סיפור לידה של הגר

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים}

[עינת_טל*]

אני כותבת ממרחק של 3+ שנים.
עכשיו בהריון נוסף,ומרגישה צורך לספר כאן על הלידה של הגר,גם כאמצעי שיעזור לי להמשיך הלאה ,לחוויה חדשה,אחרת.
כמה עוצמה היתה בלידה הזאת עבורי,יעידו דמעות התרגשות שמבצבצות כל פעם שאני נזכרת בה,אילו רגעים גדולים אלו,כמה עבודת הכנה...
היתה מחשבה על לידת בית ,אך לאחר בדיקת חדרי הלידה הטבעית בבית חולים "מאיר",החלטנו שאלד שם,ובעיקבות החוויה הטובה ביותר אני מתכננת להגיע מחו"ל ע"מ ללדת שם שוב.
היה לי ברור שאלד לידה טבעית ללא אפידורל.הכנתי את עצמי לכאב :דברתי על זה עם אישי המון,קראתי ספורי לידה,והסכמתי ביני לבין עצמי שאם ישחק מזלי ולא יהיה מצב מצוקה ,אלד "בלי".
הגעתי לתחילת השבוע ה -42,לחוצה מזירוז.שבועיים לפני היינו אצל דולה וקבלנו במשך 3 שעות מרוכזות טיפים קטנים.התחלתי לאחר מכן לעשות לעצמי עיסויי פרינאום ,לשבת על אדים בניחוח רוזמרין,והכנתי את כל העזרים ללידה - היה שם ארניקה,רסקיו,דבש,כסא נמוך מפלסטיק.
יום לפני תחילת הצירים בכיתי המון.כ"כ חרדתי מאפשרות שאגיע לזירוז ו-"הכל ייהרס לי "...
הבכי כנראה עזר.
הצירים התחילו ונמשכו 24 שעות.מהלילה ועד ללילה שלמחרת.חשבתי-ממ...אם זה כך,אוכל לשרוד את הלידה בקלי קלות.כשהם הפכו לתכופים יותר כל 5 דקות,קצת יותר כאב,והחלטתי שנוסעים.
היה לנו מזל עם אוטו של חבר שבדיוק נסע לחו"ל והשאיר לנו את המפתחות,אחרת היינו נוסעים במונית.היה לנו רק טוסטוס שלכל הדעות לא מאפשר נסיעה מת"א לכ"ס.
התרגשנו לקראת המפגש עם בית החולים.בעליה לחדר היולדות כבר עצרתי בצירים כי כאב.
כאן ,בקבלה היה החלק היחיד הלא נעים בכל המסע,חלק שנמשך 45 דקות למיטב זכרוני. הייתי צריכה לשכב על הגב כדי שיצמידו אלי את המוניטור,זאת ע"מ להווכח שהגורון (לא ידענו אם זה בן או בת)פעיל.השכיבה על הגב הפכה את הצירים בבת אחת לכואבים בטירוף.לאחר מספר דקות פקעו לי המים בזרם אדיר ושטפו הכל.נורא נורא נבהלתי.זה היה כזה זרם מפחיד,ובאותו רגע אישי לא היה איתי,הוא הלך להביא בקבוק מים או משהו כזה.אני זוכרת שקראתי לו,ואח"כ קראתי לאחותבבעתה.כשראיתי שאף אחד לא מגיע החלטתי לקום להישטף בלי לשאול אף אחד.
הגורון סרבה לזוז.הרופאה שבדקה אמרה - צוואר רחם מחוק,פתיחה של 1.5,אבל אין תנועות מספיקות.
איזה באסה.נורא כאב לי בשכיבה על הגב.כאן אולי המקום לציין שאת הפרוצדורה הזאת לא הכרתי ממקודם,לא ידעתי שכדי לאשר מעבר לחדר לידה טבעית צריך לעבור מבחן...
המזל היה לטובתינו.המחלקה היתה ריקה.המיילדות ישבו משועממות.אולי היתה שם לידה אחת.
שני החדרים של לידה טבעית היו פנויים.הרופאה אישרה שנעבור לחדר לידה טבעית אבל,שאמשיך להיות עם המוניטור.הקלה.קיבלה אותנו מיילדת בשם לורן.אשה גדולה.אנסה לחפש אותה שוב.
אישי האכיל אותי דבש בכפית.קדימה מתוק עוד מתוק.התחלתי להתנוענע כדי להעיר את הגורון.
הרופאה נכנסה.לא היתה מרוצה.היא התחילה להגיד לי שגם היא רצתה לידה טבעית אבל לא עמדה בכאבים,ושאני אחשוב שוב.אבל לורן היתה לטובתי.היא שכנעה אותה שזה מספיק.
זהו נגמר העינוי.
