האם צריך להיות שלמים ללידת בית

[אשה*]

לידה שניה בבית. אני בשבוע מתקדם ופתאום אני מרגישה שיש לי הרהורים לא סגורים.
האם זה טבעי לחוש פחד לפני לידת בית?
האם זה סימן שלא מתאימה לי לידת בית?
איך יודעים?

[אומה_לי*]

אני לא יודעת איך יודעים.
אני כן יודעת שגם אם את מתאימה ללידת בית טבעי שיהיו לך פחדים,
חששות ובכלל שיהיו הצפות של רגשות לפני הלידה.
לי לא היה כל ספק לפני לידת הבכור שלי , בבית.
לפני הלידת בית השנייה היו לי המון פחדים ,
עשיתי המון " עבודה" להוציא את הפחדים וחוסר הבטחון שלי,
עבדתי עם המיילדת שלי כמה שבועות,
זה עבד! ילדתי בבית. לידה מעצימה, מדהימה.
אני ממליצה להוציא את זה , לראות מאיפה זה מגיע,
איפה זה נוגע בעצב חשוף,
לידה פשוטה ומעצימה לך.

[יעלי_לה]

שלמות עם רעיון לידת הבית

[ההולכת_בדרכים*]

לא בטוחה לגבי לידה שניה בבית

[אשה*]

תודה על ההפניות
עדיין אני לא בטוחה מה לעשות והאם כל הנשים מגיעות שלמות לגמרי בלי שום פחד ללידת בית?

[מיכל_בר*]

אני בלידה הראשונה תכננתי ללדת בבית-חולים, וסיור שיווקי במחלקת יולדות ובצינוקיה גרם לי לשנות את דעתי. החלטתי לאחר התלבטויות רבות ללדת בצימר.
הפעם (דהיינו - בשבועיים הקרובים!) אין לי שום התלבטות. אני יולדת בבית.
חששות יש מהלידה עצמה, ללא קשר לכך שזה יהיה בבית.

[רוקדת_לאור_ירח*]

צריך להיות שלמים וצריך אנרגיה תומכת.
הייתי היום אצל חברה שנכחה בחלק הביתי של הלידה שלי, לפני שעברתי לבית חולים. לא העלינו את הנושא המון המון זמן אבל איכשהו כן העלינו אותו היום. את הלידה האחרונה שלה היא ילדה בבית כך שדיברה מניסיון. היא דיברה על הצטברות של דברים שגרמו לזה שהלידה שלי לא יכלה להצליח בבית. כמובן היום אנחנו יודעים את אופיה הנחרץ וההחלטי של בתי שגם הוא היה חלק מההצטברויות, אבל בהחלט היה את העניין ש: מצד אחד אני בלידה ראשונה ולא יודעת לקראת מה אני הולכת (שהיא טוענת שבלידה שניה הייתי צולחת בקלות), שהמלווים שלי היו גורם מפריע או לא תומך בכל מיני רמות (לחלק מהדברים שהיא תיארה לא הייתי מודעת לחלק מאד כן ואכן אין לי ספק שהמלוים שלי הפריעו לי בכל מיני רמות למרות שלא התכוונו) והעובדה שהמיילדת היתה לא מספיק מנוסה כדי להמודד עם כל הנ"ל, שאולי אם המלוים היו תומכים או המיילדת היתה מנוסה יותר ויודעת כיצד להתמודד איתם, הכל היה קל יותר.החברה שאיתה דיברתי באה במהלך הזמן שהייתי בבית לסייע לי בדיקור. מיילדת מנוסה יותר היתה מנצלת את כישוריה ומכוונת אותה מבר ללעזור לי שהצירים לא יכאבו, אבל לה אין ידע במיילדות ולכן לא ידעה איך לקדם.

