בלי חיתולים וההתפתחות האנאלית

[ציל_צול*]

טוב, לא יכולתי שלא לתהות, עכשיו כשצללתי לעולם ה"כמה שיותר מהר בלי חיתולים", מה זה אומר על כל התיאוריות הפסיכולוגיות האלה שמכרו לנו את השלב האנאלי ואת האנאליות בכלל? האם הכל שטות אחת גדולה שקורת רק אצל ילדים מחותלים? האם ילדים שגדלים בלי חיתולים עוברים משהו דומה במסגרת חינוך לניקיון? האם עובר עליהם תהליך אחר שבסופו הם איפשהו על ציר האנאליות? האם אצלם ניתן לאבחן חלק מהשריטות שרואים בגיל מאוחר יותר כנובעות משלבים של התמודדות עם הגיינה וניקיון. לשם הבהרה - אני עצמי תמיד חשדתי שיש כאן מניפולציה כלשהי אבל זה עובד עם כל כך הרבה אנשים כך שפשוט לא עסקתי בכך עד היום.

[ציל_צול*]

אף אחת לא מרימה את הכפפה? אולי אחלוק את מחשבותיי. נטיית הלב שלי היא לחשוב (אוקסימורון?) שכולם, עם ובלי חיתולים, יפתחו אובססיות כאלה ואחרות עם רמזים לעיסוק יתר או חסר בניקיון וסדר. אבל אולי אלו שגדלו בלי חיתולים, או לכל הפחות לא נאלצו להתמודד עם גמילה בגיל שבו קשה להם ממילא עם הרבה דברים אחרים, יצאו יותר מאוזנים. אולי במחקרים עתידיים יסתבר שהם לרוב יושבים באמצע של הצירים הללו ולא בקצוות. מאחלת את זה לבן שלי...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

נדמה לי שדובר על זה קצת ב בלי חיתולים והממסד הרפואי .

[ניצן_אמ*]

סליחה שאני בוטה, אבל זה הכל נשמע לי קשקוש בלבוש (ואני דווקא בנטיה חזקה לפסיכולוגיה ולאנאליזה...)
נקיון זה עניין תרבותי, אנאליות נראית לי יותר קשורה לחיתולים ול{{}}פחד מחיידקים (נלמד) מאשר כאיזשהו שלב התפתחותי הכרחי.
בכלל, לדעתי ל"שלבים" התפתחותיים צריך להתייחס בתור רמזים דקים במקרה הטוב.

אני אסביר - איך אמורה בדיוק להתפתח ילדה שאוכלת רק אוכל טרי ולא מעובד מרגע הלידה? יש לך איזשהי סטטיסטיקה על זה? לאילו מחלות ילדות ניתן לצפות כשלא מחסנים ולא שולחים לגן? איך מתפתחת מוטורית תינוקת ששוחה 12 שעות בשבוע מגיל 12 שבועות? שאף פעם לא ישבה בעגלה? לא לובשת חיתולים מגיל מאד זעיר? ומה בדבר התפתחות רגשית ומנטאלית במשפחה של unschooling מגיל 0? בלי אחים? עם אחים? האם זה שהיא רואה את אמא מחרבנת, מווסתת ומסתובבת ערומה ישפיע על השלב האנאלי שלה או לא?

האמת? גם לי אין מושג. בתרגום חופשי - מנגנים את זה לפי האוזן.

[ציל_צול*]

חופשי תהיי בוטה. אני חושבת שרוב החיים "באופן טבעי" משבשים לכמה אנשי מקצוע את התיאוריות הכי חזקות שלהם. זה בדיוק מה שהופך את העסק לכל כך מאיים. היום סיפרתי בפארק לחברה עם ילד בת שנתיים על מה שאנחנו עושים בנוגע לפרידה מהירה מהחיתולים. היא פשוט אטמה את עצמה ואמרה "האמת, לא מפריע לי חיתולים..." ראיתי את האימה בעיניים שלה מהרעיון ה"חדש". בטח לא מפריע לה, היא לא זו שמסתובבת עם זה על הטוסיקון. אני רק יכולה לדמיין לעצמי מה חושבת פסיכולוגית שפרנסתה יוצאת על התיאוריות הללו. ולא, אני לא חושבת שחייבים להיות חובבי פסיכואנליזה בשביל להיות מאוימים. זה טבוע בתרבות שלנו חזק מאוד, לקרוא למישהו "טיפוס מאוד אנאלי", זה משהו שאנחנו "יודעים" ולא משהו שאנחנו עסוקים בלערער על עצם קיומו.

[ניצן_אמ*]

ממשיכה עם השאלות, בתגובה להודעתך הקודמת...
למה שיהיה גיל שקשה להם באופן מיוחד?
האם לאמהות שגודלו בחיתול היה שלב אנאלי?
האם זה משפיע על האמהוּת שלהן בשלב הזה?
ואם כן, כמה דורות צריך כדי באמת "להוריד את החיתול" מהמשפחה?

[ילדת_טבע*]

מזכירה שרוב ה"מבוגרים" המדוברים (30+) הושבו על סיר מרגע ישיבה ונפטרו מחיתולי הבד שלהם עד גיל שנה וחצי גג.

[תזמורת_הים*]

האם הכל שטות אחת גדולה
לדעתי- לגמרי.

[מיצי_החתולה*]

מזכירה שרוב ה"מבוגרים" המדוברים (30+) הושבו על סיר מרגע ישיבה ונפטרו מחיתולי הבד שלהם עד גיל שנה וחצי גג. כן, אני חושבת שדורות הילדים בחיתולי הנייר, שבהם גיל הגמילה רק הולך ומתרחק כל הזמן מגיל הלידה, יש להם בטח סט חדש דנדש של עניינים והפרעות. אני רואה ושומעת על יותר ויותר ילדים בני שלוש שאינן גמולים כי החיתול כ"כ נוח להורים ולא בא להם להתעסק עם הגמילה.


למה שיהיה גיל שקשה להם באופן מיוחד? את מתכוונת לגיל שנתיים (שחלף, אגב, אצל שני הגדולים שלי ללא הפרעות יוצאות דופן. נראה מה יהיה עם הקטנה ), או למשהו שקשור לחיתולים?

[קט_קטית*]

פעם כתבתי על זה משהו ב{{}}קט קטית משחררת את השלב האנלי
אבל כבר לא זוכרת כלום...
לא הבנתי מה השאלה, תכל'ס

[ציל_צול*]

השאלה היא מה היה קורה בעולם שבו כל הילדים מסתובבים בלי חיתול החל מיומם הראשון אבל עדיין חיים בעולם מערבי. האם הם היו עוברים את מה שמכונה "השלב האנאלי" באותה צורה ומפתחים את אותן בעיות שיש לילדים שעברו גמילה עם בעיות, או שהיינו חיים בעולם אחר שבו לפסיכולוגים יש פחות עבודה, או עבודה מסוג אחר. נוכח המשקל שאנשי טיפול מניחים על עניין הגמילה יש לשאלה הזו טעם כי אולי היינו חיים בעולם אחר לגמרי אילולא היו לנו חיתולים.

[קט_קטית*]

השאלה היא מה היה קורה בעולם שבו כל הילדים מסתובבים בלי חיתול החל מיומם הראשון אבל עדיין חיים בעולם מערבי
כל החברה המערבית היא חיתול אחד גדול.
קצת קשה להפריד...

[סיפורי_פוגית*]

ה"תאוריה" שכוללת בתוכה את השלב האנלי הומצאה בעיקר ע"י פרוייד (מיודענו) ופותחה ושוכללה ע"י ממשיכיו.
(אני לא זוכרת את כל השלבים בע"פ רק שלפני השלב האנלי בא השלב האורלי)
לפי התאוריה הזאת אחרי שהילד גומר להבין את העולם דרך הפה הוא מתחיל להתעסק עם הפתח האחורי שלו - יציאות וכו'.
זה לא אומר שום דבר על קיבעון אנאלי.
קיבעון אנאלי זו הפרעה ש(לרוב) נגרמת עקב בעיות שהיו בשלב האנאלי (כמו הורים שהפריעו/הפחידו וכו')
בעיקרון, היום אצל מטפלים ההתייחסות לשלב הגמילה היא כאל השלב האנאלי. לכאורה השלב יותר רגיש וצריך לא לפגוע בילד כדי להמנע מלצור הפרעות התנהגות בהמשך.
[כמובן שפה התפתחו תילי תילים של טיפולים ותאוריות על מה יכול להשתבש ואיך למנוע את זה]
אבל החיבור האוטומטי בין השלב לבין הבעיות שיכולות להגרם בו נמצא בעיקר אצל הציבור בראש.
חשוב לזכור גם שהתאוריה הזאת פותחה בעקבות צפיה בילדים שגדלו מאוד מחותלים ומי שניקה אותם היתה האומנת, לא האמא... (פתח נוסף לבעיות)
קשה לדעת כמה ממנה יהיה בתוקף אצל תינוק/פעוט שגדל בלי חיתולים, סביר שמעט.
אני סוברת שגם תינוק שלהורים שלו אין שום בעיה עם ההפרשות שלו והוא בלי חיתולים מגיל צעיר יהנה בשלב מסויים לחקור את החלק הזה בגוף שלו ואת מה שיוצא משם.
איך נגיב לכל הסיפור קובע את ההשפעה להמשך החיים.
ולכן אני מצטרפת לשאלה של ניצן
ואם כן, כמה דורות צריך כדי באמת "להוריד את החיתול" מהמשפחה?

[סיפורי_פוגית*]

אבל החיבור האוטומטי בין השלב לבין הבעיות שיכולות להגרם בו נמצא בעיקר אצל הציבור בראש.
מסייגת: כנראה שלפסיכולוגים ההתפתחותיים יש יד ורגל בסיפור הזה...