השעה בערך1:00 בלילה.הגענו לבית החולים ב24:00 .
נכנסתי לאמבטיה לתנוחה של ישיבה רגל קדימה רגל אחורה.וכך פחות או יותר נשארתי עד צירי הלחץ.בערך 6 שעות.
שוב מזלי שיחק והפתיחה עלתה בהדרגה.היתה תחושה של עבודה בכיוון הנכון.
רוב הזמן היה איתי רק אישי.היה שקט במחלקה.לורן נכנסה לבדוק פתיחה כל שעה -שעה וחצי.
היא ראתה שאנחנו רוצים להיות לבד ולא הטרידה.כמה אני מעריכה אותה על הצניעות הזאת.על השקט.
מה עשיתי במהלך הזמן ?מהר מאוד ראיתי ששום דבר לא מקל את הכאב אלא הישיבה באותה צורה במים (צריך להבין,זאת לא אמבטיה ענקית,אבל מספיקה לישיבה ,)נענוע של כל הגוף מהאגן קדימה אחורה,לצדדים,כמו תפילה.
לקחתי את הארניקה ,אכלתי דבש.דברתי על חווית הכאב עם אישי.בעיקר נסיתי כמו דובים בחורף,להאט את ההתייחסות החוצה.להרדם באיזשהו מובן.ידעתי שהזמנים בין ציר לציר הם זמני המנוחה שלי וזה עזר מאוד מאוד.
בפתיחה כמעט מלאה לפנות בוקר הפסיקו פתאום הצירים.היתה הפוגה,שסימנה את תחילתם של צירי הלחץ.כמובן שלא ידעתי שזה הולך לקרות,למרות שקראתי על התופעה .הרגשתי לחץ אדיר לחרבן.
לורן שבדקה לפני, הכריזה שכבר אפשרי ללדת.
נשמתי לרווחה,היא הייתה אמורה לסיים את המשמרת וממש לא רציתי ללדת עם משהי אחרת.
היא הביאה כל מני מכשירים.
פתאום בדרך למיטה היה ציר נורא כואב.צעקתי בהפתעה,לורן אמרה - את רוצה ללדת.
היא הביאה מראה ענקית והתמקמתי על המיטה.כל התנוחות חוץ מישיבה והשענות על המרפקים או על כפות הידיים לא עלו במוחי.מה שמתאים באותו רגע .
3 צירי לחץ נוספים ,אני צועקת ומרימה את המחלקה בצעקות.לא איכפת לי.
לורן ואישי עומדים משני צדדי ואני חשה מוגנת.נורא כואב הצירים האלו.אני מרגישה אותם באים ומדווחת למלווי.מתחיל לשרוף לי.הראש מחליק ,כמעט יוצא וחוזר.מאוד עוזר להסתכל בראי.
עכשיו תקשיבי אלי אומרת לורן לפני הציר הבא,אני מהנהנת ,אוהבת אותה שהיא שם,היא מנחה אותי איך לעבור את הציר הלפני אחרון,והראש יוצא.אין חיתוך.
בואי תעזרי לי למשוך היא אומרת.אני שמה את הידיים שלי על שלה ובציר הבא אנו מושכות את הגורון.מה יש לכם ?היא שואלת - בת.הגר.כבר הוחלט על שם מראש.לעולם לא אשכח את המבט שלה .המבט הראשון בעולם.עיניים כחולות מתבוננות אל תוך עיניי,הנה את,יפה ומושלמת ,תודה שעזרת לי להוציא אותך.
היא מושכבת מיד עלי,חבל הטבור עוד פועם,אחרי 10 דקות עם תחילת היניקה אישי חתך בעזרת לורן את חבל הטבור.אפגר מהיר,והגר שוב עלי ממשיכה לינוק.אנחנו נשארים איתה עוד כ-חצי שעה,ואז השיליה יוצאת,אחרי קצת לחיצות .לא אכפת לי כבר כלום.
הבאת מצלמה ?שואלת לורן .חוטפת אותה ומצלמת .
היא קראה את תכנית הלידה שלנו והתמצאה בה היטב.אישי ליווה את הגר לבדיקת רופא.
אני בינתיים התרחצתי והועברתי לחדר במחלקה למיטה באמצע.חיכיתי להגר והספקתי קצת לנמנם.
היתה חשובה לי ההפוגה הזאת.ציפיתי להגר שהיתה שם לידי כשפקחתי עיניים.
רק היא ואני.

[עדי_ל*]

וו'או, איזו לידה יפה ועוצמתית,
מאחלת לך שגם הבאה תהיה מלאת יופי ,
בהצלחה .

[נועה_בר*]

מקסים, מרגש. איזה יופי שהיית מוכנה כך שקיבלת את מה שהיית צריכה.
בטוח שגם הבאה תהיה כמו שאת רוצה, ואפילו יותר
הגר. שם אהוב מאוד עלי.