקר הוא שהכול נעשה במנותק לחלוטין מההתקדמות המדהימה שלו הן בגן, הן במסגרת הקבוצה והן בבית. לא נעשה ביקור בגן לאחר כניסת הסייעת לגן, וגם לא ניתן מספיק זמן והזדמנות לסייעת לעבוד (הכול נעשה תוך חודש מכניסת הסייעת לגן). אנחנו הרגשנו שהמערכת פועלת משיקולים זרים ושלא טובת הילד עומדת מול עינהם._

אז למה לי לסמוך עליהם ?

[אבא_חרד*]

דבר נוסף -
בגיל הזה ילדים נוטים לחקות את הסביבה . אז אם נשים אותם בחינוך מיוחד הם הרי יחקו התנהגויות לא רצויות .

[אמא_נוגי*]

שי.
תקרא גם את ההמשך של הדף. מה שציטטת היה בתקופה מאוד ספציפית כאשר הילד היה בדכאון סביב כניסה לגן חדש, וזה נכון שהיו לי הרבה מאוד מאבקים סביב העניין (לא סתם קוראים לדף המאבק למען בני ), אבל אחרי שעשינו אבחון נוסף (באופן פרטי) ששלל PDD, אז גם במכון "הלכו איתנו", הפסיקו ללחוץ בעניין וטיפול המשיך להיות ממוקד סביב צרכיו של הילד.
אין ספק שכדי להימנע מהצורך במאבקים עדיף שלא לפנות לממסד, אבל זה דורש המון משאבים שלא תמיד בנמצא. גם סירוב להכניס את הילד למסגרת מותאמת של "חינוך מיוחד" דורשת השקעה רבה של ההורים מבחינת שעות עבודה וצורך לקחתו לטיפולים מחוץ למסגרת. ילדים שהולכים לחינוך מיוחד מקבלים הכול במסגרת הגן ובעצם נחסכת מההורים "התרוצצות" לצורך טיפולים שונים. "יתרון" נוסף הוא כלכלי: אבחנה של PDD מאפשרת לקבל החזרי מס, חיסכון בתשלומים שונים, קצבה של ביטוח לאומי...
(מה שהבנתי אח"כ מאנשי המכון היה שהילד כל כך התדרדר האותה תקופה שהם הרגישו שמסגרת של חינוך מיוחד תהיה היחידה שתאפשר לו לקבל את שלל הטיפולים להם היה זקוק, לצורך הכנסה למסגרת כזו הילד חייב להיות מוגדר כ PDD ומכאן בא הלחץ, ברגע שהם הבינו שאנחנו מוכנים להשקיע כל מה שצריך כדי שהוא יקבל את כל מה שהוא צריך שלא במסגרת הגן, הם ירדו מהעניין)

יכולתי ללכת עם הזרם, ולשים על הבן שלי תוית של PDD ולזכות בכול ההטבות, העדפתי שלא מאחר ואני באמת ובתמים מאמינה שהוא לא עונה להגדרה הזו!
גם כשהולכים למכון להתפתחות הילד הדרך אינה סוגה בשושנים, צריך להבין שכל התנהלות הממסד דורשת מאבקים, אבל כך הילד שלי קיבל את הטיפול שהוא צריך. בלעדיו אין לי ספק שהיום הוא היה מתאים להיות PDD בלי שום ספק.
במוסף סופשבוע של מעריב, של השבוע הנוכחי יש כתבה על מרכז מפנה בראש פינה ועל הטיפול שהם מציעים לילדים אוטיסטים, אני מציעה לך לקרוא לא בגלל שהילד שלך מתאים לזה אלא כדי להבין מה טיפול נכון יכול לחולל!