[ציל_צול*]

כל החברה המערבית היא חיתול אחד גדול.
תודה קט קטית, גריינתי מיד וללא היסוס!

[ציל_צול*]

קצת קשה להפריד...
אז זהו, קט קטית, שאני לא בטוחה שזה קשה כל כך להפריד. בהינתן שכנראה חלק גדול ממי שניסו לגדל ילדים בלי חיתולים עשו ועושים זאת באופן חלקי ולוקחים את הזמן שלהם עם זה בנעימים, אולי דווקא את הדבר הזה כן אפשר להפריד. סיפרתי לחברה על מעללינו והיא ממש הגיבה באופן חיובי (יש להם תינוק באותו גיל) אבל אמרה שלפני שהיא נכנסת לזה היא צריכה עוד לסיים כמה פרויקטיים ושעוד אין לה ראש לזה. מיד קלטתי שהיא רואה בניסיון להתמודד עם הצרכים "תיק", משהו שצריך בשבילו נשימה עמוקה ואורך רוח וכו'. חברה אחרת אמרה שהיא ממש בעד אבל בטח יהיה קשה מאוד להתחיל. הניסיון הפרטי שלי מראה שזה ממש לא חייב להיות ככה אם לא הולכים עם זה לקיצוניות ועד הסוף.
כלומר, אם הרעיון הזה היה מועבר מפה לאוזן כמו שצריך יכול מאוד להיות שרבים מאוד מאוד היו יכולים להתנסות בו, להגיע למצב שהם לא נאלצים לעבור גמילה מתישה ומבאסת בגילאי שנתיים שלוש, ולנו היתה חברה שלפרטים בתוכה יש הרבה פחות שריטות שמכונות "אנאליות". ייתכן בהחלט ואת מקומן של אלו היו תופסות אחרות, מפחידות יותר, אבל איכשהו אין לי תחושה כזו. זה רעיון מעניין בעיניי דווקא משום הקלות שבו. הוא לא דורש שמינית מהכוחות שדורש למשל חינוך ביתי (שלבטח היה מביא לנו עולם טוב יותר). הוא "מבזבז" זמן דומה מאוד בכמותו לזה שנוזל על החלפת חיתולים וניקיון רק מתועל אחרת.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

יכול מאוד להיות שרבים מאוד מאוד היו יכולים להתנסות בו, להגיע למצב שהם לא נאלצים לעבור גמילה מתישה ומבאסת בגילאי שנתיים שלוש, ולנו היתה חברה שלפרטים בתוכה יש הרבה פחות שריטות שמכונות "אנאליות".
אבל מי אמר שהמושג נכון לילדים מחותלים של ימינו? כל המושג "אנאליות" התפתח בתקופה שהיו בה שיטות גמילה נוקשות, היו קושרים לסיר, מכריחים לעשות כל זמן קצוב וכולי. כמו כן לא נתנו לילדים (עירוניים בורגניים) לעסוק הרבה בחומרים, כמו שהיום נותנים להתמרח באוכל, לשחק בצבעי אצבעות וכולי. היה חינוך קפדני לניקיון בכלל, לא רק של הצרכים.

אצל ילד בן זמננו שמשאירים אותו בחיתול עד גיל שלוש וחצי מתפתחות אולי בעיות, אבל לא בהכרח "קיבעון אנאלי" מהסוג שמתואר בספרים הקלאסיים (מודה שלא התעמקתי בהם יותר מדי). "חרדת אסלה" למשל היא תופעה שכיחה היום, וכך גם בעיות חריפות בגמילת לילה עד גיל ארבע-חמש (ילד שעושה מתוך שינה בלי להרגיש) - לא חושבת שפרויד חשב על דברים כאלה בכלל.

[ציל_צול*]

מקבלת. אפשר לזנוח את הדיוק הפסיכולוגי (שאני עצמי מבינה בו מעט מאוד) ולומר שעניין החיתולים פשוט גורם נזקים נפשיים (כל הורה ותהליך הגמילה שלו אבל בשורה התחתונה ילדים נאלצים לעבור תהליך גמילה מיותר ובכל מקרה תהיה לזה צלקת כלשהי) ושאנחנו כחברה מפסידים. אני נדבקת דווקא לנקודה שאת העלית, לקושי הזה להפריד חיתולים משאר חוליי העולם המערבי, וחושבת שזה אולי אחד הדברים שהכי קל להפריד אותם בפועל. כמו שהיום מעודדים הנקה עד גיל שישה חודשים, גם אם בחלק מהמקרים מהשפה ולחוץ, בטיפות חלב ובתי חולים, אולי השלב הבא הוא לעודד גידול ילדים במינימום חיתולים. מטרה בת השגה כי היא מראש מוגדרת כ"תעשו את המקסימום שלכם ומה שלא יצא מזה - העיקר שתעשו משהו בעניין".

[גברת_פלפלת*]

אם הרעיון הזה היה מועבר מפה לאוזן כמו שצריך יכול מאוד להיות שרבים מאוד מאוד היו יכולים להתנסות בו.
זה קטע, חברה שילדה לא מזמן שואלת אותי בפייס בוק- מה דעתך על 'בלי חיתולים'? מיותר לציין שהייתי בשוק. אמרתי לה שאנחנו רוב הזמן בלי חיתולים, ושזה נהדר ושתיכנס לקרוא בבאופן. ואז היא אומרת לי- אני שורצת הרבה בבאופן, שם שמעתי על הרעיון. ממש שמחתי, הנה, זה מתחיל להגיע למודעות...
אני לא מרגישה הכי בנוח לפשפש את הקטן ליד כל אחד. אני מרגישה שמסתכלים עליו כאילו איזה חיה אקזוטית בספארי, והוא בסך הכל רוצה לעשות פיפי בשקט.. אבל יש אנשים שאני כן מפשפשת לידם, והם מגיבים ממש טוב. אני בטוחה שהם יהיו פתוחים לבלי חיתולים כשיהיו להם ילדים (יותר מכאלה שכבר יש להם ילדים)
אז אנחנו מפיצות את הבשורה, מסתבר D-:

[תמרוש_רוש]

לדעתי כל התיאוריה הזאת היא סטייה אחת גדולה. כלומר, לא אכפת לי שפסיכולוגים גילו שלילדים יש עניין בצד האחורי שלהם ובהתעסקות אתו, ומיצידי שימפו את זה לפי גיל, אבל לקרוא למישהו "טיפוס אנאלי" כדי לתאר התנהגות כלשהי נראה לי דוחה ומעליב וסוטה, ביזוי במסווה של פסיכולוגיזציה. זה שפרויד הידרדר ככה עוד לא מחייב את כולנו. מצידי, הייתי מחרימה את המושג הזה ("אנאלי") עכשיו ומייד, ויפה שלושת רבעי שעה קודם.

(וזו הפעם הראשונה ו - אני מאוד מקווה - האחרונה מזה שנים רבות שהשתמשתי במושג הזה פעמיים שלמות בפסקה אחת ויחידה. פיחס)

[קט_קטית*]

כלומר, אם הרעיון הזה היה מועבר מפה לאוזן כמו שצריך יכול מאוד להיות שרבים מאוד מאוד היו יכולים להתנסות בו,

כמו שצריך? הרסתותי D-:
כמו שמי צריך?
הכל מתנהל כשורה.
המודעות לנושא עולה לאט ובטוח,
בינתיים כל הקטע של בלי חיתולים הוא "טרנד שתופס תאוצה" - וטוב שכך. מעולה שכך.
יש כתבתות, יש סדנאות, יש אינטרנט.
מי שרוצה להתנסות - המידע נגיש לה.
מי ששמעה על הרעיון ולא הפנימה - תעשה את הדרך שלה,
אולי בעתיד תפגוש במישהי מפשפשת ותדלק.
או שמישהי תבוא אליה עם תינוק ערום והוא יחרבן לה בסלון - והיא תכבה.
אי אפשר להכריח מישהו לרצות במשהו.
זה עולה לבד.
או שלא.

גם להעלות את המודעות כדאי לאט ובטוח.
בעיניי יותר חשוב שבמשפחתי המצומצמתת מקבלים אותי מניקה את הפעוטה ולא מבקשים לצאת מהסלון (אחרי שנים של בידוד חברתי לזמן הנקה עם הגדולה, ואח"כ עם הקטנה...),
ופחות חשוב ללכת להשתתף בהפגנת הנקה למשל.
אנשים רבים חוטפים הלם תרבות (מערבית) כשרואים איברים מסויימים חשופים.
מהמקום של ההלם והדחיה קשה להתידד עם רעיונות חדשים כלשהם.

מה אני אומרת בעצם?
הדרך הנעימה והקלה ביותר לקדם את הרעיון - לחשוף את הסביבה הקרובה אל תינוקך המתפשפש,
והיא מתרחשת ממילא.
כל מה שנותר לעשות - להשיב לשאלות שלהם בסבלנות ובהרחבה.
לזכור שהם לא קראו בבאופן ואין להם בכלל מושג מה זה תרבות מערבית, שלב אנאלי, חיתולים רב פעמיים, קקי ירוק של תינוק.

יש לי ליד הבית גינה עם אמהות, שם מזמן כבר הפכתי ל"תומכת גמילה" - מוקדמת או בכלל.
לא רשמית כמובן, אלא תומכת של כבוד...
לפעמים מגיעות אימהות אחרות, לא מהקבועות ומתפלאות לראות את בת השנה ושמונה שלי באה אלי "פיפי!פיפ!" מורידה יחד איתי את המכנס (שלה כמובן), יוצאת ממגרש המשחקים, משתינה מתחת לעץ וחוזרת אלי לשים את המכנס.
התגובה של האמהות החדשות האלה היא תמיד "וואו! כל הכבוד! בת כמה היא? איך עשית את זה?"
וכאן הבמה היא כבר שלי
וזה הזמן לספר שהיא גמולה כבר מזמן, ושהתחלנו בגיל 10 חודשים, וכבר בגיל הזה הם משתפים פעולה.
לאף אמא לא הייתה בעיה עם רעיון הגמילה המוקדמת.
כן הפריע להן נושא הפיספוסים...
כלומר, להוריד את החיתול זו לא בעיה, הבעיה היא בפיספוסים.
רבות מהן הודו שדוחות את גמילת הפעוטות שלהם, כי עצם המחשבה על קקי של ילד במכנסיים/על השטיח בסלון מחרידה.
הו.
כאן קבורה התרבות המערבית.
בשטיח שבסלון.

