איך לשווק את עצמי נכון

[מתחילה*]

אני עובדת.
שמה לב שכל האנשים סביבי מייחסים לעצמם כל הזמן הצלחות שלי. מגלה שצניעות היא תכונה מחורבנת ומיותרת. שאחרים מקבלים קרדיט על עבודה שאני עשיתי.
רק היום למשל, הבוס שלי שיבח הישג שמישהי ואני עשינו יחד ולטעמי אני הובלתי את המהלך(הוא לא היה נוכח) וזקף זאת לזכותה
אותה אחת כל הזמן נעזרת בי , ואת כל ההשיגים שמשיגה, שבעצם אני השגתי, זוקפת לזכותה.
יכול להיות שמאחורי הקלעים כן יודעים שזה בזכותי ומשבחים אותה מסיבות שונות, אבל אני רוצה לקבל גם קרדיט!
אני היום ממש יצאתי הרוסה מזה. איך זוקפים את זה לזכותה, שזה הכל בזכותי???
כל הזמן היא מדברת על כמה שהיא טובה והצליחה, ואני זו שעושה בפועל את כל העבודה.
היא לעומת זאת בעלת ביטחון עצמי וגם אסרטיבית. אני הרבה יותר מקצועית.
איך להפגין את זה??
מישהו יודע?
כל עצה תתקבל בברכה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

כתבת בעצמך איך עושים זאת:
כל הזמן היא מדברת על כמה שהיא טובה והצליחה

את רוצה לשאול איך מגיעים למצב הרגשי שבו עושים זאת בקלות, כמובן מאליו

בתור התחלה הייתי מציעה לך לעמוד מול המראה, להסתכל לעצמך בעיניים, ולפרט בטון ענייני ובטוח את כל הדברים החיוביים שעשית בעבודה עד עכשיו.
פעם היה איזה סרטון על נשים והכשלים שלהן בראיון עבודה. גם נשים בעלות ניסיון וקריירה, ברגע ששאלו אותן על הניסיון שלהן בתחום, הן מייד התחילו להתפתלו ("אה..."), לגלגל עיניים לתקרה, לדבר בטון ציני על ההישגים שלהן ("טוב, בעצם ממש ניהלתי מחלקה שלמה, מה אתה יודע..."), בקיצור - עשו נפלאות בלהקטין את הרזומה שלהן ואת עצמן באופן כללי. זה היה ממש בולט וזה מה שהכשיל אותן בראיונות.

שימי לב לעוד דבר: גם כשאת אומרת "היא ואני עבדנו יחד על הפרויקט", שימי לב לאינטונציה שלך, האם את מדברת בקול חנוק, בולעת מילים כשאת אומרת את זה (צריך ממש לעבוד על זה, לנשום לריאות, כמו ששחקנים עושים, לפתוח את הסרעפת והגרון). לפעמים אומרים את המילים אבל אף אחד לא מקשיב לך כי את "בקול קטן".

[עירית_לוי]

איך להפגין את זה??
אני מתחברת אל מה שקרוטונית כתבה,
כלומר, אולי זה לא איך להפגין את זה אלא קודם כל איך להיות את זה בצורה אותנטית, מבפנים.
ואז זה כבר יופגן החוצה באופן טבעי. לא תצטרכי להתאמץ שם.

אחת הדרכים היעילות שאני מכירה מתחילה בלהגדיר לעצמך, בצורה שתהיה ברורה ומדוייקת עבורך -
להגדיר בכמה מילים מה זה הדבר הזה שאת יכולה לשחרר מתוכך על מנת שמה שתשדרי לעולם באופן טבעי זה שאת טובה ומצליחה. מה זאת החוויה הפנימית שמלווה אותך? זו חוויית קיום שאני יכולה לשער שמלווה אותך בכל מיני רגעים בחיים ולא רק בעבודה. [אגב, חשוב שהמילה תחבר אותך ישירות לחוויה. כלומר שכאשר תגידי אותה לעצמך תחושי כיווץ, או תחושת אי נוחות. אני יכולה לחשוב על הרבה תיאורים של חוויה כזאת, אבל חשוב שאת תגידי משהו שמחובר אלייך].