[רוני_בלוני*]

אמא נוגי, בעיני זה קצת מוזר, בעצם את טוענת שקיבלתם אבחנה לא לפי מצב הילד אלא לפי המצב שלכם:

ברגע שהם הבינו שאנחנו מוכנים להשקיע כל מה שצריך כדי שהוא יקבל את כל מה שהוא צריך שלא במסגרת הגן, הם ירדו מהעניין)

כלומר, בגלל לחץ ההורים החליטו שלא לתת לילד אבחנה של PDD שאכן מתאימה לו.
אני חושבת שלא היתם צריכים להילחץ מהאבחנה, כי בסף הכל תמיד אפשר להכניס את האבחנה למגרה ולהישאר הורה לילד רגיל, אין מחוייבות לתת לילד תווית בממסד, בית הספר לא חייב לדעת מזה, ואת הטיפולים אפשר לעשות גם באופן פרטי.
אצלנו, העניין הוא שבהתפתחות הילד בכלל לא בדקו את מה שביקשנו (התפקוד של הילדה בגן, התנתקויות חוזרות), וגם את האבחון של הריפוי בעיסוק (שלא בתחום התקשורת) המליצו שלא כדאי להעביר אותו למח' החינוך כדי שהילדה לא תפגע.
ל- PDD הגעתי במקרה, אחרי דרך ארוכה, מקריאה באתר הזה, והלכנו אל המומחים הכי טובים בתחום. ואגב, מדובר בבית חולים ממשלתי, האבחון לא עולה כסף, ושום ממסד לא חייב לדעת מזה (אם נחליט לוותר על ההטבות).
לדעתי דווקא כן כדאי לפנות לבית הספר או לגן (אצלנו שנה הבאה כתה א') כי המורה עלולה לפגוע בילדה מבלי שתשים אפילו לב לכך. הילדה נראת לעתים מרחפת והמורה עלולה לפנות דווקא אליה. צריך להפנות את תשומת ליבה של המורה ולהסביר לה שלא לפנות אל הילדה כשהיא מרחפת בכדי שלא להביך אותה מול כל ילדי הכתה, וכשהילדה מצביעה לענות תשובה - כן לתת לה להביע את עצמה ואף לעודד אותה להצביע ולהשתתף. לילדים האלו קשה גם להתארגן ולעתים צריך לעזור להם. מה גם שלילדים האלו יש זכרון מופלא, (הם גם חכמים מאוד) אולי אפשר לנצל זאת ולתת להם להכין יותר עבודות, להשתתף בטקסים בבית הספר ולתת להם תפקידים (הזכרון הטוב), אפשר לנצל גם התכונות המופלאות שלהם! ועל ידי כך לתת להם תחושה שהם נפלאים ומוכשרים ובכך לעודד אותם.

[רוני_בלוני*]

אני הייתי מחזירה אתכם לפורום תפוז אוטיזם PDD ואספרגר.
הייתי מבקשת מכם לשים לב בפורום לקטע של התזונה כי לבת שלי שינינו את התזונה (עוד לפני הבדיקות) והיא השתנתה לחלטין, היא יותר ממוקדת, יותר שמחה (לפחות בבית), הצבע חזר לפניה, פחות עצבנית ואגרביסית.. שינוי מדהים, הילדה נרגעה. זה לא עוזר בכל ההתנהגויות אבל לא שווה לנסות?
לעתים, במקרים קלים אפשר לנסות להשפיע בעזרת תזונה נכונה.
גם אני בתחילה פיקפקתי בזה אבל בהרבה ארצות ממליצים לשנות תזונה בילדים עם קשיי תקשורת.

ממליצה לך לגשת לבדיקות דם: בדיקות למתכות(בעיקר כספית), חומצות אמינו בשתן, ברזל, סוכר וויטמינים (בעיקר B6 B12). הילדים האלו מאוד רגישים. בפורום תפוז ישנם מאמרים טובים על תזונה, תנסה!

[אמא_נוגי*]

בגלל לחץ ההורים החליטו שלא לתת לילד אבחנה של PDD שאכן מתאימה לו
לא רוני, בגלל לחץ שלהם הם רצו לתת לו אבחנה של PDD כדי לדחוף אותו לחינוך מיוחד, ברגע שהם הבינו שזה לא המצב, אז הם ירדו מזה (וכמובן שעזרה מאוד אבחנה אחרת שקיבלנו באופן פרטי)

[אבא_חרד*]

רציתי לעדכן ש:
הגננת התחלפה והגיעה גננת חדשה שבמסגרת לימודיה התמחתה בחינוך מיוחד
והיא אמרה שהיא תיתן דגש על הנושא השפתי בגן
ושעד גיל 3 בכלל אסור ולא נכון לאבחן ילדים .
היא אמרה עוד שבמספר הימים שהיא בגן היא לא ראתה ילדים שמיועדים לחנוך מיוחד.
היא אמרה את זה בשיחת היכרות עם ההורים על סמך ההתרשמות שלה במספר הימים שהיא הספיקה להיות בגן.