[בשמת_א*]

_כאן קבורה התרבות המערבית.
בשטיח שבסלון._
בדיוק!


_הכל מתנהל כשורה.
המודעות לנושא עולה לאט ובטוח,
בינתיים כל הקטע של בלי חיתולים הוא "טרנד שתופס תאוצה" - וטוב שכך. מעולה שכך._
גם לדעתי, בתור זו שכל הזמן פונים אליה מהרדיו/טלביזיה/עיתונות להתראיין בנושא.
הקצב עולה.
המודעות עולה.
זה עובר לאט אבל בטוח מהשוליים של השוליים (תוכניות על הורות בערוץ הורות כלשהו) למרכז (גלובס, הארץ, מוסף שישי).
זה טוב, הקצב האיטי.
זה טוב, שזה נבנה לאט אבל בטוח, רק אצל מי שממש רוצה.
יש דברים שלא טוב למהר איתם, כי אז זה יגיע למקומות הלא נכונים.
לדעתי זה גדל בקצב מהיר יותר משציפיתי. כשכתבתי על זה לראשונה, ממש חשבתי שכולם כולם יתעניינו אבל לא ירצו בשום אופן לנסות. "אה, מעניין, טוב, ביי..."
לתדהמתי המון אנשים קראו וישר רצו לעשות! זה לא ייאמן, אני טפטפתי טיפה והיא פשוט כבר אגמים.

[ציל_צול*]

קט קטית, תראי מה שכתבתי ושאת ציטטת בעצמך - "מועבר מפה לאוזן כמו שצריך". לא יושבת לתכנן הפגנה או להחתים על עצומה. ממש לא. אני קצת יותר אקטיבית ממך (אולי בגלל שאני בכזו התרגשות מהגילוי) ולכן כתבתי מייל ארוך והעברתי לשתי חברות טובות שאני לא רואה מספיק ושחשבתי שיגלו בזה עניין. נתתי להן רשות להעביר הלאה למי שנראה להן מתאים ודרך זה חזרו אלי נשים שאני בכלל לא מכירה ושאלו שאלות. זה קצת יותר מרק לתת דוגמה אישית ולענות על שאלות אבל אני לא רואה בזה כל רע. שתי החברות להן כתבתי כנראה לא יעשו עם זה שום דבר וזה לגמרי בסדר מבחינתי.
כמו שמי צריך? לדעתי, כמו שהעולם צריך.
גם אני חושבת שהקצב בסדר גמור, נרעשתי מהמחשבה על מה שיקרה אם הקצב הזה ימשיך כפי שהוא...

[קט_קטית*]

זה קצת יותר מרק לתת דוגמה אישית ולענות על שאלות אבל אני לא רואה בזה כל רע.
יקירתי, אני לא בתחרות איתך, אבל גם ממש לא מסכימה איתך שלכתוב מיילים זה "יותר".
יותר מה? יותר "הפצות"?
בכל מקרה, ראי עצמך כמנצחת

תראי מה שכתבתי ושאת ציטטת בעצמך - "מועבר מפה לאוזן כמו שצריך".
אני רואה, רואה...
לאורך לרוחב ולעומק.
תהליך ענק שהתחיל מזמן ורק תופס תאוצה.
וכולנו חלק מהתהליך הזה.
תהליך של דחית תרבות הצריכה, בה אנחנו צורכים דברים שאנחנו "צריכים"
אבל אז מתגלה שאין דבר כזה "צריכים" אלא בעיקר רוצים, כשרוצים, אם רוצים.
ואם לא רוצים אז מסתדרים בלי.
וזה מדהים, וזה מרגש.
לגלות שאף פעם לא היינו "צריכים" חיתול.
שהכל זורם גם בלי.

תודה לך

[גברת_פלפלת*]

_כאן קבורה התרבות המערבית.
בשטיח שבסלון._
אבל לא רק. גם באיסורים ובפוריטניות ובהדחקה והרחקה של הטוסיק החשוף, כמו שהזכירה קט קטית. היום היתה אצלי דודה שלי. הקטן, כמובן, חשוף שת. שיבחה את עניין בלי החיתולים, אחרי שבדקה מה פשר, אך מיד הזדרזה להזהיר: אבל תשימי לו תחתונים!
מיד חשבתי שהיא תאמר משהו מעניין שלא חשבתי עליו (ככה זה, אפשר ללמוד המון מהדודות (-:) ואז היא אומרת, בלחש בלחש- 'הם מתחילים לגעת שם..' חה! מצאה לה למי להגיד את זה!
'נהדר! שיגע! הוא צריך להכיר את הגוף שלו!'
היא שתקה איזה כמה שניות, מההלם, המסכנה.

מה הפלא שאנשים רבים כל כך יוצאים מתוסבכים, כשלא מאפשרים לתינוק לגעת באיבר מהגוף שלו ?
(ובאיזה זכות, קיבינימט?)

[גברת_פלפלת*]

אה, ועוד משהו. היום גיסתי סיפרה לי שהבן שלה עשה קקי במכנסיים במשפחתון (שנתיים וחצי, בתהליך גמילה) והילדים צחקו עליו. הוא מאז עם עצירויות של חמישה ימים.
מישהו אמר תסביך אנאלי?

[ניצן_אמ*]

גם עניין הנגיעות קשור לחיתולים..
לו היו חובשים לך איבר בגוף מלידה יום-יום בתחבושת סופחת נוזלים למשך כמה שנים, לא היית קצת NUMB באיזור הזה?
הידיים לא היו ישר רצות לשם לשפשף קצת ולהזרים קצת דם?
יתר על כן, כשאיברים בגוף מוצנעים מלידה ל99% מהזמן, לא פלא שאנשים מוכנים לעשות הכל, כולל חסימה פיזית, כדי שילדים לא יגעו בעצמם. (בעצמם. יא אלוהים. זה הגוף שלהם!)
בעיניי זה ממש עצוב.

שלא לדבר על זה שאני מאחלת לבת שלי (כשתהיה בת 30, כן?:-)) גבר רגיש, לא נימול, בלי חיתולים מלידה

[קט_קטית*]

טוף קראתי את עצמי שוב וזה נשמע לי צפרירי מדי.
אז מה אני אומרת תכל'ס?
ציל צול יקירתי, אני שמחה בגילוי שלך ומפרגנת לך, ואף מגריינת,
אבל מסרבת להאמין שהעבודה של לחברותיך לנשק (לפיפי) נמצאת לא יעילה,
העבודה מפה לאוזן נעשית מעולה, ואת עצמך הוכחה חיה לכך.

אשריך

[רוניתה_פיתה*]

אני מאחלת לבת שלי (כשתהיה בת 30, כן?) גבר רגיש, לא נימול, בלי חיתולים מלידה

עובדים על זה (-;

[סיפורי_פוגית*]

אך מיד הזדרזה להזהיר: אבל תשימי לו תחתונים!
אוף! גם אצלנו, כל הזמן.
בעיקר חמותי, אבל גם אחותי! (שבאה לביקור מולדת! ובמקום להיות פתוחה ומתעניינת באחיינית שלא ראתה שנה היא מציקה לי שאלביש אותה!)
"למה היא בלי תחתונים? קר לה בטוסיק!"
על מה לעעזל אתן מדברות? 40 מעלות בחוץ, בפנים עם המזגן 27 מעלות במקרה הטוב! אני מזיעה כמו ... (אשה בהריון?)
ואתן דואגות לטוסיק שקר לו?
המדהים הוא שאפילו לעצמן הן לא מוכנות להגיד מה מפריע להן. הדחקה טוטאלית.

אני מאחלת לבת שלי (כשתהיה בת 30, כן?) גבר רגיש, לא נימול, בלי חיתולים מלידה
גם אני! אמן ואמן!

[ציל_צול*]

קט קטית, יקרה, הייתי מוותרת, אבל אני יודעת שכנראה לא הבהרתי את עצמי כראוי וזה מעצבן אותי אז תרשי לי עוד אחד ודי.
ראשית, תחרות היא פשוט מילה שלא עולה לי על הלשון (רק על הכתב ורק אם חייבים...) ולכן כאשר כתבתי שאני עושה יותר זה היה במידה מסוימת לעג לעצמי על ההתלהבות ולא ניסיון להראות שאני עושה משהו יותר ממישהו אחר. באופן כללי, אני לא חושבת שמישהו מאיתנו נועד להיות שליח של איזו מטרה עלי אדמות ושמישהו צריך לעשות משהו. אני כן חושבת שלכל אחד צריך להיות אכפת מספיק ממשהו כדי לעשות את זה בעצמו. באופן אישי, וזה מופנה בעיקר כלפי חברות ובני משפחה, כאשר אני מרגישה שגיליתי את אמריקה אני חשה צורך מיידי לשתף. אני, למשל, הייתי קצת מתאכזבת אם החברות שלי היו מגלות לפני משהו ממש מועיל ומרגש והיו מחכות עד שנועיל בטובנו להיפגש כדי לעדכן אותי ולכן כתבתי להן. לא מתוך שליחות וניסיון לשנות את העולם. אני מאמינה כמוך שהכל בסדר, פשוט כי אני לא חושבת שמישהי מאיתנו צריכה לעבוד בשינוי העולם אלא אם יש לה רצון פנימי משלה לנהוג כך.
וכמו שאמרתי, העיסוק שלי בקצב ההתקדמות של התהליך החברתי המפעים הזה עלה בעקבות התרווחות בכסא, עצימת עיניים ומחשבה מתוקה על איך יכול העולם הזה להיראות אם יום אחד לא יהיו בו חיתולים בשימוש תכוף כל כך. אנחנו לגמרי באותו צד. אין שמץ של ביקורת או קריאה לעשייה נוספת. ההפך, רק הסרה של הכובע בפני כל מי שכותבת כאן, מחייה את האתר הזה ועושה אותו למשהו שקיים בעולם הזה ושמישהי כמוני יכולה להיעזר בו וללמוד ממנו כל כך הרבה.
תודה לך על התגובה שלך. זה אפשר לי לומר משהו שהיה לי חשוב לדייק בו. מקווה שהצלחתי.

