הנה אנחנו מתחילים

[אנונימי]

^{דף בלוג}

[נשימות_רכות*]

זו שנה שאנחנו מגששים ובודקים, מציעים הצעות, חושבים, והנה אנחנו מתחילים בדבר הגדול הזה שקרוי "חינוך ביתי", ואולי בכלל לא צריך לקרוא לו בשם כל כך יומרני אלא להגיד שאנחנו בבית לבינתיים, רק לבינתיים. ההמשך עוד לא ידוע לאיש.
מותר בכלל לעשות את זה, בגיל המתקדם יחסית שלנו?
בני הצעיר בן שש, היה מעט בכתה א' השנה. בתי הבכורה בת תשע, התחילה את שנת העינויים השלישית שלה, לפי הגדרתה בלבד.
הגדולה שלי לא מתנתקת עוד לחלוטין ממערכת החינוך, שכן היא התקבלה למרכז לטיפוח ילדים מחוננים שפועל פעם בשבוע והחליטה שהיא רוצה להשאר בו, כיוון שהיא מאוד נהנית עד כה, ובכל זאת...
אני מלאה בסימני שאלה.
נעסיק את עצמינו? לא נעסיק את עצמינו? אשתגע, או שדווקא לא? ומה אם החברה? ילדיי מאוד שקטים וביישנים, ולא נוטים להכיר ילדים חדשים... איך הם יסתדרו? ומה אם הם יעדיפו את בית הספר? הם ילמדו מה שצריך? מה, אעשה להם מבחנים כדי לבדוק? מה צריך בעצם?
מול כל אלו ישנם סימני קריאה. לא סתם משפטי חיווי רגילים, עם נקודה בסופם, אלא משפטי קריאה ממש!
יש לי את הזכות הטבעית ללמד את ילדיי בבית! אני חזקה ומסוגלת! יש בידיי את היכולות והכלים לחנך את ילדיי!

צריך לקחת אוויר ולקפוץ אל המים העמוקים - רק כך לומדים לשחות.

[נועה_בר*]

ב ה צ ל ח ה @}

[אורית_אוקו_ערוסי*]

מצטרפת לאיחולים.
יש לי את הזכות הטבעית ללמד את ילדיי בבית! אני חזקה ומסוגלת! יש בידיי את היכולות והכלים לחנך את ילדיי!

[נשימות_רכות*]

תודה לשתיכן!

פתאום גיליתי, שאולי הכרזתי על הכל מוקדם מדי. אני עוד לא יודעת מה מתאים לנו - חינוך ביתי חופשי או חינוך ביתי מובנה יותר, ואולי בכלל שילוב או משהו אחר שאני עוד לא מכירה? ומה עם החברה שכבר הזכרתי? אולי נוסיף עוד חוגים לאחר הצהריים, כדי להפגיש את ילדיי עם ילדים אחרים? ואולי יש עוד המון שאלות שבכלל לא חשבתי עליהן, אבל אני צריכה לענות עליהן כדי להצליח? ומה זה בעצם להצליח?
חשבתי על עבודה מרוכזת פעם ביום של כחצי שעה עד שעה לגדולה, ועשר דקות עד רבע שעה, אולי, לצעיר, של עבודה - הוא בקריאה וכתיבה והיא במתמטיקה. הבכורה שלי לימדה את עצמה לקרוא לבד, וככה, ביום בהיר אחד בשנה השלישית לחייה, גילינו שהיא יודעת לקרוא, ועד מהרה היא למדה בעצמה גם את מלאכת הכתב. הצעיר, לעומתה, עוד לא יודע לקרוא ולכתוב, אבל במספרים ומתמטיקה הוא מעולה.
אולי אני צריכה לתת להם ללמוד לבד, כפי שראיתי כבר שהם יכולים, ולזרום איתם? אבל מה יקרה אם הצעיר לא ילמד קריאה וכתיבה? מה יקרה אם הבכורה לא תדע שברים וחילוק וכפל בהם? אני לא בטוחה, אבל אני חושבת שמתחילים ללמוד את זה בכתה ג'. מה, איך הם יהיו מוכנים לעולם החיצון?