[אבא_חרד*]

אין תגובות ?

[עין_הסערה*]

איך אתה מרגיש? ומה אומרת אמא של הנסיך?

[בשמת_א*]

אין תגובות ?
אני בגמילה מהאינטרנט (-; אז רק עכשיו נכנסתי.
נשמע לי יופי!
איך אתה מרגיש? תיארת כאן קצת עובדות, אבל לא סיפרת מה אתה מרגיש. האם זה משמח אותך? מקל על החרדה? גורם לך להרגיש שזה אומר שהכל בסדר ו"סתם" חששת?

[רוני_בלוני*]

אני עדיין חושבת שבהמשך הדרך (אם אתה אבא דרוך ושם לב ומתעניין בילד, גם בגן) אתה תדע אם הבן צריך אבחון או לא.
אבחון זה לא רק לצורך העברת הילד לחינוך מיוחדאו השארתו בגן הרגיל, אבחון הוא קודם כל לשם טיפול נכון.
עם הזמן אתה כבר תדע, כרגע הוא באמת עוד צעיר (בן שלוש) אני חושבת שאצל הבת שלי חל שיפור כל שהוא בכל שנה.

[רוני_בלוני*]

סתם ככה, נתקלתי בדף...
מי יודע? מי שומע? מה שלום הנסיך הקטן???

[אבא_חרד*]

הנסיך הקטן הופנה למכון להתפתחות הילד . הוא בן 3 וחצי ועדיין לא מדבר בצורה שוטפת . עם התקפי זעם לא מובנים .

[מבורכת_הילדים*]

אבא חרד,
קראתי בעיון רב את כל הדף!
גן אנחנו הורים חרדים (4 ילדים מקסימים), קראתי עצותיהן של אנשים מקסימים.
בכור ילדיי בן 4 שנים, אחריו נסיכה בת 3 ותאומים בני שנתיים, (לא אנחנו לא דתיים).
כולם מבלים בגניי ילדים והתמזל מזלי עם גננות וצוותים נפלאים.
חששותי על צעיר ילדיי החלו כבר בגיל שנה וחצי, רמת התקדמות, יכולת משחק וקשר עם המשפחה.
כשבגיל שנה ושבע עדיין לא הגיב לשמו נדלקו אצלי נורות אדומות, המתנתי ידעתי שהוא צעיר!!!, אבל כשהגננת העירה את תשומת ליבי, בררתי מה עושים.
על מנת לא להתמודד עם המוסד ותיוגים, לקחנו אותו לאבחון פרטי, נרשם אוטיזם או PDD.
המילה היתה כל כך חזקה שמשך מספר ימים פניי היו מתחת לאדמה.
נכנסתי לכל האתריםהאפשריים בדקתי קראתי ויבבתי.

כמא ל4 גוזלים הבנתי, מדהימים, מקסימים, מתישים הבנתי שהרחמים העצמיים לא מועילים ובטח שלא יטיבו עם עתידם. הנחתי ונגשתי למעשים.
אני מפנה מקום לכאב האישי שלימזילה דמעה אם צריך- אבל עסוקה באהבה לנסיך הקטן!!

היום לא מעניין אותי דבר מעבר למצוא את השיטה והטיפול המתאמים ביותר - כדי להבטיח לדולי את העתיד הטוב ביותר. מתוך אמונה כי טפול בשלב כה צעיר ומוקדם ובעל סיכויי גדול יותר להצלחה.

המציאות עולה על כל דמיון- היא כאן ועכשיו ואין לנו אלה לקחת אותה השתי ידיים - יש לנו אחריות לילדינו!!
השד הוא לא כל כך נורא שהרי הוא הנסיך בממלכה עם או בלי אבחנה.

