דיבור תינוקי

[פולי*]

לא מצאתי דף בנושא. מקווה שזה בסדר לפתוח דף.
אני די חדשה פה. אמא טריה בת חודשיים וחצי.

איך לדבר לתינוק?
כמובן שכל אחד מדבר איך שהוא מרגיש שנכון. אני מניחה גם שאנחנו באופן טבעי מושפעים מהאופן בו ההורים שלנו דברו אלינו.
טון:
אני שמעתי ורואה בפועל שתנוקות אוהבים קול גבוה. אני מוצאת את עצמי משמיעה קולות "חמודים" אבל רוב הזמן מדברת לתנוקת רגיל.
אוצר מילים:
אמי טוענת שכדאי לא להמציא מילים ילדותיות ועדיף ללמד את המילה האמיתית המתאימה לעולם המבוגרים ולא ליצור שפת תינוקות , כמו : חתולי.
חזרה על מילים:
חמתי חוזרת על מילים ושואלת את התנוקת שאלות שאין עליהן תשובה (וגם אם היתה היא לא יכולה לענות)
"מה? מה? מה?" " וכדו'... (מלווה בבהיה מקרוב)
בהגייה:
שמתי לב שחמתי מעוותת מילים. למשל- במקום שין היא מבטאת סין: "סלום"
הגבתי בתהיה אם זה נכון ולא עלול לפגוע בהתפתחות המילולית,
גיסתי אמרה שהיא שמעה שזה טוב לדבר דבור תינוקי.
(יצוין כי לחמתי, גיסתי ולגיסי בעיות בדבור ועיוות בהגיה של ש' וז'בעיקר.)
בעלי נוטה לאמץ את גישת אימו ואחותו.

אני מודעת לכך שלאם יש השפעה מכרעת ולא צריך להלחץ מהאופן בו הסביבה מתיחסת וכי זה לא בשליטתי ...
אני לא הכרתי צורת דבור כזו כשאחי הקטנים גדלו ודי הופתעתי מההתנהגות.
לי נראה שלדבר רגיל "יותר עדיף..."
ובכל מקרה רציתי לשמוע מה אתם חושבים. להשתמש באוצר מילים ילדותי שאנחנו המבוגרים ממציאים? לעשות קולות? להעלות טונים? לעוות מילים כדי סיהיה (שיהיה) חמוד?
עד כמה זה פוגע/ טוב?

[פלוני_אלמונית*]

לי נראה שיש לך בעיות עם חמותך...

[דניאלה*]

אני מודעת לכך שלאם יש השפעה מכרעת ולא צריך להלחץ מהאופן בו הסביבה מתיחסת וכי זה לא בשליטתי ...
גם אני חושבת. ומעבר לכך - תני לאחרים לפתח את מערכת היחסים שלהם עם הילדה
(כל עוד זה לא פוגע בכל מיני עקרונות שנורא חשובים לך וכו'). אני מנסה לא להתערב באיך שבעלי וחמותי ואמא שלי מדברים לבת שלי. זה בינם לבינה. אני כמובן סומכת עליהם שלא יפגעו בה, מילולית או אחרת, וזה חשוב.
אני דיברתי איך שהיה לי הכי אינטואיטיבי -
כשהחמידות השתלטה עליי ולא יכולתי יותר - הייתי מתפרצת ברצף ג'יבריש של קולות גבוהים ופוצי מוצי מביך. ככה סתם "ביומיום" דיברתי אליה רגיל, כמו לאדם נוסף שאיתי בחדר.
וגם שרתי לה הרבה. וגם שתקתי. הכל לפי איך שהרגיש באותו רגע.
עכשיו היא קצת יותר גדולה ומדברת, אבל ניסיתי מההתחלה ואני עדיין משתדלת כשאני מדברת "רגיל" לדבר בשפה טובה ועשירה (משתדלת לעשות את זה גם בלי קשר אליה).
הבנזוג טען בתוקף שאסור לשבש מילים ולחזור על שיבושים.
ניסינו לעמוד בגזרה, אבל יש כמה שיבושים שהם כל כך חמודים שפשוט נכנסו לז'רגון המשפחתי.

[גברת_פלפלת*]

אני מדברת לתינוק שלי רגיל, ולפעמים שבא לי אני מקשקשת איתו בשפה שלו, חוזרת על הצלילים שהוא משמיע וגם נותנת לו רעיונות לצלילים חדשים... להגיד סלום במקום שלום נשמע לי לא לעניין, כי כך הילד קולט את הצלילים וכך הוא ידבר. כמובן שאם חמותך לא איתכם כל היום (ואני מקווה עבורך שזה לא המצב) אז זה לא באמת משנה.

[פלוני_אלמונית*]

לא נראה לי שיש בעיה עם דיבור תינוקי או דיבור רגיל כל עוד זה מגוון לא רק תינוקי ולא רק רגיל, והכי חשוב שיהיה כיף, זורם לא להלחץ שצריך לדבר 'נכון' לתינוק, אין דבר כזה.

