אני ותופעת העלבון

[נעלבת*]

בזמן האחרון , אני כל הזמן נעלבת.
אז כן, אני יודעת שזה קשור לתקופה ועם קצת איזון של רפואה סינית, הומאופטיה וחבריהם יש אפשרות לעבור זאת בקלות גדולה יותר.
אבל, אני עדין ,עכשיו, נעלבת. כמעט מכל דבר .
מהורי, שאני מנסה להיות טובה , וזה לא ממש נתפס כך, ואימי רוב הזמן מלאה כרימון בתלונות (באופן כללי אבל גם עלי) יש לי הרגשה שכמוטו אני אשמה בחייה.
ואני נעלבת.
אני נעלבת מבעלי שכשהוא לא מרגיש טוב הוא לא רוצה לדבר איתי. לא רוצה את טיפולי.
ואני נעלבת מאחותי שמעדיפה את רעיונותיה על רעיונותי .
נעלבת מהתלמידים שלי שהבינו שלא מתאים לי ללמד אותם והחליטו לפרוש.
ואני נעלבת מהילדים שלי (כאן אני מצליחה להתגבר על הצורך הכפייתי להעלב וזוכרת שאני האמא)
אבל, הם, כל פעם נעלבים.
מישהו יודע למה כולם פה כל הזמן נעלבים?
כן, שכחתי לציין כולם נעלבים ממני גם, ומאחרים, ומעצמם ומ..........
וכן , יצא המרגיעון "הכל נכון-גם פרשנות לקויה"

{ אני חושבת שחלק מהעלבון קשור בתחושת חוסר ערך עצמית - עליבות, עלוב- ההיפוך של הגאה
בשני המקרים הקשר לאגו ולאני.
קשור לתחושת הנתק לחוסר חיבור לחוסר בהערכה עצמית וחיפוש אישור מהזולת.
בחירה של סבל - היצמדות לרעיונות, לדברים, ומתוך כך סבל בחסרונם.
כבדות במקום קלילות}

[לוונדר_סגול*]

בעלבון אני רואה בחירה במִסְכֵנות
שזה ההפך מלקיחת אחריות
וכך את לא חווה את עצמך כמי שבוחרת את החיים שלה...
אלא בוחרת בעמדת הקורבן...

[יעלי_לה]

מסכימה עם לוונדר, ועוד זווית הסתכלות -
את מספרת שהפגיעוּת הזו קופצת מולך כל הזמן גם בהקשר של אחרים, זו תקופה שזה עולה לך חזק - אולי כי את נעשית בשלה לשחרר את זה. זה מרכיב של הילדה שבתוכנו שלא קיבלה מספיק חום. קבלי אותה כמו שהיא, תני לה חום, ותתכוונני לשחרר את זה. בלי ביקורת עצמית או מאבק, אם זה עולה זה עולה כדי להשתחרר וזה ישתחרר.

[מחשבה*]

אולי את נעלבת מתוך מחסור בביטוי של רגשות אחרים? אולי הרגשות האחרים לא לגיטימיים?
(סתם תיאוריה פרועה, כי זה המצב אצל גיסתי)

[פלוני_אלמונית*]

גם זה לטובה.

[לי_אורה*]

בואי נעבור על כל דוגמה
_מהורי, שאני מנסה להיות טובה , וזה לא ממש נתפס כך, ואימי רוב הזמן מלאה כרימון בתלונות (באופן כללי אבל גם עלי) יש לי הרגשה שכמוטו אני אשמה בחייה.
ואני נעלבת._
זו אימא שלך: היא אוהבת להתלונן. למה את מסכימה לשחק איתה במשחק הזה? היא רוצה להתלונן? בבקשה. אבל בזה שאת נעלבת את מראה שבתוכך את מסכימה איתה שאת האשמה. את באמת חושבת שאת אשמה ואחראית למה שמתרחש בחייה? אם לא, אז מה יש להיעלב? כל פעם שהיא מתלוננת, אמרי לעצמך: "זו היא, זה שלה. זה ממש לא נוגע לי". וזה נכון גם אם התלונות שלה מופנות אליך.