בהצלחה

[רוני_בלוני*]

השד הוא לא כל כך נורא שהרי הוא הנסיך בממלכה עם או בלי אבחנה.
מ-ד-ו-י-ק !!
האבחנה חשובה רק כדי לממש את הזכויות וההטבות וכדי להחליט על הטיפול.
לאחר האבחון אפשר:

1. להניח את האבחנה במגרה, לטפל ולהמשיך הלאה, הילד נשאר אותו ילד עם האבחנה ובלעדיה.
2. ללכת עם הקושי ועם האבחנה הלאה. שכן הקושי קיים והילדה (וגם אני) זקוקה לעזרה. (וזה מה שאני עשיתי)

קודם כל ידעתי את הגננת שלא הפסיקה לרדוף אחרי קודם ולהסביר לי שיש כאן קושי ופער בינה לבין הילדים האחרים. ואז עשיתי את הדרך לקראת כתה א', לקבל סייעת עבור הילדה, להבין מהו הקושי ולנסות להתמודד ולהסביר לילדה מצבים חברתיים בהם היא נתקלת, לנסות למצוא את הטיפול המתאים ביותר.
בעקבות האבחנה שיניתי את כל הגישה שלי כלפיה - יצאתי ממשבר ענקי שליווה אותי בשנים האחרונות. אני נעזרת בפסיכולוגית שהעמידו לרשותי במועצה.
אני חייבת לומר שיש הרבה הורים שפוחדים לספר על האבחנה בגן/בבית הספר/במועצה או בעירייה כדי לקבל עזרה - עד כה לי זה עזר מאוד, הגננות בגן הפכו להיות מבינות מאוד ותומכות בילדה, הן התאימו עצמן לילדה ועזרו לה בלי סוף. פתאום כולם מבינים ותומכים גם במועצה - וזה תענוג גדול לדעת שיש מאחוריי אנשים שבאמת מנסים לעזור.
ההתמודדות היא אין סופית! כל ההתחלות קשות, הידיעה וקבלת האבחנה - מצד אחד היא מקלה, סוף סוף הבנתי מה יש לילדה, סוף סוף אני מבינה מדוע כל שנה קוראים לי בגן או במעון שמשהו כאן לא בסדר. קץ לחוסר ההבנה.
ומצד שני - ישנה ההתמודדות עם הקושי וישנה ההתמודדות עם האבחנה עם הידיעה שהילד שלי שונה, אחר, איך זה קרה לנו? התנפצות החלום של משפחה נורמלית וחברותית.

אבא חרד, אני מאחלת לכם התמודדות קלה, ועל תתנו לאבחנה לעמוד מול עינייכם כל הזמן - במקום זאת העמידו את הילד שלכם מול העיניים, כי הוא העיקר ולא האבחנה. הוא זה שזקוק לעזרה ולטיפול.

[אבא_חרד*]

הנסיך הקטן ביקר במכון להתפתחות הילד ונבדק אצל רופא התפתחותי . בסיום הבדיקה שארכה יותר משעה הוא דיבר איתנו ואמר
שאינו רואה בעייה של תקשורת . אבל הוא ביקש שיעשה איבחון של שפה ,אמר שיש לו בעיית התנהגות שקשורה להפרעת קשב , והפנה אותנו לעובדת סוציאלית .

אשמח לקבל את התייחסותכם .

[יונת_שרון*]

בעיית התנהגות שקשורה להפרעת קשב
מה אתה חושב על זה? (שואלת בהקשר תסמונת הכשל החינוכי הנרכש)

[רוני_בלוני*]