[קט_קטית*]

דבש, הכל דבש

בא לך להעתיק לכאן את המייל שכתבת?
מסקרן אותי האמת...
כלומר אם זה אפשרי...

[גברת_פלפלת*]

כשתהיה בת 30, כן?
אבל למה רק בגיל שלושים? אולי תאחלי לה שתפגוש אותו בגיל עשרים, למשל?

והצענו לו לעשות פיפי והוא פשוט אימץ את שרירי הבטן ועשה.
כשעושים פיפי לא אמורים לכווץ את שרירי הבטן, אלא להרפות. יכול להיות שמעודף מוטיבציה הוא מנסה להוציא בכוח?
ציל צול, כל הכבוד על ההשקעה והאיכפתיות. באמת.

[קט_קטית*]

ציל צול,
פשוט אין לכן מושג כמה זה קל.
כמה זה קל לך
חושבת שהבנתי את המקום שממנו את באה:
הכל יותר קל ממה שחשבתי שיהיה.
למה אף אחד לא סיפר לי?

• האם אני מדייקת?--

לדעתי, כל אחת מאיתנו עוברת את דרך ההבשלה שלה,
שלפעמים כוללת גידול בכורים עם חיתולים וגמילה מאוחרת (יחסית או ממש מאוחרת),
לומדות מניסיון עצמי ושל אחרות, וגם ניזונות מתיאוריות שונות ומשונות ממקורות מידע שונים.
כשהקרקע מוכנה - הזרע מגיע.
במציאות שאני מכירה, הכל יותר מורכב מלשים מעל הכיור עם קולות של פיפי - וזהו הוא גמול.
כלומר, בהחלט יש גם תקופות כאלה
אבל לא כל הזמן, לכולן, לאורך זמן.
"משחקי כוחות" כפי שהגדרת אותם (אני פחות אוהבת את ההגדרה הזאת, כי בראשי זה נותן לכל המצב כאילו גוון של כוונות רעות מצד הילד ו/או ההורה, ולא כך הדבר, אבל כן יש פה ניגודי אינטרסים או אי הבנות אחרות) יכולים לתקוע תהליכי התפשפשות לא רק בגיל שנתיים פלוס, אלא גם בחודשי החיים הראשונים.
במשפחה הפרטית שלך, עם התובנות הפרטיות שלך, בתקשורת שקיימת אצלך עם הילד, עם הילד הספציפי הזה, עם התקופה המסויימת בהתפתחות שלו - אצלך הכל מתאים בשלמות כדי שהפיפי יזרום לכיור.
אני לגמרי חושבת שמה ש"קורה" לכם הוא בזכות ולא בחסד.
יחד עם זאת, זה לא התרחיש היחידי האפשרי.

אני יכולה לכתוב בבאופן על זה שחוויתי לידה אקסטטית.
יכולה לשלוח את זה לכל חברותי, אם חושבת שהחויה האישית שלי רלוונטית אליהן ותראה להן את האור.
יחד עם זאת, קצת בעייתי בעיניי יהיה אם זה יעבור הלאה,
בתרבות המערבית לא תמיד מתעניינים במה שקורה לאנשים זרים במתחת למותניים ולפעמים רואים חוסר טאקט בזה שחודרים עם שיליה זרה למקום הפרטי שלהם.
אבל מילא, השחלות שלי כבר פתוחות לכל באופן וירטואלי...
אבל האם לגיטימי לכתוב שכל מי שיולדת ללא אפידורל תחווה איזו חויה חוץ גופית?
אבל נניח ואני אומרת דבר כזה... ממילא הצד השני לא יקנה את כל מה שאני אומרת...
האם אני מאמינה שאישה שלא מחוברת לגופה בשיט תחווה לידה טובה מדהימה מעצימה,
אם רק תוותר על האפידורל?
אם כך היה הדבר, לא היה נוצר האפידורל.
יש פה ניואנסים...

אותו הדבר עם חיתול.
החיתול והכחשת הצרכים הולכים יד ביד ומזינים זה את זה.
אם נוריד חיתול מבלי להתייחס אל הצד המדחיק את הצרכים,
מהר מאוד החיתול יחזור.


טוף, מבחינתי ביני לבין עצמי הגעתי למסקנה שהמייל שלך מתאר יפה מאוד את החויה האישית שלך, נותן השראה, מפתה, יישר כוח!
יחד עם זאת הוא לא מדייק...
יחד עם זאת זה באופן טבעי בתקשורת, אז מעולה

אני אמשיך פה לנבור כדי לראות מה מציק לי.


התחלנו לגמול את אמיתי מחיתולים וזה עובד מוצלח מהצפוי
...
אני באמת לא רואה בזה תהליך גמילה מהחיתול.

???
כאילו יש פה אי הסכמה - זו כן גמילה, זו לא גמילה...
כן בלי חיתולים, לא בלי חיתולים...
בעיניי - לא זה ולא זה ולא זה.
אלה הם "משחקי טרום גמילה".
כמו "משחק מקדים" שלפני האקט עצמו.
אני אומרת "פיפי" לפי מתי שנראה לי הגיוני ומתאים - הוא עושה פיפי.
נהדר, כמובן (-:

הגמילה בעיניי היא בדיוק אותם 30% של היציאות שאצלכם נמצאות כרגע בחיתול, שהוא נמצא שם בעצם רוב היום:




החיתול שם כדי להגן על המצעים והבגדים, בינתיים. כאשר נהיה מקצוענים נעבור בחלק מהזמן לתחתונים אבל לא בגלל הרתיעה מהחיתול היבש אלא פשוט כי תחתונים זה יותר נעים

בינגו!
אבל זאת בדיוק החוליה החסרה
מתי מתחילים להרשות להם לפספס?
זאת הגמילה...
ועכשיו אני מבינה שאת מקווה לדלג על השלב הזה (של הפיספוסים) או למזערו -
זאת בעצם המטרה של ללמד לעשות צרכים לפי הבקשה?

סוג של ריקוד על כל החתונות: גם החיתול יבש, וגם הספות נקיות.
אין דבר כזה פיספוס.


זה היה קריעת תחת ועוד לא נגמר. זה לא כיף בכלל ואם אפשר פשוט שזה לא יהיה חלק מהחיים של הילד זה ממש עדיף

מה "זה"? הגמילה? הפיספוסים?
טוף בסוף הבנתי מה כל כך מציק לי בשורה התחתונה:

השאלה היא מה היה קורה בעולם שבו כל הילדים מסתובבים בלי חיתול החל מיומם הראשון אבל עדיין חיים בעולם מערבי

השאלה היא אם אפשר לגמול מחיתול מבלי להוריד את החיתול


וזה למה?


תוך 48 שעות הגענו למצב שבו הוא עושה צרכים על פי הזמנה.

בדיוק
הוא עושה צרכים לפי הזמנה, לא לפי הצורך.
זאת הגמילה המערבית הקלאסית בעצם שהייתה נהוגה עד לפני לא מזמן.
גם ברוסיה השמשית ממנה באתי ככה גמלו את אחי.
כמובן גם אותי.
כלומר, ההורה קובע מתי ואיפה הילד ישתין.
וזאת גמילה שמלמדת להתאפק, מנסה להכתיב לילד מתי לעשות,
בזמן שב"בלי חיתולים" הילד קובע מתי לעשות וההורה נענה.
שזה אותו הדבר, רק הפוך.
בגישה של בלי חיתולים, כפי שאני מבינה אותה, הילד מסמן להורה כשהוא עצמו יש לו צורך לעשות צרכים.
אני לא נגד שום שיטה, סתם עושה סדר בתוך הסלט.
כי שם הדף מתייחס ל"בלי חיתולים" למרות שאין פה כ"כ "בלי חיתולים".
זה לגיטימי, זה עובד, אבל זה עם חיתולים

ומה שקורה בחיים זה אכן משהו שלישי, לא תיאורתי, פרקטי כל אחת ודרכה היא.

[גברת_פלפלת*]

אני באמת חושבת שכל אחד צריך להתחיל מאיפה שנוח לו.
אנחנו התחלנו בלהוריד את החיתול. היה רע ומר. לא רציתי לשמוע על בלי חיתולים אחרי כן.
קצת אחר כך, הורדתי את החיתול לשעה שעתיים כל יום.
ואז פישפשנו כשהוא ביקש, אבל עם חיתול (הורדנו ופישפשנו)
עברנו לחיתולי פלנל מקופלים כמו פעם, בשילוב עם טיטולים, באותו עיקרון של להוריד מתי שמבקש.
תקופה כזאת, ושעות 'בלי חיתולים' התארכו. היום הוא בלי חיתול כל היום, ובלילה עם טיטול (בקרוב נקבל חיתולי בד מ ר ו ב י נ א)

והוא רק בן שבעה חודשים.

