אתה פלא אתה יחיד ומיוחד

[לילך*]

"אתה פלא, אתה יחיד ומיוחד אתה פלא" מתוך שיר של חוה אלברשטיין
בעודי מקיימת יחסי מין עם בעלי מנסה לפרוק את מחסום הריחוק שנוצר בינינו לאחר אי אילו אגרסיות אחד כלפי השני , עלתה לי הרגשת הפגיעות, ואיתה המחשבה שכל האגרסיות הללו שאנחנו זורקים זה על זה נובעים מכך שאנו נפגעים.ואם הנכונות להיות ולהרגיש את הפגיעות הזאת שלי,ולאחר שהתפוגג כל הכעס כשנתתי לעצמי להרגיש פגועה ופתאום הבנתי כמה גם אני פגעתי התחלתי לשיר בראש לבעלי " אתה פלא אתה יחיד ומיוחד אתה פלא," לא היה לי האומץ לשיר לו את זה בקול רם, למרות הידיעה שזה מה שהוא צריך,חבל, ידעתי שזה עוד לא הסוף ואז הייתי בפגיעות שלי שוב והפעם הרגשתי את החומה שנוצרה ביני לבין אמא שלי במשך שנים והרגשתי שוב שהיא תוצאה של הרבה הרבה פגיעות ואז פתאום הבנתי שהפגיעות הללו אחד בשני הם מין סוג של נקמה ושלמען עצמי ולמען ילדי למען בן זוגי ולמען העולם אני צריכה להפסיק אותם , והדרך להפסיק אותם היא להגיד נפגעתי אני רוצה קירבה אני לא רוצה את החומות הללו ,אני רוצה להרגיש שאני יחידה ומיוחדה אני פלא. ואז התחלתי לשיר את זה לעצמי "אני פלא אני יחידה ומיוחדה אני פלא". ואז פרץ הבכי , ואז חשבתי אמא שלי הייתה צריכה לשיר לי את זה אבל היא לא שרה ועלה בי שוב כעס , ותחושת קורבנות,ואז עלתה בי חמלה והבנתי שגם לה לא שרו את זה ושהיא בעצמה אף פעם לא הרגישה כך שהיא יחידה ומיוחדה היא פלא,ועלה לי רצון לכתוב לה את כל זה או לאומר לה , ועם המחשבה הזאת עלתה בי המחשבה שהיא ניסתה להיות אמא טובה אבל היה חסר לה להרגיש שהיא יחידה ומיוחדה שהיא פלא כי אולי גם לאמא שלה היה חסר וכך עוד ועוד כאב ועוד אגרסיות ועוד חומות נוצרו ונוצרות יום יום .וגם אני אגרסיבית הרבה פעמים כלפי הילדים שלי וקשה לי לראות את הפלא שהם ואת הייחודיות הנפלאה שבהם כי אני עוד לא קיבלתי בעצמי את הייחודיות שלי את הפלא שאני וכך החלטתי לשיר לעצמי את השיר הזה כמו מנטרה ולהסכים להיות פגיעה במקום לכעוס ולראות בנכונות לחשוף את הפגיעות שלי מקום של כוח.וגם לשתף אותכם כי אתם יחידים ומיוחדים אתם פלא לילך

[לירי*]

לילך יקרה ומיוחדת את כל כך.
אנחנו קראנו לבכורינו פלא לפני שהכרנו את השיר,
חברה טובה הביאה לנו את הדיסק כמה ימים אחרי הלידה ,
ומאז אנחנו שרים לו ולאחיו אתה פלא אתה יחיד ומיוחד.
כמה את צודקת , גם אני בוכה הרבה פעמים מהתרגשות כשאני שרה את השיר הזה לילדים,
"אמא למה את בוכה" שאל אותי הפלא פעם,
" אני שרה את השיר הזה גם לעצמי, גם אני פלא".
" כל אחד הוא פלא, יחיד ומיוחד, אמא".
אח, איזה פלא אהוב ויקר.

[קישור*]

http://www.shiron.net/songView.aspx?[po]song id[/po]=505&singer id=383&song title=b863

[תמנה*]

מפנטזת ליצור ריקוד או מופע עם השיר הזה, כל פעם שיש לי קבוצה של ילדים שאני עובדת איתם. (וזה רב הזמן...)
שיר מופלא שלדעתי הוא חובה בכל מקום. (רציתי לכתוב מוסד חינוכי ונזכרתי שאלה לא ממש המקומות שכולם פה מבקרים בהם. אם כי בתור צלצול בבית הספר זה יכול להיות שוס!!!!)