אבא חרד ויקר, תרשה לי לספר לך על הניסיון שלנו? הבת שלי אובחנה בתסמונת אספרגר (שזה מן PDD בתפקוד גבוה ביותר), גם אנחנו התחלנו את התהליך אצל מנהל המכון להתפתחות הילד - ושם התייחסו לקושי במוטוריקה הגסה - קושי שהיה בולט ביותר.
לעומת זאת כשסיפרנו שם (בהתפתחות הילד) שהגננת מתלוננת שהילדה לא משחקת עם ילדים אחרים ולא יוצרת איתם קשר, לא זורמת בין פינות הגן וזקוקה לחיזוקים אין סופיים בשביל לתפקד - אמרו לנו בהתפתחות הילד שזה האופי של הילדה ושלא נשתף פעולה עם אף אחד בגן ובמועצה.
בעצם בכל שנה הגננת/מטפלת במעון אמרו לנו שמשהו לא בסדר.
עם הזמן שמנו לב לכמה דברים שלא בסדר גם בבית (כמו: חוסר הפנמה של הוראות וחוקים בבית, לעתים לא עונה לשמה או לשאלות אחרות, לא תמיד יש קשר עין, התנתקויות חוזרות, ולעומת זאת הילדה היתה חכמה מאוד ומתעניינת בנושאים שאינם נוגעים לילדים בגילה בדרך כלל), לא הייתי שקטה כלל עם האבחון של התפתחות הילד. ידעתי שיש לי אינטואיציות טובות ואני עוד אדע יום אחד מה שונה בבת שלי מהאחרים.
עד שיום אחד דרך האתר של באופן קראתי על תסמונת אספרגר ונדהמתי - החלטתי לקחת מיד את הילדה לאבחון.
לאבחון אספרגר יש שישה (נדמה לי) מרכזי אבחון בארץ, התסמונת אינה מוכרת מאוד בארץ.

אבא חרד, כל מה שאני באה להגיד לך, תלך עם האינטואיציות שלך ושל אשתך, ואם עכשיו זה לא ילך, עם הזמן יתבררו לכם קשיים נוספים של הילד (או שלא), ואם תרצו אפשר לעשות אבחונים נוספים במקומות אחרים. אני לא יודעת לגבי הדיבור אבל ישנם הרבהילדים עם קושי ריגשי.
בהצלחה אבא.

[אבא_חרד*]

הנסיך הקטן ביקר עוד פעמיים במכון להתפתחות הילד , בפעם השנייה הוא היה אצל קלינאית תקשורת של המכון ,
היא טענה שיש לו בעייה עם סיטואציות חברתיות , הוא לא הצליח לספר לה פרטים מסוימים לגבי תמונות שהיא הראתה לו , מצד שני היא אמרה שהוא ילד תקשורתי כי הוא כל הזמן ניסה לקבל את תשומת הלב שלה היא אמרה גם שהוא לא מהילדים שישר אומרים עליהם PDD אלא מסוג הילדים שצריך לחקור אותם יותר לעומק . לאחר מכן הוא ביקר אצל פסיכולוגית קלינית של המכון היא טענה שהקשר עין שלו לא כל כך טוב ,שאין לו כל כך משחק דמיוני ,הוא לא יכל לומר לה מה מצחיק בתמונה אם היא הראתה לו תמונות למשל של ילד עם בגדים באמבטיה ,
נראה כאילו היאא מתלבטת בין PDD לבין בעייה של הפרעת קשב .היא אמרה שאולי היא תבקר אותו בגן או אולי תזמן אותו שוב .

[מבורכת_הילדים*]

שלום אבא,
האם בממלכה יש אחים ואחיות, האם הנסיך הוא יורש העצר(כלומר הבכור)?

[מבורכת_הילדים*]

אני מיואש,
כך פתחת את הדף. אני שואלת מה אתה רוצה בשביל ילדיך?
הטוב ביותר עבורך או הטוב ביותר עבורו?!
אני מסתכלת על הנסיך שלי, ואני מתמלאת באושר וחדווה - הוא מקסים , אבל הוא ילד מיוחד , כן הוא מוגדר 'ילד עם צרכים מיוחדים'.

כשנולד לי הבכור - שכבתי בבית יולדות התרגשנו אני ובעלי, איזה ילד הוא יהיה? מה העתיד צופן. כל אחד מאיתנו כבר בנה עליו הרים וגבעות וכמעט תכננו לו את עתידו. ואז הבנו שנינו שלא אנחנו מחליטים מה יהיה. יש בורא עולם - ריבונו של עולם.
הרצונות שלנו הם שלנו אבל על-ידנו יהיו רצונותיו שלו - כישרונותיו וכישוריו. אנחנו קיוינו לעזור לו למצוא את דרכו, ואת ייעודו. כל אחד מילדיי הגיע עם כשרון שהוא מתנה לעולם ולי. אני לא יודעת מהן. הן עדיין עטופות. התפקיד שלנו הוא לנסות לזהות את אותו כשרון-מתנה להוקיר לעודד ולטפח אותה. כדי שילדיי יגיעו למיצוי היכולות שלהם הרצונות שלהם כדי שיהיו מאושרים מרוצים שלמים.