מה נכון? מה לא נכון?
זה חשוב, באמת? ואם אני אמא איסטניסטית (במקרה לא) ומשתגעת מפיפי על הספה? אז לא עדיף שיהיה עם טיטול וכשיבקש יפושפש, מאשר שיהיה קבור בטיטול ללא אופציה לחנינה מוקדמת?

<אני באופן אישי לא סובלת את המילה גמילה. אבל היא נורא מייצגת. מיכרנו אותו לחיתולים, גרמנו לו ולנו לתלות, עכשיו צריך לגמול אותו. כולל היסורים. עונש לילד ולהורים>

[ציל_צול*]

וואו, למדתי המון ממה שכתבתן! המון! אין כמו תגובות מושקעות בשביל לעורר את המחשבה.
יש בדברים המון אמת וחלק גם גרמו קצת להצטער שלא נתתי את המכתבים להגהה של איכות ומהות בטרם משלוח. אני חושבת שהכתיבה נבעה מצורך לחלוק משהו יותר טוב יותר מכל דבר אחר אבל אחרי שקראתי את ההערות אני מסכימה שאולי היה עדיף לא לשלוח אותם או לפחות לשים את הכותרת של שיתוף ולא של משהו אחר. יותר מאוחר אני אקרא את זה שוב ואולי תהיינה לי עוד שאלות. אני חושבת שיש לי הרבה תחושות או תובנות של מתחילה וזה מאוד בולט לי על רקע מי שכבר עברה כברת דרך ארוכה או הספיקה להשקיע בזה הרבה יותר מחשבה ממני. אחזור בקרוב...

[ניצן_אמ*]

אבל למה רק בגיל שלושים? אולי תאחלי לה שתפגוש אותו בגיל עשרים, למשל?
ומה יעשו עד גיל שלושים? יקראו פושקין? הרי סקס הם לא יעשו...

[גברת_פלפלת*]

ומה יעשו עד גיל שלושים? יקראו פושקין? הרי סקס הם לא יעשו...
ברור שלא D-:

[ציל_צול*]

קט קטית, מסכימה לגמרי עם התובנה שלך, בעיקר זו שהתבשלה לה לקראת הסוף. העניין הוא שהבנתי את זה בעצמי אתמול בדיוק כאשר החלטתי לתפוס אומץ ולהוריד את החיתול ולנסות באמת "בלי חיתולים. גם היום הוא היה בלי חיתול כל היום חוץ מאשר בשעות השינה. כלומר, אם הייתי קוראת את דברייך עוד לא הייתי מבינה מה בדיוק את אומרת. היום אני מבינה. אמרתי לבן זוג שאחד הדברים שקוסמים לי בהיפטרות מחיתול בגיל הזה היא שאני עצמי לא מתרגזת מפספוסים. אצל הגדול, כאשר פספוסים כבר התחברו לנו באופן ברור לצרכים אחרים ויכולנו לראות למה הם קורים, היה הרבה פעמים מימד לא רצוי אבל בהחלט קיים של התרגזות ושל ניסיון להסתיר את הכעס מהילד. זה לא תהליך מי יודע מה בריא ומוצלח. עם הקטן, המימד של העצבים פשוט נעלם. פספוס פשוט נתפש כרצון לעשות את הצרכים על הרצפה או כרצון לא לעשות אותם בשירותים וזהו, כפשוטו. אנחנו מנקים פספוסים כבר מאתמול וזה אפילו לא מדגדג לי את קצה הרגשות שלא רצוי שיהיו שם ממילא.
אנחנו מנסים לגמול מחיתולים כולל הקטע של הגמילה (בניגוד לקפה ללא קפאין של מקודם) ומקווים לטוב.
מקבלת במאה אחוז את ההקבלה שעשית ללידה בלי אפידורל והיא נוגעת לי באופן עמוק יותר ממה שאת משערת. יחד עם זאת, לגבי הלידה הצלחתי יחסית לא "למכור" אותה או "לשווק" אותה כמשהו שהיא עלולה לא להיות עבור מישהי אחרת. אולי הצלחתי פחות עם החיתולים. אני חושבת שכבר ציינתי שאיפוק זו פשוט לא תכונה בולטת אצלי ואולי לעתים היא בעוכריי והחברות המסכנות שלי נאלצות לסבול אותה גם כן...

[ציל_צול*]

גברת פלפלת, אהבתי מאוד את מה שכתבת ובמקור גם חשבתי שזה יאפיין מאוד את מה שיקרה אצלנו. השמחה שלי היא על האפשרות האמיתית לעשות את התהליך הזה מודולרי, להתאים את מה שקורה גם לצרכים של ההורים ולנסיבות, וללכת גם אחורה ולצדדים. במידה רבה זו היתה האמירה שלי עבור החברות, שבניגוד למה שהורגלנו לחשוב, גמילה יכולה להיות תהליך מאוד מפותל ולא בהכרח חד כיווני שמתאים רק למי שיש להם שפע של סבלנות ופנאי ל 100% קשב. ואני גם מסכימה שהורים צריכים לקחת בחשבון את הדפקות הפרטיות שלהם ולבנות את התהליך בהתאם.

[גברת_פלפלת*]

אני לא קוראת לזה גמילה... אני פשוט מורידה לו את החיתול... ואין לי בעיה עם פיספוסים. גמילה תמיד הצטיירה לי כמין שלב כזה בו הילד נדרש (מבחינת מה ההורים מצפים ממנו) לא לפספס.

השמחה שלי היא על האפשרות האמיתית לעשות את התהליך הזה מודולרי, להתאים את מה שקורה גם לצרכים של ההורים ולנסיבות
בדיוק..

[אום_אל_קיצקיצ*]

ציל צול יקרה,
לא קראתי את המיילים שכתבת, אבל מרוח הדברים פה בדף יש לי תחושה שאת רותמת את העגלה לפני הסוסים. אנחנו התחלנו עם שיטת הקשב בגיל 4 חודשים. באמת, אחרי השבוע הראשון התחשק לי לספר לכולם איזה מעולה לנו ואיזו טעות ופספוס זה לשים חיתול. היום יש לי ילדה בת שנה ו9 גמולה לחלוטין (יבשה לגמרי מגיל שנה וחצי) והיום אני מאוד נזהרת עם מי אם בכלל לדבר על זה (כלומר, לעשות נפשות ל"בלי חיתולים"). מקווה בשבילך שהכל ילך חלק כמו שהולך עכשו, ושאמיתי יהיה יבש מעכשו ולנצח, אבל האמת, קשה לי להאמין. אני אומרת לך, זו דרך ארוכה ופתלתלה. מי שאומר שאין כאן השקעה גדולה יותר מאשר לגדל בחיתול פשוט משקר לעצמו. זה הרבה השקעה. הדרך היחידה לצלוח את זה היא ברוח טובה. אבל מה, לא כל אחד יכול לקבל 10 פיספוסים ביום ברוח טובה, ולכן להגיד שחיתולים זאת טעות אופטית זה קצת לא מציאותי לחיים של רוב האנשים.
אז הייתי מציעה לך לנהוג בקצת יותר צניעות. לראות איזה תקופה איך הולך לפני שאת מפיצה בשורה של משהו שאת לא באמת יודעת עדיין מה המשמעות שלו.

[ניצן_אמ*]

גישת הקשב, בלי-חיתולים, קראו לזה איך שאתן רוצות, שיטה זה לא.
זה ההיפך משיטה. אוף.

[ציל_צול*]

אום אל קיצקיצ, את צודקת צודקת צודקת. העגלה אכן נרתמה לפני הסוסים, היומיים האחרונים עם אמיתי נראים כמו פספוס אחד גדול (שנמתח מהספה ועד לשטיח) וכל הפרגון שקיבלנו לא עצר את מה שבלתי נמנע...
יחד עם זאת, וגם אם הדרך תהיה ארוכה ומפותלת, והיא תהיה, אני לא חושבת שזה יותר קשה מחיתולים. זה תלוי כמה זמן ופנאי יש להקדיש לכך ובאיזו רוח מתייחסים לפספוסים. כאשר יש פנאי ולוקחים ברוח טובה זה יותר קל מחיתולים. אם אין פנאי והכל נראה כמו עבודה ובדיוק זה מחריב איזה פריט טקסטיל אהוב - אז לא.
איפה אני לא מסכימה איתך - לגבי הצניעות ולגבי המשמעות. את צודקת שבשורות אולי לא כדאי להפיץ לפני שיודעים היטב מה טיבן. הדבר נעשה לא מחוסר צניעות אלא מעודף התלהבות והאמת היא שאני מעדיפה את עצמי שמחה ומתלהבת בגילויים חדשים ומסקרנים מאשר זהירה ומחכה שמשהו לא ילך כשורה. ובנוגע למשמעות - משמעות במובן העמוק יש רק אחת ואותה אני מרגישה בנוח מאוד להשיט הלאה וחושבת שזה חשוב שחברות שלי תדענה על זה. משמעות במובן של ההתמודדות היומיומית יש הרבה, כל הורה לפי אופי חייו, ואת זה כל אחד במילא מגלה בעצמו. אני נותנת הרבה קרדיט לחברותיי שיודעות שלא כל מה שקורה למישהי אחרת בהכרח יקרה באותה דרך להן. אולי זו גם הסיבה שלעת עתה אף אחת מהן לא רצה להסיר את החיתולים וזה בסדר גמור. יש זרעים שנטמנים ומיד רואים עלה מעל פני האדמה ויש זרעים שנמטמנים ולוקח להם עד הילד השלישי או בכלל לא...
שמעי סיפור - בזמנו, עוד לפני שגיליתי את מודעות הווסת, גיליתי את ה mooncup ובהתלהבותי הרגילה הפצתי מייל בין כל החברות. אף אחת לא חזרה עם שום שאלה או תהייה. קצת הופתעתי שלא היתה סקרנות. חלפו עברו להן כמה שנים והנה חברה שבה אלי, הזכירה לי שפעם סיפרתי לה על משהו כזה ושאלה שאלות. אני חושבת שעברו מאז ארבע שנים אבל זה נשאר אצלה. כאשר דיברנו אמרתי לה שהיום אני כבר עושה משהו אחר לגמרי והיא שמחה לרוץ לנסות. בקיצור, אני מסכימה איתך ועם קודמותייך שהעירו, שצריך להיזהר עם תפוצת נאטו. יחד עם זאת, בשביל מה יש חברות אם לא בשביל לשתף, לעדכן ולגלות ביחד את אמריקה. לאחר דברים אלה אני מסירה מהדף את הציטוטים של המיילים שכתבתי ומי שתחסר לו החתיכה הזו בפאזל הדיון יסתפק במה שצוטט מהם.
בכל אופן, מודה לכולן על ההערות וההארות המועילות. למדתי הרבה מהדיון הזה, גם על עצמי ביחס לתגליות וגם על עניין הבלי חיתולים.