שאלה שמתאימה לשם הדף שונה ממה שדובר עד עכשיו ( מקווה שבסדר):
ביתי בת שלוש ותשעה חודשים מדברת שוטף וברור מגיל שנה וחצי בערך. מזה כחצי שנה היא הרבה מדברת בתינוקיות, מעוותת מילים וכדומה (בכוונה, לא שהיא לא יודעת להגיד) זה התחיל כשאחיה היה בן כמה חודשים, אבל זה לא חיקוי כי הוא עכשיו בן שנה ושלושה מתחיל להגיד מילים בודדדות.
הדיבור התינוקי שלה מאד מציק לי כי באמת היא מדברת ברור ומקסים מגיל מאד צעיר. לא יודעת איך לפתור את זה (אם)
אולי זה קשור גם למוצץ שהיא אוהבת הרבה להיות איתו בבית.(וגם זה כבר משגע אותי ומתקשה להפסיק)
אשמח לעצות וכו'

[אום_אל_קיצקיצ*]

הדיבור התינוקי שלה מאד מציק לי כי באמת היא מדברת ברור ומקסים מגיל מאד צעיר. לא יודעת איך לפתור את זה (אם)
רק רוצה לספר כקוריוז לך וגם לשואלת הקודמת שכשאחי נולד (הייתי בת תשע) מרוב שדיברתי איתו בצורה תינוקית (סלום במקום שלום כמו בדוגמא) זה נדבק אליי ולא השתחרר גם כשדיברתי עם אנשים אחרים. בסוף שלחו אותי לקלינאית תקשורת שתעשה לי reset. לא בטוחה שזה לא היה נפתר מעצמו.
השאלה אם יש לנו זכות להתערב במשהו פרטי של הילד כי הוא מציק לנו מטעמים שלא קשורים לילד (למשל אגו). אולי את יכולה לשאול אותה למה היא מדברת ככה ולפי התשובה לחפש (אולי ביחד) רעיונות לתחליפים.

בקשר לשאלה שפתחה את הדף, הדיבור התינוקי יוצא לנו כל כך בטבעיות מעצמו וצריך ממש להתאמץ כדי להימנע ממנו, שכנראה הוא נכון ומובנה במין האנושי. זה חולף מעצמו, גם המילים המצחיקות מתחלפות באחרות ורק השפה התקנית נשארת כך שאל חשש. חשוב גם לדבר בשפה התקנית! כשהקטנה שלנו נולדה היתה לנו מין בדיחה כזאת בינינו לקרוא לכל דבר "דוד": דוד ציצי, דוד מובייל, דוד סבא. פחדתי שגם הילדה תדבר ככה. לאט לאט זה דעך לנו מעצמו והשאיר אולי רק מאובנים קטנים פה ושם. מיותר לציין שהילדה לא משתמשת המילה הזאת.

[קלמנ_טינה*]

כשנהפכתי לאמא מיד עטו עלי כמה חברות והשביעו אותי שאדבר עם בתי רק בדיבור מבוגר ותקני כדי לחנך אותה היטב. אבל התברר שאני פשוט לא יכולה. אז אני מדברת איתה במשך היום סתם כך (אולי כדי לא לצאת מדעתי?), וגם שותקת, וגם קוראת לה באלף שמות חיבה ג'יברישיים לחלוטין, בטון הידוע לשמצה.

שמעתי על מחקר שבדק את העניין הזה, והתברר בו שבתרבויות רבות ושונות מדברים עם תינוקות בג'יבריש. אולי זה בגלל שאנחנו נוטים לחקות את מי שזוכה להכי הרבה אהדה בחדר?

ויש לי חברה שעד היום מדברת עם בנה בן ה-11 בדיבור תינוקי מפעם לפעם, והם נהנים מזה מאוד. מיותר לציין שהוא מתבטא נפלא בעל פה, בשפה עשירה ונטולת שיבושים.

[סוסת_פרא*]

אני כמעט בטוחה שהיה פעם דף שעסק בנושא הזה. (אולי זה היה מעורבב עם נושא אחר).

בכל אופן, לי נראה שהדיבור התינוקי של מבוגרים נובע בהרבה גם מהצורך שלהם עצמם לדבר בדיבור כזה.
זה מאפשר לנו לרגע להיות גם ילדים.
כמו הכיף לעלות על המתקנים בלונה פארק כשיש איתנו ילדים כ'תירוץ'.

לכן, למרות שאני חושבת שצריך לדבר עם ילד בגובה העיניים, נראה לי שכשעולה הצורך לדבר תינוקי - זה בסדר. גם לנו מותר להתיילד !

חוצמזה, די מתיישב לי מה שנכתב כאן שבכל מיני תרבויות נוהגים לדבר עם ילדים בג'יבריש.
סה"כ ג'יבריש זו שפה מאוד כיפית, ולתחושתי גם מרפאת.
נראה לי שגם מבוגרים זקוקים לה לפעמים.

אני מאוד אוהבת להגיב לתינוקות מג'ברשים בשפה שלהם. ולפעמים ממש מתפתח בינינו דיאלוג שלם בג'יבריש.
משהו בזה מרגיש לי נכון.

מה שכן, לא נראה לי שכל הדיבור עם תינוקות ופעוטות צריך להתבסס על דיבור תינוקי.
צריך גם לדעת לדבר אל הילד כאל איש לכל דבר.

אז מה המינון? זה אני לא יודעת.

[טרה_רוסה*]

מצאתי את הדף ראשית הדיבור