צעיר בניי חשף את מתנתו בפניי - הוא אחר, הוא לא 'רגיל', אפילו יש לזה שם ותווית ותגית. הוא מיוחד - הוא אוטיסט!
אבל הוא ילד שמח הוא מאושר. והוא אהוב ונאהב. זה כואב וזה בסדר.
כבר יש לי המון תודה להגיד לו. הוא נתן לי מתנה וכבר לימד אותי דבר או שתיים על החיים, הראה לי שיש מקום לעוד ועוד אהבה. והוא יגדל ויהיה מאושר אני מקווה - אני אעשה הכול בשביל כך.

דולי כבר נמצא במסגרת מיוחדת וכל יום אנחנו רואים שינוי והתקדמות - ולכן חשוב לתת למיוחדים שלנו טיפול מיחד להבטיח להם שאנחנו עושים הכול בשבילם.

עזוב את הייאוש בצד, מותר לכאוב, חשוב לאהוב ולתת להם את שהם צריכים, גם אם זה לא מה שאנחנו רצינו.

לך על האבחון הקשה ביותר - כי זה מה שיבטיח לילדיך הטיפול הדרסטי ביותר בגיל צעיר על מנת להקנות לו יותר כלים לחיים.
אין לי כוונה 'לתקן' את הבן שלי - אני מקבלת אותו בדיוק כמו שהוא. נסיך שלי!

אל תפחד - חזק ואמץ תזכור שאתה לא לבד.

[עין_הסערה*]

כאילו היא מתלבטת בין PDD לבין בעייה של הפרעת קשב
כדאי לחשוב למה זה משנה "מה בדיוק הבעיה".
בסופו של דבר, העזרה והטיפול יצטרכו להיות מותאמים לילד, לא לתוויות שלו.

למערכת המטפלת חשוב להכניס את הילד שלך לקופסה, אז הם מאבחנים ומתייגים.
מציעה לך ללכת עם המערכת, אבל לא לקחת ללב. אם יגידו לך PDD אל תבכה, ואם יגידו לך ADD אל תשמח. הילד הוא אותו ילד.

[אבא_חרד*]

מי יכול לתת פרטים על רוני הגש ?

[עין_הסערה*]

חפש בפורום תפוז אוטיזם PDD ואספרגר.

[אבא_חרד*]

אני צריך בבקשה עזרה ב 2 נושאים :

1. איך בודקים אם הילד מבין ומודע לסיטואציות חברתיות
2. איך פונים לועדת השמה והאם צריך לפני הפנייה לועדת השמה איבחון של המכון להתפתחות הילד

[רוני_בלוני*]

שלום אבא חרד,
אנחנו אצל ד"ר הגש בנס ציונה והיא מדהימה.
אבחון ראשון עשינו במרפאה שלה (אבל אצל 2 פסיכיאטרים אחרים שעובדים במרפאה שלה)
ואחר כך החלטתי שאני רוצה חוות דעת נוספת שלה ואז עברנו אליה. היא מדהימה, נותנת עצות נהדרות.
היא הפנתה אותנו גם לטסטים פסיכולוגים באותה מרפאה.
בשבוע הבא אנחנו מתחילים טיפול קבוצתי אצלה.

המרפאה היא בבית חולים ממשלתי ולכן לא צריך הפניה/טופס 17 או משהו כזה.
האבחון והמעקב (כל 3 חודשים) גם ללא תשלום.
לדעתי מאבחנים שם בעיקר PDD בתפקוד גבוה ואספרגר.


לגבי ועדת השמה - לא הייתי בכזו כי אנחנו משלבים אבל גם לועדת שילוב צריך להגיע עם אבחונים וכל הניירת הקיימת בעניין.

