המורה מתעמרת בי

שליחה על ידי לילי* » 02 מאי 2009, 20:32

אני לומדת יוגה אצל מורה.
המורה הזו היא אחת הטובות , אבל יש לה אגו מנופח וקטעים של כתה דלת.
נניח אני מתקשרת אליה לשאול אם אפשר להגיע ביום א' במקום יום ב'. היא תתלבט שעה ארוכה ותגיד שהיא צריכה לבדוק ותודיע לי רבע שעה לפני השיעור. למה? סתם, כי היא אוהבת את תחושת הכוח, שמתחננים ומתחנפים אליה.
עד כה השתלדתי להיות נטרלית .לא להשתתף בחבורת המתחנפים , לא להיות אנטי. לבוא, ללמוד ללכת.
לאחרונה זה נהיה לי יותר ויותר מסובך.
למשל בשיעור האחרון המורה אמרה לתלמידים חדשים:"הנה א' וב' הם התלמידים הותיקים ביותר והם ידגימו לכם את התרגיל"
בעודה אומרת היא הביטה בי ברשעות .
אני ותיקה מהם ומכירה היטב את התרגיל.

היא הופיעה כמה פעמים בטלוזיה עם תלמידים ולי לא קראה.

אני מנחשת שזה נוסע מכך שאני לא בחבר המתחנפים . יש קטעים שהיא עומדת ומתכננת עם אותם מתחנפים ללכת לסדנה מיוחדת או פעילות זו או אחרת ולי לא מציעים. לא שאני רוצה לבוא אבל הייתי מעדיפה שזה לא יהיה בזמן השיעור.
כל מני התנהגויות כאלו שעושות לי הרגשה פחות נעימה. ממה זה נובע אצלי? מה עושים עם זה? אין לי עם מי לדבר על הנושא, בטח שלא עם המורה וכי מה אומר לה? האופציה האחרת היא לעזוב. עד כה חשבתי שהיא מספיק טובה כדי שלא אעזוב, לאחרונה אני מתחילה לחשוב שזה סוחט ממני אנרגיות לא מתאימות. ואולי זו הזדמנות לגדול?

לילי זה באמת נשמע ממש לא נעים ומקטין..
כמה שנים את אצלה?
האם יש אצלך משהו שיכול לגרום לה לקנא בך? מתכוונת האם אתה יפה במיוחד ? מושכת במיוחד? אני סתם זורקת דברים
את אומרת שאת לא עוזבת בגלל שהיא טובה מאד בתחומה? אבל היא לא טובה לך אז זה לא שווה

תתעלמי. היא לא מתעמרת רק בך. אנחנו עברנו למורה אחרת, בסופו של דבר, שעבדה קודם אצל המורה שלך.

תשמעי... אני עומדת לכתוב משהו קצת נחרץ... כמו שזה נשמע ממה שכתבת, המורה הזאת היא לא טובה ולא כלום, יש אחרות טובות כמוה, ואין פה שום דבר שאת חייבת להתמודד איתו. פשוט לעזוב, למצוא מורה אחרת, וש{{}}היא תשתמש בזה כשיעור והזדמנות אם היא דוקא רוצה.
(סליחה, אבל היא נשמעת לי מעצבנת בצורה יוצאת מן הכלל).

שליחה על ידי קוראת* » 02 מאי 2009, 22:32

נורא מוזר שאת לא עוזבת את החוג הזה. מילא אם היית לומדת להיות מוסכניקית אצל מורה אנטיפת אבל מקצוען, אבל לסבול ממורה ליוגה ולהישאר?! מוזר ביותר. לא מבינה את ההתלבטות.

תשמעי... אני עומדת לכתוב משהו קצת נחרץ... כמו שזה נשמע ממה שכתבת, המורה הזאת היא לא טובה ולא כלום, יש אחרות טובות כמוה,

אני אישית באופן מוחלט מסכימה איתך. היא נחשבת טובה כי היא אנטומיסטית ברמה מאוד מאוד גבוהה והיא באמת טובה ביוגה. אבל רק בזה, כנראה.

