בלוג גינון קיבוצי בלי ריסוסים

[תפוח_אדמה*]

אני גרה בקיבוץ בגליל. קיבוץ רגיל, עם קיבוצניקים ותיקים, כאלו שנשמו ריסוס לארוחת הבוקר.
לצידם, הרחבה חדשה, עם עירוניים שחוששים מהטבע.
ובתווך, אני ועוד חברות, שרואות את הנויניק מסתובב ומרסס ומרסס, בלי אבחנה. תורמוסים וחוביזות, חצבים וכרכומים, צמחי נוי ועצים.
מה נשאר אחרי הריסוס? בעיקר צמחים שהם מטרד גם לחובבי הטבע. קוץ בשם כרבולת, ועוד כמה צמחים חזקים שכנראה יישארו גם אחרי השואה הגרעינית.

[תפוח_אדמה*]

והנה נוצרה לה הזדמנות: הנויניק חובב הריסוסים פרש, והוחלף בידי קבלן חיצוני שמוכן גם לא לרסס אם נבקש יפה.

מבחינתי אין בעייה להפסיק וזהו. אבל יש אנשים בקיבוץ שחוששים, בעיקר מפני נחשים ואש ומפני הלא ידוע. לעומתם, יש אנשים שמתחילים לחשוש מסרטן.
אז פתאום, אחרי שהרגשתי כמו ההזויה היחדיה שצועקת נגד ריסוסים, קמו עוד והוחלט לא לרסס במקומות בהם מסתובבים ילדים. ואז הלכנו להרצאה של נויניקים מקיבוצים אחרים, שלא מרססים כבר שנים. התוצאות יפהפיות. מרכז קיבוץ אחד נראה כמו שמורת טבע, והשני סתם יפה
אבל החששות מבית קיימים: אנשים מודאגים מאיך אנשים יגיבו ומהעלות.
אז בקרוב נקיים מפגש שיתוף ציבור ונראה איך ממשיכים.

מפריעים לי אז אמשיך בקרוב.

[אישה_במסע*]

בתור עירונית אני שואלת - מה זה נויניק? אחרי על גינות נוי?
בחצר שליד הבית שלי לא מרססים. לא מעקרון, יותר מתוך אינרציה. בצד השני של הבית היה דשא. "היה" כי היו שכנות זקנות מאוד שזה היה חשוב להן. הן היו צועקות עלי ועל הילדים האחרים כל פעם שהינו מעיזות לרוץ על הדשא המטופח שלהן ולהרוס אותו בריצה שלנו...
ואז הן נפטרו. והחצר מתחילה להשתקם, אבל רק מתחילה.
בצד שלנו תמיד הייתה גינת פרא. יש פינה קטנה שאחת מהשכנות מגננת בה, אבל רוב החצר - פרא. כל תחילת קיץ מזמינים מישהו שגוזם את כל הצמחים היבשים, ויש קרקע בלי כלום. זה בדיוק נגד נחשים וכו'. ובלאו הכי בקיץ הכל מתייבש. שאר הזמן - צמחייה. חוביזות! בכמויות עצומות, בחורף. סרפדים, בפינות המוצלות והקרירות יותר. באביב - פרחים! חרציות ופרגים ועוד כל מיני צמחים שאני לא זוכרת כרגע.

תענוג! איזה נחמד זה כשהאינרציה וההרגל לטובתי. וזהלדעתי מה שאת צריכה להתמודד נגדו - בעיקר אנירציה והרגלים. ואולי גם פחדים. אבל ברור לי שלו חוששי הנחשים שלך היו שכנים שלי, הם לא היו חוששים מהם.

מצד שני, אולי העניין הוא ב"גינון"? כי אצלנו אין גינון. בכלל. יש מה שצומח. וזהו. טבע... פינה קטנה של טבע בעיר.

מאחלת לך המון המון המון בהצלחה.

[מצ'רה*]

קוראת בענין.

[בשמת_א*]

קוראת בעניין. אצלנו יזמנו בשכונה "בלי ריסוסים בגינות הציבוריות" ואנחנו מרחיבים אט אט לכל תל אביב. חברה שלי פועלת כמוך בקיבוץ שלה. קודם השיגה שלפחות לא ירססו בגינות השעשועים

[יעלי*]

עוקבת בעניין

[תפוח_אדמה*]

נזכרתי בעוד דבר שקרה ועזר להניע תהליכים:
בטו בשבט האחרון הזמינו מדריך שיעביר סיור ליקוט לתושבים. ביקשו ממני ומחברה להתנדב ולעזור. אז מצאני שדה חוביזות נחמד מחוץ לקיבוץ, ואז חזרנו עם השלל ובישלנו (במחבתות טפלון על גחלים....) מוקפצי חוביזה עם בצל וחביתות ירק.
ואז גיליתי, שאנשים לא יודעים מהי חוביזה, ואלה שכן, לא תמיד ידעו מה אפשר לעשות איתה.
בגדול אנשים יצאו עם חווייה חיובית, וחיבור לצמחים שחלקם תפסו בתור ״עשבייה״. פתאום יש להם שמות: גדילן, חרדל, ואפשר להשתמש בהם והם אפילו טעימים.

[עדידה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום תפ"א
יופי של הזדמנות הזדמנה לך!
וסחתיין על האנרגיה ועל הרצון הטוב.
באיזור בית קשת תוכלי למצוא את שי שחל המהולל - ארגונום, מורה לפרמקלצ'ר ו... אחראי על גינון בשטחים ציבוריים מטעם המועצה האיזורית!
נחשי באיזו גישה הוא דוגל
עבר תהליכים שלמים עם קבלני גינון ועם תושבים המורגלים באדמה חשופה ו"בטיחותית".
עשה פלאים.
ממליצה לך בחום לדבר איתו ולקבל המלצות.
גגלי אותו.

[תפוח_אדמה*]

שי שחל הוא האדם שהעביר את ההרצאה עליה כתבתי בפוסט הראשון או השני. אכן אדם מעורר השראה, ומה שהוא עשה מצליח לעבור בתמונות. קבענו איתו שיבוא להרצות לקיבוץ בעוד חודש וחצי, שיראו גם הם תמונות...