מפגשי חינוך ביתי שאלות

[דבירה*]

אנחנו קבוצת אימהות, נפגשות כמעט מידי יום . החלוקה היא שבכל יום המפגש הוא בבית אחר. מצד אחד, אני מוצאת שזה מאוד מתיש לארח(אפילו שזה פעם בשבוע)ניקוי, סידור, הכנת אוכל.... מצד שני, יש לי תחושה שפעם פעמיים בשבוע זה מעט מידי (לפעמים בשבילי, ולפעמים לילדים) איך זה אצלכן? איך אתן מרגישות עם מס' המפגשים? ועוד שאלה... אולי חטטנית... איך אתם מעבירים את משך המפגש?

[מנסה*]

תלוי בגיל הילדים , במספרם ,
ברצון האמהות ,
תכתבי מה מעניין אתכן לעשות ביחד ?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אם בנוסף יש עוד כל מיני פעילויות אז פעם פעמיים בשבוע זה יותר ממספיק...(בשבילי).

[מציעה*]

אי אפשר לבקש שכל מי שבא יביא משהו לאכול? ככה המארחת צריכה לדאוג רק לסידור... או לערוך מפגשים בשעות שבין הארוחות ולהגיש רק כיבוד קל או סנדוויצ'ים?

[אמא*]

למה להעמיס על הבית אפשרי לקבוע מקום בחוץ כך יש מפגש הכל יותרנעים. לגבי כמות המפגשים תלוי בגיל הילדים ואופי האמהות.
בהצלחה והנאה

[אמא_בבית*]

אנחנו באזור בו יש שלל מפגשים ופעילויות ואם רוצים, אפשר למצוא מה לעשות כל יום.
בשבילי ואני חושבת שגם בשביל הילדים שלי, מספיק פעמיים בשבוע להיות במפגשים עם קבוצה. אני לא יכולה לחשוב בכלל על מפגש בכל יום, זה נשמע לי כל כך מתיש!
בשאר הימים אנחנו לבד בבית או שאחד הילדים מארח או מתארח אצל חבר.
מה עושים בזמן המפגש?
רוב המפגשים מוקדשים להתרוצצות בונה כלומר הילדים מתחברים ביניהם, מקימים צבאות או מחנות, הבנים מציקים לבנות או ההפך, משחקים כדורגל וכו'. פעם בשעה בערך באים לאמא לשתות או לאכול וחוזרים להעלם במשחק.
יש מפגשים הכוללים חוג או מספר חוגים ועדיין, החוויה המרכזית והחשובה היא המשחק החופשי.
האמהות יושבות או הולכות אחרי הפעוטים ומדברות ואוכלות. זה כמובן מה שרואים על פני השטח, למעשה, האמהות מכירות אמהות חדשות ומעמיקות הכרות עם הותיקות, מספרות ושומעות על ספרים חדשים, משוות מחירים של ירקות אורגניים, מדברות קצת על פוליטיקה, מתכננות מסיבה לחג הקרוב, נוברות בשקיות קחתן ובכל מילה או התחלקות באוכל, הן בונות קהילה לעצמן ולמשפחות שלהן.
אני בעד להוציא את המפגשים מהבתים במיוחד עכשיו כשמגיע האביב. תמצאו יער או פארק נחמד עם מתקני שעשועים ושולחנות קרן קיימת, כל אחת יכולה להביא מה שהיא והילדים שלה אוהבים לאכול וכולם יכולים להרגיש חופשיים בלי להצטרך לשמור על החפצים של בני הבית או לעזור בעבודות נקיון.

[פלו*]

אני לא יכולה לחשוב בכלל על מפגש בכל יום, זה נשמע לי כל כך מתיש!
יש הבדל אם אלה משפחות עם ילד אחד בלבד, פעוט, או משפחות או יותר ילדים. כשיש רק ילד אחד הכמיהה לחברה גדולה יותר.

[דבירה*]

תודה לכולכן....
המרגיעון: "קושי אינו בהכרח סבל"

ואני דוקא חווה קושי, אני אנסה לשנות קצת את הדברים כדי לא לחוות סבל. אולי תדירות נמוכה יותר... אולי באמת בטבע...

אמא בבית, איזה פעילויות לדוגמא יש אצלכם בימים שאתם לא במפגשים?

[בלה*]

איזה פעילויות לדוגמא יש אצלכם בימים שאתם לא במפגשים?
אנחנו משחקים, עוסקים ביצירה, קוראים ביחד או לחוד, מבשלים, מתכרבלים על המיטה ביחד, יוצאים לקניות/סידורים, יש חוגים, עושים כלום, טיול אופניים, הולכים לספריה, יוצאים לפיקניק רק אני והילדים, הולכים לאיזה פארק/מוזיאון..... רבים, משלימים, מתרגזים, מצטערים על זה... (-:

[שירי_ג*]