היא מסתובבת עם האף בשמיים כי המון סלבס לקוחות שלה, היא מופיעה בטלויזיה והיא שם דבר ביוגה. בשעורים עצמם היא מתנהגת כמו ביצ' אמיתית, לאלו שאינם בחבר המתחנפים אליה או אינם סלבס (שגם להם לא חסר בהתחנפות) ולכן אנחנו (חברתי ואני) עזבנו לטובת מורה ליוגה אחרת, שעבדה בעבר אצל המורה המדוברת ולא נופלת ממנה מקצועית, בעלת יחס נעים ועדין לכל תלמיד. אני עוד לא ממש הספקתי לרוות מהמורה המדוברת, כי לא הייתי שם זמן רב, אבל חברתי היתה תלמידה שלה שנים לא מעטות והיה לה קשה לעזוב. כשאתה מתרגל למשהו, גם אם הוא רע, קשה לך לשבור את ההרגל.

האם יש אצלך משהו שיכול לגרום לה לקנא בך? מתכוונת האם אתה יפה במיוחד ? מושכת במיוחד?

לא חושבת שזה זה. חברתי ואני שתינו נראות טוב, אלא שחברתי בת 76 (נראית נפלא, מתפקדת נהדר, עושה יוגה כבר 23 שנה, מטופלת ע"י רפואה טבעית בלבד, תזונה מושלמת, רוקדת ריקודי בטן, באמת משהו..) והמורה הזו צעירה ממנה בלא מעט שנים, כך שאת מוטיב הקנאה אפשר להוריד מהפרק.

בקיצור, אני מבינה שקשה לך איתה. אני זוכרת את המרמור והתסכול שחברתי חשה בעקבות היחס של המורה ואת חוסר ההנאה מהמפגש איתה בשעורים (בלשון המעטה). יש חיים אחרים אחרי _. קשה לעזוב, אבל ברגע שהולכים לא מבינים מה עשינו שם. למה את צריכה להיות בהרגשה כזו? יוגה זה משהו נעים ומיטיב, אחוז מסוים מהיתרונות של היוגה הולך לאיבוד במחיצת יחס כזה. אם מותר לכתוב כאן את שם המורה שאנחנו עברנו אליה, אני אכתוב. זה אמנם בעיר אחרת ובאזור אחר, אך אנחנו עושות את הנסיעה וזה שווה.

נורא מוזר שאת לא עוזבת את החוג הזה. מילא אם היית לומדת להיות מוסכניקית אצל מורה אנטיפת אבל מקצוען, אבל לסבול ממורה ליוגה ולהישאר?! מוזר ביותר. לא מבינה את ההתלבטות.

אני לא רק שהייתי עוזבת (למרות שאני מזדהה מאוד עם הצורך להישאר במוכר גם הוא רע וכן מבינה מאוד את ההתלבטות) אלא שהייתי מודיעה את זה לגיברת החביבה רק בסוף שיעור ומוסיפה את הסיבה כפי שהיא, ולא נותנת פתח לדיאלוג.
לא משנה כמה היא טובה בתחומה ומוכרת, מורה שמשחקת בכוחניות, וצריכה חנופה תמידית חווה חוסר ביטחון בסיסי, לומר לה שהיא לא מספיק טובה/ משרה אווירה טובה/ שיש מקום טוב יותר - יגרום לה לחשוב קצת הרבה על ההתנהלות שלך מולה.

מצטרפת לשורה -
לעזוב, ויפה שעה אחת קודם.
לא נראה לי שיש צורך להסביר.

אחוז מסוים מהיתרונות של היוגה הולך לאיבוד במחיצת יחס כזה.
בלי להבין שום דבר ביוגה, גם אני חשבתי כך.
ממה זה נובע אצלי?
אולי ממורת רוח לנוכח יחס רע. תגובה נורמלית ובריאה לגמרי.