אני נעלבת מבעלי שכשהוא לא מרגיש טוב הוא לא רוצה לדבר איתי. לא רוצה את טיפולי. - הרבה אנשים, ובייחוד גברים אבל לא רק, אוהבים להסתגר כשהם מרגישים לא טוב. כבדי אותו ואת רגשותיו ואת צרכיו כשהוא מרגיש לא טוב. הוא לא דוחה אותך, הוא בסך הכל זקוק לשקט ולהיות עם עצמו כדי להרגיש טוב יותר.

ואני נעלבת מאחותי שמעדיפה את רעיונותיה על רעיונותי . - זכותה, לא? את תמיד מעדיפה את הרעיונות שלה על פני שלך?

נעלבת מהתלמידים שלי שהבינו שלא מתאים לי ללמד אותם והחליטו לפרוש._ - שוב את לוקחת אחריות על רגשות של אנשים אחרים. החליטו לפרוש? זכותם.

מאחלת לך לעבור את התקופה ולהרגיש יותר טוב עם עצמך ולהסכים שלא לקחת אחריות על הרגשות של כל האנשים סביבך.

[נעלבת*]

תודה, תודה , תודה לכולם
מסכימה עם רוב מה שכתבתם ועדיין היכולת לא להעלב לא תמיד נמצאת בשליפה כשצריך אותה.
כשאמא שלי מתנהגת בצורה שאני נעלבת...אז אני לא חושבת שבאותו הרגע זה ממש יעזור אם אדע שאלו הם חייה והעניין באחריותה. כי כבר קפצו לי כל מיני נורות התראה ובכל זאת נעלבתי.
אני לא חושבת שההגיון יציל אותי במצבי עלבון .אני מסכימה שהוא קשור ביכולת ההתבגרות, בהבנת רגשות
וביכולת שלי לתת לעלבון להשתחרר.
מעניין גם לראות שאף אני מאוד מעליבה את אימי ולעיתים גם אחרים.
אני הצעירה מבני ביתי והמון פעמים אני מרגישה שאפילו שאני כבר "גדולה" אני ממש לא בעינהם.
בני הצעיר נוטה גם הוא להרבות בעלבונות ונראה לי שמאותה הסיבה - תחושת חוסר הערכה מספקת.
ובכלל, די מעניין שאנו נוטים לשפוט אנשים מתוך מעמדם במשפחה.
אחות בכורה ,אחות צעירה, וכו'.. כאילו שהידע או הכשרון מצויים דוקא אצל ה"ותיק" יותר.

במקרה שלי ,הפעם, שיתפו אותי , ביקשו את עזרתי בתכנון ארוע רב משמעות במשפחה.
כי יש לי קצת יותר זמן, יותר נכונות, ו..וכשתיכננתי והצעתי רעיונות מתוך מקוריות שמחה ואהבה - רובם נרמסו בגסות ע"י אימי (שהיתה זו שביקשה את תיכנוני)
או שאחותי התערבה וניסתה בכל כוחה לא לפגוע - אך - נתנה רעיונות שאינם אפשריים מבחינת הזמן ובטח שהיא אינה יכולה לישמם, ואילו אני לא מעוניינת מתוך שיקולי תוכן לבצעם.
עכשיו, אני מנסה להתעלם מהעלבון , לחשוב רק על בעל השמחה שיקר לי מאוד, ולראות כיצד כן ניתן לעמוד
במשימה בכבוד.
קורה במשפחות הכי טובות.
ובכל זאת חשוב לי מאוד לא לחזור על הטעויות האלו . לא לפעול מתוכם. ולא להתנהג כך לסובבי ובטח לא לילדי.

שבוע טוב.

[אמא_ל'ה*]

אוי כמה שנעלבתי.
אני יודעת שזה משהו שתלוי בי, שאני בוחרת איך לקבל דברים שמגיעים אליי, אבל רבאק - זה היומולדת שלי.
והוא חבר טוב ויקר לי, והוא לא זכר.
לפני שבוע בערך הוא שאל מה ארצה לקבל ליום ההולדת, ואיכשהו השיחה התמשכה וכנראה שזה נשכח ממנו. לא הזכרתי.
אני יודעת שיש לו הרבה דברים בראש, שהוא עסוק, שזה בסך הכל יום הולדת ושאנשים אחרים דווקא זכרו, אבל נעלבתי בכל זאת.