אנחנו דווקא מאוד אוהבים את הבית...(הגדולה בת 5 .5 בחינוך ביתי מלא ובן ה4 באופן חלקי) יש שבועות שאנחנו לא נוסעים בכלל למפגש ח"ב והמפגשים החברתיים מסתכמים בחוגים ובגן השעשועים אחה"צ עם ילדי המסגרות הפורמאליות. יש ימים שהפעילות בבית זורמת בטבעיות ובכיף כבר מהקימה בבוקר, יש ימים שהיא מתניעה רק אחרי ארוחת הבוקר ובימים שאני רואה שזה לא הולך לבד אני מושיבה אותם להגדיר מס' משימות (3-4) שאותן עליהם לבצע עד אחה"צ (שאז יש חוגים או חברים), כותבים את המשימות על דף ומקשטים אותו וכבר עברה לה חצי שעה והיום בעצם מתוכנן לשעות הקרובות. מה שכן - אצלינו קיימת חובת קריאה יומית שגם אם לפעמים היא נמשכת רק רבע שעה העיסוק בה והדיבור עליה תופסים זמן. מעבר לזה הימים בבית מתמלאים במשחקי תפקידים (בזמן האחרון העיסוק בבית הבובות חזר למרכז ולפני כן היתה תקופה של מבנים וכל כיסא בבית היה מגדל שמירה), הרבה מאוד פעילות יצירה, אפיה שהם מאוד אוהבים, לא מזמן קניתי בחנות חומרי בניין שק חול, מילאנו בו 3 תבניות אפיה גדולות ובמשך יותר משבוע הם שיחקו ב"עולם קטן" עם חיות פלסטיק בחול. היתה לנו בבית אפריקה, היה לנו פארק היורה והיה קצת מלוכלך אבל נהדר (שומדבר שמטאטא לא פותר). זו גם היתה הזדמנות נפלאה לפתוח אטלס גאוגרפי ולראות את כל היבשות והימים ככה שאפילו למדנו קצת גאוגרפיה. היום הם ביקשו לעשות את זה שוב כדי לצאת ממצרים דרך המדבר אבל עוד לא החלטתי איך זה מסתדר עם הנקיונות לפסח. אנחנו משתדלים לפתוח כל בוקר בסיור קצר ולפעמים אוספים בו דברים שמעסיקים אותנו במשך היום (אנחנו גרים במושב, בעיר זה כנראה יותר בעייתי), לפני ט"ו בשבט התעסקנו איזה שבוע במיחזור נייר בדרכים שונות (שוב - יצירה ועבודה עם ידיים בדברים מלכלכים הם עיסוקים אהובים במיוחד אצלנו), השבוע ביום ראשון אספנו בטיול בוקר חרדלים, חרציות ומרגניות אז גם התעסקנו הרבה זמן עם המגדיר עד שהם מצאו את הפרחים לדעת איך קוראים להם וגם התעסקנו אח"כ בלסדר אותם לייבוש, הסתכלנו עליהם עם זכוכית מגדלת שהפכה בעצמה לעיסוק למשך חלק גדול מהיום (כל הבית עבר מבחן, החל מהרובה ברצפה וכלה באבק בחלונות וניסיון להדליק נייר...שהצליח). בימים ממש קשים, כשהם או אני צריכים הפסקה והורדת הילוך יש סרט ב DVD. זה קורה בעיקר בימים גשומים במיוחד כשהבחוץ פחות מזמין או כשמישהו קצת חולה או מצוברח. ישיבה מול המחשב מעסיקה אותנו (ובד"כ אותם לבד) ל20 דקות ולפעמים יותר. לפעמים זה לשחק עם הצייר, לפעמים בריינפופ, לפעמים האתר של הופ! (ככה הם מכירים את הדמויות מהטלוויזיה למרות שאין לנו כזו בבית), בעבר הם אהבו מאוד סתם להקליד אותיות בword ולראות אילו מילים יוצאות להם. כשהגדולה החליטה ללמוד לכתוב היא העבירה זמן רב בהעתקת שירים שונים למחברת (יהודה אטלס, ביאליק לילדים, פניה ברגשטיין). אם יש נושא מסויים שאני מחליטה לקרב אותם אליו אני בד"כ מתחילה מלנסות למצוא דפי צביעה באינטרנט ולהדפיס או למצוא סיפור ולספר. סדר היום עצמו לא ממש מוגדר מלבד זמני הארוחות, המקלחת והשינה אבל השבוע מאוד כן. יום ראשון ספריה, יום שני סופר + קניות, יום שלישי בבית ואבא בא מוקדם, יום רביעי מפגש ח"ב (משתדלים), יום חמישי בבית ומנקים לשבת, יום שישי כולו באוריינטציה של השבת (אפיית חלות, אני יותר עסוקה בבישול, אחרי ארוחת בוקר קוראים את הפרשה אם היא סיפורית מספיק). והעיקר לא לפחד כלל (מהשעמום), כי אצל כולנו, ובעיקר אצל ילדים לדעתי, הצורך הוא אבי ההמצאה, וכשהם צריכים להעסיק את עצמם הם ממציאים יופי של דברים. אחלה קלישאה יצאה לי פה...

[דבירה*]

שירי.... מרתק!!!