[מבורכת_הילדים*]

מה שלומכם?

[אבא_חרד*]

הנסיך הקטן אמור להגיע לאיבחון של דוקטור רוברט זימין בתל השומר . הופננו לשם דרך המכון להתפתחות הילד במכבי . האיבחון נעשה במשך 3 ימים רצופים . מי שיכול לעזור ולתת לי מידע על ד"ר זימין (לפמים הוא נקרא ד"ר זימן) אני אשמח . אשמח גם לקבל מידע על המעון הפסיכיאטרי שהוא מנהל בתל השומר .
תודה.

[עין_הסערה*]

שוב, מפנה אותך לפורום PDD בתפוז, שם ד"ר זימן מוזכר הרבה פעמים. הוא נחשב לאחד המאבחנים המובילים בתחום, אתם בידים טובות. (אני לא פגשתי בו אישית)

[אבא_חרד*]

שימו לב אנשים :

לאחר קבלת אבחנה מהפרופסור מספר אחד בארץ :

הנסיך הקטן אינו על הספקטרום ! ואינו PDD !

הבעייה שלו הינה בעיה שפתית שמקרינה על היכולת התקשורתית .

[אבא_חרד*]

אני רוצה לומר גם שטעות באבחנה היתה מובילה אותו לגן תקשורתי שמבחינתו זה היה אסון . בגלל ש בגנים תקשורתיים אין הפרדה לרמות והילד נחשף גם לרמות של אוטיזם קשה ותאמינו לי שכמו שלא טוב לשים אותו במסגרת שגדולה על הילד כך גם לא טוב לשים אותו במסגרת שקטנה על הילד ,
לכן הורים יקרים , אל תיחפזו , ואל תמהרו להדביק לילד שלכם את תווית האוטיזם .

[עוקבת*]

יופי. בהצלחה

[רוני_בלוני*]

יופי אבא חרד, אני מקווה שקיבלתם גם עצות והמלצות ועכשיו החרדה תיפחת.
הרי מה שחשוב זה איך לעזור לילד ולא התווית עצמה.
אני לא חושבת שיש מישהו שממהר להדביק לילד תווית כזו, ואכן לעתים כדאי לשלב בגן רגיל, כל מקרה לגופו כמובן..

[פלוני_אלמוני*]

בהצלחה

[פלוני_אלמוני*]

טוב לשמוע

[מבורכת_הילדים*]

בהצלחה

[אבא_חרד*]

הנסיך הקטן לומד במסגרת של החינוך המיוחד בכיתה של ילדים עם בעיות התפתחות ולקויות למידה . יש שיפור משמעותי לגביו אבל עדיין הדרך מאוד מאוד ארוכה . בעצם כל בעיות התקשורת וסממני ה PDD לכאורה נעלמו . משחקי דימיון הגיעו מאוחר אבל הגיעו . קשר עם ילדים גם הגיע . התקפי זעם ותסכול התמעטו מאוד . כל זאת הודות למסגרת שבו הוא נמצא .
אבל - הדיבור שלו עדיין מהווה בעייה רצינית . אוצר מילים . אותיות ומילים שמחברות בין המשפטים עדיין חסרות . זהו בינתיים .

[פלוני_אלמונית*]

בגלל ש בגנים תקשורתיים אין הפרדה לרמות
ממש אבל ממש לא נכון!!!

[פלונית*]

יופי!!!
נשמע יופי
בהצלחה
@}

[דרך_עפר_שם_זמני*]

חוץ מזה , מה בעצם רע בלשחק עם עצמו ? אני למשל מעדיף לקרוא ספר מאשר להתרועע עם אחרים אז צריך לאבחן אותי ?
גם אני.