[גברת_פלפלת*]

יש זרעים שנטמנים ומיד רואים עלה מעל פני האדמה ויש זרעים שנמטמנים ולוקח להם עד הילד השלישי או בכלל לא...
אהבתי...

ואני כשגיליתי את שיטת שרמן, חוץ מלהסתובב ברחובות עם מיקרופון כזה של אלטעזאכן, עשיתי הכל. ובאמת שהשתגעתי למה כולן לא רצות מיד. לקח לי זמן להבין שלא לכולן זה מתאים.. להיות קשובות לעצמן ולפספס לפעמים (בדיוק כמו בלי חיתולים!)

[בשמת_א*]

פספוס פשוט נתפש כרצון לעשות את הצרכים על הרצפה או כרצון לא לעשות אותם בשירותים וזהו, כפשוטו
לא. פספוס הוא חוסר הבנה שלך (את לא הבנת שהוא צריך) או קצר בתקשורת ביניכם - הוא לא באמת "רוצה לעשות על הרצפה". הוא רוצה במהותו ובתיכנותו שיתוף פעולה קשוב וזורם עם המטפלים בו. כשזה לא קורה מאיזושהי סיבה (אנחנו לא אשמים, אנחנו פשוט לא אמהות הודיות מנוסות P-: ) - לפעמים הוא ינדנד לנו, לפעמים הוא יעשה במקום הלא מתאים, יש כל מיני תגובות למצב של קצר בתקשורת. יש תינוקות שמקבלים את זה ברוח טובה, ואחרים מתעצבנים ומתנקמים (-: וגם אותו תינוק יכול להגיב אחרת בשני מצבים שונים.

גמילה יכולה להיות תהליך מאוד מפותל ולא בהכרח חד כיווני שמתאים רק למי שיש להם שפע של סבלנות ופנאי ל 100% קשב. ואני גם מסכימה שהורים צריכים לקחת בחשבון את הדפקות הפרטיות שלהם ולבנות את התהליך בהתאם.
נכון, ואת מדברת על גמילה ולא על גידול בלי חיתולים. שימי לב שיש הבדל.

אנחנו התחלנו עם שיטת הקשב בגיל 4 חודשים.
לא גישה ולא שיטה.
סתם קשב לצרכים. לכן אני קראתי לזה "בלי חיתולים", כי זה לא נכנס לכל הקשקוש הזה של "שיטה".
זה כמו הנקה. אין "שיטת ההנקה" ואין "גישת ההנקה", יש פשוט הנקה.
אין "גישת החיתולים" ואין "שיטת החיתולים". יש פשוט חיתולים.

שאני מעדיפה את עצמי שמחה ומתלהבת בגילויים חדשים ומסקרנים
גם אני מעדיפה "שמחה ומתלהבת" וגם אני טיפוס כזה.
השמחים ומתלהבים לוקחים יותר בקלות את הקשיים, כי הם נתפסים כשוליים ביחס להתלהבות הגדולה.
בעוד שלטיפוסים האחרים, הפספוסים שלנו או הקשיים שלנו הופכים להיות העיקר בעוד שהתקשורת המדהימה, ההבנה של הילד, ההיענות של הילד להצעה שלי וכו' וכו' - דווקא אלה נעשים שוליים.
אבל זה עניין של אישיות. את רואה את זה?
לכן אני מעולם, מעולם לא הצעתי למישהי לגדל בלי חיתולים.
אני רק כתבתי את זה באופן כללי, כדי שאם יהיה מישהו שיידלק על זה, יהיה לו בסיס.
כי זה לא משהו שאני רוצה להגיד למישהי.
זה משהו שאני רוצה לספר לעולם, ירצו - יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו. ככה אף אחד לא צריך להרגיש בלחץ ממני, כאילו אני מוכרת לו משהו. אני לא יכולה למכור את האופי שלי, או את הגישה שלי לחיים.

וכמובן, שלא ייצא מכל הדברים החכמים שקט קטית כתבה, שחייבים להוריד חיתול.
לא זה היה המסר ואני בטוחה שגם היא תסכים.
בהחלט בריא (ללב של ההורה) לשלב, ולהישאר עם חיתולים כל זמן שיש חרדות ושיש הרבה פספוסים שלנו. אפשר בהחלט לקחת תינוק לעשות את צרכיו בשירותים (יהיו אשר יהיו) כשכל פעם פושטים את החיתול ומחזירים. עד שמיעוט הפספוסים מצדיק, בשביל ההורה, את ההיפטרות מהחיתולים לגמרי.

[קט_קטית*]

_וכמובן, שלא ייצא מכל הדברים החכמים שקט קטית כתבה, שחייבים להוריד חיתול.
לא זה היה המסר ואני בטוחה שגם היא תסכים._

אין לי מושג מה אני מדברת...
אבל מעדיפה להסכים עם בשמת .
היא הכי חזקה פה, יש לה אגרופים קטנים וכואבים
וברצינות...
כל אחת שתעשה מה שנוח לה.
אני בכלל לא מבינה מה השאלה,כהרגלי...
ראיתי לא מזמן איזה פעוט שפיספס קקי במכנסיים בחוץ,
אמא שלו צעקה עליו כמו משוגעת,
כמעט עשיתי במכנסיים בעצמי.
אני חושבת שילד כזה עם אמא כזו עדיף להשאיר עם חיתול עד גיל מאוחר.
בשיא הרצינות.
ממש עד הגיל שיידע "לשלוט" על הצרכים מהתחלה ועד הסוף,
כולל ללכת לבד לשירותים, להוריד את המכנס, לעשות, להוריד את המים,
ולא יצטרך לספוג את כל העלבונות המלחיצים מאמו.
במצב כזה - זה בסדר גמור לגמול בגיל 3.
ייצא לכולם יותר זול.

לעניין ההתלהבות, התלהבות זה השם השני שלי.
קט קטית התלהבות דף מוצנע.

אני חושבת שההתלהבות של ציל צול עוברת היטב במיילים שלה,
ובכלל יש לה אנרגיות חזקות ומדבקות.
אני אוהבת.

חלק מהתובנות בוסריות, אבל זה בוסר של פרי טוב
יישר כוח!

[ציל_צול*]

בשמת יקרה, לך יש את הפריבילגיה של להיות מוזמנת לכל מיני מקומות להתראיין ולכתוב. ככה את יכולה להרגיש שדברים שחשובים לך באים לידי ביטוי בעולם במקום שבו זה משפיע. זו הסיבה שבגללה אני כותבת דוקטורט, אבל מה לעשות שהדוקטורט שלי לא עוסק בילדים בלי חיתולים... מכאן יוצא שחלק מהרצון שלי לראות את העולם משתנה מתועל לכיוון החברות האומללות שלי שנאלצות לסבול אותי כפי שאני. לזכות כולנו יאמר שאנחנו מכירות זו את זו היטב וכל אחת יודעת פחות או יותר מהן מגבלות השנייה, ומה יש לאחרת שאין לי ולהפך. אני לא רואה את עצמי מתקשרת עם חברות טובות או עם אחותי באיזה אופן ניטראלי כלפי הבחירות שביצעתי. אני עושה מאמץ, שלא תמיד מצליח, לא לשווק את מה שטוב לי לאחרות שאני לא מכירה כי זה באמת עלול להיות מסוכן. אולי הלקח של זה יהיה לא להציע לחברות להעביר את המייל הזה בקלות כזו. נו, שויין, שאלה תהיינה כל צרותיי...

ולעניין אחר שהעלית - אז איך מסבירים את העובדה שהילד משמיע סימן מוכר, אני נענית, הוא מתפתל בידיים בתנועות סירוב נמרצות, וברגע שהוא שוב על הרצפה הוא משתין ואז נהנה מאוד לשחק עם הפשפוש בידיים? הסיטואציה הזו, שחזרה על עצמה כבר כמה פעמים, העלתה בי את הרעיון שלפעמים הוא רוצה פשוט לשחק בהפרשות שלו כיוון שבניגוד אלינו הוא לא רואה בהן משהו שצריך להתפנות מהאזור תיכף ומיד עם יציאתו מהגוף. הוא רק החל בתהליך וכל ההיכרות שלו עם הצרכים היא דרך חוש הראייה. יכול להיות שהוא היה רוצה לחוש את ההפרשות שלו דרך חושים אחרים לפני שהוא מחליט שזה משהו שעדיף שלא יגע לו בגוף. מה את אומרת?

קט קטית, תודה. נקווה לבציר טוב...