[סוסת_פרא*]

תודה לילך, ריגשת אותי מאוד.

יש גם שיר מהמילים של רבי נחמן 'אני איש פלא ונשמתי פלא גדול'.

<המחכימון: בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה.
שינוי קטן: בכל אדם שוכן פלא המבקש הכרה.>

[עפרה_שחר*]

הנך פלא, שיר שאת מילותיו כתב פאבלו קזאלס- מופיע במוסדות של משרד החינוך והן נהדרות. זה התנ"ך שלי בעבודה עם ילדים.

[פרפר*]

לילך. מרגש לקרוא את שכתבת, זה כל כך בסיסי. באמת פלא, באמת נס. כך אופן התבוננותם על העולם.
כל פרח שפורח, כל פרפר שמרפרף.. ילדים נעמדים פעורי פה למראות פלאי הטבע המופלא, כאילו זאת הפעם הראשונה.. ואנחנו כה אדישים שוכחים לעצור לרגע.להתבונן.להתפעל.להתלהב כמו ילד.
ועוד אהבתי את החמלה שגילית כלפיי אימך, וכלפי סבתך וכל הדורות...איזה יופי!

[אהבה_טהורה*]

לילך, תודה על השיר, לא הכרתי אותו, המילים יפיפיות, עכשיו אני מחפשת את המנגינה.
הדברים שכתבת כל כך אמיתיים ונוגעים.

[יעל*]

חברה שלי!
את פלא, את יחידה ומיוחדת!
אני אוהבת אותך.
ובמיוחד תודה על כך שאת עוזרת לי להרגיש את הפלא והמיוחדות שלי, ובמיוחד ברגעים הקשים.

[יעל*]

השאלה הנשאלת היא איך לעצור את הורשת הפגיעה.
איך לחיות ולהוריש את הזרימה הסליחה והאהבה.
אצלי לפעמים ההתבוננות לא מספיקה, וצריך גם להתרחק בזמן ובמרחב על מנת לאפשר תחילת ריפוי.

[לילך*]

אני חושבת שלהסכים לעצור את מעגל הפגיעות על ידי שאומרים נפגעתי וגם לקחת אחריות למה שקרה ולא לראות את עצמך כקורבן אלא כיוצרת מציאות, ולראות את השני גם כפגיע וגם כבעל רצון טוב ואולי אפילו אםלא מתאפשר לדבר עם האדם השני לדמיין שמדברים איתו ושמגיעים להבנה ומהמקום הזה לסלוח . לאחר שכתבתי פה כתבתי לאמא שלי שחייהבארה"ב ושאנחנו כבר שנים במערכת יחסים קשה והצעתי לה להתקרב וליצור מערכת יחסים אחרת שהדגש בה הוא לעשות נעים אחת לשניה ולהוציא את השיפוטיות ואת העבר מהיחסים שלנו. היא אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה , בינתיים לא קיבלתי תשובה אבל אני מנסה לשחרר את שתינו מהעבר על ידי התיחסות בעיקר אל עצמי כאחראית ליצור משהו חדש על ידי יצירת זהות פנימית שרואה את עצמה לא כילדה מסכנה שזקוקה לאמא שלה אלא כמבוגרת שיכולה לעזור לעצמה ולקחת אחריות מלאה על "הצלתה".ואני מחכה בסקרנות לראות מה יקרה במציאות ביחסים שלנו.

[לילך*]

תודה לכולם על ההתיחסות למה שכתבתי ,עוד תוספת קטנה אני חושבת שמורישים על ידי הדוגמא האישית .וכן לפעמים צריכים זמן כדי לסלוח וזה גם בסדר לפעמים צריכים לתפוס מרחק ולפעמים זה תהליך ארוך שדורש עזרה.

[יעל*]

אני מתחברת למה שכתבת על אחריות אישית ביצירת מציאות.
אני מתרגשת ממה שהצעת לאמא שלך. היא יכולה לבחור כך או אחרת, ואת נשארת אחראית ליצירת המציאות שלך עם מה שיש.