יש עוד פרטים, אבל הלאיתי די.
מה שאני אומרת הוא שצריך חוזק פנימי לגבי ההחלטה ותמיכה אמיתית מבחוץ, תהיה מהמיילדת או מהמלוים.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

צריך להיות שלמים וצריך אנרגיה תומכת
כל מילה של רוקדת. לי היתה לידה דומה מאוד לתיאור שלה (עם מיילדת מנוסה, מה שלא עזר). אבל היו שם גם צרות רבות שאופייניות כנראה ללידה ראשונה. כמו למשל, שלמרות כל ההכנות לא היה לי מושג מה זו לידה ואיך דבר כזה יכול לקרות לי. בלידה שנייה הפוקוס כנראה אחר.

[סירופ_מייפל*]

מה שאני אומרת הוא שצריך חוזק פנימי לגבי ההחלטה ותמיכה אמיתית מבחוץ, תהיה מהמיילדת או מהמלוים
מאוד מסכימה עם מה שהרוקדת כתבה.
אצלי בלידה הראשונה לא הייתה שאלה. ליוותה אותי מיילדת מדהימה, בטורונטו, שאיך שאמרתי לידת בית, כל כך התלהבה וכל היחס שלה הבהיר לי שהיא זו שאני רוצה שתהיה שם.
בסוף ילדתי בארץ עם צוות שלא התאים לי.
אני זוכרת ממש כשהבן שלי יצא שאמרתי לעצמי שזה היה הדבר הכי כואב שיכול לקרות לי ואין לי מושג איך אעשה את זה שוב.
בגלל זה אני מחליפה הפעם צוות, שיתאים יותר לי. ואנסה להיפגש כמה שיותר פעמים עם המיילדת לפני לידה.
בלידה הראשונה הרגשתי שהצוות בכלל לא איתי. שאני לא יכולה לשאול, להתימך...

עוד דבר הוא שאצלי אני באמת פוחדת ללדת בבית חולים. כל הגוף שלי מסרב למחשבה הזו. כך שזה מאוד עוזר. הגוף ממש צועק לי שאני לא יכולה אחרת.
אני פוחדת כל כך לא להיות בימטבי (עירנית, לא משותקת) כשהתינוקת יוצאת, שיקחו אותה, ירחצו אותה, זריקות, בידוד....
אני מרגישה שיותר מפחיד בבית חולים.
אחותי ילדה לפני כמה חודשים בבית חולים. עם אפידורל. לידה קלה, עם חתך, כמובן. היא ממש לא התמודדה עם הצירים כבר מההתחלה. היא גם לא הכינה את עצמה לכך במהלך ההריון בשום צורה, (קריאה, קורס, לקחת דולה...). הייתה לה לידה שהתאימה לה מאוד, כמעט ללא כאב. היא הייתה מרוצה מהמיילדת והכל. חוסר הכאב הפיזי שלה גרם לי לחשוב פעמיים על לידת בית.
אח"כ התחילו בעיות, אין מקום בחדרי ביות.... היא הייתה מתוסכלת מאוד!
כך שאני כן מגיעה ללידה השניה עם פחד. אך שאני אומרת בקול רם, לידת בית ולידה בבית חולים אני מרגישה בפופיק הבדל עצום.

אני חושבת שכבר כתבתי על חלום שהיה לי באחד הדפים שמצויינים למעלה. אחפש רגע... הינה
_לפני כמה שבועות היה לי סיוט נוראי. חלמתי שביום של התאריך המשוער אני הולכת לבית חולים, בלי שום סימן שהלידה מקרבת. אני שוכבת על המיטה שם ונרדמת. בשתיים בלילה (בחלום) אני מתעוררת בצעקה גדולה ומבינה שזה היה ציר גדול וכואב. תוך 4 שעות התינוק עלי. אין לי מושג מה קרה ב4 השעות האלו, אני יודעת שנתנו לי אפידורל אבל לא זוכרת כלום. אני צורחת על בעלי איך הוא נתן לזה לקרות ומתחננת שיספר לי כל פרט מהזמן האבוד. אני מתעוררת בבכי בתחושה חזקה שלקחו, שדדו ממני את הלידה שלי.
זה היה ממש חלום קשה, הוא הבהיר לי חד משמעית שאין סיכוי שאלד בבית חולים._

כך שאצלי זה עיניין של איפה יותר מפחיד. מפחיד לכתוב את זה ככה. זה גם מאוד מופשט. אבל כן, המחשבה הזו קיימת.