ואז להגדיר באותה מידת בהירות ודיוק - מהי חוויית הקיום שאת רוצה לברוא בתוכך? זו שלאט לאט תתפוס את מקומה של החוויה שאת רוצה לשחרר.

אחרי שאת מגדירה את הדברים,
את יכולה להתחיל לעשות איתם עבודה של מצד אחד - שחרור, ומצד שני - בריאה ויצירה. אם הכיוון הזה מדבר אלייך אוכל אח"כ להרחיב.

בכל מקרה, בהצלחה

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שימי לב לעוד דבר: גם כשאת אומרת "היא ואני עבדנו יחד על הפרויקט", שימי לב לאינטונציה שלך
שכחתי לומר - כשתרגישי נוח עם זה, בכלל לא תאמרי את המשפט הזה, אלא "אני מובילה צוות בפרויקט" (יותר מרשים, ועל פי דברייך זה גם יותר מתאים למציאות).

[אינדי_אנית*]

וגם להתחיל למנות את הדברים שעשית. לספר עליהם למנהלים שלך. כל דבר שאת עושה לספר עליו באוזניים הנכונות.
בהתחלה תרגישי אולי כמשוויצה אבל למעשה מה שאת לא מדברת עליו אף אחד לא יודע שעשית!.
בעבודה אם את לא מבליטה את עצמך אף אחד לא ישים לב לכך שאת עושה עבודה נהדרת. דברי ודברי ודברי.

[אהבת_עולם*]

קודם כל אני רוצה לציין שלדעתי הצורך בהערכה הוא צורך-נפשי טבעי וחשוב - ואין בזה משום גאווה.
בהחלט מאוד לגיטימי להביע את הצורך הזה, ולא צריך לשבת בשקט בפינה ולחכות ש'אולי מישהו ייזכר בנו'.

לא מדובר כאן בשחצנות בלתי פוסקת ובלתי נלאית שמשפריצה לכל עבר - אלא לקבל הכרה פשוטה במה שאני עושה.
הכרה כזו שנותנת דירבון להמשיך ולעשות, ואפילו לעשות טוב יותר !

כיצד אני הייתי נוהגת?

אני חושבת שאני הייתי ניגשת בפשטות לבוס, ומסבירה לו את התחושה שלי.
שאני יודעת שאני עושה עבודה מאוד טובה, ושלכן גם הייתי שמחה לקבל קרדיט על מה שאני עושה.
ולא רק זה, אלא שבמקרה האחרון אני זו שבעצם הובילה את הפרוייקט, ושלכן במיוחד הייתי רוצה לקבל קרדיט.

הייתי משתדלת לא להקטין את הבחורה השנייה ולא לדבר בה רעות, אבל כן לציין את המקום שלי ואת מה שאני עשיתי.
ואם אני באמת יודעת שאני זו שהובלתי ושעשיתי יותר - אז אפשר להגיד את זה בפשטות. פשטות שאין בה לא גאווה ולא רוע. רק אמת.

ולהסביר את הצורך הרגשי שלי בקבלת פידבק וקרדיט על העבודה שלי. (למשל, שהרגשה שמעריכים אותי ואת מה שאני עושה - נותנת יותר תחושת הנאה ושמחה בעבודה, יותר מוטיבציה, יותר דרבון).

והייתי מסבירה שהצורך אפילו עוד יותר מוחשי כשאני רואה שלשותפה שלי כן נותנים קרדיט, ואני יודעת שלא רק שגם לי מגיע - אלא אפילו יותר.

בכל השיחה הזאת, הייתי משתדלת בעיקר לדבר על עצמי. על מה אני מרגישה בסיטואציה ומה הצורך שלי.
בלי טון מאשים, ובלי להוריד מהערך של העובדת האחרת או של אחרים בכלל.

כן.
נראה לי שזה מה שהייתי עושה.

נראה לי שכשאנחנו מדברים בפשטות ובישירות על הרגשות שלנו ועל הצרכים שלנו - הדברים יכולים להיות מאוד פשוטים.
(וכמאמר חז"ל: "דברים היוצאים מן הלב - נכנסים אל הלב")