_תשמעי... אני עומדת לכתוב משהו קצת נחרץ... כמו שזה נשמע ממה שכתבת, המורה הזאת היא לא טובה ולא כלום, יש אחרות טובות כמוה, ואין פה שום דבר שאת חייבת להתמודד איתו. פשוט לעזוב, למצוא מורה אחרת, ושהיא תשתמש בזה כשיעור והזדמנות אם היא דוקא רוצה.
(סליחה, אבל היא נשמעת לי מעצבנת בצורה יוצאת מן הכלל)._
הי לילי,
תשמעי, לא התאפקתי וציטטתי את כל התגובה של אלטר אגו כי אני מזדהה עם כל מילה שלה.
בתור מורה ליוגה, אני יכולה לומר שהאופן שבו אני חווה את הוראת היוגה הוא הרבה מעבר להיותי אנטומיסטית ברמה מאוד מאוד גבוהה והיא באמת טובה ביוגה.
אין דבר כזה. זו לא היוגה. היוגה, כשמה כן היא, היא אוסף של המון המון דרכים וטכניקות שמלמדות את המתרגל, לחוש תחושה של אחדות ושלמות עם עצמו ועם העולם שסביבו, מתוך תחושה של שחרור בכל הרמות מכל מה שכובל אותו. זו הסיבה שצריך מורה בשבילה. מישהו שהלך בדרך הזו, שחווה בעצמו ברמה כזו או אחרת את תחושת השלמות הזו בעצמו ומתוך אהבת אנשים רוצה ויכול לקחת אחרים ברגישות, בעיקביות וב- אהבה בדרך הזו.
מישהו, שאוהב את התלמידים שלו כ"כ, כדי לראות אותם כשקשה להם, ללוות אותם מתוך אמפטיה והזדהות שכן גם הוא הלך בדרך הזו לפניהם.
אני ממש לא יודעת איך הייתי מחזיקה מעמד בבמקצוע הזה, אלמלא אהבתי את התלמידים שלי באמת ובתמים. כל אחד ואחד מהם. זה נכון, שלא את כולם אפשר לאהוב אותו הדבר, ויש תמיד תלמידים שיש איתם חיבור חזק, וכאלה שפחות, אבל האתגר שלי כמורה הוא לשים דגש על תלמידים שהחיבור איתם פחות מיידי, ולמצוא את המקום הזה שבו אני רואה אותם ממקום אמפטי, אוהב, מזדהה עם הקושי שלהם - זה אחד התפקידים שלי כמורה. תפקיד חשוב.
אני מצטערת על כך שאני משתמשת כ"כ הרבה פעמים במילה אהבה כאן, אני מרגישה צורך לעשות זאת, כי מהתאורים שנכתבו כאן נשמע שזה מרכיב שלא קיים כלל בלימוד היוגה שלך, ובלעדיו היוגה היא לא ממש יוגה אלא אוסף של תנוחות. וכשהן נעשות מתוך המון אגו ואינטריגות אין שום דרך לחוות את אותו שחרור פיסי שמלווה בשחרור נפשי ומנטלי שהוא מטרתה העיקרית של היוגה.
אחוז מסוים מהיתרונות של היוגה הולך לאיבוד במחיצת יחס כזה.
כן. הייתי אומרת 100%. ולצערי, יש המון אגו גם בתחום הזה שאחת ממטרותיו היא למתן את האגו.
אני לא רוצה שישתמע מדברי שאני מזלזלת בידע האנטומי שנדרש ממורה ליוגה כדי להיות מורה טוב, אבל זהו חלק בתוך העשיה היוגית, והוא בטל בשישים כאשר הוא חסר את שאר המרכיבים שלה.
ובכל מקרה, אדם צריך להכנס לשעור יוגה בתחושה שהוא בא למקום שרוצים בו בטובתו, שמלווים אותו בנחישות וברוך ולצאת משעור יוגה עם תחושת שחרור וניקיון פיסית, נפשית ומנטלית, ואם זה לא קורה, זה פשוט לא זה.

מסכימה ב-100% עם אלטר אגו והגבירה בחום. לעזוב.

לפעמים יש אנשים שפשוט צריך להתרחק מהם וזהו. גם זה שיעור טוב לחיים.

איך מורה ליוגה יכולה להיות 'טובה' אם היא מתנהגת ככה?
יוגה הרי זה משהו רוחני, לא רק לדעת לעשות תנוחות. (התנוחות הן רק אמצעי)
אם היא לא ממלאת את החלק הרוחני - אז איפה היוגה פה?

(לא שאני יודעת על המורה הספציפית הזו. אבל רק לפי מה שסיפרת...)

<כתבתי לפני שראיתי את דברי הגבירה בחום. נראה שאמרנו בערך אותו הדבר...>

שליחה על ידי לילי* » 08 מאי 2009, 15:27

מה שאני לא מבינה הוא איך הגעתי למצב כזה?
למה זימנתי את עצמי למצב הזה ומה אפשר לעשות כדי לגדול?
אתמול בשיעור אחת התלמידות התנפלה עלי בצעקות שלא ערכתי והעלתי ליוטיוב סרטון שצילמתי לפני שנתיים את המורה(העלאתי אותו לאתר הקורס בזמנו ומשום מה נמחק, בלי קשר אלי).
מה עונים על זה? איך מסבירים שההתנהגות הזו לא מקובלת עלי
אני מחפשת מקום אחר. אין פה בסביבה קורסים נוספים, אני בודקת גם יותר רחוק.