דווקא אחרי שחשבתי שאני מסוגלת וחזקה מספיק בשביל זה, אחרי שחשבתי שיש לי את התשובות ושכנעתי את כולם כולל אותי בכך, דווקא עכשיו השאלות המטרידות האלו באות ומערערות את כל מהלך החשיבה שלי?!

הצעיר קורא לי, עליי להפסיק עכשיו.

[אמא_בבית*]

בהצלחה!

אולי אני צריכה לתת להם ללמוד לבד, כפי שראיתי כבר שהם יכולים, ולזרום איתם?
אני בעד!
וגם בעד להשאיר את החששות רגע בצד. הם נשמעים לי ילדים חכמים ועצמאיים. תני להם קרדיט!

אולי בהתחלה הם ילמדו כמה מאוחר הם מסוגלים להשאר בלילה עד שנרדמים, או לאיזה שלב הכי גבוה הם מצליחים להגיע במשחק מחשב ואחרי זמן הם ירצו ללמוד גם דברים יותר "עיוניים".

הרי הורים ששולחים את הילדים לבית הספר, לא שואלים: "איך הם ידעו לבחור מה הם רוצים לעשות אם עכשיו מחליטים בשבילם כל דבר?"
או: "איך הם ידעו לבנות חברות אמיתית ובהמשך גם זוגיות, אם הם נמצאים רוב היום בחברה מחולקת וממודרת וברובה גם אלימה?"
או במילים אחרות:
איך הם יהיו מוכנים לעולם החיצון?
ואם הם לא שואלים, נראה לי שגם אנחנו, שילדינו חופשיים לעסוק במה שמעניין אותם ולהתחבר עם מי שמעניין אותם, לא צריכים לחשוש מהעתיד.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

ואם הם לא שואלים, נראה לי שגם אנחנו, שילדינו חופשיים לעסוק במה שמעניין אותם ולהתחבר עם מי שמעניין אותם, לא צריכים לחשוש מהעתיד.
תודה לך אמא בבית.
ברשותך, נשימות רכות, אני לוקחת לעצמי גם את הדברים הנ"ל. @}
החששות האלה מופיעות גם אצלי לעיתים, והשאלות אלה ניזרקות לעברי לעיתים.
צריכה להזכיר לעצמי את האמת שכתבה אמא בבית.

[רסיסים_של_אור*]

בהצלחה רבה.

תני לעצמך ולכם זמן, מנסיוני הקצר, דברים שרואים משם לא רואים מכאן. כלומר: נכון שעכשיו יש מליון שאלות ותהיות ובלבול, אבל שווה להחליט שיוצאים למסע נסיון (כמו סיור הכנה לפני טיול שנתי גדול) שבו אנחנו רק מתנסים ובודקים וחווים. אחרי תקופה של כשנה, אני בטוחה שכבר יהיו לך הרבה יותר תובנות ותשובות ותהיו לגמרי במקום אחר.

וגם מזמינה אותך לקרוא בלוגים של תיאור תחילת הדרך והמסע (יש במפתח הנושאים של האתר).

ושוב, דרך צלחה

[שרית_אמיר*]

בהצלחה- וקצת טיפים מאמא שזורמת עם החינוך הביתי בכייף עצום .
לגבי המסגרת של המחוננים- בשביל לקבל אישור הילד צריך להיות רשום בבית ספר, ולכן אין בעיה שבתך תמשיך במסגרת של המחוננים.
יש לנוט כאן ילד בן 10 שמימי חייו לא היה בשום מסגרת.
כחלק מתהליך קבלת האישור נרשם לבית ספר, עבר מבחני מוחנננים ויום בשבוע מבקר בבית הספר למחוננים.
כך שבתחום הזה- אין בעיה.
חיי חברה- כאן יש עבודה (כך אני רואה זאת) תציצי באתר חפשי באזור מגוריך אילו מפגשים יש ,אתרי ילדים בני גיל ילדיך וצרי קשר.
לפעמים צריך לעזור להם ליצור קשרים.
בהצלחה בכל דרך שתבחרו

[נשימות_רכות*]

תודה לכולן. אני נהנית לשמוע "בהצלחה" מדי פעם, במקום כל ההערות הכעוסות של הוריי והוריי בעלי.