[בשמת_א*]

הפריבילגיה של להיות מוזמנת לכל מיני מקומות להתראיין
איזו פריבילגיה... מעניין שאת רואה את זה ככה. אני מרגישה רק "מגוייסת" ונתבעת "לתת למען הציבור" (-:


איך מסבירים את העובדה שהילד משמיע סימן מוכר, אני נענית, הוא מתפתל בידיים בתנועות סירוב נמרצות, וברגע שהוא שוב על הרצפה הוא משתין ואז נהנה מאוד לשחק עם הפשפוש בידיים?
את אומרת שלדעתך הוא מסרב לעשות בכיור, כי הוא רוצה לעשות על הרצפה במטרה לשחק בפיפי שלו אחרי שהוא עושה אותו?
מה אני אגיד, נשמע לי קצת מרחיק לכת. הייתי מהמרת דווקא שהוא מסרב מסיבה אחרת (שביתת פשפושים), יוצא לו כי הוא צריך, ואחרי שזה כבר יוצא הוא רוצה לשחק בשלולית הנחמדה. אבל את האמא, רק את יכולה לענות.
בכל מקרה, את התחלת מאוחר.
זה אומר, שהדבר שהכי קשה להפנמה בגיל מאוחר הוא גם האתגר שלך: "פיפי עושים רק במקום המתאים". זה באמת האתגר למי שמתחילות יותר מאוחר. זה גם האתגר של הגמילה. "המקום המתאים". הרצפה איננה המקום המתאים.
לא כדאי לבלבל בין "לא לעשות עניין כשהוא לא עושה במקום הנכון" לבין להזניח את ההדרכה.
זה בסדר לא לעשות עניין, אבל עכשיו הזמן הנכון לשים לב טוב טוב ולמנוע משחק בפיפי. להעביר בעדינות אך בהתמדה וללא לאות את המסר ש"אופס, יצא על הרצפה" ומהר נרים אותך, מהר ננקה - בלי כעס, בלי עניינים, אבל ביעילות, במהירות ובתכליתיות. המסר שיעבור הוא: קורה, אבל זה לא המצב הנכון.
אם יותר מדי פעמים יצא, מסיבות שונות, שהתאפשר לו לשחק בפיפי הזה, זה בדיוק ההיזון החוזר, המשוב, שעלול לגרום לזה שהוא יהפוך את זה למשחק רצוי ויפסיק לשתף פעולה איתך. את ממש לא רוצה את זה. אם נכנסתם ללופ הזה לדעתך, יכול להיות שזה מצב שאפילו יתאים בגללו להגביר שוב את מינון החיתולים כדי שלא יקרה, אני אומרת בזהירות, עם סימני שאלה רבים על הרעיון.
כמו שאם הקטנצ'יק בטעות הפיל לך את הצלחת והיא נשברה לרסיסים על הרצפה, את מייד דואגת לזה שהוא לא יתקרב לרסיסים, ומייד מייד מפנה את כל הרסיסים. זה ברור ומיידי, בלי כעס. קורה, אבל אין מצב שזה לא יטופל.
ככה, פיפי על הרצפה קורה, אבל אין מצב שזה לא יטופל מיידית, ועם המסר הרגוע "אופס, יצא על הרצפה. לא נורא, בפעם הבאה תגיד לי ונעשה בסיר".
וכמובן לזכור ש"בפעם הבאה" היא מונח כללי ביותר, וההפנמה של זה עשויה לארוך שנה...
הכל באיזי, הכל בקלות.

בין הדברים שאמרה קט קטית:

_תוך 48 שעות הגענו למצב שבו הוא עושה צרכים על פי הזמנה.
[ציטוט שלך. בשמת]
בדיוק
הוא עושה צרכים לפי הזמנה, לא לפי הצורך.
זאת הגמילה המערבית הקלאסית בעצם שהייתה נהוגה עד לפני לא מזמן.
גם ברוסיה השמשית ממנה באתי ככה גמלו את אחי.
כמובן גם אותי.
כלומר, ההורה קובע מתי ואיפה הילד ישתין.
וזאת גמילה שמלמדת להתאפק, מנסה להכתיב לילד מתי לעשות_
כאשר הדגש הוא יותר מדי על "הזמנה" ולא על "לפי הצורך", אז לפעמים עולים הסירובים גם כשהוא מסמן.

[קט_קטית*]

כאשר הדגש הוא יותר מדי על "הזמנה" ולא על "לפי הצורך", אז לפעמים עולים הסירובים גם כשהוא מסמן.

כאן בדיוק קבור "משחק השליטה" או "משחק הכוח" בו כל אחד מהצדדים מצהיר בעלות על הפיפי הנשפך

[ציל_צול*]

תודות על התגובות.
בשמת - צר לי שאת מרגישה ככה לגבי האפשרות שלך להשפיע על העולם. הייתי רוצה להאמין שכל זה גורם לך שמחה גדולה אבל כמובן שאין לי מושג עד כמה מבקשים ממך, ומה, ומתי... אני בכל זאת שמחה על כך שאת עושה מה שאת עושה ושהגעת למעמד שבו המילה שלך כל כך נחשבת ומקשיבים למה שאת אומרת גם מי שאינו קהל היעד הטבעי.
קיבלתי בתודה עמוקה את ההכוונה. זה בערך מה שעשיתי אבל לא בלב שלם. אני חושבת שהתגובה שסיפקתי עד כה לפיפי על הרצפה היתה מעודנת מדי ולא הבהירה את הנקודה.
בנוגע למשחקי שליטה - אני חושבת שיש הבדל בין דברים כאלה שקורים עמוק לתוך התהליך ואלו שקורים בתחילת התהליך. אני יודעת שמה שנראה אצלי כצורך לשלוט נבע מהפחד של ההתחלה וחוסר הבנה מוחלט של התהליך. ככל שעוברים הימים אני לומדת ומתנסה ואז הפחד יורד ומפנה מקומו לדברים אחרים. אלו האחרונים דוחקים את הצורך לנהל ולשלוט ומאפשרים לקטנצ'יק לקחת פיקוד. אני מודה שאני קצת מתבלבלת ממנו אבל בטח גם זה יעבור מתישהו.
בעקבות ההערות המצוינות הפסקתי להזמין אצלו פיפי (וקפה, ועוגת גבינה פירורים...) ואני מחכה לסימנים. מודה, היה הרבה יותר נוח בהזמנה. עכשיו הוא מזמין אותי לדייטים בשירותים. שמישהו יגיד לו שאני לא קשה להשגה ושעל כל צלצול קטן אני מיד לוקחת את תיק היד הקטן ובאה...
שוב תודה לכן, תרומתכן מוערכת ומועילה מאוד. גם בפרקטיקה וגם במחשבה על הדברים.

[מיכל_שץ*]

כאשר הדגש הוא יותר מדי על "הזמנה" ולא על "לפי הצורך", אז לפעמים עולים הסירובים גם כשהוא מסמן.
האם זה נכון גם בגמילה קלאסית בגיל שנתיים?

[קט_קטית*]

מיכל,

האם זה נכון גם בגמילה קלאסית בגיל שנתיים?

תקף בכל גיל

ציל, בהצלחה בפישפושים,
ואין כל רע בגמילה מערבית מאוזנת, כל עוד יש הרמוניה בין האם לתינוק.
כלומר, מקווה שלא בגללי כל הבית שלך הוא פיספוס אחד גדול....
תעדכני

[ציל_צול*]

קט קטית, תודה על התמיכה. מוערך עד מאוד. איכשהו הדיון עבר ממשהו שעניין אותי באמת (עולם ללא אנאליות) למשהו שמעניין אותי עוד יותר (הילד הפרטי שלי...). לא נורא, אחרי שנסיים כאן אני מבטיחה לערוך היטב.
הפשפושים מתקדמים היטב. היו יומיים של פספוסים רבים אבל העצות שלכן הועילו מאוד. למדנו להגיב לזה בהתאם וזה עובד. מה שעוד קרה זה שהוא התיידד סוף סוף עם הסיר ועושה שם קקי כמו ענק. את זה אבא שלו הצליח לטעת בו (אולי זה עניין של גברים?) והם עושים יחד עבודה יפה מאוד.

חייבת לומר שמתוך הדיון עוד הצלחתי להציל משהו גם בשביל הגדול, בכל הנוגע להזמנת פשפושים. פשוט הפסקנו עם זה מלבד לפני יציאה מהבית להרבה שעות. זה מדהים איזו משמעות היתה לזה עבורו. הוא גמול כבר לגמרי חוץ מהלילות והיום היתה הפעם הראשונה שהוא ביקש לבדו לעשות קקי לפני מנוחת הצהריים פשוט כי אף אחד לא הציע. איזה עונג. קצת מתביישת שלא חשבתי על זה בעצמי, אבל אם הייתי צריכה להתבייש על כל הדברים שלא חשבתי עליהם בעצמי והאתר הזה חשב בשבילי הייתי כל היום עומדת בפינה. וויתרתי. מעדיפה פשוט להמשיך ללמוד.

[מיכל_שץ*]

תקף בכל גיל
פשוט תהיתי כי הייתה לנו איזו נסיגה אחרי יומיים אצל סבתא שכל הזמן מציעה ומזכירה לעשות פיפי...
תודה!

[קט_קטית*]

הייתה לנו איזו נסיגה אחרי יומיים אצל סבתא שכל הזמן מציעה ומזכירה לעשות פיפי...
מקווה שהסבתא תפסיק לפספס במהירה

[ציל_צול*]

שאלה, אגב דחפים אנאליים ואיפוק - מה אתן אומרות לגבי עצירה של תהליך עשיית צרכים לא במקום המתאים והעברתו למקום המתאים? כלומר, אם אני רואה שהוא התחיל לעשות קקי או פיפי לא בשירותים, כדאי לי לומר לו לעצור ולקחת אותו מהר לסיר? יש בזה הפרעה למשהו טבעי שקצת קשה לי איתו. אם פספסתי את הסימן שלו האם זה הוגן שאני אעצור אותו באמצע?
זה מה שעשיתי היום וזה עורר תחושה של שליטה. כלומר, בגלל שיש לי את הכוח לסחוב אותו ממה שהוא עושה אני עוצרת לו עשיית קקי באמצע ומעבירה אותו למקום אחר, קצת כמו חפץ. זו לא התיחסות הכי מכבדת בעולם...