לילי יקרה.
אין הרבה מה לומר.
גם אני מנחשת מי המורה שלך ע"פ תאורייך. באמת חבל על כל מילה. נחוץ כאן מעשה. פשוט לעזוב. יש כ"כ הרבה מורים ליוגה. חלקם אפילו מורים מצויינים, רכים, מקצועיים שמבינים לעומק את מהותה של היוגה ומכבדים את הזכות שניתנה להם ללמד.
המורה שלך מנצלת לרעה את הכוח שיש בידיה ואת בטח אינך היחידה.
נאמר שכל אחד מקבל את המורה שמגיע לו, וכל מורה זוכה לקבל את התלמידים שראויים לו. ואם כך, לא נותר אלא לקוות שחבר מאמיניה ההולכים בדרכיה, ראויים בדיוק לשעור שאישה שכמוה מזמנת.
אם תרצי עזרה ספציפית למצוא מורה טוב באיזורך, מוזמנת ליצור איתי קשר ואשמח לעזור
שבת שלום בינתיים @}

_מה שאני לא מבינה הוא איך הגעתי למצב כזה?
למה זימנתי את עצמי למצב הזה ומה אפשר לעשות כדי לגדול?
אתמול בשיעור אחת התלמידות התנפלה עלי בצעקות שלא ערכתי והעלתי ליוטיוב סרטון שצילמתי לפני שנתיים את המורה(העלאתי אותו לאתר הקורס בזמנו ומשום מה נמחק, בלי קשר אלי).
מה עונים על זה?_
לילי נראה לי שאולי כאן "קבור הכלב"
את לא באמת זימנת את עצמך למצב כזה, ואין מקום לאשמה,זו אינה אשמתך, מה פתאום!
זה שאת מלאת אמון, תמימה, ועם כוונות טובות, לא בהכרח אמור להתפרש על ידי הסביבה כחולשה,
ובטח לא כקורבנות, תלוי מי המפרש! והעולם מלא כוחנות וגסות רוח,
ונראה לי שאנשים רגישים פשוט צריכים לשמור על עצמם טוב יותר ולא להניח (כמוני), שכל העולם דבש
(למרות שזה הרבה יותר כיף )
אז תמצאי לך מורה שראויה לך ולהתמסרות המלאה שלך לעניין (ולא לפולחן האישיות של מורתך הנוכחית)
וסביר להניח שתלמדי ממנה עוד דברים שלא למדת פה, אולי בתור התחלה מה עושים עם האגו ?!
קצת בודהיזם,...משהו כזה,ויש מורים ראויים, בהצלחה

קצת בודהיזם,...משהו כזה,ויש מורים ראויים, בהצלחה
זה לא שעד הבודהיזם הגיע, לא היה עיסוק במיתון האגו. בל נשכח שהיוגה צמחה ועודנה שייכת למסורת ההינדואיזם והבודהיזם התפתחו ופרשו מתוכה.
בסופו של דבר כולם מובילים אל אותו המקום, בדרכים שונות.
מעבר לזה מסכימה כמובן עם עשב השדה, ואף חושבת שבדיעבד אכן תוכלי לראות איך הסיטואציה הנוכחית מזמנת לך דלת לגדילה, שלא היית ממהרת לפתוח, אם המצב לא היה דוחק בך למצוא בעצמך כוחות ואומץ.

_מה שאני לא מבינה הוא איך הגעתי למצב כזה?
למה זימנתי את עצמי למצב הזה ומה אפשר לעשות כדי לגדול?_
שאלות רציניות באמת .
בדרך כלל "מגיעים למצב כזה" בעקבות צורך פנימי להתמודד עם התכנים שהמצב מעלה .
נעזוב לרגע את האופי הקשה של המורה .
כדאי לך לבדוק עם עצמך מה משך אותך אליה ומה השאיר אותך שם ?
בסה"כ את ותיקה שם כלומר משהו שם ענה על דפוסים שהיו מקובלים עליך או אפילו גרמו לך סיפוק.