מרגיעון: החסרונות הם היתרונות.
זה באמת נכון. אולי תערכי רשימה של הדברים שטובים ופחות טובים בכל מקום ותראי לאן הלב נוטה? אולי תגידי אותם בקול רם? זה גם קצת משחרר פחד. (אצלי לפחות, אני שמה לב שדברים שמפחידים אותי או שאי לא רוצה לחשוב עליהם כאילו נעלמים לי מהפה. אני יכולה לכתוב אותם ומעדיפה לא להגיד אותם. כשאני כבר אומרת ה"שד" יוצא וכבר לא כזה נורא.)

[חוט_השני*]

הידיעה שתמיד אפשר לעבור לבי"ח לא עוזרת?

[רוקדת_לאור_ירח*]

עוד דבר הוא שאצלי אני באמת פוחדת ללדת בבית חולים
גם אני מאד פחדתי מבית חולים. הסוף היה שנאלצתי להתמודד עם הפחדים שלי, כי אני מאמינה שלידה תופס אותך במקומות הכי חשופים. אצלי זו דווקא היתה חווייה מעצימה, לראות שגם שם אני לא מאבדת את עצמי ואת הבעלות על הגוף שלי למרות שהיו רופאים שדיברו לידי כאילו אני לא קיימת (אבל מיילדות מופלאות). ראיתי שאני יכולה להיות אסרטיבית בבית חולים יותר מאשר בבית אפילו.
בעיני זה עניין של מה מעסיק אותך. אם את רוצה ללדת בבית, כנראה שתלדי בבית. אם את עסוקה בלפחד מבית חולים, כנראה שתצטרכי להתעמת עם הפחד הזה, זו לפחות היתה החוויה שלי כאמור.
לכן אני חושבת שבאמת צריך להיות שלמים, לא רק ברמת המלווים והמיילדת, גם ברמת המודע ותת מודע ולעבד את החששות כמה שיותר לפני כן. אני קצת נמנעתי מלעבד את החששות, לדעתי מכיון שהפחדים שהיו לי הם כאילו הפוכים מהמקובל, כאילו הרבה יותר סביר לפחד מלידת בית ואז מתעסקים עם זה ופותרים, אבל מה אם זה הפוך? אזמסתבר שגם אז צריך לפתור את הפחדים איכשהו כי אחרת הם יצוצו.

[נעמי_בן_שיטרית*]

בעיני זה עניין של מה מעסיק אותך. אם את רוצה ללדת בבית, כנראה שתלדי בבית. אם את עסוקה בלפחד מבית חולים, כנראה שתצטרכי להתעמת עם הפחד הזה, זו לפחות היתה החוויה שלי כאמור.

כל כך נכון גם לגבי. בלידה הראשונה הייתי כל כך עסוקה בפחד מבית החולים ובסופו של דבר מצאתי את עצמי נוסעת ללדת שם. זה היה סיוט והתגשמות כל הפחדים שלי. מכיוון שהכרתי את הפחדים שלי יכולתי להבין בזמן אמת מה קורה לי בכל רגע (לעומת הצוות שעשה את כל הטעויות האפשרויות)
החוויה העוצמתית הזאת של מה לא הביאה אותי לשלמות עם מה כן , לידת בית.
בלידה השנייה לא הייתי שלמה עם הרעיון של להביא מיילדת הביתה וכמובן שהבנתי בסוף שזאת היתה טעות. שוב פעם ההתנסות במה לא הביאה אותי לשלמות עם מה כן: לידת בית ללא מיילדת.

[רוקדת_לאור_ירח*]

את כל כך חכמה רוקדת לאור ירח
תודה