[גברת_פלפלת*]

כאשר הדגש הוא יותר מדי על "הזמנה" ולא על "לפי הצורך", אז לפעמים עולים הסירובים גם כשהוא מסמן.
אני התרשמתי שאין בעיה להציע. אז אם אני יודעת שהוא אוהב לעשות כשהוא קם משינה, אני מציעה לו. (ורוב הזמן הוא עושה). או אם אני נכנסת עכשיו לבית של אנשים- מציעה. לפני שינה- מציעה. רוצה- עושה. לא רוצה- לא עושה. מחכה כמה שניות, לא מייבשת אותו בפשפשפש...
זה לא בסדר?

[קט_קטית*]

_מחכה כמה שניות, לא מייבשת אותו בפשפשפש...
זה לא בסדר?_

זה בסדר גמור.
ועל אף שזה בסדר גמור,
לפעמים יכולים לבוא לידי ביטוי גם הסירובים עליהם דובר קודם.

[גברת_פלפלת*]

או קיי, כשהוא מסרב הוא פשוט מותח את הרגליים ואני מבינה עניין ומפסיקה לפשפש. לא נתקלתי בסירובים כמו למעלה, אבל בהחלט קורה שהוא לא מודיע ומפשפש על הרצפה/ אבא/ אמא (שילשום עשה עלי פיפי בתנוחה הכי לא הגיונית- כשהוא רוכב על המותן שלי! נורא מוזר)

[בשמת_א*]

פשוט תהיתי כי הייתה לנו איזו נסיגה אחרי יומיים אצל סבתא שכל הזמן מציעה ומזכירה לעשות פיפי...
נו, קלאסי...

_אני התרשמתי שאין בעיה להציע. אז אם אני יודעת שהוא אוהב לעשות כשהוא קם משינה, אני מציעה לו. (ורוב הזמן הוא עושה). או אם אני נכנסת עכשיו לבית של אנשים- מציעה. לפני שינה- מציעה. רוצה- עושה. לא רוצה- לא עושה. מחכה כמה שניות, לא מייבשת אותו בפשפשפש...
זה לא בסדר?_

אני מסכימה עם קט קטית:
_זה בסדר גמור.
ועל אף שזה בסדר גמור,
לפעמים יכולים לבוא לידי ביטוי גם הסירובים עליהם דובר קודם._
ומחדדת:

א. זה בסדר גמור להציע.
ב. אבל חשוב המינון, שיהיה איזון שמתאים לילד הספציפי בין כמות ההצעות לכמות הבקשות שבאות ממנו.
ג. אחת הדרכים לזהות שהמינון לא מתאים, היא שמתחילים הסירובים הנ"ל.
ד. שוב מזכירה שילדים שונים מגיבים אחרת.
ה. יש הבדל בין הצעה שבאה מתוך היכרות עמוקה עם הילד, וקשב לצרכיו, שהיא יותר כמו דיאלוג באינטואיציה (אני יודעת שהוא צריך עכשיו, אז אני לוקחת ומציעה לו אף על פי שטכנית הוא לא ביקש ממני בצורה מפורשת) - לבין הצעה שהיא יותר הזמנה בלי קשר כל כך לצרכים או להרגלים של הילד.
הסוג השני של ההצעות עלול לגרור סירובים, אבל לא בהכרח.
יש פה משחק עדין.
למשל, אם נכנסים לאוטו לנסיעה ארוכה זה בוודאי מתאים, לדעתי, להזמין לעשות פיפי, ואנחנו עושים את זה כל הזמן. אני אומרת "פיפי לפני יציאה" וכולנו הולכים בסך לשירותים (-: אפילו אם נדמה לנו שלא צריך, רק בשביל לחסוך לנו שירותים ציבוריים (-: וכבר עברנו מזמן את שלב הגמילה, כולנו...

[קט_קטית*]

אפילו אם נדמה לנו שלא צריך, רק בשביל לחסוך לנו שירותים ציבוריים
וזה עוד בהנחה שתמצאו כאלה.

זוכרת בתור אישה בהריון כמה סבלתי מאי היכולת שלי להטיל את מימי בשומקום,
והייתי צריכה לעשות עיניי עגל בשביל לקבל מפתח לשירותים הפרטיים שלהם.
עכשיו גם בתוך הבנקים אצלנו השירותים הם רק לפרסונל.
אם אני מבקשת באיזה מקום לעשות פיפי (ואני לא בהריון או נכה) מסתכלים עלי כאילו ביקשתי להשתין אצלם בכיס.
רבאק, אנשים, אין לכם פיפי אף פעם?
זה לא לגיטימי שתהיינה אפשרות להתמודד עם זה חוץ מלהתאפק שעות?
בתרבות המערבית - האיפוק מובן מאליו.
מובנה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_זוכרת בתור אישה בהריון כמה סבלתי מאי היכולת שלי להטיל את מימי בשומקום,
והייתי צריכה לעשות עיניי עגל בשביל לקבל מפתח לשירותים הפרטיים שלהם._
מה זאת אומרת? אשה בהריון נכנסת כמו מלכה למסעדת יוקרה, הישר לשירותים ובחזרה!

[ציל_צול*]

_שאלה, אגב דחפים אנאליים ואיפוק - מה אתן אומרות לגבי עצירה של תהליך עשיית צרכים לא במקום המתאים והעברתו למקום המתאים? כלומר, אם אני רואה שהוא התחיל לעשות קקי או פיפי לא בשירותים, כדאי לי לומר לו לעצור ולקחת אותו מהר לסיר? יש בזה הפרעה למשהו טבעי שקצת קשה לי איתו. אם פספסתי את הסימן שלו האם זה הוגן שאני אעצור אותו באמצע?
זה מה שעשיתי היום וזה עורר תחושה של שליטה. כלומר, בגלל שיש לי את הכוח לסחוב אותו ממה שהוא עושה אני עוצרת לו עשיית קקי באמצע ומעבירה אותו למקום אחר, קצת כמו חפץ. זו לא התיחסות הכי מכבדת בעולם..._
מקפיצה את השאלה שלי למקרה שאבדה בים התכתובת. מישהי מרימה את הכפפה וחולקת מחשבות?

[קט_קטית*]

אני עוצרת לו עשיית קקי באמצע ומעבירה אותו למקום אחר, קצת כמו חפץ. זו לא התיחסות הכי מכבדת בעולם...

פעם גמני הייתי רצה איתה בבהלה לכיור כשחתיכות של קקי עפות ממנה.
עד שפעם אחת מרוב שמיהרתי לא עברתי טוב בדלת ודפקתי לילדה את הראש במשקוף.
מאז אני לא רצה איתה.
אם אני קולטת אותה מחרבנת והיא די בהתחלה (להערכתי, כן? לעולם אין לדעת מהו גודלו הסופי של הקיקוק)
אני מביאה את הסיר עד אליה ומושיבה אותה (כאילו מתקנת קלות: לא פה - ליד... בסיר... כל הכבוד!)
ואם היא באמצע אני עושה את עצמי לא רואה ומנקה כשמסיימת (פעם הבאה - בסיר)

מקווה שעזרתי

[ציל_צול*]

עזרת בהחלט. רעיונות טובים. תודה

[ציל_צול*]

לא מתאפקת ומשתפת למקרה שמישהו עוד מציץ פה...
אנחנו אחרי שבוע מבאס - בכל פעם ידעתי, ממש ידעתי שהולך לבוא לו פשפוש. הלכנו בשמחה לכיור לסיר לשירותים ו... כלום. רק התפתלות שמבקשת "מספיק!" וכמובן ששנייה אחר כך הוטל לו הפשפוש על הרצפה. כבר הייתי קצת אובדת עצות ושקלתי לכתוב הודעת "הצילו הצילו". כמובן שבעודי מנסחת בראשי את המודעה הזו קרא הילד את מחשבותיי ונכנסנו ליום מדהים שבו כל מה שיוצא מהגוף (המממ... לא כולל רוק מהשן שבוקעת) נוחת היישר במקום המיועד. מכאן הגעתי למסקנה שלילדים יש יכולת טלפאטית מולדת וכל קוראי המחשבות שעוסקים בכך לפרנסתם הם פשוט אלו שהצליחו לשמר תכונה שכולנו נולדנו איתה.

[קט_קטית*]

לילדים יש יכולת טלפאטית מולדת וכל קוראי המחשבות שעוסקים בכך לפרנסתם הם פשוט אלו שהצליחו לשמר תכונה שכולנו נולדנו איתה.

לשמר, או לשחזר...

[פלוני_אלמונית*]

יופי! הגיע לי בדיוק בזמן איזה גריין מהדף הזה.
אני לא בטוחה שזה לגמרי מתאים לנושא, מודה שלא קראתי את כל הדף לפרטי פרטים... אבל שם הדף מתאים, אז פשוט אזרוק את שאלתי לאויר:

בת השנתיים שלי מאז ומעולם מאוד אוהבת לגעת בעצמה (אבא שלה טוען שהיא בדיוק כמו אמא שלה...).
אתמול הופיעה אדמומיות קלילה בטוסיק, אז אחרי המקלחת היא שמה לעצמה משחה - כמובן שמוכרחה לעשות הכל לבד.
בזמן שמרחה, שמתי לב שהיא מחדירה את האצבע ממש לתוך פי הטבעת, ולא רק מסביב.

השאלה: זה נורמלי???

אני, באופן אישי, לא נוהגת להחדיר לעצמי אצבעות לפי הטבעת, אבל אולי אני הלא נורמלית פה?
יש לציין שהיא גדלה ללא חיתולים, כך שזה לא מפגש ראשון שלה עם האיזור.