תבדקי באיזה אופן הקשר הזה איתה דומה לקשרים משמעותיים אחרים שהיו לך בחיים . ייתכן שבדיוק גדלת עכשיו ואת מוכנה לברור מה מתאים לך , מוכנה להתעמת עם רגשות שליליים שקשורים ליחסים עם 'סמכות' אולי ?

בל נשכח שהיוגה צמחה ועודנה שייכת למסורת, ההינדואיזם והבודהיזם התפתחו ופרשו מתוכה.
כן גבירתי, כמובן(-:תודה על הדיוק, בגלל זה כתבתי בכללי "משהו כזה",
(צבע צנוע חום,(-:, מזכיר לי את עגנון)
והמחכימון כאן אומר שכולם זקוקים לחיבוק,אז לילי קבלי

מסכימה עם חוה ש
_מה שאני לא מבינה הוא איך הגעתי למצב כזה?
למה זימנתי את עצמי למצב הזה ומה אפשר לעשות כדי לגדול?
שאלות רציניות באמת ._,אכן אלה שאלות שתמיד רלוונטיות,אם מצליחים להשאר נקיים
מאשמה (וחברים שלה,של האשמה) , ובמקום לוקחים את הזכות הבסיסית לבחור (אחריות)
ועוד מחכימון רלוונטי: החסרונות הם היתרונות

מי המורה הזאת? פרסמי את שמה! שאחרים ידעו למען יראו.
נארגן חרם צרכנים!!

מה שאני לא מבינה הוא איך הגעתי למצב כזה?
די ברור מהרקע שמסרת:
כי זה שיעור היוגה שקיים לידך, ושמעת המלצות שהיא מורה טובה? כאילו, דא?
בגלל היתרונות, הגעת.
לא היה ברור לך אם החסרונות מספיקים בשביל להישאר.
למדת פעם בבית ספר? נגיד, 12 שנה כזה כאילו כזה?
זה לימד אותך להישאר במקום שרע לך בו ומתייחסים אלייך נורא, אבל "צריך". ולא משנה אם עשו את זה לך או רק לכל מי שסביבך. בצבא היית? אותו כנ"ל. אז מה את מתפלאת כל כך?
בחברה שלנו, היוצא דופן והמעורר סימני שאלה הם דווקא אותם אנשים, שכשרע להם, פשוט קמים ויוצאים.
וואו, לאלה אני מצדיעה.

כמעט אני רוצה להגיד לך (זה מה שעלה לי משם הדף, לפני שנכנסתי):
קחי את עצמך לחינוך ביתי! אין סיבה להישאר בכיתה שרע לך בה! (-:

_כן גבירתי, כמובןתודה על הדיוק, בגלל זה כתבתי בכללי "משהו כזה",
(צבע צנוע חום,, מזכיר לי את עגנון)_ (-:
ואללה... לא חשבתי על זה, אבל עכשיו כשאני חושבת על עגנון, יש לי גם צבע חום ב'ז שכזה מול העיניים (-: (וסליחה על הסטיה מהנושא)
מה שאני לא מבינה הוא איך הגעתי למצב כזה?
ואני חוששת שגם אני מסכימה עם בשמת לגבי העניין הזה, שלפעמים אנחנו נוטים להישאר במקום הרע רק בגלל שהוא מוכר ונוח. רק בגלל ששינוי הוא אולי הדבר שמפחיד אותנו יותר מכל, למרות שהוא חל עלינו כל רגע.
אף על פי שקשה לי לדמיין מצב שבו מישהו הולך לשיעור יוגה בהרגשה חמוצה ולא נהנה. היוגה דורשת כוחות נפש וריכוז ואולי בגלל שאותי אישית היוגה הצילה והפכה למקצוע שלי שאליו אני יוצאת בשליחות ובחרדת קודש כל יום, אני לא מצליחה לעכל מצב כזה שבו מתקיימים יחסים כאלה בין מורה ליוגה לתלמיד.
בכל מקרה אני מקווה שבימים אלה נפתח הפתח לשינוי והלוואי לחוויית יוגה טובה בקרוב @}