[תמי_גלילי*]

אם לילד עצמו טוב כפי שהוא, אני לא רואה את ההצדקה המוסרית לשנות אותו
לא.
לא.
לא.
מוטעה ומטעה.
כי לפעמים הילד כן מאושר היום, וימשיך להיות מאושר אם רק ייתנו לו להיות אוטיסט בשקט ולא יפריעו לו עם דרישות ללימוד תקשורת ושפה. כי הילד לא יכול לראות את העתיד - ההורים כן. אז אולי גם ההורים לא יכולים לצפות שבגיל חמש הוא יבלה שלושה חודשים בייסורים ודפיקות ראש ברצפה כי הוא לא יוכל להגיד "כואבות לי השיניים", אבל הם בהחלט יכולים וצריכים להביא בחשבון שבלי תקשורת הילד לא יהיה מאושר לנצח, ולנסות לשפר את מצבו כל עוד המוח גמיש במיוחד ויכולת הלימוד גבוהה. אני מניחה שאפשר להתייחס לכך כאל ניסיון לשנות אותו_ . אני מעדיפה לקרוא לזה "לשנות את יכולת התקשורת שלו" או "לתת לו כלים", או _לעזור לו .

[פלוני_אלמונית*]

תמי - אני איתך.
ואני מעדיפה לקרוא לזה "לגדל את הילד כך שיוכל להיות בבוא היום ובעת הצורך עצמאי"

<גילוי נאות - הכותבת הינה אם לילד אוטיסט, ואיננה תמי גלילי>

[רוני_בלוני*]

ואני מוסיפה: "שיוכל להכיל את עצמו ואת הסביבה באופן סביר".

[אבא_חרד*]

הי
אני מעדכן אתכם :

הנסיך הקטן מסיים השנה את הגן הטיפולי - ולאחר קפיצת מדרגה רצינית - הצוות המקצועי החליט שהוא

ישובץ לבית ספר רגיל בכיתה רגילה !!!! )

מה אתם אומרים ?

[קט_קטית*]

כל הכבוד והמון בהצלחה בהמשך

[שביל_בצד*]

מישהו שאל את עצמו מה לעזאזל עשיתי לילד שלי אם הוא יבין שהוא אובחן בטעות כ PDD NOS

הנסיך הקטן אינו על הספקטרום ! ואינו PDD !
אחי מאובחן כ PDD.
הוא בצד הקל של הספקטרום.
אני שואלת את עצמי הרבה האם האבחון הוא לטובתו או לרעתו. (הוא עבר מסכת ארוכה של אבחונים, בדיקות וכו' ועדיין עובר).
מצד אחד יש עליו תוית- על כל הדברים השליליים שמשתמעים מכך, ומדבריך בדף זה זה נשמע כמעט קללה! כאילו שזה משנה את ההתנהגות אם יש לה שם וקטגוריה.
מצד שני אלמלא האבחון הוא היה מקבל יחס זהה כמו לשאר הילדים בכיתה, והוא באמת זקוק ל"קידום אישי"
מצד אחד אתה טוען בתחילת הדף שאין בעינך חשיבות לאבחון ושאולי יש אפילו נזק, מצד שני אתה מציין בהתלהבות את העובדה שהוא לא אובחן כ PDD וש
ישובץ לבית ספר רגיל בכיתה רגילה !!!! )
איכשהו הרגשתי לא בנוח כלפי אחי הלא רגיל (שאגב בשלב זה, כיתה ג', לומד חלקית בכיתה רגילה).
מי שנכנס (בעל כורחו) לתחום בעיות התקשורת, האיבחונים, הלקויות ראוי שיזהר שבעתיים מלייחס משמעות רבה מדי לכינויים ושמות לבעיה קשה ממילא.
כי למרות שהוא PDD הוא גם ילד חמוד ומתלהב, ודוד רגיש ומתגעגע לילדי, ובן מצחיק ומדאיג להורי ואח מעצבן וכייפי לאחיותיו שעוד גרות בבית.

[הילי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום אב חרד קראתי את כל ההתכתבות ואשמח לדעת מה מצבו של בנך כיום. נשמע דומה לביפורהשל הבן שלי.
תודה

[הילי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום 10 שנים אחרי אשמח לדעת מה מצבו של בנך

[אמא_מבולבלת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אשמח לשמוע גם.. דומה לנסיך שלי : )

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם ,
אני מחפש ספר קריאה למבוגרים ,שדמותו המרכזית סובלת מלקות שמיעה, אם יש מישהו שיכול לעזור לי