[ליאורה_אורה*]

זה מרכיב של הילדה שבתוכנו שלא קיבלה מספיק חום. קבלי אותה כמו שהיא

לאמאל'ה הילדה: זה באמת מעליב מאוד שאת לא מקבלת את החום והאהבה שאת זקוקה לו, שמגיעים לך. זה מעליב שלא זוכרים את היומולדת שלך. שלא שמים אותך במרכז. זה מעורר בך הרגשה של עליבות ומסכנות. זוהי הרגשה נורמלית ותגובה טבעית. אל תבהלי מזה ואל תכעסי על עצמך. מותר לך להעלב. מותר לך גם לכעוס על אמא שמאשימה אותך במה שלא טוב בחייה. שלא מסוגלת להיענות לצרכייך.

לאמאל'ה הבוגרת: תחבקי את אמאל'ה הילדה. תני לה את החום והאהבה שהיא זקוקה לה. תני לה לכעוס על כל המבוגרים המעצבנים האלו. היום את יכולה לעשות את זה בשבילה. את כבר לא תלויה באחרים.

[אמא_ל'ה*]

ליאורה אורה, אפשר לחבק אותך?
תודה על המילים הטובות.

[ליאורה_אורה*]

אמאל'ה, בשמחה.

[אלמונימית*]

והכי חשוב:

יום הולדת שמח!

[אמא_ל'ה*]

תודה איזה משפחה חמה יש פה. תענוג.
פתאום שמתי לב שהמרגיעון כותב "כולנו משפחה אחת". צודק.

[אנונימי]

אלוהים שלי אשר מאחורי הברוש

זה שברוח לרגע נרעד

אלוהים שלי, השעה שלוש

יום שני, שנת שבעים ואחת



ולי יש היום יום הולדת

תל אביב, השעה שלוש

לא בכל יום אני נולדת

ולא בכל יום אתה מאחורי הברוש

עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות

אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות

אלוהי השמשות והירחים

אלוהי המתנות והפרחים

עשה שיזכור השנה

עשה שיביא מתנה



אלוהים שלי, אשר מאחורי הברוש

זה שברוח הרכין את ראשו

אלוהים שלי, השעה שלוש

יום שני... מה איכפת לך, מה איכפת לך אם הוא

יבוא?...



הן יש לי היום יום הולדת

בשנה שעברה הוא שכח

וגם בשנה לפני שעברה

הוא לא זכר, הוא תמיד מבולבל כל כך.



עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות

אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות

אלוהי השמשות והירחים

אלוהי המתנות והפרחים

עשה שיזכור השנה

עשה שיביא מתנה

אלוהים שלי, אשר מאחורי הברוש

זה שהרכין ת ראשו אל ראשי

אלוהים שלי, כבר אחרי שלוש

ואצלי זה כבר אחרי שלושים

טוב, אז יש לי היום יום הולדת

טוב, אז מה אם שכח, אז מה יש?

בכל שתי דקות אישה נולדת

בכל שתי דקות נולד איש טיפש

לא צריך שום ניסים, אלוהים הגדול



הוא פשוט שכחן, הוא שוכח הכל

אלוהי השמשות והירחים

אלוהי השום דבר

אלוהי השוכחים

אז מה אם חלפה עוד שנה?

בגלל זה מוכרחים מתנה ?



עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות

אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות

אלוהי השמשות והירחים

אלוהי המתנות והפרחים

עשה שיזכור השנה

עשה שיביא מתנה



מילים: תרצה אתר

[ליאורה_אורה*]

הילה,
עלו לי דמעות בעיניים. כמה אנו כמהים שמישהו ירפא את פצעי ילדותינו...
תודה.

[פלוני_ותיקה*]

|l|