שליחה על ידי סל''י* » 09 מאי 2009, 22:12

המחשבה שלי קצת שונה ממה שנאמר פה, אבל אני לא יודעת אם זה מתאים לך.
לברוח תמיד אפשר. אני הייתי מנסה להתפתח פה, לקחת את השיעור הזה (תרתעי משמע..). מקסימום תמיד תוכלי לעזוב. אם היה מדובר במשהו מאוד משמעותי בחיים שאת סובלת בו אז ברור שלא היה טעם להישאר, אבל היות ומדובר בחלק בחיים שהוא לא נמצא (תקני אותי אם אני טועה) במשהו בסיסי, מהותי, אלא חשוב, אבל טיפל'ה יותר רחוק מצורך קיומי אז כדאי לך לדעתי לשקול את זה. קשה לפתוח את הלב לדחייה. המקום הטבעי זה - את מקבלת ממנה דחייה, נסגרת, מתרחקת. המקום הקשה זה להיות שהיא כמובן את, מה שנקרא "על מקומך" בנוכחותה, הכוונה בלי שהיא "תפריע לך", ובשלב אח"כ אולי אפילו להיות בהתקרבות שהיא כמובן לא מתחנפת אלא מהותית. אולי זה נשמע גבוה, מה שכתבתי פה אבל מה שיותר חשוב בעיני זאת ההתכוונות שלך.
אהה כמובן שלא המצאתי כלום, תובנות בעקבות לימודי ימימה שלי.
בהצלחה בכל מקרה.

המקום הטבעי זה - את מקבלת ממנה דחייה, נסגרת, מתרחקת. המקום הקשה זה להיות שהיא כמובן את, מה שנקרא "על מקומך" בנוכחותה, הכוונה בלי שהיא "תפריע לך", ובשלב אח"כ אולי אפילו להיות בהתקרבות שהיא כמובן לא מתחנפת אלא מהותית.
זו מחשבה יפה. רק שלדעתי, יש לנו בחיינו כ"כ הרבה הזדמנויות לעמוד מול דחיה שאין לנו ברירה אלא להתמודד איתה. דווקא שעור יוגה שאמור ללוות את חייך, להיות המסגרת שמחזקת, מרוממת, משקמת... דווקא שם, חבל למצוא את עצמך מוקטנת. יש כ"כ הרבה אחרים מקומות ליישם בהן את התובנה החכמה הזאת.
@}

למה זימנתי את עצמי למצב הזה ומה אפשר לעשות כדי לגדול?
אולי השיעור שזימנת פה לעצמך הוא: איך לקום וללכת כשרע לך? מניסיון, וכמו שבשמת כותבת, זה בכלל לא פשוט ולא מובן מאליו. חתיכת שיעור, זה. גם חשוב.
מה עונים על זה? איך מסבירים שההתנהגות הזו לא מקובלת עלי אני לא יודעת להגיד איך בדיוק או מה בדיוק עושים, אבל אני בטוחה שזה מתחיל בלדעת ולהרגיש בצורה ברורה מאד שזה אכן לא מקובל עליך ושככה לא מתייחסים אליך נקודה.
הלך רוח כנוע

איך מסבירים שההתנהגות הזו לא מקובלת עלי
נראה לי שללכת ממקום שרע בו באופן עקבי - זו בדיוק ההצהרה הברורה ש-שההתנהגות הזו לא מקובלת עלי.

לצערי, אני הרבה פעמים מתקשה ללכת ממקומות שרע לי בהם (במיוחד בקשרים עם אנשים) - מתוך כל מיני סיבות, למשל - מחשבה שיש לי מה ללמוד שם, או מתוך תקווה שאני אשתנה, או שמשהו שם ישתנה, או מתוך פחד להתחיל לחפש משהו אחר, או מתוך פחד שלא אמצא במקום אחר משהו יותר טוב.

לא משנה מה בדיוק הסיבה - השורה התחתונה היא שכנראה לא מספיק ברור לי ש'אליי ככה לא מתנהגים !'.
לכן אני מאפשרת את זה.

בגלל זה אני חושבת שזה טוב שאת שואלת את עצמך למה זימנתי את עצמי למצב הזה ומה אפשר לעשות כדי לגדול?
כי אם זה קורה כנראה שאת מאפשרת את זה.
האם אינך בטוחה שמגיע לך יותר?
האם את נותנת קצת לגיטימציה להתנהלות העניינים? חושבת שאולי זה 'חלק מהחיים'?

הסתכלות כזאת למשל - מאפשרת את זה.

אולי תבדקי אם את רוצה להפסיק לאפשר את זה.
אם תוכלי להגיד 'לא מקובל עליי בשום פנים ואופן ובשום מקרה'.

ואז מתוך המקום הזה בטח תעשי את הדבר הנכון לך.

באופן טבעי

באופן טבעי