העברנו היום למעלה משעתיים בבניית מונפול של ארצות. חתכנו ריבוע בגודל של לוח המשחק האמיתי מקרטון ביצוע שעוד נשאר משנה שעברה, מעשיית תיבת נוח כחלק מלימודי התורה וסירטטנו מסלול מחולק למשבצות. במקום ערים כתבנו שמות של ארצות, ואת הקלפים קצת שינינו: קלפי סימן השאלה הפכו לקלפי טריוויה על הארצות הכתובות על הלוח. מי שטועה "מבזבז" תור אחד (הם החליטו לא לצייר כלא בלוח המשחק, ואני הסכמתי. זה המשחק שלהם וזו זכותם.), מי שצודק מתקדם, ובניית בית במדינה שעליה השאלה מוזלת ברבע. כאן המקום לומר, שהעברתי להם היום שיעור בשברים - הבן שמע איפשהו את המושג רבע ושליש, וכשחשבנו על הפרס של הקלפים הוא הציע את ההצעה הזו. אני התפלאתי בשקט, אבל הבת הגדולה שעוד לא מכירה את המונח שאלה מה זה. שאלתי אותו אם הוא רוצה להסביר לה, והוא הסמיק והתפתל ואמר שלא. נזכרתי שמישהי כתבה באחד הדפים שלימדה את ילדיה שברים בעזרת המחשה שלהם ע"י כוס, אז עשיתי כמוה (אני לא זוכרת מי זו, אבל אם היא קוראת פה, תודה על הרעיון!). הם גילו התלהבות והתעניינות, בעיקר הצעיר, ומילאו מים בכוס לפי הבקשות שלי או לפי רצונם, כשהם מכריזים קודם כל עד איפה הם רוצים למלא. אחר כך, הגדולה בקשה ממני להסביר לה איך מוצאים חמישית מעשר, וברגע שהצעיר הבין שמדברים על מספרים הוא קפץ ורצה לשמוע גם. הראיתי לה את התרגיל שצריך לעשות, והסברתי לה שאפשר או לצמצם בהתחלה את השבר, שזה יותר נוח לרוב, או לצמצם בסוף או להוציא שלמים (שניהם יודעים ששתיים נכנס חמש פעמים בעשר, ולכן 10/2 שווה ל - 5). כשהסברתי להם על שברים, עצרנו את בניית המונפול ונמשיך אותה אחר כך, שיהיה לנו חשק.
לפני רבע שעה, פחות או יותר, הבן שלי בדיוק הגיע אלי.
"אני רוצה להגיד את האמת, אמא. כשקראתי משהו, אני לא זוכר איפה, היה כתוב שם חצי ורבע, אבל לא ידעתי מה זה אומר והתביישתי להגיד שאני לא יודע כדי שאת והבכורה לא תחשבו שאני טיפש". כמובן שחיבקתי אותו ואמרתי לו שלא לדעת משהו זה לא אומר שהוא טיפש, ושהוא יכול לשאול מה שהוא רוצה ושהוא חכם מאוד ויכול לעשות הכל, אבל זה העלה לי זכרונות מבית הספר. נזכרתי איך התביישתי להצביע, איך כמעט פרצתי בבכי כשעניתי תשובה לא נכונה ואיך התלמידים צחקו על מי שטעה, ופתאום הרגשתי כל כך טוב שהם בבית איתי, לפחות לבינתיים, רחוקים מכל הלעג שיש בבתי הספר.

בינתיים, אנחנו לא לומדים באופן מסודר. כולנו צריכים קצת חופש, להשתחרר מהשיטות הממוסדות ולהשתחרר בכלל, ולגבי ההמשך אני עוד לא יודעת ומשתדלת לא לדאוג יותר מדי.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

בינתיים, אנחנו לא לומדים באופן מסודר. כולנו צריכים קצת חופש
כייף לכם. @}